1. לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, בהתאם לסמכותי לפי תקנות 24 ו- 92 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984.
2. המדובר בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיב, ותביעה שכנגד שהגיש המשיב כנגד המבקשת, אשר אוחדו בהתאם להחלטתי מיום 28.10.11 עם תביעה נוספת שהגישה המשיבה כנגד המבקשת (להלן: התביעה הנוספת). בכתב התביעה שהגישה המבקשת כאן, טענה היא כי בין הצדדים התנהל מו"מ לקראת שיתוף פעולה בייבוא ושיווק מוצרים ווטרינריים, כאשר כוונת הצדדים היא שהמבקשת תייבא את המוצרים ואילו המשיב יעסוק במכירתם, וכאשר הצדדים היו אמורים להתחלק ברווחים שיתקבלו לאחר ניכוי ההוצאות השונות. המבקשת הוסיפה, כי המשיב פעל בתחילה באמצעות המשיבה - חברת "דנטק", וטענה כי "בתחילה ההסכם היה בין התובעת לבין חברת דנטק" אולם לאחר שדנטק הפכה חדלת פירעון בסוף שנת 2008, התנהלה המבקשת מול המשיב באופן אישי, לבקשתו (ראו סעיפים 6 ו- 12 לכתב התביעה). לטענת המבקשת, תחילה ניהלה כרטסת על שמה של דנטק, כאשר יתרת החוב בה עומדת על סך 162,299 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומדת יתרת החוב כיום על סך 178,802 ₪, ולאחר מכן, לאחר שחברת דנטק הפכה להיות חדלת פרעון, פתחה המבקשת שתי כרטסות על שמו של המשיב, כאשר יתרת החוב בהן עומדת על סך 112,479 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומדת כיום יתרת החוב על סך 117,581 ₪. כן טענה המבקשת כי בגין טעות חשבונאית, גילתה היא כי קיים סכום נוסף אותו נותר המשיב חייב לה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד הוא על סך 59,474 ₪. המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה שכנגד, במסגרתה טען כי בין המשיב למבקשת נחתם הסכם שותפות בלתי מוגבלת בזמן, כאשר השותפות שימשה כיחידת רווח והפסד נפרדת בתוך המבקשת. המשיב טען כי המבקשת הפרה את מערכת ההסכמים בין הצדדים – הכוללת הסכם עקרונות והסכם נוסף משנת 2007, כאשר היא סירבה לשלם עמלות; הסתירה מידע אודות עמלות המגיעות למשיב וחייבה את המשיב חיובים כוזבים; וכן השתלטה במרמה על רכבו של המשיב. המשיב טען בכתב תביעתו, כי בניגוד לנטען המשיבה לא הייתה מעולם במצב של חדלות פירעון, או בהליכי פירוק. התובע העמיד סכום תביעתו על סך 837,527 ₪.
3. בכתב התביעה בתביעה הנוספת חזרה המשיבה על טענות המשיב בכתב תביעתו, בשינויים המחוייבים. סכום התביעה שם עומד על סך 343,742 ₪. המבקשת הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי אמנם ישנן עמלות בגינן על המבקשת לזכות את המשיבה, אולם גם לאחר הזיכוי חובה של המשיבה כלפי המבקשת עולה עשרות מונים על חובותיה של המבקשת כלפי המשיבה (סעיף 27 לכתב ההגנה בתביעה הנוספת) – טבלה המסכמת את ההתחשבנות בין הצדדים צורפה לכתב ההגנה.
