הרקע לתביעה

1. עניינה של התביעה שלפני בעסקת מכר של דירת מגורים המצויה ברחוב צ'לנוב 15/13, בעיר פתח תקווה, אשר ידועה כחלקה 97/13 בגוש 6403 (להלן – הדירה). על פי הסכם המכר, מכרה התובעת את הדירה לנתבע 1 בתמורה לסך 630,000 ₪.

אליבא התובעת, בשל מעשה תרמית שרקם אחד ששמו בועז קדמי בסיוע הנתבעים או מי מהם, נותרה התובעת כשידיה על ראשה – הזכויות בדירה הועברו על שמו של הקונה, אך כספי התמורה לא הגיעו לידיה.

2. מכאן התביעה שלפניי במסגרתה עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו הודעת הביטול מטעמה באשר להסכם המכר ניתנה כדין. עוד עתרה התובעת לשלילת זכות ההשבה של כספי המשכנתא מהבנק הממשכן ולפסיקת פיצויים, כנגד הקונה בגין הפרת הסכם המכר, כנגד עורך הדין שליווה את העסקה בגין התרשלותו וכנגד כלל הנתבעים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה כתוצאה ממעשי התרמית וההונאה שנעשו כנגדה.

עיקר טענות התובעת

3. התובעת (להלן – מירב) עבדה במהלך שנת 2007 כמשגיחה טיפולית בבית החולים בלינסון בפתח תקווה, שם הכירה את בועז קדמי ז"ל (להלן – בועז) בזמן שסעד את אביו הקשיש, נתבע 4, שמואל קדמי ז"ל (להלן – שמואל).

בועז שהפך לידיד קרוב, הציע למירב "לגרור" משכנתא בסך 350,000 ₪ אשר רובצת על דירתו של שמואל אל דירתה. על פי הצעתו של בועז, לאחר שדירתו של שמואל תימכר, תקבל מירב לידיה את שווי המשכנתא במזומן.

4. לנוכח מצוקתה הכלכלית, לאור אמונה המלא בבועז והתלות שפיתחה כלפיו, הסכימה מירב להצעה זו. לשם כך, נפתח חשבון בנק משותף על שמה ועל שמו של שמואל (להלן – החשבון המשותף) אצל נתבע 4, בנק הפועלים, סניף מגדיאל, הוד השרון (להלן – בנק הפועלים). בועז אף שכנע את מירב להינשא לשמואל, בכדי שניתן יהיה לבצע את הליך גרירת המשכנתא ביתר קלות. ואכן, ביום 22.10.2008 נישאו השניים זה לזו.

לאחר פתיחת חשבון הבנק המשותף הודיע בועז למירב כי הליך גרירת המשכנתא מתעכב ושכנע אותה לשעבד את זכויותיה בדירה לטובת הלוואה בסך 200,000 ₪ אותה היה זקוק ליטול בדחיפות מחברת "משכונית נ.ס (2005) בע"מ" (להלן – משכונית).

5. מספר חודשים לאחר נישואיהם של מירב ושמואל ושיעבוד הדירה למשכונית, הודיע בועז למירב כי הבנק לא אישר את גרירת המשכנתא וכי אינו עומד בהחזר התשלומים. בכדי להימנע ממימוש השעבוד הרובץ על הדירה על ידי משכונית, הציע בועז למירב למכור את הדירה לצד שלישי. בועז אף הציע לסייע למירב לרכוש דירה חלופית בתנאים טובים בפרויקט "גינדי בולבארד" בפתח תקווה (להלן – הדירה החדשה). בועז הבטיח לפרוע את מלוא חובו בגין השעבוד שנרשם על הדירה, בדרך של מימון התשלומים הראשונים עבור הדירה החדשה, בגובה ההלוואה שנטל מחברת משכונית.

6. בלית ברירה, נאלצה מירב להסכים להצעה זו של בועז.

ביום 17.2.2009, התקשרה מירב עם חברת "גרנד גינדי במושבה בע"מ" (להלן – גינדי) בהסכם לרכישת הדירה החדשה תמורת סך 939,000 ₪. כפירעון חלקי של חובו למירב, מסר בועז לנציגת גינדי, במעמד החתימה על ההסכם סך 100,000 ₪. בהמשך שילם בועז לחברת גינדי עבור הדירה החדשה סך 94,000 ₪ נוספים.

7. בינתיים, בועז הודיע למירב כי יש לו "קונה רציני" לדירה, הוא נתבע 1 (להלן – אלירן). בועז עמד על כך שמירב תמכור לאלירן את הדירה, על אף שהצעתו הכספית הייתה נמוכה מהצעה אחרת שהוצעה עבור הדירה. בועז הסביר למירב כי אלירן יאפשר לה להתגורר בדירה כשוכרת, ללא תשלום דמי שכירות, למשך שלוש שנים עד שתקבל את הדירה החדשה. בנסיבות אלה, הסכימה מירב למכור את הדירה לאלירן.

ביום 26.2.2009 נחתם הסכם למכירת הדירה תמורת סך 630,000 ₪ בשלושה תשלומים שונים (להלן – הסכם המכר). נתבע 3, עו"ד יצחק זקס (להלן – עו"ד זקס) ייצג את מירב ואת אלירן בעסקת מכר הדירה.

8. למרות שאלירן התחייב לשלם למירב את התמורה בגין הדירה הדבר לא נעשה, זולת תשלום אחד מכספי הבנק הממשכן, הנתבע 2 (להלן – בנק מזרחי טפחות), ששולם ישירות למשכונית. חרף זאת, ביום 15.3.2010 הועברו הזכויות בדירה על שמו של אלירן בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה ונרשם שיעבוד על הדירה לטובת בנק מזרחי טפחות. ביום 2.9.2010 שלחה מירב לבא כוחו של אלירן הודעת ביטול של הסכם המכר (להלן – הודעת הביטול).

9. לנוכח אי-קבלת מלוא התמורה בגין הדירה, נמנע ממירב לשלם את יתרת התשלום עבור הדירה החדשה. בנסיבות אלה, מצאה עצמה מירב מחפשת אחר רוכש פוטנציאלי אשר יכנס בנעליה לרכישת הדירה החדשה וייקח על עצמו את כלל התחייבויותיה. ביום 11.10.2011, בהסכמת גינדי, בוטלה העסקה לרכישת הדירה החדשה וגינדי השיבה למירב סך 270,000 ₪.

10. השתלשלות האירועים כפי שתוארה לעיל הינה תוצאה של מעשה תרמית והונאה שתוכנן בקפידה על ידי בועז. יתר הנתבעים, פרט לבנק מזרחי טפחות, חברו למעשה הונאה זה והובילו לתוצאה איומה לפיה איבדה מירב את דירתה מבלי שקיבלה את התמורה בגינה. בנסיבות אלה קמות למירב עילות תביעה כנגד הנתבעים כדלקמן:

עילות תביעה כנגד אלירן

אלירן לא שילם למירב את מלוא התמורה בגין הדירה. לפיכך, אלירן הפר את הסכם המכר הפרה יסודית ולמירב קמה זכות הביטול כאמור בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים).

למירב התברר בדיעבד, כי בועז ואלירן גרו בשכנות "דלת מול דלת" ובין השניים שררו יחסים חבריים. על רקע חברות זו, נטל אלירן חלק במעשה התרמית וההונאה שרקם בועז. כך, העביר אלירן לבנק מזרחי טפחות טופס "אישור קבלת הון עצמי" חתום כביכול על ידי מירב על מנת לקבל את כספי המשכנתא שנטל מבנק מזרחי טפחות; העביר המחאה בגין כספי המשכנתא לבועז על אף שהייתה משוכה על שם מירב. בנסיבות אלה עתרה מירב לחייב את אלירן בפיצויים גם מכוח עוולת התרמית כאמור בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין).

עילות תביעה כנגד בנק מזרחי טפחות

בנק מזרחי טפחות התרשל כאשר אישר את שחרור כספי המשכנתא שביקש אלירן ליטול, בהסתמך על טופס "אישור קבלת הון עצמי" וטופס "תשלום על חשבון הלוואה" שחתימתה של מירב עליהם זויפה; בנק מזרחי טפחות אף התעלם מפגמים מהותיים, חמורים ומחשידים שהופיעו על גבי טפסים אלה. בנק מזרחי טפחות שגה כאשר נציג מטעמו העביר את אחת ההמחאות על סך 142,000 ₪ מכספי המשכנתא לידיו של אלירן ולא לידי מירב. ההמחאה זו הופקדה בחשבון המשותף של מירב ושמואל בבנק הפועלים, אך הכסף נמשך על ידי בועז או מי מטעמו.

עילות תביעה כנגד עו"ד יצחק זקס

בין עו"ד זקס לבין בועז ושמואל היכרות מוקדמת כאשר עו"ד זקס חתם על מסמכי ההתאגדות של חברת "אבסולוט ליאל ניהול עסקים בע"מ", אשר בבעלותו של בועז (להלן – אבסולוט). עו"ד זקס היה שותף מלא וביודעין למעשה התרמית שננקט כלפי מירב ונטל חלק פעיל במעשה זה. כך, עו"ד זקס אימת את זיוף חתימותיה של מירב על גבי טופס "אישור קבלת הון עצמי" וטופס "תשלום על חשבון הלוואה"; דאג לרישום הערת אזהרה על הדירה לטובת אלירן, בהיעדר אסמכתא לתשלום חלק או מלוא התמורה למירב; התעלם מהעובדה כי מירב ציינה בפניו שלא תדאג להנפקת אישור מהעירייה מאחר שלא שולמה לה מלוא התמורה בגין הדירה. בנסיבות אלה עתרה מירב לחייב את עו"ד זקס בפיצויים מכוח עוולת התרמית כקבוע בסעיף 56 לפקודת הנזיקין.

עו"ד זקס העמיד עצמו ביודעין במצב של ניגוד עניינים עת ייצג את מירב ואת אלירן בעסקת המכר. עו"ד זקס אף הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי מירב ואת חובתו לנהוג כלפיה ביושר, תוך הגנה על זכויותיה. בנסיבות אלה עתרה מירב לחייב את עו"ד זקס בפיצויים מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה כקבוע בסעיף 63 לפקודת הנזיקין באשר הפר את כללי האתיקה המוטלים עליו מכוח כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986.

עו"ד זקס אף התרשל כלפי מירב כדלקמן: הציג לפני מירב הסכם מכר מנוסח וערוך מבלי שהסביר לה את תוכנו המדויק טרם החתימה עליו; לא בדק מול מירב את תנאי עסקת המכר והתאמתם לצרכיה ודרישותיה; התעלם מהעובדה כי מירב ציינה בפניו שלא תדאג להנפקת אישור מהעירייה מאחר שלא שולמה לה מלוא התמורה בגין הדירה; לא טרח לקבל לידיו, באמצעות חשבון נאמנות, את כספי התמורה; לא דאג כי כל התשלומים יועברו לידיה של מירב; היה מחויב להימנע בכל תוקף מרישום הערת אזהרה לטובת אלירן ולטובת בנק מזרחי טפחות, בהיעדר אסמכתא לתשלום חלק או מלוא התמורה. בסופו של דבר, בשל רשלנותו של עו"ד זקס, הועברו זכויות הבעלות בדירה על שם אלירן מבלי שמירב קיבלה את מלוא התמורה בגין הדירה.

עילות התביעה כנגד שמואל

שמואל היה שותף מלא למעשה התרמית שרקם בועז כנגד מירב. כך, שמואל הסכים לפתוח חשבון בנק משותף עם מירב ולהינשא לה, כל זאת מבלי שהכיר אותה ובידיעה כי אין בכוונתו לחיות ולנהל עמה קשר כלשהו. בהמשך, עמד שמואל מאחורי בועז, בנו, והעניק לו הרשאה לפעול בחשבון הבנק המשותף כבשלו. בכך סייע שמואל לבועז להוציא את מעשה התרמית אל הפועל. בנסיבות אלה, יש לחייב את שמואל בפיצויים מכוח עוולת התרמית כאמור בסעיף 56 לפקודת הנזיקין.

11. מעשי הנתבעים, כפי שתוארו לעיל, הסבו למירב נזק נפשי קשה. מירב שרויה בדיכאון עמוק, איננה מסוגלת לעבוד בעבודה סדירה ולנהל אורח חיים שגרתי. עד לאחרונה נטלה מירב כדורים ותרופות אנטי דיכאוניות בכמות רבה אשר מנעה ממנה לתפקד בחייה היומיים.

12. לפיכך, הודעת הביטול ניתנה כדין והסכם המכר בוטל. יש לחייב את אלירן בפיצויים מוסכמים בהתאם לקבוע בהסכם המכר בסך 73,103 ₪. בנוסף יש לחייב את כל הנתבעים ביחד ולחוד בפיצוי בסך 500,000 ₪ בגין עוגמת נפש שהסבו לה מעשיהם ומחדליהם וכן להורות על בטלות המשכנתא הרובצת על הדירה לטובת בנק מזרחי טפחות ובתוך כך לפטור את מירב מחובת ההשבה.

עיקר טענות אלירן

13. אלירן הינו בחור צעיר, שחקן כדורגל במקצועו, אשר התגורר יחד עם הוריו בשכנות לבועז בהוד השרון. אלירן ביקש להשקיע את כספו ברכישת דירה. בועז סיפר לאלירן כי מירב מעוניינת למכור את דירתה. לאחר שבדק את הדירה, החליט אלירן כי היא מתאימה לצרכיו וכי ברצונו לרכוש אותה.

14. ביום 26.2.2009 נחתם הסכם המכר, אך עוד בטרם החתימה על הסכם המכר שילם אלירן למירב תשלום ראשון במזומן עבור הדירה בסך 150,000 ₪. מירב, בחתימתה על הסכם המכר, אישרה את קבלת התשלום הראשון.

15. ביום 1.7.2009 חתמה מירב בפני עו"ד זקס על טופס "תשלום על חשבון הלוואה" במסגרתו ביקשה להפקיד את כספי המשכנתא שנטל אלירן מבנק מזרחי טפחות באופן הבא: המחאה על סך 229,000 ₪ לפקודת משכונית והמחאה על סך 142,000 ₪ לפקודת מירב בחשבון המשותף. ביום 19.8.2009, בעת פגישת הצדדים לעסקת המכר בלשכת המקרקעין בפתח תקווה, נמסרה ההמחאה על סך 142,000 ₪ למירב ואילו ההמחאה האחרת נמסרה לנציג משכונית אשר כנגדה הוסר השעבוד לזכות משכונית שרבץ על הדירה.

כהשלמת תשלום התמורה בגין הדירה נמסרו למירב עוד ארבע המחאות נוספות שסכומן המצטבר הינו 115,000 ₪. בהתאם לבקשתה המפורשת של מירב, נמשכו המחאות אלה לפקודת אבסולוט והן כוללות גם את שכר טרחתו של עו"ד זקס בסך 6,000 ₪.

16. אלירן שילם אפוא למירב סך 636,000 ₪ בגין רכישת הדירה ועל כן עמד בכל תנאי הסכם המכר. חרף תשלום מלוא התמורה בגין הדירה, מירב עדיין מתגוררת בה ואף מסרבת לשלם לאלירן דמי שכירות בגינה. בכך הפרה מירב את הסכם המכר.

עיקר טענות בנק מזרחי טפחות

17. אלירן פנה לבנק מזרחי טפחות בבקשה לקבל הלוואה לשם מימון חלק מהתמורה שהיה עליו לשלם בגין רכישת הדירה. תחילה ביקש אלירן הלוואה על סך 441,000 ₪. בקשה זו אושרה על ידי בנק מזרחי טפחות וביום 30.6.2009 ניתן לו אישור עקרוני להלוואה. בהמשך, ביקש אלירן להקטין את סכום ההלוואה לסך 371,000 ₪. גם בקשה זו אושרה על ידי בנק מזרחי טפחות וביום 27.7.2009 הוצא לאלירן אישור עקרוני על סכום זה.

18. ביום 12.7.2009 חתמה מירב על טופס "התחייבות" כלפי בנק מזרחי טפחות במסגרתו התחייבה להעביר את זכויותיה בדירה על שם אלירן, מיד כשתיווצר האפשרות לכך ובכל מקרה לא יאוחר מיום 27.3.2010; לרשום על הדירה משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות במועד העברת הבעלות על שם אלירן; במידה שתבוטל עסקת המכר, התחייבה מירב להשיב לבנק מזרחי טפחות את קרן ההלוואה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. בגין התחייבות זו של מירב נרשמה ביום 15.7.2009 הערת אזהרה על הדירה, לזכות בנק מזרחי טפחות.

19. לבנק מזרחי טפחות הומצאו אישורים חתומים על ידי מירב, לפיהם קיבלה תמורת הדירה סך 259,000 ₪ כדלקמן: אישור מיום 26.2.2009 בדבר קבלת 150,000 ₪. אישור מיום 28.7.2009 בדבר קבלת סך 109,000 ₪. עוד הומצא לבנק מזרחי טפחות "אישור על חשבון ההלוואה" חתום על ידי מירב ואלירן במסגרתו התבקש בנק מזרחי טפחות להעביר את כספי ההלוואה כדלקמן: סך 229,000 ₪ יועברו במישרין לחברת משכונית כנגד הסרת השעבוד מטעמה והיתרה, בסך 142,000 ₪, תועברו לחשבון המשותף.

20. בהסתמך על אישורים אלה, ניתן אישור לשחרור כספי המשכנתא בסך 371,000 ₪.

ביום 19.8.2009 הגיע מר רועי זלצר, המשמש כפקיד בבנק מזרחי טפחות, ללשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה. במועד זה, מסר רועי לנציג חברת משכונית המחאה על סך 229,000 ₪. המחאה נוספת משוכה לפקודת מירב, על סך 142,000 ₪ מסר רועי לאלירן.

21. בנק מזרחי טפחות פעל בהסתמך על מסמכים שנחתמו על ידי מירב ואלירן, ואושרו על ידי עו"ד זקס. על יסוד מסמכים אלה, ביום 15.3.2010 הועברו הזכויות בדירה על שם אלירן ונרשמה משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות. אף אם יתברר כי איזו מחתימותיה של מירב על גבי הטפסים שהועברו לבנק מזרחי טפחות, הינה חתימה מזויפת, אין להטיל על בנק מזרחי טפחות אחריות כלשהי ואין בכך כדי לפגוע מזכויותיו על פי שטר המשכנתא, באשר נרכשו בתום לב ובתמורה.

עיקר טענות עו"ד זקס

22. במועד החתימה על הסכם המכר אישרה מירב בפני עו"ד זקס כי אלירן העביר לידיה תשלום ראשוני בגין הדירה בסך 150,000 ₪. מירב, הורתה בכתב ידה כי כספי המשכנתא שנטל אלירן יופקדו לחשבון הבנק המשותף. בדרך זו, הופקדה ההמחאה על סך 142,000 ₪ לחשבון הבנק המשותף. בהמשך, אישרה מירב בפני עו"ד זקס כי שולמו לה אף 109,000 ₪. סך 229,000 ₪ שולם על ידי אלירן לחברת משכונית. יוצא אפוא כי מירב קיבלה את מלוא התמורה בגין הדירה.

