07 אוגוסט 2016

צד נדרש הממונה על השכר באוצר

ע"י ב"כ פרקליטות המדינה- המחלקה לסכסוכי עבודה

בפי התובע טענות ביחס לשכר שלטענתו לא שולם לו על ידי הנתבעת (להלן גם: המועצה) מטעמים שונים במשך כל השנים שבגבול ההתישנות של תביעתו. חלק מן הדרישות חופפות למעשה זו את זו וחלקן מצטברות. הדרישות ידונו לפי סדר העלאתן בכתב התביעה.

רקע עובדתי נדרש

1. התובע עובד במועצה החל משנת 1989.
2. כפי שסוכם ברשימת המוסכמות, לתובע אין הסכם העסקה עם הנתבעת. (יצוין כי בח"נ של התובע ישנו שינוי מסוים מעמדה זו ואולם הנתבעת בחרה שלא להציג כל הסכם) ומשכך לא מצאנו כי יש לסטות מן המוסכמה.
3. החל משנת 2004 היתה המועצה נתונה לתכנית הבראה בפיקוח משרד הפנים ובמסגרתה בוצע בה רה- ארגון. בקשר לכך הפכו מחלקות שונות למדורים, תחת אחריות מ"מ מזכיר המועצה (נספח 6 לתצהיר גזבר הנתבעת והעד מטעמה מר אבנר דובדבני , להלן: הגזבר) (יוער כי התובע בסכומיו טוען שההבראה נסתימה בשנת 2005 ואולם העד מטעמו, מזכיר המועצה, מציין לאורך עדותו (ר' למשל עמ'12) שלכל הפחות בתקופתו(עד 2008) עדין היתה נתונה המועצה בתכנית הבראה).
4. בחודש נובמבר 2004 פרש מי ששמש קב"ט המועצה (או , על פי ההגדרה המקורית "מנהל מחלקת בטחון" , מר חנן מלכה (להלן: מר מלכה), לגמלאות, וזאת במסגרת הרה- ארגון.

בעקבות זאת מונה התובע כ"מרכז מדור בטחון" על ידי ראש המועצה דאז בחודש 9/2004 (נספח 5 לתצהיר הגזבר).

1. בחודש יוני 2005 מונה התובע לקב"ט המועצה בעקבות מכרז בו זכה במאי אותה שנה. הגדרתה הפורמלית של המשרה היא "ממונה שרותי חירום ובטחון" שהוא תפקיד מקביל למנהל מחלקה.
2. במסגרת תפקידו של התובע כקב"ט הוגדרה לו מכסת שעות נוספות שהופחתה במהלך השנים- ובסופו של דבר הועמדה על 15 שעות. ר' נספח 3 לתצהיר הגזבר.
3. בשנים שקדמו לכך שימש התובע בשני תפקידים כאשר ככל הנראה מונה להם לפי הסדר הכרונולוגי הבא:

האחד, רבש"ץ . לענין זה יש אי בהירות בגרסת התובע בשאלה מתי נסתיימה עבודתו זו- מחד טען כי כבר עם פרישתו של מר מלכה מונה לתפקיד קב"ט (ס'28 לכתב התביעה) וכי עבודתו כרבש"ץ היתה טרם מינויו כקב"ט (ס'52 לכתב התביעה) ומאידך אינו חולק על תאריך המכרז לפיו מונה לקב"ט כאמור.

השני- וזאת החל מראשית משנות התשעים, כקצין בטחון במוסדות חינוך (להלן: קב"ט מוס"ח). הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר בתפקיד נפרד לחלוטין מתפקידו כקב"ט או שמא מדובר בתפקיד משני למטלותיו של התובע כקב"ט (או קודם לכן, כרבש"ץ).

1. בחודש 3/10 (בתחולה מינואר 2010) הועלה התובע לדרגה 12. העלאת הדרגה בוצעה לאחר שינוי ב(הגדרת) תפקידו ל"מנהל אגף הבטחון" , כך אף אליבא דטענתו של התובע עצמו (ס' 3 לכתב התביעה). שינוי תפקידו של התובע נעשה ללא שפורסם מכרז לתפקיד "מנהל אגף בטחון". בהודעה על המינוי צוין כי הוא בוצע כקידום בדרגה וכלשון ההודעה נספח א לתצהיר התובע: " הריני שמח להודיעך כי ועדת שכר החליטה לקדם אותך לדרגה 12 בדרוג האחיד בהתאם לחוברת מסלולי קידום דרגות לעובדים של הרשויות המקומיות "
2. ב – 11/10 הורדה דרגתו בחזרה לדרגה 11. וכך נאמר בהודעה לתובע בענין זה (נספח ב' לתצהירו):

הריני להודיעך לאחר התיעצות עם מר יואל ינון ממשרד הפנים שדרגה 12 יכולה להנתן רק לאחר מכרז המסדיר את התפקיד החדש (שבדרגת ראש אגף) לפיכך החזרנו את דרגתך הקודמת, עד לאחר המכרז לתפקיד. ר' לענין זה גם נספח 2 לתצהיר הגזבר.

מכרז כאמור מעולם לא התפרסם.

1. כתוצאה מהעלאת הדרגה, ולאחר מכן, כתוצאה מהחזרת הדרגה הקודמת, חלו שינויים בשכרו של התובע.
2. בטרם החזרתו של התובע לדרגה 11 ושינוי הגדרת תפקידו לא הוזמן התובע לשימוע.
3. בהמשך לכך הוגשה התביעה שלפנינו.

בראשית ההליך ביקשה המועצה לשלוח הודעה לצד ג' לצד הנדרש (להלן: הממונה) . על פי החלטת בית הדין (כב' השופט, כתארו אז, אברהמי) נדחתה הבקשה למשלוח צד ג' ואולם בית הדין הורה על צירוף הממונה כצד נדרש . הממונה הגיש עמדתו בהליך ביום 27.2.13.

דיון והכרעה

להלן ידונו טענותיו השונות של התובע לתשלום שכר/פיצוי, על פי סדרן שבכתב התביעה:

החזרתו של התובע לדרגה 11 ונפקויותיה

עיקר עמדות הצדדים

1. התובע טוען כי החזרתו לתפקידו ולדרגתו הקודמים נעשתה באופן מפתיע, ללא שהותרע בפניו על הכוונה לעשות כן, וללא שימוע (בניגוד למה שנעשה ביחס לעובדת אחרת שגם לגביה בוצע ביטול של קידום- גב' בוכריץ), כי הדבר נעשה בנימוק שלא נערך מכרז ואולם תוך הבטחה (הן של ראש המועצה והן של הגזבר) כי מכרז יערך וכי ההפחתה היא "עד למכרז"- אך זה, כאמור, לא נערך.

התובע מוסיף כי, שלא כגרסת המועצה, הפחתת הדרגה לא נבעה מדרישות הממונה (למעשה הממונה בעמדתו תומך בטענה זו), ואף לא, כפי שנטען על ידי הנתבעת בדיעבד, בשל מגבלות מתח הדרגות לתפקידו של התובע.

בהתנהלותה, כך אליבא דתובע, פגעה המועצה פעמיים באינטרס ההסתמכות שלו (הסתמכות על עצם הקידום בפעם הראשונה, ועל ההבטחה למכרז בפעם השניה). על יסוד הסתמכות זו נטל על עצמו התחיבויות ובכללן שיפוץ בבית הוריו על העלויות הנלוות לכך.

התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בשל העדר השימוע, כי תוחזר לו הדרגה 12 – וככל הנדרש, יקוים מכרז כדין, וכן להפרשי השכר הקבועים והמשתנים שבין הדרגות. באופן חלופי לתביעה להפרשי השכר הנובעים מהפחתת הדרגה הוא טוען לזכאות לפיצוי כספי בשל הטעיה, ופגיעה בצפיה ובהסתמכות שלו.

