מבוא

1. התובעת, חב' הייטק שעסקה בפיתוח מוצר רפואי, קמה בשנת 1998 והתקיימה מסבבי השקעות. לחברה היו קשיים תזרימיים, היא צמצמה מצבת עובדים, הפחיתה שכרם, לבסוף נפתחו נגדה הליכי פירוק בשנת 2012. הנתבע שימש סמנכ"ל כספים בין השנים 2001-2006, לאחר פרישתו מונתה במקומו הגב' רחל מעין, אישתו של המנכ"ל שאול דיוקמן.
2. התובעת הגישה תביעה נגד סמנכ"ל הכספים שלה (להלן: "חסידים") על סך 1,737,788 ₪, בטענה כי הוציא מהחברה כספים ונכסים במרמה.
3. הנתבע הכחיש מכל וכל וחודשם ספורים לאחר מכן הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בסכום של 2,310,556 ₪ המורכבים מהפרשי שכר והלנת שכר, דמי הודעה מוקדמת, הפרש בגין פיצויי פיטורין, כשהסכום הארי מתייחס לאי תשלום מענק ואופציות (נספח 19 לתצהיר הנתבע). התביעה בבית הדין לעבודה נמחקה בשל כניסת החברה להליכי פירוק. מנגד, ניתן אישור להמשיך ולנהל תביעת החברה שהוגשה לבית משפט זה (בפני מותב קודם).

ביום 3.7.14 ניתן צו פירוק נגד החברה.

1. הנתבע הגיש תביעת חוב וזו נבדקה על ידי עו"ד בניטה שמונה כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב של העובדים. עו"ד בניטה אישר תביעת החוב במלוא (סך 1,634,479 ₪), ברם בהליכי פירוק הסכום שמשולם על ידי ביטוח לאומי מוגבל. לטענת עו"ד בניטה המל"ל צפוי היה להתעכב בהחלטתו נוכח המסמכים הרבים שהציג הנתבע, ולכן בהסכמת הנתבע, ביום 7.11.16 ביטל עו"ד בניטה את החלטתו והפיק החלטה חדשה בגובה התקרה בסך 139,224 ₪ מתוכה שילם המל"ל לנתבע סך של 119,299 ₪.
2. יתרת תביעת החוב לא המשיכה להידון בפני המפרק, ולא קיבלה את תגובתו או אישור ביהמ"ש, אלא בהליכים שנקטו הצדדים מאוחר לפסקי הדין שניתנו עד כה בתביעה זו, כפי שיפורט להלן.

פסק הדין מיום 5.2.17

1. בפסק דין זה קיבלתי טענת הנתבע לפיה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה, אלא לבית הדין לעבודה, אולם בהינתן שהכרעה זו ניתנה בסיום שמיעת הראיות ובהמלצת בית המשפט המחוזי, בוטל פסק הדין והתיק הוחזר להכרעה לגופו של הסכסוך, כשנקודת המוצא היא שלמותב זה ישנה סמכות עניינית (ע"א 43479-03-17 מיום 18.5.17).

פסק הדין מיום 24.4.18

1. בפסק הדין מיום 24.4.18 דחיתי טענות התובעת למעשי זיוף ומרמה, קבעתי שעל תנאי העסקתו של הנתבע חלים שני הסכמי השכר על נספחיהם (הסכם מיום 1.7.2001 ומיום 31.5.2004). קיבלתי באופן חלקי את תביעת התובעות וחייבתי את הנתבע בסכומים הקשורים לרכבי ליסינג שהוצמדו לו בעת עבודתו, ואלו הסכומים בהם חויב הנתבע:

• סך של 57,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.03 ועד התשלום בפועל בגין פדיון רכב הניסן (לא הוכח כדבעי ששיק בנקאי על סך 65,000 ₪ נפרע מחשבונו).
• סך של 200,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פרישתו ב- 19.1.06 ועד התשלום בפועל בגין כספי הלוואה לרכישת רכב מסוג איסוזו שלא הוחזרו, אף שכספי ההלוואה הופקדו לחשבונו של הנתבע (ס' 48 לפסק הדין).
• סך של 100,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.1.06 ועד התשלום בפועל - שווי רכב האיסוזו שנשאר בחזקת הנתבע. סכום זה נקבע לפי אומדן שוויו נכון ליום פרישת הנתבע, ביחס לשוויו ביום קבלתו כחדש.

