<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד פלד

הנאשם 2 בעצמו וב"כ עו"ד דובין

ב"כ הנאשם 3 עו"ד ואראס

פרוטוקול

<#2#>

הכרעת דין

כתב האישום והמענה לו

1. הנאשמים מואשמים בכתב אישום מיוני 2010 בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 145,204 ו-208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בגין סגירת סככה קיימת ללא היתר, על ידי לוחות חוץ מצמנט בורד, לוחות פנים מגבס, חלונות ודלתות ויצירת מבנה בשטח של כ-144 מ"ר וחצר פנימית בצד מזרח של המקרקעין (להלן: "עבודות הבניה"(, כל זאת ללא היתר, במאי 2009 או בסמוך לכך, במקרקעין נשוא כתב האישום המצויים ברח' שלונצקי 46 נתניה (להלן: "המקרקעין").

2. על פי הנטען בכתב האישום:

הנאשמת 1 (להלן: "העמותה") אחראית לעבירה של ביצוע עבודות הבניה בהיותה המשתמשת בפועל במקרקעין ומי שראתה עצמה נפגעת על ידי צו הריסה מנהלי שהוצא להריסתן של עבודות הבניה.

הנאשם 2 (להלן גם: "מיכלס") אחראי לעבירה בהיותו מנהל פעיל בעמותה ומזכיר העמותה.

הנאשם 3 (להלן גם: "לוייב") אחראי לעבירה בהיותו מנהל פעיל בעמותה ויו"ר העמותה.

3. בדיון מיום 26.6.11 ניתן מענה לכתב האישום. למועד הדיון הנ"ל התייצבו הנאשמים 2 ו-3, באי כוחם, ולא התייצב נציג אחר כלשהו של העמותה.

בהחלטה שניתנה על ידי כבוד השופטת טלמור באותו דיון, לאחר עיון במסמכי העמותה, שסומנו בשלב מאוחר יותר כמוצג ת/1 וטיעון של הצדדים, נקבע כי הנאשמים 2 ו-3 מוסמכים לחייב את העמותה, ולפיכך שומה עליהם להשיב לכתב האישום גם בשם העמותה.

בהמשך להחלטה דלעיל הודתה העמותה, באמצעות הנאשמים 2 ו- 3 בעובדות כתב האישום ככל שהן מתייחסות אליה. כל אחד מהנאשמים הנ"ל הודה בביצוען של עבודות הבניה על ידי העמותה אך כפר בזיקה לעבודות הבניה או בקיומה של אחריות כלשהי שלו לביצוען של העבודות כאמור. הנאשמים הוסיפו וטענו כי עומדת להם טענת הגנה מן הצדק. בישיבה מיום 29.8.12 טענו באי כוח הנאשמים 2-3 כי הנאשמים הנ"ל לא היו מעורבים בבנייה או בהליכים המנהליים שננקטו ביחס אליה עובר להגשתו של כתב האישום והתיק נקבע להוכחות.

ביצוע עבודות הבניה והליכי אכיפה שננקטו בעקבותיהם עובר להגשתו של כתב האישום.

4. כמתואר לעיל, עצם ביצוע עבודות הבניה במקרקעין, במאי 09 או בסמוך לכך, אינו שנוי במחלוקת ובמענה לכתב האישום הודו כל שלושת הנאשמים בעובדות הכרוכות בעניין זה. יחד עם זאת משהוכח ביצוע עבודות הבניה בראיות המאשימה, ומשיש חשיבות למסמכים השונים הכרוכים בהליכי האכיפה שננקטו לפלוגתאות שבמחלוקת, נפנה לראיות בעניינים אלה, בקצרה ובעיקר על דרך האזכור.

4.1 ביום 5.5.09 הוצא צו 26/09 להפסקת עבודות הבנייה (מוצג ת/6).

על פי דיווחי מפקח הבנייה, ויקטור ברטרו, עבודות הבנייה לא הופסקו ונמשכו עד להשלמתו של מבנה בשטח של כ-144 מ"ר ( לפרוט הראיות בדבר ביצוע עבודות הבניה כמתואר בכתב האישום ראה דו"חות הביקורת מוצגים ת/4, ת/5, ת/7, ת/8, ת/ 9 , על התמונות והתשריטים שצורפו להם, ועדות המפקח בדיון מיום 23.5.13).

עבודות הבניה דלעיל, על פי טיבן וטבען, מצריכות היתר בניה, ועל פי עדות המפקח לא ניתן כל היתר כאמור.

4.2 ביום 23.6.09 הוצא צו הריסה מנהלי 13/09 (מוצגים ת/3, ת/3 (א)) כנגד עבודות הבנייה (להלן: "צו ההריסה").

ביום 24.6.09 הגישה הנאשמת 1 בקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה (בב"ן 19153-06-09 -מוצגים ת/3, ת/3 (א)) (להלן: "הבקשה לעיכוב צו ההריסה"). לבקשה לא צורף תצהיר מטעם העמותה המבקשת והיא נחתמה על ידי מר יהודה סיידוב (להלן: "סיידוב"). בהמשך הדברים יוצגה העמותה בהליך זה על ידי עו"ד אריה אברמוביץ', והוצג יפוי כוח מיום 28.6.09 מאת העמותה, החתום באמצעות יו"ר העמותה, הנאשם 3.

4.3 המועד לביצועו של צו ההריסה הוארך מעת לעת, בהסכמת הצדדים, וזאת בהמשך להסכמה שהושגה בין הצדדים ואשר תוארה בבקשת העמותה מיום 22.10.09 (מוצג ת/3(א)) כי עיריית נתניה, כבעלים של המבנה בו בוצעו עבודות הבניה, תתיר את העתקת בית הכנסת המופעל על ידי העמותה לקומה אחרת שבמבנה, והתחייבותה של העמותה להרוס את עבודות הבניה לאחר המעבר כאמור וגמר השיפוצים והכשרתו של המקום החדש לשמש כבית כנסת, תחת המועדון שפעל שם עד לאותה עת. העמותה חזרה על פרטי ההסכמה דלעיל גם בשורה של בקשות להארכת מועד לביצועו של צו ההריסה שהוגשו במועדים מאוחרים יותר.

4.4. נטען על ידי המאשימה כי לאחר שהעמותה הפרה את התחייבותה להרוס את עבודות הבנייה שבחצר המקרקעין הוגש כתב האישום נשוא הליך זה.

מצבם התכנוני והפיסי של המקרקעין

5. מטעם המאשימה נשמעה עדותה של גב' אורנה ניצן (להלן: "ניצן"), עוזרת סמנכ"ל נכסים ומרכזת של הועדה להקצאת קרקעות בעירית נתניה. על פי עדותה של ניצן:

5.1 במקרקעין מבנה שבו שתי קומות. בעבר פעלו בקומה התחתונה כיתת גן וכיתה נוספת המשמשת כמועדון נערות בית חם (להלן: "המועדון"). בית הכנסת שהופעל על ידי העמותה (להלן: "בית הכנסת") שכן בקומה העליונה.

5.2 העדה התוודעה לעמותה בשנת 2008 עת הוגשה לה, באמצעות יו"ר העמותה, הנאשם 3, בקשה להקצאת קרקע לשם הסדרת חוזה השימוש בבית הכנסת. מסמכי הבקשה כאמור הוגשו וסומנו ת/1 (להלן: "הבקשה להקצאה").

נציגי העמותה ביקשו כי בית הכנסת יועתק למקום פעילותו של המועדון וכי המועדון יפעל בקומה העליונה בטענה שרוב המתפללים הם אנשים מבוגרים שקשה להם לטפס לקומה ראשונה.