1. לטענת המועצה , העלאת התובע בדרגה היתה בגדר נסיון להיטיב עמו , אלא שהתברר כי הממונה אינו מאשר זאת. יוער כי זו היתה גרסת המועצה בכתב הגנתה ואולם בתצהירים מטעמה זנחה טענה זו וטענה כי משרד הפנים לא התיר לה העלאה זו, ומשכך לא היה מנוס מלבטלה – לצערה (הגזבר מצרף לתצהירו תרשומות שיחה עם מר יואל ינון – נציג משרד הפנים, בענין זה בין היתר)-תרשומות אלה יקראו להלן: המסמך). מוסיפה המועצה וטוענת כי היות והוספת הדרגה היתה לא חוקית הרי שהכרח היה לתקן הטעות, ולכן גם לא נדרש שימוע לקראת ביצוע תיקון זה. יותר מכך, טוענת המועצה, גם לו היה נערך שימוע, לא היה בכך כדי להועיל לתובע שכן תנאי לקבלת דרגה 12 הוא תואר אקדמי אשר התובע אינו מחזיק בו.

בהקשר זה הפנתה המועצה במסגרת תצהירו של הגזבר לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/11. במהלך חקירתו של הגזבר,עומת עם החוזר עצמו אשר הוגש לבית הדין כמוצג ת/1 (אך בשל כשלים בהקלטה, לא סומן- להלן: חוזר המנכ"ל). (בתשובה לכך הדגיש התובע כי חוזר המנכ"ל פורסם לאחר שבוטלה דרגתו "עד למכרז" ולכן אינו רלבנטי.)

עוד מוסיפה המועצה כי אין בידי התובע כל אינטרס הסתמכות, גם לא על "הבטחה" למכרז שכלל לא ניתנה. בכל מקרה, התובע כעובד ותיק יודע היטב שלא ניתן היה לקדמו בלא מכרז שיכול לזכות בו כדין, ומכל מקום לא הסתמך על המינוי ולא הוכיח כל נזק. יותר מכך, לטענתה יש לקזז את הסכומים שקיבל בשל הדרגה שניתנה לו שלא כדין למשך 10 חדשים מכל סכום שיפסק לטובתו.

1. אליבא דממונה- ס' 26-31 וס'39-48 לתגובתו- מתח הדרגות למנהל מחלקה ברשות מקומית כדוגמת המועצה הוא 8-10 כאשר ניתן להתקדם לדרגה אישית של 10+ לכל היותר. מכאן שלכאורה גם הדרגה 11 שבה מחזיק התובע היא חריגת שכר. בכל אופן – לכתחילה לא ניתן היה לקדם את התובע לדרגה החורגת ממתח הדרגות עוד יותר מכך, וכי מתן דרגה זו או כל פיצוי בגין אי תשלומה, יהוו חריגת שכר; הנתבעת מאשרת כי ניתן היה להעסיק ברשות כדוגמת המועצה מנהל אגף במתח דרגות 10-12 ואולם הנתבעת לא קיבלה אישור נחיצות למילוי משרה של מנהל אגף, וגם לו היה כזה היה צורך במכרז פנימי, שלא נערך; גם לו נערך היה מכרז פנימי, לא היה התובע עומד בתנאי הסף למשרה זו; על פי בדיקת הממונה לא ניתנה הוראה כתובה אצל מי מגורמי המדינה המורה למועצה באופן חד צדדי לפעול להורדת דרגת התובע ואולם מכל מקום אם היתה הטבת שכר שניתנה בטעות, עומדת למועצה הזכות לתקן הטעות.

האם נפל פגם בקידומו של התובע לדרגה 12 אשר הצדיק הפחתת הדרגה?

1. מתוך השינוים בגרסת הנתבעת בכתב הגנתה אל מול הגרסה שבתצהירים מטעמה, וכן מתוך השינוים בגרסאות הגזבר במהלך חקירתו הנגדית באשר לטעמי ההפחתה בדרגה וכן מנסיונה של הנתבעת להדבק בדיעבד בעמדת הממונה ואף בחוזר המנכ"ל אשר כפי שצין בצדק ב"כ התובע, כלל לא נכנס לתקפו עת הופחתה דרגתו של התובע, נדמה כי המועצה אספה מן הגורן ומן היקב טעמים לשם הצדקת הפחתת הדרגה והאופן שבו נערכה. עם זאת עדיין סבורים אנו כי לגופו של ההחלטה להפחית את הדרגה היתה ראויה, וזאת מתוך שיקולים עניינים. נבהיר:
2. אין למעשה חולק כי כוונת המועצה עם הענקת הדרגה הנוספת היתה להיטיב עם התובע . דומה כי המועצה בחרה במכוון שלא לערוך בדיקות מקיפות לבירור מידת היכולת להעניק הדרגות, אלא פשוט היטיבה עמו, לאחר שנים של צמצומים, כפי שתאר הגזבר (ע' 44-45).
3. התובע יוצא חוצץ נגד מהימנות המסמך וטען כי אינו תואם התנהלות של מתן הוראות על ידי נציג משרד הפנים . גם לגבי תוכן חלקי המסמך, אופן עריכתם, ניסוחם, וכתיבתם (האחד, כך מתברר, על ידי הגזבר והאחר על ידי חשבת השכר, עדת הנתבעת הגב' אורה מיילס (להלן:החשבת) ), ואופן ההוספה בכת"י ע"ג המסמך יש בפיו השגות. איננו מוצאים ממש בהשגות אלה. נתנו אמון בגרסאותיהם של הגזבר והחשבת (אשר בדיעבד אף השלימו זו את זו בח"נ לענין זהות כותבי המסמכים). לא מצאנו כל מקום שלא לקבל את המסמכים כאותנטיים, באופן שנערכו בזמן אמת (גם אם היה מצופה אולי כי יערכו אחרת). אין ספק כי בסמיכות לעריכת אותם מסמכים אכן הודע לתובע, כמו גם לאחרים, על שינוי בהטבות שניתנו להם, ובמפורש צוין בהודעה לתובע שצוטטה מעלה כי הדבר נעשה נוכח הוראות שנתקבלו ממר ינון.
4. אשר לשאלה מהו הטעם לקיזוז- מקובלת עלינו עדותם של הגזבר והחשבת כי הטעם לקיזוז הוא הוראת משרד הפנים באמצעות מר ינון.

נכון הדבר כי במסמכים האמורים לא מצוין כי הבעיתיות בדרגה שקיבל התובע נובעת מחריגה ממתח הדרגות, ואולם נדמה שהאבחנה שמנסה ב"כ התובע לעשות בענין זה מלאכותית ומתעלמת מן המכלול שהוא עצמו טוען לו (קידום בדרגה עם קידום בתפקיד). כאמור, אין חולק כי מתח הדרגות של ממונה על שרותי חירום ובטחון, או באופן מהותי, מנהל מחלקת בטחון (ועל כך בהמשך)- הוא 8-10 והתובע כבר היה נתון בדרגה 11. מכאן שמעשית אכן לא ניתן היה לתת לו דרגה 12 במסגרת אותו תפקיד. מכאן גם נגזר האמור בכת"י הגב' מיילס "צריך לעבור מכרז. כמנהל אגף" . דהיינו, הקושי שהצריך מכרז חדש נבע מכך שבמסגרת התפקיד הקודם לא ניתן היה לאשר הוספת הדרגה ולפיכך נוצר הצורך במינוי לתפקיד מנהל אגף שכשלעצמו גזר הצורך במכרז.

מכאן שכל עוד לא זכה התובע במכרז לתפקיד מנהל אגף (לו ניתן היה לערוך מכרז כזה) , לא היה זכאי לדרגה 12 ובדין פעלה הנתבעת בהתאם להוראות נציג משרד הפנים, לשלילתה.

האם נפל פגם בכך שלא פורסם מכרז?

