לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") להוסיף ולשלם לידיו את יתרת שכרו בגין עבודות תאורה אשר בוצעו על ידו כקבלן משנה בשני פרויקטים.

בכתב התביעה טען התובע כי הצדדים התקשרו בהסכם ביום 1.1.2008 לביצוע עבודות תאורה בפרויקט הפרדה מפלסית בפרדס חנה (להלן: "פרויקט פרדס חנה"). בהמשך, התקשרו הצדדים ביום 1.1.2009 בהסכם נוסף לביצוע עבודות תאורה בכפר גבירול (להלן: "פרויקט כפר גבירול"), וזאת הגם שהעבודות עצמן החלו ביחס לפרויקט זה עוד קודם חתימת ההסכם.

לשיטת התובע, יוזמת פרויקט כפר גבירול הייתה הנתבעת 3 (להלן: "היזם") אשר התקשרה עם הנתבעת 1 (להלן: "המזמין"). המזמין הוסיף ושכר את שירותיה של הנתבעת אשר התקשרה עם התובע, אשר ביצע בפועל את העבודות.

הוסיף התובע וטען כי פרויקט פרדס חנה הסתיים תוך שהנתבעת נמנעה מלהעביר לידיו את הסך של 50,000 ₪ כדמי עיכבון שנותרו בידיה.

באשר לפרויקט כפר גבירול, הפסיקה הנתבעת לשלם לתובע את שכרו תוך כדי ביצוע העבודות בחודש יוני 2009, וזאת על אף שהתובע המשיך וסיים את הפרויקט.

במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי ביצוע התשלום בפועל לידי התובע הותנה באישור החשבונות על ידי הנתבעת 1 (להלן: "המזמין"), ומקום בו לא אושרו החשבונות על ידי המזמין במשך זמן רב, לא היה מקום לביצוע תשלום כלשהו לידי התובע.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי בגין עבודות חודש יוני 2009, הומצא לידיה חשבון אשר לכאורה אושר על ידי המזמין, ועל בסיסו ניתן לתובע שיק, בהיקף של 424,346.36 ₪. בשיחה מקרית מול גורמים שונים אצל המזמין, התברר כי עסקינן במסמך מזויף ונתנה הוראה לביטול השיק.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי קיימות מחלוקות מהותיות בין הצדדים באשר לדרך חישוב הסכום המגיע לתובע, וזאת הן בשל העובדה כי התובע לא היה הקבלן הראשון בפרויקט ויש בכך כדי להשליך על היקף שכרו (המהווה אחוז מתוך היקף הפרויקט), והן בשל היקף הניכויים שיש לבצע מכוח רכישות ותשלומים אשר בוצעו על ידי הנתבעת בפועל, ואשר חובת תשלומם חלה על התובע נוכח הסכמות הצדדים בהסכם.

לשיטת הנתבעת עקב ליקויים שונים אשר התגלו בעבודת התובע, התגלו מחלוקות כלכליות מהותיות בינה לבין המזמין עד כדי ניהול הליך משפטי, עד כי לבסוף הגיעו הנתבעת והמזמין להסדר פשרה במסגרתו שולם לה סך של 450,000 ₪ בלבד. משכך, זכאותו של התובע נגזרת, לכל היותר, מסכום זה.

זה המקום לציין כי במהלך ניהול ההליך ניתנו פסקי דין במערך היחסים אשר בין התובע לבין הנתבעות 1 ו- 3, כמו גם במערך היחסים אשר בין המזמין לנתבעת .

משכך, ההכרעה בפסק דין זה, הינה במערך היחסים אשר בין התובע לנתבעת בלבד.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות ובסיכומים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

אקדים ואציין כי בכל הנוגע לפרויקט פרדס חנה, אין למעשה בין הצדדים מחלוקות כי נותר בידי הנתבעת סך של 50,000 ₪ כדמי עיכבון, וכי התובע זכאי לקבל לידיו סכום זה.

המחלוקות בין הצדדים יוחדו לפרויקט כפר גבירול.

עובדות אשר אינן במחלוקת :

• הצדדים התקשרו ביום 1.1.2009 בהסכם לביצוע עבודות תאורה בפרויקט כפר גבירול, במסגרתו הוסכם כי התובע יהא זכאי ל-87% מסך התמורה הנקובה בכתב הכמויות, בעוד הנתבעת תהא זכאית ל- 13% מכוח היותה קבלן ראשי (להלן: "ההסכם"). (נספח 2 לתצהיר התובע). תיקון בכתב יד התייחס לשינוי האחוזים עת שהנתבעת נושאת בעלות העמודים והפנסים.

ביחס לעבודות נוספות הוסכם בין הצדדים כי התובע יהא זכאי לתמורה בהיקף של 90% מהתמורה הנקובה, ואילו הנתבעת ליתרת ה- 10%.

• על אף שההסכם בין הצדדים נחתם ביום 1.1.2009, החל התובע בביצוע העבודות עוד בחודש אוגוסט 2008 וביום 31.12.2008 נחתם בין הצדדים מסמך "התחשבנות", במסגרתו הוסדרו הסוגיות הכספיות עד לאותו מועד (נספח 1 לתצהיר התובע).

בין היתר, נותר בידי הנתבעת סכום עיכבון בהיקף של 97,064 ₪.

• בגין החודשים ינואר עד מאי 2009, הועברו ואושרו על ידי המזמין חשבונות מס' 16-20 הכוללים הן את העבודות על פי החוזה, והן עבודות נוספות וכן הופחתו חיובים שונים (נספח 3 לתצהיר התובע).
• בגין חשבונות אלו, שולמה לתובע תמורה כוללת בהיקף של 654,823 ₪ (לפני מע"מ) (נספח 4 לתצהיר התובע).
• ביחס לחשבון מס' 21, קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית מהותית, מקום בו הנתבעת טוענת כי התובע או מי מטעמו העבירו לידי נציגה חשבון מזויף, מתוך מטרה לקבל כספים אשר אינם מגיעים לתובע כדין בעוד התובע טוען כי מעולם לא זויף על ידו מסמך כלשהו והוא הגיע לקבל את השיק בגין חודש יוני לפי הודעת הנתבעת.
• החשבון הסופי אשר אושר על ידי המזמין (קודם הדיון בסוגיית הליקויים) הועמד על סך 860,876.02 ₪.
• הנתבעת והמזמין הגיעו לכלל הסדר פשרה המתייחס לשאלת יתרת התמורה המגיעה לנתבעת נוכח טענות המזמין לליקויים בעבודה, במסגרתו שולם לנתבעת סך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המחלוקות בקליפת אגוז

בין הצדדים להליך זה רבו המחלוקות.