4. יצויין כי המשיב הגיש בקשה לדחות חלק מן התביעה שהגישה המבקש נגדו. המשיב כאן טען כי התביעה נגדו כוללת חובותיה של המשיבה כלפי המבקשת, על אף שמדובר באישיות משפטית נפרדת, ובקשתו התקבלה. בהחלטתי מיום 05.09.11 קבעתי כי מאחר וכתב התביעה, כפי שהוא מנוסח, אינו מגלה עילה כנגד המשיב, ככל שהדבר נוגע לסעד הכספי בעניין חובה של המשיבה ומאחר ולא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, הרי יש למחוק את הסעד האמור בסעיף 23 לכתב התביעה. בקשה למתן פסק דין חלקי לטובת המשיבה בתביעה הנוספת – נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 27.09.11.
5. באשר לתיקון כתב התביעה, עותרת המבקשת להוספת המשיבה כנתבעת בכתב תביעה; להוספת עובדות נוספות ונתונים חדשים באשר להתחשבנות בין הצדדים; ולהוספת סעד – צו המורה למשיב לרכוש מן המבקשת את המלאי שנותר ברשות המבקשת כאשר סכום התביעה המקורי יישאר על כנו לצרכי אגרה. המבקשת פירטה ביחס לכל אחד מראשי הבקשה כדלהלן:
   1. ביחס להוספת הנתונים: המבקשת טוענת כי המשיבים סירבו לכך שכל טענות הצדדים יוכרעו במסגרת ההליכים דנן, אף מבלי להעלותם על הכתב, ומכאן נבע הצורך להביא את מכלול טענות המבקשת במסגרת כתב התביעה. עוד טוענת המבקשת כי המשיב סירב לענות למכתביה, לספק נתונים ולענות על שאלותיה. המבקשת טוענת כי סברה כי המדובר ב"חוב אבוד", וכי המשיב לא יגיש כלל כתב הגנה, ועל כן לאור הקושי והעלות הכרוכים באיסוף הנתונים לא טרחה המבקשת לברר את כל הנתונים בטרם הגישה כתב תביעתה, אולם משהתבררו לה נתונים נוספים – הגיעה העת לצרפם. המבקשת טוענת כי מכיוון שהוגשו התביעה שכנגד ותביעתה של המשיבה, והסכסוך בין הצדדים יתברר ממילא, הרי יש לאפשר למבקשת לפרוס אף היא את התמונה המלאה ביחס לסכסוך. המבקשת טוענת כי בקשה זו מוגשת למען הזהירות בלבד, שכן לשיטתה אין בנתונים החדשים משום הרחבת חזית המחלוקת בין הצדדים – כל עוד סכום התביעה אינו משתנה, ואין בצירוף הכרטסת לכתב התביעה המקורי כדי להגביל טענותיה ביחס להתחשבנות בין הצדדים, כאשר מקור החיובים הוא בחוזה שנכרת בין הצדדים.
   2. ביחס להוספת המשיבה: המבקשת טוענת כי לאור העובדה שטענותיה כנגד המשיבה נמחקו מן התביעה שהגישה כנגד המשיב, הרי יש לאפשר לה לתקן את כתב התביעה על מנת להביא מחלוקת זו להכרעת בית המשפט. המבקשת טוענת כי הדבר נעשה למען הזהירות, שכן לשיטת המבקשת אין כל צורך להפריד בין חובה של המשיבה לחובו של המשיב ויש לחייב את השניים במלוא סכום החוב.
   3. ביחס לרכישת המלאי: המבקשת טוענת כי אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לכך שעל המשיב לרכוש חזרה את המלאי המוחזק אצל המבקשת, ולטענת המבקשת אף נערכו פגישות לאחר הגשת התביעות, ביחס למלאי - שנועדו לצמצם את המלאי אותו על המבקש לרכוש, אולם לאור סירובו של המשיב לרכוש את המלאי, הרי לא נותר למבקשת אלא לתקן כתב תביעתה.

