לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

גזר דין

1. כתב אישום זה, ככל שמתייחס לנאשמת 1, אליקים בן ארי בע"מ הינו בגין העסקה שלא כדין, עבירה על סעיפים 2 (ב) (3), 2 (ב) (4) ו-2 (ב) (7) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 (להלן – החוק) וככל שמתייחס לנאשמת 2, מיכל פרומקין, בגין אחריות נושא משרה, עבירה על סעיפים 5 ו-2 (ב) (3), 2 (ב) (4) ו-2 (ב) 7 לחוק.

2. בהכרעת הדין מיום 15.12.13 הורשעו הנאשמות, על פי הודאתן, בעבירות שיוחסו להן בכתב האישום, וזאת ללא ניהול הוכחות.

3. לאחר הכרעת הדין הגישו הנאשמות בקשה לביטול הרשעה בכפוף לענישתן או להתחייבותן להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו.

ביום 30.7.14 דחה בית הדין את בקשת הנאשמת 1 והפנה את הנאשמת 2 לקבלת תסקיר מבחן.

4. ביום 18.1.15 דחה בית הדין את בקשת הנאשמת 1 לעיון מחדש בהחלטת בית הדין לדחות את בקשתה לביטול הרשעה.

5. לאחר קבלת תסקיר בענייניה של הנאשמת 2, הגיעו הצדדים להסדר טיעון סגור ומבקשים מבית הדין לאשרו.

6. טיעוני המאשימה לעונש –

א. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יושת על הנאשמת 1 קנס על סך 270,000 ש"ח ועל הנאשמת 2 קנס על סך 20,000 ש"ח.

ב. ההסדר הינו מקל, בין היתר בעקבות הסכמה דיונית לפיה אם יכובד ההסדר, תסתיים הפרשה והרשעת הנאשמת 2 תיוותר על כנה ללא ערעור.

ג. לנאשמת 1 מספר עבירות קודמות שהסתיימו בהליך מנהלי כעולה מדו"ח העבירות שהגישה המאשימה, עבירות שהקנסות בגינן שולמו.

ד. בהליך מושא גזר הדין, הנאשמות בחרו להודות מיד ללא ניהול הליך בעובדות כתב האישום כלשונו ובכך חסכו זמן שיפוטי ומשאבים ציבוריים רבים.

ה. הקנס שמבקשים להשית על הנאשמת 1 עומד במתחמי הענישה אם כי הוא נמצא מעט נמוך וקרוב יותר לסף התחתון מהעליון.

ו. הקנס שמבקשים להשית על הנאשמת 2 הוא ברף התחתון של רמת הענישה אך הובא בחשבון עברה הנקי לחלוטין, היותה אדם נורמטיבי בעל מקצוע חופשי ותסקיר חיובי מאוד של שירות המבחן.

ז. לנוכח מכלול האמור מתבקש בית הדין לכבד את ההסדר, להשית על הנאשמות קנסות כפי שהתבקש וזאת בתשלומים לשיקול דעת בית הדין.

ח. הנאשמות מתבקשות לחתום על התחייבות כמקובל למשך שלוש שנים.

7. טיעוני הנאשמות לעונש –

א. הנאשמות מצטרפות לבקשת המאשימה לאשר את הסדר הטיעון מהטעמים שפירט ב"כ המאשימה.

ב. מדובר במסכת עובדתית אחת שניתן לראות בה כמקשה אחת, טעות עובדתית ומשפטית אחת המתפרשת על פני 6 עובדים.

ג. הנאשמות פעלו בתום לב, שיתפו פעולה, החל מהרגע הראשון, עם גורמי החקירה והאכיפה.

ד. הנאשמות הודו בעבירות המיוחסות להן כבר בשלב ההקראה.

ה. הנאשמת 1 הינה חברה שקיימת למעלה מ-40 שנים, מעסיקה עשרות רבות של עובדים ואך טבעי שתעשינה בחברה מסוג זה טעויות כאלה ואחרות שיכולות להיחשב כעבירות על פי הדין ובגינן הושתו קנסות בעבר. אין בעבירות אלה כדי ללמד על אופי לא נורמטיבי של הנאשמת 1.

ו. מבוקש לפרוס את הקנס לגבי כל אחת מהנאשמות ל-10 תשלומים.

8. באיזון שיש לעשות בין חשיבות אכיפת החוק כאשר מדובר בהעסקת עובדים זרים ללא היתר ובאחריות נושא משרה לבין העובדה שאין לנאשמות הרשעות קודמות, אם כי לנאשמת 1 עבירות מנהליות בגינן שילמה את הקנסות, העובדה שהנאשמות הודו כבר בשלב ההקראה וחסכו הן מזמנו של בית הדין והן מזמנם של הצדדים, העובדה שהקנס שמבקשים להשית על הנאשמות עומד במתחמי הענישה, היות הנאשמת 2 אדם נורמטיבי בעל מקצוע חופשי ותסקיר חיובי מאוד של שירות התעסוקה וכן לאור טענות הצדדים לעונש – הנני מאשרת את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

9. א. הנני משיתה על הנאשמת 1 קנס בסך 270,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 27,000 ש"ח כל תשלום כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 20.8.15 וכל 20 לחודש שאחריו.

ב. הנני משיתה על הנאשמת 2 קנס בסך 20,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 2,000 ש"ח כל תשלום כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 20.8.15 וכל 20 לחודש שאחריו.

10. הנאשמות תחתומנה, בתוך 14 יום מקבלת גזר הדין, על התחייבות להימנע מביצוע עבירה על חוק עובדים זרים במשך 3 שנים ממועד גזר הדין, שאם לא כן יישאו בתשלום הקנס המירבי הקבוע בחוק – 116,800 ש"ח לכל עובד, לכל סעיף עבירה.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ה, (13 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.