חלקן התייחסו לדרך ההתנהלות לאורך ההתקשרות, הזכאות לקבלתם של סכומים אלו ואחרים, הקשר שבין אישור החשבונות לבין קבלת הכספים, והשלכת מערכת יחסי המזמין והנתבעת על התובע.

ואולם, בסופו של יום השאלות המהותיות בהן היה עלי להכריע, לצורך קביעת היקף זכאותו של התובע לתמורה בשיעור זה או אחר, היו בעיקר אלו המפורטות להלן:

• היקף הפרויקט ממנו "נגזר" שיעור חלקו של התובע.
• שיעורו של החשבון הסופי
• היקף הליקויים/נזקים.
• היקף הניכויים.

קודם שאדרש להכרעה בסוגיות השונות אשר במחלוקת בין הצדדים אני מוצאת להקדים ולציין כי לא מצאתי להתיר את ניסיונות מי מן הצדדים להרחבת חזית, בין אם במסגרת החקירות הנגדיות ובין אם במסגרת הסיכומים. המחלוקות בין הצדדים הוגדרו במסגרת כתב התביעה המתוקן כמו גם במסגרת כתב ההגנה המתוקן. כפי שחזרתי והבהרתי במסגרת שלב שמיעת הראיות, כל ניסיון לפרוץ ולהוסיף על אלו בדיעבד, לא יתקבל ולא יותר.

נוכח כך, טענות התובע המתייחסות לחשבונות המאושרים (חשבונות 16-20) אשר הועלו לפתע במסגרת החקירות הנגדיות כמו גם במסגרת הסיכומים, לא יותרו ולא יהוו חלק מההכרעה בתיק זה.

מאידך, טענות הנתבעת לעניין העדר היכולת להכריע בסכסוך שעה שהתובע אינו בעל הדין הראוי, או אינו בעל הדין היחידי הראוי, גם היא מהווה הרחבת חזית, עת שהנתבעת עצמה אישרה במסגרת כתב ההגנה כי הנתבע הוא-הוא קבלן המשנה עמו התקשרה בהסכם. (ראה לדוגמא סעיף 5 לכתב ההגנה).

היקף הפרויקט

עיון בתצהירי התובע, הנתבעת והמזמין מלמדים כולם כי סך החשבון הסופי בגין פרויקט כפר גבירול הסתכם בסך של 5,420,759.02 ₪.

(בעניין זה ראה סעיף 5 לתצהיר התובע, חשבון מס' 22 אשר צורף לתצהירי התובע והנתבעת 1 וכן סעיף 40 לתצהירו של מר אוסביאצוב מנהל הפרויקטים אצל המזמין).

לשיטת התובע, את הסך המגיע לו מהפרש הסכומים אשר בין חשבון 20, אשר הינו החשבון האחרון שאושר בגין חודש מאי 2009, במסגרתו נקבעה כמות מצטברת של 4,209,990.91 ₪, לבין החשבון הסופי בהיקף של 5,420,759.02 ₪, דהיינו סך של 1,210,768 ₪.

לשיטת הנתבעת, את הסך המגיע לתובע בהיקף של 87% יש לגזור מתוך החשבון הסופי, חשבון מס' 22, שכן זה כולל בחובו את חשבון 21 וכן את ההוצאות של הנתבעת אותן יש לקזז במסגרת ההתחשבנות הסופית, דהיינו סך של 860,876.02 ₪.

לשיטת המזמין, מהסכום הסופי שטרם שולם בהיקף של 860,876.02 ₪, יש להוסיף ולהפחית סך של 399,000 ₪ אשר שולם על פי הסכמות הצדדים מיום 1.9.2009, דהיינו נותר סך של 461,876.02 ₪.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכלל הראיות והעדויות באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי שיעור הסכום ממנו יש לחשב את התמורה המגיעה לו עומד על סך של 1,210,768 ₪, ומשכך, יש לחשב את התמורה על בסיס החשבון שהוצג על ידי הנתבעת ובהיקף של 860,876 ₪.

התובע ביקש לחשב את הסכום שנותר לתשלום על בסיס הפער שבין יתרת הפתיחה בחשבון מס' 20 לבין יתרת הסגירה בחשבון מס' 22. מדובר בשני רכיבים שונים.

עיון בכל החשבונות מלמד כי יתרת הסגירה בחשבון מסוים, הפכה להיות יתרת הפתיחה בחודש העוקב. ליתרה זו נוספה לאחר מכן התמורה בגין העבודות מכוח החוזה בגין החודש שחלף, כמו גם התמורה בגין עבודות נוספות. בשלב האחרון, הופחתו חיובים שונים, שאז התקבלה יתרת הסגירה.

בנסיבות אלו, אין התובע יכול להתעלם מכלל החיובים והזיכויים אשר אירעו מחודש מאי 2009 ועד לחשבון הסופי, בבואו לטעון לעניין היקף התמורה המגיעה לו.

אציין כי דרך ההתנהלות על פיה חישוב התמורה המגיעה לתובע נעשית באופן שבו נמנות עבודות החוזה בתוספת העבודות הנוספות, אך גם מופחתים חיובים שונים בגין אותו חודש, שימשה את שני הצדדים לצורך ההתחשבנות ביניהם במהלך כל התקופה, לרבות חודשים ינואר עד מאי 2009, תוך שהתובע אינו מלין על היקפם או דרך עריכתם באותה עת (לעניין זה ראה חשבונות 16-20 נספח 3 לתצהיר התובע).

באמור לעיל יש כדי ללמד על כוונת הצדדים וגמירות הדעת באשר לאופן עריכת ההתחשבנות.

בנסיבות אלו, הניסיון לבנות יש מאין, דרך התחשבנות שונה במסגרת החשבון הסופי, אינה יכולה להתקבל.

נציגת הנתבעת, הגב' יהושפט התייחסה לכך במסגרת חקירתה הנגדית וטענה כי ההשוואה, בין סכום הבסיס של עבודות התאורה (בחשבון מס' 20) לחשבון הסופי הכולל חריגים וניכויים (חשבון מס' 22), אינו נכון, והוא מהווה השוואה שלא בין אותן עמודות (לעניין זה ראה עמוד 42 שורות 5-12 לפרוטוקול הדיון).

