לפני בקשה לתיקון כתב התביעה בתובענה שלפניי, וזאת ככל שהוא נוגע לנתבע 8.

1. רקע הדברים וההליכים שלעניין

ביום 26.4.06 מינה בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ורדה אלשיך, פש"ר 1408/06) את עו"ד גיא גיסין כנאמן להסדר נושים של חברת אורליין ייזום והשקעות בע"מ (להלן: הנאמן ו-החברה, בהתאמה). במסגרת הסדר הנושים שגובש על ידי הנאמן, נמכרה השליטה בשלד הבורסאי של החברה וחובותיה וזכויותיה, בהן זכויות תביעה, הומחו כולן לקופת הסדר הנושים. ביום 13.7.10 עשה הנאמן שימוש בזכות התביעה של החברה והגיש את התביעה שבכותרת. כשנה לאחר מכן, הגיש הנאמן תביעה נוספת, אשר התבררה אף היא לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת רות רונן, ת"א 45609-07-11).

החברה הייתה בעבר חברה ציבורית ועד חודש יולי 2003 היו הנתבעים 1-2 בעלי השליטה בחברה. במועד זה מכרו הנתבעים 1-2 את מניותיהם לנתבע 3, שהפך לבעל השליטה בחברה וכן שימש כמנכ"ל וכיו"ר דירקטוריון החברה. בחודש אוקטובר 2003 העביר הנתבע 3 את מניותיו למר שגיב נציה. בחודש אפריל 2005 השעתה הבורסה לניירות ערך את המסחר בניירות הערך של החברה ובחודש אוגוסט 2005 פתחה הרשות בחקירה בעקבות אי סדרים בפעילות החברה וחשד להטעיית משקיעים ולתרמית. ואמנם, חקירת הרשות העלתה, כי הסיבה המרכזית למצבה של החברה הייתה העובדה כי נרשמו ונסלקו במסלקת הבורסה לניירות ערך מניות מזויפות, שהונפקו באופן פיקטיבי על ידי גורמים עבריינים, בלא ששולמה תמורה כלשהי לחברה בגינן, ובלא שהמניות הללו עברו את התהליכים החוקיים להנפקתן. בשנת 2009 הוגש כתב אישום כלפי חלק מהמעורבים בפרשה, ובהם מר שגיב נציה, מי שרכש בשעתו את מניות החברה מהנתבע 3. ביום 6.4.11 ניתן גזר-דין על ידי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט דוד רוזן, ת"פ 4218/09) ביחס לנאשמים ה"ה שגיב נציה, דוד נציה ונסים רום, שהורשעו בעבירות שיוחסו להם על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון.

כאמור, ביום 13.7.10 עשה הנאמן שימוש בזכות התביעה של החברה והגיש את התביעה שבכותרת, בה הוא תובע מהנתבעים תשלום של כ-11.2 מיליון ₪ לקופת הסדר הנושים. בכתב התביעה נטען, כי במועד מכירת השליטה בחברה לנתבע 3, חבו הנתבעים 1-2 לחברה סכום של כ-6.7 מיליון ₪, שהיה מגובה בערבות בנקאית בסך 7 מיליון ₪ לטובת החברה. עוד נטען בכתב התביעה, כי במסגרת עסקת רכישת השליטה ביולי 2003, אמור היה הנתבע 3 לשלם את תמורת הרכישה לנתבעים 1-2 בהמחאה שסכומה כסכום החוב והם היו אמורים להסב אותה לטובת החברה ולקבל לידיהם את הערבות הבנקאית. נטען, כי בניגוד לכך, החוב לא נפרע ולמרות זאת סייע הנתבע 3 לנתבעים 1-2 לקבל בחזרה את הערבות הבנקאית ודירקטוריון החברה דאז אישר את הדבר. הנתבע 8, רמי אריה ושות', רואי חשבון (להלן גם: רו"ח אריה) סיפק שירותי ראיית חשבון לחברה החל ממועד העברת השליטה בה אל הנתבע 3 ועד למינויו של דירקטוריון חדש לחברה, סמוך למינויו של הנאמן. יתר הנתבעים שימשו במועדים שונים כדירקטורים בחברה. בעניינו של הנתבע 8 טען הנאמן בכתב התביעה, בין היתר, כי הלה התרשל בתפקידו, שכן אישר בדוחות המבוקרים של החברה לשנת 2003 את מחיקת החוב, למרות שבדוח תזרים המזומנים לא הייתה אינדיקציה לכך כי החוב אכן הוחזר לחברה. הנאמן טען, כי אילו הנתבע 8 היה מגלה את מצב הדברים האמתי במועד, היה ניתן כבר אז להיטיב את נזקיה של החברה ולחלופין לגלות את התרמית ולגבות את כספי החוב.