23. בנסיבות אלה, בהתאם להסכם המכר, פעל עו"ד זקס להעביר את זכויות הבעלות בדירה על שמו של אלירן. אם יוכח בסופו של דבר כי מירב לא קיבלה את מלוא התמורה בגין הדירה, הרי שהדבר נבע ממעשה קנוניה שרקמה מירב ביחד עם בועז ושמואל ואין לה אלא להלין על עצמה.

24. עו"ד זקס פעל במיומנות, במקצועיות, ללא כל דופי וללא רשלנות ואין כל קשר בינו לבין האירועים המתוארים על ידי מירב. עו"ד זקס ייצג את אלירן ומירב במסגרת הסכם המכר, אשר משקף את רצונות והסכמות הצדדים ואשר נחתם על ידם מרצונם החופשי ולאחר שהבינו את תוכנו. בנסיבות אלה, ניסיונה של מירב להטיל על עו"ד זקס את האחריות לתוצאות מעשיה נעשה בחוסר תום לב.

הליכים ואירועים נוספים ברקע המחלוקת:

25. לנוכח המחלוקת שבין מירב לאלירן, באשר לתשלום התמורה ושאלת ביטולו של הסכם המכר, המשיכה מירב להתגורר בדירה, חרף העברת הזכויות בדירה על שמו של אלירן. בנסיבות אלה, נקט אלירן בהליכים משפטיים לפינוייה של מירב מהדירה, במסגרת תביעה לסילוק יד שהתנהלה בבית משפט השלום בכפר סבא בתא"ח (שלום כפ"ס) 30839-04-10 סיימון נ' נוימן צעירי. יודגש כי תביעה זו הוגשה כשלושה חודשים לפני הגשת התביעה דנן. בסופו של ההליך דשם ניתן פסק דין ביום 15.2.2011 לפינוייה של מירב מהדירה.

26. לנוכח הגשת תביעת הפינוי ובהמשך להודעת הביטול, פעלה מירב ונקטה בהליך דנן.

לצד הגשת התביעה על ידי מירב, הוגשה מצידה גם בקשה לסעד זמני. ואכן, ביום 25.7.2010 ניתן צו מניעה לפיו נאסרה דיספוזיציה בדירה וכן נאסר שיעבוד הדירה על ידי אלירן עד למתן פסק דין בתביעה. ביום 20.3.2014 ניתן צו מניעה דומה גם באשר לבנק מזרחי טפחות.

מירב אף ערערה על פסק הדין שהורה על פינוייה מהדירה, זאת במסגרת ע"א (מחוזי מר') 6941-04-11 נוימן צעירי נ' סיימון. במסגרת הערעור הוסכם כי "ביצועו של פסה"ד יעוכב עד להחלטה בתביעה הקניינית התלויה ועומדת לפני בית משפט זה, ועפ"י תוצאתה יוחלט גם באשר לביצוע פסה"ד או ביטולו" [פסק דין מיום 8.12.2011].

27. כאמור, מירב נישאה לשמואל, אביו הקשיש של בועז.

ביום 20.1.2011 הגישה מירב תביעה לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה להפקעת נישואיה לשמואל ולחילופין תביעת גירושין. ביום 5.6.2011 התקיים דיון דחוף במעמד מירב ושמואל. לדיון זה הגיע שמואל ממיטת חוליו בבית החולים, בהיותו מאושפז, מלווה בעובד סיעודי. בית הדין, אשר התרשם ממצבו הרפואי של שמואל ומגילו המופלג, וכן מהיעדר הקשר בין השניים, הציע למירב לוותר על סעד הפקעת הנישואין אשר עלול להימשך זמן לא מועט ולקיים בו במקום טקס גירושין. מירב אימצה את המלצת בית הדין הרבני ובאותו מועד נערך טקס הגירושין.

בהקשר זה יצוין, כי הגם ששמואל נתבע במסגרת התביעה דנן, הוא לא התגונן בפניה ונפטר בטרם הסתיימו ההליכים דכאן.

28. בועז צורף כנתבע נוסף לכתב התביעה המתוקן. ברם, בשנת 2013 הלך בועז לעולמו בנסיבות בלתי טבעיות. לפיכך, כתב התביעה תוקן כך שיורשיו של בועז נתבעו כחליפי המנוח. במהלך דיון שהתקיים ביום 22.5.2014 הצהירו יורשיו של בועז כי הוא לא הותיר להם דבר מעיזבונו. בנסיבות אלה, נמחקה התביעה כנגדם.

29. מירב העלתה בכתב תביעתה טענות כנגד בנק הפועלים, בכל הנוגע לאופן בו נוהל חשבונה המשותף עם שמואל, אליו הופקד אחד השיקים בסך 142,000 ₪ שנתקבל מבנק מזרחי בגין המשכנתא. לאחר שהוגשו הראיות בתיק, הגיעו מירב ובנק הפועלים לידי הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין לפיו בנק הפועלים שילם למירב סך 200,000 ₪: 142,000 ₪ בגין ההמחאה ששולמה על ידי בנק מזרחי טפחות כחלק מהמשכנתא שנטל אלירן אשר הופקדה בחשבון המשותף ונפדתה ממנו על ידי צד שלישי וכן סך 58,000 ₪ בגין הפרשי ריבית על סכום זה. כחלק מהסדר הפשרה, ויתר בנק הפועלים על התביעה הכספית שניהל בבית משפט השלום בנתניה כנגד מירב בגין יתרת החובה שנוצרה בחשבון המשותף.

30. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת –מירב נוימן צעירי; מר פיני שכטר – חוקר פרטי אשר נשכר על ידי מירב למסור לבועז כתבי בית הדין; מר בן קדמון – חוקר פרטי אשר נשכר על ידי מירב לשם חקירת טיב הקשר בין בועז ושמואל לבין אלירן; מר שלמה ברוק – מומחה לפוליגרף; גב' קרן רווה – מומחית לכתב יד אשר ערכה חוות דעת עבור מירב; גב' ציפי ציפיס – מנהלת מחלקת בנקאות אישית בבנק הפועלים; מר יוחאי ארונבסקי – מנהל סניף מגדיאל 678 של בנק הפועלים; גב' גילה מרום – אשר עבדה כסגנית מנהלת מחלקת בנקאות אישית בבנק הפועלים בין השנים 2010-1988.

מטעם נתבע 1 –אלירן סיימון; מר גדעון סיימון – אביו של אלירן; גב' ירדנה סיימון – אמו של אלירן.

מטעם נתבע 2 – מר אלעד אביזוהר – מנהל מרכז הבחינה הארצי של בנק מזרחי טפחות; גב' פנינה אריאלי – מומחית לכתבי יד אשר ערכה חוות דעת עבור בנק הפועלים.

מטעם נתבע 3 – עו"ד יצחק זקס; עו"ד יוני נפתלי – מומחה לזיהוי כתב יד וגרפולוגיה משפטית אשר ערך חוות דעת עבור עו"ד זקס.

דיון והכרעה

עסקת המכר בין מירב לבין אלירן

31. תחילתו של הסכסוך שלפניי בהיכרות מוקדמת שהתרחשה בין מירב לבין בועז בשנת 2007, עת עבדה מירב כמשגיחה טיפולית בבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה. שמואל, אשר היה קשיש ונכה שהתנייד באמצעות כיסא גלגלים, אושפז בבית החולים. בועז, בנו של שמואל, סעד אותו. באחת הפעמים, כשהבחין בועז במירב, ניגש אליה והסביר לה כי הוא נזקק לסיוע בטיפול בשמואל ב"משמרות" שמבצעים הוא, אחיו והעובד הזר בבית החולים.

32. מירב אשר חפצה בהכנסה נוספת הסכימה לבקשתו של בועז. מירב סייעה לבועז ולאחיו להשגיח על שמואל בשתי פעמים שונות בהן התאשפז בבית החולים. כשהשתחרר שמואל מבית החולים בפעם השנייה, נפרדו דרכיהם של מירב ובועז לפרק זמן. אז נמצא בבטנה של מירב "גוש" שנחשד כגידול סרטני. מירב נותחה ומצבה הנפשי היה גרוע. היא שקעה בדיכאון, לא הייתה מסוגלת לעבוד ומצבה הכלכלי הלך והחמיר. בסופו של דבר התברר כי הגוש אינו סרטני. מירב חזרה לעבוד במשמרות בבית החולים, אך מצב רוחה נותר ירוד.

33. באחד הימים, שעה שמירב יצאה ממקום עבודתה בבית החולים, הבחין בה בועז בעת שישב בבית קפה סמוך. בועז הפציר במירב להצטרף אליו. מירב נענתה לבקשתו וסיפרה לבועז על התקופה הקשה שעברה ועל מצבה הכלכלי הגרוע. לדבריה: "... סיפרתי לו על התקופה שעברתי ושלא היה לי מה להאכיל את הילדים שלי. הייתה לי תקופה קשה" [פר' עמ' 34, ש' 13-12]. בועז הביע אמפתיה למצבה של מירב והבטיח לסייע לה. השניים נפרדו. אולם, בועז נהג להתקשר למירב לעיתים תכופות ולשאול למצבה. כך, עם הזמן, התפתחה ביניהם ידידות הדוקה.

34. במסגרת ידידות זו, הציג בועז למירב מספר דרכים בהן יוכל לעזור לה לשפר את מצבה הכלכלי. תחילה, בועז סיפר למירב כי על דירתו של שמואל שבעיר בת ים רובצת משכנתא בתנאי החזר טובים והציע לה לגרור את המשכנתא לדירה. בתמורה תקבל מירב לכיסה את גובה המשכנתא, קרי - סך 350,000 ₪.

וכך עלו הדברים מעדותה של מירב: "... הוא [בועז – א.ש.] אמר שיש דירה למכירה של אבא שלו ובדירה עצמה יש משכנתא של 350,000 ₪. במקום להחזיר אותם לבנק יש את האופציה לגרור את המשכנתא לדירה אחרת ואז לשלם את התשלומים מהדירה שזה נגרר עליה" [פר' עמ' 35, ש' 14-12].

מירב סמכה על בועז ונענתה להצעתו. לדבריה: "הייתי במצב נפשי לא טוב, לא היה לי עם מי לדבר. הוא התנהג בצורה הכי מקסימה שיש" [פר' עמ' 38, ש' 1]. וכן: "בעיקרון הוא היה בן אדם נחמד בתקופה ההיא, הם היו חברים שלי הוא ושושי אשתו, וכשהוא הציע לעזור לי לא ראיתי שמשהו לא בסדר" [פר' עמ' 57, ש' 26-25].

מתוך עדותה של מירב עולה, שעל-פי העסקה שנרקמה בינה לבין בועז הייתה מירב אמורה לקבל סך 350,000 ₪ כשווי המשכנתא, מכספי מכירת הדירה של שמואל. בתמורה לכך הסכימה לגרור את המשכנתא אל דירתה, שהייתה נקייה משעבוד באותה עת. מבחינת מירב היה הדבר מאפשר לה לקבל סכום כסף גבוה יחסית במזומן, ובה בעת להחזיר את כספי המשכנתא בתנאי תשלום נוחים, שעה שברגיל הבנק לא היה מעמיד לה מימון שכזה בהתחשב ביכולותיה הכלכליות המוגבלות [פר' עמ' 36 ש' 31-16; עמ' 37 ש' 8-1].

35. ולפתח חטאת רובץ.

לשם ביצוע עסקת גרירת המשכנתא מדירתו של שמואל אל דירתה של מירב והסדרת החזר התשלומים בגינה, נדרשה מירב לפתוח חשבון בנק משותף עם שמואל. על כן, הפנה אותה בועז לגב' גילה מרום, עובדת סניף בנק הפועלים. לטענת מירב, שושי ז"ל, אשתו של בועז, עבדה בסניף זה של בנק הפועלים. משכך, בין גב' מרום לבין משפחת קדמי היו קשרי חברות טובים מאוד.

כך, ביום 11.8.2008 חתמה מירב על מסמכי פתיחת חשבון הבנק המשותף ובהתאם לבקשתו של בועז ולצורך החזרי תשלום המשכנתא הנגררת, העבירה לחשבון זה את קצבת ילדיה מביטוח לאומי וכן משכורות שקיבלה ממקומות עבודה שונים.

מירב הסבירה כי מיום פתיחת חשבון הבנק המשותף היה בועז "הרוח השולטת" בו, בהיעדר הרשאה מצד מירב וללא ידיעתה. כך, ניהל בועז בחשבון הבנק המשותף פעילות עסקית אינטנסיבית תוך שהוא צובר חובות עתק על שמה של מירב.

36. זמן קצר לאחר מכן, פנה בועז למירב בבקשה שתלווה לו סכומי כסף, אשר יוחזרו לה בבוא העת מתוך כספי מכירת הדירה של שמואל. מירב הסכימה להלוות לבועז כספים, לטענתה, מתוך דמי מזונות שקיבלה עבור ילדיה וכן מתוך הלוואות שנטלה מהבנק.

אולם, בכך לא היה די.

ביום 5.9.2008 פנה בועז למירב והודיע לה כי הוא זקוק להלוואה נוספת לצורך עסקיו בסך 200,000 ₪. בועז הסביר למירב כי ישנה חברה בשם משכונית אשר מוכנה להעמיד לו את סכום ההלוואה, אך לשם כך עליו להעמיד בטוחה להחזר ההלוואה. לכן, ביקש בועז ממירב לשעבד את הדירה לזכות משכונית תוך שהוא מבטיח כי ידאג לסלק חוב זה, כמו גם את יתר החובות כלפי מירב, בעת שתימכר הדירה של שמואל בבת ים. מירב נענתה לבקשה זו של בועז וביום 9.9.2008 נרשם שיעבוד על הדירה לזכות משכונית.

37. בעודה ממתינה לאישור הבנק לגרירת המשכנתא, הודיע בועז למירב כי הליך זה מתעכב בשל דרישת הבנק כי המשכנתא תיגרר לדירת בת זוגו של החייב. לפיכך, עליה להינשא לשמואל. מירב הסבירה בתצהירה כי "הרעיון להינשא לאביו הקשיש של בועז נראה דוחה והזוי. אמרתי לבועז כי בשום פנים איני מוכנה להינשא לאביו, ומה לי, בחורה צעירה בת 38 ולקשיש כבן 85, בכיסא גלגלים, הנתמך בעובד סיעודי" [סעיף 10.23 ל-ת/1]. אולם, לבסוף התרצתה והסכימה לדרישתו של בועז להינשא. וכך עלו הדברים מעדותה של מירב לפניי:

"... אחרי המשכנתא ממשכונית לא היה לי ברירה אלא לעשות מה שהוא מבקש, אחרת הייתי מוצאת את עצמי במצב שאני עלולה לאבד את הבית".

וכן:

"הוא איים שהוא לא יחזיר את הכסף למשכונית. הוא איים שמשכונית תבלע לי את הבית ואני אהיה ברחוב".

[פר' עמ' 55, ש' 28-26, 31-30]

38. כך, ביום 22.10.2008 התקיים טקס הנישואין בין מירב לבין שמואל. הטקס התקיים בדירה אשר שכנה אל מול דירתם של משפחת סיימון ובה הפעיל בועז את עסקיו.

מירב - הכלה - התייצבה לטקס הנישואין כשהיא לבושה במכנסי ג'ינס.

שמואל - החתן - "הובל" לטקס הנישואין כשהוא יושב בכיסא גלגלים ונתמך בעובד זר שסייע לו לנוכח מצבו הסיעודי. אחד העדים בטקס החתונה היה גדעון סיימון (להלן – גדעון) אביו של אלירן, אשר התגורר בדירה השכנה והיה מצוי ביחסי ידידות עם בועז.

בחקירתה הנגדית נשאלה מירב מדוע לא הגישה תלונה במשטרה, אם אכן אולצה כטענתה, להינשא לשמואל הקשיש. מירב השיבה בזו הלשון:

"מה היו עושים במשטרה? לא עשו שום דבר, אבל הם לא היו יכולים לעשות שום דבר. היה לי משכון של משכונית על הבית, ואם היו מכניסים את בועז לבית סוהר המשכנתא הייתה רשומה על שמי. גם אם הייתי מתלוננת הייתי מאבדת את הבית"

[פר' עמ' 58, ש' 12-10]

39. מספר חודשים לאחר פתיחת חשבון הבנק המשותף, רישום השעבוד על הדירה לטובת משכונית והנישואין לשמואל, הודיע בועז למירב כי הבנק לא אישר את גרירת המשכנתא. עוד הודיע בועז למירב כי הוא אינו מסוגל לעמוד בהחזרי התשלומים למשכונית. בנסיבות אלה, הציע בועז למירב למכור את הדירה. מירב כעסה מאוד ודרשה מבועז לפרוע את החוב למשכונית. עוד דרשה מירב לסגור את חשבון הבנק המשותף ולהתגרש משמואל.

לגרסתה של מירב, בועז חזר על הצעתו למכור את הדירה והדגיש שכדאי למהר לפני שמשכונית תממש את השעבוד על הדירה. מירב חששה להישאר ללא קורת גג לה ולילדיה. ברם, בועז הבטיח לסייע לה לרכוש דירה חלופית בפרויקט "גינדי בולבארד" בפתח תקווה. בועז הציע כי ישיב למירב את הכספים שהוא חייב לה באמצעות תשלומים ראשוניים לגינדי בגין הדירה החדשה. כך, בועז מסר למירב 13 שיקים בסכום מצטבר של 200,000 ₪.

40. לנוכח הנסיבות אליהן נקלעה, פרסמה מירב את הדירה למכירה בקרב שכניה. בעקבות הפרסום, יצרה עמה קשר אישה שהתעניינה בדירה ואף הציעה לשלם תמורתה 650,000 ₪ בתנאי שתפנה את הדירה באופן מידי. במקביל, בועז סיפר למירב כי אלירן שהינו "בן של חברים שלו", מעוניין לרכוש את הדירה ויאפשר למירב להמשיך לגור בה עד למועד מסירת הדירה החדשה מבלי לשלם דמי שכירות. לפיכך, הסכימה מירב למכור לאלירן את הדירה. ביום 26.2.2009 נחתם הסכם המכר. בסעיף 3 להסכם המכר נקבע כי התמורה בגין הדירה הינה 630,000 ₪ אשר תשולם באופן הבא:

"3.1 סך של 150,000 ₪ (במילים: מאה וחמישים אלף שקלים חדשים) במעמד חתימת חוזה זה.

3.2 חתימת הקונה על יפוי כח בלתי חוזר לטובת המוכר ו/או בא כוחו, למחיקת הערת אזהרה שתירשם לטובת הקונה בלשכת רישום המקרקעין, במקרה שחוזה זה יבוטל מסיבה כלשהי.

