הרקע לתביעה:

1. התובע והנתבעת התקשרו בהסכם. על פי ההסכם הנתבעת התחייבה למכור לתובע את זכויותיה ב"עסק" בתחום האינטליגנציה הרגשית וזאת בתמורה לסך 1,200,000 ₪. לשיטת התובע, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם והציגה מצג שווא לעניין זכויותיה בעסק. מכאן התביעה שלפניי שעניינה מתן צו מניעה.

עיקר טענות התובע:

2. התובע (להלן: "מר אלתר"), בעליה של חנות למתן שירותי תיקון מחשבים בבני ברק. במהלך חודש ספטמבר 2009 הגיעה הנתבעת (להלן: "גב' האגר") לחנות וביקשה לתקן את המחשב שלה.

3. גב' האגר הציגה עצמה בפני מר אלתר כבעלים של עסק פעיל בתחום ה"אינטליגנציה הרגשית" (להלן: "העסק"). עסק זה לדבריה, מתמחה במתן פתרון לבעיות התנהגות של ילדים, נוער ומבוגרים באמצעות סדנאות לפיתוח אינטליגנציה רגשית.

4. גב' האגר ביקשה ממר אלתר שיסייע לה באיתור משקיע אשר ירכוש ממנה את העסק בשלמותו. מר אלתר נענה לבקשתה. כעבור תקופה, משלא מצא משקיע, החליט מר אלתר לרכוש בעצמו את העסק.

5. מר אלתר, אשר ניסה בכל זאת לאתר חומר בכתובים בנושא ה"אינטליגנציה הרגשית" אך ללא הצלחה, שוכנע כי אכן מדובר בפרי המצאתה של גב' האגר. על סמך האמור, החל לנהל משא ומתן מול גב' האגר לשם רכישת העסק.

6. במסגרת ניהול המשא ומתן הבהירה גב' האגר כי חלק מהקורסים שנעשים במסגרת העסק, מועברים על ידי "עמותת הגה". גב' האגר משמשת כיו"ר עמותת הגה, אך גם לעמותת הגה אין זכויות כלשהם בעסק או במידע שיש ברשותה בלבד.

7. ביום 31.1.10 נחתם בין הצדדים הסכם מכר (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם סוכמו, בין היתר, התנאים הבאים:

א. מחיר רכישת העסק הנו 1.2 מיליון ₪. מר אלתר יפקיד שיק על סך 200,000 ₪ בידי נאמן מוסכם על שני הצדדים. מר אלתר ינהל את העסק במשך שלושה חודשים. בתום שולשה חודשים יחליט מר אלתר אם ברצונו להמשיך בניהול. במידה שהתשובה לכך תהיה חיובית, יועבר השיק הנ"ל לידי גב' האגר.

ב. יתרת הסכום, על סך 1 מיליון ₪ תשולם על ידי מר אלתר מתקבולים והכנסות של העסק נטו, לאחר ניכוי הוצאות.

ג. במידה שלא יהיו הכנסות מהעסק או במידה שהכנסותיו יקטנו, לא תקבל גב' האגר כל תמורה.

8. להסכם זה צורף נספח שכותרתו "הסדר תשלומים". הסדר התשלומים כלל תיקון בכתב יד באשר לסכום הכסף המקדמי אותו ישלם מר אלתר לגב' האגר. בהתאם לאמור בו יעביר מר אלתר שיק אישי על סך 200,000 ₪ לנאמן מוסכם "לטובת המוכרת לת.פ. 31.4.2010". עוד נקבע כי מר אלתר יעביר לנאמן שיק נוסף על סך 200,000 ₪ "לת.פ. 31.7.2010".

9. גב' האגר מסרה לידי מר אלתר שיקים של לקוחות העסק על סך 623,653 ₪. כנגד שיקים אלה מסר לה מר אלתר שיקים אישיים שלו משוכים על אותו סכום. בהתאם להסכם ביניהם, יפקיד מר אלתר את השיקים של הלקוחות בבנק ולאחר פירעונם, ימסור לגב' האגר את הכסף במזומן לצורך תשלום עלויות הקורסים. מנגד, התחייבה גב' האגר להשיב לו את השיקים האישיים שלו.