1. טענת הקיזוז שהעלה הנתבע בכתב הגנתו נדחתה משום שלא פירט מה הסכום שקיבל מביטוח לאומי (ס' 6 לפסק הדין), ענין זה הוברר מאוחר לפסק הדין.
2. עוד קבעתי כי פרישתו של הנתבע בנסיבות בהן הורעו תנאיו נחשבת לפיטורין, ולכן הוא אינו חייב בהשבת הסכומים שקיבל מחברת הביטוח ומהקופה הכללית לפיצויים.
3. בנוסף נדחתה דרישת החברה לחיוב הנתבע בשוויים של פריטים שנותרו ברשותו בעת עזיבתו, כמו מסך מחשב, מחשב כף יד, מחשב נייד טלפון וכיו"ב, וכן החזר עודפי מט"ח בנסיעות לחו"ל והוצאות פרטיות שהוצאו על חשבון החברה (ביטוח דירה והוצאות בחו"ל).

ערעורים הדדיים על פסק הדין

1. שני הצדדים ערערו על פסק הדין (ע"א 54604-05-18 ו-20855-06-18). בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.10.18 קבע כי מצד אחד הנתבע לא התנהל בשקידה סבירה הנדרשת, הן בענין הוכחת פדיון הרכב והן בענין טענת הקיזוז. מנגד קבע כי יש ממש בטענת התובעת לפיה ביהמ"ש לא דן בכל פריט ופריט שנתבע ופורט בטבלה בסעיף 68 לכתב התביעה, ולכן קבע ש"אין מנוס מהחזרת העניין לבית משפט קמא על מנת שישלים את פסק דינו באופן מנומק בנקודות אלה".
2. במסגרת הערעור ביקש הנתבע להציג ראיות נוספות. ביהמ"ש המחוזי קבע:

"הבקשה מתקבלת. הראיות יוגשו לבית משפט השלום אשר יחליט על פי שיקול דעתו על הבירור הנדרש לגביהן, וישלים את פסק דינו על דרך ההתייחסות לראיות אלה, לאחר קבלת טיעון משלים מהצדדים הן לגבי הצורך בשמיעת ראיות משלימה, הן לעניין תוכן הראיות והשפעתן על תוצאת ההתדיינות".

הערעורים נותרו תלויים ועומדים עד לקבלת פסק הדין המשלים.

השלמת ראיות

1. הנתבע הציג ראיות נוספות ואלו הן: בנוגע לפדיון רכב הניסן הוצגו דפי חשבון ואישור בנק הפועלים כי השיק הבנקאי על סך 65,000 ₪ נפרע. בנוגע לטענת הקיזוז הוגשו מסמכים המלמדים על הגשת תביעת החוב, שתי החלטות של עו"ד בניטה (המנהל שמונה בפר"ק 30619-09-12 מטעם ביטוח לאומי לבדוק תביעות חוב של העובדים), מיום 27.9.16 ומיום 7.11.16 ואישור תשלום המל"ל מיום 10.11.16 על סך 112,424 ₪. (המסמכים צורפו לתצהירו המשלים של הנתבע ד' –י"ב, ההחלטה בדבר קבלתם ודחיית הבקשה להציג מסמכים נוספים התקבלה ביום 13.2.19).
2. התביעה נקבעה להשלמת שמיעת הראיות. ב"כ התובעת עמד על חקירת שני פקידי הבנק ועל חקירתו של עו"ד בניטה. בסיומם הוגשו סיכומים בכתב.