5.3 בהמשך לאותה בקשה התקיים בפברואר 2009 סיור בנכס, בו השתתפות נציגי עירייה שונים, ובכלל זה העדה. מטעם העמותה נכח מר לוייב יו"ר העמותה (הנאשם 3). העדה זיהתה את הנאשם 3 שנכח באולם במועד מתן עדותה. נאמר כי בתום הסיור הבהיר הנאשם 3 כי בקשת העמותה אינה מכוונת להחלפה, כי אם לצרוף שטח המועדון לשטח בית הכנסת שבקומה העליונה ואילו נציגי העיריה הבהירו כי לא ניתן להענות לבקשה כאמור מאחר ומדובר במועדון פעיל ולפיכך הבקשה נדחית.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי במסגרת תפקידה לא פגשה בנציג נוסף של העמותה. ובמענה לשאלה מפורשת השיבה כי אינה מכירה אדם בשם יהודה סיידוף.

5.4 העמותה הגישה בקשה נוספת להקצאת קרקע בשנת 2010, גם היא באמצעות הנאשם 3 כיו"ר העמותה (מוצג ת/2). בבקשה הנ"ל נאמר כי הוסכם עם העיריה על חילופי הקומות בין המועדון שבקומה הראשונה לבין בית הכנסת, אולם שטח המועדון קטן, ומבוקשת הקצאת קרקע על מנת שניתן יהיה להכשיר את עבודות הבניה נשוא הליך זה, כשבשלב זה מועד כניסתו לתוקף של הצו להריסתן רק נדחה, ולצרפן לשטח המועדון לצורך בנייתו של בית כנסת קבוע עם מרכז קהילתי.

ניצן העידה כי לא ניתן היה לדון בבקשה הנוספת הנ"ל בשל צו ביניים שהוצא לעיריה בעקבות עתירה שהוגשה על ידי הקהילה הרפורמית. הפעם האחרונה בה פגשה בנאשם 3 היתה במועד הגשתה של הבקשה משנת 2010. לימים העתירה התקבלה והעמותה לא הגישה בקשה מחודשת להקצאת קרקע.

5.5 בחקירתה הנגדית של העדה הובהר כי עיריית נתניה הינה הבעלים של המקרקעין. נאמר כי בסיור שנזכר לעיל השתתפו נציגי אגף ההנדסה משום שהענות לבקשה לחילופי הקומות היתה כרוכה בשיפוץ. עוד נמסר כי המועדון מנוהל במישרין על ידי העיריה והעדה לא ידעה להשיב האם גן הילדים הינו גן עירוני או שהשימוש בו הינו על פי הסכם הקצאה עם אגף הנכסים. העדה השיבה כי למיטב ידיעתה המבנה שבמקרקעין נבנה על ידי עיריית נתניה וכי אינה יודעת אם יש למבנה היתר בניה, מה יעוד הקרקע על פי התוכנית החלה על המקרקעין ואם ניתן היתר לשימוש חורג. נמסר כי כל אלה מצויים בטיפול אגף ההנדסה שלו נציג בועדה להקצאת קרקע.

6. מעדותו של המפקח על הבניה מר ודים טיברובסקי והדו"ח שהוגש על ידו ( מוצג נ/1 מיום 21.5.13) עולה כי בדיקה בתיק הבנין העלתה:

6.1 לאף אחד מהמבנים שבמקרקעין אין היתר בניה.

6.2 בתיק הבנין נמצאו תוכניות לא מאושרות מהשנים 74 עד 76 להקמתם של שני גני ילדים בקומת הקרקע, הקמתו של בית כנסת מעל קומת גני הילדים ולהקמתו של מקלט לבית הכנסת.

6.3 יעוד המקרקעין הינו ש.ב.צ (שטח המיועד לבנייני ציבור).

זיקתו של הנאשם 2 לעמותה ולעבודות הבניה – סקירת הראיות

7. בסיכומי הטענות מטעם המאשימה נטען כי אחריותו של הנאשם 2 לעבודות הבניה, הנובעת מהיותו חבר ומנהל בעמותה ומזכיר העמותה עולה מהראיות הבאות:

7.1 דו"ח המנהלים המהווה חלק מהדו"חות הכספיים של העמותה לשנת 2007 (מוצג ת/1), החתום על ידי הנאשמים והכולל את הצהרתם כי האחריות הראשונית לנכונות הדו"חות ושלמותם חלה עליהם, וכן את תאור המבנה הארגוני (שם בסעיף ב) בו נאמר כי הועד המנהל של העמותה ממונה על ידי האסיפה הכללית וכולל את יו"ר הועד, הנאשם 3 ומזכיר הועד, הנאשם 2. הנאשמים חתומים גם על כל אחד מהדו"חות הכספיים לשנת הכספים הנ"ל.

7.2 אישור זכויות חתימה בעמותה שניתן על ידי רו"ח אבנר סמוכה ביום 8.4.08 על פיו זכויות החתימה בעמותה נתונות לשלושה, עליהם נמנים הנאשם 2 והנאשם 3, כאשר חתימתם של כל שניים מאלה תחייב את העמותה לכל דבר ועניין (להלן: "אישור זכויות החתימה" - מוצג ת/1).

7.3 אישור זכויות חתימה בעמותה בנוסח זהה לזה הנזכר בסעיף 7.2 לעיל, הנושא את התאריך 31.11.10.

7.4 מסמכים הנושאים את שם הנאשם 2, הגם שלא נחתמו על ידו, ואשר צורפו ל- ת/2, הבקשה השניה בזמן להקצאת קרקע, שנמסרה לידי ניצן, על ידי הנאשם 3, כמתואר בסעיף 5.4 לעיל.

מסמכים אלה כוללים את הדו"חות הכספיים לשנת 2009, לכאורה דו"חות מבוקרים כפי שעולה מחתימתו של רו"ח סמוכה, אך כשהם חסרים את חתימתו הנאשמים 2 ו-3 במקומות שיועדו לכך על גבי הצהרת המנהלים והדו"חות עצמם, כפי שנחתמו הדו"חות הכספיים לשנת 2007.

במסמך הדו"חות הכספיים דלעיל נאמר כי בשנת הדו"ח קיבלה העמותה תרומות בדרך של התנדבות, מהנאשם 3 בהיקף של 30 שעות, ומהנאשם 2 בהיקף של 15 שעות.

7.5 עדותו של עו"ד אברמוביץ כי יפוי הכוח שניתן לו על ידי העמותה בהליך צו ההריסה, ניתן על דעת כל אנשי העמותה, למיטב זכרונו גם על דעת הנאשם 2, שהיה בעל זכות חתימה בעמותה, ואשר ביקר במשרדו של עו"ד אברמוביץ במהלך אותה תקופה "יותר מפעם אחת". והדברים נישנו גם בעדותו הנוספת מיום 23.10.14.

7.6 מדברים שנאמרו בעדות הנאשם 2 עצמו, אשר תמציתה תובא, במקשה אחת להלן.

8. בעדותו של הנאשם 2 נאמר:

8.1 הנאשם 2 נימנה על מתפללי בית הכנסת ובתור אדם שניתן לסמוך על אמינותו הוצע שמו לשמש כמזכיר העמותה. בית הכנסת מנוהל הלכה למעשה על ידי אדם אחד, מר יהודה סיידוב (להלן: "סיידוב") שעל פיו יישק דבר, בין בהיבטים כלכליים, בין בעניינים רעיוניים ובין בקבלת ההחלטות. סיידוב הסביר כי לצורך רישום העמותה וקיומה יש לרשום שבעה חברים וכך מונה הנאשם 2 למזכיר והנאשם 3 ליו"ר העמותה. בשום הזדמנות לא היתה הגדרה של התפקיד ובפועל העד היה חותם אחת לשנה על מסמכים שהוגשו ביחס למלאי בבית הכנסת, פרוטוקולים רשמיים וכיוצא באלה כשהוא משמש יד חותמת בלבד. בנוסף היה חותם על המחאות של בית הכנסת שהובאו לחתימתו, המחאות הכרוכות בפעילות השוטפת של בית הכנסת וברכישת ציוד. הנאשם שיער כי יכול ואגב כך חתם על שיקים הקשורים לבניה מבלי לדעת שהדברים מיועדים לכך.

