בפני בית הדין תביעת התובע להעלאת דרגתו ודרגת פרישתו, וכתוצאה לתשלום הפרשי שכר, לתשלום שעות נוספות וכוננויות, ולשינוי חישוב הפנסיה של התובע.

הנתבעת טענה כי התובע תוגמל כראוי ועל פי דין בזמן עבודתו בנתבעת ועד תום עבודתו לרבות לעניין שיעור הפנסיה שמקבל.

העובדות

1.        התובע עבד בנתבעת בתקופה שבין 3.8.94 ועד 31.5.10, למעט התקופה בה הושאל לחברת אריאל.

2.        בשנת 2005 קיבל התובע מהנתבעת מכתב (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן) לפיו החל מ-1.4.05 יועסק בחברת אריאל לתקופת ניסיון של 6 חודשים. במכתב זה הנתבעת הודיעה לו כי בתום תקופת הניסיון, ואם תקופת הניסיון תסתיים בהצלחה, יושאל לחברת אריאל ותקן משרתו ישונה למתח דרגות 39-41.

3.        התובע עבד בחברת אריאל תקופה של כשנה ומעלה. לאחר תקופת עבודתו באריאל הוחזר התובע לעבודה בעירייה.

4.        התובע היה בדרגה 39 בדירוג אקדמאים עד ליום 1.1.10 שבו דרגתו הועלתה ל-39 +. דרגת פרישתו של התובע היתה 40 +.

5.        במהלך תקופת עבודתו קיבל התובע שעות נוספות גלובליות ותוספת כוננות וזאת עד ל-1.7.07.

6.        התובע שימש בעירייה כמנהל יחידת אגרות פרסום. עם חזרתו של התובע לעבודה בעירייה לאחר השאלתו לחברת אריאל הוא עסק בתפקידים שונים ולא בתפקידו המקורי.

המחלוקת

1.        מה משמעות המכתב נספח ב' לכתב התביעה המתוקן מיום 2.1.05 והאם הוא משליך על תנאי העסקתו בנתבעת, כטענת התובע, או שמא אינו רלוונטי, רק לגבי תקופת העסקתו באריאל, כטענת הנתבעת. כפועל יוצא, האם זכאי התובע להפרשי שכר לפי מתח דרגות 39-41 כטענתו, וככל שכן, באיזה שיעור.

2.        מהן כלל נסיבות הפסקת עבודתו של התובע בחברת אריאל.

3.        האם היה זכאי התובע לתשלום שעות נוספות גלובליות וכוננות החל מ-1.7.07 וככל שכן, באיזה שיעור.

4.        האם היה זכאי התובע לדרגה 42 + כטענתו.

5.        האם התובע היה מודע לתנאי פרישתו שסוכמו בין ארגון העובדים לבין מנהל משאבי אנוש והאם נתן הסכמתו לכך.

הכרעת הדין

טענות התובע

1. התובע טען כי נספח ב' לכתב התביעה המתוקן מהווה הבטחה שלא קוימה. כדי לדון בסוגיה זו נביא את המכתב, הממוען לתובע, כלשונו:

"הנדון: מר אבי מורלי

הריני מתכבד להודיעך כי בסיכום עם יו"ר ארגון העובדים, מנכ"ל חב' אריאל, והח"מ סוכם כי החל מיום 1.4.05 תועסק בתחום הטיפול בפרסום על לוחות מודעות ותחומים נוספים לתקופת ניסיון של 6 חודשים בתיאום עם חב' אריאל.

בתום תקופה זה ואם תקופת הניסיון תסתיים בהצלחה תושאל לחב' אריאל תקן משרתך ישונה למתח דרגות 39-41, תנאי שכרך ועבודתך לא יפגעו כתוצאה מהשאלתך לחב' אריאל". החתום יונתן לוירר ראש מנהל משאבי אנוש.

העתקים נשלחו בין היתר לציון דהאן יו"ר ארגון העובדים וציון תורגמן מנכ"ל חב' אריאל.

1. בתצהירו טען התובע כי נוכח ההפרטה בשנת 2004 בעירייה, בניסיון לפטרו, ניתן המכתב של יונתן לוירר נספח ב' הנ"ל. לטענתו עבד חצי שנה באריאל וצלח את תקופת הניסיון, והמשיך לעבוד בחב' אריאל.
2. לטענתו :"לחב' אריאל לא היה משתלם להעסיק אותי בשכר אותו קבלתי מהעירייה, לכן חב' אריאל ניסתה "לחסוך" על גבי ולהביא אדם אחר אשר ימלא את התפקיד אותו מילאתי בשכר נמוך בהרבה. אציין בזה כי מר תורגמן אף אמר לי כי לא משתלם לו להעסיק אותי מבחינה כלכלית". לכן לטענתו כשנה לאחר תחילת עבודתו באריאל אולץ לחזור לנתבעת כיון שלגרסתו מר תורגמן העדיף באותו תפקיד את "כלתו של אחיו".
3. על פי גרסתו חזרתו לעירייה הייתה לתפקיד אחר של פקיד ארכיב באגף הרישוי והפיקוח ובכך הרעה את תנאיו באופן שגרם לו לפנות לציון דהאן במכתב.
4. לנוכח האמור לטענתו מתח הדרגות שהובטח לו במכתב נספח ב' לא קוים ובמשך כל עבודתו באריאל נותר בדרגה 39.
5. עוד טען כי בתפקידו הקודם בעירייה מ 2001 שולמו לו 30 שעות נוספות גלובליות בתעריף 40 ₪ לשעה ו 24 שעות כוננות בתעריף 40 ₪ לשעה בכל חודש. כעשרה חודשים לאחר שיבוצו בארכיב – ב 1.7.07 ועד תום עבודתו הופסקו התשלומים בגין שעות נוספות וכוננות.
6. לטענתו התריע על כך לממונים (נספח ה').
7. מאחר והרגיש פגוע, ולטענתו לחצה עליו העירייה לעזוב, אולץ לקבל תכתיבי פרישה. לטענתו הדרגה הנוספת שהוספה לו בפרישה אין בה די מאחר והיה זכאי להעלאה עוד קודם.

