התובע עותר, זו הפעם ,למינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגי.

יצוין, כי הבקשה באה לעולם לאחר שמונו מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה וקרדיולוגיה, ואף לאחר שהמומחה שמונה בתחום הנוירולוגי - ד"ר אברהם אלון (להלן: "דר' אלון") נחקר אודות חוות דעתו.

במסגרת הבקשה שבפניי, טוען התובע, כי קיימת ראשית ראייה, ואף למעלה מכך, לאפשרות כי הפגיעה ביכולת השליטה על הסוגרים, מקורה בתאונת הדרכים מושא ההליך שבפניי.

לשיטת התובע, המסמכים הרפואיים שהוצגו בתמיכה לבקשות הקודמות למינוי מומחים רפואיים, ותשובות דר' אלון, בעת חקירתו בבית המשפט, מניחים מסד ראייתי מספק ואף למעלה מכך, להצדקת המינוי.

הנתבעים בתגובתם, סבורים כי יש לדחות הבקשה על הסף, שכן במסגרת הבקשה המקורית למינוי מומחים רפואיים, התובע כלל לא עתר למינוי מומחה בתחום האורולוגי. שלא לדבר על כך, שבקשה זו אינה אלא בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר התובע נמנע מלצרף תצהיר תומך לבקשתו.

בנוסף נטען כי דר' אלון שלל מכל וכל את האפשרות כי הפגיעה בשליטה על הסוגרים, מקורה באירוע התאונתי, מה גם שאזכור ראשון לתופעה זו, נמצא במסמכים רפואיים המתוארכים ליום 12/03/2007, דהיינו כשלושה שבועות לאחר האירוע התאונתי.

טעם נוסף בפי הנתבעים לדחיית הבקשה הינו, כי במסגרת תביעה לגמלת סיעוד הגיש התובע ב-30/10/2006, הוא הצהיר כי אינו שולט בהפרשות.

הנתבעים סבורים כי לא עלה בידי התובע להניח מסד ראייתי מבוסס העשוי להצדיק היעתרות לבקשה.

התובע בתשובתו סבור, כי אין מקום להתנות דיון בבקשה בהגשת תצהיר מטעמו, בפרט כאשר מדובר בתובע אשר בשל פגיעה נוירולוגית, מצבו הקוגנטיבי הינו בכי רע, ולא ניתן כלל להחתימו על תצהיר.

באשר לעולה מחקירת ד"ר אלון, סבור ב"כ התובע, כי ד"ר אלון לא שלל מכל וכל את האפשרות שהאירוע התאונתי, הוא המקור לפגיעה ביכולת השליטה של התובע על הסוגרים.

בטרם אדון בעתירה לגופה, ראוי לשוב ולאזכר בקצרה כי עניין לנו בתובע, יליד 1940, אשר על פי הטענה, נפגע ביום 20.2.07 מרכב חולף בעת חצותו כביש.

אין חולק, כי מזירת התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי סורוקה, שם טופל בחדר הטראומה ואף הועבר ליחידה לטיפול נמרץ.

במהלך תקופת אשפוז זו, אובחנה אי יציבות המודינאמית וטכיקרדיה, כאשר בהמשך ובמהלך אשפוזו במחלקה האורתופדית, הופיע המיפרזיס משמאל.

התובע הועבר לשיקום לבית החולים לוינשטין, כאשר במכתב ההעברה צוין, כי התובע זקוק לשיקום אורתופדי ונוירולוגי על פי הערכה קוגניטיבית.

להשלמת התמונה אציין, כי ביום 9.7.07 הועבר התובע לבית אבות סיעודי "משכנות אופק" באופקים, שם הוא שוהה ברציפות, עד עצם היום הזה.

אין חולק, כי התיעוד הרפואי מעלה, כי בתקופת אשפוזו במרכז הרפואי סורוקה, ואף לעת שחרורו מבית החולים לוינשטין, ניתן ביטוי מפורש לעובדה, כי התובע סובל מאי שליטה על סוגרים.

אכן, בנסיבות אלו, יש מקום להרהור, מדוע לא עורר התובע במסגרת בקשתו המקורית למינוי מומחים רפואיים גם עתירה למינוי מומחה בתחום האורולוגי.

עם זאת, תשובת התובע לתמיהה זו, נראית בעיניי סבירה ונכונה, בנסיבות העניין.