ביום 26.3.2012 התקיים קדם משפט ראשון בתביעה, שבמסגרתו מונה רו"ח אהוד רצאבי כמומחה מטעם בית המשפט, וזאת על מנת לבחון את השאלה האם החוב הופקד בקופת החברה. חוות דעת המומחה הוגשה ביום 27.10.13 וביום 16.1.14 התקיים קדם משפט נוסף שבגדרו ניתנו הוראות באשר לאופן ניהול ההליכים המקדמיים בין הצדדים וכן נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

ביום 29.5.14 הגיש הנאמן בקשה לתיקון כתב התביעה, נוכח מידע חדש שהתגלה לו, כך לטענתו, בכל הנוגע לנתבע 8. לטענת הנאמן, הוא גילה כי חברי הדירקטוריון בחברה אישרו את שחרור הערבות הבנקאית לנתבעים 1 ו-2 בהסתמך על חוות דעתו של הנתבע 8, לפיה נפרע החוב לחברה. הנאמן טען בבקשתו, כי לצורך הכנת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו הוא סר למשרדי הרשות לניירות ערך שם נחשף למסמכים רלוונטיים שאספה הרשות בחקירותיה. ממסמך אחד שהתגלה עולה, לשיטת הנאמן, כי הנתבע 8 עדכן בזמן אמת את רואה החשבון המבקר של החברה דאז על העברת השליטה בחברה, על תשלום התמורה ועל שחרור הערבות הבנקאית. עוד טען הנאמן, כי ממסמך נוסף שהתגלה עולה, כי רואה החשבון המבקר של החברה דאז, שלח לנתבע 8 טיוטת דו"ח דירקטוריון, עליה התבקש הנתבע 8 להוסיף השלמות ולעדכן לגבי העברת השליטה ו"הפעילות החדשה". מסמכים אלו מוכיחים, כך גרס הנאמן, כי הנתבע 8 היה מודע בזמן אמת לסיכום בנוגע להזרמת הכסף לחברה ולאופן שבו נעשה הדבר בפועל. עוד לשיטת הנאמן, התברר כי הנתבע 8 היה איש סודו של הנתבע 3, שכנראה הגה את התרמית למחיקת חובותיהם של הנתבעים 1 ו-2 בטענה כוזבת כי התמורה שולמה באמצעות העברת מלאי. עוד טען הנאמן, כי הנתבע 8 אישר לרואה החשבון המבקר כי החוב שולם במזומן, אולם בכתב ההגנה שלו טען, כי התמורה שולמה באמצעות "הזרמת מלאי שווה ערך לחברה", וכי מהפרוטוקולים של חקירת הרשות לניירות ערך עולה, כי הנתבע 8 לא וידא בזמן אמת את קיומו של מלאי בחברה ועל כן הבין כי אין ממש בטענה זו.

בהחלטתי מיום 30.5.14 דחיתי את הבקשה בצייני, כך:

"הצדדים יפעלו בהתאם להחלטתי מיום 16.1.2014. התביעה הוגשה בשנת 2010 ואין מקום לתיקונים נוספים של כתב התביעה. הצדדים יודיעו בתוך 30 ימים מהיום בהודעה משותפת אם נשארו עניינים במחלוקת בנוגע להליכים המקדמיים, ואם כן תפורט עמדת כל אחד מהצדדים בנוגע לאותו עניין."