3.3 סך של 220,000 ₪ (במילים: מאתיים ועשרים אלף שקלים חדשים), ישולם עד ליום 26.6.2009 וזאת כנגד סילוק או גרירת כל משכנתא, חוב או זכות אחרת של צד שלישי כלשהו על הזכויות בדירה וזאת מבלי לגרוע מהצהרת המוכר בסעיף 3 למבוא וכנגד מסירת כל המסמכים מצד המוכר המאפשרים רישום העברת הזכויות בדירה ע"ש הקונה.

3.4 היתרה בסך של 260,000 ₪ (במילים: מאתיים ושישים אלף שקלים חדשים), תשולם בשיק בנקאי כנגד מסירת החזקה בדירה לרבות באמצעות מסירת מפתחותיה לידי הקונה ביום 27.9.2009.

3.5 באם עד ליום המסירה לא יהיו בידי המוכר כל אישורי המסים יופקד התשלום האחרון בנאמנות אצל עו"ד זקס אשר יעביר אותו למוכר לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים".

41. עיקר המחלוקת שבין מירב לבין אלירן הינה בשאלה האם שולמה מלוא התמורה בגין הדירה.

לטענת מירב, לא שולמה לה התמורה בגין הדירה, זולת סכום שהועבר במישרין מבנק מזרחי טפחות אל משכונית לצורך פירעון השעבוד של משכונית על הדירה. לפיכך, הודיעה מירב לאלירן על ביטול הסכם המכר, כאמור במכתב באת כוחה מיום 2.9.2010 [נספח 21 ל-ת/1].

מנגד, לטענת אלירן, מירב קיבלה את מלוא התמורה בגין הדירה, באופן הבא:

תשלום ראשון בסך 150,000 ₪ במזומן אשר שולם לידיה של מירב כיומיים לפני החתימה על הסכם המכר (להלן – התשלום הראשון);

כספי משכנתא שחולקו לשתי המחאות – המחאה אחת על סך 229,000 ₪ שהועברה לחברת משכונית לשם הסרת השעבוד על הדירה והמחאה נוספת על סך 142,000 ₪ לפקודת מירב אשר נמסרה לידיה והופקדה בחשבון המשותף בבנק הפועלים;

ארבע המחאות שסכומן המצטבר הינו 115,000 ₪ (כולל תשלום שכ"ט לעו"ד זקס) אשר נעשו, בהתאם לבקשתה של מירב, לפקודת אבסולוט (להלן – התשלום האחרון).

אליבא אלירן, למרות שהוא שילם את מלוא התמורה בגין הדירה, סירבה מירב להתפנות מהדירה והיא ממשיכה להתגורר בה עד עצם היום הזה, אף מבלי לשלם דמי שכירות.

להלן נידרש לטענות הצדדים באשר לכל אחד ואחד מהתשלומים.

42. מירב הסבירה כי בהתאם להסכם המכר, תחילה היה על אלירן להעביר לה סך 150,000 ₪ בגין הדירה. במעמד החתימה על הסכם המכר שאל אותה עו"ד זקס, מי שטיפל בעסקת המכר מטעם שני הצדדים, אם קיבלה מאלירן את התשלום הראשון. מירב השיבה בשלילה. אולם בועז שנכח בפגישה, התערב בשיחה והסביר כי אלירן יעביר לה את התשלום הראשוני "תוך מספר ימים" [סעיף 11.1 ל-ת/1].

בנסיבות אלה הודתה מירב בפני עו"ד זקס כי כבר קיבלה את התשלום הראשון, הגם שבפועל הוא מעולם לא שולם לה. כך לדבריה:

"אמרתי לו במעמד החתימה, גם שכאמרתי כן, צחי [עו"ד זקס – א.ש.] אמר לי שזה עניין פורמלי לקבל את המשכנתא שרוצה לקחת סיימון. צחי היה נוכח כשבועז אמר לי להגיד לו שכן. צחי שמע את הכל ואמר שזה בסדר".

[פר' עמ' 49, ש' 3-1]

וכן:

"העסק הזה מלכתחילה לא היה אמור להתנהל. אם סיימון היה עומד בתשלומים שלו וההורים שלו לא היו באים אליי לבית ומפנים אותי מהבית. לא קיבלתי כסף. בעקרון אם המשכנתא והכל היה מתנהל כמו שהיו אמורים להתנהל הייתי מקבלת את הכספים, הוא היה עומד בתשלום את ה-150,000 שהוא אמר שהביא לי מזוודה. אחר כך הוא שינה את גרסתו הוא אמר שהוא נתן במעמד החתימה ..."

[פר' עמ' 44, ש' 17-13]

43. כשנשאלה מירב האם ראתה שבהסכם המכר נכתב כי התשלום הראשון צריך להימסר לה במעמד החתימה ועל כך חתמה, השיבה כדלקמן: "כן. המליצו לי על העורך דין, אני ציפיתי שהוא ייצג אותי וישמור על האינטרסים שלי וזה לא מה שהוא עשה. הוא אמר לי שזה עניין פורמלי כדי שסיימון יקדם את המשכנתא" [פר' עמ' 49, ש' 16-15] וכן: "העורך דין שלי אמר שזה בסדר" [פר' עמ' 62, ש' 22].

על אף שלגרסתה היא לא קיבלה מאלירן את התשלום הראשון בגין הדירה, בחלוף מספר חודשים ממועד החתימה על הסכם המכר אפשרה מירב לאלירן להיכנס לדירה עם שמאי מקרקעין, לצורך הערכת שוויה וכחלק מהליך נטילת המשכנתא מבנק מזרחי טפחות. בעדותה לפניי המעיטה מירב מחשיבות העניין והסבירה כי "זה היה כדי להעריך את הנכס. הוא לא בא להחתים אותי על משהו. בחיים שלי לא לקחתי משכנתא" [פר' עמ' 49, ש' 11-10].

44. מירב הדגישה בעדותה כי הסכם המכר אינו משקף את כל ההסכמות בינה לבין אלירן.

כך, בהתאם לסיכום בעל-פה שנערך בינה לבין אלירן, הייתה מירב רשאית להתגורר בדירה, עד אשר תקבל את הדירה החדשה. זאת על אף שבהסכם המכר מועד פינוי הדירה נקבע ליום 27.9.2009. לדברי מירב: "זה הובהר לי שזה הסכם נורמלי וזה הסכם בין חברים ואני אפנה את הבית בכניסה לדירה לגינדי וב-3 שנים הקרובות אני יכולה להישאר בדירה ..." [פר' עמ' 53, ש' 8-7]

45. בנסיבות אלה, גם מירב לא עמדה בדקדקנות על קבלת התשלום הראשון:

"... אם אני אמורה להישאר בדירה שלי לא לחצתי עליו להעביר לי את הכסף. היה לי שבוע לפני הכניסה לבית הייתי צריכה לתת את כל הסכום, את יתרת הסכום. לא היה לי על מה ללחוץ".

[פר' עמ' 53, ש' 20-18]

וכן:

"ש. את אומרת שלא קיבלת כסף במועד חתימת ההסכם.

ת. נכון.

ש. לא היית לחוצה שלא קיבלת אותם?

ת. הייתי אמורה לשלם את הסכום עד שבוע לפני הכניסה לבית. נתתי לו אופציה ליהנות מהספק"

[פר' עמ' 63, ש' 30-26]

46. לגרסתה, אף את התשלום האחרון בסך 109,000 ₪ לא העביר אלירן לידיה, אלא לידי אבסולוט, באמצעות ארבע המחאות. בעניין זה הפנתה מירב לסעיף 19 להסכם המכר, לפיו כל שינוי או תוספת להסכם המכר יעשה בכתב ויישא את חתימות הצדדים. לטענת מירב, מעולם לא ביקשה לשנות את הוראות הסכם המכר ולהעביר את התשלום האחרון לאבסולוט. מכאן ששינוי זה נעשה שלא על דעתה ולא קיבל את אישורה.

47. מירב הודתה בחקירתה הנגדית שלא אמרה דבר לעו"ד זקס באשר לאי-קבלת התשלום הראשון במפגש שנערך בלשכת מרשם המקרקעין בפתח תקווה, בעת העברת הכספים בגין המשכנתא והסרת השעבוד שנרשם לזכות משכונית [פר' עמ' 64 ש' 12-10]. לגרסתה, הפעם הראשונה בה העלתה טענה לעניין אי התשלום הייתה "כשהוא [עו"ד זקס – א.ש.] אמר לי להעביר את המסמכים לעירייה כדי להעביר בטאבו אז באתי ואמרתי אני לא מעבירה שום דבר לפני שאני מקבלת את הכסף. ואז היה קטע שאלירן התקשר אמר להעביר את הבית לשמו שהוצאה לפועל לא יקחו לי את הבית" [פר' עמ' 64, ש' 14-12].

48. מנגד, אלירן הסביר כי, בועז התגורר בשכנות להוריו "דלת מול דלת" ובין המשפחות נוצרו יחסי שכנות טובים. על רקע יחסי שכנות אלה סיפר בועז לאלירן וגדעון, אביו של אלירן, כי מירב, ידידה טובה ושותפה עסקית שלו, מעוניינת למכור את דירתה. גדעון הציע לאלירן לראות את הדירה והשלושה נסעו יחדיו לראותה [סעיפים 26-25 ל-נ/12]. כשהגיעו לדירה פגשו את מירב. אלירן וגדעון סיירו בדירה, בזמן שמירב ובועז "הסתודדו" בצד. בין אלירן וגדעון לבין מירב לא התקיימה כל שיחה והשניים עזבו את הדירה [סעיפים 28-27 ל-נ/12].

49. הדירה מצאה חן בעיני אלירן והוא החליט לרכוש אותה. לשם כך תיאם בועז פגישה שהתקיימה יומיים לפני החתימה על הסכם המכר ובה נכחו גדעון, אלירן, בועז ומירב (להלן – הפגישה). במהלך הפגישה הוסכם כי מחיר הדירה יעמוד על סך 630,000 ₪ וכי מירב תוכל להמשיך להתגורר בדירה עד ליום 27.9.2009 (מועד קבלת החזקה בדירה החדשה).

50. במעמד הפגישה ולמען "שריון העסקה" שילם אלירן למירב סך 150,000 ₪ במזומן, בשטרות שהביא עמו בתוך תיק קטן. לדבריו, מירב לא התנגדה להעברת התשלום הראשוני בדרך זו [סעיפים 32-30 ל-נ/12; פר' עמ' 208, ש' 26-22; עמ' 226 ש' 28-18]. אלירן לא החתים את מירב על קבלת התשלום הראשוני. לדבריו: "... הכל היה בכיף. עשינו עסקה והצדדים היו מרוצים" [פר' עמ' 210, ש' 6-5, עמ' 227, ש' 4]. בהמשך הסביר אלירן כי "הוא [בועז – א.ש.] אמר שהוא יביא עורך דין שיעשה הסכם, ויהיה רשום בהסכם שישולמו 150,000 ₪" [פר' עמ' 226, ש' 22].

ראוי לציין כי על פי גרסתו של אלירן בתצהירו, גם גדעון, אביו, נכח בפגישה זו. אלירן אף חזר על כך בחקירתו הנגדית [סעיף 31 ל-נ/12; פר' עמ' 226, ש' 19-16]. ברם, גדעון בעדותו לפני הדגיש כי לא נכח במהלך הפגישה, אלא ליווה את בנו, אלירן, עד לדלת הדירה השכנה, אשר ממנה הפעיל בועז את עסקיו, בה נערכה אותה פגישה באשר לרכישת הדירה [פר' עמ' 195 ש' 14-13].

51. ביום 26.2.2009 נערכה פגישה נוספת לצורך החתימה על הסכם המכר. בפגישה זו נטל חלק גם עו"ד זקס, שייצג את שני הצדדים בעסקה. עו"ד זקס הקריא והסביר למירב את תוכנו את הסכם המכר.

לדברי אלירן: "אני יכול להעיד שהעורך דין חזר על עצמו המון פעמים ונראה פדנט" [פר' עמ' 229, ש' 10]. במועד זה, מירב אישרה בפני עו"ד זקס כי קיבלה את התשלום הראשון בסך 150,000 ₪. כך עלו הדברים מעדותו של אלירן:

"ת. היא אישרה במעמד החתימה.

ש. יש לך אישור להראות לי שהיא קיבלה את הכסף?

ת. ... היא חתמה על החוזה. במעמד החתימה זקס שאל אותה והיא ענתה שהיא קיבלה את כל הכסף.

ש. הוא החתים אותה על המסמך?

ת. עצם החתימה שלה על החוזה, היא בפירוש אומרת שקיבלה 150,000 ₪ זה אסמכתא".

[פר' עמ' 208, ש' 10-3]

52. באשר לתשלום האחרון הסביר אלירן כי בסמוך לחתימה על הסכם המכר ובנוכחות בועז וגדעון, הורתה לו מירב להעביר את התשלום האחרון "על פי הנחיות שייתן לי בועז" [סעיף 48, ל-נ/12].

בנסיבות אלה ובהתאם להנחיות שקיבל מבועז, העביר אלירן לידי בועז ארבע המחאות שסכומן המצטבר הינו 115,000 ₪ (109,000 ₪ בגין התשלום האחרון + 6,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד זקס) משוכות לפקודת אבסולוט: המחאה על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונה ליום 7.8.2009; המחאה על סך 40,000 ₪ שמועד פירעונה ליום 16.8.2009; המחאה על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונה ליום 18.8.2009; המחאה על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונה ליום 7.9.2009 [פר' עמ' 222, ש' 5, נספח 7 ל-נ/12]. כך עלו הדברים מעדותו:

"היא [מירב – א.ש.] הייתה מתנהלת איתו [בועז – א.ש.] כספית, היא אמרה נעביר את הכסף לבועז, והוא אמר להעביר גם את שכר הטרחה"

[פר' עמ' 228, ש' 18-17]

וכן:

"אני נותן את זה לאבסולוט. מה שמירב אמרה לי לאן להעביר את הכסף".

[פר' עמ' 222, ש' 3]

53. לשם תמיכה בעדותו, זימן אלירן לעדות את אביו גדעון.

גדעון הסביר כי בועז "גר ממול [מול דירתו של גדעון – א.ש.] ושמואל היה גר צמוד אליי" [פר' עמ' 183, ש' 14]. דירתו של שמואל שימשה כמשרדה של אבסולוט וגדעון הועסק שם בזמן שהיה בחופשת מחלה מעבודתו בעיריית הוד השרון. לדבריו: "הייתי שליח, ניהלתי את הדואר והפקדות [פר' עמ' 184, ש' 26, עמ' 185, ש' 8-5]. עוד הסביר גדעון כי בינו לבין בועז הייתה "התנהלות כספית" כדלקמן: "יש קבלני משנה שמקבלים שיק מבועז, אני פורט להם את השיק ולוקח עמלה של 3%. אני נותן להם את הכסף המזומן, וכשמגיע התאריך של השיק של בועז או שהוא מביא לי מזומן או שאני מפקיד את השיק, או שהוא מפקיד שיק" [פר' עמ' 185, ש' 24-22]. גדעון אף הלווה לבועז כספים ובין השניים "נוצר אמון" כדברי גדעון [פר' עמ' 186, ש' 23-19].

54. לגרסתו של גדעון, בעת שנפגשו הוא ואלירן עם מירב, הציג אותה בועז כשותפה עסקית שלו. את היחסים העסקיים ששררו בין מירב ובועז תיאר גדעון כדלקמן: "כל הזמן היא [מירב - א.ש.] הייתה באה לשם, למשרד של בועז, יש מרפסת הוא היה משחיל לה כסף והיא הייתה יוצאת" וכן: "הייתי רואה את הכסף ביד, היא הייתה מחייכת והולכת" [פר' עמ' 200, ש' 20-19, 22].

55. אף לטענת גדעון, התשלום הראשוני הועבר למירב במהלך הפגישה. לדבריו: "יש תיק שחור ושמתי את הכסף. 4 צעדים בית מול הבית, אלירן נכנס למשרד נתן למירב את הכסף שישבו שם" [פר' עמ' 194, ש' 20-19] וכן: "... זה היה לפני החתימה, אחרת היא לא הייתה מסכימה" [פר' עמ' 201, ש' 21].

ראוי לציין כי בחקירתו במשטרה ציין גדעון כי התשלום הראשון בוצע "בזמן החוזה אלירן נתן לה", בשונה מעדותו לפניי, ממנה עלה כי התשלום בוצע כיומיים קודם לכן, בפגישה בה נכחו בועז, מירב ואלירן.

כשנשאל גדעון האם החתימו את מירב על קבלת התשלום הראשוני, השיב כדלקמן: "אני לא יודע אם אלירן החתים אותה. אני יודע שהיא קיבלה את הכסף, והייתי בקשר עם העורך דין והוא אמר שהיא קיבלה" [פר' עמ' 195, ש' 19-18]. ובהמשך:

"[...]

ת. ... מספיק שהעורך דין אישר שהיא קיבלה את הכסף זה מספיק.

ש. כשאתה נותן לאלירן 150,000 ₪ אתה אומר לו תחתים אותה שהיא קיבלה את הכסף?

ת. לא אמרתי לו.

ש. אתה לא מכיר את התובעת אתה לא רואה את החוזה, אתה לא ראית טיוטה של הסכם המכר, ואתה נותן לא את הסכום בלי חותמת של התובעת?

ת. היא חתמה על החוזה לא? שם כתוב שהיא קיבלה את הכסף.

ש. היא לא כתבה שהיא מאשרת את חתימתה על קבלת הכסף.

ת. אז למה היא לא אמרה שהיא לא קיבלה את הכסף? היא הייתה איתו במרפסת וחייכה ואמרה קיבלתי את הכסף אני עוד מעט יוצאת.

[...]"

[פר' עמ' 196, ש' 23-14]

56. באשר לתשלום האחרון הסביר גדעון כדלקמן: "צעירי הזאת היא ביקשה, היא אמרה להפקיד לאבסולוט והוא [בועז – א.ש.] מעביר לגינדי ..." [פר' עמ' 192, ש' 15].

וכן: "... שמהיום הראשון היא אמרה מה שבועז יגיד לך תעשה" [פר' עמ' 193, ש' 12]. כשנשאל גדעון האם החתימו את מירב על הוראתה לפעול בהתאם להנחיות בועז, השיב כדלקמן:

"ש. זאת אומרת שכל הכספים על חשבון הסכם המכר זה היה בהתאם להוראות שבועז נתן לו?

ת. כן, זה מה שהיא רצתה.

ש. איפה האישור על זה? החתמתם אותה?

ת. לא.

ש. יידעתם את זקס שניתנה כזאת הוראה?

ת. אני יודע ששילמנו. אני אמרתי לך שבסוף שאלתי אותו, היא אמרה כן ובשבילי זה קדוש.

ש. יידעתם את עו"ד זקס שהתובעת נתנה הוראה שכל הכספים ישולמו על פי הנחיות בועז?

ת. היא שותפה שלו, למה צריך ליידע אותו?"

[פר' עמ' 197, ש' 32-25]

57. עו"ד זקס חיזק את גרסאותיהם של אלירן וגדעון.

