המשיבות

הוגשו לבית המשפט שני תיקים, שבחלק הטכני שלהם הנוגע לקרינה מייננת ממקורות שונים, היו אמורים להתנהל יחדיו לאור סוגיות דומות בעיקרן; בקטעים הפרטניים, החלטתי להפרידם.

בתיק אחד המבקש היה מר אמיר ברוט לבדו, ואילו בתיק השני, רשימת המבקשים מנתה ארבעה.

בינתיים 9.9.2012 אושר הסדר פשרה בין ארבעת המבקשים לבין מירס תקשורת בע"מ.

בנימוקי אישור ההסכם מופיע הפירוט הבא:

"נגד מירס הוגשו שתי תביעות.

התביעה הראשונה הועברה למותב זה מבימ"ש מחוזי מרכז, ועניינה היה שמירס מפרה את חובותיה עפ"י דין והסכם להקים אתרי אנטנות בהיקף, במינון ובאופן פריסה שיאפשר קיום שירותים סלולאריים באיכות הראויה, וכן שהיא לא מספקת שירותי אחריות או תיקונים ללקוחותיה, וגם לא מודיעה להם האם לאחר תיקון או שדרוג או החלפה של מכשירים ניידים, יכולים להפלט קרינה העולה על נתוני המכשיר לפי הגדרת היצרן ומעבר למכסימום שנקבע בדין. וכן שהיא אינה מקיימת חובתה להזהיר המשתמש על הקרבה הנאותה של המכשיר לגוף במהלך הנשיאה ובזמן השימוש.

סה"כ הסכום הנתבע בבקשת האישור הראשונה עומד על סך של 1,227,204,500 ₪.

התביעה השניה היתה כנגד אביזרי הנשיאה שמשווקת מירס לטלפונים ניידים, והטענה היתה שהם אינם עולים בקנה אחד עם אזהרות ואיסורי היצרנים, וכי עליה להימנע מלשווקם, או לחלופין לפרסם בצמוד לכל אביזר אזהרות התואמות את אזהרות היצרנים ומשרד הבריאות.

סה"כ התביעה עומד על סכום של 202,190,000 ₪.

בנושא קרינה מייננת, הקמת אנטנות ופריסתן, קיימות עתירות לבג"צ (בג"צ 6477/08, 5045/09 וכן רע"פ 5192/08, 5201/08, 5212/08, 5213/08), מהן עולה כי גם לכנסת הובאו נושאים אלה לדיון עקרוני.

בטרם הגישה מירס את תשובתה לבקשת האישור השניה, נפתח בין הצדדים מו"מ במסגרתו גובש הסדר פשרה.

הסדר הפשרה שגובש, קובע כי בכל מכירה של טלפון נייד חדש תופיע בעמוד הראשון הפניה עפ"י חוק הגנת הצרכן שתזהיר את הרוכש כי נשיאת המכשיר עשויה להשליך על רמת החשיפה לקרינה, וכי יש לעיין באזהרות היצרן ובאתר האינטרנט של מירס.

אתר האינטרנט של מירס יעודכן בסרטוני הדרכה של היצרן ללא כל תוספות.

בנוסף בכל מקרה בו ירכוש לקוח אביזר נשיאה לטלפון, כמו שרוך או תפס בנפרד מרכישת הטלפון הנייד, תופיע באחד ממסמכי הרכישה או ע"ג האביזר עצמו הפניה כאמור לעיל.

מירס תישא על חשבונה בבדיקות השוואתיות בנוגע לרמת ההספק של המכשיר לאחר תיקונו, בחלק מהמקרים, ללא כל עלות מצד הלקוח, כל זאת למרות שאין עליה חובה חוזית לעשות כן. מירס תאפשר לכל לקוח המחזיק בטלפון נייד שנמכר לו ע"י מירס ואשר הוא תקול, לבקש ביצוע בדיקה חד פעמית של מדידת תפוקת הספק השידור המקסימאלי עבור טלפון נייד חדש מאותו דגם וכך ייקבע ערך הייחוס עבור אותו דגם. במידה ותתגלה חריגה של יותר מ- 12% מעל לערך הייחוס של אותו דגם יישלח המכשיר לטיפול היצרן.

במהלך הבדיקה הלקוח יהיה זכאי לקבל מכשיר חלופי בתנאים המקובלים אצל מירס עד להשבת הטלפון מהבדיקה. תוצאות הבדיקה יימסרו ללקוח.

הבדיקה ההשוואתית תבוצע, בכל מקרה שבו תאובחן ע"י מירס תקלה במערכות השידור או הקליטה או בתצורת האנטנה הפנימית של אותו טלפון נייד, או בכל מקרה שבו יימסר ללקוח מכשיר מחודש שבו בוצע תיקון או שיש לו נגיעה לנושאים אלה, וכן במקרים שבהם טכנאי מירס יסבור שיש צורך לערוך בדיקה כזו, לפי שיקול דעתו הבלעדי.