פעם בשנה התקיימו אסיפות אך הלכה למעשה היו אלה החלטות שהתקבלו מראש ואך הובאו לידיעת הועד ולא בתהליך אמיתי של קבלת החלטות.

8.2 הנאשם 2 העיד כי לא היה לו חלק כלשהו בבניה הבלתי חוקית וידיעתו בעניין זה לא היתה שונה מזאת של כל מתפלל אחר. הנאשם לא היה שותף בכל צורה להחלטות שהתקבלו בקשר עם ביצוע עבודות הבניה.

סיידוב הוא זה שפועל להכשרת עבודות הבניה, נפגש עם הגורמים הרלוונטיים בעירית נתניה, שכר את שירותיה של אדריכלית ולאחרונה עדכן את הנאשם 2 כי הוא עומד להגיש בקשה לבית המשפט. בא כוחו של הנאשם הפנה את תשומת ליבו לכך ששמו שורבב לתוכנית ההיתר והנאשם ביקש להבהיר כי הדבר נעשה בחוסר תום לב, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. בחקירתו הנגדית הבהיר כי לא היה לו כל קשר להסכמה שהושגה על החלפת מיקום פעילותו של בית הכנסת עם המועדון או להתחייבות להרוס את העבודות הנוספות לאחר השלמתו של אותו מהלך וכי על כל אלה למד רק בדיעבד וגם היום הוא חסר ידיעה אישית בעניינים אלה. הנאשם 2 גם לא נטל חלק בפגישות שהתקיימו עם ניצן. כעניין שבעובדה אישר הנאשם 2 כי בית הכנסת שוכן מזה מספר שנים בקומת הקרקע וכי עבודות הבניה לא נהרסו.

משנודע לנאשם על חריגות הבניה הביע התנגדותו ליוזמה לביצוען, פרש מכל פעילות בעמותה, הודיע על כך בכתב, אינו נימנה עוד על בעלי הזכויות בשם העמותה, ואף הפסיק להתפלל בבית הכנסת של העמותה. הנאשם הציג פרוטוקול מיום 30.1.11 של אסיפת חברי העמותה שם הוחלט לקבל את התפטרותו (מוצג נ/1 מיום 12.6.14), והעיד כי שנה לאחר מכן אף הפסיק להתפלל במקום. הנאשם ידע כי עבודות הבניה מתבצעות, אך על כך שהדבר בוצע ללא היתר למד רק בדיעבד ולאחר קבלתו של כתב האישום, וקודם לכן לא התעניין בכך. משנשאל הנאשם מדוע לא ניסה לפעול להריסתן של עבודות הבניה השיב כי לא ידע כלל על ההתחייבות שניטלה על ידי העמותה להרוס, ומנגד נאמר לו כי נושא הרישוי בטיפול.

8.3 הנאשם העיד כי ביקר, ביחד עם הנאשם 3, במשרדו של עו"ד אברמוביץ עת נדרשו לקבלתו של אישור עו"ד לחתימה על מסמך שהיה מיועד לרשם העמותות.

8.4 הנאשם אישר את חתימתו על גבי המסמכים הנושאים את חתימתו המפורטים בסעיף 7 לעיל ואת אמיתותם של אישורי זכויות החתימה הנזכרים שם.

זיקתו של הנאשם 3 לעמותה ולעבודות הבניה – סקירת הראיות

8. בסיכומי הטענות מטעם המאשימה נטען כי אחריותו של הנאשם 3 לעבודות הבניה, הנובעת מהיותו חבר ומנהל בעמותה ויו"ר ועד העמותה עולה מהראיות הבאות:

8.1 דו"ח המנהלים והדו"חות הכספיים לשנת הכספים 2007 כמתואר בסעיף 7.1 לעיל.

8.2 מאזן בוחן משנת 2008 בחתימת הנאשם 3 (מוצג ת/1).

8.3 תקנון העמותה שבו שמות וחתימות החברים המייסדים של העמותה, אשר הראשון שבהם הוא הנאשם 3 (מוצג ת/1).

8.4 אישור זכויות החתימה כמתואר בסעיף 7.2 לעיל.

8.5 אישור זכויות חתימה בעמותה בנוסח זהה לזה הנזכר בסעיף 7.2 לעיל, הנושא את התאריך 31.11.10.

8.6 מסמכים הנושאים את שם הנאשם 3, הגם שלא נחתמו על ידו, ואשר צורפו ל- ת/2, הבקשה השניה בזמן להקצאת קרקע, שנמסרה לידי ניצן, על ידי הנאשם 3, כמתואר בסעיף 5.4 לעיל ו-7.4 לעיל.

8.7 עדותו של עו"ד אברמוביץ כי יפוי הכוח שניתן לו, עת ייצג, ללא שכר, את העמותה בהליך צו ההריסה, ניתן על דעת כל אנשי העמותה ונחתם בפועל על ידי הנאשם 3 כפי האמור בו.

8.8 עדותו של עו"ד אברמוביץ כי התצהיר שצורף לבקשה מיום 5.10.11 שהוגשה בתיק צו ההריסה, בעתירה להארכת מועד כניסתו לתוקף נחתם על ידי הנאשם 3.

8.9 עדותה של ניצן בדבר הגשת הבקשות להקצאת קרקע על ידי הנאשם 3 ונוכחותו בסיור שהתקיים בעקבות הבקשה הראשונה כאמור, הכל כמפורט בסעיף 5 לעיל.

8.10 פרוטוקול האסיפה נ/1 שהוצג על ידי הנאשם 2 המתעד את התפטרותו בינואר 2011 ממנו עולה כי במועד זה עדיין היה הנאשם 3 יו"ר העמותה, וכן עדותו של הנאשם 2 כי כך היה וכי הנאשם 3 המשיך לשמש בתפקידו זה עוד זמן מה לאחר מכן.

10. בעדותו של הנאשם 3 :

10.1 נטען על ידי הנאשם כי איבד את זכרונו כשנתיים או שלוש לפני מועד עדותו, אך לא הוצגה ולו ראשית ראיה או אסמכתא רפואית כלשהי היכולה להעיד על כך.

10.2 הנאשם העיד כי פעם, לפני שלוש או ארבע או חמש שנים היה יו"ר העמותה וכי כיום הוא קשיש בן שמונים, אינו פעיל בעמותה, ומדי פעם בתדירות של כפעם בחודש מגיע לבית הכנסת, המרוחק מבית מגוריו ואשר אליו הוא מתקשה ללכת. הנאשם התפטר על דרך מסירתה של הודעה ל"מנהל חשבון" שכתב את שאמר לו בעניין זה.

10.3 הנאשם 3 לא אישר את עבודות הבניה והן בוצעו ללא שנשאל לדעתו על כך וסיידוב הוא שהיה אחראי לביצוען.

בחקירתו הראשית נאמר על ידי הנאשם 3 כי לא ידע על הוצאתו של צו ההריסה, לא הגיש בקשה לביטולו ועד היום לא נראה לו הגיוני שבית הכנסת "צריך כל כך הרבה דברים" על מנת להכשיר את הבניה. בחקירתו הנגדית אישר כי הוא יודע שניתן צו הריסה לעבודות הבניה אך טען שאינו זוכר אם הושג הסדר לעיכוב ביצועו עד להעתקת בית הכנסת לקומה התחתונה, ולא זכר שהיה בקשר עם ניצן כפי עדותה בסעיף 5 לעיל.