במסגרת חקירתו הנגדית, ביקש התובע להסביר את הפערים בסכומים מכוח עבודות התקשורת הנקובות בחשבונות 20 ו – 21. ואולם, אין בשני החשבונות ובהיקף הסכום המתייחס לעבודות התקשורת כדי ללמד על כי היקף העבודות אשר מכוחן יש לחשב את התמורה המגיעה לתובע, הינו כפי הנטען על ידו וזאת מקום בו לא מצא התובע, במקביל, להתייחס לנתוני ביניים נוספים כגון ניכויים, סכומים שונים ששולמו, וכיוצא באלו. בנוסף, סכום זה של עבודות התקשורת, נמצא בכלל החשבונות, החל מחשבון מס' 16, אשר אושרו על ידי התובע.

איני מתעלמת מהעובדה כי קיימת אי בהירות רבה באשר לנתונים הנקובים בחשבונות 20-22 כפי שהוגשו לתיק בית המשפט.

כך לדוגמא, עיון בחשבונות בגין חודש מאי 2009 (חשבון מס' 20) וחודש יוני 2009 (חשבון מס' 21), מלמד כי מדובר בחשבונות זהים לגמרי, למעט רכיב בודד של עבודות נוספות תחת הכותרת "שעות עבודה בריגי לפי יומן עבודה ביצוע 7/09" בהיקף של 33,425 ₪. אין בתוספת זו כד להסביר את הפער אליו מכוון התובע, ולא ברור מדוע קיימת התייחסות לרכיב לביצוע בחודש יולי.

התובע צירף לתצהירו את העמוד האחרון של חשבון מס' 22 בלבד, וזאת מבלי שיצרף את העמודים שקדמו לכך, ואשר כוללים את יתרת הפתיחה, העבודות הנוספות וכן את כלל הניכויים.

גם המצהיר מטעם הנתבעת, מר ירון בן חברון, לא מצא לנכון להגיש את החשבון הסופי במלואו, אלא שני עמודים בלבד (לעניין זה ראה נספח 13 לתצהירו של מר בן חברון).

למעשה רק בתצהירו של מר אוסביאצוב מטעם המזמין כמו במסגרת בקשה 66 לעיקולים זמניים, צורף חשבון 22 במלואו, ובמסגרתו נמצא כי יתרת הפתיחה הינה 4,814,197.23 ₪.

יתרת פתיחה זו, אינו תואמת את יתרת הסגירה של חשבון 21 אשר היקפו עמד על 4,856,486 ₪.

בנוסף, במסגרת חשבון מס' 21 נקבע כי היקף התשלומים הקודמים אשר בוצעו, הוא בשיעור של 4,823,599.90 ₪, בעוד בחשבון מס' 22 הועמד סכום זה על שיעור נמוך יותר ובהיקף של 4,559,833 ₪ (הגם כי נתון זה בחשבון 22, מגדיל לכאורה את היקף התמורה שנותרה לתשלום לידי התובע).

נתונים אלו ואחרים, מעוררים חוסר נוחות באשר להיקף המידע אשר הוצג על ידי הנתבעת.

עם זאת, אין אני יכולה להתעלם מהעובדה כי הנתבעת והמזמין, אישרו שניהם, כי הסך של 860,876 ₪, מהווה את סך היתרה לתשלום הסופי, קודם הפחתה בגין נזקים, וזאת עוד בשלב בו התנהל ביניהם הליך משפטי נוקב מכוח מחלוקת כספית באשר ליתרת החוב לתשלום במערך היחסים ביניהם.

למעלה מכך וחשוב מכך, התובע הוא זה אשר עליו הנטל להוכיח כי שיעורו של החוב, הוא כפי זה הנטען על ידו.

זה גם המקום לציין כי בתיק זה ניתנה לתובע יד רחבה מאוד לצורך הבאת ראיותיו, ועל מנת שיינתן לו יומו בבית המשפט, ולרבות על דרך של מתן היתר לתיקון כתב התביעה שלוש פעמים.

בהינתן האמור לעיל, ניתן היה לצפות כי התובע יניח מצע ראייתי ברור המלמד על היקף החוב אשר נותר לתשלום.

ואולם, התובע לא מצא לנכון להגיש חוות דעת מטעמו והסתפק בחישוב יתרת החוב תוך שימוש בנתונים הלקוחים מעמודות מספרים אשר אינם תואמים זה לזה, תוך הפחתת יתרת פתיחה אחת מיתרת סגירה בחודש אחר, מבלי לכלול נתונים נוספים כפי שנעשה גם בחשבונות קודמים כמו גם ניכויים, ומבלי שיובהר מדוע מצא לנכון להתעלם מנתוני ביניים שונים.

זה גם המקום לציין, כי התובע אישר במסגרת חקירתו הנגדית, כי אין לו ידע בחשבונאות, וכי את החשבונות הקודמים ערך אחיו עם נציגת הנתבעת (ראה בעניין זה עמוד 70 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות אלו, לא מצאתי לאמץ את נקודת המוצא של התובע על פיה יתרת החוב, קודם ניכויים הינה בהיקף של 1,210,768 ₪.

כפועל יוצא, ועת שהנתבעת אישרה כי היקפו של החשבון הסופי בינה לבין המזמין הועמד על סך של 860,876.02 ₪, יש להוסיף ולבחון האם יש לחייב אותה לתשלום מלוא חלקו של התובע באותו חשבון (דהיינו 87% בגין עבודות החוזה ו 90% בגין עבודות נוספות), או שמא יש להפחית סכומים נוספים בגין ניכויים או ליקויים.

קודם סיום בחינתה של סוגיה זו אוסיף ואציין כי התובע ביקש לטעון כי הנתבעת הסתירה את העובדה כי המזמין אישר חשבון נוסף במהלך חודש ספטמבר 2009, מכוחו שולם לה סך של 399,000 ₪. גם במסגרת תצהירו של מנהל הפרויקט מטעם המזמין נזכרה סוגיה זו.

עם זאת במסגרת הדיון התברר כי לא בוצעו תשלומים נוספים המתייחסים לעבודה אשר בוצעה מחודש יוני 2009 ועד חודש פברואר 2012 (הוא המועד בו נערך החשבון הסופי), אלא כי מדובר היה ביתרת תשלום בגין חשבונות מאושרים קודמים וכי ממילא בעת עריכת החשבון הסופי, נלקחו בחשבון כל התשלומים אשר בוצעו עד לאותה עת אשר הינם אפילו נמוכים מאלו אשר אליהם התייחס חשבון מס' 20 אשר אושר על ידי התובע. (לעניין זה ראה עדותו של מנהל הפרויקט מטעם המזמין עמוד 52 שורות 23-30, ועמוד 53 שורות 1-2, ושורות 11-14 לפרוטוקול הדיון).