10. לאחר מסירת השיקים לידיה של גב' האגר, לא מונה נאמן וגב' האגר אשר מחזיקה בשיקים של מר אלתר בסך 1,023,653 ₪ ניתקה עימו כל קשר. בנסיבות אלה, החליט מר אלתר לפדות את השיקים של הלקוחות שהעבירה לו גב' האגר על מנת שיוכל לשלם עבור עלויות הקורסים. אולם התברר כי השיקים אלה נרשמו לפקודת עמותת הגה ושייכים לה. עמותת הגה החליטה להשתמש בכספים הללו לצורך תשלום שכרם של עובדי המנהלה והמרצים המעבירים את הקורסים.

11. גב' האגר הפרה את ההסכם שנחתם בין הצדדים בכך שהציגה מצג שווא לפיו העסק הינו פרי יצירתה ופיתוחה וכן לא קיימה את התחייבויותיה על פי ההסכם. מטעמים אלה, עתר מר אלתר למתן סעד הצהרתי לפיו ההסכם הופר הפרה יסודית. עוד עתר מר אלתר לצו מניעה האוסר על גב' האגר לעשות שימוש בהמחאות וצו עשה המורה לה להשיבם לידיו. לבסוף עתר מר אלתר לחייב את גב' האגר להשיב את המחשב הנייד שהשאיל לה ולחילופין לחייבה בשוויו בסך 5,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעת:

12. בשנת 2005 הקימה גב' האגר מכון לימודים והדרכה בנושא אינטליגנציה רגשית. המכון פעל כעסק עצמאי עד לחודש מאי 2009. אז הוקמה "עמותת הגה" בניסיון להרחיב את הפעילות העסקית ולהגיע לשכבות רבות ומגוונות של האוכלוסיה.

13. לנוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה גב' האגר החליטה למכור את העסק כולל הפיתוחים אותם פיתחה בתחום האינטליגנציה הרגשית, מערכי שיעור, דרכי הדרכה, קורסים ומוניטין.

14. לשם כך, יצרה קשר עם מספר אנשים, ביניהם מר אלתר, אשר הציג עצמו כמי שמתמחה במציאת קונים לעסקים. במשך חצי שנה ניהלו גב' האגר ומר אלתר שיחות במהלכן מסרה גב' האגר לידיו את כל מידע שנדרש ממנה ובין היתר, היקף הפעילות העסקית ומידע על תכניות קיימות ועתידיות.

15. בסופו של יום לא מצא מר אלתר קונה לעסק, אולם הודיע כי הוא מעוניין לרכוש אותו. בשל היכרותם הארוכה בשלב זה, הסכימה גב' האגר למכור את העסק למר אלתר.

16. לשם כך, פנו הצדדים לעו"ד מיכאל גולדברג והוא ניסח הסכם מכר לחתימה. ביום 1.2.10 חתמו הצדדים על הסכם המכר. בהסכם זה סוכמה התמורה בגין מכירת העסקת על סך 1.2 מיליון ₪. סך תשלום המקדמה עמד על 400,000 ₪. עוד סוכם כי גב' האגר תמשיך בניהול העסק ושכרה יעמוד על סך 20,000 ₪ בחודש. הסכם זה גובר על כל הסכם שקדם לו.

17. בהתאם להסכם, שילם מר אלתר את המקדמה. אולם השיקים שמסר חוללו כתוצאה מחשבונו המוגבל ובפועל התמורה לא הגיעה לידיה של גב' האגר.

18. מר אלתר קיבל את כל המידע הנדרש לניהול העסק, מנהלו ומרוויח כספים ממנו, מבלי לשלם לגב' האגר דבר. מר אלתר אף לא שילם לגב' האגר משכורות בגין 22 חודשים בהתאם להוראות ההסכם. בכך פועל מר אלתר בניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים (הכללי), תשל"ג- 1973.

19. אי העברת השיקים על ידי גב' האגר לנאמן לא מהווה הפרת ההסכם משום שלא נעשה בהם דבר. יתרה מזו, מינוי נאמן נדרש רק במידה שגב' האגר תחליט להפקיד את השיקים במקום מסוים. אולם במקרה דנן החליטה להותירם בידה.

20. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובע: מר ישראל אלתר- התובע.

מטעם הנתבעת: גב' שפרה הגר- הנתבעת.

דיון והכרעה:

המבנה העסקי:

21. לגרסת מר אלתר, גב' האגר פנתה אליו מיוזמתה, בכדי שיאתר עבורה משקיע שירכוש ממנה את העסק:

"... נפגשתי שם עם שני אנשים ודיברתי איתם בטלפון, בסוף לא יצא שום דבר... הצגתי להם את הדו"חות שהיא הציגה לי. הצעתי דברים שהיא הציעה לי, דו"חות שהראתה לי שזה הכנסות וזה הוצאות, דו"חות שמרוויחה 4.5 מיליון שקל בשנה, קרוב לשלוש שנים שעשתה ועשתה 15 מיליון הכנסות נטו בשנה, עמותה שמרוויחה שהיא רוצה להגדיל את הפעילות. מחפשת מישהו שישקיע גם בחו"ל, לצאת לעולם"

[פר' עמ' 19 ש' 9-10, 13-16]

22. בכתב תביעתו, ציין מר אלתר שגב' האגר הציגה את העסק, "מכון הגה", כפרי המצאתה ופיתוחה אשר כולל בתוכו תוכניות, תכנים ומערכי הוראה החוסים תחת תחום הקניין הרוחני. עוד הציגה את העסק כמצוי בבעלותה הבלעדית. לשם מכירתו מסרה גב' האגר פרטים כלליים אודות העסק:

"מלל הרבה, בכתובים כמעט כלום. המלל הוא מכליל, שוב, מה זה הרעיון של אינטליגנציה רגשית. הסבירו לי מה זה, 10-15 חוקים, וזהו. מבחינת ניירת, מדובר בשני פליירים, או שלושה ארעה כתבות אינטרנט או עתון שעשו על זה ותו לא. השלב הבא, היה אמור להיות פגישה מעשית ולימוד של החומר מה זה מי זה, בן אדם הולך ללמד משהו צריך ללמוד, משני פליירים לא יודע ללמד".

[פר' עמ' 20 ש' 24-28]

23. לאחר שמר אלתר לא נחל הצלחה במציאת משקיע חיצוני, החליט לרכוש את העסק בעצמו. גב' האגר הודיעה למר אלתר שתעביר לידיו את המידע, התוכן ועיקר הפעילות העסקית העתידית הצפויה לבעלותו וחזקתו. בנוסף לכך, גב' האגר התחייבה להעביר למר אלתר הכשרה מעשית. כל זאת בכפוף לחתימה על הסכם סודיות. בפועל גב' האגר לא עשתה כן על אף שמר אלתר חתם על הסכם הסודיות.

24. בתאריך 31.1.10 נחתם ההסכם בין הצדדים. ההסכם הודפס מראש, אך כלל גם תוספות בכתב יד. על פי ההסכם, נקבע שהתמורה בגין הממכר תעמוד על סך 1,200,000 ₪. התמורה תשולם באמצעות מסירת שני שיקים בסך 200,000 ₪ כ"א והיתרה תשולם מהכנסות העסק לאחר ניכוי ההוצאות.

25. לגרסת גב' האגר, היא הכירה את מר אלתר כשהציג עצמו כעוסק מומחה בתחום התיווך בעסקים. לימים, מר אלתר הציע לרכוש בעצמו את העסק נשוא התביעה והיא מכרה לו את העסק: "מכרתי לו את הגה. כל מה שכתבנו שם..." [פר' עמ' 39 ש' 2].