ביום 29.6.14 הגיש הנאמן בקשת רשות ערעור על החלטתי. ביום 27.8.14, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים לבקשת רשות הערעור, התקבלה הבקשה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת א' חיות), תוך שבית המשפט העליון מורה, בין היתר, כך:

"כפי שנסקר לעיל, הנאמן מעלה טענות שונות בנוגע לתיקון כתב התביעה ואריה ושות' מעלה מצידה טענות נגדיות. טענות אלה כולן מצריכות ליבון, בין היתר, באשר לנסיבות שהביאו לגילוי המידע בגינו נדרש תיקון כתב התביעה, למועד שבו ניתן היה לגלותו וכן באשר לשאלה האם מדובר בהוספת טענות מהותיות - הנסמכות על אותו המידע - אשר יש בהן לתרום לבירור מלא וממצה של הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בהחלטתו הקצרה של בית המשפט המחוזי מיום 30.5.2014, בה דחה על הסף את בקשת התיקון, אין התייחסות לסוגיות אלה ובהינתן העובדה כי ההליך מצוי עדיין בשלב המקדמי מן הראוי לעשות כן. הדיון מוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן לגופן את טענות הצדדים בבקשת התיקון וזאת בדרך ובמתווה שימצא לנכון."

לאחר הדברים האלה, הגיש הנאמן בקשה לקביעת סדר הדיון בבקשה לתיקון כתב תביעה ובהחלטתי מיום 3.12.14 הורתי, כך:

"לאור העובדה שהבקשה והתגובה מעלות טענות עובדתיות, יתקיים דיון בבקשה לתיקון כתב תביעה, לרבות חקירת מצהירים ביום 4.3.15 בשעה 09:30.".

מאחר שעובר להחלטתי מיום 30.5.14 לא הייתה מנוחת לפני תגובת הנתבע 8 לבקשה לתיקון כתב תביעה, הגיש האחרון את תגובתו לבקשה, כפי שהוגשה לבית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור. בעקבות האמור, הגיש הנאמן את תשובתו לתגובה, כפי שהוגשה, אף היא, לבית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור.

ביום 4.3.15 התקיים דיון בבקשה, שבמהלכו נחקרו הנאמן והנתבע 8 ולאחר הדברים האלה, סיכומו הצדדים את טענותיהם בכתב.

אומר כבר עתה, כי הצדדים ייחדו חלק ניכר מסיכומיהם לדיון בתוכן התיקון המבוקש וזאת שלא לצורך, ולהלן אדון רק באותן הטענות הרלבנטיות לשאלה האם יש להתיר את התיקון המבוקש, אם לאו.

2. טענות הצדדים בבקשה לתיקון כתב התביעה

הנאמן טוען, כי הוא נחשף למסמכים המהווים את הבסיס לבקשת התיקון רק לאחר הגשת התביעה, כאשר ביקש לבצע חקירה ודרישה לצורך גיבוש תצהיר גילוי המסמכים מטעמו. או אז, כך נטען, הוא נחשף אל מסמכים שונים אשר נתפסו על ידי הרשות לניירות ערך במסגרת החקירה שהתקיימה בעניינה של החברה בשעתו והסתיימה רק בשנת 2009.

הנאמן טוען עוד, כי התיקון המבוקש נוגע רק לנתבע 8, וכי התיקון המבוקש איננו מוסיף עילה חדשה כנגד הנתבע 8, אלא רק מסייע לקשור אותו אל האירועים נשוא התביעה בגדר העילות אשר פורטו כנגדו במסגרת כתב התביעה המקורי. על פי הטענה, תיקון כתב התביעה בסוגיה כה מצומצמת, הנוגעת לבעל דין אחד בלבד, לא צפויה להסב נזק לצדדים.

הנאמן מוסיף וטוען, כי למרות שהתובענה הוגשה עוד בשנת 2010, הרי שבירורה לא התקדם באופן משמעותי מעבר לשלב ההליכים המקדמיים ואף טרם הוגשו תצהירים, ועל כן הכף נוטה לעבר אישור תיקון כתב התביעה בשלב זה.

