המשיבות

א. רקע

הוגשו בקשות לאישור הסדרי פשרה כדלקמן:

• הסדר פשרה מיום 23.1.13 בין המבקשים 1 ו – 2 (אמיר ברוט ו-יסמין גוטהרץ) לבין פלאפון.
• הסדר פשרה מיום 7.11.13 בין המבקש 1 (אמיר ברוט) לבין פרטנר.

ב. עובדות רלבנטיות

הליך 34418-05-10

המדובר ב-4 מבקשים: אמיר ברוט, יסמין גוטהרץ, אנומראל עוגן ו-אודליה עמוס (קרדונר).

המשיבות הן החברות הסלולריות: פלאפון, סלקום, פרטנר ומירס.

בין המבקשים 1- אמיר ברוט - ו-4 - אודליה עמוס (קרדונר) הושג הסדר פשרה עם מירס, שניתן לו תוקף של פסק דין בתאריך 9.9.12.

כעת מתבקש בית המשפט לאשר הסדרי פשרה בין אמיר ברוט ויסמין גוטהרץ (המבקשים 1 ו – 2) לבין פלאפון; ובין אמיר ברוט לבין פרטנר.

הליך 8291-06-11

המדובר במבקש אחד: אמיר ברוט.

המשיבות הן החברות הסלולריות: סלקום, פרטנר, מירס ופלאפון.

בין המבקש אמיר ברוט לבין המשיבה מירס, הושג הסדר פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד בתאריך 9.9.12.

כמו כן, בקשת האישור נגד פלאפון סולקה על הסף.

כעת מתבקש בית המשפט לאשר הסדר פשרה בין המבקש אמיר ברוט לבין פרטנר.

יש לציין שהסדר הפשרה שנערך בין אמיר ברוט לבין פרטנר, מתייחס לשתי בקשות האישור, הן בהליך 8291-06-11 והן בהליך 34418-05-10.

עוד יצוין, שההליכים בשתי בקשות האישור ממשיכים להתנהל בין המבקשים 1 ו-3 (אמיר ברוט ואנומראל עוגן) לבין סלקום, ובתאריך 15.1.14 הוגשו לבית המשפט סיכומי תשובה של המבקשים 1 ו-3.

מאחר ובהחלטה קודמת לצורך יעילות הדיון הפרדתי את התיקים – אדון עתה רק בהסדר שבין ברוט לבין פרטנר.

הסדר פשרה בין אמיר ברוט לבין פרטנר + הסדר פשרה בין אמיר ברוט ויסמין גוטהרץ לבין פלאפון

בסיכומו של יום הבקשה התמקדה בבדיקת הקרינה מהטלפונים הסלולריים ובמתן הודעות על דרך השימוש בהם. עילות התביעה היו:

• הפרת חובה חקוקה ו/או הפרת תנאי הרישיון ו/או הסכם ספציפי עם ציבור הצרכנים, באי מתן שירותי תקשורת ברמה המחויבת ברישיון ו/או בהתאם לתנאי ההסכם, וכן אי מתן שירותים בפריסה מתאימה ובאיכות אחידה בכלל הארץ (סע' 591 (א) לבקשת האישור).
• רשלנות (סע' 591 (ב)-(ז) לבקשת האישור), בכך שהמשיבות התעלמו ו/או עצמו עיניים מהסכנות הנובעות מהטכנולוגיה הסלולארית, ו/או לא נקטו במידת הזהירות הראויה, המתחייבת מתוקף היותן משווקות של מוצרים הגורמים לסיכון בריאותי. בנוסף התעלמו המשיבות מחובתן לפרוס אנטנות בהיקף הראוי ו/או המתחייב. המשיבות התעלמו ו/או עצמו עיניים מהסכנות הנובעות מהשימוש במכשירי טלפון סלולארי לאחר חבלה ו/או נזק ו/או תיקון ו/או בלאי ו/או לא נקטו במידת הזהירות הראויה בנסיבות העניין.
• פגיעה באוטונומיה של הפרט (סע' 591 (ח)-(יא) לבקשת האישור, בכך שהמשיבות לא דאגו לבדוק את בטיחות המכשיר הסלולארי לאחר קלקולו ו/או בזמן שהוא נמסר לבדיקתן, והדבר העמיד את הלקוחות בסיכון בלתי ברור, כשהמשיבות לא יידעו את הלקוחות בדבר סיכון כזה.
• הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, בין היתר, בפעולה תוך הטעיה מכוונת ומצגי שווא (סע' 591 (יד)-(כ). נטען, בין היתר, להטעיית הצרכנים בכך שלא גילו להם כי נשיאת המכשיר בצמוד לגוף אינה בטוחה ואינה עומדת בדרישות החוק. בנוסף, המשיבות העלימו מידע חיוני מהציבור בדבר הסכנות שבשימוש בטלפון הסלולארי תוך הסתרת מיקום האנטנות בטלפון, מניעת מידע בנוגע לדרך השימוש לרבות החזקתו, והסתרת הסכנה שבשימוש בלתי נכון.
• עילה מכוח סעיף 3 (ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם- 1980 (סע' 591 (כא) לבקשת האישור), מאחר שהמסקנה לפיה מכשירים ניידים הם מכשיר פגום, עקב העלמת מידע, בפרט לאחר חבלה ו/או תיקון ו/או בלאי, - הינה הגיונית יותר מהמסקנה שהמכשיר הינו תקין.

