19 יוני 2017

רקע כללי

1. לפנינו בקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. לטענת המבקש לא הופרשו עבורו כספים לפנסיה כנדרש, וכך גם עבור עובדים אחרים, ביחס להם ביקש אישור להכיר בהליך כתובענה ייצוגית.

2. בין לבין, נקלעה משיבה מספר 1 להליכי פירוק. בשלב מוקדם של ההליך הייתה מיוצגת, אך ייצוגה הופסק זה מכבר (ראו ההחלטה מיום 14.3.13). נציין כי ניתן אישור להמשך ההליך על ידי בית המשפט שדן בהליכי הפירוק (כב' השופט דוד מינץ בשבתו בבית המשפט המחוזי בירושלים). משיבה מספר 2 אף היא אינה מיוצגת.

משיבה מספר 3 נמחקה לבקשת המבקש. למעשה עיקר חיציו של המבקש הופנו כלפי המשיבה מספר 4. המחלוקת של המבקש הינה בעיקרה אל מול המשיבה מספר 4 וכן אל מול המשיבה מספר 1.

אף שמשיבה מספר 3 נמחקה למען הנוחות והאחידות, בהתאם לסיכומי הצדדים, אף אנו נותיר את מספרי המשיבות, כפי שעשו הצדדים מתחילת ההליך – והן תיקראנה משיבות 1 עד 4.

רקע עובדתי

3. המבקש מר מרדכי אוהב ציון, עבד אצל המשיבה 1 וקודם לכן אצל המשיבה 2. אצל המשיבה 1 הועסק משנת 2008 ואצל המשיבה מספר 2 הועסק קודם לכן. המבקש לא עבד אצל המשיבה מספר 4, ועל כך אין חולק. תקופת העבודה הרלוונטית לבקשתו, לאישור התובענה כייצוגית, הינה מחודש ספטמבר 2003 ועד 14.06.09 .

4. לטענת המבקש זכאי היה שיופרשו עבורו הפרשות לקרן פנסיה בהתאם לסעיף י"ב לצו ההרחבה לענף השמירה (ילקוט פרסומים 1976, תשל"ד). שיעור ההפרשות לפנסיה מקיפה עלה מ 5.5% ל6%.

טענות הצדדים

5. לטענת המבקש עילת התביעה האישית שלו הוכחה. הוא עבד אצל המשיבות 1 ו-2 שהיו צריכות להפריש לו כספים לגמל ולא עשו כן במועד. אמנם, לאחר הגשת התובענה הועברו לו על ידי המשיבה 1 כספים על כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. יחד עם זאת, סילוק התביעה אישית שלו אינו שומט את הקרקע מהבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

6. לטענת המבקש התשלום ששולם לו, מאשר את קיומה של עילת התביעה האישית. לשיטתו, יש להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית הואיל וקיימת קבוצה ויש סיכוי טוב שהתובענה תוכרע לטובתה, כאשר תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לניהול המחלוקת בנסיבות העניין. כדי להוכיח את קיומה של הקבוצה וכן כדי להראות מיהם חברי הקבוצה (ביחס להם מוגשת התובענה הייצוגית ) מפנה המבקש לחוות הדעת של רואה חשבון סיטון שהוגשה מטעם המשיבה 1 (כמפורט בסעיף 3.2, 3.3, 3.4 לסיכומיו).

7. לטענת המבקש כל המשיבות "חד הן" (ההדגשות כאן ולהלן שלי, א.א.). מדובר בקבוצת חברות שלמעשה פועלות יחדיו ומתואמות ביניהן בהתאם למערכת הסכמים ובפרט אלה שהתגלו תוך כדי ניהול ההליך כאן, כמו ההסכם מיום 01.01.08. על כל החברות חלים צווי הרחבה בענף השמירה – מכוחם הוא מבקש לקבל את הזכות הנתבעת בהליך זה – הפרשות לגמל. טענת המשיבה 4 לפיה לא חל עליה צו ההרחבה בענף השמירה אלא צו ההרחבה בענף הניקיון, דינן להידחות הואיל וקמה טענת "השתק שיפוטי". נסביר את טענתו זו של ב"כ המבקש, לדבריו: המשיבה 4, טענה בתגובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כי חל עליה ועל עובדיה צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. לנוכח טענה זו היא אינה יכולה לטעון כיום כי חל עליה צו הרחבה אחר - בענף הניקיון. לחילופין טען (בסיכומיו בס' 5.2) כי יש להרחיב את בקשתו ולכלול גם את העובדים עליהם חל צו ההרחבה בענף הניקיון שאף להם זכות להפרשות לפנסיה.