הנתבע 8 טוען, כי התיקון המבוקש הינו מהותי, שכן הנאמן עותר להוסיף עילות וטענות חדשות ורבות המהוות, למעשה, תביעה חדשה.

הנתבע 8 טוען עוד, כי העילות והטענות החדשות התיישנו זה מכבר, וכי המסמכים המבססים לטענת הנאמן את התיקון היו מצויים בידו טרם הגשת הבקשה, וכי מכל מקום, היה באפשרותו של הנאמן להשיג את המסמכים לו היה נוהג כתובע סביר ועל כן לא חל בענייננו כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), עליו מסתמך הנאמן.

הנתבע 8 מוסיף וטוען, כי התביעה אינה מצויה בשלב מקדמי שכן הוגשו בה כשישים בקשות וכן מונו מומחים לרבות מומחה מטעם בית המשפט, אשר בפניו נוהל הליך שארך למעלה משנה וחצי.

עוד טוען הנתבע 8, לגופו של עניין, כי המסמכים שתוארו על ידי הנאמן אינם מגלים דבר, וכי העובדות שציין בפני רואה החשבון המבקר של החברה נסמכו על פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון וההחלטות שניתנו בה, אשר נמסרו לידיו על ידי עורכי הדין של החברה מבלי שהוא נכח בישיבה זו.

במענה לטענות הנתבע 8 להתיישנות טוען הנאמן, כי העובדות החדשות אשר פורטו בכתב התביעה המתוקן אינן מקימות עילת תביעה חדשה ועצמאית כנגד הנתבע 8, אשר ניתן להגדירה כעילה הכפופה לדיני ההתיישנות. נטען לחילופין, ככל שבית המשפט יקבע כי המדובר בעילת תביעה חדשה ועצמאית, כי עילה זו לא התיישנה וזאת לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, כאשר לעניין זה נטען, כי העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות לנאמן בזמן אמת, בשל כך שלא הייתה לו גישה לחומר החקירה של הרשות לניירות ערך.

3. הבקשה לתיקון כתב תביעה

כידוע, לשונה של תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), היא לשון רחבה:

"בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות את לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".

באופן עקבי, מגלים בתי המשפט גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות "האמתיות" וכך לייעל את ההליך המשפטי. בית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות ברוחב לב ככל שהדבר נדרש להכרעה שלמה ויעילה ובא לקדמה, ובפרט ככל שהשלב שבו מצויה התביעה מוקדם יותר (ראו, בין רבים: רע"א 1808/16 אהרון אמסלם נ' לאה אלון, פסקה 14 (ניתן ביום 28.3.16); רע"א 8203/15 אריה עובדיה נ' עדו ולנשטין, פסקה 7 (ניתן ביום 25.1.16, להלן: עניין עובדיה); רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, פסקה 13 (2015, להלן: עניין צוקר); רע"א 871/14 איתן קונדה נ' עו"ד חיה אברמוביץ, פסקה 4 (2014); רע"א 6113/13 רוני מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 6 (2013); רע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998, להלן: עניין דנגור) ואורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 321-323 (מהדורה 12, 2015, להלן: גורן)). בנוסף, נקבע לא אחת, כי כל עוד נזקו של הצד שכנגד מתמצה בטרחה הדיונית הנוספת שנגרמה לו עקב התיקון, הרי שתמיד ניתן לפצות אותו באמצעות פסיקת הוצאות לטובתו (לעיל, שם).