1. הובהר לבית הדין כי לשם פרסום מכרז למשרה חדשה של מנהל אגף, היה על הנתבעת ראשית לכל לקבל ממשרד הפנים אישור בדבר נחיצותה. בפועל מקבלים אנו כי לא נתבקש אישור משרד הפנים ל "נחיצות המשרה", לא לכתחילה, שכן מה שניסתה המועצה לעשות לכתחילה הוא קידום בדרגה תוך העלמת עין משאלת מתח הדרגות וההתאמה למשרה , וגם לא בדיעבד, כאשר ויתרה הנתבעת על פרסום מכרז. טענה בדבר הצורך באישור על נחיצות משרה שורבבה בדיעבד לטיעוני המועצה רק בעקבות עמדת הממונה. מכל מקום ברי כי מהותית הדבר מתחייב מהצורך שנרשם במסמך, ושאף הודע לתובע, במכרז- למשרה שכלל לא היתה קיימת עד אז אצל הנתבעת. וכך הסבירה זאת החשבת דבר דבור על אופניו, בעמ' 108 :

ת. אהה.. כי לא נערך, קודם כל על פי חוק אנחנו, על פי הנחיות משרד הפנים, אני לא יודעת אם זה חוק, אבל על פי הנחיות משרד הפנים אם אנחנו רוצים לעשות, אם יש נחיצות למשרה חדשה או למשרה קיימת ויש נחיצות מסוימת לעובד חדש לכהן בה, אז צריך לפנות למשרד הפנים ולבקש נחיצות משרה ורק אחרי שמאשרים לנו, אנחנו צריכים לעשות מכרז ולבחור את האדם המתאים.

ש: אוקי, אבל אני לא מדבר פה על להעביר את התובע למשרה אחרת. אנחנו מדברים על אותו תובע ועל אותה משרה, שיום אחד נותנים לו דרגה 11 ויום אחד נותנים לו דרגה 12. למה הנחיצות משרה הזה שעוסק במשרה, כשמו כן הוא, למה הוא קשור שאי אפשר להחזיר לו את דרגה 12.

ת: כי דרגה 12 ניתנת למנהל אגף. והוא על פי הגדרת התפקיד שלו כיום הוא לא מנהל אגף.

ש: למה הוא לא מנהל אגף?

ת: כי הוא נבחר במכרז לממונה שירותי חירום.

ש: הנתבעת הייתה צריכה שהוא יהיה מנהל אגף כדי לתת לו את דרגה 12 את אומרת.

ת: כן, היא הייתה צריכה להעביר אותו מכרז לשם כך.

ש: מה הנתבעת עשתה בנדון, למה היא לא עשתה מכרז?

ת: לפי מה שידוע לי, משרד הפנים לא אישר לנו יותר מאוחר מנהלי אגפים, הוא אמר שהרשות שלנו קטנה, לא מספיק גדולה בשביל שיהיה לה מנהלי אגפים. היה לנו עוד עובד כזה וגם אותו הורדנו בדרגה.

ש: מי זה?

ת: דניאל ... מנהל מחלקת תחזוקה

1. יצוין וידויק לגבי סיפת דבריה של החשבת: גם הגזבר בעמ'57 העיד דברים דומים לפיהם המועצה קטנה מדי כדי שיהיו בה אגפים (ובסעיף 13 לתצהירו ציין כי "משרד הפנים לא אישר למועצה מבנה ארגוני עם אגפים" - ועל כך לא נחקר) ודברי שני העדים לא נסתרו ולמעשה גם לא הוכחשו על ידי התובע- אף לא בסכומי תשובתו לסכומי הממונה שציין זאת מפורשות בסעיף 22. הדברים גם מתיישבים היטב עם האסמכתאות לענין תכנית ההבראה לפיהן אף משרת "מנהל מחלקה" הומרה בפחותה הימנה של מנהלי מדורים (עמ' שני לנספח 6 לתצהיר הגזבר,) ועם דברי התובע עצמו, בעמ' 24 לפיהם עוד קודם להבראה כלל לא היו מנהלי אגפים במועצה, והדברים מדברים בעד עצמם.
2. עם זאת, הדברים אינם תואמים במלואם את האמור בעמדת הממונה לפיו עקרונית ניתן למנות מנהל אגף בדרגות 10-12 אצל הנתבעת בהתחשב בגודלה, אלא, כאמור בסכומי הממונה הנסמכים רק על העדויות שבפני בית הדין- משרד הפנים לא התיר זאת במקרה של הנתבעת.

יותר מכך, דווקא הוראותיו של מר ינון ממשרד הפנים לפיהן יש לפרסם מכרז למנהל אגף כפי שצוטטו מעלה, מגלה כי יתכן שבניגוד לעמדתו הכללית של משרד הפנים כפי שעלתה מן העדויות, הרי שהיה מקום לשקול נחיצות משרה, לו היתה המועצה מבקשת ממשרד הפנים שקילתה. לדברים אלה יהא משקל בעת שנסכם פרק זה ביחס לסעדים שביקש התובע.

1. אשר לטענה כי לא הובטח לתובע שיפורסם מכרז- איננו סבורים כי זוהי הפריזמה דרכה יש לבחון את התנהלות המועצה. מר ינון הנחה, והמועצה כתבה שתפעל, ע"ג מסמכים שונים, לעריכת מכרז. באופן טבעי גם יש מקום להניח כי גם הגזבר וגם ראש המועצה (שבחר שלא להעיד בהליך זה) המשיכו בדבריהם את הכתוב. הבטחה לא הוכחה לפנינו ואנו מתקשים לקבל כי באופן מפורש היתה הבטחה שכזו. סבורים אנו כי בנסיבות הענין סברו ראשי המועצה כי לא ניתן יהיה להגיע למצב של פרסום מכרז לראש אגף במועצה ולכן לא פעלו בכוון זה.(כשם שגם מלכתחילה פעלו לקידומו של התובע אף שהיה ברור להם כי אין הדבר תואם את הנהלים ואת עמדת משרד הפנים כביכול "מתחת לרדאר" – כפי שהדברים עולים בבירור מעדותו של הגזבר בעמ' 45). אף שהדברים נדמים בגדר הפעלת שיקול דעת במתחם הסבירות, ואף אם, לטעמנו, בנסיבות אלה אין לומר כי "הובטח לתובע" פרסום מכרז, עדין מתחייב היה כי אל מול מימוש השטר של ביטול דרגה 12, ימומש שוברו, והוא לכל הפחות נסיון לפרסם מכרז.
2. מאידך גיסא: התובע טוען כי פנה בענין זה בעל פה ונדחה בקש. מתקשים אנו לקבל כי כך ארע. התרשמנו כי התובע יודע לכתוב כאשר חש שנפגעו זכויותיו. יותר מכך- כאן לפחות לדידו, מדובר בהבטחה שגם מצאה בטוי בכתב. העובדה שהתובע בחר שלא לכתוב נדמה כי מרמזת לכך שגם הוא ידע כי ישנו קושי מעשי בפרסום מכרז ובזכייתו בו.
3. סבורים אנו אם כן, כי אף שפורמלית לא היה זה בגדר בלתי אפשרי להגיע לתוצאה של פרסום מכרז (כפוף לקבלת אישור בדבר נחיצות המשרה ממשרד הפנים), הרי דומה שגם הנתבעת, שאצלה כלל לא היה מנגנון של אגפים, וגם התובע, שהיה מודע היטב לכך בכל השנים, לא מצאו כי פעולה בכיוון זה תניב פרי. לא בכדי לכן לא פנה התובע בענין זה בכתב לנתבעת. באספקלריה זו יש לבחון טענת התובע להפרת הבטחה.
4. בטרם נעשה כן נתיחס לחלקה השני של טענת המועצה לענין המכרז, והיא כי בלאו הכי גם לו היה מפורסם מכרז, לא היה בכך כדי להועיל לתובע. המועצה הפנתה לחוזר המנכ"ל . שם נאמר בס' 2:

תואר אקדמי למשרות ניהול

בעקבות פניות שונות בעניין זה וחוסר בהירות נבקש להבהיר כי בדרישות הסף למשרות במתח דרגות המקביל לרמת מנהל מחלקה ומעלה )לפי רמת הרשות ובהתאם לחוברת מסלולי הקידום לעובדים ברשויות המקומיות(, או למשרות שבהן מועסק עובד ברשות המקומית בשכר בכירים ולא בדירוג דרגה, נדרש לכלול לפחות תואר אקדמי )או השכלה המוכרת על ידי משרד החינוך כמקבילה לתואר אקדמי לעניין שכר(. ...מובן, כי כל האמור מתייחס למצב שבו תיאור התפקיד הנדרש אינו מופיע במסגרת קובץ ניתוח העיסוקים ותיאורי התפקידים שפורסם בעבר על ידי המשרד ו/או במסגרת הנחיות חוזר מנכ"ל לעניין תפקידים ספציפיים. מנהל האגף לכח אדם ושכר או נציגו, רשאי להמיר את הדרישה להשכלה בהכשרה מקצועית רלוונטית, או בניסיון מקצועי ברמה הולמת, זאת בכפוף לכללים החלים על עובדי המדינה, כפי שנקבעו על ידי נציבות המדינה.