להסדר פשרה זה צורף גם הסדר פשרה של המבקש ברוט ו-פרטנר בתיק 8291-06-11. עילות התביעה בתיק זה היו בנושא נשיאת אביזרים: דרך, אמצעי והנחיות.

הסדר פשרה בין אמיר ברוט לבין פרטנר

עילות התביעה נגד פרטנר, כמפורט בבקשה לאישור התביעה כייצוגית בהליך 8291-06-11, הן:

• הטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן ומכוח חוק החוזים, בכך שהמשיבות הטעו בפועל את חברי הקבוצה במועד מכירת ו/או שיווק ו/או מסירת האביזרים, כאילו אביזרים אלו מותרים לשימוש ולא גלום בהם סיכון כלשהו. לחילופין נטען להטעיה על דרך של אי גילוי, בכך שהמשיבות נמנעו מלגלות לחברי הקבוצה, עובר לביצוע ההתקשרות של רכישת האביזרים ולאחריה, שהשימוש בהם אינו עולה בקנה אחד עם הוראות היצרנים ועם המלצות משרד הבריאות (סע' 60-34 לבקשת האישור).
• הפרת חובה חקוקה, מאחר שהמשיבות הפרו את הוראות חוק הגנת הצרכן (סע' 61 לבקשת האישור).
• עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (סע' 66-62 לבקשת האישור). נטען שהמשיבות התרשלו, בין היתר, בכך שלא יידעו את חברי הקבוצה בדבר הסיכונים הנגרמים למשתמש באביזרים, לא נקטו באמצעי זהירות סבירים בכך שמכרו אביזרים ללא אזהרה ו/או התראה ובניגוד להוראות היצרנים ו/או להוראות משרד הבריאות.
• עילה מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 (סע' 75-67), מאחר שהאביזרים הינם בגדר "מוצר" כהגדרתו בחוק, והמשיבות חייבות לפצות את חברי הקבוצה בגין נזק שנגרם להם בגין הפגם במוצר.
• פגיעה באוטונומיה של הפרט (סע' 114-76), מאחר שנטען כי העמדת חברי הקבוצה בסיכון לחשיפה, בלתי מודעת ובלתי רצונית, לקרינה בלתי מייננת בניגוד לאזהרות היצרנים לגבי השימוש באביזרים, תוך הטעיה ו/או אי גילוי, מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט.

ההסדר לא נשלח לפרסום, מאחר וב"כ הצדדים לא הגיעו לשתי הסכמות:

האחת – היש צורך במינוי בודק?

והשניה – גובה שכר הטרחה.

עו"ד קרדונר בדעה כי יש למנות מומחה לענין זה, אדם טכני, וכי את ענין שכה"ט הוא משאיר לשיקול דעת ביהמ"ש בציינו כי מסת האנשים לגביהם חל ההסדר גדול יותר מאלה שבהם דן הסכם פשרה קודם עם מירס, ולכן יש לקחת זאת בחשבון.

הוא גם הפנה את ביהמ"ש לת"א 2168/08 אראל דניאל נ' פרטנר תקשורת בע"מ. מעיון בפסה"ד נראה שהפנייתו היתה לענין שכ"ט, באשר בנושא מינוי בודק, ביהמ"ש שם לא מינה.

אשר לדרך קביעת גובה שכה"ט משווי המימוש, כעיקרון דרך זו אפשרית; ההסדר עצמו ופרטיו לא הוגשו, ולפניי יש הסכמה קודמת בנושא קודם שמסמכיו כן הוגשו לביהמ"ש – לענין מירס.

לא הצלחתי להבין אם תגובת המדינה בדבר האפשרות של אי נחיצות הבדיקה מתייחסת לתיק זה או לשני התיקים כאחד; ב"כ המבקש לא עזר בכך, מכיוון שגרס כי הטענות הן דומות בשני התיקים.

הבקשה עצמה הוגשה בצורה "ייחודית". למרות שהצדדים חלוקים בדעותיהם לגבי מינוי בודק (וע"כ להלן) עותר ב"כ המבקש למנות בודק ואילו ב"כ פרטנר סבור שהדבר אינו הכרחי, מאחר והמכשירים נבחנו כבר לענין הפשרה עם מירס.