לנאשם אין ידיעה כלשהי אם ננקטות פעולות להכשרתן של עבודות הבניה. הנאשם העיד כי גם בתקופה בה שימש כיו"ר העמותה לא היה חותם על שיקים.

10.4 הנאשם אישר את חתימתו על גבי המסמכים הנושאים את חתימתו המפורטים בסעיף 9 לעיל ואת אמיתותם של אישורי זכויות החתימה הנזכרים שם. על אף שהנאשם אישר כי החתימה על יפוי הכוח לעו"ד אברמוביץ הינה חתימתו אמר כי אינו מכיר אותו הכרות של ממש וכי יש להניח שסיידוב הוא שמינה את עו"ד אברמוביץ לייצג את העמותה.

זיקת הנאשמים לעמותה ולעבודות הבניה – עדות סיידוב

11. הנאשמים הזמינו לעדות את סיידוב, מי שהיה לטענתם הרוח החיה והאחראי לפעילות העמותה, בכל עת, לרבות המועדים הרלוונטיים לכתב האישום. ואלה עיקרי עדותו:

11.1 לדברי סיידוב הנ"ל לא נימנה על מקימי העמותה, אינו מכיר את תקנונה, אינו יודע מי מייעץ לעמותה בעניין זה ואין לו קשר כלשהו לעמותה. העד אישר כי הוא נימנה על ציבור המתפללים בבית הכנסת וחזר וטען שאין לו כל תפקיד בבית הכנסת, וכי אינו נושא במשרה כלשהי הקשורה בבית הכנסת בין בשכר ובין בהתנדבות.

11.2 במועד עדותו הראשון אישר סיידוב את חתימתו על גבי הבקשה לביטולו של צו ההריסה. במועד עדותו השני הכחיש. סיידוב העיד כי לאחר קבלת הצו ביקשו ממנו הנאשמים 2 ו-3 למצוא עורך דין, וכי הכיר בינם לבין עו"ד אברמוביץ עימו הוא עובד. לעד לא היה באותה עת תפקיד כלשהו בעמותה. בעדותו של עו"ד אברמוביץ נאמר כי סיידוב לא היה מעורב בהליך של צו ההריסה מאז כניסתו לתמונה של עו"ד אברמוביץ, וכי האחרון לא היה מעורב מעורב בניסוחה של הבקשה הראשונית שהוגשה בהליך זה מטעם העמותה ועל ידי סיידוב.

העד חזר והשיב כי אינו יודע על ההסכמה בין העיריה לבין העמותה על פיה לאחר שבית הכנסת יועתק מהקומה הראשונה לקומת הקרקע יהרסו עבודות הבניה. העד אישר כי בית הכנסת פועל היום בקומת הקרקע והשיב כי אינו יכול להשיב מתי החל לפעול באותו מקום, תוך שהוא מציין כי עבר ארוע מוחי שהיה בו להשפיע על זכרונו.

11.3 בחקירתו הנגדית אישר העד כי במועד הפניה לבית המשפט היו הנאשמים 2 ו-3 מנהלי העמותה, יו"ר העמותה ומזכירה. בחקירתו החוזרת הבהיר כי לא ראה פרוטוקולים בעניין זה ולא שמע על כך מפי הנאשמים עצמם אך הדבר היה ידוע. במענה לשאלה האם הנ"ל המשיכו וניהלו את העמותה עד שנת 2011 השיב העד כי "ברגע שהעניין התפוצץ" הם ביקשו מהקהילה להתפטר אך בהעדרם של אחרים שהיו נכונים ליטול עליהם תפקידים אלה נותרו הנ"ל בעלי התפקידים הרשומים.

11.3 סיידוב השיב כי אינו זוכר מי פנה לאדריכל הנזכר בבקשה לביטולו של צו ההריסה ואם היה זה הוא עצמו. סיידוב העיד כי את המגעים עם העיריה לצורך הקצאת הקרקע מנהלת האדריכלית שאין נציג של העמותה הנילווה אליה. בהמשך חקירתו העיד כי שכר טרחת האדריכלית משולם על ידי בית הכנסת, וכי הקשר בינה לבין העמותה מתקיים כל פעם על ידי מישהו אחר, לפעמים על ידי סיידוב ולפעמים על ידי מישהו אחר שנבחר.

11.4 נכון למועד מתן עדותו לעמותה מנהלים חדשים שנבחרו, אשר בשמותיהם נקב לאחר הפסקה, ולדבריו לאחר ברור שערך, שכלל את שמותיהם של אלה ללא המועד בו החלו לשמש כיו"ר, גזבר ומזכיר.

12. לשלמות התמונה יצויין:

12.1 במהלך חקירתו של סיידוב נכח באולם עו"ד אברמוביץ אשר העיד כי הוא עושה כן בכשירותו כבא כוחו של העד.

12.2 ברישומים שנערכו על ידי המפקח על הבניה, ויקטור ברטרו נרשם שמו של סיידוב כשם הבונה, תוך ציון כי הנ"ל משמש כגבאי של בית בית הכנסת. המפקח לא זכר את מקור המידע שנרשם על ידו בעניין זה, ושיער שמקורו ברישומים המתקיימים על ידי הממונים על הקצאת נכסי העיריה. המפקח חזר והשיב כי מעולם לא פגש בסיידוב.

טענות המאשימה

13. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום עוד במועד מתן המענה לכתב האישום, הכל כמתואר בסעיף 3 לעיל.

בהמשך הדיונים נשלחו לנאשמת הזמנות לדין, למענה הרשום, והנאשמת בחרה שלא להתייצב באמצעות אחרים נוספים לנאשמים 2 ו-3.

כמתואר בסקירת הראיות, יש להרשיע את הנאשמת לא רק מכוח הודאתה כי אם לאחר שהוכחו בפועל בראיות התביעה כל יסודות העבירה המיוחסת לה ובשים לא לאחריותה לעבודות הבניה בהיותה המבצעת שלהן, המשתמשת בהן ומי שראתה עצמה נפגעת מצו ההריסה שהוצא להריסתן.

14. הנאשמים 2-3 אחראים באחריות פלילית אישית לביצוע העבירה נשוא כתב האישום כנושאי משרה בנאשמת 1 ואחריותם מצטרפת לאחריות הנאשמת 1. מעדויות הנאשמים עצמם אשר אישרו חתימתם על שלל המסמכים שפורטו בסעיפים 7 ו-9 לעיל עולה כי הנאשמים היו מנהליה הפעילים של הנאשמת 1 בתקופה הרלוונטית בשנת 2009 מועד ביצוע הבנייה, בשנת 2010 תקופת עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, וממועד הגשת כתב האישום ועד שנת 2011.

לא הובאו כל ראיות של ממש לטענת הנאשמים כי מי שמנהל בפועל את ענייני העמותה הינו סיידוב, וסיידוב מכחיש את אותה טענה מכל וכל.

15. מעדותו של הנאשם 3 עולה כי על אף גילו כי לא מדובר באמת במי שאינו זוכר אלא במי שמתחמק ונמנע במכוון מלהשיב לשאלות שאינן נוחות לו במטרה לעמעמם ולהקשות ומהראיות עולה כי פעילותם של הנאשמים בעמותה לא היתה טכנית-פורמלית.

16. על מנת שתקום לנאשמים טענת הגנה מן הצדק בגין המחדל לנקוט בהליכי אכיפה מתבקשים אחרים עליהם להראות כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה לשאלת הגשתו של כתב האישום. בשלב השני, עליהם להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם ממן העניין או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים. אף אחד מאלה לא מתקיים בנסיבות העניין בהם כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין עבודות בניה חדשות ולנוכח הפרתה של התחייבות מפורשת להריסתן, לאחר שניתן עליהן צו הריסה מנהלי, להבדיל מעצם השימוש שנעשה במקרקעין שנבנו ללא היתר, עבירה בה לא הואשמו.