עו"ד זקס הסביר שאת מירב פגש לראשונה במועד החתימה על הסכם המכר. עו"ד זקס התרשם כי במועד זה מירב הייתה "נינוחה ומרוצה, היא הבינה והייתה צלולה וכשירה לחלוטין" [פר' עמ' 262, ש' 29].

לטענת עו"ד זקס, במעמד החתימה על הסכם המכר ובטרם חתימת הצדדים עליו, וידא מול מירב "עשר פעמים" כי אכן קיבלה את התשלום הראשון. מירב אישרה בפני עו"ד זקס את קבלת התשלום הראשוני ואף ידעה כי על בסיס תשלום זה, תירשם הערת אזהרה לטובת אלירן. כך עלו הדברים מעדותו של עו"ד זקס:

"ת. ... את הפרט הזה וידאתי במעמד החתימה 10 פעמים.

ש. למה אתה צריך לוודא 10 פעמים ולא פעם אחת?

ת. בדרך כלל בחתימת חוזה התשלום הראשון מתבצע בשיק בנקאי, כאן זה לא קרה. פה לא ראיתי בעיניים שיק עובר מיד ליד, לכן שאלתי וחזרתי ושאלתי שוב את מירב והסברתי לה שבחתימה על חוזה היא מאשרת את קבלת הכסף, זוהי הסיבה ששאלתי והאמנתי לה".

[פר' עמ' 251, ש' 24-22]

ובהמשך:

"הסברתי לה ולאלירן שהערת אזהרה נועדה לכך שהיא לא תלך למכור את הדירה למישהו אחר. אלירן שם סכום ראשוני, אמרתי לה שעד שהוא לא יגמור לשלם יש הערת אזהרה".

[פר' עמ' 263, ש' 28-27]

58. כשנשאל עו"ד זקס מדוע לא החתים את מירב בדבר קבלת התשלום הראשוני השיב כדלקמן:

"ת. נניח שהייתי מחתים אותה, היא הייתה אומרת שהחתימה לא שלה ולא מזויפת, היא הייתה אומרת שזקס לא הסביר לי, או שהיא תגיד שבועז שיקר לה. גם אם הייתי מחתים אותה ועושה ...

ש. את זה לא ידעת בעת החתימה מה היא תטען, חשבת שהכל בסדר, האמנת לה ומצאת לנכון לשאול 10 פעמים.

ת. נכון, אני האמנתי לה, והסברתי לה שעצם החתימה על החוזה זה אישור על קבלת הכסף. גם אם אלירן היה מחתים על הקבלה היא הייתה אומרת שזה מזויף ושבועז אמר לה לשקר. היא הייתה שמחה, שפויה, צלולה בוגרת, הבינה את כל שלבי העסקה, סיפרה שקנתה דירה חדשה, לא הייתה לי שום סיבה לא להאמין לה".

[פר' עמ' 253, ש' 19-11]

59. לדברי עו"ד זקס מירב אישרה בפניו שקיבלה אף את התשלום האחרון בגין הדירה. כך עלו הדברים מעדותו:

"ש. ... אתה למעשה מתכוון שהיא אישרה בפנייך שהיא קיבלה 150,00 ₪ ולאחר מכן היא קיבלה 109,000 ₪ לאחר המשכנתא?

ת. כן".

[פר' עמ' 264, ש' 28-25]

עו"ד זקס הדגיש בעדותו לפניי כי הסתמך על אישורה הפוזיטיבי של מירב באשר לקבלת התשלום האחרון:

"אחרת לא הייתי מבקש תעודת עירייה תקפה לחודשיים שלושה, הייתי מבקש לעשות בירורים. אם לא היו אומרים לי שהכל גמור והכל שולם ואפשר לגשת לרישום לא הייתי מבקש תעודת עירייה".

[פר' עמ' 267, ש' 3-1]

60. התרשמתי שקיימת אי-בהירות בהתנהלות הצדדים בעסקת המכר ואף נדמה כי רב הנסתר על הגלוי.

כך, התשלום הראשון שולם במזומן מתוך כספים שגדעון ואלירן החזיקו בביתם, ואין תיעוד חפצי באשר למשיכתו מהבנק (כגון – תדפיס משיכה או שיק בנקאי) או באשר לתשלומו (כגון – קבלה). אמנם, מירב חתמה על הסכם המכר, דבר שתומך בגרסתו של אלירן כי התשלום הראשון אכן שולם, אולם מירב עצמה הכחישה את התשלום וטענה כי מעולם לא שולם לה.

הוא הדבר באשר לתשלום האחרון, אשר לגרסתה של מירב מעולם לא שולם לה, אך לגרסתו של אלירן התשלום שולם, לפי הנחייתה של מירב, לידי בועז ובפועל הופקד ונפרע בחשבונה של אבסולוט. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי עדותו של אלירן הייתה עניינית וקולחת. אלירן סיפק הסברים ופרטים בכל אשר נשאל. חרף הבדלים בעניינים מסוימים בין גרסתו לבין גרסת אביו (גדעון) אני מוצא כי עדותו מהימנה ועקבית. אני רואה אפוא לנכון להעניק לה משקל מוגבר.

61. נקודת המוצא לבחינת עצם ביצוע התשלום הראשון היא הוראת סעיף 3 להסכם המכר, בה נקבע כדלקמן:

"תמורת רכישת מלוא זכויות המוכר בדירה ישלם הקונה סך של 630,000 ₪ ... וזאת במועדים ובתנאים כדלהלן:

"3.1 סך של 150,000 ₪ (במילים: מאה וחמישים אלף שקלים חדשים) במעמד חתימת חוזה זה".

[ההדגש במקור – א.ש.]

אין מחלוקת כי מירב אכן חתמה על הסכם המכר. אולם, חתימתה על הסכם המכר אינה מתיישבת עם גרסתה בדבר אי-תשלום הסך של 150,000 ₪. מירב הייתה ערה לקושי זה ולכן ניסתה להמעיט מחשיבות חתימתה על הסכם המכר והזיקה שבין חתימה זו לבין קבלת התשלום הראשון:

"ש. אמרת שזקס הסביר לך משהו לגבי הון עצמי

ת. הוא אמר שאני צריכה לאשר שקיבלתי את ה-150,000 ₪ כדי לזרז את תהליך קבלת המשכנתא של סיימון.

ש. מתי חתמת על זה?

ת. זה לא אישור, זה הסכם מכר שחתמתי עליו היה שם סעיף של 150,000 ₪ שאמרתי שלא קיבלתי ובועז וסיימון וזקס היו שם ...

ש. את אומרת שבמועד החתימה ההסכם הזה על בסיסו הבנק מקבל אישור על הון עצמי וידעת שזה לא נכון וחתמת?

ת. העורך דין שלי אמר לי שזה בסדר".

[פר' עמ' 62, ש' 22-14]

הלכה היא כי מי שחותם על מסמך משפטי מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו. במיוחד נכונים הדברים כאשר המסמך נוגע לנכסי החותם [ראו: ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח(2), 145 (2003); ע"א 6055/04 לנדא נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו, 12.7.2006)]. מכאן, שמירב מוחזקת כמי שקיבלה את התשלום הראשון בגין הדירה במעמד חתימת הסכם המכר. לכל הפחות, חתימתה על הסכם המכר ממנו עולה כי התשלום הראשון התקבל הופכת את נטל הראיה, כך שעל מירב הנטל להוכיח את אי-קבלת התשלום.

62. בהקשר לאי-קבלת התשלום, גרסתה של מירב היא גרסה יחידה של בעל דין, בלא ראייה מסייעת כקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1951 [וכן ראו: ע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, לא(1) 203 (1976)].

לצד קושי ראייתי זה, עומדות גרסאותיהם החולקות של אלירן שהעיד על ביצוע התשלום בפועל לידיה של מירב, של גדעון שהעיד על הכנת הסכום וליוויו של אלירן אל פתח הדירה בה פגש את בועז ואת מירב. גרסתה של מירב עומדת אף כנגד הודאתה (שהיא איננה חולקת עליה) לפני עו"ד זקס במעמד החתימה על הסכם המכר כי התשלום הראשון אכן שולם לה. די בכך כדי להביא לדחיית גרסתה של מירב באשר לאי-קבלת התשלום הראשון.

אולם, אף אם נתעלם מכך שעדותה של מירב בכל הנוגע לתשלומים בגין הדירה היא עדות יחידה אינני סבור כי ניתן לייחס לה משקל ראייתי שגובר על עדויות העדים האחרים במשפט.

ובמה דברים אמורים?

מירב נקלעה לתסבוכת כלכלית במהלכה משכנה את דירתה לזכות משכונית, זאת לבקשתו של בועז ומתוך אמונה כי בבוא היום היא תקבל כספים ממכירת דירתו של שמואל. מירב, לגרסתה היא, נישאה לאדם קשיש במצב סיעודי בכדי ליצור רושם מוטעה אצל הבנק שהעמיד משכנתא על דירתו של שמואל. לאחר מכן, מירב שיתפה פעולה עם בועז בכדי ליצור מראית עין של חשבון משותף עם שמואל. מדובר בסדרת פעולות שעולה מהן חוסר יושרה של ממש. מירב הייתה מעורבת באופן אקטיבי בפעולות אלה שהתרחשו לאורך זמן ובכמה זירות - בדירתו של שמואל (אירוע החתונה) ובסניף בנק הפועלים במגדיאל (פתיחת החשבון המשותף עם שמואל).

לכך יש להוסיף את המצוקה הנוכחית אליה נקלעה מירב, קרי – האפשרות הממשית כי תיאלץ לפנות את הדירה, כפי שציינה בעדותה לפני: "היום אני מבינה שהייתי סתומה ולכן אני אמורה לאבד את הבית שלי ומי שלא שילם כסף על הבית יקבל אותו?" [פר' עמ' 50 ש' 16-15]. חשש זה, כי תיאלץ לפנות את הדירה, עלול ליצור הטיה בגרסתה של מירב באשר לאירועים שבמחלוקת. נסיבות שכאלה לצד חוסר היושרה שהפגינה מירב במעשיה, עובר לעסקת המכר, מחייבות גישה ביקורתית וחשדנית באשר לתוכן עדותה ומשקלה, כל עוד היא איננה נתמכת בראיות חיצוניות שיש בהן לחזק את גרסתה, כגון: מסמכים, דפי חשבון וכיו"ב.

אני ער לכך שגם עדותם של אלירן, גדעון ועו"ד זקס אינן חפות מקושי.

עדים אלה לא התנהלו בדרך תקינה ומסודרת. כפי שעלה מעדותו של גדעון, אביו של אלירן, הוא נהג להתפרנס גם מניכיון שיקים עבור קבלני משנה ועובדים של אבסולוט, אותה חברה שניהל בועז מהדירה השכנה לדירתה של משפחת סיימון. מעדותו של גדעון לפניי עלה כי הוא נהג להחזיק בביתו כספים במזומן שלא דווחו לרשויות בצורה מסודרת. הוא הדבר לגבי אלירן, שהודה בעדותו לפניי כי החזיק כספים במזומן שקיבל בצורה לא מוצהרת במסגרת עיסוקו ככדורגלן. גדעון נותר בעל חוב של בועז, בדומה לעו"ד זקס, שאף הוא הלווה כספים לבועז ומצא עצמו מול שוקת שבורה.

לכך יש להוסיף את הבדלי הגרסאות המסוימים בין גרסתו של אלירן לבין גרסתו של גדעון באשר לנוכחותו של גדעון בפגישה שבמהלכה שולם סך 150,000 ₪ למירב, אם נכח במעמד התשלום או אם המתין על ידי הדלת, כשבנו אלירן נכנס לשלם את הכסף למירב. גם סוגיית מועד התשלום הראשון לוקה באי-בהירות מבחינת גרסתו של גדעון, אשר בחקירתו במשטרה העיד כי התשלום שולם למירב "בזמן החוזה" ואילו בעדותו לפניי ובתצהירו ציין כי התשלום בוצע כיומיים קודם לחתימת הסכם המכר.

אולם, הבעייתיות שנתגלתה אצל עדים אלה והבדלי הגרסאות בנקודות מסוימות אינם מגיעים לקרסוליה של הפעילות האקטיביות שנקטה מירב בהתנהלותה הקלוקלת עם בועז אל מול שורה שלמה של גורמים חיצוניים - בנקים, רשויות ואנשים פרטיים.

63. לכך יש להוסיף כי גרסתה של מירב, כאילו התשלום הראשון לא שולם לה, מעוררת תמיהה כשלעצמה ואינה מתיישבת עם התנהלותה לאחר כריתת הסכם המכר - אם אכן כך היו הדברים, מדוע המשיכה מירב להתקדם בביצוע עסקת המכר? מצופה ממי שלא שולם לו דבר על חשבון דירת מגורים אותה הוא מוכר, כי ימנע מקידום העסקה וידרוש בעוז את שמגיע לו. דבר מאלה לא התרחש מצידה של מירב - על אף טענתה של מירב לפיה לא שולם לה התשלום הראשון, היא המשיכה להתקדם בעסקת המכר מבלי להשמיע כל טענה באשר לאי-קבלתו, כדלקמן:

ראשית, במועד החתימה על הסכם המכר חתמה מירב על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל אישור לרישום הערת אזהרה לטובת אלירן. במעמד חתימת הסכם המכר נשאלה מירב על ידי עו"ד זקס אם אכן שולם לה התשלום הראשון על חשבון מכר הדירה. כך, עו"ד זקס הסביר בעדותו לפניי כי וידא מול מירב עשר פעמים שהתשלום הראשוני אכן שולם לה וכן הסביר לה כי בחתימתה על הסכם המכר היא מאשרת את קבלת התשלום הראשוני [פר' עמ' 251, ש' 24-18]. גרסתו של עו"ד זקס חוזקה בעדותו של אלירן לפניי. גם מירב הודתה כי אישרה את דבר קבלת התשלום הראשון באזני עו"ד זקס (אם כי לגרסתה הדברים שאמרה היו תחת השפעתו של בועז שהזכיר לה שהוא זה שנשא בתשלום הראשון עבור רכישת הדירה החדשה מגינדי).

שנית, בחלוף כחמישה חודשים מיום החתימה על הסכם המכר אפשרה מירב לאלירן להיכנס לדירה בליווי שמאי להערכתה לצורך קבלת משכנתא. בעדותה ניסתה מירב לגמד מאירוע זה: "זה היה כדי להעריך את הנכס. הוא לא בא להחתים אותי על משהו. בחיים שלי לא לקחתי משכנתא" [פר' עמ' 49, ש' 11-10]. ברם, גרסה זו אינה משכנעת ואינה מתיישבת עם טענתה של מירב כי הונו אותה וכי התשלום הראשון לא שולם לה כלל.

שלישית, ביום 12.7.2009 נסע עו"ד זקס לביתה של מירב על מנת להחתימה על טפסים שיועברו לבנק מזרחי טפחות לשם המשכנתא אותה מבקש אלירן ליטול. גם במועד זה לא טענה מירב לפני עו"ד זקס כי התשלום הראשון לא שולם לה.

רביעית, ביום 19.8.2009 נפגשו הצדדים לעסקת המכר בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה לשם הסרת השעבוד הרובץ על הדירה ורישום משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות. מירב הסבירה בעדותה כי ידעה "שמסירים את המשכון של משכונית מהבית" ובמקומה רושמים משכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות [פר' עמ' 50, ש' 5-1]. חרף האמור, לא התלוננה בפני עו"ד זקס כי התשלום הראשוני טרם שולם לה ולא ניסתה למנוע את התקדמות ההליך הקנייני.

חמישית, מירב התבקשה על ידי עו"ד זקס להמציא את אישור העירייה הנדרש לשם העברת הזכויות בדירה על שמו של אלירן. לגרסתו של עו"ד זקס, גם אז לא העלתה מירב כל טענה באשר לאי התשלום, כפי שציין עו"ד זקס בעדותו לפניי: "... מירב לא התקשרה אליי אף פעם, אני התקשרתי אליה. אני זמין תמיד, היא יכלה להשיג אותי לשלוח לי הודעה, להשאיר לי הודעה קולית. הייתי עוצר הכל ושולח את הצדדים לבית משפט אם היא הייתה אומרת שיש בעיה. התקשרתי אליה ושאלתי אותה קיבלת את כל הכסף היא אמרה לי כן, אמרתי לה לכי לעירייה תביאי את האישורים היא אמרה אני לחוצה אבל אני אגיע לטפל בזה. בטאבו היא לא אמרה, אצלה בבית היא לא אמרה. אני הייתי זמין כל הזמן ..." [פר' עמ' 264, ש' 22-17]. לגרסתו של עו"ד זקס, מירב אף אישרה בפניו את קבלת התשלום האחרון בגין הדירה [פר' עמ' 264, ש' 29-25].

למעשה, הפעם הראשונה בה הלינה מירב לפני עו"ד זקס על אי-קבלת התמורה בגין הדירה הייתה במסגרת מכתב שנשלח על ידי באת כוחה, ביום 8.7.2010, כשנה וחמישה חודשים לאחר כריתת הסכם המכר [נספח 54 ל-ת/1] וזמן לא מועט לאחר שאלירן נקט בתביעת הפינוי כנגד מירב לבית משפט השלום בכפר סבא, בחודש אפריל בשנת 2010.

64. ברם, בכדי לא להותיר את ההכרעה בסוגיית התשלום בידיה של חזקת החתימה, בידיהן של ראיות נסיבתית ותחת גרסאותיהם של צדדים ישירים בתביעה, אני סבור כי נכון יהיה להתחקות גם אחר תנועת הכספים בין הדמויות השונות שבמוקד המחלוקת על מנת להגיע לתוצאה מדויקת ונכונה ככל האפשר באשר לשאלה האם אכן שולמה התמורה בגין הדירה, אם לאו.

בהקשר זה, הסבירה מירב בתצהירה שביום 17.2.2009, מספר ימים לפני עסקת המכר עם אלירן, נגשו מירב ובועז אל משרד המכירות של גינדי. מירב בקשה לרכוש את הדירה החדשה ולשם הבטחת הרכישה נדרשה לשלם מקדמה בסך 100,000 ₪. במועד זה מסר לה בועז שלוש המחאות כדלקמן: המחאה על סך 10,000 ₪ מזומן; המחאה על סך 10,000 ₪ שמועד פירעונה ביום 23.2.2009 והמחאה על סך 80,000 ₪ שמועד פירעונה ביום 5.3.2009. כל ההמחאות הללו נמשכו מחשבונה של אבסולוט [סעיף 10.29 ל-ת/1].

לאחר שההמחאות נמסרו לגינדי חתמה מירב על החוזה לרכישת הדירה החדשה.

פרט לתשלומים אלה בסך 100,000 ₪ לרכישת הדירה החדשה מגינדי, מסר בועז למירב גם 12 המחאות שיקים שסכומן המצטבר הינו 120,000 ₪. גם המחאות אלה נמשכו מחשבונה של אבסולוט (כאשר 10 המחאות מתוכן נפרעו בחשבון הבנק של מירב) [סעיפים 10.31-10.28 ל-ת/1 וכן נספח 9 ל-ת/1, הכולל צילום של חלק מהשיקים הנ"ל]. בועז העביר אפוא למירב סך של 200,000 ₪ בחודש פברואר 2009 באמצעות המחאות, חלקן דחויות, שנמשכו מתוך חשבונה של אבסולוט.