המבקשת טוענת כי לאור השלב בו מצויות התביעות, ולאור הגישה הליבראלית הנוהגת בבתי המשפט ביחס לתיקון כתבי הטענות – הרי יש להיעתר לבקשה.

1. המשיבים מתנגדים לבקשה על שלושת ראשיה. המבקשים טוענים כי חלק מן הסכומים שהמבקשת עותרת להוסיף לכתב התביעה התיישנו זה מכבר, וכי המשיבים כתבו למבקשת בעניין זה, ולא נענו. עוד טוענים המשיבים כי לאחר שבית המשפט מחק את הסעדים שעניינם חובותיה של המשיבה, בין השאר, כיוון שהמבקשת לא תיקנה את כתב תביעתה, ומאחר שהמבקשת לא ערערה על החלטה זו, הרי הבקשה לתיקון כתב התביעה מהווה "עקיפה" של הליך הערעור – ואין להתיר זאת. המשיבים טוענים כי המבקשת "שתלה" בכתב התביעה טענות שבמהותן מנוגדות להחלטת בית המשפט ולפיה אין לייחס למשיב את חובותיה של המבקשת, ולמעשה "עוקפת" בכך את ההליך הערעורי, ועל כן יש לדחות הבקשה. המשיבים טוענים כי בפועל, מהווה כתב התביעה המתוקן – כתב תביעה חדש לחלוטין, ובו עילות חדשות ומסכת עובדתית שלא בא זכרה בכתב התביעה המקורי (המשיבים מפנים לסעיפים 18-21, 25-27, 32-39 בכתב התביעה המתוקן), כאשר לטענתם על פי הפסיקה אין להתיר רפורמה כה משמעותית במסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה. המשיבים טוענים כי בהחלטתה של המבקשת – ולפיה אין היא תובעת את מלוא הסעדים ולא מביאה את מלוא המסכת העובדתית, לקחה היא סיכון, ומאחר והסיכון התממש – אין לה להלין אלא על עצמה. המשיבים טוענים גם, כי לאור העובדה שהמבקשת יכולה היתה להביא את התיקונים המבוקשים במסגרת כתב התביעה המקורי, ולא הביאה כל נימוק מדוע לא עשתה כן, הרי שבקשתה לוקה בשיהוי. המשיבים טוענים כי המבקשת בחרה להעמיד את סכום תביעתה על סכום נמוך מסכום כלל הסעדים המבוקשים, והדבר מלמד על מידת הסיכוי שראתה המבקשת עצמה להצלחת תביעתה, ובנוסף, לטענתם, העמדת סכום התביעה מלכתחילה על סכום מופחת לצרכי אגרה, אינה מקנה זכות לתיקון כתב התביעה. המשיבים טוענים כי משקרסו עילות התביעה המקוריות, מנסה המבקשת להעמיס עילות חדשות ומופרכות, וזאת מבלי לשלם אגרה נוספת, כך שהן תכללנה במסגרת סכום התביעה המופחת "לצרכי אגרה". המשיבים טוענים כי המבקשת בחרה שלא להגיש כתב תביעה שכנגד, במסגרת התביעה הנוספת, ולא בקשה לתקן כתב התביעה על דרך הוספת המשיבה, עובר להחלטת בית המשפט בעניין חובות המשיבה, ועל כן נסתם הגולל על האפשרות להוסיף את המשיבה כנתבעת. המשיבים טוענים כי אין כל אפשרות להגיש תביעה על סכום גלובאלי, ללא כל פירוט, ולאחר מכן להעמיס עליו טענות מכל הבא ליד. לטענתם - על כתב התביעה להתבסס על עובדות המקימות את עילות התביעה, וזאת על מנת לאפשר לנתבע להתגונן.
2. באשר למלאי – המשיבים טוענים כי המבקשת העלתה טענה באשר למלאי בכתב ההגנה שכנגד, וזאת כטענת קיזוז, ובסכום גבוה בהרבה (550,383 ₪ לעומת 247,312 ₪), ועתה משקרסה תביעתה היא מבקשת לתקן כתב התביעה ולהוסיף את עילת המלאי כעילה עצמאית בכתב התביעה, ואין להתיר זאת. המשיבים טוענים גם כי שינוי הסכום מעיד על חוסר תום ליבה של המבקשת.
3. המשיבים התייחסו לטענות ספציפיות שהועלו בכתב התביעה המתוקן:
   1. באשר לתעודות המשלוח בגינן לטענת המבקשת יש לחייב המשיב: המדובר בתעודות משלוח שאינן חתומות, בחלקן לא ננקב סכום ולא נכתב מיהו המזמין, ובנוסף לכל – אין הן מגובות בחשבונית, ועל כן לא ברור האם אכן סופקו המוצרים האמורים בתעודות המשלוח. על כן, לטענת המשיבים מעבר לכך שהבקשה בעניין תעודות המשלוח לוקה בשיהוי, הרי שסיכויי עילה זו קלושים. ועוד, לטענת המשיבים בניגוד לתעודות משלוח אחרות, בגינן שלחה המבקשת מכתבי דרישה אל המשיבים, באשר לתעודות מושא התיקון לא הוצגה כל דרישה בעבר, והדבר מעיד, כך על פי המשיבים, על כך שמדובר ב"דרישה חדשה וממוצאת" – כלשונם.
   2. באשר לחשבוניות אותם הוציא המשיב ובגינן נפרע – ואותן עותרת המבקשת לבטל, להעבירן לזכות המשיבה ולחייב את המשיב בגינן: המשיב טוען כי ההתחשבנות בוצעה בהנהלת החשבונות של המבקשת, ולו סבר שם מאן דהו כי לא מגיעים למשיב הסכומים האמורים, הרי המבקשת לא הייתה משלמת לו מלכתחילה. המשיב טוען כי בגין חשבוניות אלו שילם הוא מס כדין, ואין לדרוש ממנו עתה השבת הסכומים, שהינם רווחים עליהם דיווח זה מכבר.
   3. בעניין חיובו במחצית חוב הלקוחות: המשיב טוען כי חובות אלו הינם חובות המשיבה, ועל פי החלטת בית המשפט אין לחייבו בחובות המשיבה. עוד טוען הוא שחובות אלו לא נרשמו בכרטסת, ועל כן אין כל אסמכתא לחייבו בחובות אלו. המשיב טוען כי על פי ההסכם בין הצדדים אין הוא חב כלל בחובות הלקוחות, וכי על פי נהלי המבקשת כל הזמנה תצא רק לאחר ששולמה תמורתה. המשיב טוען כי על המבקשת לתבוע את המזמינים – בעלי החוב האמיתיים אליהם סופקה הסחורה, אך תחת זאת מבכרת המבקשת לתבוע את המשיבים.
   4. באשר לעלויות הקשורות לרכב הליסינג: המשיב טוען כי עליית פרמיית הביטוח הנטענת על ידי המבקשת אינה סבירה, וכי למבקשת צי רכבים, ועל כן אין לדעת על סמך מה עלתה הפרמיה של התובעת.

