1. לפני בקשה "בהולה" להורות על הוצאת חוות הדעת החדשות אותן הגישו המשיבים לתיק ביהמ"ש מתאריך 8.10.2014, כמו גם לאסור על העברתן לידי המומחה מטעם ביהמ"ש. עוד התבקש ביהמ"ש להביע את מורת רוחו בשל התנהלות המשיבים שנהגו, לטענת המבקשים, שלא כדין.

2. לטענת המבקשים, בתאריך 15.7.13 הורה ביהמ"ש על הגשת חוות דעת המשיבים עד 15.9.14, ואלה אמנם הוגשו סוף סוף לתיק ביהמ"ש. בתאריך 14.7.14 הוסכם, כי בשלה העת להגשת חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, כאשר בתאריך 4.9.14 מסרו הצדדים הודעה מוסכמת על שמאי מוסכם, הוא מר אייל שפירא, ובימ"ש נתן להסכמה זו תוקף של החלטה מחייבת. עוד הסכימו הצדדים באותה העת, כי הסתיימו ההליכים המקדמיים וכי לא יוגש חומר חדש לאחר מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש. המבקשים טענו, כי כל שהוסכם והותר לצדדים לצרף למומחה ביהמ"ש הינו חומר שהתבקש מהרשויות עוד קודם להסכמת הצדדים והתקבל רק כעת אצל המשיבים, בכפוף להמצאתו למבקשים, אך בשום שלב לא הוסכם על המצאת חומר חדש ובוודאי שלא על הכנת חומר חדש. לכך, כך טענו המבקשים, היה די והותר זמן במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו לאורך למעלה מ- 3 שנים.

עתה, ובניגוד מוחלט להסכמות הצדדים והחלטת ביהמ"ש, ובעוד הצדדים מצפים לקבל חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, הוגשו באופן חד צדדי וללא קבלת רשות חוו"ד נוספות וחדשות. בכך יש כדי להציב את המבקשים וביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת, תוך ביזוי הצד שכנגד. עסקינן בהתנהלות מקוממת, כך המבקשים, שתדרוש מהמבקשים להידרש להוצאות אדירות וחוו"ד נגדיות מטעמם בתוך זמן מצומצם, תוך השהיית ההליך והתמשכותו.

לפיכך, עתרו כאמור למשיכת חוות הדעת מן התיק וחיוב המשיבים בהוצאות משמעותיות ולדוגמא.

3. המשיבים מצדם דוחים מכל וכל טענות המבקשים. לטעמם, אין כל מקור משפטי המונע מהם להגיש חוות הדעת שהגישו וסמכו ידם על תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לעניין המועדים הקבועים להגשת חוו"ד מומחה שאינו ברפואה, ולטעמם הם פעלו בהתאם לתקנה זו לשם ייעול ההליך וחקר האמת, על פי זכותם שבדין. המדינה הדגישה, כי מעולם לא הצהירה שלא תוגשנה חוות דעת נוספות או כי היא תמנע מעצמה בכל דרך העומדת לרשותה הוכחת טענותיה בתיק זה.

אשר להסכמות שבין הצדדים, מודה המדינה כי אמנם בתאריך 4.9.14 הוסכם בין הצדדים על זהות המומחה, ועל העברה לעיונו של המומחה את מלוא החומרים המצויים ברשות הצדדים, וכן כל חומר רלוונטי נוסף שיתקבל ויועבר במקביל גם לצד השני. יחד עם זאת, לא היתה כל הסכמה מפורשת על סיום השלבים המקדמיים של ההליך. המדינה ראתה בכך משאלת לב של המבקשים, אך לא מצאה כל רישום או הסכמה לעניין זה. המדינה מציינת, כי מינויו של המומחה מטעם ביהמ"ש נערך במהלך ההליכים המקדמיים ובוודאי שלא בשלב ההוכחות וכיצד ניתן לומר שניתנה הסכמתה לסיום הליכים מקדמיים בעוד שהמדינה פונה פעם אחר פעם למבקשים להשלמת מסכמים חסרים, תוך פניה לביהמ"ש למתן צווים.

המדינה הדגישה, כי לכל אורך הדרך פנתה לקבל חומרים מהמבקשים מהרשויות השונות בעניינם, לרבות רשות המיסים במטרה לברר הכנסותיהם ומצבם הכלכלי, כמו גם מצב משקם, כאשר הנתונים מרשות המיסים הגיעו לאחר שנדרש זמן רב לכך ואין להתעלם מכך. עתה, משהגיעו מסמכים מרשות המיסים הכוללים הצהרות של התובעים עצמם, בהם יש לעשות שימוש כעת, כיצד יש להתעלם ממסמכים אלה ולא להגישם אלא באמצעות חוות דעת מומחה חשבונאי.

המדינה הדגישה, כי עסקינן במסמכים של המבקשים עצמם שאותרו על ידי המדינה, אך לא הוצגו על ידי המבקשים בגילוי מסמכים, ויש בהם מידע רב לנזקים הנטענים בכל משק ומשק.