טענות העיריה

1. מנגד טענה העירייה כעולה מתצהיר גב' שיפי אסיף, כי חזרתו של התובע לעירייה נבעה מכך שבחב' אריאל לא הייתה שביעות רצון מתפקודו בתום תקופת הניסיון שלו בחברה. עוד ציינה כי בתום תקופת הניסיון פנתה למר תורגמן בחב' אריאל כדי להבין אם יש בכוונתם לקבלו בתום תקופת הניסיון אולם לא קבלה תשובה חד משמעית. חב' אריאל התחמקה מלתת מענה ברור ולבסוף הוחלט לתת לו הזדמנות נוספת. תקופת הניסיון הוארכה במס' חודשים אולם לאחר ששה חודשים נוספים הוחזר התובע לעיריית ירושלים. לטענת העירייה תקופת הניסיון בחב' אריאל לא צלחה והחברה החליטה לוותר על שירותיו אף על פי ולמרות שמשכורתו לא שולמה מתקציב החברה אלא על חשבון עיריית ירושלים.
2. התובע הוחזר למחלקת רישוי עסקים באגף רישוי ופיקוח שבמנהל התכנון בעיריית ירושלים.
3. לטענת העירייה ממועד חזרתו נעשו ניסיונות רבים ואמיתיים לשלבו בתפקיד ובעשייה אולם ניסיונות אלה לא צלחו. התובע דחה אותם על הסף. ובשנים האחרונות לטענתה התאפיין שירותו בתפקוד לקוי עד כדי אי תפקוד כלל וסירוב למילוי מטלות ותפקידים תוך היעדרות ממושכת מעבודתו מבלי שניתן היה לאתרו.
4. העירייה הביאה את ההמלצה לסיום שירותו של התובע מיום 7.8.07 אשר נחתמה על ידי מר צחי כץ מנהל האגף (נספח ב' לתצהיר).
5. לתובע נערך שימוע לאחר שקבל ביום 1.9.08 בקשה מפורטת בדבר העילות להביא לסיום שירותו. גם מהם עולה כי התובע לא תפקד בעבודה.
6. בהתייחס לשעות נוספות וכוננויות טענה העירייה כי כוננויות שעות נוספות ניתנות בהתייחס לצרכי המשרה אותם מאייש העובד. בשובו של התובע לאגף הרישוי והפיקוח לא ניתן היה להצביע על צורך מסוים כזה או אחר לאשר לו שעות נוספות ו/או כוננויות. לעובד אין זכות קנויה לקבלת שעות נוספות או כוננויות. (סע 18594-06-10 ד"ר מרק יופה נ' משרד הבריאות, ע"ע 367/03 רונית סעדיה נ' שירות התעסוקה , ע"ע 204/06 מדינת ישראל נ' אלוני).
7. לטענת העירייה פנייתו בעניין הכוננויות למר צחי כץ נענתה במכתב מר כץ (נספח 5 לתצהירה). עוד הדגישה כי לא רק שלא היה צורך בשעות נוספות ובכוננויות אלא ששכרו שולם תקופה ארוכה מבלי לקבל כל תפוקה. לחיזוק טענתה צרפה חוות דעת מיום 16.2.09 (נספח 6 לתצהירה).
8. באשר לדרגות הפרישה הוגש תצהירה של גב' שושנה יתאח מטעם העירייה. לטענתה כמפורט בתצהירה התובע קיבל לאורך שנים בהתאם למשרות שאייש ולמתחי הדרגות הצמודים להם את הדרגות כדין ואף קיבל דרגות אישיות לפנים משורת הדין. בתצהירה פרטה את מסלול הקידום הרגיל בדרגות ולעומתו את מסלול הקידום של התובע. מהשוואה ביניהן עולה לטענתה כי לו נהגה כדין היה מקבל התובע פחות ממה שקיבל בפועל, אולם נוכח העובדה שהנתבעת פעלה לפנים משורת הדין עומדת דרגת הפרישה שלו על 40+ במקום 40 כפי שהיה צריך להיות.
9. עוד התייחסה לטענתו בדבר ההתחייבות להרחיב את מתח הדרגות כתוצאה מהמעבר לחברת אריאל. לטענתה האמור במכתב לוירר נספח ב' לא מצביע על הרחבת מתח הדרגות. במכתב מותנה כל שינוי ב"אם" תקופת הניסיון תסתיים בהצלחה. משלא עמד בתנאי זה ולא צלח את תקופת הניסיון והשאלתו נסתיימה בשובו לעירייה ,תוך שהחברה מוותרת על שירותיו, אזי אין מקום ליישום האמור במכתב לוירר.
10. עם שובו, שולם לו על פי המקובל והנהוג בעירייה.
11. היא ציינה כי תנאי פרישתו סוכמו בין מינהל משאבי אנוש לארגון העובדים, תוך שהתובע היה מודע לתנאי פרישתו והיו מקובלים עליו ולא השיג עליהם.
12. באותה עת, נלקחה בחשבון גם טענתו המוכחשת לעניין הדרגות.
13. טוענת גב' יתאח כי התובע בחר שלא להופיע לשימוע ולא השיג על פיטוריו לכן טענת האיומים נטענת בעלמא וללא בסיס. התובע קבל מכתב "כוונה לסיום שירות" (נספח מ/2 לתצהירו). לטענתה על פי נהלי העירייה על העובד להגיע לשימוע במנהל משאבי אנוש לפני הוועדה המתמדת וכן להופיע בפני וועדת הפיטורים. התובע מתוך בחירה לא פעל על פי פרוצדורה זו. לכן קיבל הודעה על סיום שירות (נספח 3 לתצהירה).
14. לטענתה סיום שירותו נידון בוועדה מתמדת ואושר לאחר מכן בוועדת פיטורים. בוועדה המתמדת אושר בין היתר גם קיצור פז"מ של התובע לתוספת שהייה 39+. כמו כן אושרו לו 2% תוספת לקצבה בגין בריאות לקויה, ודרגת הפרישה שנקבעה לתובע הינה 40+ בדירוג אקדמאיים.