65. סכום זה הוא ששימש לרכישת הדירה החדשה ונמסר למירב כנגד התשלומים אותם הייתה צריכה לקבל מאלירן מכוח הסכם המכר. ראיה לכך ניתן למצוא בסמיכות שבין התשלומים שהעביר בועז לחברת גינדי לבין המועד שבו שולם למירב סך 150,000 ₪ על ידי אלירן (24.2.2009) וכן בהודעתה של מירב במשטרה לפיה: "... את ה-150,000 לא קיבלתי ובועז ביקש ממני להגיד לצחי [עו"ד זקס – א.ש] שכן והוא הזכיר לי שנתן לגינדי 100,000 וצ'קים לבנק הפועלים ושאני חייבת לו ושהוא תמיד שם בשבילי" [נספח 31 ל-ת/1].

66. בנוסף לסכומים אלה, נשא בועז גם בתשלום השני בגין הדירה החדשה, בסך 94,000 ₪ [ראו סעיף 10.31 ל-ת/1 וכן נספח התשלומים של גינדי, ממנו עולה ביצוע התשלום האמור ביום 24.8.2009]. ניתן להציג את התשלומים שביצע בועז עבור מירב, במישרין ובאמצעות אבסולוט, בטבלה הבאה:

67. לטענת מירב, התשלומים שהועברו לגינדי על ידי בועז הם החזר חובות שלו כלפיה. לדבריה: "בועז נתן לי 12 שקים של החברה שלו, בסכום כולל של 120,000 ₪ ... בועז אמר לי שזה על חשבון החוב שלו כלפי" [סעיף 10.28 ל-ת/1]. וכן: "הסכום של 100,000 ₪ היה אמור לכסות חלק ניכר מהחוב של בועז כלפי [סעיף 10.29 ל-ת/1].

לביסוס טענה זו, מירב ערכה במסגרת תצהירה טבלה המבוססת על תנועות בחשבונה, ממנה עולה כי הלוותה לבועז סך 276,400 ₪. שני מקורות כספיים עיקריים בטבלה זו הם הלוואה ממשכונית בסך 167,000 ₪ וכן הלוואה בסך 80,000 ₪ [סעיף 10.11 ל-ת/1].

לפיכך, הכספים שקיבלה חזרה מגינדי, לאחר שביטלה את עסקת הרכישה של הדירה החדשה והעבירה את זכויותיה בה, הם כספים שבועז נותר חייב לה ולא כספי התמורה שקיבלה מאלירן בגין הדירה.

כך, כשנשאלה מירב בחקירתה האם הכסף שהושב לה על ידי חברת גינדי "זה כסף של אלירן"? השיבה: "אתה מערבב שני דברים. יש את החוב של בועז ואת שלו" [פר' עמ' 49, ש' 22].

68. אינני מקבל טענה זו של מירב.

ראשית, גרסה זו של מירב, כאילו בועז היה חייב לה כספים שהיא הלוותה לו, אינה מתיישבת כלל עם גרסתה במשטרה, לפיה בועז הוא שתמך בה מהבחינה הכלכלית: "... אני קיבלתי הודעה מהבנק שלי שאני צריכה להסדיר את החשבון שלי איתם ... פניתי לבועז וביקשתי ממנו עזרה. היות ובועז לא יכול לערוב לאף אחד כי יש לו בעיה בבנקים בועז נתן לי צ'קים של החברה ... 12 צ'קים של 10,000 ₪ כל אחד ..." וכן: "... נוצרו לי חובות ולקחתי הלוואות מכל מיני אנשים ... ישבתי המון בבית ורוב הזמן לא עבדתי ... הייתי חושבת בחושך שעות מה יהיה לגבי מה שאני חייבת. אנשים לחצו עלי שאני אחזיר להם את הכסף ..." [נספח 31 ל-ת/1].

גם בעדותה לפניי עמדה מירב על קשייה הכלכליים והסבירה כי לא עבדה "משהו כמו 7 חודשים" וכי "לא התפרנסתי. היה לי בבנק סכומים שהלכו ונגמרו" [פר' עמ' 31, ש' 15, 21]. בנסיבות אלה, לדברי מירב, "... הוא [בועז – א.ש.] אמר לי שהוא יעשה כל מה שהוא יכול והוא ישיג לי את הכסף שאני אסמוך עליו ... הוא השיג לי 2000 לזה 5000 להוא וככה חיסלתי חובות שהייתי חייבת הוא גם הכניס לי כסף לבנק ..." [נספח 31 ל-ת/1].

חוסר יכולתה הכלכלית של מירב, על פי גרסתה היא, אינו מתיישב עם תמיכה כספית בבועז בהיקף כספי כה ניכר.

שנית, על פי הטבלה שערכה מירב בתצהירה, סכומן המצטבר של ההלוואות שהעמידה מירב לזכותו של בועז הוא 276,400 ₪. לגרסתה של מירב, בועז החזיר לה סכומים שונים שמצטברים לסך 43,900 ₪ עד לסוף שנת 2008, מעבר לתשלומים בהמחאות ששולמו מחשבונה של אבסולוט והתשלומים בעבור הדירה החדשה (קיים החזר נוסף שבוצע על ידי בועז ביום 8.11.2009, במועד שמאוחר לעסקת המכר).

היתרה הבלתי מסולקת לשיטתה של מירב היא אפוא סך 232,500 ₪.

בנוסף, מירב בחקירתה הנגדית הודתה כי הלוואה עיקרית שנטלה בסך 80,000 ₪ כביכול בעבור בועז, שימשה לפירעון הלוואות קודמות שנטלה: "... אחרי זה לקחתי הלוואה של 80,000 ₪ שכיסתה את ההלוואה" [פר' עמ' 30 ש' 19]. לאחר הפחתת הלוואה זו תתקבל התוצאה לפיה במועד רכישת הדירה החדשה בועז חב למירב סך 152,500 ₪.

מאידך, בחודשים פברואר-מרץ 2009 שילם בועז שילם מכספי אבסולוט סך 100,000 ₪ בגין התשלום הראשון של הדירה החדשה וכן סך 100,000 ₪ בעשר המחאות דחויות לפקודתה של מירב ושנמשכו אף הן מחשבונה של אבסולוט.

הפועל היוצא הוא כי אין התאמה בין הכספים שכביכול בועז נותר חייב למירב לבין הסכומים הגבוהים יחסית בהם נשאה אבסולוט בגין התשלום הראשון לרכישת דירתה החדשה של מירב ובגין התשלומים הישירים ששולמו למירב. ברי כי לבועז לא היה אינטרס לשלם מאות אלפי שקלים מחשבונה של אבסולוט בעבור מירב, אלא אם כן ידע כי מירב תחזיר את הכספים הללו מתוך התשלומים שהיא עתידה לקבל בגין מכר הדירה.

שלישית, מירב הודתה בחקירתה הנגדית כי התיזה שיצרה בגרסתה, לפיה התשלומים בסך 200,000 ₪ ששולמו על ידי בועז בחודש פברואר 2009 באמצעות המחאות מחשבונה של אבסולוט הם בעצם החזר הלוואה של משכונית שנטלה מירב עבור בועז, אינה אלא קונסטרוקציה משפטית שנולדה בדיעבד:

"ת. כן שבועז שילם על חשבון המשכונית, הכסף שאני לקחתי הלוואה עבורו. הוא החזיר לי את הכסף של משכונית חזרה.

ש. את מספרת לנו על הקיזוזים, זה משהו שאת עושה עכשיו בדיעבד. בזמן אמת זה לא נאמר ע"י בועז?

ת. בזמן אמת זה לא היה. בנק מזרחי נתן את הכסף למשכונית עדיין לא קיבלתי את הכסף מגינדי והיה תביעה מולי על הבית "שרכשתי"."

[פר' עמ' 42 ש' 30-25]

אמנם, בהמשך חקירתה תיקנה מירב את גרסתה, אולם אני רואה לנכון להעניק משקל דווקא לתשובתה הראשונית, הספונטאנית, ממנה עולה כי במועד בו שילם בועז עבור הדירה החדשה (באמצעות שיקים של אבסולוט), לא נאמר כי התשלום מהווה פירעון חובותיו של בועז בגין ההלוואה שנטלה מירב ממשכונית.

69. על פי הסכם המכר, היה על אלירן לשלם בגין הדירה תשלום שלישי ואחרון בסך 260,000 ₪. ברם, לנוכח התשלום המוגדל בגין המשכנתא שנטל אלירן מבנק מזרחי טפחות, אליו נידרש בהמשך, נותרה יתרה לתשלום בסך 109,000 ₪ בלבד.

אלירן מסר ארבע המחאות לפקודת אבסולוט שמועד פירעונן כדלקמן: סך 25,000 ₪ ליום 7.8.2009; סך 40,000 ₪ ליום 16.8.2009; סך 25,000 ₪ ליום 18.8.2009; סך 25,000 ₪ ליום 7.9.2009. סכומים אלה המצטברים לסך 115,000 ₪ שכוללים גם את שכר טרחתו של עו"ד זקס בגין הליווי והטיפול בעסקת המכר וייצוג הצדדים בסך 6,000 ₪. כאמור, לגרסתו של אלירן, ההמחאות שולמו לאבסולוט לפי הנחייתה של מירב.

גרסתו של אלירן, אשר נתמכת בעדותו של אביו גדעון, לפיה מירב הנחתה את אלירן להעביר את הכספים לאבסולוט מתיישבת עם ביצוע התשלום הראשון בגין רכישת הדירה החדשה מתוך חשבונה של אבסולוט, עם ביצוע התשלום השני בגין הדירה החדשה בסך 94,000 ₪ על ידי בועז ביום 24.8.2009 וגם עם התנהלותה של מירב לאחר גמר העסקה, במובן זה שלא מחתה ולא התלוננה על אי-ביצוע התשלום השלישי לשיטתה [לעניין ביצוע הרכישה של הדירה החדשה באמצעות שיקים שנמשכו מתוך חשבונה של אבסולוט ובאמצעות תשלום של בועז, ראו: תצהירה של מירב, סעיפים 10.29-10.28 ל-ת/1; פר' עמ' 43 ש' 21-18. לעניין מועד התשלום השני בגין הדירה החדשה על ידי בועז, ראו: סעיף 10.31 ל-ת/1]].

אמנם, מירב הסבירה את היעדר המחאה מצידה בכך ש"היו לי 3 שנים מרגע שמכרתי לסיימון את הדירה ועד שהייתי אמורה להיכנס לבית [הדירה החדשה – א.ש.]. לא היה לי לחץ כי הייתי אמורה עד שבוע לפני הכניסה לגינדי לא הייתי אמורה להעביר שום כסף חוץ מהמקדמה. הוא בא לקראתי אז אני באתי לקראתו" [פר' עמ' 50, ש' 13-11].

ברם, הסבר זה שמסרה מירב אינו מתיישב עם עדותה במקום אחר, שם הסבירה כי לאחר פגישת הצדדים בלשכת רישום המקרקעין (19.8.2009) "הייתי לחוצה על הקטע של הכסף" משום שנדרשה להעביר לגינדי תשלום בגין הדירה החדשה [פר' עמ' 46, ש' 20, עמ' 48, ש' 12-11]. הסבר זה אף אינו מתיישב עם האמור בסעיף 10.31 לתצהיר עדותה הראשית של מירב, שם פירטה את התשלומים שנדרשה לשלם לחברת גינדי.

70. מירב טענה כי בהתאם לסעיף 19 להסכם המכר, כל שינוי או תוספת להסכם המכר יעשה בכתב ויישא את חתימות הצדדים. מאחר שאין בידי אלירן מסמך בכתב המלמד על שינוי המוטב בתשלום האחרון בגין הדירה, הרי שגם אם שילם לאבסולוט, אין הדבר נחשב כתשלום על חשבון התמורה.

לאחר שבחנתי טענה זו אני סבור כי מירב מנועה מלהעלותה מאחר שיש בטענה זו חוסר תום לב של ממש.

ראשית, לנוכח עדותה לפניי בה טענה במצח נחושה כי ההסכם אינו משקף את ההסכמות [פר' עמ' 53 ש' 13-11].

שנית, מאחר שהתרשמתי כי הצדדים כלל לא פעלו על פי תניה זו, בעניינים מהותיים בעסקת המכר.

כך, על אף שבהסכם המכר נקבע כי התשלום השני יעמוד על סך 220,000 ₪, בפועל שולמו על ידי אלירן 371,000 ₪ באמצעות תשלום המשכנתא.

בנוסף, על אף שבהסכם המכר נקבע מועד פינוי הדירה ליום 27.9.2009, המשיכה מירב להתגורר בדירה. הסברה של מירב לכך היה כי הסכם המכר אינו משקף את מלוא ההסכמות בין הצדדים [פר' עמ' 53, ש' 13-11]. מירב גם לא שילמה מעולם את דמי השכירות בסך 3,000 ₪ כפי שנקבע בסעיף 5.4 בהסכם המכר. התנהלותה זו של מירב דווקא מחזקת את התרשמותי שהצדדים לא דקדקו בהוראות הסכם המכר.

71. כפי שעולה מתצהירה של מירב ומעדותה לפני, בועז שילם בעבור מירב את שני התשלומים הראשונים בגין הדירה החדשה: סך 100,000 ₪ באמצעות שלוש המחאות מחשבונה של אבסולוט כתשלום ראשון, ובנוסף סך 94,000 ₪ כתשלום שני. תשלומים אלה מתיישבים עם נספח 13 ל-ת/1, הוא דו"ח החשבון של מירב אצל גינדי. כפי ששנינו, בנוסף לסכומים אלה, קיים סכום אחר בסך 100,000 ₪ אשר שולם למירב, ומקורו באותן 10 המחאות שנמשכו ונפרעו מחשבונה של אבסולוט על סך 10,000 ₪ כל אחת (מתוך 12 המחאות שנתן בועז למירב). אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שבועז ואבסולוט שילמו סך 294,000 ₪, מתוכם 194,000 ₪ ששולמו לגינדי עבור הדירה החדשה של מירב וסך 100,000 ₪ נוספים שנפרעו לחשבונה של מירב.

72. בראיות שהובאו לפניי מירב לא הצטיירה כאישה אמידה. גם לגרסתה של מירב מצבה הכלכלי לא היה שפיר. עו"ד זקס העיד לפני כי בועז נרדף על ידי נושים כבר בשנת 2008, עוד לפני עסקת המכר [פר' עמ' 286 ש' 18-2]. מירב לא הניחה כל הסבר סביר באשר למקורם של הכספים שזרמו מחשבונה של אבסולוט ומחשבונו של בועז לרכישת הדירה החדשה ולחשבונה האישי. מכאן שהמסקנה המסתברת היא כי התשלום הראשון והתשלום האחרון ששילם אלירן בגין הדירה, היו חלק מעסקה סיבובית במסגרתה התשלום הראשון והתשלום השני עבור הדירה החדשה של מירב שולמו לגינדי על ידי בועז (מתוכם לפחות 100,000 ₪ מחשבונה של אבסולוט), כאשר מירב השיבה כספים אלה לבועז ולאבסולוט מכספי התשלום הראשון והתשלום האחרון של התמורה בגין מכר הדירה.

מהלכים כספיים אלה, כמו גם חתימתה של מירב על הסכם המכר ודרך התנהלותה לאחר חתימת הסכם המכר מתיישבים עם גרסתו של אלירן ומחזקים אותה. לפיכך, על יסוד כלל הטעמים דלעיל, אני מעדיף את גרסתו של אלירן על פני גרסתה של מירב. אני קובע כי הוכח לפניי שהתשלום הראשון בסך 150,000 ₪ והתשלום האחרון בסך 109,000 ₪ (בצירוף 6,000 ₪ בגין שכר טרחתו של עו"ד זקס) שולמו על ידי אלירן על חשבון התמורה בגין מכר הדירה.

73. לאחר ביצוע התשלום הראשון, בוצע התשלום השני, מכספי המשכנתא שנטל אלירן מבנק מזרחי טפחות בסך 371,000 ₪. סכום זה פוצל לשתי המחאות: האחת על סך 229,000 ₪ משוכה לפקודת משכונית, אשר הייתה אמורה להסיר את השעבוד מהדירה כנגד התשלום. השנייה על סך 142,000 ₪ משוכה לפקודת מירב.

מירב הסבירה כי ביום 19.8.2009 נפגשה עם אלירן, עו"ד זקס ונציג מטעם בנק מזרחי טפחות בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה. מירב ראתה כי נציג בנק מזרחי טפחות העביר לאלירן המחאה על סך 229,000 ₪ לשם כיסוי החוב לחברת משכונית והסרת השעבוד על הדירה. לטענתה, כיוון שבועז ואלירן "רקמו קנוניה בעניין זה ופעלו בעצה אחת" אין לזקוף את סילוק החוב לחברת משכונית כחלק מהתמורה ששולמה בגין הדירה.

באשר להמחאה הנוספת על סך 142,000 ₪ הסבירה מירב כי לא ראתה שהמחאה זו נמסרה לאלירן אולם "מן ההיגיון שזה נמסר לסיימון" [פר' עמ' 51, ש' 14]. במועד זה, לטענת מירב, היה על אלירן להעביר את ההמחאה לידיה, אולם הוא לא עשה כן. לדבריה: "... מה מנע מסיימון לתת לי את השיק בטאבו אם הוא היה אצלו?" [פר' עמ' 46 ש' 32-31]. וכן: "... ה-142,000 ₪ הם לא ניתנו לי בטאבו, אני הבנתי שיש שיק נוסף כי בעיקרון הכסף שניתן למשכונית שעו"ד זקס הביא אותי לטאבו ואמר שהוא רוצה לבטל ..." [פר' עמ' 45, ש' 13-11]

74. לגרסתה של מירב, למרות שההמחאה שנרשמה לפקודתה לא נמסרה לה, היא מצאה את דרכה לחשבון הבנק המשותף. אולם, נמנע ממירב למשוך את כספי ההמחאה:

"לא נתנו לי למשוך את הכסף. אני הייתי בידיים של בועז ושל סיימון בשלב הזה"

[פר' עמ' 45, ש' 6]

וכן:

"כן ניגשתי לבנק במגדיאל לבדוק אם יש שם משהו ואז צרחו עליי שם ושלחו אותי לבועז".

[פר' עמ' 45, ש' 15-14]

ובהמשך:

"ת. ... פניתי לגילה והלכתי לבדוק אם היה משהו נוסף. גילה התקשרה לבועז ואמר לי שיהיה בסדר כי הייתי לחוצה על הקטע של הכסף.

[...]

ש. בועז קרא לך למשרד יש 142,000 בחשבון שלך.

ת. גילה התקשרה לבועז ובועז הוציא אותי מהבנק.

ש. עם מאבטחים?

ת. כמעט. הייתי תלויה בהם.

ש. מה הכוונה הוציא אותך?

