החלטה זו עניינה בקשת הנתבעים לפסול 4 מסמכים אשר צורפו כחלק מהמסמכים שהציג בא כח התובע לעיון המומחים הרפואיים שמונו בהליך זה.

על פי הבקשה, זו מכוונת למנוע מהמומחים השונים שמונו, את זכות העיון במסמכים כדלקמן:

1. דו"ח מיום 14.6.07 בחתימת הגב' נעמי בן חיים, עו"ס, מחלקה 5 לנפגעי חבלות ראש.

2. תעודת רופא מיום 27.6.07 בחתימת ד"ר ירמי הראל, פסיכיאטר מומחה.

3. מסמך שכותרתו "אחר" מיום 6.1.10 (4 עמודים), בחתימת ד"ר ראיסה גפוננקו, מנהלת רפואית משכנות אופקים.

4. תדפיס הערכה תפקודית מיום 13.3.11 בחתימת ד"ר ראיסה גפוננקו.

הנתבעים סבורים, כי בכל אחד מהמסמכים המנויים מעלה, מתקיימים טעמי הפסלות, המתחייבים לנוכח הקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986 (להלן:"תקנות המומחים")

לשיטת הנתבעים, המסמכים שבמחלוקת "אינם בדבר טיפול רפואי שניתן לתובע" ובחלקם, יש סממנים של חיווי דעה רפואי.

תגובת התובע נתבקשה ונתקבלה וזה בתגובתו, מציין כי אמנם תקנה 8 לתקנות הנזכרות, קובעת, כי המסמכים שהינם בני המצאה למומחים, הם אלו שעניינם טיפול רפואי שניתן לנפגע. לצד זאת, ניתן על פי לשונו של מחוקק המשנה, להמציא מסמכים שעניינם "הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול".

לשיטת התובע, מסמך מס' 2, בחתימת ד"ר הראל, מבטא באופן מפורש, כי הוא נערך בעקבות בדיקה שביצע ד"ר הראל בתובע, בהיותו מאושפז בבית החולים לווינשטיין.

באשר למסמכים 3 ו-4 טוען התובע, כי המדובר במסמכים שנערכו כחלק מהטיפול השוטף והרצוף שמעניק בית האבות "משכנות אופקים" לתובע, בשל צרכיו הרפואיים והסיעודיים, הכל, כמפורט במסמכים אלו.

התובע מטעים כי מדובר במסמכים שנערכו על ידי גוף בלתי תלוי ובאופן המשקף מהלך טבעי ורצוף של טיפול בתובע.

באשר לדוח הסוציאלי, נראה כי התובע מכיר בכך, שאין המדובר במסמך המבטא טיפול רפואי, ואפילו לא בדיקות רפואיות שבוצעו לתובע, אלא, שלשיטתו, אין הכרח כי המסמך שהצגתו מבוקשת, ייערך דווקא על ידי רופא.

הנתבעים בתשובתם, שבו וחזרו על התנגדותם להגשת המסמכים 1 ו-2, ואילו לגבי המסמכים 3 ו-4, הודיעו כי הם מוותרים על טענותיהם, ולו בשים לב להלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון, במסגרת דונו ברע"א 3528/12 פלוני נ. הפניקס, פס"ד מיום 16.7.12.

לנוכח תשובת הנתבעים, ברי כי החלטה זו תתייחס אך למסמכים 1 ו-2, שכן המסמכים 3 ו-4 אינם עוד שנויים במחלוקת והצגתם מותרת, ללא כל סייג.

בטרם אפנה להתייחס לגופם של מסמכים, ראוי בקצירת האומר, להזכיר מושכלות ראשונים.

תקנה 8 לתקנות המומחים, קובעת, כי למומחה יומצאו: "... כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק, לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד, שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

בשורה ארוכה של החלטות, קבע בית המשפט העליון, כי נקודת המוצא בפרשנות הוראה זו, היא, כי זו מכוונת ליצור איזון בין הרצון והצורך להניח בפני המומחה שמונה, תשתית עובדתית מלאה עד כמה שניתן ובכך להבטיח כי חוות דעתו תהיה רצינית, מקצועית ושואבת כוחה מהמסמכים שעמדו לעיונו, לבין השאיפה לשמור, עד כמה שניתן, על עצמאות שיקול דעתו של המומחה והעדר הטיה מצידו". (ראה בנדון רע"א 5270/09 פרז נ. תורג'מן החלטה מיום 22.2.10).

ניתן בהחלט לומר, כי חרף העובדה, שסוגיית סיווגם של המסמכים המותרים בהצגה שבה ועולה לדיון, עדיין, אין המדובר בסוגיה שהוכרעה עד תום, זאת מפאת העובדה, כי ישנם לא מעט מסמכים המערבים תיעוד של ההליך הטיפולי, לצד סממנים העשויים להיחשב, כחיווי דעה.

יחד עם זאת, וכפי שקבע בית המשפט העליון (כב' השופט צ.זילברטל) ברע"א 3528/12 שאוזכר לעיל, תקנה 8 מייחדת דיבורה למסמך "בדבר" טיפול רפואי, בו בזמן, שתקנה 2(ב) לתקנות המומחים, עניינה "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי". הבדל לשוני זה, שימש בידו של בית המשפט העליון, עת קבע בהלכה הנזכרת, כי על פי תקנה 8, לא נדרשת זיקה הדוקה בין המסמך שבטיעון לבין מהלך טיפולי ממשי ודי בכך , שהמסמך על פי תוכנו, מבטא טיפול רפואי גם אם, עצם כתיבתו אינה כרוכה בצורך טיפולי מסוים.