טענות חברת אריאל

1. בנוסף, עמד בפנינו תצהירו של מר יואל מקוב, סמנכ"ל בחב' אריאל, בתצהיר זה הוא מכחיש מכל וכל את טענות התובע בקשר להכנסת קרובי משפחה לחב' אריאל. על פי תצהירו עבודת גביית האגרות התבצעה על ידי עובדת שעבדה טרם בואו, תפקידו היה אחר וכאשר יצאה אותה גב' לחופשת לידה, החליפה אותה גב' אחרת, שהתקבלה מס' חודשים קודם לכן, להנהלת חשבונות. אותה גב' אחרת התקבלה בסטטוס של בחורה רווקה, ללא קרבת משפחה למי מעובדי החברה. לימים רק לאחר כשנה בערך, התחתנה עם אחיינו של ציון תורגמן מנהל החברה. משכך, טענה חב' אריאל אין כל בסיס לטענות התובע כי עבודתו הופסקה בגין הכנסת עובדת אחרת. עוד הדגיש כי אותה גב' אחרת מעולם לא מילאה את תפקידו של התובע אלא בתפקיד של העובדת שיצאה לחופשת לידה, לפיכך עבדו התובע והעובדת האחרת בתקופה חופפת בתפקידים שונים.
2. באשר לנסיבות סיום עבודתו, מציין מר מקוב כי התובע לא ביצע את עבודתו כראוי "לא ניתן ל ומר שהתובע כלל לא מלא את תפקידו, אך תמיד הייתה תחושה שהוא מבצע את התפקיד בחוסר רצון ומתוך חוסר ברירה". מר מקוב ציין כי במכתב בדבר העברתו לחב' אריאל נאמר לו מפורשות כי "תועסק בתחום הטיפול בפרסום על לוחות מודעות ותחומים נוספים...". על כן, רשאית הייתה אריאל להעסיקו בתחומים נוספים אף כי לא עשתה כן מאחר וגם את העבודה שביצע לא עשה ברצון. עוד הדגיש מר מקוב כי היקף העבודה אותה היה צריך לבצע עמד על כחמישים אחוז משרה, והתובע סרב להירתם למטלות נוספות. על כן, החברה החלטה לוותר על שירותיו ולהחזירו לעיריית ירושלים. גם מחמת שלא הפיקה ממנו תועלת וגם כטענתו מאחר ומבחינה ציבורית לא היה זה ראוי בעיני החברה להעסיק אותו בחברה במשכורת של מאה אחוז בגין תפוקה של בקושי חמישים אחוז.
3. עוד טען מר מקוב כי למרות שהתובע לא עלה לחברה כסף שכן את שכרו קיבל מהעירייה ,בשל חוסר יעילותו ולמרות שניתנה לו הזדמנות נוספת, ויתרה על שירותיו.
4. מר מקוב טען כי היו מקרים בודדים בהם היה צורך לסייע למנכ"ל ומעולם לא ראו את התובע כנהג המנכ"ל.