היקף הליקויים/נזקים

לשיטת הנתבעת בוצעה עבודתו של התובע באופן לקוי עד כי המזמין ביקש להפחית משיעור יתרת התמורה סך של 1,093,970 ₪.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי בהמשך, ולאחר מאמצים רבים אשר הושקעו על ידה ומשא ומתן ארוך אשר התקיים בינה לבין המזמין, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, על פיה תועמד יתרת החוב המגיעה לנתבעת מהמזמין על סך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ. לפיכך, לשיטת הנתבעת, נקודת המוצא לחישוב חלקו של התובע הינו סכום זה, ולא הסך של 860,876 ₪.

משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ביחס לסוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את טענות הנתבעת, וכי אין מקום להפחית את שיעור הנזקים/ליקויים כדי הותרת החשבון הסופי על סך של 450,000 ₪ בלבד. טעמיי להלן.

טענות הנתבעת הינן בגדר טענות קיזוז.

ככאלה, נטל ההוכחה והבאת הראייה, מוטל על הנתבעת.

ראה י' קדמי על הראיות (חלק רביעי) מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009 בעמוד 1744; ע"א 2196/93 מכבדת שלג חרמון בע"מ (בפירוק) נ' סלע חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד נ (3) 246.

הנתבעת לא הרימה נטל זה, ואין בהסכמות הדיוניות אשר בינה לבין המזמין כדי לחייב את התובע.

הגם כי התביעה שבין הנתבעת לבין המזמין, אוחדה עם תביעת התובע, לא ביקשה הנתבעת לצרף את התובע כצד שלישי להליך זה, והצדדים הגיעו לכלל הסדר פשרה, קודם שנשמעו ראיות, קודם שנקבעו ממצאים עובדתיים ומבלי שהתובע יהיה צד לאותו הסדר.

מטעם מזמין העבודה, הוגש תצהירו של מר אוסביאצוב, מנהל הפרויקטים, אשר גם זומן לחקירה על תצהירו זה.

מעדותו של מנהל הפרויקט עלה כי היזם חילט למזמין ערבויות בגין ליקויים בעבודות החשמל ועבודות ניקוז.

עם זאת, הוסיף העד ואישר כי הפחתת התשלומים למזמין בגין עבודות התאורה הייתה בשיעור קטן מאוד, וכי עיקר החילוט/קיזוז היה בגין ניקוזים. (לעניין זה ראה עמוד 53 שורות 22-25 לפרוטוקול הדיון).

הנתבעת טענה כי גם עבודות הניקוז בוצעו על ידי התובע או מי מטעמו, אך לא הוכיחה כי נחתם בין הצדדים הסכם לצורך ביצוען של עבודות אלו, מה היה היקפן, וחשוב מכך כי הליקויים הנטענים מקורם באותה עבודה אשר הוזמנה (ככל שהוזמנה) מהתובע או מי מטעמו ובוצעה על ידו.

המצהיר מטעם המזמין טען כי הטענה לקיזוז בהיקף של למעלה ממיליון שקל התייחסה לכלל הליקויים בפרויקט, וזאת כאשר אין מחלוקת כי התובע לא ביצע את כל העבודות במקום, אלא כי היו קבלני משנה נוספים. (לעניין זה ראה עמוד 55 שורות 18-28 לפרוטוקול הדיון).

לתצהירו של מר אוסביאצוב, צורף כחלק מנספח 3 (החשבון הסופי) דוח תיקון נזקים על פי כתב הכמויות של היזם (מע"צ).

עיון כללי מאוד באותו דו"ח ליקויים מלמד כי לכאורה בחלקו כלל אינו נוגע לעבודת התובע, אלא לעבודות אספלט, צביעה, תמרורים וכיוצא באלו.

בעניין זה יש גם לזכור כי הייתה זו הנתבעת עצמה אשר טענה כי אפילו ביחס לעבודות אשר בגינן נשכרו שירותיו של התובע, היה באתר קבלן שקדם לו, במשך מספר חודשים.

במסגרת ההליך אשר התנהל בין הנתבעת לבין המזמין, הוגש גם תצהירו של מר בן חברון . במסגרת תצהיר זה טען מר בן חברון כי כל העבודות אשר ביצעה הנתבעת עבור המזמין, אושרו במלואן על ידי חב' הפיקוח של היזם, מבלי שהועלתה כל טענה לעניין טיב העבודות, וכן כי למיטב ידיעת הנתבעת בין המזמין לבין מר שמואל בוצ'צו' (אחיו של התובע ומי שפעל במקום במשך חודשים) דובר בעל פה על ביצוע עבודות ניקוז בהיקף קטן של כ- 54,000 ₪ וכי כל טענות המזמין לעניין הנזקים מתייחסות לעבודות הניקוז (ראה סעיף 7 לתצהירו של מר בן חברון).

בנוסף, הוגש לעיוני תצהירו של מר ערן כוזרי, יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת.

מתצהירו עלה כי ההחלטה בדבר הסדר הפשרה מכוחו שולם לנתבעת סך של 450,000 ₪ התבסס אומנם על דוחות ומסמכים לעניין קיומם של ליקויים בעבודת התובע, אך גם על מידע לעניין מצבו הכלכלי הקשה של המזמין.

(בעניין זה ראה סעיף 5 לתצהירו של מר ערן כוזרי).

החלטה כלכלית לעניין סיכויי גבייה ופשרה, היא לעולם לשיקול דעתה של הנתבעת.

עם זאת, אין מקום להסיק כי כפועל יוצא, יש לראות גם את התובע כמי שנתן הסכמתו לכך, או כמי שחשוף בהיבט הכלכלי, באותה מידה כפי חשיפת הנתבעת.

בנסיבות אלו, כאשר:

הנתבעת אינה יכולה להוכיח כי כל הנזקים הנטענים מקורם בעבודות התובע;

עת שלא הוכח כי כל הנזקים הנטענים הינם אכן בהיקף שקוזז;

עת שלא הוצגו מסמכים המלמדים מדוע הגיעו הנתבעת והמזמין להסדר הפרטני לו ניתן תוקף של פסק דין והאם הוא כולל בחובו נזקים אשר מקורם בעבודה לקויה של התובע בלבד;

מקום בו התובע לא היה חלק מהסדר הפשרה;

בהינתן כל אלו, לא ניתן להורות כי הנתבעת זכאית לקזז מתוך יתרת החוב, את הסכום אשר הופחת מהתמורה המגיעה לה, מכוח ההסדר אשר בינה לבין המזמין.

לפיכך, נותר בסיס החישוב לעניין יתרת שכרו של התובע, החשבון הסופי בהיקף של 860,876 ₪.

