לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

רקע:

1. התובע, יליד 20.3.1991, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 24.4.09.

2. ממקום התאונה פונה התובע למרכז הרפואי רבין, שם אובחן כסובל משני חתכים בקרקפת שנתפרו. התובע עבר בדיקת סי.טי ראש וצילומים של עמ"ש צווארי ומותני שנמצאו תקינים ולאחר מכן שוחרר לביתו.

3. לאחר התאונה במסגרת טיפול רפואי בקהילה ובהמשך במסגרת שירותו הצבאי, התלונן התובע על כאבים ומגבלות שונות, ובכלל זה כאבי ראש, סחרחורות, צפצופים באוזניים, סיוטי לילה, כאבי צוואר, כתף וגב.

4. התובע הגיש את התביעה דנן, לתשלום פיצויים עקב נזקי גוף שלטענתו הוסבו ל בתאונה.

5. אין מחלוקת בין הצדדים באשר למישור החבות. המחלוקת הינה במישור הנזק בלבד.

חוות דעת המומחים הרפואיים:

6. בתחילת ההליך ולפי בקשת התובע, מונו שני מומחים רפואיים – פרופ' אבי בליך בתחום הפסיכיאטריה ופרופ' דוד ירניצקי בתחום הנוירולוגי.

7. פרופ' בליך קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי עקב התאונה. המומחה קבע כי לתובע הוסבה נכות זמנית בשיעור 15% בגין תסמונת פוסט-טראומתית חלקית עם מצוקה ופגיעה תפקודית למשך השנה הראשונה לאחר התאונה ונכות זמנית בשיעור 10% בשנה שלאחריה. לאחר מכן, לפי קביעת המומחה, לא נותרה לתובע נכות בתחום הנפשי.

8. פרופ' ירניצקי קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי. המומחה קבע נכות זמנית לתובע בשיעור 10% בשנה הראשונה שלאחר התאונה.

9. התובע לא ביקש לזמן את המומחים הנ"ל לחקירה והמפורט בחוות דעתם לא נסתר בדבר. בנסיבות אלה אני רואה לקבל את חוות-דעתם. המסקנה היא כי לא נגרמה לתובע נכות צמיתה פסיכיאטרית או נוירולוגית עקב התאונה.

10. בשלב מאוחר של ההליך, לאחר קביעת התיק להוכחות ולאחר החלפת ייצוג על-ידי התובע, הגיש הוא בקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי. יצוין כי בקשה כאמור נכללה מלכתחילה בבקשה למינוי מומחים שהוגשה עם כתב התביעה (לצד הבקשה למינוי המומחים בתחומים שצוינו לעיל), אולם התובע לא עמד על מינוי אורתופד בשלב מינוי המומחים.

11. בהחלטתי מיום 3.12.14 קיבלתי את הבקשה. כמומחה בתחום האורתופדי מונה ד"ר מיכאל טנצמן.

12. בחוות-דעתו קבע ד"ר טנצמן כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית עקב התאונה. בחוות-הדעת צוין כי בדיקתו הקלינית של התובע ע"י המומחה היתה תקינה ללא כל פתולוגיה ראויה לציון. צוין כי לאחר התאונה התלונן התובע לסירוגין על כאב גב תחתון. רק בשנת 2013 הופנה לעבור בדיקת סי.טי שממצאיה אינם מעידים על פריצות דיסק בעלות משמעות או לחץ בעל משמעות על אלמנטים עצביים.

13. התובע זימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו. לאחר החקירה, בה עמד המומחה על עמדתו בחוות הדעת, ולאחר שהוריתי על הגשת סיכומי הצדדים, הוגשו מספר בקשות על-ידי התובע: בקשה לפסילת חוות-דעת המומחה, בקשה למינוי מומחה נוסף, בקשה להגשת חוות דעת פרטית מטעם התובע ובקשה לבדיקה חוזרת של התובע בשל החמרה שחלה לאחרונה במצבו.

14. בהחלטתי מיום 15.5.17 דחיתי את בקשות התובע לפסילת המומחה, למינוי מומחה נוסף ולהגשת חוות דעת פרטית מטעמו.