עבודת התובע

1. התובע נחקר ובחקירתו הנגדית התברר כי לא ידע להסביר את הביטוי "מיתקון לוחות" כדבריו "שמעתי את הביטוי אך אני לא יודע מה משמעותו" (עמ' 8 שו' 15-22). מיתקון לוחות היה עיקר עבודתו ואי הבנת הביטוי יש בה כדי להצביע על חוסר בקיאות. בהמשך עדותו טען כי עבד גם בגביית אגרות. אולם, כאשר עומת עם העובדה שגביית אגרות נעשתה על ידי תמר טובול, אישר זאת. (עמ' 8 שו' 26-32).
2. תצהירו של מר מקוב בדבר עבודתו הבלתי מספקת של התובע, אושר וקיבל תימוכין בעדות התובע ולא רק בסוגיה לעיל. כך למשל התובע מיוזמתו ציין "בחב' אריאל כולם עושים הכל. הם עשו את זה". משפט זה תומך בטענת מר מקוב בתצהירו כי בחב' אריאל כל עובד עשה מעבר למטלות שלו וכך נהוג שם. לפיכך, בעדות זו שמט התובע את הקרקע מטענתו כי נדרש לעשות מטלות נוספות שלא היו מתפקידו וכי בכך נהגו בו בחב' אריאל שלא כדין.
3. התובע לא זכר את תקופות העבודה של העובדות השונות בחברת אריאל (עמ' 9 רישא) ולכן הטענה כי עובדת הובאה במיוחד כדי להחליף אותו נסתרה. ולכן גם לא בשל העסקת עובדת אחרת הוחזר לעירייה. במוסכמות נרשם כי הוחזר ביוזמתה של העירייה אולם יוזמתה זו לא הייתה בלתי תלויה במצב בו חב' אריאל לא חפצה בשירותיו עוד.
4. באשר לתקופת הניסיון נשאל "ש. למה אתה חושב שעברת את תקופת הניסיון בהצלחה. ת. הזמן מדבר בעד עצמו. עבדתי מעל שנה. זה מוכיח בעד עצמו שהייתי ראוי לתקופת הניסיון. ש. מישהו אמר לך בעל פה או בכתב. ת. האמירה החשובה שנשארתי לעבוד שם. זה היה מספיק. ש. מפנה לנספח ג' לתצהירך, מכתב ששלחת למר ציון דהאן, בסעיף 7 למכתב, אתה כותב, שמר תורגמן הביע חוסר שביעות רצון מתפקידך, כלומר היית מודע לכך שלא היו מרוצים מתפקודך באריאל, איך זה תואם את סעיף 7 למכתבך. ת. זה נרשם בזמן אמת. המכתב שלי, הוא מ- 28.9.06. מתי התחילה תקופת הניסיון ? שנה לפני. מר ציון ברגע שהיה צריך להחליט לגבי, זה היה אמור לעלות לו המון כסף, את שכרי לעירייה, והעירייה תשלם לי משכורת, הוא עשה סוג של הכפשת שמי כדי להחזירי לעיריית ירושלים". (עמ' 10 ש' 1-18).
5. בדיקת נספח ג' לתצהיר התובע מכתב התובע אל מר ציון דהאן יו"ר ועד העובדים, מצביעה כי בסעיף 7 כותב התובע "חרף מאמציי, תרומתי לעבודה, ונכונותי לבצע את כל המשימות, גם החריגות שבהן, הביע מר תורגמן את חוסר שביעות רצונו מתפקודי. מר תורגמן טרח להבהיר בפניי כי לא משתלם לו לשלם לי משכורת".
6. בניגוד לאמור בנספח ג' הנ"ל גרסת התובע לעניין מאמציו ותרומתו לעבודה, נסתרו הן בתצהיר הגב' שיפי אסיף, והן בתצהיר מר מקוב. משכך, מתברר כי אכן הובעה בפניו, גם לפי גרסתו בנספח ג' לתצהירו, חוסר שביעות הרצון של מנכ"ל אריאל וכדבריו בזמן אמת.
7. הוכח שהעירייה החזירה את התובע בלא לפגוע בשכרו, כך שהטענה כי נפל פגם בהתנהלות חב' אריאל או העיריה בעניין גובה שכרו, נסתרה . הובהר כי התובע ידע בדבר אי שביעות הרצון ממנו, והכל מתוך חקירתו הנגדית וממסמכיו. שכרו לא נפגע ולעניין השעות הנוספות והכוננויות נדון מטה.
8. זאת ועוד, התובע נשאל מדוע לא הזמין את מר ציון תורגמן כדי לקבל ממנו את העדות בדבר תקופת הניסיון ואיכות עבודתו, ועל כך ענה בא כוחו כי בחר שלא להעידו. (עמ' 10 שו' 19-20).
9. חזקה היא כי מי שיכול היה להביא עד ולא הביא אותו הניח שעדותו תפעל נגדו.
10. יתר על כן, העד מאשר "מר ציון תורגמן אמר לי אני לא רוצה אותך פה" (עמ' 11 שו' 7).
11. זאת ועוד, באותה נשימה בה טען התובע כי לא הביא את מר ציון דהאן יו"ר הוועד להעיד מטעמו, טען גם כי העברתו לאריאל נעשתה בלא ידיעת הוועד, דבר והיפוכו. עם שובו לעירייה, לטענתו התנכל אליו המעביד, גם לעניין זה לא הביא את יו"ר הועד. לבסוף אישר "בדיעבד אולי היום הוא כן היה צריך להעיד". התובע טען כי העירייה לא הביאה את מר לוירר ובכך יש לפגוע באמינות גרסתה אין לקבל טענה זו. מר לוירר כבר לא עבד בעירייה בזמן ההליך, ככל שחשב התובע שמר לוירר יתמוך בגרסתו, הן לעניין נוסח המכתב, והן לעניין תקופת הניסיון ולכל עניין אחר, יכול היה להביא אותו כעד מטעמו, שכן כאמור באותה עת כבר לא היה מר לוירר עובד עירייה. העירייה הביאה את האנשים שעסקו במלאכה והרלבנטיים לתביעה במועד הגשתה.
12. הגב' אסיף נחקרה ארוכות בעניין הארכת תקופת הנסיון של התובע בחברת אריאל, בחקירתה הנגדית (עמ' 15 שו' 11 ואילך עד עמ' 16 שו' 16). בעדותה עומדת על כך שלמרות שאין בידה מיילים שנשלחו למנכל חב' אריאל וראש מינהל משאבי אנוש דאז "זאת תכתובת פנימית. לא חשבתי שזה רלבנטי. אני מוכנה לחפשה במיילים שלי. אני מעידה באזהרה ואומרת שהיו מיילים". (עמ' 15 שו' 18-19 דגש שלי ש.ש.). עוד היא מעידה כי "אני יודעת בפירוש שתקופת הניסיון הוארכה, יש לי את השורה האחרונה שהיא הוארכה". לא הייתה לה תכתובת בדבר הארכה זו. כשנשאלה כיצד ארכה תקופה שנה וחצי, ענתה "אני לא יודעת להסביר זאת, יכול להיות שתהליך העברתו חזרה התארך. אני לא יודע מה היה מאחורי הקלעים. רציתי משרה מאוישת". ובהמשך "ת. אציג תשובה. חב' אריאל קבלה "מתנה", עובד בלי לשלם משכורתו, כמו שאתה אומר בלי לשלם לו שעות נוספות שנמצא אצלה במתנה. לו הייתי חב' אריאל שיהיה לה עובד בלי לשלם משכורתו בהנחה שהוא מבצע אצלה שירות, לא הייתי ממהרת לשחרר אותו או להחזירו". (דגש שלי ש.ש.) .
13. מאשרת זאת הגב' יתאח בחקירתה הנגדית "לפי כל הממצאים בתיק האישי, אבי לא עבר את תקופת הניסיון בהצלחה לכן השינוי לא אמור היה להתבצע" (עמ' 20 שו' 9-10, שו' 24-27, עמ' 21 שו' 1-3).
14. מר מקוב נחקר ונשאל "ש. אתה כותב שהוא לא עבר את תקופת הניסיון בהצלחה. תאשר שלא הוצאת על כך מכתב. ת. אני מאשר שלא הוצאתי על כך מכתב. ש. האם מישהו מהעירייה פנה אליכם אחרי חצי שנה לבדוק מה קורה. ת. היה דיאלוג לא בכתב, ביני לבין העירייה, יונתן לוירר, ואני מכה על חטא שלא הוצאנו מכתבים, אך אנו עוסקים בבני אדם, ואתה לא ממהר להתלונן על אנשים, השתדלנו לתת לו הזדמנות נוספת". (עמ' 26 שו' 7-17) דגש שלי ש.ש.)
15. בשאלה מדוע החזיקו אותו מעבר לזמן למרות שלא היה מוצלח הוא מאשר כי חברת אריאל קבלה את התובע ללא כל עלות מצידה "גם חב' לא מוצלחת כמונו הייתה נהנית מהעזרה הזאת שהעירייה הייתה מוכנה להגיש לה גם אם לא היה מאה אחוז תפוקה". (עמ' שו' 24-29).
16. הוכח להנחת דעתנו ממכלול העדויות לרבות של התובע כי אף שלא יצאה הודעה בכתב על כך שתקופת הניסיון מוארכת לפנים משורת הדין הרי שכל תקופת עבודתו באריאל הייתה תקופת ניסיון בה לא עמד. ניתנה לו תקופת ניסיון נוספת, לפנים משורת הדין, בין היתר משום שאריאל לא שלמה בעבורו פרוטה ולעירייה היה נוח, שיהיה באריאל ולא בשורותיה, אפילו במחיר של תשלום משכורת מלאה לתפוקה חלקית.
17. עולה אפוא כי גם אם אין מסמכים לגבי הארכת תקופת הניסיון, כל הנסיבות, התצהירים והעדויות מצביעות על כך שהתובע הועבר זמנית לחב' אריאל, שתקופת עבודתו לא עלתה יפה ואף שתקופת הניסיון הוארכה לא היו מרוצים מעבודתו, ושהוא הוחזר לעירייה בשל חוסר שביעות רצון של חב' אריאל.
18. יודגש כי העברתו לחב' אריאל הייתה על דעתו של ציון דהאן יו"ר ועד העובדים בתנאי שתנאי עבודתו לא יפגעו והן אכן הם לא נפגעו. עוד יש לציין כי כל העברה לחברת אריאל נבעה מכך שב 2004 היה התובע במילא מועמד, כבר אז לפיטורים, וניסיונות הפיטורים לא צלחו. (עמ' 19 שו' 11). הנה כי כן, גם לפני כן, בעירייה היה התובע מועמד לפיטורים ואידך זיל גמור.