אם כן, מעבר לכך שכאמור, בזמן ביטול דרגתו של התובע לא היה חוזר המנכ"ל בתוקף ולכן אין לקבל הסתמכותה של המועצה עליו, הרי שעיון בהוראה האמורה מגלה כי הדרישה לתואר אקדמי מופנית לכל תפקיד ברמת "מנהל מחלקה" ומעלה, ואם כך אינה רלבנטית מבחינת התובע רק למכרז למנהל אגף. כמו כן צודק התובע כי על פי סעיף 2 ניתן להמיר את הדרישה לתואר שני בחלופות כגון נסיון (שמר דובדבני הודה כי יש לתובע). ואולם טענת התובע כי לא ניתן בדיעבד להתלות בחוזר המנכ"ל יפה גם כשמופנית כלפיו ולא ניתן לומר כי מכח החוזר היה מקום לבחון האם מקיים אופציה חלופית לתואר אקדמי , כבר בעת ההחלטה על הורדת הדרגה- בטרם בא החוזר לעולם. (בהמשך נעמוד על משמעות כל אלה לענין השימוע.)

1. בנסיבות אלה, ולמרות ששוכנענו כאמור, כי התובע הבין, ולו מן הכתב, כי יערך מכרז (כעולה גם מנספח ב/1 לתצהירו כדלעיל), ברי כי למרות שבפועל לא נערך מכרז, הרי שבכפוף לאמור בהמשך, אין לראות בכך משום הפרת הבטחה מינהלית נוכח המצב הנתון והידוע של המועצה –גודלה ותנאי משרד הפנים בקשר אליה. התובע אף הוא לא דרש עריכת מכרז ונדמה שגם הוא הניח כי אין יתכנות לאישור הנחיצות ולכן גם לא למכרז- כך עולה באופן ברור מתוך דברי התובע עצמו בעדותו,עליהם נעמוד בהמשך לענין השימוע.
2. הפנייתו של התובע בענין זה לפסיקה לענין משמעותה של הבטחה מינהלית (בג"ץ 142/86 דישון כפר שיתופי להתישבות חקלאית- שר החלקאות, פ"ד מ(4) 523 ) לא תוכל בנסיבות הענין להועיל לו, שכן כפי שצטט, בין התנאים המצטברים להפיכת הבטחה מינהלית למחייבת נמצאים התנאים א. "שאין צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה" . באותו שלב , מתוך מדיניות משרד הפנים כלפי הנתבעת, היה צידוק שלא לעמוד בהבטחה. וכן ב'- כי ההבטחה בת ביצוע- בעניננו כאמור סברו כל הצדדים כי לא כך הוא.
3. אם כן, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין העדרו של מכרז בשל הפרת הבטחה מינהלית. להשלמת התמונה יאמר כי גם פרסום מכרז אין בהכרח משמעו כי התובע היה זוכה בו (במינהל תקין), זאת גם אם עסקינן במכרז פנימי. מכאן שלא בהכרח פרסום מכרז היה דבר עליו יכול היה התובע להסתמך.
4. גם טענתו של התובע כי יש מקום לפסוק לו פיצוי מכח דיני תום הלב , בהסתמך על ע"ע 144-08 עירית ירושלים- מוטהדה (6.7.09) אין לה מקום. הסתמכותו של התובע היא על דעת המיעוט בהליך זה כאשר שופטי ההרכב האחרים מצאו כי אין מקום לדון בטענה זו כלל באותו ענין לא למותר לציין כי בענין מוטהדה נקבע שניתנה הבטחה מינהלית מפורשת וברורה בכתב. למרות זאת קבע בית הדין שם כי בהיותה נוגדת את הוראות חוק יסודות התקציב,התשמ"ה-1985-דין הערעור דשם להדחות.
5. יוסף עוד כי נוכח האמור מעלה ,התובע לא הצליח לשכנענו כי התנהלות הנתבעת היתה בחוסר תום לב. דומה כי נתפסה לכלל טעות (אולי אף בעצימת עינים) מתוך כוונה להיטיב עם התובע, ובדיעבד נקלעה למצב שגם הפתרון לו (מכרז) לא ניתן היה לישום לדידה. התובע לא הצביע על כל אלמנט של חוסר תום לב כלפיו לגוף הענין (להבדיל אולי מפגמים בהתנהלות שנדמית רשלנית או מעלימת עין מהוראות מחיבות).
6. במצב זה , מקובלות עלינו בנסיבות דנן טענות הנתבעת והממונה כי אין מקום לפסוק לו לא את שווי הדרגה שלא היה זכאי לקבל ולא פיצוי בגין הסתמכות על דרגה זו (בין במקור ובין מתוך צפיה למכרז שיפורסם) .

הוכחת הנזק

1. גם לו מצאנו כי התובע ראוי לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בשל הסתמכותו על הדרגה/המכרז הצפוי, סבורנו כי לא הוכיח את הנזק.

נספחים ה' לתצהיר התובע הם אישורים וחשבוניות הכרוכות בכך- עיון בהם מעלה כי המדובר בעיקרו של דבר במסמכים הכרוכים בהוצאת היתר בניה ורק בשוליים מסמכים הקשורים בשיפוץ עצמו- המסמכים בעיקרם מחודש 10/2010 כך שדומה כי ככל שהיה צפוי שיפוץ ,הרי בטרם החל, ניתן היה לעצור את התכנית. התובע אמנם ניסה לדלות מתוך עדותו של מר דובדבני הוכחה לכך שבפועל בנה בבית הוריו (והדבר לא צלח בידיו) ואולם מעבר לנסיון זה לא הובאה ראיה ממשית לדבר אף שכל הראיות אמורות להיות בידיו. המנעותו מהבאת ראיה שומטת הקרקע תחת הטענה לנזקים הקשורים בשיפוץ בבית הוריו. לכך יוסף כי לא נעשה אף נסיון להצביע על המשמעות המעשית שיש להעלאת שכר לשם ביצוע שיפוץ במקביל לתחילת ביצוע ההעלאה , ובטרם הספיק העובד לחסוך מתוך אותם כספים "עודפים" שעתיד להשתכר.

האם נפל פגם באי עריכת השימוע?

1. אכן יש ממש בטענה כי משהתוצאה של הפחתת הדרגה שניתנה שלא כדין, היתה הכרחית, הרי שאין משמעות אמיתית לטענה כי היה מקום לערוך שימוע, שכן ברי כי לא היה בו כדי להועיל.

לענין זה מקובל עלינו הסברו של הגזבר לפיו הגב' בוכריץ נדרשה גם להשיב כספים שקיבלה על פי דרגה שניתנה שלא כדין, בשונה מן התובע, ולפיכך היה מקום לעריכת שימוע.