טענות הנאשמים

13. כל אחד מהנאשמים 2 ו-3 טען כי לא היה מקום להעמדתו לדין, וכי אין להשלים עם התוצאה על פיה הוא נושא באחריות לעבודות הבניה שעה שהרוח החיה והמוציא והמביא בענייני העמותה בכלל ובעבודות הבניה בפרט, מר יהודה סיידוב, אינו עומד למשפט ואינו נותן את הדין על מעשיו.

13.1 נטען כי תפקידו המרכזי של סיידוב בניהול כל ענייני העמותה עולה בבירור מעדויות הנאשמים, כי אין ליתן אמון בעדותו המכחישה, וכי עדות הנאשמים נתמכת, בעדותו החמקמקה ובהתנהלותו של סיידוב.

בהקשר זה נטען:

כי קיומו של מר סיידוב היה ידוע לגורמי האכיפה מבראשית, שכן שמו, בצד תאור תפקידו כגבאי בית הכנסת, נזכר עוד בנמעני צו ההריסה.

כי סיידוב הוא שיזם את פתיחתו של ההליך לעיכוב ביצועו של הצו הנ"ל (כפי שאישר בתחילת עדותו, בטרם חזר בו מכך, וכפי שעולה מדברי עו"ד אברמוביץ בפרוטוקול הדיון בהליך צו ההריסה).

כי לא ניתן ליתן הסבר אחר להתנהגות התמוהה הבאה לידי ביטוי בכך שבא כוחה של העמותה בהליך צו ההריסה מתייצב בהליך זה כבא כוחו של סיידוב בכשירותו כעד, ועל אחת כמה וכמה שכך הוא כאשר עורך הדין הנ"ל היה בעצמו עד בהליך שבפני.

כי שיטת פעולתו של סיידוב המתחבא מאחורי גבם של הנאשמים באה לידי ביטוי גם בעובדה ששמו של הנאשם 2 נכלל בבקשה להיתר שהוגשה על ידי העמותה ללא ידיעתו, ללא הרשאתו ולאחר שהתפטר מתפקידיו בעמותה, ואף חדל מלהתפלל בבית הכנסת. אין אחר זולת סיידוב שיכול היה לגרום לכך.

13.2 נטען על ידי ב"כ הנאשם 2 כי הראיות מעלות בברור כי הנ"ל לא היה אלא חותמת גומי, ללא שהיה מעורב בהחלטות הנוגעות לניהול העמותה ככלל וללא שהיה לו חלק כלשהו בביצוע עבודות הבניה בפרט. כך עולה מעדותו של הנאשם 2, ולכך חיזוק בעובדה שמי מגורמי הרשות, בין גורמי האכיפה ובין הגורמים האמונים על הקצאת נכסי העיריה לא פגש בו מעולם.

עוד נטען כי על פי תקנון העמותה ניהולה מופקד בידי יו"ר העמותה ואילו תפקיד המזכיר, אותו מילא הנאשם 2, הינו תפקיד אדמיניסטרטיבי של ניהול הפרוטוקול, כשהוא חסר סמכות ניהולית.

13.3 כן נטען על ידי ב"כ הנאשם 3 כי בנסיבות שפורטו לעיל ניתן להתרשם כי הנאשם, יהודי בן למעלה מ-80 שנה היה כלי בידיו של סיידוב, וכי יש ליתן את הדעת כי אף אחד מהנאשמים כאן לא פעל למען הפקתם של תועלת אישית או רווח כלכלי, וכל חטאם בכך שנשאו בתפקיד ייצוגי, פורמלי, בתואר של כבוד, ללא קשר וזיקה לבניה נשוא כתב האישום. הנאשמים לא קיבלו את ההחלטה על הבניה ולא ביצעו אותה בפועל, וממילא היה אחר שעשה כן.

בנסיבות דלעיל הרשעת הנאשמים לא תיצור הרתעה ואינה צודקת.

עוד נטען כי לצורך הטלתה של אחריות על הנאשמים אין להדרש להוראת סעיף 253 לחוק, אשר לא נזכר בכתב האישום.

19. שני הנאשמים טענו כי בנוסף על הכשל להעמיד לדין את האדם הנכון, הנושא באחריות המהותית לביצוען של עבודות הבניה הרי שעצם הגשתו של כתב אישום בגינן נוגדת את תחושת ההגינות והצדק. זאת בשים לב לכך שכל המבנה שבמקרקעין, המצוי בבעלות העיריה והמופעל על ידה, הוקם ללא היתר בניה כדין,ללא שננקטו הליכי אכיפה כלשהם כנגד העיריה או מי מהפועלים מטעמה בגין השימוש הנעשה על ידם באותו מבנה עצמו.

לתמיכה בטיעון דלעיל הפנה ב"כ הנאשם 3 לזיכוי הנאשמים ב- ת"פ 3346/99, בטענה כי מדובר בנסיבות דומות.

דיון והכרעה

הערכת הראיות

20. ככלל בשים לב לרושם הכללי שהותירו עלי העדים, ומניתוחן של העדויות שנשמעו לגופן, על פי אמות המידה של מתן תשובה עניינית או תשובה מתחמקת, תשובה העולה בקנה אחד עם ראיות אחרות או העומדת בסתירה להן, מידת הדיוק בפרטים, עקביות העדות, הנכונות להודות בעובדות שאינן נוחות לעד וכיוצא באלה שיקולי מהימנות מצאתי את עדויותיהם של העדים מטעם המאשימה ואת עדותו של הנאשם 2 מהימנות, ואילו בעדויותיהם של הנאשם 3 ושל מר סיידוב נפלו פגמי מהימנות לא מעטים, באופן שקביעתו של ממצא על סמך עדויותיהם מצריכה לטעמי תמיכה חיצונית לדבריהם.

הרשעתה של העמותה בביצוע העבירה המיוחסת לה

21. אני מקבלת את טענת המאשימה כאמור בסעיף 13 לעיל כי בנוסף להודאתה של העמותה בעובדות המיוחסות לה על פי כתב האישום בהתאם להחלטה כמתואר בסעיף 3 לעיל, הרי שכל העובדות הצריכות להרשעתה של הנאשמת 1 הוכחו בראיות שנסקרו לעיל, תוך שהנאשמת מוזמנת כדין לדיון ובוחרת שלא להתייצב באמצעות אחרים, ומשכך הונחו כל היסודות הנדרשים לצורך הרשעתה במיוחס לה על פי כתב האישום.

אחריותם של הנאשמים 2 ו-3 לעבירות נשוא כתב האישום

22. בסעיף 253 לחוק נקבע:

"נעברה עבירה לפי פרק זה על ידי תאגיד –

אחריות של תאגיד

...

(2) יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".

22.1 אין מניעה להשית על הנאשמים אחריות לעבירה מכוח הוראת החוק הנ"ל על אף שנשמטה בפרוט סעיפים חוק התכנון והבניה שנכללו בחלק כתב האישום הכולל את הוראות החוק לפיהן מואשמים הנאשמים, וזאת לאחר שבחלק העובדות שבכתב האישום נאמר באופן מפורש, בסעיף 2 לכתב האישום: "הנאשמים 2 ו-3 הינם מנהליה הפעילים של הנאשמת 1: הנאשם 2 הינו מזכיר העמותה והנאשם 3 הינו יו"ר העמותה".