החלטה מיום 1.3.20 בתיק פר"ק 30619-09-12

1. במקביל ובטרם ניתן פסק הדין המשלים, עתר כל אחד מהצדדים בנפרד לביהמ"ש המחוזי בשבתו בתיק הפירוק, בנוגע לתביעת החוב: הנתבע ביקש מבית המשפט שיאשר קיזוז תביעת החוב מסכום פסק הדין הראשון. התובעת התנגדה וטענה כי החלטתו השניה של עו"ד בניטה שהעמידה את תביעת החוב על סך 139,224 ₪ (בגובה תקרת הסכום שביטוח לאומי יכול לשלם לעובד בהליך פירוק), היא ההחלטה המחייבת ולכן אין בנמצא תביעת חוב.
2. כב' השופט דורות קבע (החלטה מס' 40) כי החלטתו השניה של עו"ד בניטה והעמדת החוב על 139,224 ש"ח ניתנה על ידו שלא כדין ולכן אינה בתוקף, לפיכך נותרה החלטתו הראשונה המאשרת חוב בסך 1.6 מיליון ₪ לערך. לגבי עצם הזכות לבצע קיזוז קבע ביהמ"ש של פירוק כי ביהמ"ש השלום יכריע בכך, וזאת בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 22.10.18.
3. באותה החלטה העיר בית המשפט כי באופן עקרוני על פי הדין, המפרק אינו מוגבל בזמן בפניה לביטול הכרעת עו"ד בניטה בתביעת החוב, ואכן בעקבות ההחלטה שהכרעת החוב הראשונה בתוקף, פנה המפרק בבקשה חדשה (בקשה 44) לבטל את החלטת עו"ד בניטה.

החלטה מיום 13.9.20 בתיק פר"ק 30619-09-12

1. כב' השופט דורות נענה לבקשה וקבע כי תביעת החוב מבוטלת במלואה, בין היתר משום שלא נומקה ומשום שלא התבקשה תגובת החברה.

לגופה של תביעת החוב קבע: "הואיל והמפרק לא כלל בבקשתו כל טענה ביחס לנכונות ההכרעה לגופה ואף בעלי הדין האחרים לא טענו דבר ביחס לכך, יש מקום כי ההכרעה ביחס לטענות חסידים כלפי החברה תינתן בבית משפט השלום בירושלים בת.א. 34513-06-16"... "בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים קבע ביום 22.10.18 כי בית משפט השלום ידון בטענת הקיזוז של חסידים (המבוססת על טענותיו בדבר חוב החברה כלפיו), לאחר שהאחרון יגיש לבית המשפט ראיות בענין זה. מסיבה זו לא דנתי בטענת הקיזוז בהחלטתי מיום 1.3.20".

1. המשמעות של החלטה זו לדיון בפסק הדין המשלים היא שהמסמכים שערך עו"ד בניטה ועדותו בישיבת ההוכחות המשלימה נעדרי משמעות , לפיכך עלי לבחון תביעת הקיזוז לגופם של רכיביהם והוכחתם.

עד כאן השתלשלות ההליכים המשפטיים בין הצדדים, להלן פסק הדין המתוקן והמשלים.

פסק דין מתוקן - פדיון רכב הניסן

1. בפסק הדין מיום 24.4.18 קבעתי כי הנתבע לא הוכיח שפדה את יתרת החוב מחב' הליסינג, באשר לא הוצגה בפניי ראיה המלמדת על פרעון העתק השיק הבנקאי שהוצג.

בישיבת ההוכחות המשלימה הוצג תדפיס רלוונטי של חשבון בנק הנתבע, בו מופיעה משיכה בסכום של 65,000 ₪ עבור שיק בנקאי, וכן מכתב של בנק הפועלים, המאשר כי השיק הבנקאי נפרע ביום 22.4.02 (סומנו נ/1 ונ/2).