ניכויים

בין הצדדים להליך בפני התגלו מחלוקות מהותיות באשר להיקף ומהות הסכומים אשר הנתבעת הייתה זכאית להפחית מיתרת התמורה המגיעה לתובע, עקב כך ששולמו על ידה לצדדים שלישיים.

במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים נקבע במסגרת סעיף 2.4 כדלהלן:

"קבלן המשנה יספק על חשבונו את כל הציוד, הכלים והחומרים לצורך ביצוע העבודות למעט פנסי תאורה (עמודי תאורה יסוכם בהמשך).

במסגרת סעיף 4.2 להסכם נקבע כדלהלן :

"התמורה הינה סופית ומוחלטת. בשום מקרה ( ואף לא בגין שינויים או תוספות או התארכות משך הביצוע) לא יהיה זכאי הקבלן המשנה לתשלום נוסף אלא אם כן התשלום הנוסף אושר מראש ובכתב על ידי המזמין וישולם בחלוקה של 90% עבור קבלן המשנה ו-10% עבור הקבלן הראשי רק לאחר אישור החריג על ידי המזמין בחשבון שהוגש באותו חודש. למען הסר ספק, קבלן המשנה נושא בכל העלויות הנלוות לפרויקט החל מחומרים, שמירה, אחסון וכו'. "

(ההדגשה אינה במקור ה.ס.).

התובע והנתבעת ביקשו לפרש את היקף תוכנם של סעיפים 2.4 והסיפא של סעיף 4.2 להסכם באופן שונה.

לשיטת התובע, הוא נדרש לשאת בהוצאות הנוגעות לפרויקט, כפי שגם עשה בפועל, אלא כי אלו לא כללו רכיבים כגון סולר וגנרטור או הוצאות נלוות.

מאידך, לשיטת הנתבעת היה מקום לכלול במסגרת זו כל הוצאה לה נדרשה במסגרת הפרויקט, וכי שיעור התמורה הגבוה אשר נקבע בין הצדדים, נבע מהסכמתו המפורשת של התובע לכלול במסגרת הוצאותיו, גם רכיבים אלו.

על בסיס טענותיה אלו של הנתבעת, אף קוזזו על ידה סכומים שונים במסגרת ההתחשבנות הסופית שנערכה על ידה ואשר צורפה כנספח 1 לתצהירה של הגב' יונת יהושפט.

סעיפים 2.4 ו – 4.2 להסכם מתייחסים לשני רכיבים מרכזיים:

ציוד, כלים וחומרים הנדרשים לצורך ביצוע העבודה (במסגרת סעיף 2.4 להסכם).

עלויות נלוות לפרויקט כגון חומרים, שמירה, אחסון וכו' (סעיף 4.2 להסכם).

נוכח המחלוקות בין הצדדים, נדרשתי לצקת תוכן לחלק מהמונחים, כגון "עלויות נלוות", או "ציוד".

בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, עת שנדרש בית המשפט לפרשנותה של הוראה חוזית מתבצע אותו הליך פרשני תוך מתן הדעת לרכיבים רבים, כמו מטרת ההסכם, הוראות חוזיות אחרות, התנהלות הצדדים מכוח ההסכם, מסמכים נלווים להסכם המלמדים על כוונת הצדדים וכיוצא באלו.

ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נד' מ"י, פ"ד ס(2) 1. דנ"א 12/97 לסיטר נ' פרידנברג ואח' (פורסם ביום 6.8.12 בנבו), רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חב' לביטוח בע"מ בשם מגדל חב' לביטוח (פורסם בנבו).

בתיק זה נתתי דעתי להוראות ההסכם עצמן, עדויות המצהירים לרבות המסמכים אשר צורפו כנספחים לתצהירים, ודרך התנהלותם של הנתבעת והתובע גם יחד, קודם שהתעוררו המחלוקות, כמו גם החשבונות המאושרים הראשונים והחשבון מסוף שנת 2008, אשר צורף כנספח 1 לתצהיר התובע.

משנתתי דעתי לכל אלו, אני מוצאת לאבחן בין שלושה:

• הוצאות אשר עניינן ההתנהלות השוטפת בשטח כגון הובלות, מנופים, וגנרטורים אשר יש להתיר לנתבעת לקזז את התשלום בגינם מתוך יתרת התמורה המגיעה לתובע;
• הוצאות אשר ביחס אליהן ניתנה הסכמתו המפורשת של התובע לתשלום או שהוא עצמו ביקש את הנתבעת לשאת בהן כמימון ביניים. ביחס לאלו, נהיר כי יש מקום להתיר לנתבעת לקזז את התשלום בגינם מתוך יתרת התמורה המגיעה לתובע;
• הוצאות הנוגעות לפעילותה של הנתבעת עצמה כגון שכר עבודה של עובדי הנתבעת או יועצים מטעמה אשר ביחס לאלו, אין מקום להתיר קיזוז.

בנוסף, גם מקום בו הוכח כי מדובר בהוצאה אשר יש לראות את התובע כמי שהתחייב לשאת בה (בין מכוח ההסכם ובין מכוח קיומה של הסכמה מאוחרת), על הנתבעת היה להוסיף ולהוכיח כי זו הוצאה על ידה בפועל, תוך צירוף ראיות מתאימות (חשבוניות/קבלות, תצהירי מקבלי התמורה) וכתנאי למתן ההיתר לקיזוז בפועל.

אני ערה לטענות התובע על פיהן הוא עצמו נשא בעלויות הנלוות לפרויקט בהיקף של כ- 700,000 ₪ (סעיף 8 לתצהיר התובע). עם זאת, התובע הציג חשבוניות וראיות חלקיות וחסרות לעניין טענה זו. במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל התובע מדוע לא הציג את מערכת הנהלת החשבונות שלו, והשיב כי לשיטתו לא היה לו כל צורך בכך (לעניין זה ראה עמוד 58 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).

בנוסף, עיון בחשבונות החלקיים, אשר אושרו על ידי התובע בחודשים ינואר – מאי 2009, מלמד כי בוצעו במסגרתם ולאורך כל הפרויקט ניכויים שונים, מכוח תשלומים בהם נשאה הנתבעת עבור התובע. התובע עצמו, בתום לב, אישר במסגרת חקירתו הנגדית כי כל מה שקוזז בגין החודשים ינואר עד מאי 2009 , מאושר על ידו (לעניין זה ראה עמוד 69 שורות 5-6 לפרוטוקול הדיון).