15. אשר לבקשה לבדיקה נוספת של התובע, חרף השלב המאוחר מאוד של ההליך והעיכוב הצפוי הכרוך בכך, אך בשים לב למסמכים רפואיים שצירף התובע שהצביעו לכאורה על החמרה במצבו בכל הנוגע לגב ובדיקות הדמיה עדכניות שעבר, ועל מנת שבפני בית המשפט תעמוד תשתית מלאה וכוללת ככל הניתן, הוריתי על קיום בדיקה נוספת כאמור בפני המומחה.

16. לאחר שבדק את התובע בדיקה נוספת, הגיש המומחה חוו"ד משלימה מטעמו. בחוות הדעת המשלימה שב המומחה וקבע כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית בשל התאונה מושא דיוננו.

17. לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה, העביר התובע שאלות הבהרה למומחה, אשר נענו על-ידו בפירוט. לאחר מכן הוריתי על הגשת סיכומים משלימים מטעם הצדדים.

18. אציין בהקשר זה, כי חרף מגבלת העמודים שנקבעה בהחלטתי לעניין הגשת סיכומים משלימים (החלטה מיום 7.11.17), חרג התובע מההחלטה בעניין זה, ולאחריו אף הנתבעת, וזאת ללא שנתבקשה רשות לדבר לא כל שכן ניתנה היא, התנהלות דיונית פסולה שלא היה לה מקום. עוד אציין כי בסיכומיו חוזר התובע על טענות שהועלו בעבר באשר לפסלות המומחה, טענות שנדחו בהחלטתי וברי כי אין מקום להעלותן בשנית.

דיון והכרעה:

19. כפי שעולה מהמפורט לעיל, בסיומה של השתלשלות ממושכת, ולאחר שנדחו בקשות שונות שהגיש התובע לאחר חקירת המומחה האורתופדי, אך נתקבלה בקשתו לבדיקה חוזרת, נותרה מחלוקת אחרת מרכזית בתיק והיא – האם נגרמה לתובע נכות רפואית אורתופדית בתאונה, שאלה עליה השיב המומחה בשלילה.

20. התובע בסיכומיו ובסיכומיו המשלימים מעלה שלל טענות נגד חוות דעתו ומסקנתו של המומחה, כאשר לטענתו עמדת המומחה אינה מבוססת ואין לקבלה.

21. לאחר עיון במכלול החומר ובטענות הצדדים, אין בידי לקבל את טענות התובע. מסקנתי היא כי יש לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה לא נגרמה לתובע נכות צמיתה בתאונה מושא דיוננו.

22. בטרם דיון לגופם של דברים, אזכיר את ההלכה הפסוקה והידועה הקובעת כי לחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט נתון ככלל משקל משמעותי, בהיות המומחה גורם אובייקטיבי ובלתי תלוי ונוכח מומחיותו המקצועית. לפיכך נפסק, כי בהיעדר טעמים טובים ובעלי משקל שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לקבל את חוות דעת המומחה שמונה מטעמו בעניינים שבתחום מומחיותו. ראו לעניין זה למשל האמור בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי(פורסם במאגרים), כדלקמן:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

ראו עוד: ע"א 3134/02 עירית רחובות נ' בוטרנו אחזקה ופיתוח (פורסם במאגרים); בע"מ 27/06 פלוני נ' פשיש פלוני (פורסם במאגרים) (2006); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2005).

23. בענייננו, המומחה בחוות דעתו, בחקירתו בפני ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובע, פירט והסביר בהרחבה את מסקנתו אשר מבוססת על מספר נתונים ושיקולים, כמפורט להלן.

24. ראשית, המומחה ציין כי בבדיקות שערך לתובע, הן במסגרת בדיקתו הראשונה והן בבדיקה החוזרת, לא נמצאו מגבלות בטווחי תנועה או ממצאים קליניים אחרים שיש בהם להצביע על נכות בגב התחתון. מדובר בבדיקה קלינית-מקצועית שערך המומחה בתחום מומחיותו המקצועית, ואינני רואה עילה שלא לקבל את קביעותיו בעניין זה.