דיון והכרעה

1. באשר לתיקון כתב התביעה - תקנה 92 לתקנות קובעת כדלהלן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה ברוחב לב (ראו לדוגמא: רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3), 214) (להלן: עניין אגמון). החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475) (להלן: עניין רובין).

אולם, תיקון כתב התביעה אינו מהווה מקצה שיפורים, ובעת התרת התיקון תילקח בחשבון התנהגות בעל הדין בטרם הגשת הבקשה (ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד פ"ד 4, 487). בית המשפט ישקול את התנהגות בעל הדין המבקש את התיקון באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 153) (להלן: גורן).

1. בענייננו, המבוקש הוא הוספת בעל דין, סעד נוסף – צו עשה, והוספת עובדות שלא בא זכרן בכתב התביעה לצורך ביסוס עילה לתביעה כספית, כאשר סכום התביעה אינו משתנה, וזאת לצרכי אגרה בלבד. אדון בכל אחד ממרכיבים אלה להלן.

הוספת המבקשת כנתבעת בכתב התביעה

1. באשר להוספת בעלי דין, על פי תקנה 22 לתקנות:

"מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית".

על כן לפי תקנה 24 לתקנות:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין...לצוות...על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע".

המבחן לאישור צירופו של בעל דין הינו האם הוא נדרש "כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור" (ע"א 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבניין פ"ד לב(1) 159). עוד נקבע כי לשם צירוף בעל דין "יש להגיע למסקנה, שצירוף של פלוני להליך קיים ישמש לצורך הכרעה בנושא מהותי, העומד לדיון בהליך המתנהל אותה שעה ואשר גם מהווה נושא מהותי בהליך אפשרי נוסף אותו מבקשים למנוע על-ידי הצירוף המבוקש" (ראו: בשא 3973/91‏ אליהו חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים‏ פ''ד מה(5) 457, 462).