משכך, ובניגוד לטענות התובע, אין המדובר בהכרח בניסיון להקטנת יתרת החוב על דרך של ייחוס הוצאה לתובע שלא כדין, אלא כי יש לבדוק כל תשלום לגופו.

עלויות לצורך ביצוע הפרויקט והוצאות מאושרות

1. עלויות נלוות - תשלומים הנוגעים לגנרטורים, מנופים והובלות, יש לראותם כחלק מהעלויות השוטפות הנדרשות לצורך ביצוע עבודתו של התובע ומשכך, מקום בו נשאה הנתבעת בהוצאות אלו, היא זכאית לקזז את שיעורם מסך התמורה המגיעה לתובע.

מדובר לכאורה בכלים או פעולות בלעדיהן אין ואשר היוו חלק בלתי נפרד מהעבודות באתר.

לפיכך, תשלום עבור הגנרטור וסולר לאותו גנרטור אשר ביחס אליהם שילמה הנתבעת סך של 76,216 ₪ לשמרלינג סינכרו הנדסת ארגיה בע"מ, הם סכומים הניתנים לקיזוז מתוך יתרת התמורה המגיעה לתובע (סעיף ב4 לנספח 1 לתצהיר יהושפט).

באופן דומה יש לראות את התשלום עבור הובלות משא ומנוף לרוזנפלד, הגם כי הסכום לתשלום הינו בהיקף של 1,400 ₪ ולא 1,600 ₪. (סעיף ב6 לנספח 1 לתצהיר יהושפט), תשלום עבור הובלה של עוז משא בע"מ בהיקף של 4,630 ₪ (סעיף ב8 לנספח 1 לתצהיר יהושפט) ותשלום עבור הובלה משאית ומנוף לקאנטרי מן בהיקף של 2,500 ₪ (סעיף ב9 לנספח 1 לתצהיר יהושפט).

2. קניות מ-2008 שהועברו ל-2009 – ביחס לרכיב זה נתתי דעתי לנספח 1 לתצהיר התובע אשר הינו טופס התחשבנות בין הצדדים ביום 31.12.2008, ובמסגרתו נקבע במפורש כי סך של 121,898 ₪, יועבר לחשבונות חודשים ינואר-פברואר 2009. משכך, זכאית הנתבעת להפחית סכום זה מסך התמורה המגיעה לתובע.

3. העברה בין מחסנים: הנתבעת צירפה את דו"ח העברות בין מחסנים כנספח ב2 לתצהירה של הגב' יהושפט על סך של 575,442 ₪. למעט טענות מאוד כלליות של התובע בנושא זה, וחישוב מאוד כללי שלא נתמך בראיות כלשהן, לא הובהר על ידי התובע, מדוע אין להפחית סכום זה מתוך סך התמורה.

עיון בנספח ב2 לתצהירה של הגב' יהושפט, מלמד כי מדובר בעמודי תאורה, גוף תאורה, ורכיבים נלווים, הקשורים בעבודת התובע באופן ברור.

למעלה מכך, התובע ביקש לצרף לתצהירו קבלות בגין ההוצאות הנלוות אשר הוצאו על ידו במסגרת פרויקט כפר גבירול. עיינתי במסמכים אשר צורפו בנושא זה כנספח 5 לתצהיר התובע, ואין אלו כוללים את הרכיבים אשר נמנו בנספח ב2.

אוסיף ואציין כי במסגרת נספח 1 לתצהירו של התובע, אותה התחשבנות בגין שנת 2008, נכלל גם רכיב העברה בין מחסנים בהיקף של 913,000 ₪, ומכאן כי היקף הסכום אשר חויב ביחס לחודשים הנוספים, אינו בלתי סביר.

משכך, זכאית הנתבעת להפחית סכום זה מסך התמורה המגיעה לתובע.

נוכח האמור לעיל, ומכוח הוראות סעיפים 2.4 ו – 4.2 להסכם, יש להתיר קיזוז סכומים אלו מתוך יתרתה חוב של הנתבעת לתובע.

4. שמירה ביחס לעבודות השמירה, מצאה הנתבעת לטעון לקיזוזם של שלושה תשלומים. האחד, בהיקף של 59,472 ₪, סכום נוסף בהיקף של 34,632 ₪ (סעיף ב7 לנספח 1 לתצהיר יהושפט) ובפעם השלישית במסגרת התייחסות להסדר הפשרה עם חברת השמירה בהיקף של 69,000 ₪ (סעיף ד14 לנספח 1 לתצהיר יהשופט).

מצאתי לאבחן בין התשלום הראשון אשר עניינו עלות השמירה בגין חודש ינואר 2009 לבין שני התשלומים הנוספים, וזאת נוכח הראיות השונות אשר צורפו על ידי הצדדים לתצהירים.

מנספח 9 לתצהיר התובע עלה, כי בין הנתבעת לבין חב' השמירה התנהל הליך משפטי בשל טענות חברת השמירה לקיומה של יתרת חוב אשר טרם שולמה.

בין היתר צורף לכתבי הטענות מכתבו של מר שמואל ביצ'צו, אחיו של התובע, ובמסגרתו נאמר במפורש כי רון תשתיות סיימה את התקשרותה עם חב' השמירה ביום 31.1.2009 וכי במהלך החודש פברואר עד אפריל 2009, הוזמנה חברת השמירה לעבוד באתר על פי בקשת מנכ"ל הנתבעת בלבד. הרקע למכתב זה הוא אירוע גניבה נטען מקונטיינר באתר.

בסעיף 16 לכתב התביעה של חב' השמירה נטען במפורש כי חברת רון תשתיות הודיעה לחב' השמירה בחודש פברואר 2009 על הפסקת עבודתה בפרויקט.

הנתבעת לא מצאה לנכון לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד התובע, והגיעה לכלל הסדר פשרה עם חב' השמירה. להסדר זה ניתן תוקף של פסק דין.

מר כורזי, מטעם הנתבעת, נשאל מדוע לא נשלחה הודעה לצד שלישי, ולא ידע להשיב אלא כי פעל בהתאם לייעוץ משפטי שקיבל (ראה לעניין זה עמוד 74 שורות 11-12 לפרוטוקול הדיון).

מקום בו התובע ביקש להפסיק את ההתקשרות עם חב' השמירה החל מסוף חודש ינואר 2009, והנתבעת בחרה מטעמיה היא להמשיך ולהתקשר עם חברה זו, אין מקום לחייב את התובע, אלא בסכום ששולם עד לסוף ההתקשרות כמפורט בהודעתו, וממילא אין לחייבו בתשלום סכום כלשהו מכוח הסדר פשרה שהוא עצמו לא היה צד לו.

