בקשה לעיון חוזר

1. תיק זה נקבע לשמיעת ראיות לתאריכים 4.12.16 (ראיות תובע) ו- 20.12.16 (ראיות נתבעים) וכן לסיכומים על פה במועד נוסף.

2. במועד שנקבע לבירור התביעה, התובע לא התייצב. הנתבעים התייצבו. המומחה מטעם בית המשפט התייצב. לדברי בא כוחו של התובע, התובע סבר שעליו להתייצב בשעה 12:00.

התוצאה הייתה שבית המשפט לא יכול היה להתחיל בבירור תביעה משנת 2011, וכמו כן, מאחר ששורינו לתיק מועדים נוספים, ונוכח העומס ביומנו של בית המשפט, ירדו לטמיון מועד זה כמו גם המועדים הנוספים.

3. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ולפי בקשת הנתבעים, בית המשפט החליט לדחות את התובענה.

4. אשר לבקשה לעיון חוזר:

א. בית המשפט נתן את דעתו להתנהלותו של התובע, וקבע בפסק דין מנומק, מדוע דין התביעה להידחות. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.

ב. הדברים שנמסרו בבקשה לעיון חוזר אינם חדשים. דברים דומים נמסרו במהלך הדיון על ידי ב"כ התובע. לכן, אין הצדקה לעיון חוזר.

ג. הטענה לפיה "אין תקדים" לדחיית התובענה – אינה מדויקת. תקנה 157 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה את הסמכות לדחות את התביעה כאשר התובע אינו מתייצב, והנתבע מתייצב, כפי שקרה כאן. אם בנסיבות שתיארתי אין סמכות לדחות את התביעה – שעה שהתובע אינו מתייצב לדיון ההוכחות בעניינו, לא ברור אימתי תופעל הסמכות.

מכל מקום, טענה זו לא נתמכה באסמכתאות, ואינה מוכרת לבית המשפט מתיקים ומדיונים אחרים.

ד. אף לו טעה בית המשפט בנושא – מובן כי המקום לתיקון הטעות אינו בבקשה חוזרת לבית משפט זה.

5. זה המקום להעיר, כי בית המשפט מעולם לא שקל דחיית הדיון בתיק זה למועד אחר. כאמור בפסק הדין שניתן ביום 4.12.16, גדר הספקות היחיד של בית המשפט היה האם למחוק את התובענה או לדחותה (עמ' 56 ש' 19), ובסופו של דבר, בנסיבות תיק זה כמפורט לעיל, סבר בית המשפט שדין התביעה להידחות.

הווה אומר: בכל מקרה, לא היה מקום לבקשה הנוכחית, שהיא בקשה להמשיך את הדיון בתיק משנת 2011, שהוקדשו לו משאבים יקרים העומדים לרשות כל הציבור.

6. לפיכך, הבקשה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בגין בקשה זו בסך של 500 ₪.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.