1. מכתב הבנק ניתן לאחר בדיקת מורשית חתימה, הגב' רויטל ברוק ב"חשבון הפנימי של הבנק. יש בחשבון הזה כל התנועות של השיקים הבנקאיים. כל ההפקדות של השיקים הבנקאיים" (פרו' מיום 7.3.19 עמ' 259, ובעמ' 263 – "אם לא הייתי רואה את זה לא הייתי מוציאה את המכתב".
2. ראיות נוספות אלו יחד עם הראיות הקודמות - עדות הנתבע, שובר רכישת השיק הבנקאי ואישור חב' הליסינג על העדר חוב מספקים לצורך הקביעה כי הנתבע הוכיח כדבעי תשלום פדיון הרכב מכיסו הפרטי, ולכן חיובו בפסק הדין הראשון בסך 57,000 ₪ (קרן מיום 24.2.03 ₪) בטל בזאת.
3. אציין כי בסיכומים שהוגשו טרם מתן פסק הדין הראשון, טענו התובעות כי לא הוצג אישור בנק שהשיק נפרע, ואילו עתה כשהוצג, מעלה בא כוחן טענה כנגד קבילותו.

תדפיסי בנק נחשבים רשומה מוסדית ואין צורך בכל פעם מחדש להוכיח שהאופן שבו הבנק מנהל רישומיו עומד בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות (ראו רע"פ 3981/11 נעם שרביט נ' מדינת ישראל [5.7.12]). בכל מקרה ובאופן חריג, ניתנה הזכות לתובעות לחקור את פקידי הבנק וחקירתם לא פגמה בנכונות האמור במסמכים אלו. הבנק אינו צד לסכסוך, לנתבע אין כל שליטה על האופן שבו הבנק יציג את הרשומה המוסדית ואת נוסח מכתבו, לא ניתן לחשוד במי מהבנק שעשה יד אחת עם הנתבע, עדות הפקידה הייתה מהימנה, תשובותיה לענין הרישומים הבנקאיים השלימו את החסר, ואף אם לא, ממילא יש לזקוף זאת לחובת התובעות כיוון שלו היתה התביעה מוגשת בסמוך לפרישת הנתבע ב-2006 ניתן היה לאתר בארכיון הבנק את השיק המקורי ועליו הסימון נפרע.

1. הפקידה נשאלה מי פרע השיק, ולא ידעה להשיב, ברם, המוטב הוא "בלו ליס בע"מ בלבד" (נספח 49 לתצהיר הנתבע) ואף שמדובר בשובר רכישה פרטיו אמורים להיות זהים לפרטי השיק, ושיק כזה אינו סחיר. קבלה של חב' בלו ליס ואישור שהחוב סולק (נספחים 50 ו-51) משלימים את הראיות הנ"ל.
2. התשלום של החברה בסך 57,000 ₪ מיום 30.6.02 שנטען כי שולם לחב' בלו ליס, שולם מאוחר לאישור חב' הליסינג שאין יתרת חוב (נספח 51), ולכן התוצאה הקודמת לפיה הנתבע לא הוכיח ששילם, משתנה, וכעת קביעתי היא שהתובעת לא הוכיחה ששילמה במקום הנתבע, עבור רכבו.

פסק דין משלים

תביעת התובעת להחזרי סכומים שונים

1. כאמור, התבקשתי להשלים בפסק הדין את הכרעתי הנוגעת לסכומים נוספים שהשבתם נתבעה מהנתבע ומופיעים בטבלה מרוכזת בכתב התביעה ובתצהיר התובעות, וחלקם נשמטו מפסק הדין הראשון.