1. כמו כן, גם נסיונו של התובע בסכומיו (להבדיל מבעדותו), להתלות בחלופות הקימות בסעיף 2 לחוזר המנכ"ל, לכך שהוא נעדר תואר אקדמי, אין בו ממש , מן הטעם שפורט לעיל, שכן אותו סעיף טרם בא לעולם עת הודע לתובע על ביטול הדרגה. כפי שהתברר מעדותו של התובע עצמו, הוא לא הניח ועדין אינו מניח כי יכול היה לזכות במכרז גם נוכח חוזר המנכ"ל וטענתו לנזקי העדר השימוע מתבססת על טעם אחר לחלוטין, כלשונו (עמ' 25):

ש. אז אתה מסכים עם הטענה שללא תואר אקדמאי לא ניתן לשמש כמנהל אגף

ת. לא מסכים. ניתן לקדם, היינו יכולים הגיע לאיזה הסדר, של חצי דרגה אישית. יש אפשרויות אחרת.

ש. מה הדרגה שלך היום

ת. 11.

ש. האם נכון שקיבלת חצי דרגה תוספת אישית

ת. לא.

אם כן, התובע מבין כי הפתרון לענינו אינו במה שמוצג בסכומיו לענין הדרגה עצמה, אלא ב"אפשרויות אחרות". לא למותר לציין בהקשר זה כי נוכח העולה ממתח הדרגות בתפקידו, נדמה כי דבריו לפיו לא קיבל חצי דרגה אישית נדמים רחוקים מן האמת.

1. ואולם, ביסודו של דבר , מתוך דברי התובע עולה הטענה המהותית. אף אם נכון כי לא ניתן היה להשאיר העוות על כנו, הרי יתכן שניתן היה למצוא פתרון אחר שיפחית מן ה"מכה" שהונחתה על התובע. לשם כך ראוי היה לערוך שימוע לתובע. ודוק, באותו מסמך של תיעוד הפגישה עם מר ינון הודפסה שאלה כללית(2): כיצד ניתן לקדם עובד בשיא מתח הדרגות, שלא קיבל שנים רבות דרגה? והתשובה היתה "א.ר. או כוננות או ש"נ".

אם כן, מוצאים אנו כי צודק התובע כי בשל העדר השימוע נפגעה האפשרות לבחון אופציות אחרות לשדרוג שכרו. בשל כך , ראוי התובע לפיצוי.

1. בשאלה מהו גובה הפיצוי הראוי אנו סבורים כי יש לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים :
   1. הפיצוי אינו יכול להעמיד את התובע במצב שבו היה נמצא לו היה ממשיך לקבל דרגה שלא היה זכאי לה – שכן בכך היה משום הענקת הדרגה באופן אחר.
   2. בפועל קיבל התובע במשך מספר חודשים שכר שלא היה זכאי לו, והנתבעת לא קיזזה סכומים אלה (בניגוד למה שטוענת כי נדרשה לעשות בעניינה של הגב' בוכריץ, (ע' 62-3)),, ולמעשה לא דרשה השבתם אלא במסגרת טענת קיזוז בהליך זה. (ותידון להלן).
   3. אין להתעלם מן העובדה כי הפתרון שיכול היה להיות מושג בשימוע אינו על דרך מניעת הורדת הדרגה כאמור מעלה, אלא פתרון שונה. פתרון כזה יכול אמנם שהיה עולה במסגרת הליך שימוע, אך לא מן הנמנע כי היה יכול לעלות גם ביזמתו של התובע בפניה מטעמו (כפי שפנה התובע ,לשיטתו ולשיטת עדיו במקרים רבים אחרים בהם חש מקופח). התובע הוא שבחר שלא להעלות טענותיו באופן זה .
   4. יש להביא בחשבון את משך הזמן (מספר חודשים בלבד) שבהם הוטעה לחשוב כי זכאי לדרגה 12 .

נוכח כל האמור אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בגין העדר שימוע בסך של 10,000 ₪ בלבד.

צו עשה

1. בסעיף 16.2 לכתב התביעה עותר התובע לחיוב הנתבעת להחזרת דרגת שכרו לדרגה 12 תוך שהוא מדגיש כי אין בכוונתו לקבל דרגה זו בניגוד לדין, "וככל שאכן יש צורך במכרז לשם כך- לחייבה לקיים מכרז כדין, בהתאם למצגים שהציגה בפני התובע". כאמור לעיל, לא ניתן לקיים מכרז כל עוד לא נתקבל אישור משרד הפנים בדבר נחיצות המשרה. עוד אמרנו, כי שני הצדדים העריכו כי משרד הפנים לא ימציא אישור לנחיצות משרת מנהל אגף בטחון בנתבעת , בין היתר בהתחשב במצבה ובגודלה. עם זאת, אין לומר כי היה זה מן הנמנע לפנות למשרד הפנים ולנסות לקבל אישור שכזה , שהיה יכול לסלול הדרך למכרז שאף הוא יכול היה (אך לא מחויב) להביא לתוצאה של זכיית התובע (ור' האמור לעיל).
2. סבורים אנו כי בנסיבות הענין ,במקביל לקביעותינו דלעיל, ראוי שמהלך אפשרי (תאורטית בלבד בשלב זה) של בקשת אישור נחיצות, ימומש בפועל כבסיס עתידי בעל סבירות כלשהי להתקדם לכדי מכרז שבו יש לתובע סיכוי לזכות.
3. משכך אנו מורים לנתבעת לפנות בתוך 60 יום ממתן פסק הדין למשרד הפנים בבקשה ליתן אישור לנחיצות המשרה של "מנהל אגף הבטחון" במועצה נוכח הדברים שעליהם הורה מר ינון. פניה כאמור תהא כמקובל בפניות מסוג זה- זאת ובלבד שהתובע יודיע כי עודנו מעונין בכך בתוך 30 יום.

ככל שלא ינתן אישור, יבוא ענינו של התובע ברכיב זה לידי גמר באשר נפסק לעיל. ככל שינתן אישור, יהא על הנתבעת לפרסם מכרז כדין שאליו יוכל לגשת התובע בהתאם לדין החל ובכלל זה סעיף 2 לחוזר המנכ"ל.

טענת הקיזוז

1. כאמור, טענת הקיזוז הועלתה לראשונה בכתב ההגנה. לא מצאנו כי יש מקום להורות על קיזוז סכומים ששולמו לתובע מכח דרגה 12 וזאת עקב חלוף הזמן הרב בענין זה וכשהנתבעת הסבירה בעצם כי למעשה בזמן אמת ויתרה על רכיב זה. לענין זה נפנה לעדות הגזבר בעמ' 62-3 כדלעיל ולע"ע 39-99אסרף - מדינת ישראל פד"ע לז,179.

כאמור , טענת הקיזוז נשקלה בין הטענות כאמור.

נוכח האמור הטענה נדחית.

זכאות התובע לתשלום בגין שעות נוספות

עיקר טענות הצדדים

1. טוען התובע כי כבר בשנת 2004 הגבילה המועצה את מכסת שעות העבודה הנוספות שהתירה לו לעבוד בהן, זאת כשבמקביל לכך היא כופה עליו לעבוד הרבה מעבר למכסה זו. לדבריו, המכסה הועמדה בתחילה על 55 ש"נ וצומצמה בשלוש פעימות עד שבשנת 2009 הועמדה על 15 ש"נ בלבד. לטענתו בכתב התביעה, הוא זכאי לתשלום עבור 60 ש"נ בהן עבד מדי חודש מעבר למכסה המשתנה כפי שהיתה לו במשך השנים. במסגרת עדותו ודברי ב"כ בעמ' 29 לפרוטוקול צומצמה דרישה זו ונטען כי הוא זכאי להגדלת המכסה ל60 שעות מעבר לאותן 15 שעות שקיבל בתקופה האחרונה, ובסה"כ ,לכן, לתשלום עבור 75 ש"נ לחודש, ובגין כך דורש תשלום (בניכוי המכסה ששולמה כפי ששולמה מעת לעת).
2. לטענת התובע התריע על כך בכתב ובעל פה . כתימוכין לכך צרף 4 פניות: שתים משנת 2004 ועוד שתים האחת מ6/10 והשניה מראשית 2011. (יוער כבר עתה כי עיון באותן פניות מעלה כי, רק האחרונות עוסקות בהתאמת המכסה להיקף שעות העבודה הנדרשות לפי התובע. זאת בעוד הפניות הראשונות (שמתוכן אחת תזכורת ביחס לשניה) אינן אלא דרישות כלליות לשיפור תנאי ההעסקה ומתיחסות לתקופה שבטרם מונה לקב"ט. עוד יצוין כי המכתב השלישי מפנה למכתבו של הגזבר אליו אך מכתב הגזבר עצמו לא צורף. משכך קשה להבין על בורים שני מכתבים אלה. כמו כן , במכתב השלישי לא מוזכרות ה"הקפצות" כנימוק להצדקת הגדלת מכסת השעות הנוספות. לטעמנו לא בכדי.)