22.2 זאת ועוד, בפרוט סעיפי החוק שנכללו בחלק ב של כתב האישום נזכרה הוראת סעיף 208 לחוק שם נקבע:

"(א)בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:

....

((8) האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראים לביצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם.

(תיקון מס' 26)

תשמ"ח-1988

(ב) נאשם אחד מהמפורטים בסעיף קטן (א) בעבירה לפי סעיף 204 תהא זו הגנה טובה אם יוכיח שניים אלה:

(תיקון מס' 9)

תשל"ח-1978

(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראת חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה".

בסעיף 25 לחוק העמותות, תש"מ – 1980 (להלן: "חוק העמותות") נקבע:

"הועד ינהל את עניני העמותה ובידיו תהיה כל סמכות שלא נתייחדה בחוק זה או בתקנון לאסיפה הכללית או למוסד אחר ממוסדות העמותה".

בסעיף 26(2) לחוק העמותות נאמר:

" אדם הנושא בתפקיד המוגדר בתקנון יהא חבר ועד כל עוד הוא מכהן באותו תפקיד מוגדר".

בשים לב להיותם של הנאשמים 2 ו-3 מזכיר העמותה ויו"ר העמותה בהתאמה, חברי ועד של העמותה ובעלי זכויות החתימה בשמה, בשים לב לכך שסמכויות הניהול של העמותה מסורות לועד העמותה, ובשים לב לפרשנות שניתנה למונח "האחראי לעבודה" כאמור בסעיף 208 (א) לחוק, ככולל את כל מי שלו הכוח להשפיע על ביצוע עבודות הבניה נשוא העבירה או מניעת ביצוען, הרי שאחריות אישית של הנאשמים 2 ו3 קמה גם על פי הוראת סעיף 208 לחוק ללא צורך להידרש להוראת סעיף 253 לחוק. יצויין כי ההגנות על פי סעיף 208(ב) לחוק וסעיף 253(2) לחוק זהות בתנאי חלותן.

23. הוכח בראיות כי הנאשם 2 היה מנהל פעיל בעמותה. כך עולה משלל המסמכים הנזכרים בסעיף 7 לעיל (הכוללים את דו"חותיה הכספיים של העמותה) ומעדותו של הנאשם הנ"ל שאישר כי בהיותו מורשה חתימה של העמותה חתם על שיקים שהוצאו על ידה, והשתתף באסיפות או ישיבות רשמיים של מוסדות העמותה. בדו"ח הכספי של העמותה מצויינות גם שעות התנדבות של הנאשם הנ"ל לשירות העמותה. גם אם הנאשם לא הפעיל שיקול דעת עצמאי במלאו את תפקידיו דלעיל ובביצוע הפעולות הנ"ל, והכפיף עצמו לרצונו של סיידוב, בידו היה הכוח לפעול אחרת, לכאורה היה עליו לפעול אחרת מכוח תפקידו, שהינו תפקיד על פי דין המטיל חובות על פי דין, ובכל מקרה אין בכך לגרוע מהיותו מנהל פעיל בעמותה או מי שהחוק רואה אותו אחראי לעבודות הבניה שבוצעו על ידה.

24. הוכח בראיות כי הנאשם 3 היה מנהל פעיל בעמותה. כך עולה משלל המסמכים הנזכרים בסעיף 8 לעיל, וכך עולה מעדותה של ניצן כי הן בשנת 2008 והן בשנת 2010 היה הנאשם 3 נציג העמותה במגעיה עם העיריה לצורך העתקתו של בית הכנסת בתחומי המקרקעין ובבקשתה להקצאת שטח נוסף להרחבתו של בית הכנסת שבניהולה. יצויין כי הנאשם נימנה על מייסדי העמותה, תשובותיו של הנאשם בחקירתו לא היו מהימנות, ניכר בהם ניסיון שאינו כנה להרחיק עצמו ולשים עצמו כמי שאינו מבין ואינו זוכר כאשר עומת אם שאלות שלא היו נוחות לו. הנאשם 3 היה במועדים הרלוונטיים מנהל פעיל בעמותה, וספק בעיני אם התקיים ביחס אליו מצב הדברים הנטען בו אינו אלא עושה דברו של אחר, הגם שכאמור, אפילו כך היה לא היה בכך לשנות מהאחריות המוטלת עליו לביצוע העבירה.

25. הנאשמים לא טענו שלא ידעו על ביצוע עבודות הבניה, ודי בכך על מנת להשמיט את ההגנה העומדת על פי סעיף 208(ב) או הסיפא לסעיף 253(2) לחוק מפני אחריות לעבירה על סעיף 204 לחוק שהינה אחריות קפידה.

26. אין לקבל את טענת הנאשמים כי לא היה מקום להעמדתם לדין, וכי תחושת הצדק וההגינות נפגעת כאשר העבריין העיקרי ומי שיזם, ביצע ואחראי לעבירה, הוא סיידוב, אינו נותן את הדין על מעשיו.

הרחבת מעגל האחראים לעבירות הבניה כפי שבאה לידי ביטוי בהוראות סעיפים 208 ו-253 לחוק נועדה להקל על אכיפת החוק, אשר הפרתו הפכה מכת מדינה. גם אם היה מצב הדברים הנטען על ידי הנאשמים מוכח בראיות, ספק אם היה בו להצדיק את ההמנעות מנקיטתם של הליכי משפט כלפיהם, להבדיל מהגשתו של כתב האישום, בנוסף, גם כנגד סיידוב, במיוחד ככל שהדבר נוגע לנאשם 3.

אין בריבוי הנאשמים בכוח לעבירת בניה להטיל על המאשימה את החובה לחקור ולדרוש בדבר קיומה של אחריות אפשרית של כל אדם נוסף, שאינה עולה ממסמכי העמותה הרשמיים או מחומר החקירה שנמסר לה. הנאשמים לא העלו את הטענות בדבר האחריות המיוחסת לסיידוב בטרם הגשת כתבי האישום ולא מסרו גרסתם למאשימה באותו מועד.

והעיקר, גם בתום שמיעת הראיות, אינני סבורה כי עלה בידי הנאשמים להצביע על ראיות של ממש לביסוס טענתם כי לא היו אלא עושי דברו של סיידוב, וכי הוא האחראי הראשי, העיקרי והמבצע של עבירת הבניה נשוא כתב האישום. הגם שבאופן כללי התרשמתי ממהימנותו של הנאשם 2 לא היה בעדותו עובדות ופרטים מספקים המאפשרים את ביסוסו של כתב אישום נגד סיידוב, וגם אם לא נתתי אמון בחלקים מעדותו של סיידוב, אין בחוסר האמון כאמור להחליף ראיות הנדרשות על מנת להגיש ולבסס כתב אישום כנגד האחרון.

טענת הגנה מהצדק

27. אני מקבלת את טענת המאשימה כי אין במצבם התכנוני של המקרקעין (העדרו של היתר בניה לכל חלקי המבנה שבמקרקעין) למנוע את הגשתו של כתב האישום כנגד העמותה בשל אכיפה בררנית.

על מנת שתקום לנאשמים טענת הגנה מן הצדק בגין המחדל לנקוט בהליכי אכיפה מתבקשים אחרים עליהם להראות כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה לשאלת הגשתו של כתב האישום. בשלב השני, עליהם להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם ממן העניין או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים. שני אלה אינם מתקיימים בענייננו.

ב-ת"פ 3346/99 אליו הפנה הנאשם 3 נדון כתב אישום בגין שימוש חורג בחלק ממבנה המיועד למגורים כמשרדים, שימוש שהתקיים על פי הנטען במשך כ-50 שנה. באותו מבנה עצמו נעשה על ידי הרשות המקומית שימוש זהה ומקביל לשימוש שנעשה על ידי הנאשמים, שימוש למשרדים בחלק אחר של אותו הנכס, ללא הגשתו של כתב אישום. בנסיבות אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוגשו כתבי אישום כנגד המועצה המקומית ומועצת הפועלים רק משום זהותן ומצא שבנסיבות אלה יש מקום לביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מהצדק.