ת. הוא אמר תיקחי את הרגליים שלך ותגיעי לכאן מהר.

ש. ... למה לא חזרת לבנק למשוך את הכסף?

ת. לא יכולתי למשוך את הכסף. מה מנע מסיימון לתת לי את השיק בטאבו אם הוא היה אצלו?

[...]

ש. את יודעת שהכסף מופקד בחשבון שלך ושל שמואל. ניגשת לשלם שובר, גילה התקשרה אליו, אמר לך קחי את הרגליים ותבואי אליי, אז הוא אמר לך אל תשלמי את השובר אני אמצא דרך לשלם את השובר של גינדי לא דרך החשבון כי יש שיקים שאני צריך להעביר באותו יום. את הסכמת שהוא ישלם עם השיקים האלה.

ת. לא נכון. בנק מזרחי נתן לי ה-140,000 ₪ היו אמורים להגיע אליי. לא היו אמורים להגיע לחשבון הבנק.

[עמ' 46, ש' 32-19, עמ' 47, ש' 9-4]

75. לגרסתו של אלירן, לאחר החתימה על הסכם המכר ומתן התשלום הראשוני במזומן למירב, פעל לקבלת משכנתא מבנק מזרחי טפחות. במסגרת הבקשה שהוגשה לבנק מזרחי טפחות, צורפה חתימתה של מירב מיום 1.7.2009 על טופס "תשלום על חשבון הלוואה" [נ/3]. במסגרת טופס זה, הורתה מירב כי תשלומי המשכנתא שיקבל אלירן מבנק מזרחי טפחות יחולקו כדלקמן: סך 229,000 ₪ לפקודת חברת משכונית וסך 142,000 ₪ לפקודת מירב.

ביום 19.8.2009 נפגשו מירב, אלירן, עו"ד זקס, נציג מטעם בנק מזרחי טפחות ונציג מטעם משכונית בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה. במועד זה, העביר אלירן לנציג חברת משכונית סך 229,000 ₪ ואת ההמחאה על סך 142,000 ₪ העביר למירב. לדבריו: "את הכסף של המשכנתא היא קיבלה באותו רגע פיזית, עם השם שלה ומספר חשבון שלה. היה רשום רק את השם שלה. מי ידע שיש לה חשבון משותף" [פר' עמ' 228, ש' 10-9]. כשנשאל אלירן מדוע לא החתים את מירב על קבלת ההמחאה בסך 142,000 ₪ השיב: "מה היא יכולה לעשות עם השיק אם לא להפקיד למספר חשבון של השיק? ובהמשך: "מה אני בנק? למה אני צריך להחתים?" [פר' עמ' 221, ש' 10, 12].

76. עו"ד זקס הסביר כי ביום 12.7.2009 נסע לביתה של מירב להחתים אותה על טופס התחייבות" וטופס "תשלום על חשבון הלוואה" והסביר לה את משמעותם של טפסים אלה. לדבריו: "אמרתי שמי שקונה את הדירה זה הבנק של אלירן. אמרתי שחלק הולך למשכנתא שלה וחלק הולך ישירות אליה, הסברתי לה את זה" [פר' עמ' 265, ש' 25-24]. במועד זה, ביקשה מירב שההמחאה תופקד לחשבון הבנק המשותף. לדבריו: "היא נתנה לי את מספר החשבון. בדיעבד אני יודע שזה חשבון המשכורת שלה, איזה חשבון קרוב יותר לאדם מאשר חשבון המשכורת שלו ..." [פר' עמ' 266, ש' 6-5].

לדבריו, במועד הפגישה בלשכת רישום המקרקעין הסביר למירב "מה הולך לקרות, הנציג של הבנק בא עם 2 שיקים, הנציגים של המשכנתא שלה, נמחקת המשכנתא שלה, היא צריכה ללכת לעמדה לשלם 60 ומשהו ₪ לקבל את הנסח, להראות את הנסח לפקיד של הבנק, ואז זה נרשם לטובת הבנק של אלירן, נציג משכנתא שלה מצד שני, הכל נעשה בטאבו, היא הבינה הכל, ולא הזכירה שום דבר נגד התשלום הראשון ..." [פר' עמ' 266, ש' 13-9]. בפגישה זו נמסרה ההמחאה לידיה של מירב [פר' עמ' 266, ש' 6].

77. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים אני קובע כי ההמחאה ששולמה למשכונית בסך 229,000 ₪ מתוך כספי המשכנתא שנטל אלירן מבנק מזרחי טפחות הינו חלק מתשלום התמורה בגין הדירה. לכך שלושה טעמים.

ראשית, ההלוואה שנטלה מירב מחברת משכונית נעשתה בחודש ספטמבר 2008, קרי - כחצי שנה לפני החתימה על הסכם המכר, בטרם הכירה או פגשה את אלירן [פר' עמ' 42, ש' 16-14]. בנסיבות אלה, בהיעדר קשר בין אלירן לבין ההלוואה שנטלה מירב מחברת משכונית, הרי שתשלום סך 229,000 ₪ לחברת משכונית מהווה חלק מפירעון התמורה בגין הדירה.

שנית, קיימת בעניין זה הודאה ברורה מצד באת כוחה של מירב, לפיה סכום זה נחשב כחלק מהתמורה בגין הדירה. ההודאה נעשתה במסגרת מכתב מיום 8.7.2010 שנשלח לעו"ד זקס ובו נכתב כהאי לישנא:

"פנייתי הבהולה אליך מקורה בעובדה כי מרשתי טענה בפניי כי כספי התמורה נשוא עסקת המכר לא שולמו לכיסה על ידי הקונה – מר סיימון ו/או לא התקבלו לידיה, למעט תשלום הסך שנדרש כתנאי לסילוק משכנתא שרבצה על הדירה נשוא הסכם המכר, לטובת חברת "משכונית", בסך של כ-229,000 ₪ מתוך כלל התמורה"

[נספח 54 ל-ת/1; ההדגש הוסף]

שלישית, שטר פדיון משכנתא שנמסר לצדדים במועד פגישתם בלשכת רישום המקרקעין מלמד כי החוב לחברת משכונית נפרע במלואו במועד העברת תשלום זה [נספח 23 ל-ת/1].

78. אף ההמחאה על סך 142,000 ₪, המהווה את יתרת כספי המשכנתא, מהווה חלק מהתמורה ששילם אלירן עבור הדירה.

ראשית, המחאה זו הייתה משוכה לפקודת מירב : "ח-ן 247056 ס678 ב12 ע"ש נוימן צעירי מירב" וסחירותה הוגבלה: "למוטב בלבד" [ראו נספח 25 ל-ת/1].

עו"ד זקס הסביר בעדותו כי את ההמחאה על סך 142,000 ראתה מירב בעת שנפגשו הצדדים בלשכת רישום המקרקעין והמחאה זו הועברה לידיה. לדבריו: "היה שני שיקים ביד, כל אחד בדק את המספרים שכתובים על השיקים, כל אחד מהנוכחים בדק את השיקים וראו שיש שני שיקים. למיטב זכרוני היא גם קיבלה את השיק השני ליד שלה, בסוף השיק שלה הגיע לחשבון הבנק שלה ..." [פר' עמ' 266, ש' 22-20].עצם הפקדתה של ההמחאה בחשבון המשותף עולה בקנה אחד עם גרסאותיהם של אלירן ושל עו"ד זקס כי המחאה זו נמסרה לידיה של מירב במפגש שנערך עמה בלשכת מרשם המקרקעין בפתח תקווה.

שנית, מרגע הפקדתה של ההמחאה בסך 142,000 ₪ בחשבון הבנק של מירב וזיכוי החשבון, הועברה השליטה על הנעשה בכסף לידיה של מירב כבעלת החשבון.

ממסמכי פתיחת חשבון הבנק המשותף, עליהם חתומה מירב, עולה כי פרטי ההרשאה לחשבון הבנק המשותף הינם "כל אחד לחוד" [נספח 56 ל-ת/1]. גב' מרום אישרה בעדותה כי הסבירה למירב את משמעות חתימתה על סעיף זה [פר' עמ' 98, ש' 31-30]. בנסיבות אלה, מירב הייתה רשאית לעשות בהמחאה על סך 142,000 ₪ אשר הופקדה לחשבון הבנק המשותף כרצונה.

שלישית, גרסתה של מירב לפיה לא ראתה כי ההמחאה נמסרה לאלירן ולא ידעה כי ההמחאה הופקדה לחשבון המשותף אינה מתיישבת עם גרסתה במשטרה לפיה: "... ואת הצי'ק הנוסף של היתרה העביר צחי לחשבון המשותף שלי ושל שמואל קדמי אבא של בועז חשבון שמנוהל בבנק הפועלים סניף מגדיאל ... כמה ימים אח"כ נכנסתי לבנק וגילה מיהרה לטלפן לבועז לדווח לו שאני שם ואני רוצה לשלם שובר לתשלום מהחשבון מאחר והדירה שלי נמכרה והסכום אמור היה לעבור אליי ..." [נספח 31 ל-ת/1]. מגרסתה במשטרה עולה כי הגיעה לבנק הפועלים במכוון על מנת לשלם את השובר לגינדי, מתוך כספי התמורה בעבור הדירה.

79. מירב הלינה כי למרות שההמחאה על סך 142,000 ₪ הופקדה בחשבון המשותף, הסכום נמשך על ידי צד שלישי ולא הגיע בסופו של דבר לידיה.

הגם שמבחינת מערכת היחסים והיריבות החוזית מול אלירן אין הדבר מעלה או מוריד, שכן ההמחאה שמסר אלירן למירב נפרעה מתוך חשבונה, הרי שיש לציין כי הלכה ולמעשה לא נגרם למירב חסרון כיס, מאחר שבמסגרת התביעה דנן הגיעו מירב ובנק הפועלים לידי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.2.2015. על פי הסכם הפשרה, שילם בנק הפועלים למירב סך 200,000 ₪, מתוכם סך של 142,000 ₪ בגין ההמחאה שהופקדה ביום 19.8.09 בחשבון הבנק המשותף וסך נוסף של 58,000 ₪ בגין הפרשי הריבית.

80. סיכומו של דבר, אני קובע כי כספי המשכנתא שנטל אלירן מבנק מזרחי טפחות על סך 371,000 ₪ ואשר חולקו לשני תשלומים (האחד על סך 229,000 ₪ והשני על סך 142,000 ₪) שולמו למירב כחלק מהתמורה בגין הדירה.

81. הנה כי כן, מירב קבלה בגין הדירה את התשלומים הבאים:

א. סך 150,000 ₪ כתשלום ראשון במזומן.

ב. סך 229,000 ₪ כתשלום מתוך כספי המשכנתא ששמשו לפירעון החוב למשכונית.

ג. סך 142,000 ₪ בהמחאה שהופקדה לחשבון הבנק המשותף (סכום זה אף שולם פעם נוספת למירב על ידי בנק הפועלים במסגרת הסכם הפשרה).

ד. סך 109,000 ₪ כתשלום אחרון – באמצעות ארבע המחאות ששולמו לפקודת אבסולוט, לבקשתה של מירב ועל רקע החזרים שביצעה מירב לבועז בגין התשלומים ששולמו עבור הדירה החדשה.

סכומים אלה מצטברים לסך – 630,000 ₪, הוא סכום התמורה המלא כפי שנקבע בהסכם המכר.

82. אני קובע אפוא כי אלירן מילא אחר כל חיוביו על פי הסכם המכר ושילם למירב או לפקודתה סך 630,000 ₪. לפיכך, דין טענתה של מירב כאילו אלירן לא שילם את מלוא תשלום התמורה בגין הדירה – להידחות. בנסיבות אלה אין יסוד לטענתה של מירב לפיה אלירן פעלה כנגדה בתרמית. ממילא הודעת הביטול מטעמה של מירב ניתנה שלא כדין ויש בה להוות הפרה יסודית של הסכם המכר על ידי מירב [ראו: ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 671 (1988); ע"א 256/89 פרץ נ' כובס, פ"ד מו(3) 557, 564 (1990); ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 (1998); ע"א 7403/11 בשמא השקות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו (פורסם בנבו, 13.8.2013); גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי עמ' 115 (2009)]. לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד אלירן.

טענת זיוף מסמכי המשכנתא

83. טענה נוספת ומרכזית שהעלתה מירב היא שחתימותיה על גבי טופס "התחייבות" וטופס "תשלום על חשבון הלוואה" אשר הוגשו לתיק המשכנתא של אלירן בבנק מזרחי טפחות [נספחים 40 ו-42 ל-ת/1] (להלן – הטפסים), זויפו. מכאן תביעתה כנגד בנק מזרחי טפחות ועתירתה לביטול המשכנתא ויתר ההתחייבויות הנובעת מהמסמכים המזויפים.

אציין, אף מבלי לדון בטענת הזיוף וכפי שקבעתי לעיל, כי הוכח לפניי שכספי המשכנתא שנטל אלירן שולמו למירב כחלק מהתמורה בגין הדירה. כך, הוכח לפניי כי סך 229,000 ₪ הועברו לחברת משכונית לשם הסרת השעבוד על הדירה וסך 142,000 ₪ הופקדו לחשבון הבנק המשותף וסכום זה אף שולם למירב בשנית במסגרת הסכם פשרה עם בנק הפועלים. עם זאת, מאחר שטענה זו שהועלתה על ידי מירב ותפסה מקום נכבד בהליך המשפטי, אני מוצא לנכון להידרש אליה לגופה.

84. לשם תמיכה בטענתה באשר לזיוף הטפסים צירפה מירב את חוות הדעת של גב' רווה. גב' רווה הועסקה על ידי מר שלמה ברוק, מומחה לפוליגרף (להלן – מר ברוק). את אופן הכנת חוות הדעת תיאר מר ברוק כדלקמן: "יש תחום המומחיות שזה של קרן שהיא קובעת אם החתימה מזויפת או לא, ויש את המומחיות שלי לאסוף את כל הראיות. אני יודע לעשות הכתבה וזו המומחיות שלי" [פר' עמ' 144, ש' 9-7].

על יסוד מסמכים שאסף מר ברוק והכתבות שביצע למירב, קבעה גב' רווה בחוות דעתה כי "ברור כי לא מירב נוימן היא זו אשר חתמה על מסמכי ההתחייבות מול בנק טפחות" [עמ' 6 ל-ת/6].

85. כנגד גרסתה של מירב כי חתימתה זויפה, ניצבת גרסתו של עו"ד זקס שהעיד לפניי כי ביום 12.7.2009 נסע לביתה של מירב על מנת להחתים אותה על טפסים אלה:

"כשבאתי לשם חשבתי שאנחנו ניכנס אליה לבית. הייתה תקלה עם המפתח שלא ידעתי עליה מראש ... הסברתי לה שאלה מסמכי המשכנתא של אלירן, היא עושה עסקה עם בנק מזרחי, חלק מהכסף יכסה את המשכנתא וחלק מהכסף ילך אליה לחשבון משכורת ..."

וכן:

"... לא היה לה מפתח לדירה, ולכן היא חתמה בפתח הבית, והיא חתמה על המסמכים על הברכיים שלה, בגלל זה זה נראה ככה גם"

[פר' עמ' 257, ש' 16-15, 28-25]

86. מטעם הנתבעים הוגשו שתי חוות דעת נגדיות לחוות דעתה של גב' רווה;

הראשונה - מטעם עו"ד יוני נפתלי, מומחה להשוואת כתבי יד וגרפולוגיה משפטית וכללית (להלן – עו"ד נפתלי). עו"ד נפתלי ערך חוות דעת מטעם עו"ד זקס [נ/8]. מסקנתו של עו"ד נפתלי באשר לחתימותיה של מירב על גבי הטפסים הייתה כי "קרוב מאוד לוודאי שחתימות המחלוקת אמיתיות" [עמ' 4 ל-נ/8].

השנייה - חוות דעתה של גב' פנינה אריאלי, גרפולוגית משפטית (להלן – גב' אריאלי). גב' אריאלי ערכה חוות דעת מטעם בנק הפועלים [נ/15]. מסקנתה של גב' אריאלי באשר לחתימותיה של מירב על גבי הטפסים הינה "בדרגת סבירות הגבוהה ביותר שהן נכתבו על ידי מירב עצמה" [עמ' 10 ל-נ/15].

87. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת, אני מעדיף במחלוקת זו את גרסתו של עו"ד זקס.

טענת זיוף חתימתה של מירב על גבי הטפסים הועלתה לראשונה על ידי מירב בנוסח המתוקן השלישי של כתב התביעה. ביום 27.12.2009 הגישה מירב תלונה למשטרה במהלכה פירטה את כל השתלשלות המקרים שהובילו למכר הדירה. תמוה בעיני הוא שבמעמד זה, כאשר התלונה הוגשה על ידי מירב ולכן היא איננה נחקרת תחת אזהרה, וכאשר תלונתה נמסרת לגורמי אכיפת החוק, נמנעה היא מלטעון כי חתימותיה זויפו. אף במכתב הביטול ששלחה באת כוחה של מירב לאלירן ביום 2.9.2010, בחלוף כתשעה חודשים מיום הגשת התלונה, נמנעה מירב מלטעון כי חתימותיה על גבי הטפסים זויפו. במובן זה טענת הזיוף שהעלתה מירב הינה טענה כבושה ,שמשקלה מועט:

"הכלל האמור לעניין עדות כבושה הוא כי עדות זו, ערכה ומשקלה מועטים, משום שהעד אשר כובש את עדותו… חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה. זאת, כל עוד כאשר אין בפיו הסבר משכנע ומניח את הדעת מדוע כבש, הוא, את עדותו".

[ע"פ 6279/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (פורסם בנבו, 5.2.2004)]

בסיכומי תשובה שהגישה מירב הסבירה כי הנתבעים הערימו קשיים על הליכי גילוי המסמכים. כך, נדרשה מירב להגיש בקשות רבות בכדי למצות את זכות העיון. עד אשר עיינה מירב במסמכי הנתבעים, נזהרה מהעלאת טענת זיוף. בחנתי טענה זו ואינני סבור כי מדובר בהסבר משכנע. עניין זיופם של הטפסים הוא נושא מרכזי ומהותי ולא סביר בעיני כי עניין כה מרכזי יהיה תולדה של עיון במסמכים. דומני כי נושא זה היה אמור למצוא את מקומו במסגרת תלונתה במשטרה, עת גילתה, לשיטתה, כי נפלה קורבן למעשה תרמית.

מאידך, עו"ד זקס העיד כי מירב היא שחתמה על הטפסים בפניו [פר' עמ' 257, ש' 16-15, 28-25]. הטפסים כוללים אישור מפורט של עורך הדין המאמת את החתימות. מתכונתם של הטפסים מחלישה מאוד את האפשרות כי מאן דהוא יחתום במקומה של מירב על הטפסים לפני עו"ד זקס, כמי שמודע לכך שעל יסוד טפסים אלה ואישורי החתימה שלו יעניק בנק מזרחי טפחות משכנתא לאלירן ויבוצעו פעולות משפטיות בעלות חשיבות של ממש.