אקדים ואומר כי איני סבורה שניתן לפרסם הסדר פשרה אפילו הוא טוב, למראית עין, במידה ובית המשפט מגיע למסקנה שעליו להיזקק לבודק.

הבודק אינו רק חותמת גומי; הבדיקה שלו יכולה להעיד על כך שהסכם מוצע, אינו סביר, חלק מבדיקותיו אינו נחוץ אינו כלכלי ועוד; אז מה הטעם לפרסם הודעה לציבור על הסכם פשרה, אם קיימת אפשרות שזה אח"כ ישונה באופן בסיסי?

אשר על כן הודעתי לצדדים שרק לאחר בדיקת ביהמ"ש אם נחוץ בודק אם לאו, ניתן יהיה להתייחס להסכם הפשרה המוצע.

עו"ד קרדונר בטיעוניו ציין כי: "הבדיקה שמירס מציעה מתאימה גם למכשירים שמשווקת פלאפון וגם פרטנר. אבל מירס לקחה מומחה חיצוני היא לקחה מומחה מטעמה שנתן חו"ד... במקרה של פלאפון, פלאפון לא נעזרה בגוף חיצוני...אני לא יודע מה היא העתיקה. אם פלאפון יגידו אנחנו מכירים את המומחה. דיברנו איתו או שהלכנו למירס ושאלנו אותם וקיבלנו מהם בדיוק את המפרט הטכני, אז זה ענין אחר" (עמ. 69 לפרוטקול).

עו"ד צפריר מטעם פלאפון ציין כי פלאפון לקחו את הסדר מירס ומיישמים אותו אחד לאחד.

כן גרס כי המדובר באותה בדיקה ולכן אין צורך לקחת שוב מומחה. הבדיקה אותה בדיקה והם מוכנים להעביר את המפרט לתובע.

מהשוואת הסדרי הפשרה עולה כי אכן צודק ב"כ המשיבה בעמדתו; מה גם שב"כ המבקש למעשה אומר זאת גם-כן.

מטיעוני ב"כ המבקש לא ברור מדוע הוא מעונין במומחה נוסף, לאחר שהוא מסכים שהמדובר באותן בדיקות, וכי המומחה לענין מירס בדק אותם פרמטרים. העובדה שכאן המדובר אולי במאסה גדולה יותר של מתקשרים, - אינה רלבנטית לדרך הבדיקה.

התייצבה לדיון ב"כ היועמ"ש וביקשה שהות של 45 יום כדי לבדוק את נחיצות הבדיקה שבהסכם הפשרה והאם היא משמעותית לענין הבטיחות.

היא ציינה כי קיבלה את החומר לפני חודש ימים, והיא צריכה לקבל את עמדת המשרד להגנת הסביבה כדי לקבוע עמדה.

לא שמעתי מה נעשה במשך אותם 30 ימים, והאם לא ניתן היה לקבל עמדה ולו בע"פ מאת המשרד להגנת הסביבה.

גם לא שמעתי מה קרה מאז הדיון בתאריך 19.1.2014; גם עד למועד כתיבת החלטה זו ב-29.1.2014 – בית המשפט לא קיבל הודעה מכל מין וסוג שהוא מהיועמ"ש.

לכן איני רואה מקום ליתן לו אורכה.

מסקנת ביניים – אין צורך במינוי בודק לתביעה זו.

אין אורכה ליועמ"ש כדי לבדוק נושא נחיצות הבדיקה הטכנית המוצעת.

לענין שכר הטרחה – מכיוון שהסדר פשרה מוצע זה הינו דומה להסדר עם מירס, נראה שכנתון בסיסי יש לקחת את הסכומים שהוצעו במסגרת הסדר הפשרה שנעשה שם.

בד בבד המדובר, בקבוצה נרחבת יותר, כך שהערך הכלכלי של הסדר הפשרה עולה על הערך הכלכלי של הסדר מירס.

לכן אני קובעת כדלקמן:

הגמול לתובע הייצוגי יעמוד על 20,000 ₪.

שכה"ט לב"כ מייצג יעמוד על 200,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו ע"י המשיבה למבקש ולבא-כוחו בנוסף לאמור בהסדר הפשרה.

הסדר הפשרה יתוקן לפי הוראות אלה ויפורסם ב-2 עתונים יומיים בעלי תפוצה, לאחר שנוסחו יאושר ע"י בית המשפט.

הסדרי הפשרה יהיו בנפרד לכל תיק.

הנוסח יוגש לבית המשפט תוך 7 ימים מהיום.

הנוסח המתוקן והחלטת בימ"ש זה יישלחו ליועמ"ש וכן למנהל בתי-המשפט.

המזכירות תודיע כדין.

ניתנה היום 29.1.2014, בהיעדר הצדדים.