ענייננו בתביעת פיצויים בגין פגיעת התובע בתאונת דרכים ביום 24.4.09.

בתביעה מונו שלושה מומחים רפואיים. תחילה מונו, לפי בקשת התובע, מומחה פסיכיאטר ומומחה נוירולוג. בחוות דעתם קבעו שני המומחים, כל אחד בתחומו, כי לא נגרמה לתובע נכות צמיתה, תוך שקבעו נכויות זמניות. לאחר מכן, ובשלב מתקדם של ההליך, ביקש התובע למנות מומחה אורתופד (מינוי כאמור התבקש עוד בבקשה המקורית שהוגשה, אולם התובע לא עמד עליה לעת הדיון שהתקיים בבקשה). חרף האיחור בבקשה ונוכח המסמכים הרפואיים שצורפו מונה מומחה כאמור, ד"ר מיכאל טנצמן. המומחה חיווה דעתו כי לתובע לא נותרה כל נכות אורתופדית צמיתה בגב תחתון (תחום בו התמקדו תלונותיו).

התובע זימן את ד"ר טנצמן לחקירה על חוות דעתו. בחקירתו עמד המומחה על חוות דעתו תוך הבהרת הטעמים לעמדתו. באותו דיון העיד אף התובע, ולאחר מכן ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

בשלב זה, הוגשו מספר בקשות מטעם התובע. הבקשה האחת – בקשה לפסול את המומחה או למנות מומחה נוסף. לאחר שקבעתי כי הנושא ידון במסגרת מכלול המחלוקות וכי התובע יעלה טענותיו נגד חוו"ד המומחה במסגרת סיכומיו (ולאחר ששבתי וחזרתי על קביעה זו, עקב בקשות חוזרות שראה התובע להגיש בעניין זה), הגיש התובע בקשה נוספת, והיא – בקשה לצרף חוות דעת של מומחה פרטי מטעמו. ניתנה החלטה נוספת על כי על התובע להגיש סיכומיו ולכלול בהם את כל טענותיו בקשר לחוו"ד המומחה (לפסיקה בסוגייה ראו רע"א 1509/12 פשייב נ' הפניקס (2012)), ולאחר מכן הוגשו סיכומי התובע ובעקבותיהם הוגשו ביום 6.11.16 סיכומי הנתבעת.

ביום 28.11.16, בטרם ניתן פסה"ד, הגיש התובע בקשה נוספת, שעניינה טענה להחמרה שחלה לאחרונה במצבו ובקשה לצירוף מסמכים רפואיים עדכניים בעניין זה, תוך שציין כי בדעתו להגיש בקשה לבדיקתו המחודשת נוכח החמרה זו ועם סיום הבירור הרפואי בו הוא נתון. בקשה בעניין זה הוגשה לבסוף, לאחר שלתובע ניתנו אורכות, בקשה לה מתנגדת הנתבעת.

בטרם דיון בבקשתו האחרונה של התובע, אני רואה להכריע תחילה בשתי בקשותיו הראשונות, שהן כזכור בקשה לפסילת חוות דעת המומחה/מינוי מומחה נוסף, ובקשה לצירוף חוות דעת פרטית מטעמו. אני עושה כן בשלב הנוכחי נוכח הזיקה האפשרית בין בקשות אלה לבין הבקשה הנוספת והאחרונה שהגיש התובע, שהרי ככל שקיימת הצדקה על בדיקה נוספת, יש להכריע בדבר זהות הגורם הבודק.

ומכאן לגופם של דברים. אקדים ואציין מסקנתי לפיה דין שתי הבקשות הראשונות של התובע להידחות.