בענייננו מדובר בנסיבות שונות באופן מהותי.

לנאשמים לא מיוחסת עבירה של שימוש ללא היתר, היא ההתנהגות המשותפת לכל המשתמשים בחלקיו השונים של הנכס.

בנסיבות העניין לא מתקיים שימוש חורג הנוגד את התוכנית החלה על המקום שכן מדובר במקרקעין המיועדים לשטח לבנייני ציבור.

הנאשמים מואשמים בגין תוספת בניה חדשה, בחצר המקרקעין, אשר בהריסתה התחייבו במסגרת הליכים מנהליים. אין כל דמיון בנסיבות ובעבירה, אין כל מקום לגזור גזירה שווה, לא מתקיימת אכיפה בררנית וממילא לא קמה טענת הגנה מהצדק.

פרשנות אחרת משמעותה פטור בפועל לנאשמת ומי מטעמה מאכיפת החוק, מפני כל עבירת בניה שהיא במקרקעין, מכל מין וסוג, ותוצאה זו אינה סבירה אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתה ומהותה של טענת ההגנה מהצדק.

סוף דבר

28. סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל אני מרשיעה את כל הנאשמים על פי כתב האישום בעבירה המיוחסת להם על פי כתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ה, 25/01/2015 במעמד הנוכחים.

עו"ד וראס:

אני אבקש לדחות את הטיעונים לעונש, מדובר בטיעונים לעונש וזכותו וחובתו להתייצב, בטח שמדובר בטיעונים לעונש וזכות המילה האחרונה שמורה לו. אני חוזר וטוען שלא יכול להיות שמצבו המשפטי של הנאשם שמיוצג ע"י סנגור מהסנגוריה הציבורית יורע לעומת מצבו המשפטי של נאשם לא מיוצג, אם היה כאן תיק והיה מתנהל הוכחות ונאשם שלא מתייצב, זו פעם ראשונה שהוא לא מתייצב, הרי בימ"ש לא היה דן אותו או גוזר את הדין בהעדר אלא מוציא לכל היותר צו הבאה ולכן אני לא חושב שניתן להרע את מצבו כי אני כאן, זו לא המטרה שלי כאן.

ב"כ המאשימה:

אני לא מבינה למה העובדה שיש לנאשם סנגור מהסנגוריה מיטיבה את מצבו ביחס לנאשם המיוצג על ידי סנגור אחר.

ככל שבית המשפט יסבור שאין מקום לשמוע היום את הטיעונים בעניין הנאשם 3, כמובן שאעתור לצו הבאה, כיוון שלא נטענה ולא הובאה שום טעם להעדרותו של הנאשם 3.

עו"ד וראס:

מדובר בתיק שמתנהל זמן רב וזה לא מהווה סיבה לשמש בתותחים הכבדים שיש כנגד נאשם שלא מתייצב פעם ראשונה לטיעונים לעונש. אני סבור שניתן בפעם הראשונה שהוא לא מתייצב לזמנו במסירה אישית ע"י התביעה, אני מזכיר כי מדובר באדם מבוגר עם בעיות רפואיות, יכול להיות שיש סיבה מוצדקת להעדרות, גם אם בית המשפט יוציא את הצו הבאה נבקש שהוא ישהה את ביצוע הצו עד המצאה של מסמך כזה או אחר.

עו"ד דובין:

אין לנו יפוי כוח לשפיטה בהעדר, אם בית המשפט יחליט לדחות נבקש כי הדיון בעניינו של הנאשם 2 גם ידחה.

ב"כ המאשימה:

אני עומדת על בקשתי לצו הבאה, מדובר באמצעי שהחוק מאפשר כדי להבטיח התייצבות וזה צעד שנדרש בנסיבות בהן הנאשם לא מתייצב ללא כל הצדקה, אבקש שצו ההבאה יינתן היום וככל שתהיה לו הצדקה נוכל להגיב בבקשה מתאימה.

אין כל מקום היום גם לדחות שאם.. מדובר בנאשם שמיוצג ולא במי שלא מיוצג.

<#9#>

החלטה

התיק קבוע לטיעונים לעונש לשעה 14:00. השעה כעת 14:30 והנאשם 3 לא התייצב לדיון ולא מסר הודעה כלשהי לבית המשפט או לסנגורו. מועד הדיון נקבע בנוכחות הנאשם, והתייצב ושוחרר מתורגמן שהוזמן אף הוא.

בנסיבות אלה, כשאין מדובר במקרה ראשון של אי התייצבות של הנאשם 3 להליך זה, אני סבורה שיש מקום ליתן צו הבאה כנגד הנאשם, וזאת לאחר שנעתרתי לבקשת סנגורו שלא לקיים, בשלב זה, את הדיון בעניינו בהיעדרו.

בישיבת היום יישמעו הטיעונים לעונש על ידי המאשימה והנאשם 2. גזר הדין יינתן במיוחד לאחר שמיעת טיעוניהם של כל הצדדים.

נקבע להמשך דיון ליום 12.2.15 בשעה 13:30.

המזכירות תוציא צו הבאה כנגד הנאשם, אשר ישוחרר כנגד הפקדת הסך של 750 ₪ להבטחת התייצבותו לדיון.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ה, 25/01/2015 במעמד הנוכחים.

<#10#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר בגין סגירת סככה קיימת ללא היתר ויצירת מבנה בשטח של כ-144 מטר בחצר קדמית של המקרקעין נשוא כתב האישום. מדובר במקרקעין אשר מיועדים לשטח לבנייני ציבור עליהם מצוי מבנה גני ילדים ובית כנסת בקומת קרקע 2 כיתות גן ובקומה מעל בית הכנסת בשימוש העמותה הנאשמת 1, כאשר הנאשמת 1 החליפה בקומות וירדה לקומת קרקע. טענות ההגנה של הנאשמים כמו גם לאכיפה סלקטיבית נדחו בהכרעת הדין.

להגשת כתב האישום כנגד הנאשמים קדמה הוצאת צו הפסקה מנהלי וצו הריסה מנהלי. ביום 5.5.09 יצא צו להפסקת עבודות הבנייה ת/6 ועל פי דיווחי מפקח הבנייה, עבודות הבנייה לא הופסקו ונמשכו להשלמת המבנה, מוצגים ת/4, ת/7, ת/8 ות/9 וביום 23.6.09 הוצא צו הריסה מנהלי מוצגים ת/3 ות/3א כנגד עבודות הבנייה הנ"ל.

ביצועו של צו ההריסה המנהלי עוכב וזאת לנוכח הסכמות בין הנאשמת לעירייה להחלפה של שימוש בקומת המבנה הקיים והתחייבות הנאשמת 1 להרוס את הבנייה כפי שעולה מבקשות הנאשמת 1 במוצג ת/3א, אלא שהנאשמת 1 הפרה התחייבותה להרוס את הבנייה ובניגוד להתחייבויותיה החוזרות ונשנות, לא הרסה את המבנה בחצר המקרקעין והוגש כתב אישום כנגד העמותה נאשמת 1 וכנגד הנאשמים 2-3 כמי שהיו מנהליה הפעילים, מזכיר העמותה ויו"ר העמותה.