25. שנית, המומחה ציין קיום קושי ביחס לתלונות התובע אשר אינן קוהרנטיות למהות הפגימה הנטענת. כך, בעוד שטענות התובע מתרכזות בתוצאות בדיקת הדמיה עדכנית משנת 2016 המצביעה על בלט דיסק בגובה L5-S1מימין, הרי שתלונותיו לאורך השנים בדבר הקרנה לרגל נסובו בעיקרן על רגל שמאל, כך שלא מתקיים קשר בין התלונה לממצא ההדמייתי (עמ' 8, ש' 29-31; עמ' 5 בחווה"ד המשלימה; עמ' 4 לתשובות לשאלות הבהרה). עוד ציין המומחה, כי במהלך בדיקתו דיווח התובע על כאב הנגרם בעת הדגמת כיפוף פרקי הירכיים והברכיים, בעוד שככל וקיים כאב סכיאטי – הוא אמור להיות מוקל בעת פעולת כיפוף כאמור (עמ' 13, ש' 3-9; עמ' 4 חווה"ד המשלימה; עמ' 2 לתשובות לשאלות הבהרה). עוד ציין המומחה בחוות-דעתו המשלימה כי התובע התקשה במהלך הבדיקה להוריד גרביים ולחלוץ נעלים ונעזר לצורך כך בחברתו שנכחה עמו, דבר שהמומחה ציין כי אין לו כל הסבר אורגני כאשר טווח התנועות בבדיקה היה תקין. גם בהקשר זה מדובר בקביעות ובתובנות שבתחום מובהק של מומחיותו המקצועית של המומחה, שלא הונח כל יסוד שלא לקבלן.

26. שלישית, בחוות דעתו התייחס המומחה לצילום הסי.טי הראשון אליו הופנה התובע אשר נערך ביום 13.6.13, כשלוש שנים לאחר התאונה. בפיענוח הבדיקה הנ"ל כפי שנעשה במכון הצילום (מכון מור), צוין בין היתר כך: "בלט ופריצה? (כך במקור – ע.ג) של דיסק הבין חולייתי L5-S1 גורם ללחץ על השק הטקאלי ומלאות בתעלה הנוירלית הימנית". המומחה הבהיר בחקירתו, כי הוא בדק בעצמו את הצילום הנ"ל וכי אין מדובר בממצא של פריצת דיסק (עמ' 6, ש' 11-16). בחקירתו עמד המומחה על כך שפיענוח צילומים מסוג זה הוא חלק אינטגרלי בעיסוקו המקצועי וחלק מתחום התמחותו בעיסוקו וכי הדבר נעשה על-ידו על דרך השגרה (עמ' 6, ש' 24-32; עמ' 7, ש' 1-4, 21-29). המומחה ציין לעניין זה כי הממצא הנראה בצילום ניתן להגדרה כ"בלט דיסק מינימאלי" חסר משמעות קלינית (עמ' 12, ש' 6). לא למותר לציין בהקשר זה, כי הרישום בפיענוח המכון כפי שנרשם איננו חד-משמעי (אלא מלווה בסימן שאלה). המומחה הסביר כי ממצא מעין זה הנראה בצילום, ובפרט כשהוא איננו מלווה בהגבלה קלינית (כפי שעלה מבדיקת התובע ע"י המומחה), ובהיעדר תלונות קוהרנטיות לממצא (כפי שפורט לעיל), איננו מקנה נכות רפואית. התובע מפנה בעניין זה לצילומי אם.אר.איי וסי.טי עדכניים יותר שעבר בשנת 2016 (לאחר חקירת המומחה) שהמומחה בחוות דעתו המשלימה קבע כי נראה בהם בלט דיסק קל מרכזי בגובה L5-S1. לטענת התובע, יש בדבר כדי ללמד על כך שממצא כאמור היה מצוי כבר בבדיקה שנערכה בשנת 2013 ונגרם מהתאונה. טענה זו לא הוכחה. כאמור לעיל, המומחה – אשר ראה את שני הצילומים באופן בלתי אמצעי – קבע בחוות דעתו המשלימה קיומו של בלט דיסק קל עם לחץ מסוים על השורש בגבהים שצוינו. זאת, להבדיל מצילום ה- סי.טי משנת 2013, לגביו שב המומחה והבהיר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי הממצא המאוחר איננו נראה בו. בחוות הדעת המשלימה ובתשובות לשאלות הבהרה הסביר המומחה כי מדובר בממצא ניווני שהתפתח בחלוף הזמן ללא קשר לתאונה משנת 2009. עוד ציין, כי ממצא מסוג זה שאובחן אצל התובע בבדיקות ההדמיה העדכניות איננו מלמד על פגיעה כתוצאה מתאונה דווקא אלא מדובר בממצא שניתן למצוא אותו בקרב האוכלוסייה ללא קשר לאירוע תאונתי (עמ' 4-5 לתשובות לשאלו ההבהרה). יש להוסיף ולציין בהקשר זה, כי לפי שעולה הן מבדיקת ה- סי.טי משנת 2013, וביתר שאת מבדיקות ההדמיה משנת 2016, כי אצל התובע אובחנו שינויים ניווניים בחלקים שונים בעמוד השדרה, שאין חולק כי אין להם קשר כלשהו לתאונה. במכלול נסיבות אלה, תשובות המומחה הינן סבירות ומשכנעות לגופן.