אפנה עתה לבחון המסמכים שבטיעון.

באשר לדוח בחתימת העובדת הסוציאלית –

גם התובע ער לכך שאין המדובר במסמך רפואי ואף לא בדבר טיפול רפואי.

גם אם ניתן להתיר מסמכים שעצם כתיבתם אינו כרוך בצורך טיפולי מסוים, לא יכולה להיות מחלוקת כי דוח סוציאלי לא נרשם בזיקה לצורך רפואי מסוים ומטעם זה בלבד, נראה, כי הצגתו של המסמך בפני המומחים הרפואיים שמונו, אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בתקנות המומחים, ואין להתירה.

באשר למסמך שבחתימת ד"ר הראל –

אין חולק כי בעקבות התאונה, מושא התביעה, אושפז התובע גם בבית החולים לוינשטיין.

על פי הממסך, ד"ר הראל מאשר כי ביום 27.6.07, בדק את התובע, כך, שלכל הפחות, לא יכולה להיות מחלוקת, כי מסמך זה נערך במהלך, אף אם לא לצורך, טיפול רפואי.

הנתבעים סבורים, כי פסלותו של המסמך, יסודה בכך, שיש בו רכיבים בולטים של חיווי דעה.

אכן לא ניתן להתעלם מאמירות המבטאות את התרשמותו הבלתי אמצעית של הרופא, מהמטופל שבפניו, כאשר התרשמות מתועדת זו, היא בעלת מימד של הערכה ומסקנה. כך למשל, מציין ד"ר הראל, כי התובע "מבולבל, אינו מתמצא בזמן, במקום, וזקוק להשגחה 24 שעות" ובנוסף כי התובע "אינו מבחין בין טוב ורע, ובין מותר ואסור. במצב זה אינו מסוגל לדאוג לעצמו לתקופה של שנה".

התובע, בתגובתו, סובר, כי הואיל ובכותרת המסמך צוין מפורשות כי זה נערך על סמך בדיקה שביצע ד"ר הראל בתובע, יש בכך כדי לקיים אחר דרישות הסף הקבועות בתקנה 8 לתקנות המומחים.

בכל הכבוד, נראה כי העובדה שהמסמך נערך על יסוד בדיקה, יש בו כדי לקיים אחר חלקה הראשון של הדרישה המפורטת בתקנה 8. אולם, לצד הדרישה כי המסמך יעסוק בטיפול רפואי ובבדיקות שביצע נפגע, קיימת הדרישה, כי הנפגע לא יציג למומחה חוות דעת רפואית. משכך, יש להוסיף ולבחון האם תעודת הרופא שבחתימת ד"ר הראל, היא בגדר חוות דעת, או האם קיימים בה סממנים ולו חבויים, העולים כדי חיווי דעה.

כידוע, איסור המצאת חוות דעת רפואית, מתקיים "בין אם חוות הדעת הן גלויות ומפורשות, ובין אם הן חבויות בתוך מסמכים, הנראים על פניהם כאישורים רפואיים או כמסמכים שנערכו לצורך טיפול רפואי. גם מסמך ערוך על ידי רופא מטפל, המסכם ומפרש את תיקו הרפואי של הנפגע, חורג מגדר המסמכים המותרים בהגשה".

[אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, 562 (מהדורה שלישית, 1999)]. (ההדגשות אינן במקור – נ.נ.)

ברע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. חנסב ואח', החלטה מיום 11.10.08, מציין השופט ריבלין, כי "במקרים בהם קיימת התלבטות באשר לשאלה האם המסמך שבטיעון הוא בגדר חוות דעת, אם לאו, יש לשקול "בין היתר, האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפניה לאותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין, והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק".

עיון מוקפד במסמך המדובר, איננו תומך במסקנה , כי תוכנו הינו בגדר חוות דעת ולו בשים לב לכך, שהמסמך נעדר את הסימנים המאפיינים, דרך כלל, חוות דעת. קרי, אין במסמך הערכה של שיעור הנכות הצמיתה ואף לא הערכה של סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד (ראה בנדון רע"א 3007/12 פלונית נ. הראל, חברה לביטוח, החלטה מיום 30.5.12).

המסמך בחתימת ד"ר הראל, מבקש לבטא הערכה מקצועית של ד"ר הראל ,שבדק את התובע בהיותו מאושפז בבית החולים לווינשטיין, בדבר יכולתו של הנפגע לטפל בענייניו, בעצמו, זאת לצורך בחינת אפשרות מינויו של אפוטרופוס לגוף ולרכוש בעבור התובע.

לא מצאתי כי יש במסמך האמור כדי להשפיע על עצמאות שיקול הדעת של המומחים שמונו, במיוחד כאשר המסמך מתוארך ליום 27.6.07 והוא נכון למועד עריכתו.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, ראיתי לנכון, לקבוע, כדקלמן:

1. התובע לא יורשה להציג הדוח הסוציאלי מיום 14.6.07 לעיון המומחים שמונו וככל שמסמך זה הומצא למומחים, אלו מתבקשים להימנע מלתת דעתם עליו, וכל שכן, מלעשות בו שימוש לצורך גיבוש חוות דעתם.

2. אין מניעה כי המומחים שמונו יעשו שימוש גם בתעודת הרופא מיום 27.6.07, בחתימת ד"ר הראל.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ראיתי לנכון, להימנע מלעשות צו להוצאות.

בא כח התובע יוודא, עם כל אחד מהמומחים שמונו ,דבר מודעותו להחלטה זו.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.