1. המשיבים טוענים כי נסתם הגולל באשר לאפשרות צירוף המשיבה, שכן המבקשת לא הגישה כנגדה תביעה שכנגד בתביעה הנוספת, ואילו בתביעה כאן ניתנה החלטת בית המשפט המורה למחוק את הסעד בגין חובותיה של המשיבה מכתב התביעה כנגד המשיב. בכל הכבוד, אין בידי להסכים לשיטת המשיבים. דווקא הבקשה כאן עולה בקנה אחד עם החלטתי בנוגע למחיקת הסעד מכתב התביעה. בהחלטתי כתבתי כי:

"משלא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב התביעה, ומאחר וכתב התביעה, כפי שהוא מנוסח אינו מגלה עילה כנגד המבקש, ככל שהדבר נוגע לסעד הכספי מושא סעיף 23 לכתב התביעה, אני נעתר לבקשה ומורה על מחיקת הסעד הכספי האמור בסעיף 23 לכתב התביעה".

והנה, לאחר המחיקה, שאינה מהווה מעשה בית דין, מגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה. ברור, אפוא, כי אין בהחלטתי דלעיל כדי לחסום את הדרך בפני המבקשת מלהגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. דברים אלו נכונים אף ביחס לטענות ש"הושתלו" – כך לדברי המשיבים, באשר לייחוס חובות המשיבה למשיב (ראו סעיף 19, 27-29 לתגובת המשיבים). התיקון נועד לקשור בין חובות המשיבה למשיב, כאשר קבעתי כי כתב התביעה המקורי אינו מעיד על קשר שכזה. בנוסף, לאחר שהתביעות אוחדו בהתאם להחלטתי, איני רואה כל הבדל, מן הבחינה המשפטית, בין צירוף המשיבה לתביעה לבין הגשת תביעה שכנגד בתביעה הנוספת. לאור האמור, ובשל כך שהמדובר בבעל דין הדרוש לשם בירור המחלוקות באופן שלם, הנני מתיר הוספת המשיבה לכתב התביעה שהגישה המבקשת.

הסעד הנוסף – צו המורה למשיב לרכוש את המלאי המצוי אצל המבקשת

1. המשיבים טוענים כי סעד זה הופיע בכתב ההגנה שכנגד כטענת קיזוז, כאשר סכום הסעד גדול בהרבה, ויש בכך כדי להצביע על חוסר תום ליבה של המבקשת. אכן, על פי ההסכם בין הצדדים (סעיף 9 לנספח ד' לכתב ההגנה שהגיש המשיב) התחייב המשיב לרכוש המלאי שיוותר בסיום ההסכם. יחד עם את, טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה המקורי, ואף בכתב ההגנה שכנגד, בו הוזכרה טענה זו לראשונה כטענת קיזוז - לא מוזכרת חובתו החוזית של המשיב לרכישת המלאי, אלא הנזק שנגרם למשיבה מסיום החוזה על ידי המשיב. המבקשת לא הביאה כל נימוק מדוע לא תבעה סכום זה, אלא טענה שלאחר הגשת התביעות ההדדיות נקבעו פגישות במעמד הצדדים, במטרה לבחון מה תקין ומה לא ואף צומצם המלאי, ואף על פי כן סירב המשיב לרכוש את יתרת המלאי. יצויין כי אמנם אין מדובר בעילת תביעה חדשה, שכן "עילת תביעה" בהקשר של תיקון כתבי הטענות מתפרשת על דרך ההרחבה הכוללת את כלל העסקה או המעשה המובאים לדיון (ראו: גורן, עמ' 154), אך בהחלט מדובר בהוספת סעד שלא התבקש בכתב התביעה. כאשר המבוקש הוא הוספת סעד, אשר קשור קשר אמיץ לעילות התביעה המקוריות הרי שעובדה זו "הופכת את התיקון לדרוש ולרצוי כדי לא להרבות בהתדינויות... אפילו נבעה אי-הכללת הסעדים מלכתחילה מתוך רשלנות חמורה" (ראו: רע 9/84 אגודת ארתור רובינשטיין למוסיקה נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ פ"ד לח(1) 566). בנוסף, דווקא בבקשה הובא נימוק לצמצום הסכום שהובא מלכתחילה כטענת קיזוז – והיא, הפגישות שנערכו במטרה לקבוע מה תקין מתוך המלאי ומה לא, והעובדה שהמשיב רכש חלק מן המלאי. על כן לא ראיתי בשינוי הסכום הנתבע משום חוסר תום לב. נוסף על כך, דווקא העובדה שטענה זו נטענה כבר בכתבי הטענות, מטה את הכף לכיוון התרת התיקון בעניין זה, שכן המשיבים הכירו טענה זו, ואין היא חורגת מגדר המחלוקת בין הצדדים, ובמיוחד נכונים הדברים בשעה שהמשיב הוא שצירף את ההסכם בין הצדדים, בו מצוייה ההוראה בדבר רכישת המלאי. לאור האמור, איני רואה כל מניעה מלהתיר הוספת הסעד בעניין המלאי שעל המשיבים לרכוש מן המבקשת.