27. רביעית, המומחה בעדותו עמד על חוסר הסבירות לכך שהתאונה מושא דיוננו גרמה לנכות גבית כנטען, וזאת בשים לב להשתלשלות לאחר התאונה בכל הנוגע לתלונות התובע והטיפול הרפואי בו. התובע טוען בהקשר זה כי הדברים אינם עומדים במבחן הביקורת, שכן מיד לאחר לתאונה ובתקופה העוקבת הוא התלונן באופן רצוף על כאבים בגב. אולם עיון במסמכים הרפואיים שצורפו מעלה תמונה שונה. אכן, בשבועות ובחודשים שלאחר התאונה התלונן התובע בפני רופאיו בין היתר גם על כאב בגב, אולם מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי מדובר בתלונות ספורדיות אשר היו כרוכות יחדיו עם תלונות אורתופדיות נוספות (צוואר, כתף, ירך, בירכיים) כאשר בבדיקות הקליניות של התובע אותה עת לא נמצאו ממצאים חריגים בהקשר זה. התלונה הממוקדת והמפורטת ביותר ביחס לגב במהלך השנה שלאחר התאונה הינה מיום 27.10.09, אז התלונן התובע באופן ממוקד על כאבים בגב תחתון "בעיקר בהפעלה של רגל שמאל", אולם כאמור לעיל תלונה מעין זו איננה יכולה להיות מוסברת עם הממצא בבדיקות ההדמיה המאוחרות (שהוא בצד ימין). לאחר אותה תלונה התלונן התובע פעם נוספת בינואר 2010 על "כאבי בירכיים וגב תחתון, שהיו לו בעבר לאחר תאונת דרכים וחלפו" (מסמך רפואי מיום 12.1.10). לאחר מכן - למשך כשלוש שנים - לא הועלתה כל תלונה ביחס לגב תחתון. רק במועד מאוחר יותר בדגש על שנת 2013 הלאה, החל התובע להתלונן ביתר שאת אודות כאבי גב תחתון ואז אף הופנה כאמור לבדיקת סי.טי. המומחה מטעם בית המשפט הסביר בחקירתו, כי מהלך מעין זה של תלונות ספורדיות בסמוך לתאונה המועלות לסירוגין ולאחר מכן מופסקות למשך מספר שנים, איננו אופייני ואיננו מתאים לפריצת דיסק שמקורה באירוע תאונתי. וכך העיד:

"כמעט שלושה שבועות אין בכלל אזכור של כאב גב. בהנחה היפותטית שאירעה פריצת דיסק בתאונה, האם סביר להניח שכתוצאה מפריצת דיסק חריפה שאירעה ביום התאונה יהיו תלונות רק אחרי שלושה שבועות וגם אז באופן מינורי וספורדי כאשר אין להם אזכור במהלך בדיקתו ע"י נוירולוג בחודשים יולי ואוגוסט, אזכור אחרון של כאב גב תחתון היה ב- 27/10/09, כתוב טווח תנועה מותני מלא וחרי זה כמעט שלוש שנים שקט תעשייתי. זה לא מהלך אופייני לפריצת דיסק חריפה, וזאת באופן היפותטי, שאירעה כתוצאה מהתאונה". (עמ' 8, ש' 22-28) (ההדגשה הוספה).