התובע טען, כי לסברתו, המומחה בתחום הנוירולוגי הוא הגורם המוסמך להעריך מידת והיקף הפגיעה ביכולת השליטה על הסוגרים, ואף להצביע על קשר סיבתי פיזי בין ממצא זה לבין מהות ואופי הפגיעות שהוסבו לתובע בתאונת הדרכים.

אכן ד"ר אלון, בחר לאחוז בדעה, כי הפגיעה המוחית שהתובע סובל ממנה, אין מקורה באירוע התאונתי, אלא היא תוצאה של תהליך תחלואה ניוונית שראשיתו במועדים המוקדמים למועד התאונה.

ד"ר אלון נחקר ארוכות על חוות דעתו, וגם בסיומה עמד איתן על דעתו, כי הפגיעה הקוגניטיבית הנרחבת כפי שהיא מתועדת אצל התובע, מקורה במחלה נוירולוגית ולא בטראומה.

עם זאת, המומחה אישר הן בשאלות הבהרה והן בחקירתו בפניי, כי לא ראה בתקופה שטרם התאונה, תיעוד רפואי המתעד אי שליטה על הסוגרים ולו באופן חלקי. כמו כן אישר, כי ממצא זה מצא ביטויו לראשונה, בתיעוד רפואי מיום 12.3.07.

ד"ר אלון סבר, כי מחלתו הנוירולוגית של התובע מתקדמת בהדרגה, וכי גם אלמלא התאונה הוא היה מגיע למצב של חוסר שליטה על הסוגרים, אלא שהמומחה, ואין לי אלא להעריכו על כך, לא שלל מכל וכל את האפשרות, כי התאונה כשלעצמה עשויה לגרום להאצת קצב התקדמות המחלה, ואף להחמרה בביטויים ובתסמינים של המחלה, ובכלל זה פגיעה ביכולת השליטה על הסוגרים.

בענייננו, עיון בתיעוד הרפואי, מעלה כי אי שליטה על הסוגרים עולה לראשונה כשלושה שבועות לאחר התאונה.

בכך יש כדי לקיים קשר סיבתי פיזי בין התאונה לבין ממצא זה.

מה גם, שהמומחה, ד"ר אלון אינו שולל לחלוטין את האפשרות, כי התאונה כאירוע "טראומתי" גרמה להאצת קצב התקדמות המחלה הנוירולוגית שלדעתו התקיימה אצל התובע בשלב טרם התאונה.

יש להדגיש כי ד"ר אלון אישר שרק בתקופה שלאחר התאונה, קיים תיעוד בנוגע לאי שליטה על סוגרים, ולא מצאתי בחוות דעתו, ואף לא בחקירתו בפניי, כי היעדר שליטה על הסוגרים במועד שבו הופיעה בעיה זו, קשור אך לקצב התקדמות המחלה הניוונית, ואינו יכול להיות משויך ולו באופן חלקי לפגיעה מושא התאונה.

בכך, יש לדעתי כדי להניח מסד ראייתי להצדקת המינוי המבוקש.

בהקשר זה, ראוי לשוב ולהזכיר, כי עניין לנו באירוע הנתון לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזה כידוע, שלל מכל וכל זכותו של נפגע להציג חוות דעת רפואיות מטעמו.

מכאן, כי מניעת פתחון פה מהנפגע, ובכלל זה, שלילת זכותו למינוי מומחה רפואי בתחום מבוקש, יש בו כדי לסתום הגולל על אפשרותו של הנפגע לטעון לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת לבין האירוע התאונתי.

איני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, טענתו של התובע הינה מופרכת וחסרת יסוד, מה גם שהמומחה ד"ר אלון לא שלל מכל וכל אפשרות קיומה של זיקה, ואפילו חלקית, בין אירוע התאונה לבין היעדר שליטה על הסוגרים.

אשר על כן, באתי לכלל דעה, כי נכון וסביר בנסיבות הליך זה להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגי.

זהותו של המומחה וסמכויותיו ייקבעו בהחלטה נפרדת.

מורה כי הנתבעים יישאו בתשלום שכרו של המומחה, כמימון ביניים.

קובעת ההליך לדיון בתחשיבי נזק בפניי ליום 3.3.15 בשעה 09:00, לקראתו יפעלו ב"כ הצדדים להגשת תחשיבי נזק, כאשר תחשיב נזק מטעם התובע יוגש עד 30 יום טרם המועד שייקבע, ואילו תחשיב נזק מטעם הנתבעים יוגש עד 10 ימים טרם המועד האמור.

המזכירות תודיע ותזמן.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.