ציוד אלקטרוני

1. התובעות באמצעות הגב' רחל מעיין טוענות כי הנתבע הותיר אצלו רכוש החברה ללא הסכמתה ולפיכך עליו להחזיר שוויו. שווי הפריטים מחשב כף יד, מחשב נייד וטלפון סלולארי עמד על 12,413 ₪ (נספחים 28 א-ג' לכתב התביעה).
2. בסעיף 58 לפסק הדין דנתי בכך בקצרה ודחיתי התביעה להשבתם, אוסיף ואומר את הדברים הבאים: לא הוכח שהנתבע לא היה זכאי לקחת עמו את המכשירים הללו, בהסכם הייעוץ נכתב במפורש כי המחשב הנייד, מכשיר הטלפון והאביזרים הנלווים מוענקים לו לשימושו האישי (פסקה רביעית), גם אם היה הנתבע מחויב בהשבה, הרי שעליו להשיב את השווי הריאלי של הציוד נכון ליום עזיבתו ולא את מחירם המקורי, למכשירים אלו יש פחת גבוה שמותר לניכוי בהתאם לנהלי מס הכנסה. מחשב כף יד מתוצרת "פאלם" שעלה 2,000 ₪ בשנת 2002 לא שווה יותר ממאות שקלים בודדים בשנת 2006, אותו הדבר לגבי טלפון סלולארי, מכשיר GPS, איתוראן ואביזרים נלווים ברכב. בעיניי זו דרישה קטנונית שלא הצדיקה דיון לא אז ולא היום.
3. שונה הדבר בנוגע למסך דק למחשב שעלותו 1,478 ₪. פריט זה נרכש מאוחר להתפטרותו של הנתבע (ביום 6.4.06, נספח 29 ג' לכתב התביעה), בתקופה ששימש כיועץ, משהעסקתו הסתיימה חודשיים מאוחר יותר, היה עליו להשיב פריט זה. ברם, הנתבע טוען שהשאיר הפריט במשרדי החברה. התובעות הוכיחו ההוצאה אך לא הוכיחו שהפריט נותר בידי הנתבע ולכן אני דוחה גם דרישה זו.

תשלום ל"הוט"

1. בנוגע לדרישה להשבת סך של כ-700 ₪ ששולמו בשנת 2008 – לא ברור עבור מה ועבור מי שולם הסך הנ"ל, שנתיים מאוחר לפרישת הנתבע. הנתבע טוען כי לא היה ברשותו ממיר של הוט וכי למיטב ידיעתו זה הותקן בדירתו של מנכ"ל החברה, ולכן אני דוחה הדרישה.

פרמיה חלקית בביטוח דירה

1. התובעת מבקשת השבת סכומי ביטוח תכולת דירה של הנתבע, ששילמה לשנים 2005-2005 ו-2005-2006 בסך 1,448 ₪ ו-1,318 ₪ (נספח 30 לכתב התביעה), ברם מדובר בתוספת פרמיה ששולמה אך ורק בגין הציוד האלקטרוני שבבעלות החברה ואשר נמסרה לשימושו העסקי של הנתבע בזמן עבודתו בחברה, ולכן ההוצאה צריכה להיזקף על חשבון החברה ואין לי ספק שגם הופיעה בספריה כהוצאה מוכרת, לפיכך אין לחייב הנתבע בהשבתה (מכתב לסוכן הביטוח, נספח 55 לתצהיר הנתבע).

החזר מט"ח עודף בנסיעות עסקיות לחו"ל

1. התובעות טוענות כי על הנתבע להשיב סך של 7,705 דולר, לפי טבלת אקסל שהוכנה על ידי הגב' רחל מעין.

הנתבע הצהיר כי כל סכום עודף הוחזר בתום כל נסיעה וכי אין לקבל את טבלת האקסל כראיה לאי השבת הכספים. בנוסף טען להתיישנות, ברם התיישנות חלה לכל היותר לסכום אחד של 500 דולר שנטען שלא הושב לאחר הנסיעה לחו"ל מיום 21.11.02.

לא מצאתי להעדיף טבלת אקסל על פני הצהרת הנתבע ולכן אני דוחה דרישה זו בשל אי הרמת נטל הראיה הנדרש.

הוצאות פרטיות בחו"ל

1. התובעת טוענת כי הנתבע הוציא בנסיעותיו לחו"ל, באמצעות כרטיס האשראי של החברה הוצאות פרטיות שעליו להשיבן בסכום של 925 דולר. הנתבע טוען כי קיום פגישות במסעדות הוא דבר שמקובל, הוא לא הוציא הוצאה פרטית, מה עוד שגם המנכ"ל היה נוכח איתו. גם בסוגיה זו איני מוצאת להעדיף את טענת התובעת על פני זו של הנתבע, מה עוד שפירוט ההוצאה על גבי הקבלות וחתימת הנתבע מופיעה כמקובל, ולכן אני דוחה הדרישה.

