מונחת לפני בקשה לעכב ביצוע החלטה להורות למומחה מטעם בית המשפט להשיב לשאלות הבהרה מטעם בית המשפט הנוגעת להפרשה לדרכים שבוצעה בתוכנית ג/14093 וזאת על מנת לאפשר לתובע להגיש ערעור על החלטה זו.

אומר מיד כי אין ממש בבקשה ודינה להידחות ללא קבלת תגובה.

התובע מבסס את בקשתו על העובדה כי המומחה כבר נחקר על חוות דעתו והצדדים הגישו סיכומים. הדבר נכון אך יחד עם זאת, תכנית ג/14093 היא בסיס לכל חוות הדעת שכן על פיה הופרשו לדרכים שטח של 1252 מ"ר. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא כי תכנית מתאר מקומית מהווה דבר חקיקה אשר מתפרסם ברשומות (ראו: ע"א 3213/97 יחזקאל נקר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, פ"ד נג(4) 625, 646 – 647). כפועל יוצא מכך תוכנית ג/14093 היא דבר חקיקה הנמצאת בידיעתו השיפוטית של בית המשפט ולא מדובר בראיה שבית משפט לא יכול להסתמך עליה במסגרת פסק דינו משלא הובאה על ידי הצדדים.

לא ניתן להשתחרר מהתחושה שהתובע מבקש למנוע מידע חשוב מעיני בית המשפט. על מנת לעמוד על השאלה כיצד לחלק בין הצדדים את ההפקעה לדרכים האם כשיטת התובע או כשיטת הנתבע יש נראה לי שקיימת חשיבות ורלוונטיות לשאלה כיצד בוצעה אותה הפקעה במסגרת תוכנית המתאר המקומית החלה ג/14093.

בשים לב לאמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ט, 23 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.