26. לטענתה, ההסכם נערך על ידי עו"ד מיכאל גולדברג ונקבע מועד לחתימה. אולם, בתאריך 31.1.10 חתמו הצדדים על טיוטה אחרת, שונה מזאת שנערכה על ידי עו"ד גולדברג. לנוכח חששה, הוסיפה גב' האגר תוספת בכתב ידה, כי החוזה הסופי והמחייב הוא החוזה שמוחזק בידי עו"ד גולדברג וזאת בכפוף לשינויים שנערכו בכתב יד בחוזה החתום. לדבריה:

"מפנה אותך לטענה הבסיסית שלנו. כיוון שהייתה לי כל הזמן, הקונה כל הזמן רימה אותי, במעמד החתימה על ההסכם חששתי מכך, ולכן הוספנו סעיף בכתב יד, הקונה מצהיר בזאת כי החוזה הנ"ל הנו הסופי והאחרון המוחזק אצל העו"ד ולא נעשו בו שינויים. כל שינוי מהחוזה המקורי לא יחול והחוזה המקורי הוא זה שקובע, אמור לעיל אינו מתייחס לשינוים שפורטו לעיל, ואכן סעיף זה הוא פשוט סעיף משוכתב על ידי הקונה בלבד ואין לו שום סיכום בינינו, הוא כולו מוזר, בחיים לא היינו חותמים על חוזה כזה"

[פר' עמ' 29 ש' 27-29 ועמ' 30 ש' 1-3]

27. לטענתה, בין הצדדים הוסכם שהתמורה בגין הממכר תעמוד על סך 1,200,000 ₪. התמורה תשולם באמצעות מסירת שני שיקים בסך 200,000 ₪ כ"א והיתרה תשולם באמצעות החזרת הכספים שיתקבלו כתוצאה מפירעונם של השיקים של העמותה. בנוסף, הוסכם בין הצדדים שגב' האגר תמשיך בעבודתה בעסק וזאת בתשלום חודשי בסך 20,000 ₪ לחודש. גב' האגר קיבלה לידיה תמורה בסך 623,653 ₪ בשיקים אישיים של מר אלתר וסך 400,000 ₪ בגין הממכר [פר' עמ' 33 ש' 8-9].

28. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במחלוקת זו, אני סבור כי ההסכם שנערך בתאריך 31.1.10 [נספח א' לתצהיר גב' האגר], אכן משקף את ההסכמות וההתחייבויות שנטלו הצדדים על עצמם.

הצדדים חתמו על ההסכם בתאריך 31.1.10. הצדדים אף ערכו שינויים בכתב יד על גבי הנוסח המודפס. עריכת שינויים בכתב יד, חתימת ההסכם ומסירת השיקים, מלמדת על גמירות דעת מצד הצדדים ביחס לתנאי ההסכם [ראו: ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113 (1965)].

29. הנני קובע אפוא, שהחוזה מתאריך 31.1.10, החתום על ידי הצדדים, משקף את ההסכמות ביניהם.

ההסכם ומהותו

30. במסגרת ההסכם מתאריך 31.1.10, גב' האגר התחייבה למכור לידי מר אלתר "עסק" עצמאי פעיל שמהותו פיתוח "האינטליגנציה הרגשית". רעיון לימודי זה הועבר באמצעות סדנאות למבוגרים וילדים, שחלקן מועברות על ידי עמותת הגה. יחד עם זאת, לשון החוזה אינה מתיישבת עם תכלית החוזה, משום שלא ברור באיזה עסק מדובר. מכאן שיש לנקוט בדרך של פרשנות החוזה בהתאם לסעיף 25(א) לחוק החוזים הכללי, תשל"ג- 1973.

31. הכלל הוא שבפרשנות חוזה, רשאי וצריך הפרשן לבחון את הנסיבות החיצוניות האופפות את החוזה [ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1993) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995); אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי - פרשנות החוזה, בעמוד 324: "מאז הלכת אפרופים ניתן לפנות - לשם פרשנות החוזה - לנסיבות החיצוניות - בין שהם בכתב ובין שהן בעל-פה - בכל הנסיבות"].

32. הצדדים נקטו בהסכם ביחס לממכר במונח: "העסק". לצורך בחינת כוונת הצדדים, מהו אותו "עסק" שנמכר, יש להתיר את המילים ממוסרותיהן. כך לעיתים, אין לשונו הכתובה של החוזה הולמת את אומד דעת הצדדים. בכך אין כדי לשלול את הפרשנות הנכונה, אליה התכוונו הצדדים, במובן הסובייקטיבי. עמד על כך, הנשיא (כתוארו דאז) הש' ברק בע"א 5332/03 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' יהודה שירן, פ"ד נט(1) 931 (2004):

"עם זאת, יש להוסיף ולקבוע כי אם יש פער בין הכוונה לבין ההצהרה, והצד השני מודע לפער זה, תהווה גמירת הדעת מכוונת לכוונה ולא להצהרה. טול מקרה בו ראובן כורת עם שמעון חוזה למכירת סוס. על פי המבחן האובייקטיבי אובייקט העסקה הוא סוס. ראובן התכוון למכור טרקטור אותו כינה "סוס". שמעון מודע לכוונה זו וזו אף כוונתו. גמירת הדעת של הצדדים היא לעסקה שהאובייקט שלה הוא טרקטור ולא סוס. המבחן הוא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי."