דיון והכרעה בטענת הקיזוז של הנתבע

1. סיכום חובותיו של הנתבע כלפי התובעת, על פי פסק הדין הראשון ופסק הדין המתוקן והמשלים הנוכחי עומד על 300,000 ₪ (קרן). אבחן כעת את טענת הקיזוז של הנתבע.
2. הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד אלא בחר להעלות טענת הקיזוז כטענת הגנה בלבד (ס' 103 לכתב ההגנה), המשמעות היא שגם אם תוכח תביעתו, היא תתקבל אך ורק בגובה סכום חיובו כלפי החברה.
3. אקדים ואומר כי טענת ב"כ התובעת לפיה הנתבע אינו יכול להעלות טענת קיזוז בפניי, או שבית המשפט נעדר סמכות עניינית, דינה להידחות, נוכח החלטות חלוטות של שני המותבים בביהמ"ש המחוזי, כפי שפורט לעיל. לא לחינם עמדתי על כך שפסק הדין המשלים יינתן רק לאחר מיצוי ההליכים בתיק הפירוק על ידי שני הצדדים, בבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, בהינתן החלטת בית המשפט של פירוק, לפיה הכרעת החוב של המנהל המיוחד עו"ד בניטה בטלה, הרי שאין בעדותו של עו"ד בניטה או במסמכים שהפיק ואשר הוצגו בישיבת ההוכחות המשלימה שהתקיימה לפני ההחלטה הנ"ל, כדי להוות ראיה כלשהי לזכות הנתבע לסכום הנקוב בתביעת החוב. בחינת סכומי הקיזוז הנטענים תיעשה להלן לגופם של דברים, בהתאם לראיות שהוגשו קודם למתן פסק הדין הראשון, יחד עם הראיה הנוספת שהותרה הצגתה, לפיה מהסכום הנ"ל יש לקזז הסכום ברוטו ששולם ע"י ביטוח לאומי - 112,424 ₪ ( תקרת זכאות).

הפרשי שכר המגיעים לנתבע

1. משקבעתי בפסק הדין הראשון כי שני הסכמי השכר שנערכו עם הנתבע שרירים וקיימים, הרי שלפי ההסכם מיום 2.11.05, ככל שהנתבע יעזוב החברה טרם השלמת סבב ההשקעות הבא, כי אז יהיה זכאי לשכר החוזי שהופחת ממנו בהסכמה בתוספת ריבית.
2. טענת החברה לפיה זכאי העובד רק למניות ורק במקרה בו הוא מפוטר ולא מתפטר, נדחתה בפסק דין מנומק של כב' השופטת ד. פרוז'ינין, בתביעת מנהל אחר בשם מריו קוספט (ע"ב 2137/06, נספח 63 לתצהיר הנתבע, סעיף 54 לפסק הדין הראשון). אף שהקביעות בפסק הדין אינן מהוות השתק פלוגתא, באשר הנתבע לא היה צד להליך, נימוקי ביה"ד ופרשנות ההסכם מקובלות גם עלי (פס"ד צורף כנספח 62). עוד הפנה הנתבע לתביעת סמנכ"ל פיתוח ד"ר חיים גלבוע שבה הואילה התובעת להתפשר ולשלם סך של 250,000 ₪ (ראו גם ס' 2-3 לתצהיר השני של הנתבע, ס"ע 36106-07-10 ), מה שמלמד על כך שהתובעת הפנימה הקביעה ולא ניהלה הליך משפטי באותה סוגיה פעם שניה.
3. סכום החוב שנותר בנוגע לרכיב זה עומד על 43,776 ₪ (417,200 ₪ מתוכם שולמו 135,000 ₪ ו- 126,000 ₪ מתוך הקופות (טופס 106) ו-112,424 ₪ מביטוח לאומי, ראו נספח 10 וכן טבלה בסיכומים המשלימים של הנתבע). הטענה של התובעות כי שולם לו ביתר או כי לא מגיע לו כל הפרש נדחית.