אשר לבקשה לפסילת המומחה/מינוי מומחה נוסף:

אינני מוצאת כל עילה לפסילת המומחה. טענותיו של התובע נגד המומחה מתמקדות בקביעותיו של המומחה בחוות דעתו, שהתובע חולק עליהן. ברי כי אין בכך כדי ליצור עילת פסלות כלשהי נגד המומחה. הטענות בעניין זה יוכרעו במסגרת פסק-הדין לגופן, ברם אין בינן לבין עילת פסלות דבר. גם הטענה כי היה על המומחה לשלוח את התובע לבדיקת הדמיה נוספת, אף אם נניח לצורך העניין כי נכונה היא (ואין כל צורך להכריע בכך לצורך הבקשה), אין בה כדי להצמיח עילת פסולת נגד מומחה שמונה מטעם בית המשפט. אשר לטענת התובע נגד משלוח חוות דעת שני המומחים האחרים על-ידי הנתבעת למומחה בטרם מתן חווה"ד, בעניין זה ניתנה החלטה עוד ביום 21.1.15 שדחתה את בקשת התובע לפסול את המומחה מן הטעם האמור, אך קיבלה בקשתו החלופית להוצאת חוות הדעת הנ"ל מהחומר שבפני המומחה. משהבקשה בעניין זה נדחתה, לא ניתן להעלותה שנית. מכל מקום, המומחה בחקירתו בפני לא נשאל כלל בעניין זה, ממילא לא הונחה כל תשתית קונקרטית לטענה בדבר השפעה כלשהי על חוות-דעתו. גם הטענה "להתבצרות המומחה בעמדתו" איננה משכנעת. המומחה עמד בחקירתו על טעמיו בפירוט והסביר את הבדיקות שערך ואת שיקול הדעת שהפעיל. לא שוכנעתי כי יש בכך משום התבצרות, אלא פירוט והבהרה את נימוקיו. לא למותר להזכיר את ההלכה הפסוקה והמושרשת לפיה חזקה על מומחה מקצועי שמינה בית המשפט, כי הוא פועל באובייקטיביות וללא משוא פנים, חזקה שלא נסתרה במקרה דנן.

אשר לבקשה למינוי מומחה נוסף; מעיון בבקשה ניתן להבין כי התובע מבקש מינוי מומחה אורתופד נוסף. הלכה היא כי מינוי מומחה נוסף הוא צעד חריג, השמור למקרים בהם סבור בית המשפט כי לא ניתן להתבסס על חוות דעת המומחה שמינה. העובדה כי התובע חולק על חוות הדעת המומחה איננה עילה למינוי מומחה נוסף. גם העובדה כי המומחה בדק בעצמו את צילומי ההדמיה שנעשו לתובע והגיע למסקנות שונות מאלה שהועלו במהלך הטיפול הרפואי בתובע, איננה מצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף, כאשר המומחה העיד כי פיענוח בדיקות מעין אלה מהווה חלק אינטגראלי בעיסוקו בתחום מומחיותו ואודות ניסיונו הרב בכך, עדות שאינני רואה עילה לפקפק בה. הצילומים החדשים שאת פיענוחם צירף התובע לבקשתו לבדיקה נוספת, לא היו כלל בפני המומחה והוא לא יכול היה להתייחס אליהם. יצויין כי התובע ראה לנכון לצרף לטענותיו פרסומים שונים של חומר מקצועי שלא הוגשו כראיה בהליך, התנהלות דיונית פסולה שברי כי אין לאפשר אותה, ולפיכך אין להתייחס לאותם פרסומים.

אשר לבקשה לצירוף חוות דעת פרטית מטעם התובע:

ראשית יש לציין כי לבקשתו צירף התובע את חוות הדעת לה מתייחסת הבקשה, דבר שלא היה לו כל מקום כל עוד לא נתקבלה הבקשה. לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. נזכיר מושכלות ראשונים; ענייננו בתביעה לפי חוק הפלת"ד ובהליך כאמור הדרך להוכיח עניין שברפואה הינה באמצעות מומחה הממונה מטעם בית המשפט ולא בדרך של חוות דעת מטעם הצדדים עצמם. התובע מבקש להסתמך לעניין זה על לשון סעיף 6א(ב)(1) לחוק הפלת"ד הקובע כי: "מונה מומחה כאמור בסעיף (א) יחולו הוראות אלה: (1) בעלי הדין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית-המשפט לחקירה, אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון אל ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו". התובע טוען כי מקריאה של סעיף זה עולה כי בית המשפט רשאי להתיר עדות מומחה מטעם בעל דין, אך לא כך פורש הסעיף בפסיקה (ראו הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת – רע"א (מחוזי חיפה) 33128-04-14 ברכאת נ' הכשרת הישוב (2014); ת"א 48127-06-14 הנו נ' הנו (2016)). התובע לא הצביע ולו על מקרה אחד בו עשתה הפסיקה שימוש בסעיף האמור לצורך אישור הגשת חוו"ד פרטית מטעם בעל דין בהליך לפי חוק הפלת"ד, וככל הידוע מקרה כזה איננו בנמצא. מכל מקום, אף אם תאמר שיש לפרש את סעיף 6א(ב)(1) הנ"ל כפותח פתח אפשרי להתיר הגשת חוות דעת פרטית מטעם בעל דין בהליך לפי חוק הפלת"ד, הרי שלפי הסעיף הדבר מחייב הוכחת "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת בנסיבות המקרה. טעמים כאלו אינם מתקיימים בענייננו. בבסיסם של דברים, התובע חולק על קביעה שקבע המומחה מטעם בית המשפט. אין בכך משום טעם מיוחד, שאם לא כן היה מקום להתיר הגשת חוות דעת פרטיות בהליך הפלת"ד על דרך השגרה כאמצעי לחלוק על חוו"ד מומחים שמינה בהמ"ש, וברי כי זאת אין לעשות.