33. בענייננו כל הנסיבות החיצוניות: העברת הסדנאות על ידי מרצים בעמותה, השיקים לפקודת העמותה והרעיון הלימודי ששימש את פעילות העמותה, מעידות על כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לפיה העסק נשוא ההסכם אינו אלא עמותת הגה ופעילותה. יתירה מכך, לא הוכח לפניי כי המונח "עסק" מתייחס לישות כלשהי, אשר שונה מעמותת הגה. הלכה למעשה התרשמתי שה"עסק" ועמותת הגה, חד הם.

ההפרה:

34. לגרסת מר אלתר, גב' האגר הפרה את החוזה באי קיום התחייבויותיה על פיו: לא מסרה את המידע והתוכן הכתוב על העסק; לא העבירה הכשרה מקצועית; הצהרותיה החוזיות לבלעדיות ב"עסק" התבררו כבדויות שכן אחרים טוענים לבעלות בעסק. מכאן ההסכם שנחתם בין הצדדים חסר תוקף משפטי וחלה חובה על גב' האגר להשיב לידיו את השיקים האישיים שמסר לה בסך 623,653 ₪.

35. מר אלתר העיד לפניי את הדברים הבאים:

"לא קניתי כלום. הייתי אמור לקנות עסק פעיל, זאת אומרת יש מרצים יש תלמידים יש בתי ספר יש תוכניות יש החלטות יש הוצאות, עסק שחי וקיים ומרוויח 4 מיליון ₪ בשנה, בפועל כל המרצים כולם פרילנסרים אף אחד לא חייב לה משהו, כל המרצים עובדים בו זמנית אצלה וצל מישהו אחר באותו נושא, גם פרטי אותו נושא שלמדו ממנה מעבירים במקום אחר, הם לא רק שלה"

[פר' עמ' 26 ש' 4-8]

עוד העיד:

"מאה אחוז, היא ניסתה למכור לי עמותה, היא כביכול ניהלה עסק רווחי בשם עמותה, עכשיו זה לא עמותה שלה, זה לא מישהו פרטי, אם כמה אנשים מקימים עמותה וחבר מנסה למכור את זכויות העמותה"

[פר' עמ' 26 ש' 31-33]

36. לגרסת גב' האגר, מר אלתר הוא זה שהפר את תנאי החוזה בכך שלא שילם את התמורה המוסכמת בגין הממכר ושכר עבודתה בסך 20,000 ₪ לחודש עבודה. מכאן שמר אלתר חייב לה סך 440,000 ₪ בגין משכורת חודשית של 20,000 ₪ למשך 22 חודשים. לדבריה:

"...תוך שבועיים יימסרו כל תמורות החוזים בשיקים עתידיים של הקונה, שבועיים מיום המכירה. הוא לא נתן זאת עדיין".

[פר' עמ' 387 ש' 26-27]

37. על פי ההסכם התחייבה גב' האגר למכור למר אלתר את ה"עסק". כפי שקבעתי, העסק אינו אלא "עמותת הגה". גב' האגר אף הצהירה והתחייבה טרם כריתת החוזה שהינה הבעלים של הממכר. מדובר בהתחייבות יסודית של גב' האגר, אשר עומדת ביסוד ההתקשרות בין הצדדים.

38. הואיל והממכר הוא עמותה, גב' האגר אינה יכולה להיחשב כבעלים של הממכר. יתר על כן, "מכירת העמותה" בתמורה להכנסות שאמורות להתקבל אל קופת העמותה, באמצעות הפקדת שיקים של העמותה ונטילת הכספים מתוך העמותה, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 1 ו-34ג לחוק העמותות, תש"ם-1980.

39. בנסיבות אלה, לא היה בידה של גב' האגר למכור את הממכר (עמותת הגה) למר אלתר וממילא הפרה היא את התחייבותה היסודית על פי הסכם המכר. הנני קובע אפוא, שגב' האגר בצעה הפרה יסודית של הסכם המכר שנכרת בין הצדדים. לנוכח הפרת ההסכם, דינו להתבטל ועל הצדדים להשיב זה לזה את מה שקיבלו מכוחו. בנסיבות אלה אני קובע שלגב' האגר אין זכות להחזיק בשני השיקים ע"ס 200,000 ₪ שנמסרו על חשבון התמורה בגין הממכר.

השיקים האישיים שמסר מר אלתר לגב' האגר:

40. מר אלתר מסר לידי גב' האגר שיקים אישיים בסך 623,653 ₪ כנגד שיקים לפקודת עמותת הגה שמסרה לו:

"קיבלתי ממנה שיקים שכתוב לעמותה בלבד, לפקודת הגה אינטליגנציה רגשית. יש גם צילומים של השיקים, וגם במזכירות בירושלים שלחו אליה שיקים לפקודת הגה אינטליגנציה רגשית ואותם קיבלתי"

[פר' עמ' 24 ש' 6-8]

41. מר אלתר עשה שימוש בשיקים אלו ושילם שכר עבודה למרצים בעמותה. שימוש זה נעשה בהסכמה ובהחלטת עמותת הגה, שכן שיקים אלו היו מיועדים לפקודת עמותת הגה בלבד.

"השיקים שקיבלתי ממנה לפקודת הגה אינטליגנציה רגשית על פי החלטה של העמותה שהייתה חלק ממנה, הוחלט להפקידם לחשבון בנק של העמותה, אני דרך אגב לא חבר העמותה לא יושב ראש העמותה, לא הייתי, אני לא יכול לקבל החלטות כאלה, החלטתם הייתה ברורה מאוד למוטב בלבד לפקודת הגה אינטליגנציה רגשית ומזה שילמו חלק מהמשכורות למרצות שעבדו בשכר בעמותה"

[פר' עמ' 24 ש' 22-25]

42. לגרסתו, שיקים אלו כללו גם את התמורה בגין חוזים עתידיים [פר' עמ' 23, ש' 26-27]. מתן השיקים האישיים נבע מחשש של גב' האגר שמא לא יפקיד את השיקים שמסרה לו בחשבון העמותה:

"כתוב במפורש מה תפקיד השיקים, תפקידם הוא ברור, תפקיד השיקים שלי ברור, קיבלתי שיקים של העמותה, היא פחדה שפני אקח את השיקים האלו לכיסי, אברח לחו"ל, היא רצתה להיות בטוח שהשיקים הולכים לעמותה, כל השיקים הבאתי שיקים נגדיים אישיים שלי, שהשיקים הופקדו בעמותה ואז אמורה להחזיר לי השיקים שלי וכנגד זה השיקים של הלקוחות, זה נושא התביעה שלא עמדה בהסכם בינינו"

[פר' עמ' 25 ש' 18-22]

43. לגרסת גב' האגר, שיקים אלו נמסרו לידי מר אלתר כנגד שיקיים אישיים שלו, וזאת בתמורה לכך שיפקיד את השיקים בעמותה והתמורה שתתקבל בגין פירעון השיקים תשולם לה. לדבריה:

"לעניין הדברים עצמם היו כספים שהפקדתי בעמותה כהלוואות לעמותה, וחוץ מזה היו המון סכומים שהפקדנו, כספים שהגיעו להגה והיה פרק זמן מסוים, הכספים שלפני קיום העמותה עברו בכל מיני צורות חלקם היו בחשבון הבנק של אמי. יש כספים שהופקדו בעמותה באופן זמני ויכול להיות שאחר כך היה צריך להפוך חשבון לכאן או לכאן, לא יודעת את המשמעות המקצועית של זה. לא נגענו בזה, לכן סיכמנו שיישאר כך"

[פר' עמ' 31, ש' 15-20]

44. במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 31.1.10 הוסיפו הצדדים נספח להסכם בכתב ידם. על פי סעיף 1 לנספח נקבע: "הקונה מקבל את כל הצ'קים העתידיים וכן החוזים העתידיים בתמורה לכך יעביר הקונה למוכרת צ'קים אישיים על שמו ע"ס 90% מערך הסכום הכולל".