פדיון דמי חופשה

1. בהתאם להסכמי העבודה שנחתמו עם הנתבע, הוא זכאי לפדיון ימי חופשה שנצברו לזכותו. הנתבע דרש בהתאם לחישוב שערך סך של 36,676 ₪ (ס' 77 א' לתצהירו, נספחים 57-58), ברם בתלוש השכר האחרון עבור חודש דצמבר 2005 מופיע פדיון ימי החופשה ("חופש גמ"ח – 47,776 ₪" ובסה"כ 76,857 ₪ לפני מס). הסכום נטו הועבר לחשבונו של הנתבע, בהתאם לאישור סליקה שצורף כנספח 42 לתצהיר מטעם התובעות, הנתבע מאשר זאת בתצהירו (ס' 77א'), אלא שטוען כי החברה עדיין נותרה חייבת בהתאם לחישוביו.
2. הטענה של התובעות כי שולם לנתבע סכום ביתר נסמכת על טבלת אקסל וסותרת את תלוש השכר, ואף שאני מודעת לכך שהנתבע הוא זה שהיה אחראי על הנה"ח של החברה ועל חשבת השכר, משקבעתי כי לא רימה את החברה, איני יכולה להעדיף חישובים שבוצעו בדיעבד הן על ידי התובעות והן על ידי הנתבע, על פני תלוש שכר שהוצא בזמן אמת, דווח לרשויות כדין ושולם על פיו.

דמי הודעה מוקדמת

1. הנתבע תבע דמי הודעה מוקדמת עבור שלושה חודשי משכורת, ברם היה זה הנתבע שהתפטר, אמנם בנסיבות המצדיקות פיצויי פיטורין, אולם הוא זה שבחר למסור הודעה מוקדמת בת חודש ימים בלבד, במקום שלושה חודשים כמתחייב מסעיף 2.3 להסכם משנת 2004. הוא אף הסביר כי רצה שהתפטרותו תיכנס לתוקף לפני סבב ההשקעות הבא, כדי שיכול לדרוש את הפרשי השכר שהומרו להסכם הלוואה. הצורך של החברה בהמשך עבודתו של הנתבע הוכח בהסכמתה להעסיקו כיועץ, ולכן לא ניתן לומר שהתובעת ויתרה על העסקתו של הנתבע, לו היה מודיע 3 חודשים מראש.
2. יובהר כי גם כאשר נסיבות ההתפטרות דינן כפיטורין, בשל הרעה בתנאים, לא קמה הזכות לנתבע לקבל פדיון של יתרת התקופה המנויה כהודעה מוקדמת, אם הוא עצמו בחר שלא לתת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים. (ראו חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, סע (י-ם) 10379-07-10  חן נ' בן דוד (10.3.2013) וסע"ש (חי') 5572-04-15 סואעד נ' תמנון שיווק מערכות התראה ומיגון בע"מ (7.8.2019).

עבודת הנתבע כסוכן ייעוץ והכספים המגיעים לו עקב כך

1. לאחר שהנתבע התפטר מתפקידו כסמנכ"ל כספים, החל מיום 19.1.06 ועד 31.5.06 הוא הועסק כיועץ, בתנאים המפורטים במסמך מיום 28.2.06 (נספח ז' לכתב ההגנה, להלן: "הסכם הייעוץ").
2. בגין עבודתו זו לא שולם לו מלא שכרו והוא זכאי להפרש בסך 30,000 ₪ כמפורט בטבלה נספח 10. התובעות דרשו בתביעתן החזר סכומים ששולמו מאוחר ל-ינואר 2006, אך נדמה שאז לא היו מודעות להסכום הייעוץ. מכל מקום, אני מקבלת הדרישה ומחייבת את התובעות בסך של 30,000 ₪ קרן.

