1. עניינה של התובענה שלפנינו - פיצוי התובעות, שהן חברה-בת וחברה-אם, בשל כספים אשר לטענתן הוציא מהן הנתבע במרמה בזמן היותו מנהל כספים בתובעות.
2. בתיק תלויים ועומדים מספר הליכי ביניים:

א. בקשות הנתבע לסילוק התביעה על הסף

1. בקשה מיום 7.10.10 לסילוק התביעה על הסף מחמת ויתור והתיישנות (להלן – הבקשה הראשונה);

2. בקשה נוספת , שהוגשה בעקבות הדיון שהתקיים ביום 24.6.14 (להלן – הבקשה השנייה), שנכללה בה גם בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

ב. בקשת הנתבע לחיוב התובעות בהפקדת ערובה;

ג. בקשת הנתבע להסרת העיקול שהוטל ביום 5.8.10.

אשר לבקשות לסילוק על הסף

1. הואיל ובבקשה הראשונה לא נכללה עילת היעדר הסמכות העניינית , והואיל והבקשה השנייה הוגשה ללא רשות מבית המשפט - לפיכך, אני קובעת כי הבקשה השנייה, ככל שהיא נוגעת להיעדר הסמכות העניינית , נדחית, ויש דון בבקשה הראשונה בלבד.
2. לאחר עיון בטענות הצדדים לגבי הבקשה הראשונה , שמתייחסת כאמור לוויתור של התובעות על כל תביעה נגד הנתבע ולהתיישנות - ראיתי לקבל את עמדת התובעות כי נדרש בירור עובדתי מקיף לצורך הדיון בטענות אלה לשם גילוי המועד אשר בו נודע לתובעות על המרמה הנטענת, ובירור זה אינו מתאים להתברר במסגרת בקשה לסילוק על הסף, אלא במסגרת הדיון לגופו..

לפיכך, לא ראיתי מקום, בשלב מוקדם זה, לקבל את הבקשה הראשונה, ודינה להידחות.

1. בהקשר זה יצוין, כי הלכה פסוקה היא שסעד של סילוק תביעה או דחייתה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, ומן הראוי שבית המשפט יעשה בו שימוש זהיר ביותר.

הכלל הוא שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני (ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מ(2) 668).

בשלב זה, בו טרם החל דיון ממשי בתיק, בוחן בית המשפט את שאלת קיומה של עילת התביעה ו/או היריבות על פי הטענות שבכתב התביעה , ובהתקיים עילה, ולו הקלושה ביותר - לא ייעתר בית המשפט לבקשת הסילוק על הסף.

1. ומן הכלל אל הפרט.

אשר לטענת הוויתור- נוכח היעדר חתימת התובעות על המסמכים שהציג הנתבע כהסכמי הפסקת ההעסקה שלו אצל התובעות, הכוללים גם את סעיף הוויתור - אין בידי לקבוע, בשלב זה , כי מדובר במסמך מחייב החוסם את התובעות מלתבוע את תביעתן.

1. כמו כן נראה כי יש לדחות, בשלב זה, גם את טענת ההתיישנות, וזאת לאור הוראות סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, שעניינו תרמית או אונאה מצד נתבע.

אשר לבקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה

1. לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים , הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, על אף היותן של התובעות בפירוק - דין הבקשה להידחות.
2. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א), וכן סעיף 353א לחוק החברות כפי שתוקן בשנת 2005 , קובעים את הכלל הבסיסי לחיוב בערובה, המעניק סמכות לבית המשפט לפי שיקול דעתו.

העיקרון המונח בבסיסו של כלל זה הינו ההכרה בזכות הגישה לבית המשפט כזכות חוקתית מהותית, ובהתאם לה, על דרך כלל, אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, ושערי בית משפט פתוחים בפני האזרח גם אם אין ידו משגת לשלם את ההוצאות שיוטלו עליו אם תידחה תביעתו (ראה בר"ע 1207/04 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' ש.ר.י.ב. שירותי רפואה ישראליים בחו"ל בע"מ (בפירוק).

סעיף 353א לחוק החברות מכיר בצורך המופיע לעתים בהטלת ערובה על תובעת שהיא חברה, ומאידך, משאיר לבית המשפט שיקול דעת לפיו לא תחויב החברה בערובה במקרים בהם נסיבות הענין אינן מצדיקות זאת או כשהוכיחה שיש ביכולתה לשלם הוצאות, אם ייפסקו.

אמנם ידוע כי במקרה דנן מצויות התובעות בהליכי פירוק ומצבן הכלכלי אינו שפיר, אולם

הואיל ותביעה זו עוסקת במישרין בכספים שנטען לגביהם כי הם נגנבו מהתובעות במרמה , וגניבתם היא שהביאה, לטענתן , למצבן הכלכלי הנוכחי - נראה כי יהא בקבלת הבקשה משום מתן יתרון משמעותי לנתבע , ואף עלול לקרות כי "ייצא חוטא נשכר" אם בסופו של יום תימצא התביעה כנכונה.

אשר לבקשה להסרת העיקול

1. אמנם ביום 29.9.14 ניתנה החלטה לפיה יש לראות את הנתבע כמי שוויתר על הליך ביטול העיקול - אולם לאור הסבריו של הנתבע , ופירוט טענותיו בעניין זה (במסגרת הבקשה השנייה לסילוק התביעה על הסף) – החלטתי, לפנים משורת הדין, לבטל את ההחלטה מיום 29.9.14 בנוגע לבקשה לביטול העיקול, ולאפשר לתובעות להגיש תגובה לטענות הנתבע בבקשתו זו .

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל , אני קובעת כדלקמן :

א. הבקשות לסילוק התביעה על הסף וכן לחיוב התובעות בהפקדת ערובה – נדחות.

שאלת ההוצאות בשל הליכים אלה תישקל בסיומו של ההליך העיקרי.

ב. בהתאם לאמור בסעיף 4 להחלטה מיום 24.6.14 – ההליכים המקדמיים יסתיימו לא יאוחר מיום 30.11.14 .

ג. עד למועד האמור, יגישו התובעות תגובה לבקשת הנתבע להסרת העיקול.

ד. תצהירי עדות ראשית מטעם התובעות יוגשו תוך 30 ימים מסיום ההליכים המקדמיים, ותצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע – תוך 30 ימים מקבלת תצהירי התובעות.

ה. נקבע לקדם משפט מסכם לפני הוכחות ליום 2.3.15 בשעה 14:30.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' חשוון תשע"ה, 27 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.