משיבה פורמלית/נתבעת 1 א. ארנסון בעמ

לפני בקשת המבקשת כי בית המשפט יורה על סילוק תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 1.

הנתבעת 1 הודיעה כי היא מצטרפת לבקשה.

התובע הודיע כי הוא מתנגד.

תיק זה עניינו עתירתו של התובע כי בית המשפט יורה לנתבעות, או מי מהן, כי יוסיפו וישלמו את שכרו בגין ביצוע פרויקטים בהם נתנו שירותיו.

אין חולק כי ההתקשרות החוזית בכתב , נעשתה בין התובע לבינן הנתבעת 2.

כמו כן, עולה מתוך כתבי הטענות כי קיימת מערכת יחסים חוזית גם בין הנתבעת 2 (קבלן המשנה) לנתבעת 1 (כקבלן הראשי).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובתצהירי הצדדים, ונתתי דעתי לתגובת התובע, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על סילוק התביעה כנגד הנתבעת 1. טעמיי להלן.

כתב התביעה בתיק זה תוקן פעמיים, כאשר הנתבעת 1 הוספה רק במסגרת התיקון השני.

כבר מתוכן כתב התביעה היה קשה להסיק, מהם הנימוקים להגשתה של התביעה כנגד הנתבעת 1, למעט עצם העובדה כי הייתה מזמין עבודתה של הנתבעת 2.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 12.9.12, נטען על ידי ב"כ הנתבעת 1 כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף בהעדר עילה. עם זאת, ובהמלצתי, מצאה הנתבעת 1 לחזור בה מאותה בקשה, במועד הדיון.

לאחר אותו מועד, הוגשו על ידי הצדדים תצהירי העדות הראשית.

משהוגשו אלו, ובהינתן ראיותיו של התובע, אני מוצאת כי אין מקום להמשך ניהול ההליך כנגד הנתבעת 1.

בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת כי סילוקה של תביעה, הוא סעד חריג, אשר לא בנקל ינקוט בו בית המשפט.

מכאן, שגם מקום בו קיים סיכוי, ולו קטן, כי בעל דין יוכל להוכיח טענותיו, יש ליתן בידו את האפשרות לעשות כן.

מכוח פסיקתו זו של בית המשפט העליון, ועל אף החוסר שנמצא כבר בכתב התביעה המתוקן, בכל הנוגע למעורבותה של הנתבעת 1, מצאתי לציין בפני הצדדים שספק בעיני באם יהא מקום לקבל את בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף, באותה עת. (בעניין זה נתתי דעתי, בעיקר לאמור בסעיפים 2-3 לכתב התביעה המתוקן).

ואולם, בסופו של יום, אין לבית המשפט , אלא את הראיות והטענות המשפטיות המוצגות בפניו.

גם לאחר שחזרתי והפכתי בתצהירו של התובע, לא מצאתי כי צוינה בו גרסה עובדתית כלשהי, הקושרת או מקימה לו עילת תביעה במערך יחסיו עם הנתבעת 1. רוצה לומר, כי גם מקום בו יוכרע כי יש לקבל את האמור בתצהירו של התובע, כלשונו, ללא כל רבב, וללא כל ספק, עדיין, לא נמצא בו החוט המקשר לחיובה של הנתבעת 1.

למעשה התובע עצמו מציין, לכל אורך התצהיר, את הפרת ההסכם של הנתבעת 2, את התחייבויות הנתבעת 2 ואת מעשי ומחדלי הנתבעת 2.

ההתייחסותו לנתבעת 1 היא דלה מאוד, כמעט אינצידנטלית, ואינה כוללת אף לא ברמז, טענה לקיומה של חובה של הנתבעת 1 כלפיו, מעשה או מחדל של הנתבעת 1, אשר מקים עילת תביעה ישירה או עקיפה כנגדה.

משהוגשה הבקשה לסילוק התביעה, היא הועברה לתגובת התובע.

גם בתגובה לא ציין התובע, כי יש לראות בסעיף זה או אחר, ככזה המלמד על קשר, קיומה של התחייבות או יצירתה של חובה מכוח הוראות הדין, של הנתבעת 1 כלפיו, או "תרגום" של נתון עובדתי להפרת חובה משפטית.

בנוסף, לא נטען על ידי התובע, פרטנית, כי מכוח סעיף X בתצהיר, ניתן או יש מקום להכיר בחבות של הנתבעת 1 כלפיו והעילה המשפטית הינה זו או אחרת.

חלף הפנייה או הבהרה כמפורט לעיל, הועלו על ידי התובע מספר טענות אליהן אתייחס להלן:

העדרו של תצהיר בתמיכה לבקשה, כטעם מקדמי לדחייתה.

איני מוצאת ממש בטענה זו שעה שהבקשה נשענת על כתבי הטענות ותצהירו של התובע, כפי שהוגשו לתיק בית המשפט. טענת הנתבעות הינה כי המסמכים אשר הוגשו על ידי התובע עצמו, ועל מהותם אין חולק, אין בהם כדי הקמת עילה.