עם זאת, שיקולים אלה בדבר יעילות ההליך המשפטי אינם חזות הכל ויש לאזנם מול האינטרסים של הצד שכנגד. כך, ניתן לדחות בקשה לתיקון כתב טענות אם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב, או במקרה שבו התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אילו הוגשה הבקשה מחדש, כגון טענה להתיישנות (ראו עניין עובדיה, פסקה 7; עניין מירו, פסקה 6; עניין דנגור, בעמ' 431; גורן, בעמ' 322). שיקול נוסף שנקבע בפסיקה שראוי להביאו בחשבון בהקשר זה הינו השיקול המערכתי-ציבורי, ובמסגרתו השאיפה לניצול יעיל ככל האפשר של זמן שיפוטי. לפיכך נקבע, כי בקשות תיקון שאינן דורשות מבית המשפט להשקיע משאבי זמן ניכרים, מעבר לעצם העיסוק בבקשה לתיקון, ייענו בדרך כלל בחיוב. כך גם נקבע, כי היעתרות לבקשות תיקון המוגשות בטרם הסתיים שלב קדם המשפט או בסמוך לסיומו אינה צפויה בדרך כלל לגרום לעיכובים או לדחיות בניהול ההליך, ומשכך אינה פוגעת כמעט באינטרס המערכתי שכולל את האינטרס של מתדיינים אחרים המחכים לשמיעת תיקיהם (ראו רע"א 3343/15 יעקב מזרחי נ' מי חיים אחזקות בע"מ, פסקה 10 (2015); רע"א 1191/11 בן ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה, פסקה 6 (2011); עניין צוקר, פסקה 14).

בענייננו, אמנם התובענה הוגשה עוד בשנת 2010, ואף מונה בה מומחה מטעם בית המשפט שנתן חוות דעת בעניין, עם זאת, טרם הוגשו תצהירים בתובענה. מעבר לכך, אני סבורה כי אין בתיקון המבוקש כדי להוסיף עילות תביעה נוספות לאלה שצוינו בכתב התביעה המקורי;

כך, כבר בכתב התביעה המקורי נטען כי הנתבעים, ובכלל זאת הנתבע 8, אפשרו במעשיהם ובמחדליהם את מחיקת החוב של בעלי השליטה הקודמים בחברה ואת החזר הערבות הבנקאית שהבטיחה את החוב לידיהם, הגם שבפועל התמורה בגין רכישת השליטה כלל לא הועברה לחברה. ביחס לנתבע 8 נטען, בעיקר, כי הלה התרשל בתפקידו שכן אישר בדוחות המבוקרים של החברה לשנת 2003 את מחיקת החוב למרות שבדוח תזרים המזומנים לא הייתה אינדיקציה לכך כי החוב אכן הוחזר לחברה. בכתב התביעה המתוקן, מיוחסת לנתבע 8 מעורבות יתרה באירועים נשוא התובענה בגדר העילות אשר פורטו כנגדו במסגרת כתב התביעה המקורי. כך, למשל, נטען, כי הלה הזין את מי שכיהן אותה שעה כרואה החשבון של החברה במידע אודות הפירעון הנטען של חובם של בעלי השליטה הקודמים בחברה, וזאת מבלי שטרח לבדוק את הנתונים העומדים בבסיס המידע שמסר, כאשר מידע זה נכלל, מאוחר יותר, בדו"ח הדירקטוריון שפורסם לציבור ובדוחותיה הכספיים של החברה. מכאן, שהתיקון המבוקש אינו אלא הרחבה לקיים והוספת טענות המבססות, אם יוכחו, את שנטען בכתב התביעה המקורי. לעניין זה אפנה לפרשנות הרחבה הניתנת למונח "עילת תביעה" בהקשר לתיקון כתבי טענות, כמתייחסת לאו דווקא לאותן העובדות המקימות את הסעד המבוקש, אלא לעסקה או לזכות הנטענת על ידי בעל הדין (ראו עניין עובדיה, פסקאות 7-8; רע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (2012); רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי נ' ניסים ג'ברה, פסקה 7 (2007); ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 165-166 (1990); ע"א 772/79 עזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל נ' נחום וסקביץ, פ"ד לו(4) 78, 82 (1982); גורן, עמ' 326-327). משכך, גם אין רלבנטיות לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבע 8, שהרי סיפור המעשה אינו משתנה בכתב התביעה המתוקן. המדובר באותה מסכת עובדתית.

