בעת הדיון ביום 3.10.13, ביקשו הנתבעים את פסילתי.

לאחר ששמעתי את נימוקי הבקשה ותגובת התובע, דחיתי את הבקשה, ועתה המקום לפרט את נימוקיי.

הנתבעים סומכים את הבקשה על מספר טענות ואתייחס לכל טענה בנפרד.

הביקור במקום

טוענים הנתבעים כי לאחר הביקור במקום ניתנה החלטה "לגבי כלל מסקנותיו מהביקור, וכל זה בשלב ההוכחות של עדי התובע."

לטענת הנתבעים בכך חיוויתי את דעתי כנגדם באופן המצדיק את פסילתי.

אכן, בסופו של דו"ח הביקור כתבתי את מסקנותיי מתוך אשר ראוי עיני. הוספתי והצעתי לצדדים הצעה דיונית ואיפשרתי להם להגיב עליה.

אני סבורה שלא רק שאין מניעה כי שופט יעשה כן, אלא שזו חובתו להביא לידיעת הצדדים את התרשמותו ומסקנותיו.

מסקנותיי נרשמו בזמן אמת, כאשר פרטי הביקור היו עוד טריים בזכרוני וראוי לתעד זאת ולהביא זאת לידיעת הצדדים ולא להסתיר זאת מהם.

מיותר לציין כי בדרך זו כל צד יכול להערך להמשך הראיות.

כמובן עמדה זו אינה נחרצת והיא שקולה להבעת עמדה על ערכה של ראיה, ככל ראיה אחרת.

בפני הנתבעים פתוחה הדרך לשכנעני כי התרשמותי מן הביקור במקום היא התרשמות מוטעית, כפי שהם בחרו לעשות.

גם בהיבט הפרוצדוראלי מדובר בהחלטת ביניים אשר ניתן לבקש לערער עליה או לערער עליה בסופו של יום.

ראוי להעיר כי טענה זו של הנתבעים, כעילה לפסילתי, מקוממת. במיוחד לאור העובדה שלאחר דו"ח הביקור מיהרו הנתבעים להגיש בקשה להבאת שני עדים נוספים מטעמם כדי לנסות ולשנות את התרשמותי מן הביקור, כפי שבאה לידי ביטוי בדו"ח.

מיותר לציין כי אלמלא הייתי מפרטת את התרשמותי, לא היו הנתבעים טורחים לבקש הבאת שני העדים והייתי מביאה להכשלתם.

כלומר, הנתבעים פועלים בחוסר תום לב בצורה קיצונית, כאשר, ביד אחת הם "מפיקים תועלת" מכך שנתתי ביטוי להתרשמותי וביד השנייה הם מבקשים פסילתי בשל כך.

ראוי לתת לכך ביטוי בפסיקת הוצאות.

השלמות ראייתיות לתובעים

עוד מלינים הנתבעים על כך ש"בשורה של החלטות" אישרתי לתובע "לערוך עוד ועוד השלמות ראייתיות בניגוד לסדרי הדין הרגילים".

גם טענה זו, כעילה לפסילתי, מקוממת.

ראשית, ככל שבדקתי בתיק, היא איננה נכונה עובדתית, כיוון שהתרתי לתובע השלמה אחת בלבד של הבאת המקור (סרטון) של ראיה שכבר הוגשה לתיק (כתמליל).

יתר על כן, הנתבעים בעצמם הגישו בקשות להשלמת ראיותיהם הרבה לאחר שהוגשו על ידם תצהירי עדות ראשית ולקראת סיום חקירות עדי התביעה.

הנתבעים מצפים, מן הסתם, כי אעתר לבקשתם זו.

ואם כך, האם תהיה זו עילה לבקשה לפסילתי מצד התובע?! תמהני.

הדברים הם בגדר אבסורד וראוי כי גם עניין זה יובא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.

מינוי מומחה

הטענה הנוספת שהיא שהביאה את הנתבעים להעלות את הבקשה לפסילתי, היא החלטתי, במהלך הדיון, בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

גם נימוק זה ראוי היה שלא היה מועלה.

המומחה מטעם התובע נחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעים בשאלה אם הסרטונים שצולמו על ידו והוגשו לבית המשפט עברו עריכה, אם לאו.