8. עוד טען ב"כ המבקש כי ההסכם מיום 1.1.08 הוא המוכיח את הקשר בין המשיבות 1 ו- 4. הסכם זה וקשר זה של אספקת עובדים על ידי משיבה 1 למשיבה 4, לא גולה בתחילה ונחשף רק בסופו של יום. ההסתרה של ההסכם הנ"ל מהווה גם היא ראיה לקשר, מה גם שהייתה תקופה ששתי המשיבות 1 ו- 4 חלקו שירותי משרד וכאמור היה ביניהם הסכם לאספקת עובדים. הוא הפנה לדוחות שנעשו ע"י רו"ח בן דוד (שפעל מטעם המשרד לביטחון פנים) ובהם צוין כי משיבה 4, זכתה במכרז אך העובדים היו עובדיה של המשיבה 1.

עוד טען ב"כ המבקש כי בתביעות שונות שהתנהלו כנגד המשיבות, כמו למשל מר דוידיאן נ' משיבה 4 ושל מר פרדקין יוסף נ' המשיבות 1 ו- 2, עולה הקשר בין המשיבה 1 ו- 2 למשיבה 4. רו"ח מר סיטון היה רו"ח של משיבה 1 ושל משיבה 4. מר מלכה היה מנכ"ל משיבה 1 ולימים עבד אצל משיבה 4. ב"כ המבקש הפנה לפרוטוקולים שונים בהליכים האחרים כדי להוכיח את טענותיו.

9. המשיבה 4 טענה כי לא העסיקה את המבקש מעולם. יתר על כן אף המבקש בתביעתו האישית מחק את המשיבה 4. המבקש לא טען מפורשות כי המשיבה 4 הייתה מעסיקתו, אלא כי הוא מאמין בחבותה. בכך לא סגי.

לטענת המשיבה 4 אין קשר בין המשיבה 1 ומשיבה 4. לא די בעובדה שלשתיהן שמות דומים או כי היה שיתוף פעולה עסקי ביניהן. התובע לא היה עובד של משיבה 4 אלא של משיבה 1 ו-2 בלבד.

טענה מרכזית של המשיבה 4 הינה, כי כלל לא חל על עובדיה צו ההרחבה בענף השמירה מכוחו נתבעות הזכויות כאן. מרבית עובדיה ופעילותה הינם בתחום הניקיון ולכן חל צו ההרחבה בענף הניקיון. ממילא לא ניתן לנהל נגדה תובענה ייצוגית המתייחסת לזכויות למי שעובד בענף השמירה.

אין מדובר בשינוי חזית. דברים אלו נאמרו במפורש כבר בתגובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שם נאמר כי מרבית עובדיה של המשיבה הינם בתחום הניקיון ולא בתחום השמירה. ממילא לא חל הצו בענף השמירה מכוחו הוגשה התובענה.

10. בכל אופן אין מקום להרמת מסך או לזיהוי המשיבה 4 עם המשיבות 1 -3. אין מדובר באותם בעלי מניות ואין מתקיימות הנסיבות שנקבעו בדין המצדיקות הרמת מסך (כמו הברחת נכסים או ערבוב נכסים או תרמית וכיוצא בזה). שיתוף פעולה בין חברות בתחומים קרובים לא הופך אותן לגוף אחד ואין לדבר על מעסיקים במשותף או על הרמת מסך.

עוד טענה ב"כ משיבה 4 כי ב"כ המבקש הגיש מסמכים שונים שלא כדין כולל לסיכומיו ובניגוד להחלטות בית הדין ויש להתעלם מכל אלה. עוד טענה כי אין להתיר לעו"ד שרשבסקי לשנות את הבקשה ולתבוע כעת ביחס לעובדים עליהם חל צו ההרחבה בענף הניקיון. יש צורך בתשתית עובדתית מוצקה ולא די בטענות בעלמא, כדי לאשר בקשה לנהל תובענה ייצוגית. יש להראות אפשרות סבירה כבר בשלב זה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה.