88. גם מבחינת חוות דעת המומחים אני רואה לנכון להעדיף את חוות דעתם של גב' אריאלי ועו"ד נפתלי על פני חוות דעתה של גב' רווה. לכך ארבעה טעמים.

ראשית, גב' אריאלי ועו"ד נפתלי הסבירו כי לצורך מתן מענה באשר לאותנטיות חתימה יש להעדיף תמיד את מסמכי המקור. כך הסביר עו"ד נפתלי בעדותו: "כמובן שעדיף מקור" וכן: "אפשר להגיע למסקנות לגבי צילום בהינתן איכות טובה. אף פעם מסקנות לגבי צילום לא תהיה בוודאות מוחלטת" [פר' עמ' 170, ש' 9, 16-15 עמ' 269, ש' 26-24].

על חשיבות קבלת מסמכי המקור עמדה גם גב' אריאלי: "... יש לבחון כל מקרה לגופו. א' אם אין להשיג את מסמכי המקור, שנית מה איכות הצילום, ואם אני רואה שקיים דמיון בין החתימות, בין החתימה במחלוקת לבין החתימות להשוואה, אפשר גם לקחת אפשרות של העתקה, פוטו מונטז', יש צורך לבדוק את מסמכי המקור. בעיה של צילום אני בודקת כל מקרה לגופו, אין תשובה חד משמעית בעניין, צריך לעשות מאמץ להשיג מסמכי מקור" [פר' עמ' 269, ש' 31-29, עמ' 270, ש' 2-1]

במקרה דנן גב' אריאלי ועו"ד נפתלי ביקשו וקיבלו לידיהם את מסמכי המקור. לדברי גב' אריאלי: "... פה באמת נסעתי במיוחד לבדוק את מסמכי המקור" ולדברי עו"ד נפתלי: "כל מסמכי המחלוקת היו מקוריים" [פר' עמ' 166, ש' 13, עמ' 269, ש' 26-25].

מנגד, אף שמר ברוק אישר כי יש להעדיף קבלת מסמכי מקור [פר' עמ' 140, ש' 6-5], הוא לא ידע לומר בוודאות אם המסמכים שהוגשו לו ואשר העביר לגב' רווה הינם מסמכי מקור אם לאו. לדבריו: "אני לא יכול להגיד אם העברתי מקור או לא" [פר' עמ' 137, ש' 17]. גב' רווה הסבירה כי: "אם אני לא מציינת במפורש בדרך כלל כנראה שמדובר במקור, במקרה הזה אני לא בטוחה" [פר' עמ' 149, ש' 12].

מאחר שחוות הדעת של גב' אריאלי ועו"ד נפתלי התבססו על מסמכים מקוריים, ברי כי הן ראויות למשקל מוגבר בהשוואה לחוות דעתה של גב' רווה.

שנית, גב' אריאלי ועו"ד נפתלי ביצעו למירב הכתבות לפניהם. גב' אריאלי הסבירה כי חשוב מאוד שההכתבה תיעשה לפניה כי: "... חשוב לראות איך הבן אדם כותב, האם כותב בספונטני, האם יש היסוס מסוים, איפה הוא מתחיל ואיפה מסיים. אני גם עושה הכתבה עיוורת, אני אומרת להם לחתום בלי להסתכל על הדף ... זאת כדי למנוע השפעה מכוונת על ידי הנבדק על החתימות שלו, ולכן הכתבה עיוורת מאוד חשובה". וכן: "לפעמים אני מבקשת גם הכתבה מכוונת, למשל כשאני אורמת לנבדק תחתום ביד שמאל, או כשאני נותנת הוראה אם החתימה במחלוקת כתובה באיטיות רבה, ההוראה שלי היא לכתוב לאט, אני מתאימה את ההחלטה למסמך שבמחלוקת" [פר' עמ' 277, ש'16-12, 20-18]. גם עו"ד נפתלי הסביר כי "יש ערך" לכך שההכתבה תתבצע לפני המומחה [פר' 178, ש' 31].

מנגד, מר ברוק אשר העיד על עצמו כי אינו גרפולוג ואינו עוסק בהשוואת כתבי יד [פר' עמ' 135, ש' 15-12] ערך למירב הכתבה. מר ברוק אף הסביר כי הוא זה שמחליט מה ירשום הנבדק בהכתבה משום ש"זה תחום מומחיותי" [פר' עמ' 141, ש' 19]. לעניין זה הגדיר עצמו מר ברוק כ"שליח" והסביר כי "אין לי שום ידע בבדיקה. אני אומר אלה המסמכים של ההכתבה, אלה מסמכי ההשוואה" [פר' עמ' 144 ש', 29-27]. גב' רווה הסבירה כי "אני לא עושה הכתבות, לא יודעת איזה סוגי הכתבות" [פר' עמ' 153, ש' 9]. לדבריה, מר ברוק יצר עמה קשר לאחר שביצע את ההכתבות למירב. אם היה יוצר עמה קשר בטרם ביצוע ההכתבות "הייתי מסתכלת על המסמכים השנויים במחלוקת ומנסה לבקש ממנו שיצור את התנאים הקרובים ביותר האפשריים למה שמופיע במסמכים השנויים במחלוקת" [פר' עמ' 162, ש' 24-23. יש בעדות זו של גב' רווה כדי לעמוד על החשיבות שההכתבה תבוצע על ידי המומחה עצמו.

גם מכאן ברי כי חוות הדעת של גב' אריאלי ועו"ד נפתלי נהנות ממשקל עדיף על פני חוות דעתה של גב' רווה.

שלישית, גב' אריאלי ועו"ד נפתלי ביקשו וקיבלו מסמכים המכילים את חתימתה של מירב משנת 2009, עת חתמה על גבי הטפסים. גב' אריאלי הסבירה כי "נדרש בדרך כלל מסמכים קרובים ככל הניתן למסמכי המחלוקת, מכיוון שעלולים להיות שינויים בחתימות של אדם בפרק זמן יותר ארוך, לכן השאיפה היא להשיג מסמכים רבים ככל הניתן, קרובים במועד, וההתייחסות שלי היא שקיימת עדיפות למסמכים אקראיים על פני הכתבות, למרות שאני לא מוותרת על הכתבה ..." [פר' עמ' 277, ש' 12-9].

מנגד, גם מר ברוק הבהיר את החשיבות בבדיקת מסמכים אקראיים "מתקופת המחלוקת". לדבריו: "אנחנו מבקשים מסמכים מתקופות שונות במטרה לראות אם יש שינוי שנובע או מבעיות רפואיות או מבעיות של גיל" [פר' עמ' 136, 9-8]. עם זאת, הסביר מר ברוק כי לא הוגשו לו מסמכים משנת 2009, היא "תקופת המחלוקת" [פר' עמ' 137, ש' 7-1]. גם גב' רווה אישרה בעדותה כי לא הוגשו לעיונה מסמכים אקראיים משנת 2009 המכילים את חתימתה של מירב. לדבריה: "הוא [מר ברוק – א.ש.] אמר שאלה המסמכים שיש [פר' עמ' 147, ש' 22-16, עמ' 148, ש' 3, עמ' 164, ש' 6-1]. זאת על אף שלטענתה קיימת עדיפות להשתמש במסמכים אקראיים "מתקופת המחלוקת" [פר' עמ' 152, ש' 18-16].

רביעית, מעדותה של גב' רווה עולה כי חוות דעתה אינה עצמאית. לדבריה: "אופן העבודה במקרה הזה היה שאני הגשתי את חוות הדעת לשלמה ברוק והוא ערך אותה אני מניחה ולכן הטופס מסמכים לבדיקה כנראה שהוא עצמו הוסיף" [פר' עמ' 155, ש' 29-28]. עוד עולה מעדותה של גב' רווה כי לא ראתה ולא אישרה את חוות הדעת כפי שהוגשה לבית המשפט [פר' עמ' 156, ש' 9-1]. טופס "תשלום על חשבון הלוואה" מולא במספר עותקים. עם זאת, גב' רווה אישרה בעדותה כי לא בדקה את כל העותקים [פר' עמ' 156, ש' 13-12].

89. מטעמים אלה אני קובע כי חתימותיה של מירב על גבי הטפסים הינן אותנטיות. אני דוחה את טענת הזיוף וממילא דוחה את הטענה כאילו עו"ד זקס התרשל באימות חתימותיה של מירב על גבי הטפסים. אני קובע כי בנק מזרחי טפחות פעל בדיוק על פי הוראותיה של מירב באשר לתשלומים בגין המשכנתא ולא דבק רבב בפעולותיו עת שילם למשכונית סך 229,000 ₪ כנגד הסרת השעבוד מטעמה על הדירה. הוא הדבר באשר לתשלום בסך 142,000 ₪ אשר נעשה לפקודתה של מירב והופקד לחשבונה המשותף.

מכאן שדין התביעה כנגד בנק מזרחי טפחות – להידחות.

הטענות כנגד עורך דין זקס

90. לטענת מירב עו"ד זקס התרשל במילוי תפקידו כבא כוחה במסגרת הסכם המכר.

עו"ד זקס לא סיפר למירב על היכרותו המוקדמת עם בועז, אלירן וגדעון (כפי שעלה מעדותו של מר בן קדמון – חוקר פרטי אשר התבקש על ידי באת כוחה של מירב לבצע חקירה באשר לטיב הקשר בין בועז לבין משפחת סיימון - עו"ד זקס ייצג בעבר את בועז וגדעון בנושאים משפטיים שונים [ת/2]); ייצג את שני הצדדים להסכם המכר מבלי לבקש את רשותה של מירב או ליידע אותה טרם החתימה על הסכם המכר; ניסח את הסכם המכר באופן שהעמיד את מירב בפני סכנה מוחשית; לא מסר למירב טיוטה של הסכם המכר ולא הסביר לה את תוכנו; ביקש ממירב להודות בקבלת התשלום הראשוני ולחתום על הסכם המכר, על מנת לקדם את הליכי קבלת המשכנתא של אלירן, על אף שלטענתה לא הועבר לה התשלום הראשוני; אימת חתימות מזויפות של מירב על גבי הטפסים ובכך גרם לרישום משכנתא על הדירה לטובת בנק מזרחי טפחות; פעל להעברת רישום הזכויות בדירה על שם אלירן על אף שלא שולמה לה מלוא התמורה בגין הדירה; לא הזהיר את מירב מפני בועז, על אף שידע על עברו הפלילי "העשיר".

91. בעדותה הסבירה מירב כדלקמן: "... המליצו לי על העורך דין [עו"ד זקס – א.ש.], אני ציפיתי שהוא ייצג אותי וישמור על האינטרסים שלי וזה לא מה שהוא עשה ... כשהוא דיבר עם שרית הוא אמר שהוא מכה על חטא על התיק הזה. לא הייתי מושכת 5 שנים מסריחות ולא מסוגלת להתמודד עם כלום וחיה על כדורים" [פר' עמ' 49, ש' 18-15].

92. לאחר שמיעת העדויות בתיק זה ובטרם הגשת סיכומי הצדדים, הגישה מירב בקשה דחופה לצירוף ראיה ולהשלמת חקירתו הנגדית של עו"ד זקס. בקשה זו הוגשה על בסיס פסק דין שניתן בעניינו של עו"ד זקס בבית משפט השלום בתל אביב, מסגרת תא"ם (שלום ת"א) 48958-01-14 זקס נ' גיגי (פורסם בנבו, 18.10.2015), שם עלתה לכאורה שאלת מעורבותו של עו"ד זקס בהלוואות אישיות שהעמיד לזכות בועז. מאחר שמדובר בפסק דין שלא עלה מיוזמתו של עו"ד זקס ואשר לא היה ידוע למירב ובשל ההיתכנות כי לפסק דין זה תהיה השלכה על משקל עדותו של עו"ד זקס, התרתי את זימונו של עו"ד זקס לחקירה נגדית משלימה.

93. לטענת מירב, במסגרת חקירתו המשלימה של עו"ד זקס נחשפה מערכת יחסים מיוחדת ובלתי שגרתית בינו לבין בועז, אשר הוסתרה על ידי עו"ד זקס במסגרת חקירתו הנגדית הראשונה. כך, עלה כי עו"ד זקס הלווה לבועז כספים. לשם החזרת ההלוואות על ידי בועז ועל מנת למנוע עיקולי נושים, נרשם עו"ד זקס כמוטב בביטוח חיים של בועז [פר' עמ' 285, ש' 10-8, 26-23]. כשנשאל עו"ד זקס מדוע הסתיר עובדה זו במסגרת חקירתו הנגדית הראשונה, השיב כדלקמן: "השאלה המדויקת שנשאלתי בחקירתי נגעה לחברים וקרובי משפחה. אני עניתי על השאלה בכיוון שבו היא נשאלה, חברים וקרובי משפחה, התייחסתי לזה שבועז לא היה חבר שלי ולא היה קרוב משפחה שלי. אם היית שואלת אותי אם היו לך עניינים כספיים עם בועז תשובתי הייתה אחרת ..." [פר' עמ' 287, ש' 29-27, עמ' 288, ש' 1].

94. לשיטתה של מירב, יש בכך כדי ללמד על ניגוד עניינים חריף בו היה מצוי עו"ד זקס, עת טיפל בעסקת המכר. עו"ד זקס לא יכול היה לייצג את מירב נאמנה, שעה שפעל תחת פיקוח הדוק מצד בועז כדלקמן: בועז הפנה את הצדדים לעו"ד זקס [פר' עמ' 251, ש' 9-7]; בועז מסר לעו"ד זקס פרטים להוצאת נסח מלשכת רישום המקרקעין [פר' עמ' 251, ש' 12-7]; בועז תיאם את מועד הפגישה במשרדו [פר' עמ' 251, ש' 14-13]; בועז מסר לעו"ד זקס את גובה התמורה בגין מכירת הדירה ואת שמות הצדדים לעסקת המכר [פר' עמ' 251, ש' 16-15, 26]; הסכם המכר נערך במחשב במשרדו של בועז ואף הודפס שם [פר' עמ' 251, ש' 28]. בכך, לטענת מירב, הפר עו"ד זקס את חובת הנאמנות כלפיה ואת חובתו להגן על זכויותיה.

95. מנגד, עו"ד זקס הסביר כי "שנתיים או שלוש שנים" לפני עסקת המכר, הכיר את בועז כאשר ייצג אותו ואת בני משפחתו בעניינים משפטיים שונים [פר' עמ' 247, ש' 28, עמ' 248, ש' 2-1]. כך, רשם עו"ד זקס את אבסולוט וחברות נוספות ברשם החברות, על פי בקשתו של בועז, ואף ייצג את עובדי אבסולוט בעניינים שונים. לדבריו: "לא יצאתי לבלות איתו, לא ישבתי איתו בארוחות ערב בשישי, הוא המליץ עליי כעורך דין, הוא ביקש שאעזור לחברים ובני משפחה, זה היה עדיין במסגרת יחסים עורכי דין לקוח" [פר' עמ' 248, ש' 10-9]. על רקע היכרות מוקדמת זו, התבקש עו"ד זקס על ידי בועז לטפל גם בעסקת מכר הדירה [סעיף 22 ל-נ/14].

לשם כך, בועז מסר לעו"ד זקס מספר פרטים בדבר עסקת המכר. אולם, "את רוב הפרטים מילאנו במקום במעמד שני הצדדים" [פר' 251, ש' 29] בכך שבועז הוא שביקש מעו"ד זקס לטפל בעסקת המכר ואף העמיד לרשות הצדדים את משרדו, אין כדי ללמד כי בועז היה צד לעסקת המכר. בהמשך הסביר עו"ד זקס כדלקמן:

"ש. לא אמרת לה שהיה לך יחסי עבודה עם בועז עוד לפני העסקה?

ת. אני דיברתי איתה רק על העסקה, בלי רכילות.

ש. כשאתה יודע שיש לבועז קדמי עבר פלילי בעבירות מרמה, זה לא מרתיע אותך להיכנס לעסקה?

ת. בועז קדמי היה המארח לכל היותר. את מה שאני יודע היום לא ידעתי אז. לא דיברתי על בועז קדמי, הוא לא נושא העסקה בכלל, מבחינתי הוא לא צד לעסקה".

[פר' עמ' 250, ש' 22-17]

96. עוד הסביר עו"ד זקס כי בין מירב לבין בועז הייתה היכרות טובה מאוד והשניים עברו כברת דרך משמעותית טרם הסכם המכר. בנסיבות אלה מירב הכירה היטב את בועז, על כל פועליו, אך הסתירה זאת מעו"ד זקס. עו"ד זקס הסביר כי הסכם המכר נחתם במשרדו של בועז כשבחדר נכחו אנשים נוספים מלבד מירב ואלירן. הדבר לא מנע מממנו להסביר למירב ולאלירן את כל סעיפי הסכם המכר, בפרוטרוט:

"אני עברתי סעיף סעיף והסברתי הכל. הם ישבו חסרי סבלנות ואמרו לי תפסיק לחפור, היו מאוד שמחים".

[פר' עמ' 256, ש' 13-12]

וכן:

"ישבתי עם המוכרת ועם הקונה. יכול להיות שהיו רעשי רקע, אבל כל דבר שאני כתבתי בחוזה היה עם המוכרת ועם קונה ועם נסח"

ובהמשך:

"אני האמנתי לה [למירב – א.ש.]. היא אישה בוגרת, הסברתי לה, לא היה לה מבט מטושטש בעיניים, היא הייתה ערנית היא דיברה לעניין היא שאלה שאלות נתתי לה תשובות היא הבינה מה קורה, לא הייתה לי שום סיבה לקחת אותה לחדר נפרד. האמנתי לה והיא שיתפה פעולה, היא הבינה כל דבר"

[פר' עמ' 255, ש' 19-18, 30-27]

97. עו"ד זקס הודה כי הכיר ברמה בסיסית ביותר את עברו הפלילי של בועז. אולם, לא יידע את מירב משום ש"את העסקה היא עשתה עם אלירן סיימון ולא עם בועז" [פר' עמ' 250, ש' 13-12]. לפיכך, לא התרשל כעורך הדין שטיפל במכר הדירה וממילא לא היה שרוי בניגוד עניינים עת ייצג את מירב ואלירן במסגרת הסכם המכר.

98. עוולת הרשלנות קבועה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין והיא כוללת שלושה יסודות עיקריים: חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם כתוצאה מההתרשלות. בע"א 8146/13 ד"ר ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפירוק) (פורסם בנבו, 21.7.2016) שנתה השופטת ע' ברון את הדברים הבאים באשר לחובת הזהירות:

"יסוד חובת הזהירות נחלק בפסיקה לשני היבטים – חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית – הנבחנים לפי מבחן הצפיות, הכולל הן צפיות טכנית (היכולת לצפות) והן צפיות נורמטיבית (הצורך לצפות). בהתייחס לחובת הזהירות המושגית, יש לשאול אם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק, בהתחשב בסוג המזיק, סוג הניזוק, סוג הפעילות וסוג הנזק; חובת הזהירות הקונקרטית עניינה לא בבחינה כללית-קטגורית, אלא ביחס לנסיבות הספציפיות של המקרה העומד למבחן. הכלל הוא כי מקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה ..."