ובהמשך העיד המומחה:

"כשאתה אומר לאורך השנים אני מזכיר לך ששלוש שנים אין אזכור של התלונה. מאוד קשה בדיעבד להתייחס לתלונות האלה, אבל מה שקובע זה מה שקורה בסמוך לתאונה או לאחריה בכמה חודשים. בסמוך לתלונה יש שניים או שלושה אזכורים של כאב גב תחתון ורשום פעם אחת טווח תנועות מלא, פעמיים נבדק ע"י נוירולוג שלא הזכיר בעיות גב ולאחר מכן 3 שנים שקטות והחל משנת 2013 יש תלונות על כאבי גב. תלונות גב יכולים להיות על רקע אורגני והרבה סיבות אחרות. לכן בסיכומו של דבר, אני יכול לקבוע לפי הבדיקה הקלינית שאני עשיתי, פענוח הסי.טי וההתרשמות הכללית שלי" (עמ' 12, ש' 13-19).

ועוד העיד המומחה בעניין זה:

".... צריך להזכיר כי מרבית האנשים עם בלטי דיסק ופריצות דיסק חיים בלי לדעת מה שיש להם. מה שצריך לעורר את המחשבה הוא שאם נניח שפריצת דיסק אירעה כתוצאה מתאונה, היית מצפה שיהיה רצף של תלונות לאחר התאונה וממצאים קליניים ורנטגניים, לא סביר כי לאחר התאונה יהיו 2-3 תלונות, 3 שנים הפסקה ואז עוד פעם להתחיל". (עמ' 13, ש' 18-22. ההדגשה הוספה).

הסוגיה שבה והתחדדה בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה של התובע (לאחר הגשת חווה"ד המשלימה), כדלקמן:

"פריצות דיסק במידה וקשורות לתאונה מופיעות מיד או בסמוך לתאונה.

להזכירך, ה- CT הראשון בוצע בשנת 2013 כאשר התאונה אירעה בשנת 2009. כל הבירור שבוצע לאחר התאונה כלל מיפוי עצם ששלל כל פגיעה גרמית (מיפוי עצם לא מדגים פריצות דיסק) מזה אנו למדים שגם הרופאים המטפלים במשך ארבע שנים לפחות לאחר התאונה לא התרשמו מבעיה המצריכה אפילו ביצוע בדיקת CT. לא ניתן לקשור את הממצאים בבדיקת ה- CT משנת 2016 לתאונה הנדונה".

עמדה ברורה ומנומקת זו של המומחה, המיוסדת על מומחיותו וניסיונו המקצועי, ושכאמור תואמת את המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע כפי שהוצגו על רצף הזמן, לא נסתרה ואני רואה לקבלה.

28. לא למותר להוסיף ולציין, כי המפורט לעיל עולה בקנה אחד גם עם ההתנהלות מצד התובע במסגרת ההליך דנן. כזכור, בתחילת ההליך ובעת הדיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים, לא עמד התובע על מינוי מומחה אורתופד, אלא ביקש מינוי מומחים בתחום הנפשי והנוירולוגי, תחומים בהם מיקד את טענותיו בדבר הנזקים שהוסבו לו בתאונה. רק בחודש נובמבר 2014, מעל לחמש שנים לאחר התאונה ומעל לשלוש שנים לאחר שהגיש את תביעת הפיצויים בגינה, ראה התובע לעמוד על מינוי מומחה בתחום האורתופדי, נושא שבדיעבד הפך להיות מוקד לטענותיו בתביעה. הדבר מתקשר לכל שפורט לעיל בדבר היעדר תלונות אורתופדיות משמעותיות לאחר התאונה והעלאתן רק שנים לאחר התאונה, מתכונת שלפי עמדתו המקצועית של המומחה - איננה תואמת מאפיינים של פריצת דיסק הנגרמת עקב אירוע תאונתי.