התובע טוען כי שלח עוד פניות גם בכתב וכי הצהרת הנתבעת בגמ"ס מטעמה כי אין בידה כאלה, אינה תואמת את העובדות. עוד מצרף (נספח ט' לתצהירו) דוגמאות של דוחות נוכחות שלו שבהם ניתן לראות את מספר שעות העבודה בפועל שחרג מעבר למכסה ושלא שולם בגינן.

אולם, לדבריו, לא רק בכך מסתכמות שעות עבודתו. מתוקף תפקידו הוא נדרש ל"הקפצות" בשל ארועים בטחוניים או אחרים, שבקשר אליהם כלל אינו מגיע למשרדי המועצה ואינו מציין נוכחותו בכרטיס הנוכחות, ומנגד -עליהם הגיש דווחים. לטענתו, הנתבעת בחרה להסתירם במסגרת תצהיר גילוי מסמכים ספציפי שניתן מטעמה על פי החלטה בנדון. (בתצהיר נכתב כי התובע לא העביר דוחות על הקפצות פתע לידי הנתבעת (נספח ח' לתצהיר התובע)), זאת כאשר על פי עדויות עדי התובע, ובכלל זה עדותו של מר קוברסקי- המזכיר, היו דווחים כאלה שהוא עצמו חתם עליהם. בסופו של דבר גם נמנעה מלהעיד את אנשי מחלקת כח אדם שלה לשם הפרכת טיעוניו, ואף זאת צריך להזקף כנגדה.

1. בסכומיו מבהיר כי הערכה של 60 שעות חודשיות היא סבירה בנסיבות הענין נוכח ממצאים שעלו מתוך ההליך בדבר היקף העבודה ואף בענין גובה התשלום המקובל לעובדים אחרים בשל הקפצות (4 שעות לכל הקפצה).
2. אליבא דמועצה ,התובע כיתר העובדים שקיבלו מכסות שעות נוספות אינו רשאי לסטות ולחרוג מעבר להן. התובע הותרה שלא לחרוג מן המכסה (נספח 3 לתצהיר הגזבר שנשלח במרץ 2011). קביעת המכסה נתונה לשיקול דעת ראש המועצה ואין לסטות הימנה. למרות זאת, טוען הגזבר כי התובע המשיך לדווח על שעות חריגות מן המכסה. מאידך, בפועל לא מילא דוחות נוכחות המפרטים שעות עבודה מדויקות( מנספח 4 לתצהיר הגזבר הכולל מספר דוחות בודדים ניתן לראות שבמקרים רבים אין מודפסת שעת יציאה אלא הושלמה באופן ידני) ואף נמנע מלציין השתתפותו בארועים חריגים שדרשו עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות ולמכסה שהוקצתה לו. לו היה מציין ארועים חריגים , היו אלה משולמים לו.
3. הממונה טען בהקשר זה כי אין לעובד זכות קנויה לשעות נוספות (ומפנה לענין זה לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות), כי קביעת המכסה היא פררוגטיבה של המועצה ואין מקום להתערב בכך, ודאי כך הדבר כשמדובר ברשות שעברה תכנית הבראה שנועדה לקצץ בהוצאות כולל בהוצאות ש"נ. עם זאת, ככל שבפועל דרשה עבודתו של התובע עבודה בש"נ החורגת מן המכסה, הרי שעל המועצה היה לנהוג בתום לב ולשלם לו עבור ש"נ בהתאם לדרישותיו האמיתיות של התפקיד.

הזכות לתשלום בגין שעות נוספות

1. מקובלת עלינו עמדת הממונה אשר משקפת את הפסיקה , לפיה אין מוקנית לעובד זכות לעבודה בשעות נוספות. כמו כן כבר נפסק כי עובד אינו רשאי לעבוד מעבר למכסת השעות שהוקצבה לו על ידי מעסיקו, ואין הוא יכול לכפות על המעסיק העסקה בשעות שמעבר לנכונותו לשלם לו עבורן.
2. מאידך נקבע כי מכסה גלובלית של ש"נ צריכה לכסות את מספר הש"נ שנעבדו בפועל, ואם נעבדו (בהרשאה) למעלה מן המכסה, על המעסיק להשלים תשלום ש"נ על פי חוק עד לכיסוי מלא שעות העבודה.
3. השאלה הנשאלת בעניננו היא איפוא ראשית לכל, האם עבד התובע מעבר למכסה שנקצבה לו, ושנית, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית- האם עבודת התובע בשעות שמעבר למכסה ששולמה לו, נעשתה בהרשאה-אף במובנה הרחב- מתוך צרכיה האמיתיים של המועצה מן הקב"ט?

יאמר כבר עתה כי לטעמנו התשובה לשתי השאלות שלילית.

מה היה היקף שעות עבודת התובע?

1. התובע מסר בתצהירו ובעדותו נתונים אשר מתוך הראיות שהציג הוא עצמו , נסתרים. הנתונים הם מציגים תמונה בעייתית בדבר מידת המהימנות שיש ליחס לגרסתו בענין זה בכללותה.
2. כך ,מתאר התובע בעלמא (ובהעדר כל אסמכתא לכך) בסעיף 26 לתצהירו את הדרדרות היקף מכסת הש"נ שלו במהלך השנים. במסגרת זו טוען כי בשנת 2005 קיבל מכסה של 50 שעות. התובע לא הוכיח כי כך אכן אושר לו ,ואולם עיון בתלושי השכר שלו לשנה זו, שאותם בחר לצרף במסגרת נספח י"ח, מעלה כי בפועל , שולמו לו באופן עקבי ש"נ בהיקף של 25 שעות לחודש. העובדה כי זהו סכום מדויק של ש"נ מגלה כי זוהי תקרת המכסה ששולמה לו לכתחילה כבר בשנה זו, קרי מיד עם מינויו לתפקיד הקב"ט. אם כן, דומה כי אין אמת בגרסתו באשר להפחתה במהלך השנים של היקף המכסה, למעט הצמצום בשנת 2009 אשר העמיד את המכסה על 15 שעות בלבד. (באותו אופן לא ברור מדוע טוען למכסה בשנת 2004 כאשר אז עדין לא היה קב"ט אלא רבש"ץ,וכאשר ביסוד דבריו עומדת הטענה שכקב"ט נדרש לאינספור שעות עבודה, ובעוד שלשיטתו שלו, לרבש"ץ כלל אין שעות עבודה מוגדרות).
3. כך- התובע בוחר באופן מגמתי להציג נתונים בדבר חודשים ספציפיים שבהם על פי דוחות ריכוז שעות עבודתו, עבד מעבר למשרה + המכסה שהוקצבה לו.