השיבה לעיריה

1. התובע טען כי המעסיק לא נהג כלפיו כשורה והחזיר אותו לתפקיד זוטר. אמירה זו בתצהירו נסתרה בחקירתו הנגדית עת נשאל על כך ואמר שהכל היה בגדר דיבורים אולם לא הכחיש שהציעו לו תפקידים שונים "דברו על זה ועל עוד הרבה דברים". (עמ' 12 שו' 1-15).
2. מעדותו עולה כי אכן בעירייה ישבו עמו וניסו לתת לו תפקידים שונים כפי שהדבר בא לביטוי באופן חד משמעי גם בתצהיר הגב' שיפי אסיף וגם בנספחים לו. נספח 2 (סעיף 8), גם מנספח 4 (כולו). בנספח 2 – המופנה לאורית סבטני מאת מנהל אגף הפיקוח נכתב "7. לפני מס' חודשים חזר מר מורלי למחלקת רישוי עסקים וזאת לאחר שחב' אריאל העבירה את הטיפול בלוחות מודעות לחב' חיצונית. מר מורלי לא הסכים לקבל עליו מטלות אחרות. 8. עם חזרתו נעשה ניסיון לשלבו בעבודות המחלקה והוכן בתיאום עמו תיאור תפקיד חדש כ"אחראי למתן מידע ברישוי עסקים". שכלל קבלת קהל, ויסות הפניות בין בוחני רישוי העסקים ומתן אינפורמציה ראשונית לאזרחים. כן כלל תפקיד גם חלק של פיזור /קבלת חומר מגורמי רישוי שונים (משרד הבריאות, שירות וטרינרי, כיבוי אש וכו'. 9. מתלונות שהגיעו מהממונים עליו במחלקת רישוי עסקים עלה כי מר מורלי נעלם תכופות ממקום העבודה ולא ממלא את תפקידו כמצופה. לאור זאת הוזמן לשיחה עם הח"מ במטרה להדגיש כי הוא נמצא בתקופת ניסיון וכי ממצופה ממנו התנהלות נורמטיבית של נוכחות מלאה בשעות העבודה, החתמת כרטיס פעמיים ביום והשגת תפוקות ראויות. מדיווחי הממונים עליו עלה כי לא חל שינוי בהתנהגותו גם לאחר השיחה עם הח"מ. 10. עקב מחסור בכוח אדם שנוצר בארכיב הרישוי עם פרישתו של מנהל הארכיב, ושיחה נוספת שקיימתי עמו הונחה מר מורלי לחלק את שעות העבודה שלו בין ארכיב הרישוי לבין המחלקה לרישוי עסקים כך שנוכחותו בארכיב הרישוי תהיה בשעות קבלת קהל, ואת יתרת הזמן ימשיך למלא במחלקה לרישוי עסקים. העובד נתן הסכמתו וציין בפניי שיעשה את המקסימום. בפועל היה העובד מופיע בבוקר עושה מס' עבודות, מסרב לעשות אחרות, ונעלם ליתרת היום...".
3. מכתב זה נכתב ביום 7.8.07. הוא מתאר את המאמץ שנעשה כדי למצוא לתובע עבודה נאותה מתאימה, מיוחדת לו ותפורה ממש לפי מידותיו.
4. הדבר עולה חד משמעית גם מנספח 4 לתצהיר אסיף, מיום 18.10.09 שנתיים אחר כך וסיכום השיחה עם התובע בו נמצאו לו מס' תפקידים בהתאם לצרכי האגף ונקבעה פגישת המשך ולמרות המאמץ לפעול ולסייע לו נכתב בסוף הפגישה "לציין כי למרות שהובהר למר מורלי כי עליו להישאר במשרדי האגף ולסייע במטלות ובמשימות האגף השוטפות וכן כדי לבנות תכנית עבודה לתפקיד כפי שפורט לעיל – עם סיום הפגישה, יצא מר מורלי ממשרדי האגף ולא חזר, כפי שנוהג לעשות מדי יום ביומו במשך השנים האחרונות".
5. הנה כי כן, גרסתו של התובע בדבר היותו עובד טוב ומסור נסתרה לא רק על פי עדויות בעל פה, אלא גם על פי מסמכים מזמן אמת מהם עולה כי מחד העירייה עשתה מאמץ לשיבוצו עד כדי תפירת משרה כפי מידתו ומאידך עשה התובע הכל כדי לא לעבוד ולא למלא את מטלותיו.
6. עוד נשאל התובע לגבי נספחים אלה, וכך ענה: "ת. גם אם תיקח חמור ותיתן לו פחות אוכל הוא ייתן לך פחות תפוקה, גם מצד שני, אם יקחו לך את הכיסא ויאמרו לך תשב, על מה תשב? לקחו לי את היחידה. לקחו לי את התפקיד. זו בעיה של העירייה. זה לא עובדתי?". תשובה זו מצביעה על כך שהתובע סבר שפגעו בזכויותיו ולכן מצא את זה אך טבעי לתת פחות תפוקה. תשובה זו של התובע ,אף כי מטפורית, מצביעה על כך שאכן הוא ראה לגיטימציה לתת פחות תפוקה. נוכח המסמכים והעדויות של האחרים בשובו לעירייה אכן נתן פחות תפוקה, אם בכלל.

מתח הדרגות

1. התובע עומת עם מכתבו של מר לוירר ועם התנאי המפורש במכתב העברתו בדבר עמידתו בתקופת הניסיון בהמשך להשאלתו לאריאל כתנאי לשינוי מתח הדרגות. וכך הוא עונה "אתה עובר לחב' אריאל תקבל 39-41 שם. אך תלוש המשכורת של העירייה". (דגש שלי ש.ש.). הנה כי כן, מעדותו ברור כי גם התובע סבר ששינוי מתח הדרגות יבוצע אם יעבור לחב' אריאל וינתן לו "שם".
2. התובע בחקירתו הנגדית סתר את טענתו שלו כי בכל מקרה היה על העירייה להעלות את מתח דרגתו כאשר חזר מחב' אריאל או בשל כך ששהה שם יותר מששה חודשים.
3. קריאת נספח ב' הכתוב בלשון בני אדם כפי שציטטנו לעיל מראה כי אכן צודקת הנתבעת בפרשנותה. כך נכתב "בתום תקופה זו באם תקופת הניסיון תסתיים בהצלחה תושאל לחב' אריאל תקן משרתך ישונה למתח דרגות 39-41, תנאי שכרך ועבודתך לא יפגעו כתוצאה מהשאלתך לחב' אריאל". המילה "באם" היא מילת תנאי לכל דבר ועניין. תנאי זה לא התקיים. הוכח כי תקופת הניסיון לא הסתיימה בהצלחה גם העירייה וגם מר מקוב טענו כי למרות הארכת תקופת הניסיון לפנים משורת הדין, לא הצליח התובע לשכנע בדבר המשך העסקתו נוכח התנהלותו. אין מחלוקת שההשאלה לא יצאה אל הפועל. משכך, לא נתמלא התנאי במכתב מר לוירר ולא קמה לתובע כל זכות לשינוי תקן משרתו למתח דרגות 39-41 בשום שלב.
4. דין תביעה זו לשינוי מתח הדרגות וכתוצאה לדרגת פרישה גבוהה יותר - להידחות.