התיקונים הנוספים

1. ראשית יצויין כי מסקירת ההבדלים שבין כתב התביעה המקורי לזה המתוקן, עולה כי בכתב התביעה המתוקן הוספו למעלה מ-20 סעיפים חדשים (כאשר כתב התביעה המקורי מחזיק 41 סעיפים בלבד, ואילו המתוקן מכיל 63 סעיפים), זאת מלבד תתי סעיפים וחלקי סעיפים שנוספו לסעיפים המקוריים. התוספות נוגעות לחלקה של המשיבה ולחובותיה כלפי המבקשת; לפרטים נוספים הכלולים בהסכמים בין הצדדים, ובכללם הוצאות המשיבים, המלאי ועוד; ייחוס חובות המשיבה למשיב; חובות שלא צויינו בכרטסות; הסעד הנוסף – צו עשה ועוד. בכלל הסעיפים ה"חדשים" שאינם נוגעים לצירוף המשיבה או לעניין המלאי, יש לציין את הסעיפים 18-21, 26-27, 32-36, 39, 56.1-56.9 לכתב התביעה המתוקן.
2. המשיבים טענו באופן כללי ביחס לתוספות אלו, כי המדובר בעילות שהתיישנו בחלקן, כי דבק שיהוי בבקשה להוספתן, כי הגשת תביעה בסכום מופחת אינו מקנה זכות לבצע הוספות ותיקונים כה רבים, וכי מדובר למעשה בכתב תביעה חדש. כן טענו המשיבים טענות ספציפיות ביחס לחובות המפורטים בסעיף 56.1-56.2, 56.4-56.6. להלן נתייחס לטענות אלה.
3. התיישנות- המשיבים פירטו הפריטים עליהם חלה התיישנו במכתב המצורף כנספח א' לתגובתם. המשיבים טוענים כי המדובר בחשבוניות שהוצאו לפני למעלה מ-7 שנים. הגם שאין להתיר תיקון כתב תביעה על ידי הכללת עילת תביעה או סעד שהתיישנו רע"א 1118/06 סימי הראש נ׳ מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן 02.07.06),. במקרה דנן לא פירטו החוב שהתיישן והמשיבים הסתפקו בהפנייה כללית למכתב ששלחו לב"כ המבקשת (נספח א') ולא יפרטו טענתם כדבעי. לפיכך, לא אכריע בשלב זה אם חובות אלה התיישנו וטענה זו תישמר למשיבים, ויוכלו הם להעלותה באופן סדור, והיא תוכרע בין בשלב מקדמי ובין בפסק הדין. למסקנה זו הגעתי מאחר ואיני יכול לקבוע, בשלב זה, נוכח האמור בכתב התביעה, בבקשה ובתגובה, אם סכומים התיישנו.
4. שיהוי – אכן, שיהוי בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, הינו שיקול בהתרת התיקון, ובמקרים בהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון (עניין אגמון, לעיל). בעניינו, התביעה הוגשה ביום 10.02.11, דהיינו לפני למעלה משנה וחצי, כאשר במהלך תקופה זו התקיימו 3 ישיבות קדם-משפט. המשיבה לא נתנה כל נימוק מניח את הדעת, מדוע לא נטענו הטענות מושא התיקון במסגרת כתב התביעה המקורי, וכל שטענה הוא כי סברה כי מדובר ב"חוב אבוד" ועל כן לא טרחה לברר את פרטי התביעה לאשורם. המשיבים טוענים כי המבקשת נטלה על עצמה סיכון, ומשהתממש הסיכון, אין לה לבוא בטענות אלא על עצמה. אף בעניין זה, לא בלי לבטים, נוטה אני להתיר את התיקון, על אף השיהוי שדבק בבקשה. המבקשת הודתה, ברוב הגינותה, כי לא טרחה לברר אודות מלוא חובות המשיבים, לאור הערכתה את מצבם הכלכלי הקשה. אמנם, רשלנות וודאי יש כאן, ובהקשר זה האמת ניתנת להיאמר כי המבקשת לא ניהלה ענייניה הכספיים באופן מסודר, אך אין לומר כי המדובר בפעולה זדונית, או בהחלטה מושכלת לוותר על חובות הידועים לה. מכל מקום, נראה כי ניתן לפצות על מחדל זה בהוצאות מתאימות (ראו למשל: ע"א 721/84 ישעיהו משען נ' מדינת ישראל פ"ד מא (1) 748).