אין חולק כי ריכוזי השעות של התובע שצורפו כנספח ט' לתצהירו משקפים את שעות הנוכחות כפי שהתובע דווח עליהן (לא כולל הקפצות). בח"נ של הגזבר הושקעו מאמצים על מנת להראות כי המועצה , אכן התעלמה מן הדווח ושילמה בהתאם למכסה ואולם לטעמנו לא זה העיקר. עיון בדוחות מעלה כך:

1. אם כן ניתן לראות כי בחתך כללי, באופן אמיתי התובע לעתים קרובות לא עבד משרה מלאה כלל ודאי לא את מלוא המכסה שהוקצתה לו. ברור מתוך הדוחות שבמשך כל השנים לגביהן הוצגו נתונים לא היתה כל הצדקה ענינית להעמדת מכסה של ש"נ עבור התובע שחורגת מגדר 15 ש"נ.
2. נסיונו של התובע לטעון כי בפועל עבד לפחות 2.5 שעות נוספות ביום אינו יכול לעמוד מול הנתונים העובדתיים הללו- כל זאת ככל שנוגע הדבר לעבודה שאינה כוללת "הקפצות".
3. אמנם לכאורה עיון בנספח ט' האמור מגלה תנודתיות בהיקף שעות העבודה מדי חודש (כשכאמור ברוב החודשים אף לא הושלמה משרה מלאה)- ומשכך יש מקום לסבור כי בחודשים שבהם נרשמו שעות רבות במיוחד, היה הדבר תוצאה של צורך אמיתי. ואולם, התובע לא הוכיח כך ואף טיעונו שלו אינו יכול לסייע בידו. ודוק- להבדיל משעות ה"חירום" בהן , כפי שהסביר התובע באופן הגיוני, הוא לא מצא צורך להגיע למשרדו לצורך רישום נוכחות, הרי שכל השעות הנוספות האחרות, לא היו מתוך צרכי חירום, ומשכך, היתה בידי התובע היכולת האמיתית לשלוט בהן ולדאוג לכך שלא יחצו את קו המכסה שהותרה לו- כולל אף שככל שלטענתו נדרש להשתתף בארועים וישיבות מעבר לשעות המקובלות, יכול היה כנגד כך להפחית שעות עבודה אחרות במשך היום. במובן זה יש ממש בטענה כי ככל שחרג מן המכסה אינו יכול לכפות תשלום על המועצה.

יוער לענין זה כי גם בלתי מתקבל על הדעת באופן סביר , לענין סוג עבודה זה, (להבדיל מ"הקפצות") כי התובע היה ממשיך לעבוד מעבר לשעות המשולמות לו- גם כשמשך חודשים ושנים הוא רואה כי אין בכך תועלת עבורו. דווקא התנהלותו זו של התובע מחזקת את הרושם כי יש ממש בדברי הגזבר לפיהם אלה הן שעות שבחר התובע לדווח עליהן , הא ותו לא.

1. אם כן התובע לא הוכיח, (ולמעשה הוכיח הפך הדבר), כי מתכונת העבודה הרגילה שלו חייבה ש"נ בהיקף הנטען, אם בכלל חייבה מכסה קבועה.
2. אלא מאי, טוען התובע כי בפועל תפקידו כקב"ט חייב עבודה בשעות נוספות בשל אופיו, ובעיקר מתיחס הוא לצורך להזקק לארועים דחופים בכל שעות היממה – "הקפצות". אותן הקפצות לא דווחו בשעון הנוכחות בדרך הטבע, כאמור.
3. ואולם הרושם של ריבוי "הקפצות" שאליהן נדרשת הגעת הקב"ט, להבדיל מיידועו על כך, הצטמצם מאד מתוך עדותו של מחזיק תיק הבטחון מר זאדה, עד התובע . למעשה נתברר מתוך עדותו (ע' 10)כי בפועל לאו דווקא הקב"ט מקבל ראשון הודעות על ארועים חריגים, אלא דווקא אלה שממונים עליו (ראש המועצה סגניו) ואלה הכפופים לו (סיירים ורבשצ"ים) . כן התברר כי מי שמרכזת את כל הפניות היא המוקדנית שמפעילה שיקול דעת אל מי לפנות וכי לרוב נשלחים לשטח דווקא סיירים או רבשצי"ם וכן השומרים (המועסקים על ידי חברת שמירה)- קרי לא התובע עצמו. גם מר זאדה עצמו אישר כי עבורו, כמי שמקבל את רוב ההודעות- אין מדובר ב"עבודה קשה".

אמנם מר קוברסקי הכליל בעדותו את התובע ברשימת מקבלי הודעות ה"הקפצה", וכן העיד כי הלה התייצב תמיד כשנדרש לכך, בין אם מטעם עצמו ובין אם מטעם מר קוברסקי, אלא שאף הוא אישר כי לא תמיד אישר לקב"ט תשלום עבור היציאה שכן לא תמיד שוכנע כי הדבר נדרש (ע'14).

1. אלא שבין אם מדובר במספר מועט של הקפצות ובין אם במספר רב שלהן, עדין ככל שחרגו מן השעות המשולמות במסגרת המכסה, זכאי היה התובע לקבל תמורה בגינן, שכן ככל שהיו אלה הקפצות שהצדיקו נוכחותו, הרי מחויבת היתה הנתבעת (ובכך אף הודתה) לשלם לו עבורן. אלא שלטעמנו התובע לא השכיל לשכנע כי ברגיל, אכן היו הקפצות כאלה שחרגו מעבר למכסת הש"נ שקיבל (ונוכח היקף עבודתו אין פלא בדבר) ואף לא להוכיח נקודתית מועדים בהם באופן חריג חרגו שעות עבודתו בשל הקפצה, מן המכסה.
2. כאמור, התובע לא המציא עותקי דווחים שלו על "הקפצות" . הגזבר, במסגרת תצהיר גמ"ס טען כי לא דווח על כך. עם זאת מר קוברסקי טען כי בעצמו ראה דוחות כאלה ואף חתם על חלק מהם. יש מידה מסוימת של צדק בטענתו של התובע כי היה מקום להעיד אנשי כח אדם בענין דווחים כאלה ובוודאי נוכח עדותו של מר קוברסקי כבר בסעיף 13 לתצהירו. בהמנעות מכך יש כדי לעורר חשד כי עדות כאמור לא היתה תומכת בגרסת הנתבעת.
3. ואולם, נדמה כי אין די בכך כדי להביאנו לכלל מסקנה כי התובע אכן הוקפץ בפועל באופן משמעותי מחוץ למסגרת שעות עבודתו המאושרות. זאת כיון שנמצאו ליקוים רבים בהוכחת גרסתו של התובע כשלעצמה:

הראשון- שינויי הגרסה של התובע. בכתב התביעה אין כל טענה בדבר דווח על שעות "הקפצות". בתצהיר, בסעיף 33 מצוין כי "בתחילה לאחר כל אירוע שכזה הייתי ממלא דוח שנקרא "דוח הקפצות פתע" ומגיש למחלקת כוח אדם של הנתבעת. אולם כעבור זמן מה סירבה הנתבעת לקבל ממני עודוחות הקפצות פתע, בטענה שאין אני זכאי לקב תשלום בגין שעות עבודה אלה" . (יצוין כי גרסה זו מתיישבת היטב עם האפשרות שאותה "תחילה" לא מוגדרת בזמן, היתה למעשה בעת ששימש התובע כרבש"ץ שכאמור לעיל ולהלן, אינו מקבל שכר בהתאם לדווח שעות ולא לתקופת עבודתו כקב"ט כנטען). ואילו בח"נ מציין התובע (ע' 28):

"ת. לא בדיוק. אני ממלא דוח נוהג הקפצה, צריך לאשר אותו, ולכן אין לי העתקים. זה נשאר למטה עם חתימת המאשר. בשלב מסוים ראיתי שהדוחות האלה גורמות לי למלא דוחות שלא מגיבים אליהם והפסקתי להגיש אותם.

ש. בעצם אתה אומר שבשלב מסוים אתה בעצמך לא הגשת כבר דוחות

ת. כן (ההדגשה אינה במקור).

משמע- לפי גרסה זו, הפסקת מילוי הדוחות נעשתה על פי שיקול דעתו של התובע ולא בהתאם לדרישה של הנתבעת כנטען בתצהירו.

השני- והנובע מן הראשון, משברור כי התובע חדל בשלב מסוים מלהגיש דוחות על הקפצות, גם לשיטתו, ומשלא פירט מתי אותו "שלב מסוים" התרחש, הרי שיתכן שטענת הנתבעת בדבר העדר דווחים נכונה היתה לשנים הרלבנטיות לכתב התביעה, ומכל מקום ודאי שהתובע ,בעטיו שלו, אינו יכול לבסס כל טענה ולו של מתכונת עבודה , מתוך דווחים שכלל לא קיימים.