29. התובע טוען בנוסף כי המומחה לא נתן משקל ראוי לבדיקת EMG שעבר הוא בשנת 2017, ואשר הצביעה על סימני רדיקולופטיה כרונית L4 מימין ו- L4-5 משמאל. המומחה נשאל בסוגיה זו בשאלות ההבהרה מטעם התובע והשיב על כך בפירוט, תוך שהסביר כי מדובר בבדיקה שמהימנותה חלקית בלבד וכי במקרה דנן היא איננה נתמכת בבדיקה הקלינית שנערכה כמו-גם בתוצאות בדיקות ההדמיה העדכניות שהוצגו מטעם התובע, משלא מתקיים כל מתאם בינן לבין תוצאת בדיקת ה- EMG (עמ' 2 לתשובות לשאלות הבהרה). תשובות אלה עולות בקנה אחד עם הפירוט בבדיקות ההדמיה העדכניות והן מקובלות עלי.

30. סיכומם של דברים; תלונות התובע נבדקו באופן יסודי על-ידי המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי לא נותרה לתובע נכות רפאית בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני בעקבות התאונה. נוכח טענות שהעלה התובע במהלך ניהול התיק בדבר החמרה במצבו, הוריתי על בדיקתו החוזרת בידי המומחה לאחריה שב המומחה וקבע כי לתובע לא נגרמה נכות בתאונה. על יסוד מכלול החומר שבפני, לא מצאתי לשנות מקביעה זו ואני רואה לקבלה.

הנזק:

31. הבחינה במישור הנזק תעשה על יסוד הקביעה שלעיל, קרי, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה.

32. בכל הנוגע לטענות בדבר הפסד שכר לעבר, אין בסיס בראיות להפסד כלשהו שנגרם לתובע, וזאת אף בתקופת הנכויות הזמניות (שנמשכו עד אפריל 2011). לפי העולה מהראיות, התובע היה תלמיד בעת התאונה. כשלושה חודשים לאחר התאונה הוא התגייס לצה"ל (ביולי 2009) והמשיך בשירותו עד יולי 2012. לא הוכח כל הפסד שכר בתקופה זו.

33. אשר לטענות בדבר פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, משהתאונה לא הסבה לתובע נכות צמיתה, אין מקום קביעת פגיעה כלשהי ופיצוי בהקשר זה.

34. אשר לעזרה והוצאות; לא הובאו ראיות של ממש באשר לעזרה חריגה והוצאות שהוסבו לתובע עקב התאונה. עם זאת, בשים לב לתקופת אי-הכושר כפי שהוערכה על-ידי המומחה האורתופד והנכויות הזמניות, ומשסביר כי התובע נזקק בתקופה הסמוכה לתאונה לסיוע מסוים של בני משפחה החורג מהרגיל וכן להוצאות עודפות, לרבות בגין נסיעות וטיפולים, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בסך 4,000 ₪ בגין שני ראשי נזק אלה יחדיו.

35. אשר לכאב וסבל; בהתחשב במאפייני הפגיעה, המעקב הרפואי, משך הנכויות הזמניות שנגרמו לתובע וחלוף הזמן מאז התאונה (רכיב השערוך), ומכוח סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 18,000 ₪ להיום.

סוף דבר:

36. אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע בסך 22,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהפיצוי שנפסק והחזר האגרה ששולמה.

37. נתתי דעתי לטענות הנתבעת אשר ביקשה לחייב את התובע בהוצאותיה בשים לב להתארכות הדיון בעקבות הבקשות השונות שראה להגיש ונדחו ומשהיא נשאה בשכר שניים מהמומחים. על-אף שההתנהלות במקרה דנן אכן היתה חריגה במידה לא מבוטלת, לא ראיתי לעשות כן בסופו של יום, בשים לב בין היתר לקביעות בדבר נכויות זמניות ומאחר שביסודם של דברים, עומדת לתובע זכותו לפעול למיצוי בירור טענותיו בדבר הנזק שהוסב לו.

38. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים