19 אוקטובר 2015

לפני:

כב' השופט אורן שגב

נציג ציבור (עובדים) מר הרצל גבע

נציג ציבור (מעסיקים) גב' שרה חורש

החלטה

1. לפניי הודעה על הגשת פסיקתא, בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה ביום 23.7.15. בתגובתה, מקבלת הנתבעת את חישובו של התובע לעניין הבראה ואולם חולק היא על החישוב שערך התובע בהתייחס לשכרו הקובע לצורך פדיון חופשה.
2. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים סבורים אנו כי הצדק עם הנתבעת, ונפרט.

התובע טוען כי לצורך כימות זכאותו לפדיון חופשה, יש לצרף את הסכומים שהרוויח בתלושי השכר בישראל ובארה"ב. הנתבעת טוענת מנגד כי יש לחשב את פדיון החופשה בהתבסס על שכרו האחרון בארה"ב בלבד.

1. אין חולק כי התובע הפסיק לקבל שכר בישראל בחודש מאי 2009 (נספח ב' לתצהירו של מר קובי הרצמן).
2. סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951 קובע כי "ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד". סעיף 10 לחוק זה קובע כי "המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל".

באשר לעובד במשכורת, כבענייננו, קובע סעיף 10 (ב) (1) כי השכר הרגיל הינו "שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד".

1. מכאן, שבמועד זכאותו של התובע לפדיון חופשה בחודש ספטמבר 2009, שכר התובע עמד על סך 10,723 דולר לחודש, השכר אותו קיבל בארה"ב.
2. לנוכח האמור, יגיש התובע פסיקתא מתוקנת לחתימת בית הדין, בתוך 15 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ו, (19 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.