כאמור, בקשת התיקון מתבססת על מידע שהגיע לנאמן מהרשות לניירות ערך. בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבע 8, כי הנאמן יכול היה, בשקידה הראויה, לקבל את המידע האמור בסמוך למועד הגשת התביעה, ולראיה, אחד מהמסמכים המהווים את הבסיס לבקשת התיקון, הוא מכתבו מיום 17.8.03 של הנתבע 8 לרו"ח הורוביץ, צורך כנספח 1 לחוות הדעת של רו"ח אהוד רצאבי, המומחה מטעם בית המשפט, אשר הוגשה עוד ביום 27.10.13. הנאמן נחקר בעניין זה במהלך הדיון בבקשה, כך (פרוטוקול מיום 4.3.15, עמ' 27 ש' 25 עד עמ' 28 ש' 6) :

"ש. באשר לנספח 1 לבקשה (העתק מכתב מרו"ח אריה לרו"ח הורוביץ) – מתי נחשפת לראשונה למסמך הזה.

ת. אני מפנה לסעיף 11 לבקשה ובו התייחסנו שבמסגרת הביקור ברשות, זמן סמוך לפני הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, של צוות המשרד שלי וזו הייתה הפגם הראשונה שנחשפנו לעניין הזה וסעיף 12 מתייחס לעניין הזה שאז גילינו אותו.

ש. אני אומר לך שהנספח הזה הוא נספח 1 לחוות הדעת של רו"ח רצאבי שניתן כחצי שנה לפני כן, ב-27.10.13.

ת. אמת, אני חוזר בי. את המסמך הזה גילינו בדוח של רצאבי ואני רואה עכשיו שגם ציינו זאת בבקשה שלנו בסעיף 12.

ש. רצאבי עשה ביקור עצמאי ברשות לניירות ערך. נכון?

ת. כן, כך עולה מחוות הדעת שלו. חוות דעתו של רו"ח רצאבי התבקשה ביחס לפעולות חשבונאיות, כניסה ויציאה של סכומים ולען הוא היה זקוק לאותם מסמכים כדי לבדוק את התנועות האלה והוא קיבל אותם מהרשות לניירות ערך."

דומה, כי אף הנאמן, בעצמו, אינו חולק על העובדה שהוא יכול היה לקבל את המסמכים המהווים את הבסיס לבקשה לתיקון כתב תביעה בסמוך לאחר שנסתיימה החקירה שניהלה הרשות לניירות ערך בעניינה של החברה, בשלהי שנת 2009. הדברים עולים בבירור מעדותו (שם, עמ' 25 ש' 5-10):

"ש. למה לא פניתם קודם להגשת כתב התביעה לצורך קבלת המסמכים?

ת. אני עוסק בתחום קריסת חברות מזה הרבה שנים יש לי לא מעט דיונים עם הרשות לניירות ערך בתיקים שונים. גישת הרשות בזמן ביצוע חקירה מאד ברורה וידועה. ניהלתי על כך דיונים, לא רק בתיק זה, ולכן קשה לי לזכור בנוגע לאיזה תיק ביצעתי דיונים ושיחות עם הרשות לניירות ערך. לעתים הרשות היא זו שמבקשת ממני מידע בנוגע לחקירות אבל הם לא מוסרים מידע וחומר עד לאחר הגשת כתב אישום."

עם זאת, לאור ההלכה המרחיבה בעניין זה, כיון שמדובר בבעל תפקיד, ובעיקר לאור העובדה שטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, וטרם נפרשה המסכת העובדתית, נראה כי יש להיעתר לבקשה, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות משפט. על כן החלטתי לקבל את הבקשה ולהתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 15,000₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

4. סוף דבר

הבקשה לתיקון כתב תביעה מתקבלת, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 15,000 לנתבע 8. ההוצאות ישולמו בתוך 7 ימים מהיום.

כתב תביעה מתוקן, בנוסח שצורף לבקשה לתיקון, יוגש בתוך 14 ימים מהיום. כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבע 8 יוגש, לבקשתו, בתוך 60 ימים ממועד קבלת כתב התביעה המתוקן. תגובה כאמור בתקנות.

התיק יובא לפני לאחר הגשתם של כתבי הטענות המתוקנים, לקביעת קדם משפט נוסף.

תז"פ ליום 1.11.16.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.