בנסיבות אלו, אין התצהיר מהווה תנאי בלעדיו אין, שכן הוא נדרש אך במקום בו יש צורך בתמיכה לטענות עובדתיות.

הוסיף התובע וטען כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי מהותי

אכן, יכול ויהא בשיהוי כדי להצדיק דחייתן של בקשות. עם זאת, איני יכולה להתעלם מכך שהטענות נטענו על ידי הנתבעת 1, מיד עם צירופה להליך, ואך בהמלצתי חזרה בה הנתבעת 1 מבקשה זו באותה עת.

כן לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הימשכות ההליכים בתיק זה נבעה (מעבר לבקשות הכפולות לתיקון כתבי טענות), ממגעים ארוכים שהיו בין הצדדים, מתוך תקווה כוללת, להביא את הסכסוך לכלל סיום.

בנוסף, במסגרת הבקשה עצמה , הובהר על ידי המבקשת כי הטעם להגשת הבקשה הוא שילוב בין שלושה: הסכם הפשרה בין המבקשת-הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1 (במסגרתו הופקדו כספים בנאמנות עד להכרעה בעניינה של הנתבעת 1), תוכן תצהירו של התובע והטענה כי ככל שהיו המגעים להסדר בין הצדדים צולחים, לא הייתה הנתבעת נדרשת לבקשה זו.

על בסיס אלו, איני מוצאת כי אכן קיים שיהוי בבקשה, או כי היה בשיהוי זה כדי לגרום לתובע לנזק מהותי היורד לשורשו של דבר או המצדיק דחייתה של הבקשה.

מעל כל אלו, גם אם אכן יש לייחס למבקשת או לנתבעת 1, שיהוי בהגשת הבקשה, אין בכך כדי להצדיק המשך ניהולו של הליך, שתוצאותיו ברורות מראש, אלא שלכל היותר, צריך הדבר לבוא במניין השיקולים בעת פסיקת ההוצאות.

המגעים לפשרה בין הצדדים והטעם לכישלונם.

לא היה מקום להעלות טענות אלו, מלכתחילה, על ידי מי מן הצדדים.

סברתי, ועודני סבורה כי ראוי ונכון היה לנסות ולהגיע להסדר פשרה בתיק זה. עם זאת, שמורה לכל אחד מן הצדדים הזכות לבקש לנהל את ההליך המשפטי אף ללא הסדר. "תאבונו" או העדר "תאבונו" של מי מן הצדדים, כפי שהוצג בבקשה או בתגובה, אינו רלוונטי, וממילא אין בכוונתי ליתן לו דעתי במסגרת בקשה לסילוק תביעה.

ניהול הפרויקט על ידי הנתבעת 1-

בעניין יש לומר מפורשות. כל האמור בסעיפים 19-22 לתגובה, לא נאמר, אוזכר, או בא לידי ביטוי בתצהירו של התובע, ולא הועלה כטענת תביעה במסגרת כתב התביעה.

תגובה לבקשה לסילוק תביעה, אינה מקום להעלות טענות עובדתיות אשר לא מצאו ביטוין במסגרת כתב התביעה, או תצהיר העדות הראשית, או עילות שלא נזכרו בכתב התביעה.

בתצהיר העדות הראשית של התובע, לא נאמר כי הנתבעת 1 הנחתה את התובע, הייתה המנהלת הישירה שלו, או פיקחה עליו.

למעלה מכך, גם בכתב התביעה, לא נכתבו טענות אלו, אלא שכל שנאמר הוא כי הנתבעת 1 חתמה עם הנתבעת 2 על הסכם כקבלן משנה לביצוע עבודות וכי העבודות בוצעו עבור שתי הנתבעות.

גם בעילות התביעה הנזכרות בכתב התביעה המתוקן, לא נזכרות העילות אשר מצאו דרכן לתגובת התובע.

מה שאינו בתצהיר ובכתבי הטענות, אינו בגדר נתון אותו ניתן לשקול, שעה שנבחנות ראיותיו של התובע. הניסיון להעלות, בדיעבד, במסגרת תגובה לבקשה למחיקת התביעה, טענות עובדתיות ועילות שלא נזכרו בתצהיר העדות הראשית ובכתב התביעה, אינן יכולות להתקבל.

על בסיס כל אלה, והגם הרצון ליתן לתובע יומו בבית המשפט, איני מוצאת מקום לניהולו של הליך הוכחות בהשתתפות הנתבעת 1, כאשר אין מאחורי ניהול אותו הליך, כל תכלית.

סוף דבר,

התביעה כנגד הנתבעת 1, נמחקת. באשר להוצאות, אתן דעתי עם סיומו המלא של ההליך.

התובע והנתבעת 2 יודיעו בתוך 30 יום מהיום, האם הם עותרים, נוכח האמור בהחלטתי, לזימונו של עד כלשהו מטעם הנתבעת 1, וככל שכן יבהירו מטרת הזימון וזהות העד.

הראיות, במערך היחסים שבין התובע לבין הנתבעת 2, יישמעו במועד שנקבע.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.