99. עורך דין המטפל בענייני לקוחו בדרך של ייעוץ, ייצוג ובכל דרך אחרת חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחו. על עורך הדין לפעול במיומנות שכן שעה שלקוח פונה לעורך הדין לשם טיפול בעניין מסוים, רואה בו הלקוח כבעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולטפל באותו ענין. לכן על עורך הדין לחקור ולברר את נסיבות העניין וכן להעמיד את הלקוח בפני הבעיות אשר עלולות להתעורר במסגרת אותו ענין [ראו: ע"א 420/75 כהן נ' אייזן, פ"ד ל(2) 29, 34 (1976); ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990); ע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט, פ"ד מו(4) 529, 537 (1992); ע"א 1170/91 יצחק יחיאל, עו"ד נ' אורה כהן, פ"ד מח(3) 207 (1994); ע"א 4166/00 שטרית נ' ובר, פ"ד נה(4) 958, 960 (2001)].

100. לאחר שבחנתי את טענותיה של מירב, אני סבור כי עו"ד זקס לא התרשל בניסוח הוראות הסכם המכר או בכל פעולה משפטית אחרת שביצע בעבור מירב ובעבור אלירן. כפי שהוכח לפניי, מירב השיבה בחיוב לעו"ד זקס כי קיבלה את התשלום הראשון בגין הדירה ואף במהלך העסקה לא העלתה כל טענה באשר לאי קיום התחייבויותיו של אלירן על פי הסכם המכר.

עם זאת, אני סבור כי בעניין מסוים הפר עו"ד זקס את חובת האמונים כשלוּח ואף הפר את חובת הזהירות הקונקרטית בכך שלא פעל כעורך דין סביר.

ובמה דברים אמורים?

עו"ד זקס אישר בעדותו כי הייתה לו היכרות מוקדמת עם בועז [פר' עמ' 247, ש' 28, עמ' 248, ש' 2-1]. עוד אישר עו"ד זקס כי היה מודע לעברו הפלילי של בועז ואף סייע לו לחמוק מנושים באמצעות רישומו כמוטב בפוליסת ביטוח חיים של בועז, כל זאת עוד בשנת 2008, בטרם נערכה עסקת המכר דנן [פר' עמ' 285, ש' 10-6; עמ' 286 ש' 15-1; עמ' 291, ש' 16]. אני קובע אפוא כי ביום 26.2.2009, עת נכרת הסכם המכר בין מירב לבין אלירן ידע עו"ד זקס כי בועז מצוי בחובות, כי הוא נרדף על ידי נושים וכי לחובתו עבר פלילי מכביד מכוחו היה נתון במאסר.

במקרה אחד שנדון בבית המשפט העליון נדונה השאלה האם מוטלת על עורך דין חובה לגלות ולהזהיר צד לעסקה מפני מידע שנודע לו באשר לצד אחר שקשור לאותה עסקה. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו וקבע את הדברים הבאים:

"סעיף 8(1) לחוק השליחות מטיל על השלוח במסגרת חובת הנאמנות את החובה לגלות לשולח כל מידע הנוגע לעניין השליחות, ומטבע הדברים הדגש הוא על אותו מידע הנסתר מהשולח, הואיל ורק בדרך זו יוכל האחרון לקבל החלטות התואמות את האינטרס שלו, אינטרס העומד, כאמור, במרכזה של השליחות ...

התניית מסירתו של מידע מסוג זה בבקשה של השולח מרוקנת חובה זו מתוכן, שכן השלוח הוא זה שנחשף מעצם תפקידו למידע הנוסף ולפרטים. הפרתה של חובת הנאמנות הקבועה בסעיף 8 לחוק השליחות מזכה את השולח בתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה (סעיף 9 לחוק השליחות), ועם זאת היא מעמידה לרשות השולח תרופות על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]...

[...]

במסגרת שליחות זו הייתה מוטלת על עורך-דין ערד החובה לגלות לז'אק את הידוע לו על היקף חובותיו של פיינגולד, הואיל והיה צריך להיות נהיר לו כי מידע זה הוא חיוני, ועשויה להיות לו השלכה ישירה על החלטתו של ז'אק אם לחתום על שטר המשכנתה או להימנע מכך. מידע זה היה אצור אצל עורך-דין ערד, ולמצער היה בהישג ידו, וכאמור, מסירתו לז'אק לא הייתה מותנית בבקשה של זה האחרון. משעורך-דין ערד לא נהג כך, שוב אין מנוס מהמסקנה כי הוא סטה מרמת ההתנהגות הנדרשת מעורך-דין."

[ע"א 6645/00 ערד עורך-דין נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365, 381-380 (2002). וכן ראו: ע"א 2625/02 נחום, עו"ד נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004); ע"א 2008/07 עו"ד לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל באמצעות עזבונו, פסקה 49 בפסק דינו של השופט ח' מלצר (פורסם בנבו, 14.02.2011); ע"א 2599/13 עו"ד הרמן נ' עלדור, פסקאות 38-36 בפסק דינו של השופט צ' זילברטל (פורסם בנבו, 03.09.2015) ); גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 444-443 (2001)].

דברים אלה יפים גם לענייננו. אמנם, בועז לא היה צד לעסקת המכר, אולם עו"ד זקס יכול היה להתרשם בקלות ממערכת היחסים הקרובה שבין בועז לבין מירב, וחובתו הייתה לוודא כי היא מודעת למצבו הכלכלי של בועז וכי עליה לנקוט במשנה זהירות באשר לכספים שיגיעו לידיה בגין מכר הדירה. בפרט היה על עו"ד זקס להדריך את מירב כי תוודא שההמחאה על סך 142,000 ₪ והתשלום האחרון על סך 109,000 ₪ יופקדו לחשבון בנק פרטי ובלעדי של מירב. משלא עשה כן עו"ד זקס, הפר את חובת הנאמנות שקבועה בסעיף 8 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 וממילא הפר את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי מירב.

101. אולם בכך לא סגי.

כפי שהוכח לפניי, למירב שולמה מלוא התמורה בגין הדירה. כך, כספי המשכנתא שנטל אלירן מבנק מזרחי טפחות בסך 317,000 ₪, חולקו לשניים: המחאה על סך 229,000 ₪ הועברה לחברת משכונית והשעבוד על הדירה הוסר. המחאה על סך 142,000 ₪ הועברה ונפרעה בחשבון הבנק המשותף של מירב ושל שמואל. גם אם סכום זה נמשך ללא הרשאה על ידי צד שלישי, הרי שבמסגרת הסכם הפשרה עם בנק הפועלים שולם למירב פיצוי בסך 200,000 ₪ (כולל הפרשי ריבית) בגין המחאה זו.

עוד הוכח לפניי כי כספי ההחזר שקיבלה מירב מחברת גינדי בסך 270,000 ₪ הינם כסך התשלום הראשון והתשלום האחרון אשר ככל הנראה הועברו לאבסולוט, שנשאה בתשלומים לגינדי בעבור דירתה החדשה של מירב.

מכאן שלמירב לא נגרם נזק בגין אי-מסירת המידע על ידי עו"ד זקס. לפיכך, אין מקום לחיובו של עו"ד זקס בפיצויים.

102. אשר לשעבוד הדירה למשכונית ולפתיחת החשבון המשותף עם שמואל, הרי שאירועים אלה התרחשו מספר חודשים לפני עסקת המכר וממילא לפני שמירב פגשה את עו"ד זקס. מכאן שאין כל קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות על ידי עו"ד זקס לבין הנזק. אף נזק זה אינו מסוג הנזקים שהיו צפויים בעת שעו"ד זקס התמנה לייצג את מירב בעסקת המכר (ראו את הוראת סעיף 9 לחוק השליחות המכילה על הפרת חובת הנאמנות את הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). על כן, לא ניתן לייחס לעו"ד זקס אחריות כלשהי לאירועים אלה.

103. במסגרת תביעתה עתרה מירב לחיובם של הנתבעים בפיצויים בסך 500,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מעסקת המכר וההסתבכות עם בועז.

לאחר ששקלתי את טענותיה של מירב ואף שהנני ער לתוצאה הלא פשוטה של פסק הדין מבחינת מירב, לפיה עליה לפנות את הדירה, אני סבור כי מירב איננה זכאית לפיצוי זה כפי שיפורט להלן.

104. להסכם המכר קדמה היכרות בין מירב לבין בועז. מירב, אשר הייתה נתונה בקשיים כלכליים ובקשיים אישיים מצאה בבועז אוזן קשבת וקיבלה ממנו סיוע כלכלי. במסגרת החברות שנרקמה בין השניים, נענתה מירב לכל הבקשות שהעלה בפניה בועז, אף אם נראו תמוהות בעיניה. כך הסכימה מירב להינשא לשמואל שהיה אז קשיש בגיל 85 ובמצב סיעודי, אשר התנייד באמצעות כיסא גלגלים. מטרת הנישואין הייתה כאמור הונאת הבנק באמצעות פתיחת חשבון משותף לצורך גרירת המשכנתא מדירתו של שמואל לדירה.

105. במסגרת התלונה שהגישה מירב למשטרה כנגד בועז ביום 27.12.2009, עלה מניע נוסף לנישואיה לשמואל. כך הסבירה מירב: "... לפני שגילו אצלי את הגידול באחד הימים קיבלתי שיחת טלפון מקדמי בועז ... ואמר לי אני מצטטת "יש לי הצעה עסקית בשבילך משתלמת לשנינו". נפגשנו ... ואז בועז הציע לי הצעה שאתחתן עם אביו המבוגר והמוכר כנכה משרד הביטחון וכאשר הוא ילך לעולמו הוא יקבל פנסיה ואני את הקצבת שארים. סרבתי ואמרתי לו שאני לא נכנסת למקומות כאלה הוא ניסה לשכנע אותי שגם התנאים של משרד הביטחון יעברו אלי 80% הנחה בארנונה, תו נכה, תלושי קנייה, הטבות וכו'. אני סרבתי ובועז אמר שהוא מבין לא כועס ושעדיין אני יכולה לראות בו חבר טוב שיהיה שם בשבילי כמו שאני הייתי בשבילם עם אבא שלו ..." [נספח 31 ל-ת/1].

בחקירתה הנגדית עומתה מירב עם האמור לעיל כדלקמן:

"ש. בפגישה כשהיית איתו בחניון, הבנת שהוא מציע לך מרמה והונאה?

ת. ברור שהבנתי שהוא הציע לי מרמה והונאה, אבל אני אומרת שהוא הציע לי את מה שרשום שם. הוא הציע לי להתחתן עם אבא שלו הוא מחפש מישהו אמין שיקבל את הזכויות ואת השארים. הוא חיפש מישהי שתישאר שאחרי שאבא שלו הוא יישאר עם הכסף. אני השבתי לו בשלילה כי חשבתי שזה מרמה וזה גועל נפש שילד עושה ככה לאבא שלו.

ש. את אומרת שהבנת שהוא נוכל, אז איך המשכת להתקשר איתו אמרת שהיה לכם חברות קרובה. אמרת שהוא הציע לך מרמה והונאה, איך לא התנתק מהבן אדם?

ת. סירבתי להצעה שלו, והוא אמר שזה בסדר והוא לא כועס. לי לא אכפת מה הוא עושה ..."

[פר' עמ' 33, ש' 32-28, עמ' 34, ש' 3-1]

106. אולם למרות הדברים הנכוחים, בחרה מירב להינשא לשמואל, חרף מצבו הבריאותי וחרף היעדרה של מערכת יחסים כלשהי בינה לבין שמואל. מדובר בתכנית בה מירב נטלה חלק פעיל ביצירת מצג כוזב בפני הבנק, בכדי שהתכנית לגרירת המשכנתא תצא אל הפועל.

בסופו של יום, דבר רדף דבר - מירב שיעבדה את הדירה למשכונית, חששה ממימוש השעבוד ובסופו של דבר החליטה למכור את דירתה לאלירן. הנה כי כן, פתיחת החשבון המשותף עם שמואל ונישואיה עמו לאחר מכן הינם בבחינת "החטא הקדמון" בעקבותיו התחילה שרשרת האירועים אשר הובילו בסופו של דבר את מירב להגשת התביעה דנן.

107. לכך יש להוסיף כי מיום החתימה על הסכם המכר חלפו למעלה משבע וחצי שנים. בהתאם להסכם המכר היה על מירב לפנות את הדירה עד ליום 27.9.2009. בפועל מירב עדיין מתגוררת בדירה, מבלי לשלם לאלירן את דמי השכירות שנקבעו בהסכם המכר. אלירן הסביר בעדותו כי בחודש מרץ 2013 הפסיק לשלם לבנק מזרחי טפחות את החזרי המשכנתא משום ש"התובעת חיה בחינם ואני לא אשלם לה על מה שהיא חיה בחינם. היא חיה על חשבוני ויש לזה סוף" [פר' עמ' 221, ש' 19-18]. על פי הסכם המכר מירב הייתה אמורה לשלם סך 3,000 ₪ בגין דמי השכירות החודשיים, אם תבקש להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר יום 27.9.2009. על בסיס זאת, היקף ההטבה שצמחה למירב כתוצאה מאי-פינוי הדירה עד היום מגיע עד לסך כ – 267,000 ₪.

לא זו אף זאת - לנוכח ביטול הרכישה של הדירה החדשה ומכירת הזכויות בה לצד שלישי, קיבלה מירב סך 270,000 ₪ מהקונה שנכנס לנעליה בעסקת המכר של הדירה החדשה מגינדי. סכום זה (270,000 ₪) שולם לה חלף התשלום הראשון והתשלום השני ששולמו על ידי בועז ואבסולוט בגין הדירה החדשה, שסכומם היה 194,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף סך 142,000 ₪ וכן סך 58,000 ₪ שקיבלה מירב מבנק הפועלים כפיצוי על משיכת ההמחאה בסך 142,000 ₪ מכספי המשכנתא באופן בלתי מורשה. ועל כל אלה יש להוסיף את פירעון השעבוד למשכונית בסך 229,000 ₪. סכומים אלה מצטברים לסך 699,000 ₪ וזאת עוד מבלי להביא בחשבון את סך 100,000 ₪ ששולמו למירב על ידי בועז באמצעות 10 ההמחאות שנפרעו מחשבונה של אבסולוט.

נסיבות אלה מאירות את הנרטיב הקשה והעגום שמירב הציגה בעדותה לפניי באור מעט שונה, שספק רב אם יש בו להצדיק פסיקת פיצויים כלשהם לזכות מירב, לא כל שכן בגין נזק לא ממוני.

108. מירב לגרסתה, נפלה קורבן למעשי עוקץ ונוכלות מצד כל הנתבעים. הטוען לתרמית צריך להוכיח טענתו ברמת הוכחה גבוהה יותר המתקרבת לרמת ההוכחה בהליך הפלילי [ראו: ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589 (1986); ע"א 373/89 חסן מסרי (שאהין) נ' ח'ליל ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991)].

מירב לא עמדה בנטל המוגבר להוכיח את מעשי המרמה. גם אם אניח לזכותה של מירב שהיא נוצלה על ידי בועז שהתנהל בדרכי מרמה והונאה והייתה נתונה להשפעתו הרעה, הראיות שהובאו לפניי מלמדות כי מירב הייתה שותפה למעשים שהביאו אותה למצבה. מכאן, שאף אם נגרם למירב נזק לא ממוני, לא הנתבעים הם שאחראים לכך, אלא בועז ומירב. מטעמים אלה, אני קובע כי מירב איננה זכאית לקבלת פיצוי מהנתבעים בגין עגמת נפש או בגין נזק בלתי ממוני שנגרם לה.

109. ביום 28.6.2015 נפטר שמואל. מטעם התובעת לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה כך שבמקום שמואל יתבע עזבונו. באת כוח התובעת ביקשה לזמן לעדות את בנו של שמואל, מר יהושע קדמי, אך בהמשך וויתרה על עדותו. בנסיבות אלה ולנוכח פטירתו של שמואל, הנני מורה על דחיית התביעה כנגדו. למעלה מן הצורך אציין כי מחומר הראיות שהוצג לפניי לא עלתה מעורבותו של שמואל באשר להסכם המכר ואף מטעם זה דין התביעה כנגדו להידחות.

110. שתי סוגיות נוספות בשולי פסק הדין:

הראשונה – דו"ח הביקורת של בנק הפועלים – על פי הסכם הפשרה שבין מירב לבנק הפועלים מירב התחייבה שלא להציג כראייה את דו"ח הביקורת שנגע לפעילות הבנק בסניף מגדיאל בנוגע לחשבון המשותף. לאור הסכמת בנק הפועלים ומירב בעניין זה לא אדרש לתוכנו של דו"ח הביקורת, מה גם שעניין היריבות בין מירב לבין בנק הפועלים באשר לפעילות בחשבון המשותף וכל הכרוך בכך, בא לידי מיצוי וסיום במסגרת הסדר הפשרה, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין.

השנייה – אישורים בכתב יד על גבי נייר צהוב שלכאורה נחתמו על מירב ביום 26.2.209 וביום 28.7.2009 בהם מאשרת מירב בכתב יד הן את קבלת סך 150,000 ₪ כתשלום ראשון והן את קבלת סך 109,000 ₪ כתשלום אחרון [נספח 39 ל-ת/1].

ייאמר מיד, מקורם של מסמכים אלה אינו ברור. מירב הכחישה כי הם נערכו בכתב ידה, המומחית מטעמה, גב' רווה קבעה כי כתב היד אינו של מירב [סעיף 4 ל- ת/6]. גם העדים האחרים לא הכירו מסמכים אלה ולא מסרו מידע כלשהו באשר לאופן עריכתם [אלירן: פר' עמ' 219, ש' 28-15; עו"ד זקס: פר' עמ' 254, ש' 25-20]. בנסיבות אלה אני רואה לנכון לייחס להם משקל ראייתי אפסי, כך שאין במסמכים אלה להעלות או להוריד לענייננו.

111. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

112. סיכומו של דבר – התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקפם הנכבד של ההליכים בתביעה דנן שכללו כחמישה עשר דיונים, מספר תיקונים בכתב התביעה ומספר רב של הליכי ביניים, אך גם בהתחשב במצבה האישי של מירב, אני קובע כי מירב תישא בהוצאות ובשכר טרחה כדלקמן:

1. שכר טרחה לזכות הנתבע 1 (אלירן סיימון) – בסך 40,000 ₪.
2. הוצאות לזכות הנתבע 2 (בנק מזרחי טפחות) בגובה הסכום ששולם למומחית גב' אריאלי בגין זימונה לעדות ובנוסף סך 40,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ הבנק.
3. לנוכח קביעתי באשר להפרת חובת הנאמנות והפרת חובת הזהירות מצד עו"ד זקס, אינני רואה לנכון לפסוק לזכותו חיוב בהוצאות או בשכר טרחה ובאשר לנתבע זה, כל צד יישא בהוצאותיו.

החיובים מכוח פסק הדין יבוצעו בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.