17 ספטמבר 2014

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

החלטה

1. התובעים עבדו בשירות הנתבעת תקופות שונות והגישו תביעות בגין זכויות שונות שעל פי הנטען לא ניתנו להם.

התביעות הוגשו עוד בשנת 2010, תוקנו, והדיון בהן סבל עיכובים רבים ממגוון סיבות.

בתיקים התקיימו שתי ישיבות הוכחות בראשית חודש אפריל, ולאחר ששתי ישיבות נוספות שאמורות היו להתקיים נדחו – נקבעו, זה מכבר, מועדים להשלמת שמיעת העדויות מטעם התובעים, לתאריכים 22-23/09/14.

2. ביום 10/09/14 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה להגשת ראיות הזמה". הבקשה האמורה היא מושא החלטה זו.

במסגרת הבקשה, עותרת הנתבעת לצירוף דו"חות נוכחות במערכת המל"מ של שניים מבין התובעים, וזאת באמצעות תצהיר עדות ראשית של עד נוסף מר יוסף בלנק.

3. ואלה עיקר נימוקי הבקשה –

א. התובעים מר נקסון ומר אזולאי טענו בתצהיריהם שמסגרת שעות העבודה שלהם היתה קבועה והתנהלה דרך קבע בשעות מסוימות שלא השתנו כמעט.

בשנת 2011 הוכנסה לשימוש מערכת המל"מ שמרכזת דיווחים על שעות העבודה של העובדים, ומהדו"חות שהופקו באמצעותה ניתן ללמוד באופן ברור כי התובעים עבדו בהיקף משתנה של שעות.

התובעים הודו כי דיווחו על שעות עבודתם אולם באופן מפתיע בחקירתם הנגדית טענו כי דו"חות המל"מ אינם מוכרים להם.

הנתבעת עימתה את התובעים בחקירתם הנגדית עם חלק מהדו"חות האמורים, אולם ב"כ התובעים התנגד להגשתם שכן אלה לא הוצגו במסגרת גילוי המסמכים וגם לא במסגרת תצהירי הנתבעת.

ב. תצהירו של מר בלנק, שתפקידו מנהל יישומים בנתבעת , דרוש, לטענת הנתבעת, כדי להראות שדו"חות המל"מ שהגשתם מבוקשת הינם דיווחי אמת שהם פרי דיווחים של התובעים, ובאמצעותו יוגשו הדו"חות שיפריכו את טענת התובעים לפיה עבדו בהיקף קבוע.

ג. לגישת הנתבעת, מאחר וטרם הסתיימה שמיעת עדי התובעים וטרם החלה העדת עדי הנתבעת – לא ייגרם לתובעים כל נזק, וככל שיבקשו- לא תהא לה התנגדות להשלמת עדותם של התובעים מר נקסון ומר אזולאי.

4. התובעים הודיעו על התנגדות נחרצת לבקשה, מהטעמים העיקריים הבאים –

א. תצהירי התובעים היו מונחים בפני הנתבעת עוד מחודש מאי 2013.

חקירתם הנגדית נשמעה בחודש אפריל .

המסמכים שהגשתם מתבקשת כעת היו בידי הנתבעת מראשית שנת 2011, וחרף העובדה שהתובעים דרשו לגלותם – לא הוצגו, והנתבעת טענה כי אינם בידיה.

ב. בנסיבות העניין, גם אם הנתבעת הופתעה מתשובות התובעים בחקירתם הנגדית וגם אם שכחה מקיומם של המסמכים – הרי הצורך בהצגתם עלה לכאורה עוד בחודש אפריל 2014, ואין מקום לבקש כעת הגשתם, זמן קצר לפי ישיבת ההוכחות.

הוא הדין לגבי תצהירו של מר בלנק.

ג. עיתוי הבקשה עלול ליצור מצב בו ב"כ התובעים יאלץ לזמנם כדי להיוועץ עימם במשמעות המסמכים שגולו כעת ולבדוק האם יש מסמכים נוספים שהוסתרו ע"י הנתבעת, מהלכים שיחייבו דחיית הדיונים שנקבעו.

5. הדין החל -

זה מכבר נפסק כי בעל דין חייב להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת".

זהו הכלל, וחריגה ממנו תותר רק מקום בו יצביע בעל דין על טעמים חריגים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה ממנו.

(ראו, למשל, ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738 ; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339).

מקום בו יבקש צד הגשת ראיות נוספות – "יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה הקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661).

מקום בו הראיות הנוספות המבוקשות הנן ראיות הבאות לסתור את אלה שהובאו ע"י הצד השני, שאז יכונו הן ראיות מפריכות או ראיות הזמה, נתונה הבאת הראיות לשיקול דעת בית המשפט, ונקבע כי עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הופתע מטיעון או מראיות הנתבע, ולעיתים תותר הבאת עדות הזמה כדי לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה.

גם בית הדין הארצי קבע זה מכבר כי בעניני זימון עדים וניהול דיונים, יודרך בית הדין על ידי עקרונות יסוד של דיני הראיות, וכך נאמר - "מתן היתר להבאת עדויות סותרות, נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, כאמור בתקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב - 1991. הלכה פסוקה היא, כי היתר כאמור ינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת בית הדין קמא, אלא מנימוקים כבדי משקל. (ראו ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם); א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, תשמ"ה 130; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) בע' 507-508)."

(ראו, דב"ע (ארצי) מג/121 - 3 תכשיטי אבדור - כספי, פד"ע טו 212, 216 (1984) ; בר"ע (ארצי) 430/03 רפי בונוביצקי - מדינת ישראל, (לא פורסם, 21.10.2003).

6. ולענייננו –

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הדין החל, ומכלול נסיבות העניין, החלטתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהנימוקים הבאים –

ראשית – הנתבעת לא טרחה להצביע על נימוק כלשהו שיצדיק את עיתוי הגשת הבקשה, בהינתן העובדה שהצורך בקיומה, אם בכלל, עלה, גם אם נקבל גישתה, לכל היאוחר לפני חמישה חודשים, ולא ברור מדוע הבקשה הוגשה פחות משבועיים לפני מועד ישיבת ההוכחות.

שנית – עסקינן במסמכים שגילויים, בגדר כל המסמכים המתעדים את עבודת התובעים או מי מהם, נדרש מצד התובעים זה מכבר, ומלבד אמירה סתמית של ב"כ הנתבעת במעמד ישיבת יום 08/04/14 כי בטעות לא הוצגו – לא הוסבר מדוע לא גולו ולא הוצגו זה מכבר בפני התובעים.

הניסיון להציגם כעת, גם לו היה נתמך בתצהיר המסביר מדוע טרם הוצגו או לפחות בהסבר מפורט אחר, עלול להסב דחייה משמעותית נוספת בהשלמת שמיעת הראיות בתיק זה, שבנסיבות העיכובים שסבלה – אינה סבירה.

שלישית – הנתבעת לא טרחה לטעון, ובוודאי שלא להוכיח, כי התקיימו בנסיבות העניין מי מבין הטעמים חריגים שבהתקימם מוצדקת הגשת ראיות נוספות או סותרות, מדוע לא הוצגו המסמכים והתצהיר במקשה אחת עם יתר ראיותיה, והטענה לפיה הופתעה מתשובותיהם של התובעים בחקירתם הנגדית – מפתיעה בקלישותה.

7. אשר על כן ונוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית מכל וכל.

נוכח הפגמים שנמנו לעיל במתכונת הבקשה ועיתויה, מוצאת אני לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ד, (17 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.