המשפט התנהל מאז יוני 2010, תקופה במהלכה ממשיכה הנאשמת 1 לעשות שימוש בבניה נשוא כתב האישום ואף מבלי שננקטים הליכי רישוי להכשרתו. חשיבות הקמת בית כנסת למען הציבור אינה מצדיקה התעלמות או דילוג על הליכים הקבועים בחוק ואין להתיר את הבנייה תוך כדי הפרת החוק והנאשמים חייבים לפעול גם אם לטובת הציבור ולא לבנייה פרטית במסגרת שנקבעה בחוק ואני מפנה לבג"צ 4475/09 בעניין נדמי חסן, ע"פ באר שבע 7413/03 בעניין קואעין מוסא ולרע"פ 5086/97 בן חור ורע"פ 3076/07 שמעון חכמון.

התנהלותם של הנאשמים 2-3 כמי שהיו במועדים הרלוונטים מנהליה הפעילים של נאשמת 1, הנאשם 2 מזכיר העמותה והנאשם 3 יו"ר העמותה, ובעקבות הגשת כתב האישום טענו כי הרחיקו עצמם מנאשמת 1 היא סיבה לחומרא, שכן בהתנהלותם זו לא דאגו הנאשמים 2-3 להסרת העבירה, אלא למעשה תרמו להנצחתה ולהותרתה על כנה לאורך ההליך המשפטי. כאמור לעיל, הנאשמת 1 הפרה התחייבותה להרוס את עבודות הבנייה ובניגוד להתחייבויותיה החזורות והנשנות לא הרסה את המבנה ולא היה מנוס מהגשת כתב האישום כנגד העמותה הנאשמת 1 וכנגד הנאשמים 2-3 אלא שגם לאחר הגשת כתב אישום, לא עושה הנאשמת 1 את תוספת הבנייה החורגת. אילו הנאשמים 2-3 ניסו להרחיק עצמם מבלי שפעלו להסרת העבירה. לפיכך, נבקש להטיל על הנאשמים צו הריסה שיהיה לכל היותר דחוי לתקופת התארגנות קצרה לביצוע. אין ספק שדין המבנה להריסה, שכן הורתו בעבירה של בנייה שלא כחוק, כאמור ברע"פ 3076/07 לא נעלמה מעינינו הרגישות הרבה הכרוכה בהריסת מבנה שמשמש לבית כנסת, אלא שמטבע הדברים, בית המשפט אינו יכול להשלים עם התופעה הפסולה של בנייה שלא כדין, שנעשית תוך קביעת עובדות בשטח והפרה בוטה של חוקי התכנון. מטרת צו ההריסה הינה למחוק את תוצאות המעשה האסור. לא מדובר בצעד עונשי, אלא כאמור במטרה להחזיר את המצב לקדמותו.

לפיכך, נבקש מבית המשפט להורות לנאשמים להרוס את הבנייה ובאם לא יעשו כן, ומבלי לפגוע בחובתם להרוס, להורות כי הועדה המקומית תהיה רשאית להרוס את המבנה על חשבון הנאשמים. המאשימה תעתור להטלת צו ההריסה על הנאשמים 1 ו-3 העמותה ויו"ר העמותה. אמנם אחריותם של הנאשמים 2-3 הוכחה ונקבעה, אך הנאשם 2 הציג מסמך נ/1 פרוטוקול התפטרות מזכיר העמותה מיום 31.1.11 ולכן המאשימה אינה עותרת להטלת צו ההריסה על הנאשם 2.

אך מאותו מוצג נ/1 התפטרות הנאשם 2 עולה כי הנאשם 3 היה חבר פעיל בעמותה הנאשמת 1 והנאשם 2 אף העיד כי הנאשם 3 נשאר יו"ר העמותה, מפנה לעמ' 44 שורות 27-28 לפרוטוקול וגם מעדות עוזרת סמנכ"ל נכסים בעירייה עלתה מעורבתו הישירה של הנאשם 3, על כן המאשימה עותרת הטלת הצו גם על הנאשם 3 בנוסף לנאשמת 1.

חברי הציג בפניי היום אישור רואה חשבון מיום 26.3.14 בדבר בעלי זכות חתימה בנאשמת 1 שלא כולל מי מהנאשמים 2-3 אלא שאישור זה מלפני כשנה מוצג לראשונה היום וזאת על אף שעדויות הנאשמים עצמם נשמעו במועד מאוחר יותר לאישור ביום 12.6.14 ואחר כך היו ישיבות נוספות ואישור זה לא הוגש עד היום ולכן מעבר לעובדה שמי שנותן את האישור הזה לא הובא לעדות, נבקש לא לייחס שום משקל למסמך הזה. המסמך כבוש, שמוצג רק היום לצורך הנוחות שוב במסגרת ניסיונם של הנאשמים 2-3 להרחיק עצמם מאחריות.

נדגיש כי אין לראות בצו הריסה כפעולה עונשית, אם כפעולה לריפויה של פעולה בלתי חוקית, אף שצו הריסה מוצא במסגרת הליך הפלילי, הוא אינו בגדר ענישה של הנאשמים, אם בגדר פעולה להשבת הסדר הציבורי על כנו ונפנה לרע"פ 10308/09 בעניין ספטון ומפנה לרע"פ 3034/13 בעניין ישראל לוי.

כמו כן נבקש להשית על הנאשמים קנס כספי במתחם שבין 35,000 ₪ ל-50,000 ₪ לנאשמת 1 ו-15,000 ₪ -25,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים 2-3 והתחייבות כספית לפי פרק י' לחוק תכנון והבנייה.

ב"כ הנאשם 2:

לגבי מסמך ממרץ, זה עלה בדיון הקודם שבו התבקש הנאשם להמציא מסמכים בדבר מנהלי העמותה לכן הצגנו.

אני מודה לחברתי שלא ביקשה צו הריסה לגבי הנאשם שאני מייצג. מפנה להכרעת הדין שבו בית המשפט קיבל את דברי הנאשם כמהימנים. חלקו של הנאשם 2 היה מזערי. הוא לא היה שותף בהחלטות בנושא הבנייה. מנהלי העמותה ממשיכים לשרבב אותו לבקשה להיתר, לכתובת של העמותה מבלי שקיבלו את הסכמתו ומבלי שהוא היה מודע לכך. הנאשם פרש מפעילות בעמותה. הוא לא משמש יותר (מפנה למכתב מיום 26.3.14). ידיעתו של הנאשם בנושא היה כמו מתפלל אחר. הוא מפרנס 8 ילדים, אשתו לא עובדת. לאור העובדה שכל המתחם שהוא בבעלות המאשימה כולל מבנים ללא היתר, אני חושב שאלה נסיבות מיוחדות לא להטיל קנס לנאשם גם לאור קביעת בית משפט לגבי מהימנותו, ולאור הנסיבות, אני מבקש להטיל קנס נמוך ביותר. אני חושב שעד -2000 ₪ סביר בנסיבות העניין.

הנאשם 2:

תקופה ארוכה היה מען מגוריי הכתובת של העמותה. בהמשך לבחירתם ומינויים של בעלי תפקיד אחרים בעמותה, אינני משמש מען למסירת דברי דואר עבור העמותה. לקראת הדיון היום הגיע הזמנה לעמותה למקום מגוריי ואני יודע שהעתק נוסף של ההחלטה נשלח והתקבל על ידי יו"ר מר פנחס יחובוב המתגורר ברח' החרצית 40 בנתניה.

<#11#>

החלטה

אישור בדבר בעלי זכות חתימה מיום 26.3.14 מוגש ומסומן נ/3.

נדחה להשלמת טיעונים לעונש ומתן גזר דין ליום 12.2.15 בשעה 13:30.

המזכירות תדאג להוצאתו של צו הבאה כנגד הנאשם 3 כאמור לעיל ותזמן במסירה אישית את הנאשמת 1 בכתובתה אצל מר פנסח יחובוב מרח' החרצית 40 בנתניה.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ה, 25/01/2015 במעמד הנוכחים.