לא זו אף זו אין מקום לאפשר לב"כ המבקש לבנות את תביעתו "תוך כדי תנועה", לפשוט וללבוש צורה לפי שינוי הדרישות והראיות שנאספו. את כל זאת היה עליו לעשות קודם להגשת הבקשה לניהול תובענה ייצוגית.

בהתייחס לעו"ד שרשבסקי טענה כי יש לבחון האם הוא מתאים לייצג בתובענה ייצוגית וכך גם ביחס למבקש. היא ביקשה לחקור את עו"ד שרשבסקי באשר לכשירותו לנהל תובענה ייצוגית אך בסופו של דבר לא עמדה על טענה זו.

11. משיבה מס' 1 אינה מיוצגת כיום לנוכח הליכי הפירוק. יחד עם זאת אף ביחס למשיבה 1 טענה עו"ד בראון, כי אין לאשר את התובענה כייצוגית בשל מספר טענות. בין היתר טענה כי משיבה מס' 1 שילמה ותיקנה את הדרוש ביחס לעובדים שנמצא כי לא הופרש להם לגמל, כפי שעולה מחוות הדעת של רו"ח סיטון. בכל אופן משיבה 1 נקטה בהליכי פירוק בעצמה וכך יכולים העובדים לקבל זכויות פנסיה מהמל"ל. עוד טענה כי המבקש לא יכול היה להעיד על שראה שיש בעיה עם ההפרשות לגמל, של עובדים אחרים אצל משיבה 1. בכל אופן עובדים שאת שמם הזכיר מפורשות בתביעתו קיבלו את זכויותיהם ממשיבה 1. עם חלקם הגיעו להסדרים ספציפיים שקיבלו תוקף של פסק דין. הדוחות של רו"ח גב עליהם סמך המבקש לא מתייחסים ברובם לתקופה הרלבנטית. הקבוצה הרעיונית קטנה מאד, אם בכלל, ויש צורך לערוך חשבון נפרד לכל אחד בנפרד ולכן אין לאשר תובענה ייצוגית.

ההליך

12. התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית הוגשו בחודש יולי 2010. כנדרש בתובענה ייצוגית יש להגישה באמצעות אדם שיש לו עילה בתביעה וכך נטען כי למבקש עילה בתביעה. כאמור במהלך ההליך התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נמחקה. למעשה תוך כדי ההליך עו"ד שרשבסקי שינה את טענותיו, ביקש להוסיף מסמכים ביקש שיגולו לו מסמכים, בין היתר מבדיקות שנעשו על ידי משרדי ממשלה שונים כמו משרד התמ"ת שממנו ביקש לקבל את תיק הרישוי של משיבה מס' 4 (בקשה מיום 9.10.12). עו"ד שרשבסקי ניסה לקושש ראיות לטענותיו המשתנות. נאמר כבר כאן כי בא כוח בתובענה ייצוגית צריך לאסוף ולגבש את הראיות הנדרשות כמו גם למקד את טענותיו, בשלב הראשוני. לא יהיה זה נכון להגיש תובענה ייצוגית ואז לנסות לדלות ראיות ולהביאם מהגורן ומהיקב ולפי אלה לשנות את הטענות. בכל אופן בשלב מסוים לא אפשרנו עוד להמשיך במהלך זה - של חיפוש ראיות נוספות ושינוי בעמדת המבקש. תחושתנו הינה שהרחבנו למבקש את הפתח עד המקסימום האפשרי על פי דין. בעניין תיקון בקשה לתובענה ייצוגית ראו בר"ע (עליון) 1162/15 אייל אשכנזי נ' GAMES RICHARDSON PROPRIETARY L.T.D (ניתן ביום 3.5.15).

נציין כי הן עו"ד רובין והן עו"ד בראון טענו כי עו"ד שרשבסקי מתנהג באופן לא ראוי ולא חברי. בין לבין הוגשו מספר בקשות רשות ערעור לבית הדין הארצי. קיימנו מספר ישיבות ושמענו את המבקש ומנגד העיד מר מלכה שלמה.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בשאלה האם לקבל את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. הואיל וייצוגן של משיבות 1 ו- 2 הופסק, לא הוגשו סיכומים מטעמם. יחד עם זאת, כאמור, משיבה מס' 4 טענה טענות שנועדו להדוף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אף כנגד משיבות 1 ו- 2. להלן חילקנו את הכרעתנו ביחס למשיבה מס' 4 וביחס למשיבה מס' 1 הואיל והטענות כנגד כל אחת מהן שונות.

נציין כי המשיבה מס' 4 ביקשה את סילוק התביעה על סף מחמת העדר עילה והעדר יריבות. בקשה זו נדחתה אותה עת (בהחלטה מיום 19.1.12). עוד נאמר כי ניתנה החלטה באשר לתביעה האישית ובה נקבע כי יש מקום להפריד ההליך ולהגיש תביעה אישית נגד נתבעת מס' 1 ו- 3 בלבד (כמפורט בהחלטה מיום 2.4.12).

נציין כי נציגי הציבור שישבו במותב סיימו את כהונתם. בהתאם להחלטה מיום 6.6.17 ומיום 15.6.17 שונה המותב.

הכרעה

13. נפתח תחילה בנתבעת מס' 4 מוקד יסעור שירותי אבטחה 2000 בע"מ.

14. משיבה מס' 4 אכן טענה בתגובה מיום 4.10.10 כי חל עליה צו ההרחבה בענף השמירה, אך באותה נשימה, נכתב בתגובתה כי מרבית עובדיה הינם עובדי ניקיון ואחזקה (בראש עמ' 2 לתגובה). מהאישורים שהגישה מאת לשכת המסחר עולה כי משיבה 4 הינה חברה בלשכת המסחר בענף הניקיון. הוצאו לה גם שוברים לתשלום, לאיגוד הכלל ארצי של מפעלי הניקיון, המהווה הארגון היציג. היא הגישה הסדרי פשרה בתביעות שהוגשו לקבלת דמי טיפול לידי הארגון הארצי של מפעלי הניקיון. אישור של גוף זה מתייחס לתקופה שמשנת 2002 ואילך. טענת עו"ד שרשבסקי לפיה יש השתק שיפוטי המונע את המשיבה 4 מלטעון כנגד תחולת צו ההרחבה בענף השמירה, אין לה בסיס. הואיל ומרבית עובדיה של משיבה מס' 4 היו עובדים בתחום הניקיון, חל עליה צו ההרחבה בענף הניקיון. על יסוד זאת נתבעה לשלם דמי טיפול לארגון המעסיקים. משיבה 4 אף שילמה דמי טיפול לאיגוד הכל ארצי של מפעלי הניקיון והאחזקה בישראל. עולה מן המקובץ כי על המשיבה 4 חל ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון וצו ההרחבה בענף הניקיון. תביעת המבקש מבוססת על הזכויות הקבועות בצו ההרחבה בענף אחר – ענף השמירה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר אפוא כי למבקש יש עילת תביעה, ביחס לזכות שנתבעה – הפרשות לפנסיה מכוח צו ההרחבה בענף השמירה – כנגד המשיבה 4. נשמט אפוא התנאי הקבוע בסעיף 4 א 1 לחוק תובענות ייצוגיות לפיו רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית "אדם שיש לו עילה בתביעה...". יש לזכור כי התביעה האישית של המבקש, כנגד משיבה מס' 4, נמחקה כאמור.

15. עו"ד שרשבסקי טען כי המשיבה 4 והמשיבות 1 ו- 2 "חד הן" וכן כי יש לעשות הרמת מסך. בענין זה לא ברור מה טיבה של טענת : חד הן. ככל הנראה כוונתו כי מדובר בשתי חברות זהות שלמעשה ניהלו את אותה פעילות. נפתח בעניין הרמת המסך.

16. בעניין הרמת המסך חשוב לומר כי הרמת מסך נעשית במקרים חריגים ומיוחדים וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

17. המבקש ביקש להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובם של משיבות 2 ו- 4 בחובות המשיבה 1 כלפי המבקש ושאר עובדיה.

הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד הנפרד מבעלי מניותיה, מנהליה ועובדיה, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/3-205 מוחמד וגיה - גלידות הבירה פד"ע כז 345, 350). יחד עם זאת, יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל בכוונה לרמות ולהונות את נושיה (ועובדיה בכלל זה) או תוך נטילת סיכון בלתי סביר לפריעת חובות החברה מתוך מודעות לכך, להתחמק מתוצאות מעשיו.

הדוקטרינה של הרמת מסך מעוגנת בסעיף 6 לחוק החברות, הקובע בזו הלשון:

(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)       באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)       באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

18. אולם, בתי המשפט נוקטים זהירות רבה שעה שמשתמשים בדוקטרינה של "הרמת מסך". לפי ההלכה הפסוקה, הרמת מסך וחיובו של בעל מניות בחיובי החברה ייעשו במקרים חריגים ובמשורה. כך נפנה לפסק הדין ע"א (עליון) 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א נ' שמואל שמעון (ניתן ביום 22.1.15). באותו ענין כותב כב' השופט דנציגר כי לא די בכך ש- 20 חברות שהיו בקבוצת קחטן התנהלו באותם משרדים תוך שימוש בנייר מכתבים אחד, עם מזכירה אחת ומנהלת חשבונות אחת, כדי להצדיק את השימוש בסעד הקיצוני של הרמת מסך לנוכח המבחנים האחרים שנקבעו בחוק. לא ניתן לומר כי מדובר בעירוב נכסים פסול בין חברות שונות באותו מקרה. לפיכך הוא קובע כי אין בכך כדי להצדיק הרמת מסך הואיל ולא הוכח שהיה בשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברות כדי להונות אדם או לקפח את נושיהן של החברות. הוא מוסיף ואומר כי אדמיניסטרציה משותפת כמו באותו מקרה יעילה והגיונית ואינה פסולה. ובעניין אחר ע"א (עליון) 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (ניתן ביום 22.9.14) (להלן: "עניין אולסייל") אומרת כב' השופטת חיות כי נדרשת תשתית ראייתית מוצקה לצורך הרמת מסך ולא די בחשד גרידא. אנו נשווה דברים אלה לנגד עינינו בהמשך הדיון.

19. העובדה שבין המשיבה 4 למשיבה 1 היה הסכם לאספקת עובדים, בחלק מהתקופה הרלבנטית, לא די בה כדי להצדיק הרמת מסך. כאמור הרמת מסך תעשה במקרים חריגים ובמשורה בהתאם לדין (וראו גם ע"ע (ארצי) 34/03 שפרן נ' אלוש (ניתן ביום 14.5.06)). מעדותו של מר מלכה עולה כי היה שיתוף פעולה בין משיבה 1 ומשיבה 4, כאשר משיבה מס' 4 - שעסקה בעיקר בתחום הניקיון - נזקקה לעובד שמירה, ביקשה ממשיבה מס' 1 לספק עובד כזה (וראו פרוט' מיום 3.4.16 עמ' 18 ש' 18-26, עמ' 19 ש' 10-32 ועמ' 20 ש' 1-2). בכל אופן מר מלכה העיד באופן ברור כי מדובר בשתי חברות נפרדות כאשר הקשר העסקי ביניהם היה מוגבל. הבעלים של משיבה מס' 1 היה מר ניזאר (תצהיר מר מלכה מיום 26.8.16 סעיף 16) ואין חולק כי בעל המניות במשיבה 4 היה מר דיינובסקי (וראו אף תצהירו של המבקש מיום 22.4.12 ס' 39).

אף המסמכים אליהם ביקש עו"ד שרשבסקי להפנות (וזאת מבלי להתייחס לדרך הגשתם וקבילותם) אינם יכולים לשמש כראיה על כי המדובר באותה חברה.

מדובר בשתי חברות נפרדות. אף אם אלה ישבו תקופת מסוימת באותו חדר ואף אם היה להם נוהל חופשה דומה, לא די בכך כדי לבצע הרמת מסך. יש לזכור כי מניות כל אחת מהחברות הוחזקו על ידי אנשים אחרים. לא הוכח שהתקיימו העילות המצדיקות הרמת מסך כמו ערבוב נכסים, שימוש באישיות משפטית נפרדת כדי להונות אדם או לקפח נושה ובכלל זה עובד. אף לא הוכח כי מדובר היה "במימון דק". לא הוכח אפוא הנדרש כדי להרים מסך. שוב נזכיר כי הדין החל על עובדי המשיבה 1 (צו הרחבה בענף השמירה ) שונה מזה החל על עובדי משיבה 4 (צו הרחבה בענף הניקיון).

20. טענת עו"ד שרשבסקי כאילו מדובר בשתי חברות ש"חד הן" – "אותה גברת בשינוי אדרת", אף היא נעדרת כל בסיס. טיבה המשפטי של טענה זו לא חודד די הצורך. בכל אופן כמו שהבנו הטענה הינה כי מדובר באותה חברה. דבר זה דורש הוכחה ברורה ולא די בטענה בעלמא. מהראיות שהוגשו עולה כי אכן היה קשר עסקי מוגבל בזמן ובתחום. בכך לא סגי כדי להגיע למסקנה, אותה מבקש עו"ד שרשבסקי שנאמץ. כאמור הכלל הבסיסי הינו הפרדה בין חברה למנהליה ובעליה ולחברות אחרות. חברה בע"מ הינה בעלת ישות משפטית נפרדת ועצמאית. כך בדרך כלל וכך אף במקרה זה. משיבה 1 ומשיבה 4 הינן אפוא גורמים נפרדים עצמאים.

סיכום ביניים ביחס למשיבה מס' 4

21. מהמקובץ עולה כי המשיבה מס' 4 לא היתה מעסיקתו של המבקש מעולם. התביעה האישית שלו כנגד משיבה מס' 4 נמחקה. משיבה מס' 4 ומשיבה מס' 1 הן שתי חברות נפרדות. אין הצדקה ובסיס לטענת המבקש לפיה יש להרים מסך בין שתי החברות. אין בסיס לטענה כאילו מדובר באותה חברה - ובלשונו של עו"ד שרשבסקי - אותה גברת בשינוי אדרת.

22. לצורך אישור תובענה כייצוגית יש צורך להציג תשתית ראייתית ברורה. אין מקום לאשר תובענה כייצוגית בהעדר תשתית מתאימה. יש לבקר את הדרך בה נקט עו"ד שרשבסקי כאשר ביקש לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, לקושש ראיות באמצעות בית הדין. בהתאם לראיות שהעלה בחכתו ביקש לשנות את טיעוניו. כאמור יש צורך בתשתית ראייתית ברורה ובענין זה ראו בר"ע (עליון) 1162/15 אייל אשכנזי נ' GAMES RICHARDSON PROPRIETARY L.T.D וכן ע"א (עליון) 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (ניתן ביום 22.9.14). בענין האחרון אומרת כב' השופטת אסתר חיות :

"... הכללים שנקבעו לצורך אישור בקשה לניהול תובענה כייצוגית מחמירים יותר ולפיהן לא ניתן להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה ועל מבקש האישור להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי – עובדתי ומשפטי – התומך בתביעתו ... על מנת שבית המשפט יאשר ניהול התביעה כייצוגית על המבקשים לנהלה, להניח כבר בשלב בקשת האישור, תשתית עובדתית ומשפטית ראשונית בכך שמתקיימים התנאים המצטברים לענין זה בחוק ובראשם דבר קיומה לכאורה של עילת תביעה ואפשרות סבירה כי התובענה תוכרע בסופו של יום לטובת הקבוצה...".

דברים אלה יפים גם כאן. תשתית כנדרש לא קיימת כאמור ביחס למשיבה 4 ולכן דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבה מס' 4 להידחות.

המשיבה מס' 1

23. משיבה מס' 1 היתה מעסיקתו של המבקש. קודם להעסקתו אצל משיבה מס' 1 הועסק על ידי משיבה מס' 2, כאשר משיבה מס' 1 נוטלת על עצמה את ההתחייבויות של המשיבה מס' 2. המשיבה מס' 1 נקלעה לחדלות פרעון ומנהליה נקטו בהליך של פירוק. משיבה מס' 1 לאחר הגשת התביעה האישית שילמה לתובע כספים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה (היא הודתה בחובה לתובע כבר בסעיף 20 לכתב ההגנה שהגישה). לאחר שננקטו הליכי הפירוק וניתן צו פירוק רשאים היו עובדים שלא הופרש להם כספים לפנסיה לפנות לביטוח הלאומי ולקבל ממנו תשלום בגין אי ההפרשה לפנסיה. התשלום מוגבל ומתייחס לשנה אחת בלבד וזאת בהתמלא התבחינים הקבועים בדין.