משכך, זכאית הנתבעת להפחית את הסכום אשר שולם בגין חודש ינואר 2009 בלבד בסך של 59,472 ₪ (הסכומים הנוספים בהיקף של 34,632 ₪ ו- 69,000 ₪ לא יופחתו).

5. הוצאות שאושרו על ידי התובע – הנתבעת הוסיפה והפנתה לשני סכומים אשר לשיטתה אושרו במפורש לתשלום על ידי התובע: האחד הוא תשלום בהיקף של 50,000 ₪ למר אבו שולדום, בגין אספקת עובדים לאתר, והאחר הינו בהיקף של 27,609 ₪ בגין תשלום לחב' גמא הוד (סעיפים ד11,ד12 לנספח 1 לתצהיר יהושפט).

באשר לתשלום לאבו שולדום, לא נמצאה בתצהירו האחרון של התובע כל התייחסות למעט הטענה הכללית כי נשא בעלויות הנדרשות וכי אינו מאשר הוצאות נוספות. (סעיפים 10-12 לתצהיר התובע).

ואולם, במסגרת חקירתו הנגדית היו תשובותיו של העד לא ברורות. עם זאת, במסגרת תצהיר קודם אשר הוגש על ידי התובע לתיק ביום 21.3.13, התובע אישר במפורש כי נתן הסכמתו לקיזוז הסך של 50,000 ₪ אשר שולמו על ידי הנתבעת (ראה סעיף 46 לתצהיר התובע מיום 21.3.13).

הנתבעת צירפה לתצהירה של הגב' יהושפט מסמכים שונים לרבות קבלות וחשבוניות לעניין התשלומים שבוצעו על ידה לאבו שולדום, בהיקף גבוה בהרבה מזה אשר בגינו מתבקש הקיזוז. אני ערה לעובדה כי אחת החשבונית הינה בהיקף של 25,000 ₪ בלבד, ואולם קיימות חשבוניות וראיות נוספות, כפי שצורפו לתצהירה של הגב' יהושפט, והללו תומכות בטענות הנתבעת.

בנסיבות אלו מצאתי להתיר לנתבעת לקזז את הסכום דנא מתוך יתרת החובה העומדת לתובע.

באשר לתשלום לחב' גמא הוד, צורפה על ידי הנתבעת, לתצהיר הגב' יהושפט, חשבונית מס על הסכום האמור. למעט הכחשה כללית של התובע לעניין סכום זה כמפורט לעיל, לא הובהר מדוע עבודות אלו של קבלן המשנה בחודש ספטמבר 2009, לא אמורות להיות מקוזזות מתוך יתרת החוב. הגב' יהושפט לא נשאלה ביחס לתשלומו של סכום זה שאלה כלשהי, וחקירתה בעניין זה נותרה ללא כרסום ראייתי. בנסיבות אלו מצאתי להתיר לנתבעת קיזוז הסכום של 27,609 ₪, אשר שולמו לחברת גמא הוד, מתוך יתרת החוב לתובע.

הוצאות פעילות ישירה של הנתבעת

תשלום עבור שכר עובדים ויועצים שונים, הוא תשלום עבור פעילותה השוטפת של הנתבעת באתר כמי שהינה הקבלן הראשי. אין מקום להתיר קיזוז התשלום בגין אלו.

איני רואה באלו הוצאה נלוות לעבודות התובע, ובין אם הוצאו הוצאות אלו על ידי הנתבעת ובין אם לאו, אין בכך כדי להשליך במישרין על יכולתו או חובתו של התובע לבצע את עבודתו.

התובע גם אינו אחראי לקביעת שיעורו של הסכום ואין ביכולתו לקבוע את זהות העושה או היקף פעילותו.

נוכח כך לא מצאתי לחייב את התובע בתשלום עבור שכר עבודה של מנהל העבודה או של מנהל מחלקה בהיקף של 30% מיולי עד דצמבר 2009.

לא ברור כלל מדוע על התובע לשאת בעלויות אלה של עובדי הנתבעת, ואיני סבורה כי ניתן לראות בכך "עלויות נלוות" של הפרויקט.

יש להוסיף ולהזכיר כי התובע לא היה הקבלן היחיד בשטח ומקום בו התקשרה הנתבעת עם המזמין בהסכם לצורך ביצוע העבודות, ניתן לצפות כי בעלויות עובדיה, כמו גם בעלויות הנוגעות למערך יחסיה עם המזמין, תישא היא עצמה.

בנוסף, גם אילו היה מקום לחייב את התובע בעלויות עובדי או יועצי הנתבעת, לא ברור על בסיס מה חושב הסכום אשר ננקב בתחשיב של הגב' יהושפט בתצהיר (סעיפים ב14-ב15), עת שלא צורפו תלושי שכר.

מטעמים אלו לא מצאתי גם להתיר קיזוז הסך של 66,263 ₪ בגין תכניות בוועדות AS MADE אשר הוכנו על ידי הנתבעת, לצורך התחשבנות בינה לבין המזמין (סעיף ד13 לנספח 1 לתצהיר יהושפט). אין המדובר בפעולה הנדרשת לצורך ביצוע עבודתו של התובע, והעובדה שיכול והנתבעת נדרשה לכך לצורך עריכת החשבון הסופי או קבלת התמורה הסופית מהמזמין, אין בה כדי להקים חיוב לתובע לשאת בסכום זה. מערך יחסיה של הנתבעת עם המזמין, אינו באחריות התובע.

התובע אף נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית, והשיב במפורש כי אין המדובר בתשלום בו היה עליו לשאת וכי זה מעולם לא אושר על ידו. (לעניין זה ראה עמוד 70 שורות 10-13 לפרוטוקול הדיון).

טענות קיזוז כלליות ואי הצגת ראיות

בנוסף, לא מצאתי להתיר קיזוז מתוך יתרת התמורה המגיעה לתובע של כספים אשר החיוב ביחס אליהם נטען באופן כללי מאוד, ולא נתמך בראיות (חשבוניות/קבלות/תצהירי המקבלים).

כך לדוגמא ביקשה הנתבעת לקזז סך של 10,000 ₪ עבור שבועיים של תיקון ריג'קטים.

לא ברור מדוע קוזז דווקא סכום זה, מדוע יש לייחס אותו דווקא לליקויים בעבודת התובע ומדוע אין לראות את התובע עצמו כמי שתיקן ליקוי זה או אחר, ככל שהתבקש לכך.

באופן דומה לא ברורים היו החיובים עבור מנוף לריג'קטים, וימי עבודה תשתיות 2 , אשר נטענו באופן כללי מאוד, ולא נלוו להם ראיות כלשהן.

בנוסף, ביקשה הנתבעת לחייב את התובע בתשלום עבור רכיבים, אשר לא ברור ולא הונח מצע ראייתי להוכיח כי יש בינם לבין עבודת התובע קשר.

כאמור, מקום בו מבקשת הנתבעת לקזז סכום זה או אחר, עליה החובה להוכיח כי התובע אכן חב בתשלומו של אותו סכום.

כך לדוגמא, לא ברור מדוע ביקשה הנתבעת לחייב את התובע בגין תשלום לד"ר עמוס אטלס, מהנדס ויועץ, ביחס ליעוץ למילוי משלים בשולי הכביש, מחודש אוקטובר 2009 (דהיינו לאחר שלכאורה הסתיימו העבודות השוטפות של התובע באתר למעט תיקונים) ושעה שלא הוכח כי אותו מילוי משלים מתייחס לעבודות אשר התובע הוא זה אשר ביצע אותן. (סעיף ב5 לנספח 1 לתצהיר יהושפט).

באופן דומה לא מצאתי להתיר קיזוז הסך של 7,829 ₪ למודד (סעיף ב10 לנספח 1 לתצהיר יהושפט). לא ברור מי הוא אותו מודד, עבור מה נשכרו שירותיו, כיצד שירותיו קשורים לעבודת התובע, והאם בוצע התשלום בפועל.

יש לזכור כי גם מקום בו היה נמצא כי יש לחייב את התובע בתשלום בו נשאה הנתבעת, מכוח ובשל התחייבותו החוזית, הרי כי הקיזוז בפועל, יכול ויעשה אך במקום בו הוכח כי הוצאות אלו אכן הוצאו בפועל ידי הנתבעת.

סיכום ביניים:

על פי החשבונות המאושרים, נקבע היקף התמורה השוטפת כדלהלן:

א. חשבון מס' 16 בגין חודש ינואר 2009 – סך של 318,178 ₪.

ב. חשבון מס' 17 בגין חודש פברואר 2009 - סך של 249,987 ₪.

ג. חשבון מס' 18 בגין חודש מרץ 2009 - סך של 84,738 ₪.

ד. חשבון מס' 19 בגין חודש אפריל 2009 - סך של 349,935 ₪.

ה. חשבון מס' 20 בגין חודש מאי 2009- סך של 129,525 ₪.

ו. חשבון מס' 22 –חשבון סופי - סך של 860,876.02 ₪

סה"כ : 1,993,239.02 ₪.

על פי החשבונות המאושרים, נקבע היקף התמורה בגין עבודות נוספות כדלהלן:

א. חודש ינואר 2009 - סך של 100,358 ₪.

ב. חודש אפריל 2009 - סך של 62,718 ₪.

ג. חודש מאי 2009 - סך של 35,800 ₪.

ד. חודש יוני 2009 - סך של 32,886 ₪ (צוין ברישומי התובעת כתשלום שוטף ואולם תוכנו מתאים לעבודות נוספות).

סה"כ 231,762 ₪.

סך החשבונות המאושרים + סך העתירות הנוספות 2,225,001.02 ₪.

מתוך סך ההוצאות אותן ביקשה הנתבעת לקזז מצאתי להכיר ברכיבים הבאים:

א. קניות מ-2008 אשר הועברו ל- 2009 סך של 121,898 ₪.

ב. העברה בין מחסנים סך של 575,442 ₪.

ג. שמירה סך של 59,472 ₪.

ד. גנרטור סך של 76,216 ₪.

ה. רוזנפלד מנוף סך של 1,400 ₪

ו. עוז משא והובלה סך של 4,630 ₪.

ז. צזר סרבי הובלה סך של 2,500 ₪

ח. עובדים-אבו שולדום סך של 50,000 ₪.

ט. גמא הוד סך של 27,609 ₪.

סה"כ 919,167 ₪

סך ההכנסות (1,993,239.02 ₪), בניכוי ההוצאות (919,167 ₪) הינו : 1,074,072 ₪

בהתאם להוראות ההסכם זכאותו של התובע (לאחר שהופחתו כל ההוצאות לרבות עמודי התאורה, ציוד, נלוות וכו') הינה בסך של 934,442 ₪ בגין העבודות השוטפות, וסך של 208,586 ₪ בגין העבודות החריגות.

סה"כ זכאי היה התובע לקבל סך של : 1,143,028 ₪

היקף התשלומים אותם קיבל התובע לידיו בפועל בגין שנת 2009 הינו כדלהלן:

א. בגין חודש ינואר 2009 סך של 168,258 ₪.

ב. בגין חודש פברואר 2009 סך של 125,426 ₪.

ג. בגין חודש מרץ 2009 סך של 86,580 ₪.

ד. בגין חודש אפריל 2009 סך של 140,041 ₪.

ה. בגין חודש מאי 2009 סך של 134,518 ₪.

סה"כ תשלומים בגין שנת 2009 654,823 ₪.

נוכח האמור לעיל, היקף הסכום אשר נותר לתשלום הינו 488,205 ₪, קודם צירוף סכומי עכבון.

עכבון

אין חולק כי בגין פרויקט פרדס חנה נותר בידי הנתבעת עכבון בהיקף של 50,000 ₪.

כמו כן אין חולק כי בגין פרויקט כפר גבירול, עוכב סך של 97,064 ₪.

הוסיף התובע וטען כי יש להוסיף ולהעביר לידיו סך של 5% עיכבון בגין יתרת החוב. לא מצאתי להוסיף ולפסוק לתובע סכום כלשהו ביחס לכך, עת שהחשבון הסופי חושב על בסיס החשבונות המאושרים בניכוי הוצאות ותשלומים ששולמו בפועל, ומשכך, ממילא מתייחסת דרישת התשלום למלוא יתרת החוב, ללא הפחתה של עיכבון.

צירוף סכומי העכבון ליתרת החוב לתשלום מגיעה כדי סך של 635,269 ₪.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 635,270 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ( 26.11.14) ועד התשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בעת פסיקת ההוצאות נתתי דעתי למהות ההליך, היקפו, הסכום שנפסק, התנהלות הצדדים במסגרתו, כמו גם החלטות ביניים אשר נתנו בתיק זה.

בנוסף, בהמשך לפסק הדין החלקי מיום 1.1.14, במערך היחסים אשר בין התובע לבין המזמין (הנתבעת 1) ותוך שנתתי דעתי לכלל נימוקי פסק הדין, איני מוצאת להוסיף ולעשות צו להוצאות לטובת הנתבעת 1.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.