המומחה ענה שוב ושוב ושוב ושוב, בצורה פשוטה וברורה, כי הוא לא ערך אותם. למרות זאת, התארכה החקירה ונסובה סביב אותה שאלה.

יכולתי לעצור את החקירה שהלכה סחור סחור אולם, החלטתי, כדי להפיס את הנתבעים וכדי למנוע כל ספק ספיקא, כי ראוי למנות מומחה כדי לוודא סוגיה זו.

ודוק. לי, כבית משפט, אין כל כלים טכניים או שבידיעה, לדעת ולקבוע אם סרט מסויים בוצעה בו עריכה אם לאו.

בנסיבות שכאלה לא תעזור חקירה נגדית ולא יעזרו טיעוני הצדדים כאשר כל צד דבק בגירסתו.

נסיבות שכאלה הן בדיוק המקרה בו ראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט, שהוא בעל הידע הטכני ויכול לשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט.

אינני רואה כל מקום לבקשת הפסילה.

גם ההחלטה להשית את הוצאות המומחה על הנתבעים, אין בה כדי לבסס טענת פסילה. זוהי החלטה שיפוטית שניתנה כפי שניתנה לאור הנסיבות וכיוון שהנתבעים הם אלה הטוענים לעריכת הסרטים.

בשולי הדברים אוסיף ואעיר כי, ב"כ הנתבעים הוסיף חטא בעת שטען בפניי לפסילתי, כאשר הוא טען כאילו המומחה הודה שהוא "ערך" את הצילום (עמוד 42 שורה 6).

הבעת דעה

עוד טוענים הנתבעים כי בפתח הדיון הבעתי עמדה קטגורית כנגדם שאין כל טעם להמשיך בהליך.

טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר ומהווה הוצאת דברים מהקשרם.

הנכון הוא שהפניתי את תשומת לב הנתבעים לחומר אשר הולך ומצטבר בתיק אשר, על פניו, בשלב זה נראה שאינו מטיב עם גירסת הנתבעים.

לא הבעתי דעה נחרצת ולו גם כיוון שאין לי דעה שכזו.

כאשר הצדדים מגישים חומר לבית המשפט, הם מצפים כי בית המשפט יעיין בו ויתרשם ממנו. אין כל פגם בכך שהשופט מביא בפני הצדדים את התרשמותו מן החומר שהוגש, כאשר ברור וידוע כי התרשמות זו היא התרשמות לכאורית הניתנת לשינוי עם התקדמות ההליכים. לא רק שאין פגם בכך, אלא שזו חובתו של השופט, ולו גם כדי להביא בפני הצדדים את הקשיים בגירסאותיהם כדי שיוכלו לשים דגש על קשיים אלה.

עניין זה כבר נדון בפסיקה ולא פעם אחת.

לאור האמור, גם טענה זו דינה להידחות.

המועד בו הובעה הדעה

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הבעת העמדה שלעיל נעשתה עוד בטרם נסתיים שלב ההוכחות ובטרם נחקרו עדי ההגנה (עמוד 42 שורה 13).

כפי שציינתי לעיל זוהי חובתו של בית המשפט להביע את התרשמותו והוא יכול לעשות זאת בכל שלב של ההליך.

יתר על כן, תצהירי עדות ראשית הם הדרך להביא את גירסת ההגנה. החקירות הנגדיות נועדו לערער גירסה זו. לפיכך, באופן רגיל, שלב החקירות הנגדיות לא נועד לאשש את גירסת העד אלא להפריכה.

על כן, הטענה הנשענת על המועד, אין בה ממש.

סיכום

הנימוקים של הנתבעים לפסילתי אינם אלא אוסף של טענות 'מן הגורן ומן היקב', שאין באף אחת מהן כל ממש.

גם 'הכמות' אינה יוצרת 'איכות' ואינה מקימה כל עילה לפסילה.

כבר ציינתי בהחלטה בדיון כי התחושה שמשרים הנתבעים בהתנהלותם, היא שהם מנסים 'למשוך' את ההליך ו'להרוויח' זמן.

אני דוחה את הבקשה.

כיוון שהתובע הוטרח לענות על הבקשה והדיון בה גזל זמן שיפוטי ובהתחשב באופי טענות הנתבעים, אני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 3,500 ₪ הוצאות בקשה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך.

רק מידת הרחמים מונעת ממני להטיל על הנתבעים הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בקשה זו ונימוקיה.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.