5. באשר לטענה לפיה המדובר בכתב תביעה חדש, לאור הרפורמה המקיפה שבוצעה בו, אומר כי על אף התיקונים הרבים, הרי אין מדובר בכתב תביעה חדש, וגם אין לומר כי לאור התיקונים המבוקשים, דרך המלך היא הגשת תביעה חדשה. אכן, כאמור, בוצעו תיקונים רבים והוספו סעיפים וסעיפי משנה לרוב, אך גרעינה של התביעה ועילות התביעה נותרו בעינם, ורק נוספו עובדות נוספות וסעדים נוספים. בכל הכבוד, אין בפסה"ד בעניין רובין אותו הביאו המשיבים, כדי להושיעם, שכן אין הנדון דומה לראיה. בעניין רובין נדונה השאלה האם תיקון לחוק שנקבע בו כי יחול רק על תובענות שיוגשו לאחר כניסתו לתוקף – יחול גם על תביעות שתוקנו לאחר כניסתו לתוקף, ולכך השיב בית המשפט בשלילה, וקבע כי אין תיקון התביעה שקול להגשתה מחדש, וזאת כדי לא לרוקן את סעיף התחולה מתוכנו. כאמור, אין אני רואה בכתב התביעה המתוקן ככתב תביעה חדש, ועל כן אין לומר כי מסיבה זו אין להתיר התיקון.
6. באשר לטענה ולפיה המבקשת הגישה תביעה על סכום "גלובאלי" ו"מופחת", ואגב כך מבקשת היא להוסיף כהנה וכהנה טענות, ועל כן אין להתיר את התיקון - ראיתי לדחות טענה זו. אכן, פעולות כגון העלאת טענה ולפיה צד שומר לעצמו זכות לתקן את כתב התביעה, או העמדת סכום התביעה על סכום מופחת "לצרכי אגרה", אינן מקנות זכות תיקון אוטומטית, אך אין לומר כי פסיעה בנתיב זה חוסם את הדרך בפני הגשת בקשת תיקון. כאמור בהחלטה שצוטטה בתגובת המשיבים (רעא 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (טרם פורסם, ניתן 25.09.08)) "בקשת תיקון בכגון דא היא בקשת תיקון רגילה". רגילה נאמר, ולא נחותה מבקשה רגילה. על כן, בקשה מעין זו תידון בהתאם לשיקולים שהובאו לעיל - המנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשת התיקון.
7. באשר לטענות הספציפיות שהעלו המשיבים בתגובתם ביחס לחובות המפורטים בסעיפים 56.1-56.2, 56.4-56.6, מקומם בכתב ההגנה שיוגש, ולא ראיתי כי יש בהן להביא לאי התרת התיקונים המבוקשים שם.
8. סוף דבר, הנני נעתר לבקשה ומתיר את התיקונים המבוקשים.
9. לאור היקף התיקונים ולאור התנהגות המבקשת, הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 4,000 ₪. כתב התביעה המתוקן יוגש תוך 14 ימים מהיום. כתב ההגה המתוקן יוגש על פי התקנות.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 02 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.