שעות נוספות וכוננויות

1. באשר לשאלת השעות הנוספות והכוננויות אומר התובע בקליפת אגוז (עמ' 13 שו' 8-22) כי בתפקידו הקודם קיבל 30 שעות נוספות "הייתי חייב לעשותם אך זה היה מאד גמיש, הייתי חותם אותם ביד". מדבריו ברור כי נדרש ממנו ביצוע שעות נוספות, הוא דיווח עליהם ידנית ושולמו לו. באשר לכוננויות מתייחס: "היו מקרים בודדים שקראו לי, פעם באף פעם. אם הייתה מודעה עם נוסח בעייתי היו מזעיקים אותי...". לאור האמור עולה כי בתפקידו הקודם מדי פעם (ולא "פעם באף פעם"), נקרא לכוננויות. יותר מכך, התובע סבר שגם קודם לא הגיע לו כי לדעתו לא באמת ביצע כוננויות.
2. התובע נשאל "ש. לא הפריע לך במשך שנים לקבל כסף מהקופה הציבורית על משהו שאין צורך. ת. זה לא רלבנטי. ש. מה אתה מבקש, להוסיף חטא על פשע, לקבל תוספת כוננות ושעות נוספות ללא צורך. ת. העוול שעשיתם לי שלקחתם לי את היחידה על זה אתם צריכים לשלם, גם נשלו אותי מהתפקיד וגם רוצים לקחת לי את הכסף שלי". (דגש שלי ש.ש.). התובע לא רוצה תשלום שעות נוספות וכוננויות בגין עבודה שמבצע כי אם תשלום בגין העוול שלדעתו נעשה לו.
3. התובע טען כי החלטת העירייה ב-1.7.07 על דעת עצמה ובאופן חד צדדי שלא לשלם לתובע שעות אלה, אף כי היקף משרתו לא השתנה, עומדת בניגוד לחוק יסודות התקציב המחייב גוף מתוקצב שלא להסכים על שינויים בשכר. סעיף זה אינו רלבנטי לנשוא ההליך. מדובר בסעיף שעניינו חריגה מתנאי שכר שאושרו על ידי הממונה על השכר.
4. עוד טוען התובע כי בשינוי החד צדדי יש משום הרעה בתנאי העסקתו מבלי לקבל את הסכמת הגורמים הרלבנטיים. התוצאה של הרעת תנאים היא הפסקת עבודה דהיינו פיטורים או פנסיה עם הזכויות הנלוות, בכל מקרה התובע קיבל את זכויותיו בפרישה לגמלאות. זאת ועוד, התובע פנה בכתב ונענה כמפורט מטה.
5. התובע מלין כי ניסו לשבץ אותו בתפקיד שלא הצריך שעות נוספות או כוננות וכי בחזרתו מתקופת עבודתו באריאל נעשתה פגיעה משמעותית בתנאי העסקתו. יודגש, כי גם לולא עבר לחב' אריאל ולולא מכתב לוירר, לעירייה זכות לנייד עובדים וכן יש לה זכות שלא לשלם כוננויות ושעות נוספות מקום אלו אינם נצרכים מכוח התפקיד. שינוי כזה אינו מהווה הרעת תנאים ונמצא בטווח הפררוגטיבה של המעביד בפרט משמסתבר שגם כשדיווח שעות נוספות וכוננויות בעבר לא בהם היה זכאי לכך אף לגרסתו.
6. על כן, תביעתו של התובע לשלם בעבור שעות נוספות וכוננויות דינה להידחות.
7. זאת ועוד, הנתבעת הוכיחה כי פנה בעניין זה ונענה בכתב בשלילה, בניגוד לגרסת התובע בתצהירו כי פנה בעניין הכוננויות ולא נענה. הוכח שהעירייה השיבה לתובע במכתב מפורט. זהו נספח מס' 5 לתצהיר הגב' אסיף מיום 14.10.07 אותו כתב מר כץ מנהל אגף רישוי ופיקוח. מפאת חשיבותו נציגו כלשונו:

"הנדון תוספת כוננות ושעות נוספות. סימוכין מכתבך מיום 3.9.07 מספרך...

ראשית ברצוני להתנצל על האיחור בתשובתי בשל יציאתי לחופשה.

1. שעות כוננות ושעות נוספות משולמות עם ביצוען בפועל.

2. להבנתי בתקופה האחרונה אינך מבצע כוננויות ואף אינך מבצע שעות נוספות.

3. לאור זאת קבלתי את ההחלטה לבטלן.

4. אני מציעה לך לבדוק את התנהלותך כעובד לפני שאתה קובע כי פעולותיי מנוגדות למינהל תקין".

לא למותר לציין כי מכתב זה נשלח גם עם העתק למר ציון דהאן יו"ר ארגון העובדים, ומשמעות הדבר כי וועד העובדים היה מודע לך כבר ב-2007. נוכח האמור, נסתר לא רק סעיף 33 לתצהיר התובע, סתירה מהותית אלא שגם הוכח על ידי הנתבעת שהתפקידים שמילא לאחר שנשללו השעות הנוספות והכוננויות לא הצריכו ביצוע שעות נוספות או כוננויות ולכן לא הצדיקו תשלום בגינם. התובע לא ביצע שעות נוספות וכוננויות ולכן לא היה זכאי להן. הוועד היה מודע לכך ולא חשב שצריך לפעול בעניין.

1. הוכח כי נעשו מאמצים לשבץ את התובע בתפקידים כפי שציינו לעיל. הגב' אסיף אישרה כי לא ניתן לו מכתב התראה בעניין אי מתן כוננויות ושעות נוספות אולם עמדה על כך שהיתרו בפניו על אופן עבודתו והתקיימו אתו שיחות רבות בעניין זה (עמ' 17 שו' 9-20).
2. הפסיקה קבעה פעמים אין ספור כי שעות נוספות וכוננויות אינן זכויות מוקנות של עובד והן ניתנות על פי צרכי המעביד ועל פי צרכי התפקיד. במקרה זה מכתב מר כץ, שנכתב כאמור בזמן אמת ובידיעת התובע ובידיעת וועד העובדים, מדבר בעד עצמו.
3. נוכח האמור נדחות גם תביעותיו של התובע לשעות נוספות וכוננויות מכל וכל.