ומכאן לבקשה האחרונה – בקשה לבדיקה חוזרת של התובע:

כאמור לעיל, התובע טוען להחמרה במצבו המצדיקה בדיקה נוספת ועדכנית. לעניין זה צירף מסמכים המצביעים על כך כי בבדיקת אמ.אר.אי שנערכה לו בנובמבר 2016 נמצאה אצלו פריצת דיסק מרכזית וצדדית, ומסמכים רפואיים נוספים. מסמכים אלה לא היו בפני המומחה מטעם בית המשפט בעת שנתן את חוות דעתו בה נקבע כי לתובע אין נכות אורתופדית בגב התחתון, והם מאוחרים אף למועד חקירתו בפני. מהמסמכים עולה אפשרות כי חלה תמורה ממשית במצב התובע ביחס לתשתית העולה מחוות דעת המומחה. ערה אני לזמן הרב שחלף מאז הוגשה התביעה ולשלב המתקדם מאוד של ההליך ובמובן זה הבקשה לשלב הנוכחי הינה אכן חריגה. זאת, בהצטרף אף להשתלשלות הממושכת הנוגעת לבקשות האחרות של התובע כפי שפורטו לעיל. כן נתתי דעתי לטענות הנתבעת בדבר חוסר התוחלת בבדיקה, בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי נוכח הזמן שחלף מאז התאונה והקושי בקביעת קשר סיבתי בנסיבות אלה. עם זאת, בשים לב לכך שחוות-דעת המומחה התמקדה מלכתחילה במישור קיום/היעדר נכות ולא בשאלת הקשה"ס (שלא התחייבה לאותה עת נוכח הקביעה בדבר היעדר נכות, אף כי המומחה נשאל בעניין הקשה"ס בחקירתו), וכן נוכח ההשלכה האפשרית (לרבות "לאחור") שעשויה להיות לבדיקת האם.אר.אי שעבר התובע (שלפי העולה מעדות המומחה, היא הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון, עמ' 5, ש' 10-11) על המחלוקות בתיק, הכף נוטה לקיום בדיקה נוספת ועדכנית. סבורני כי בתמונה הכוללת, חרף העיכוב הנמשך בהליך, ועל מנת שבפני בית המשפט תעמוד התשתית הנדרשת לצורך קבלת הכרעה מושכלת, הן בשאלת הנכות והן בשאלת הקשר הסיבתי, ראוי לקיים בדיקה נוספת עדכנית של התובע בפני המומחה בטרם הכרעה בתביעה.

אשר על כן אני מורה כי התובע ייבדק פעם נוספת בפני המומחה מטעם בית המשפט, אליו יועברו המסמכים הרפואיים העדכניים (לא כולל חוות הדעת מטעם התובע). לעניין שכר נוסף למומחה ככל שיידרש, יחולו התנאים שנקבעו החלטת המינוי מיום 24.2.15.

הצדדים יפנו למומחה בעניין זה לא יאוחר מתוך 14 ימים.

לת.פ לעוד 60 ימים.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ז, 15 מאי 2017, בהעדר הצדדים.