משיבה מס' 1 היתה מיוצגת כאמור בפתח ההליך על ידי עו"ד רובין. ככל הנראה בשל פירוקה ביקש האחרון להשתחרר מייצוג. בקשתו אושרה. משיבה מס' 1 לא היתה מיוצגת אפוא בהמשך ההליך. משיבה מס' 1 לא הגישה סיכומים, אף שנדרשה לעשות כן. ב"כ המבקש ביקש שתמחק הגנתה של משיבה מס' 1 ושתתקבל בקשתו להכיר בתובענה כייצוגית כנגד משיבה מס' 1 בשל כך שזו לא הגישה סיכומים.

24. ב"כ משיבה 4 טענה בסיכומיה טענות כנגד אישור הבקשה לתובענה ייצוגית כנגד משיבה 1. טענות אלה נועדו למעשה להקים לה הגנה נוספת במקרה זה. בין היתר טענה כי הואיל והעובדים יכולים לפנות למל"ל כדי לקבל תשלומים בגין אי הפרשה לפנסיה והואיל והליך הפירוק נעשה מיוזמתה של משיבה מס' 1 ולתועלת עובדיה, אין זה נכון לקבל את הבקשה. העובדים לא נותרו אפוא בפני "שוקת שבורה" (סעיף 47 לסיכומי המשיבה 4). בכל אופן עובדים רבים קיבלו תשלום ופיצוי חלף הפרשה לגמל מאת המשיבה 1. לא נותרה אפוא קבוצת עובדים כפי שטוען עו"ד שרשבסקי. בכל אופן לא הוצגו כדין תלושים של עובדים אחרים המתייחסים למשיבה 1. עובדה היא שעובדים שהוזכרו על ידי המבקש קיבלו תשלום חלף ההפרשות לפנסיה שלא בוצעו להם. עוד טענה ב"כ המשיב 4 כי הנתונים שהציג עו"ד שרשבסקי הועתקו מתוך פסק דין אחר שפורסם במאגר פסקי הדין. בכל אופן יש לסמוך על חוות הדעת של רו"ח סיטון שהוזכר על ידי עו"ד שרשבסקי בסיכומיו. פניה לחוות הדעת של רו"ח סיטון ע"י עו"ד שרשבסקי, "מכשירה" את חוות הדעת של רו"ח סיטון. מעיון בחוות הדעת עולה כי נמצא פתרון לרוב העובדים להם לא הופרשו כספים במועד על ידי משיבה מס' 1. מדובר אם כן בקבוצה רעיונית מצומצמת ביותר שלה טרם נמצא פתרון. בכל אופן אף לפי חוות הדעת של רו"ח סיטון לא חל על עובדי המשיבה 1 צו ההרחבה בענף השמירה על יסודו בונה המבקש תילי תילים של חלומות כמפורט בתביעתו.

25. הואיל והמשיבה 1 לא הגישה את סיכומיה בהתאם לסמכותי בהתאם לתקנה 43 לתקנות בית הדין לעבודה אני מוחק את כתב ההגנה וכך גם התגובה של המשיבה 1 מיום 4.10.10. לנוכח זאת אני מקבל את בקשת עו"ד שרשבסקי ומאשר את הבקשה לתובענה ייצוגית כנגד משיבה מס' 1. נעיר כי לגופו של ענין בטענות של ב"כ המשיבה 4 המתייחסות למשיבה 1 לא די כדי לשמוט את הקרקע מהבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. אכן נכון שענין זה לא התברר לגופו די הצורך. יחד עם זאת בהעדר סיכומים ועל יסוד החומר שכבר הוגש והראיות שבפנינו יש בסיס מספיק לקבל את הבקשה ולאשר, את ניהול התובענה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבה מס' 1 ו- 2.

קביעת ההוצאות

26. עולה מהמקובץ אפוא כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבה מס' 4 נדחית. לעומת זאת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית כנגד משיבה מס' 1 מתקבלת. יש אפוא לקבוע את ההוצאות שיש להטיל לנוכח תוצאה זו. בענין זה ראוי לתת לצדדים הזדמנות לטעון באופן מפורט. באותו מועד יקבע גם המשך ההליך כנגד משיבה מס' 1.

נקבע בזה דיון אפוא במעמד הצדדים ליום 9.7.17 בשעה 10:30.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ז, (19 יוני 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

גב' דסקל חיה, נציגת ציבור (עובדים)		אייל אברהמי, שופט נשיא		מר חיים בריל נציג ציבור (מעסיקים)