מענק ומניות עבור גיוס הון

1. הנתבע טוען כי במהלך עבודתו כיועץ החברה גייסה סך של 3,867,333 דולר וכי על פי הסכם הייעוץ הוא זכאי ל-1.5% מהסכום הנ"ל שהם 58,010 דולר (קרן). ברם, מהסכם הייעוץ עולה כי העמלה תשולם לו עבור: " any cash investment received by RTR inc." .

לא מצאתי כל ראיה לכך ש 3.867 מיליון דולר במזומן נכנסו לקופת החברה. הנתבע צירף מכתב דוא"ל מיום 13.4.06 שבו הוא מאשר כי נכנס לחברה סך של 260,000 דולר מ-mosaic ובכך נסגר באופן פורמאלי סבב השקעות C. האי מייל מוען לאנשים נוספים ביניהם מנכ"ל התובעת שאול דיוקמן. לא מצאתי שצורפה ראיה הסותרת את האמור, ולכן הנתבע זכאי ל-3,900 דולר (עמלה של 1.5%). לא מצאתי מסמכים נוספים המוכיחים את היקף הסכומים שהועברו לתובעות. הנתבע טען כי הם ברשות התובעות שהתעלמו מבקשותיו לשאלון וגילוי מסמכים בענין זה (ס' 77 ו' בתצהירו). טענה זו לא הגיונית בעיניי בהינתן שמדובר באימיילים שהנתבע צד להם, ובכל מקרה, היא לבדה אינה מספיקה כדי להכריע לטובת הנתבע ולחייב התובעות ב-270,211 ₪. אשר על כן אני קובעת כי הנתבע הוכיח זכותו לעמלה בסך 3,900 דולר שהם 17,940 ₪ קרן (לפי 4.6 ₪ לדולר).

מניות אופציה

1. היות שהחברה לא נסחרה בבורסה, לצורך הוכחת הטענה שמגיע לנתבע שוויין הכספי של 1.5% מכל המניות שהתווספו (הוקצו בעקבות גיוס ההון), לטענתו מדובר ב- 78,362 אופציות למניות, היה על הנתבע להתבסס על חוות דעת או מסמכים אחרים המוכיחים כדבעי את שווי מניות החברה, הטבלה שהכין (נספח 66), אינה מובנת ואינה מספקת.
2. זאת ועוד, כלל לא ברור האם השער המופחת שהוא זכאי לרכוש המניות (0.5 דולר) נמוך מהשער של המניה ארבעה חודשים מאוחר יותר, והאם זכאי למימוש מלוא האופציה בו ביום או במהלך השנים הבאות. ברור שככל שמדובר במימוש מאוחר יותר, הרי שהחברה הלכה מדחי אל דחי עד לפירוקה.

אשר על כן דרישה זו נדחית.

עוגמת נפש

1. הנתבע דרש בתביעת הקיזוז להפחית מתביעת התובעות סך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אני סבורה שרכיב זה אינו יכול להיתבע במסגרת תביעת קיזוז, מה עוד שהסיכום הכללי של פסק הדין הוא שהנתבע חייב כספים לתובעות ולא ההפך.

סוף דבר

1. התובעות הוכיחו כי הן זכאיות להשבת סך של 300,000 ₪ (קרן) ואילו הנתבע הוכיח כי הוא זכאי לקיזוז בסך של 91,716 ₪ (43,776 ₪ הפרשי שכר בגין עבודתו כסמנכ"ל כספים, 30,000 ₪ בגין עבודתו כיועץ ומענק גיוס 17,940 ש"ח). סה"כ מגיע לתובעות 208,284 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.1.06 ועד התשלום בפועל.
2. חיוב אגרה חלקית בסך 25,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ שנקבעו בפסק הדין הקודם נותרים בעינם, אף שסכום החוב הופחת.

ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"א, 27 יוני 2021, בהעדר הצדדים.