עוד נקבע ב"המשך נספחים" כדלקמן: "הצ'קים שמסר הקונה למוכרת בגין חוזים עתידיים יהיו כנגד הסכומים בפועל שיגיעו מהחוזים".

45. תוכן סעיפי הנספחים מתיישב עם גרסתו של מר אלתר, לפיה השיקים שמסר לידי גב' האגר נועדו להוות בטוחה לכך שהשיקים שנעשו לפקודת עמותת הגה ונמסרו לידי מר אלתר במסגרת עסקת המכר, אכן יופקדו בחשבון עמותת הגה.

46. עיון בשיקים שמסרה גב' האגר לידי מר אלתר מחזק את גרסתו של מר אלתר לעניין תנאי ההסכם. השיקים נרשמו לפקודת עמותת הגה ולא לפקודתה של גב' האגר. מכאן שלא ניתן לעשות בהם שימוש חוקי אחר, זולת הפקדתם בחשבון עמותת הגה.

47. אני קובע אפוא שהשיקים שנמסרו למר אלתר היו מיועדים להפקדה בחשבון עמותת הגה. כנגד שיקים אלה וכבטוחה להפקדתם בחשבון עמותת הגה מסר מר אלתר לגב' האגר שיקים אישיים. היינו מדובר בשיקים שנמסרו "על תנאי" כאשר התנאי הוא הפקדת השיקים של עמותת הגה בחשבונה של העמותה.

יחד עם זאת, לא ניתן להכיר בחלקה השני של ההסכמה בין הצדדים, על פיה, תמורת השיקים שנעשו לפקודת עמותת הגה והופקדו בחשבונה תשולם במזומן לידי גב' האגר. מדובר לכאורה בהסכמה שעומדת בניגוד להוראת סעיף 34ג לחוק העמותות ודינה בטלות [סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973].

יתרה מכך, משקבעתי כי ההסכם הופר, ועל כל אחד מהצדדים להשיב לרעהו את שקיבל במסגרת ההסכם, אזי על גב' האגר להשיב למר אלתר את השיקים שקיבלה. מאידך, לגב' האגר אין זכות לקבלת השיקים ששייכים לעמותת הגה ושממילא הופקדו בחשבונה.

48. הואיל ומר אלתר הפקיד את השיקים לחשבון עמותת הגה [פר' עמ' 25 ש' 10-11], מר אלתר זכאי לקבל את השיקים האישיים שמסר לידיה של גב' האגר בחזרה לידיו. לפיכך, הנני מצהיר שלגב' האגר אין כל זכות בשיקים האישיים של מר אלתר והיא אינה זכאית לפירעונם או לסחר אותם לצד שלישי.

49. בכתב תביעתו עתר מר אלתר לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין מחשב נייד אותו קיבלה גב' האגר במסגרת שירות תיקונים ולא החזירה לידיו. טענה זו נזנחה בסיכומיו, מטעם זה דינה להידחות.

50. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

51. סוף דבר -

התביעה מתקבלת בחלקה.

אני קובע כי גב' האגר הפרה את הסכם המכר מיום 31.1.2010. הנני מצהיר שלגב' האגר אין כל זכות בשיקים האישיים של מר אלתר והיא אינה זכאית לפירעונם של השיקים או לסיחורם לצד שלישי. אני מחייב את גב' האגר להשיב לידי מר אלתר את השיקים האישיים שמסר לה בסך 623,653 ₪ וכן את שני השיקים על סך 200,000 ₪ כל אחד, בהתאם לרשימה בנספח ב' לתצהיר מר אלתר. השיקים יוחזרו, באמצעות ב"כ מר אלתר, לא יאוחר מיום 10.12.13.

בנסיבות העניין, ולאור חלקו של מר אלתר ב"עסקה המכר", אני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת בא-כוחו.

ניתן היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.