כל הסדרי הסכם הפשרה יימסרו ללקוחות בעת הפקדת טלפון נייד לתיקון".

ציינתי בהרחבה את השתלשלות האירועים בפשרה שאושרה, מכיוון שבפני בימ"ש זה עומדים כיום שני עניינים לליבון:

האחד – בדיקת הסכמי פשרה שמוצעים בין המבקשים לבין המשיבים פרטנר תקשורת בע"מ, ו-פלאפון תקשורת בע"מ;

ולעומתם סיכומים בנשוא התביעה לגבי סלקום ישראל בע"מ ודוק: סלקום היא אחת המשיבות ביחד עם פרטנר ופלאפון בתובענה שהוגשה.

מדוע נקטתי במינוח "לעומתם"?

רשמתי בפני את עמדת סלקום, שהיא נכונה להגיע לאותו הסדר פשרה בדיוק כמו שמירס הגיעה עם המבקשים, אם כי הדבר נעשה בעת הדיונים.

מה היו השאלות /שעמדו במחלוקת בתביעת מירס?

• היקף כיסוי מתקני השידור הסלולרי – היש צורך בפריסה ארצית רחבה יותר אם לאו?
• בדיקת קרינה של מכשירי טלפון נייד בנסיבות מיוחדות. (בדיקת SAR).
• מתן הוראות שימוש במכשירי הטלפון הנייד.
• -מכר אביזרים לטלפון נייד.

מבלי להכנס לגופן של הטענות – כפי שציינתי בפס"ד מירס, נושא הקרינה המייננת פריסת אנטנות ועוד,- הן עומד לדיון בבג"צ, בין אם להרחיב את הפריסה ובין אם להקטינה, והן נמצא בדיון בכנסת.

המדובר בנושא שעניינו אפשרות פגיעה בבריאות הציבור.

לכן, אין להתייחס לבריאות בהקשר למשיב כזה או אחר, אלא בהשקפה רחבה יותר, וכשטובת הציבור בכללו ניצבת לנגד עיני בית המשפט, ולא רק אותו ציבור, שבאופן זמני יכול להיות קשור לחברה סלולרית כזו או אחרת.

ואעצור כאן.

בנסיבות אלה, איני סבורה שמן הראוי לקבוע , כבקשת המבקשים כי חברה אחת בלבד אחראית על מערך הפריסה; גם אין זה נאות לקבוע קביעות עובדתיות בנושא, כשהדיון נמצא בבג"צ.

לכך אוסיף כי נושא היקף הפריסה של מתקני השידור הסלולרי, הושמט מהסכם הפשרה שאושר עם מירס, וגם לא קיים בהסכמי הפשרה המוצעים עם פלאפון ו-פרטנר.

אם ההסכם עם מירס היה סביר, נאות ומתאים, - מה השתנה בין הסכם זה לבין העובדה שחברת סלקום מוכנה להתקשר בהסכם דומה?

אמרתי – בהסכם דומה – כיון שכמובן יש לקחת בחשבון את היקף הפעילות של מירס ושאר החברות הסלולריות, מספר המשתמשים בשירותיהם, המועד שבו למעשה השתכנעה גם סלקום להגיע להסכם דומה, ואפשרות של דקויות כאלה או אחרות בנושא הבדיקה והאזהרה.

בית המשפט אומנם, כפי שאמרתי בדיון בעל-פה, אינו יכול לכפות מאן דהוא להגיע להסכם פשרה, אבל על פגיעה בבריאות הציבור לא ניתן להתפשר.

מה המסקנה?

• האם הפשרות המוצעות אינן טובות?
• מי או מה הגורם לפשרות שונות באותו נושא? והאם זה מוצדק?
• האם יש לכך השלכה על הסכם הפשרה שאושר עם מירס?
• האם יש כבר בשלב זה להעביר את ההצעות ליועמ"ש כדי שיקבע , אם יאבה בכך, מדיניות כללית לנושא קרינה?
• היש מקום לעשות שימוש בסמכות ביהמ"ש כדי להפחית ולשנות את עילות התביעה?

מה שברור לי, שבצורה הנוכחית לא ניתן לקדם את הדיון מבחינתו של בימ"ש זה.

אלה הדילמות שעומדות בפני, ובחרתי לשתף בהן את כל הצדדים, על-מנת שיבחנו שוב את עמדתם

לכיוון כזה או אחר.

בשלב זה אני קובעת את שני התיקים לשלב ביניים, לתאריך 23.2.2014 שעה 12.00.

המזכירות תזמן לאותו מועד את כל הצדדים, לרבות הצדדים בענין מירס.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.