4. המדינה אף ציינה, כי כל החומרים והמסמכים ובפרט אלה שנאספו מרשות המיסים הועברו לב"כ המבקשים, ולא נותרו בידי המדינה נכון למועד תגובתה מסמכים נוספים, אך ככל שיתקבלו, אלה יועברו מיידית לב"כ המבקשים. חוות הדעת מבוססת על אותם מסמכים שהועברו כאמור לידי המבקשים וכל שחוות הדעת עושות הן בודקת ומסכמות את אותם מסמכים. לפיכך ניסיון לראות במסמכים אלה חוות דעת חדשה הינו מוטעה.

5. המדינה אף ציינה, כי מקומן של טענות בתחום החשבונאות בחוות דעת מומחה בתחום זה – רואה חשבון, להבדיל מחוות דעת שמאית כפי שהמבקשים צרפו (חוות דעת השמאי שלמה שרף) מטעמם, כאשר המבקשים היו אלה שתבעו את הנושא החשבונאי כפלוגתא בהליך ואין למנוע מהמדינה הגנה בתחום זה, גם לא הטענות להוצאות אדירות בניהול ההליך מטעם המבקשים. לפיכך, סברה המדינה כי אין בבקשה ולא כלום.

6. בתשובה לתגובה הודיעו המבקשים, כי למרות הבקשה כבר הועברו חוות הדעת למומחה ביהמ"ש ולכן המדינה ממשיכה לעשות דין לעצמה. המבקשים הפנו שוב, כעיגון לבקשתם, להחלטת בימ"ש מ- 15.7.13 בדבר המועד האחרון להגשת חוות דעת מטעם המשיבים, היינו 15.9.14, וכן להסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה מתאריך 4.9.14, כמו גם הפנו שוב לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, באשר למועדים להגשת חוות הדעת, שלא נועדה לשנות מהחלטות בימ"ש בעניין זה. עוד ציינו המבקשים, כי התנהלות המדינה מחוסרת תום לב לאחר שנהגה סחבת לכל אורך ההליך המשפטי, תוך ניסיון התשה של המבקשים והסבת הוצאות נכבדות.

7. לא יכול להיות חולק, כי בהחלטת ביהמ"ש מתאריך 4.9.14 הוריתי לצדדים להעביר למומחה ביהמ"ש את מלוא החומר שברשותם תוך 30 ימים מאותו יום. חוות הדעת דנא הועברו לאחר מועד זה (ב-10.10.14 הועברו חווה"ד לתיק ביהמ"ש) ובניגוד להחלטת ביהמ"ש. במצב דברים זה, היה מקום לבקש מביהמ"ש להאריך את המועד להעברת החומר למומחה ביהמ"ש, כאשר בקשה שכזו לא ראיתי.

אשר למהות חוות הדעת, אמנם אלה מתייחסות לכלל החומר החשבונאי המצוי בידי המשיבים. יחד עם זאת, מתייחסות חוות הדעת גם לחוו"ד מומחה המבקשים, מר שרף, מכאן שחוות הדעת אינה מתייחסת רק לאותם מסמכים שלכאורה מצויים כבר בידי המבקשים אלא נועדה גם לבחון ולמעשה לנגח את חוו"ד מומחה התביעה. מכאן, שלא די בחוו"ד אלה להציג את החומר המצוי בידי המדינה כאמור, אלא כדי לעשות בהן שימושים נוספים.

תהיתי, האם זה יהיה נכון עתה, לאחר שאמנם לקח זמן רב למדינה לאסוף את החומר מכל הגורמים הרלוונטיים לרבות המבקשים, ולמנוע ממנה מטעמים אלה, לרבות מטעמי ההסכמה לכאורה, עם המבקשים, מלהגיש חוות הדעת כאמור, אך לא סברתי, כי יש לכך מקום בשלב זה של ההליך בו אנו נמצאים עתה, היינו עוד קודם לקביעת מועד הדיון להוכחות, ועוד בטרם התקבלה חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, ובמיוחד לאור הפיגור הקל לאור החלטת ביהמ"ש כאמור והצורך לברר את הנושאים שהם באמת שנויים במחלוקת.

על מנת שלא לפגוע במבקשים, הם רשאים להמציא חוות דעת משלימות מטעמם בתוך 45 ימים מהיום.

חוות דעת אלה יומצאו למומחה ביהמ"ש, שלא ימסור את חוות דעתו קודם לחוות הדעת המשלימות כאמור, אלא אם כן יוותרו המבקשים על חוות דעת משלימות מטעמם.

8. מועד הדיון הקבוע לתאריך 29.12.14 יידחה לתאריך 23.3.15 שעה 08:30, על מנת לאפשר למבקשים להגיש חוות הדעת המשלימות מטעמם, ועל מנת לאפשר למומחה ביהמ"ש להשלים מלאכתו נאמנה.

נושא הוצאות הבקשה יידון במסגרת פסה"ד.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ה, 25 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.