תהליך הפרישה

1. באשר לפרישתו של התובע. הנתבעת הוכיחה הן בתצהיר הגב' יתאח ונספחיו והן בעדותו של התובע עצמו (עמ' 13 שו' 23-32 ועמ' 14 שו' 1-10), כי התובע יודע על תנאי הפרישה מבעוד מועד : "ת. ידעתי על תנאי הפרישה. אני מסכים עם זה, ציון אמר לי על תנאי הפרישה. באת כח שאלה אותי מדוע אני תובע על הדרגות. אמרתי לה שפחדתי להציב סוג אולטימטום בזמן הפרישה על מתח הדרגות כי ידעתי שעל זה יבולע לי. דברתי על זה עם ציון". (דגש שלי ש.ש.) . ציון הכוונה ציון דהאן יו"ר הוועד. הנה כי כן, התובע מודה כי ידע על תנאי הפרישה כי קיבל ליווי של ציון מועד העובדים וכי חרף זאת לא נתבקשו ע"י הוועד דרגות מעבר למה שקיבל. משכך תצהירה של גב' יתאח ונספחיו נותרו על כנם ולא נסתרו.
2. בחקירת הגב' יתאח הממונה על פרישה וגמלאות בעירייה הדגישה כי מסלול הקידום של התובע היה בהתאם למשרות אותם אייש ולמתחי הדרגות הצמודים להם. התובע קיבל דרגות אישיות לפנים משורת הדין. הדברים פורטו בתצהיר גב' יתאח עמ' 1-2. מתברר מהשוואת מסלול הקידום הרגיל בדרגות לעובד כמו התובע לעומת מסלול הקידום האישי שלו, כי לולא קודם לפנים משורת הדין היה מקבל דרגה 40 כדרגת פרישה ואילו התובע קיבל 40+. והיו לו קיצורי פז"מ במהלך הדרך.
3. העיריה הוכיחה, כי הליך סיום ההעסקה היה בידיעת וליווי וועד העובדים ובהסכמתם, בידיעת התובע, ובסיס חישוב הדרגות והפנסיה היה תקין. התובע מקבל תשלומי פנסיה על פי הדרגה הנכונה וכדין.
4. בנוסף, התובע מודה שלא הופיע לשימוע ולוועדת הפיטורים (עמ' 14 שו' 8-9). זאת עשה מבחירתו. הטענה כי חשש ולכן הסכים לתכתיבי פרישה אינו עולה בקנה אחד עם מכתב כוונה לסיום שירות שצורף לתצהיר גב' יתאח (נספח 2). התובע קיבל הודעה על סיום שירות (סעיף 3 לתצהיר יתאח). בנושא סיום שירותו נידון בוועדה מתמדת אשר גם אישרה את קיצור הפז"מ של התובע לתוספת שהייה 39+. בנוסף קיבל 2% לקצבה בגין בריאות לקויה, דרגת פרישה 40+ בדירוג האקדמאים. תהליך זה היה תקין והתובע לא הוכיח כל פגם בו.
5. בתאריך 7.8.07 ניתנה המלצה לסיום שירותו שנוסחה באגף ונחתמה על ידי מר צחי כץ. בהמלצה זו נאמר כי מעיון בתיקו האישי מתברר שהוא בעל מוטיבציה נמוכה, תפוקות נמוכות ולמרות ניסיון לא הצליחה העירייה לשנות את דפוסי ונורמות התנהגותו ועבודתו (נספח 2 לתצהיר גב' אסיף).
6. התובע אישר בעדותו שלא הייתה לו כל מוטיבציה לעבוד וכי היה צריך לקבל תשלום בגין העוול שנעשה לו לגרסתו.
7. בבקשה לשימוע מיום 1.9.08 רושם מנהל האגף את העילות שהביאו לסיום שירותו לרבות אי עמידה בהוראות מנהליו היעדרות מהעבודה, העדר תקופה סירוב לקבל תפקידים מוצעים וקבלת משכורת ללא ביצוע עבודה. (נספח 3 לתצהיר גב' אסיף).
8. בנסיבות אלה, ונוכח השתלשלות העניינים הדרך שבה פעלה העירייה לסיום עבודתו של התובע עולים בקנה אחד עם ההלכות ולא נפל פגם בהתנהלות העירייה.

סוף דבר,

1. במענה לפלוגתא בעניין משמעותו של נספח ב' בכתב התביעה המתוקן מיום 2.1.05 של מר יונתן לוירר, יאמר כי התובע לא עמד בתקופת הניסיון, חב' אריאל לא חפצה בעבודתו, ולכן ה"באם", דהיינו התנאי לשינוי מתח דרגותיו לא התקיים. משכך, הקידום במתח הדרגות שנעשה לתובע בעירייה היה כדין ואף לפנים משורת הדין ולא היה זכאי לשינוי הדרגות לפי מכתב לוירר. כתוצאה, לא היה זכאי התובע לדרגת פרישה 42+. על כן גם תביעתו לדרגה וגם תביעתו להפרשי שכר בגין דרגה זו והפרשי פנסיה בגין דרגה זו - דינם להידחות.
2. זאת מעבר לעובדה שהוכח כי היה מודע לחלוטין לתנאי פרישתו שסוכמו בין ארגון העובדים למנהל משאבי אנוש, ידע עליהם והסכים להם, עד כדי כך שמצא לנכון לא להתייצב לשימוע. הטענה כי בחר לא להופיע לשימוע מחמת איומים נסתרה, נטענה בעלמא ולא הוכחה ולכן גם דין טענה זו להידחות.
3. הוכח כי נסיבות סיום עבודת התובע בחב' אריאל היו העדר תפוקה עד כדי שהחברה לא חפצה בשירותיו גם בלי תשלום שכרו.
4. במוסכמה 3 בדיון מיום 19.3.12 הוסכם כי התובע הוחזר לעבודה בעירייה ביוזמתה. דבר זה אינו עומד בסתירה לכך שהלכה למעשה הוחזר גם מהטעם שחב' אריאל לא חפצה בעבודתו.
5. הוכח כי עם שובו לעירייה לא עבד בעבודה אשר מצדיקה שעות נוספות וכוננויות. על פי הפסיקה הקובעת כי שעות נוספות וכוננויות אינן זכות מוקנית, קל וחומר במקום כמו העירייה בהם יש חובת דיווח כפי שאישר התובע בעצמו לגבי התשלומים טרם עזיבתו את העירייה, הרי שהתובע לא היה זכאי מ-1.7.07 לתשלום שעות נוספות גלובליות וכוננויות.
6. נוכח האמור לעיל, התביעה על כל ראשיה נדחית.
7. לאחר ששקלנו בכובד ראש ורק בשל העובדה שמדובר בפנסיונר של העירייה כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א אב תשע"ה, (27 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.