השלישי- כפי שהובהר מעדותו של מר זאדה, ישנה אפשרות בידי התובע, שעדין משמש בתפקידו זה, לקבל פירוט קריאות ל"הקפצות" . מתוך פירוט שכזה יכול היה להצביע ולו באופן כללי על מידת השתתפותו הפעילה בהקפצות בעקבות הודעות המוקדן על מנת להצביע ולו על "מתכונת עבודה" בש"נ לצרכי הקפצות. התובע נמנע מלהציג מידע שכזה. במקרה הטוב, בכך רק פגע ביכולת הוכחת טענותיו, ובמקרה הפחות טוב, העדיף שלא להציגו .

הרביעי- ישנו קושי לקבל כי התובע המשיך לבצע עבודות ללא תמורה, וללא שלכל הפחות עורך תיעוד על כך ולו עבור עצמו, כאשר הוא סבור כי נגרם לו נזק של אלפי ₪ לשנה בשל העדר תשלום שכר. בהקשר זה נוסיף לענין ההתכתבות נספח ז' לתצהירו כי אנו מתקשים לקבל כי אכן כתב מעבר לאותם ארבעה מכתבים. מי ששמר התכתבות מ2004 , יש להניח כי ישמור גם התכתבות מאוחרת יותר. אנו סבורים כי לא היו פניות נוספות, וכאמור מעלה,רק פניה אחת עוסקת ב"הקפצות" כנמוק מטעם התובע להגדלת מכסת הש"נ.

החמישי- התובע מבסס תחשיבו על כך ש"הקפצות" זיכו עובדים אחרים בתשלום ערך של 4 ש"נ לכל הקפצה ללא קשר למשכה. התובע טוען כי הוא לא קיבל זאת, אך גם לו היה זכאי לכך , אין משמע כי מבחינתו כל הקפצה אכן שוות ערך לעבודת ארבע ש"נ. ככל שכך סובר, מדוע לא תבע זאת?

1. המסקנה המתחיבת בענין זה היא איפוא כי התובע לא הוכיח לא את שעות עבודתו בקשר להקפצות, ואף לא מתכונת כללית (כגוןל מתוך רישומי המוקדנים) שלפיה ניתן לגזור ולו בדיעבד הערכה של היקף שעות העבודה שנדרשו לתובע עבור "הקפצות".

במקביל, התובע לא הצליח להוכיח כי שעות העבודה הרגילות שלו חרגו, או כי היה הכרח כי יחרגו מעבר למכסת הש.נ. שנקבעה לו. עיון בריכוזי שעות העבודה של התובע מחד ובעדותו של מר זאדה מאידך, מחזקים את הרושם כי בין לצרכי העבודה השוטפת, ובין לצרכי "הקפצות" לא נדרש מן התובע , ברגיל, לעבוד מעבר למכסת הש"נ שנקצבה לו.

1. על כן, אין מקום לקבל תביעתו של התובע ברכיב זה, אשר התבססה על נתונים אמורפיים שלא הוכחו, והיא נדחית.

זכאות התובע לתנאי השכר שקיבל מר מלכה

טענות הצדדים

1. טוען התובע כי הוא החליף את מר מלכה בתפקידו, ולפיכך היה זכאי כי כלל רכיבי שכרו של מר מלכה יכללו במשכורתו שלו. לטענתו הדבר מתיישב ואף מתחייב מהוראות סעיף 6.1 להסכם הקיבוצי הכללי מיום 3 במרץ 1999 שעסק בחריגות השכר בשלטון המקומי (להלן: הסכם 99). התובע צרף לתצהירו את נספח ו' שהוא מכתבה של מנהלת כ"א במועצה, גב' אמיר ז"ל, שנשלח לממונה ושם מופנה הממונה לאותן טענות בדיוק, אך נכתב כשנתיים לאחר שמונה לתפקיד קב"ט. עוד צרף מכתבו של ראש המועצה מ11/04, נספח י', שבו לדבריו הועבר אליו תפקידו של מר מלכה. יוער כי לא זה מה שנאמר באותו נספח י' אלא מצוין בו כי כל נושא ריכוז מדור הבטחון עבר לידי התובע משעזב מר מלכה. התובע מציין כי שינויי הגדרת התפקיד מעת לעת לא משנים את מהותו שהיתה זהה לזו של קודמו בתפקיד.
2. טוענת המועצה בכתב הגנתה כי התובע אינו זכאי לתשלום תוספות השכר שקיבל מר מלכה שכן אלו היו תוספות אישיות. כן טוענת כי התובע כבר קודם בדרגתו בשנת 2001 ומשכך אין הקידום /מעבר לתפקיד בשנת 2005 בגדר "קידום אחד נוסף" כנדרש בסעיף 6.1 להסכם 99, אלא קידום שני, שאינו מזכה את התובע בהשוואת תנאים.

בשלב מאוחר יותר הוסיפה הנתבעת טענה כי אין התובע זכאי לתנאי שכרו של מר מלכה שכן לא החליפו בתפקידו. לטענתה מר מלכה הפסיק עבודתו במסגרת הבראה המועצה ומשרתו בוטלה. יצוין כי נספח '2 לתצהיר חשבת השכר של המועצה ,הגב' אורה מיילס (להלן: החשבת) מצביע על כך ש"ביטול ה משרה" הוא שאפשר הגדלת קצבתו של מר מלכה וכך אף עלה מעדויות רבות מטעם שני הצדדים. לענין זה טענה עוד שגם מבחינה מהותית אין להשוות בין אופי עבודתו של מר מלכה לזה של התובע ,כך גם מבחינת ההיקפים. בעוד מר מלכה הפעיל 200 בני נוער מתנדבים ובעוד בתקופתו לא הקיפה את הישוב גדר בטחון, הרי שלא כך היו הם פני הדברים בתקופתו של התובע. בסכומיה הוסיפה לענין זה גם את שאלת היקף הכפופים לתובע אל מול אלה שהוכפפו למר מלכה.

1. אליבא דממונה, קידומו של התובע לתפקיד ממונה שירותי חירום נעשה רק במאי 2005 ולא בנובמבר 2004 ו"כותרת" תפקידו שונה משל מר מלכה. אולם , מבהיר הממונה, כי אם יקבע בית הדין כי באופן מהותי עובדתית ממשיך התובע את תפקידו של מר מלכה הרי שזכאי לתנאים ששולמו לאחרון בכפוף לעקרונות על פיהם פורש הסכם 99, קרי פרשנות מצמצמת (ע"ע 98.06 מ"י- שלמה אקווה ) : צילום מצב קיים (הענקת תוספות ששולמו בפועל לקודמו בתפקיד), קידום (אמיתי) אחד בלבד, בקשת המועצה את אישור הממונה. ככל שיוברר כי התובע קודם קידום אמיתי יוכל ליהנות מההטבות שמהן נהנה מר מלכה אך אז לא יוכל לקבל רכיבים שנשא עמו מתפקידו הקודם ועליו לבחור בין השניים.

האם החליף התובע את מר מלכה בתפקידו?

1. אף שטענה זו הועלתה במאוחר, הרי שהצדדים השקיעו רבות בשלב הראיות להוכיח טיעוניהם בענין זה.
2. מתוך מה שהוצג לפנינו סבורים אנו כי אין יסוד לטענה כי התובע לא החליף את מר מלכה בתפקידו. אכן, תואר תפקידו של התובע כממונה חירום ובטחון (שאף המועצה מסכימה כי הוא מקביל למנהל מחלקה), שונה מהגדרת תפקידו של מר מלכה כמנהל מחלקת בטחון. ואולם הובהר שכל הטעם לשינוי בהגדרת התפקידים (הפיקטיבי, יש לומר), היה על מנת לאפשר שיפור בתנאי הפרישה של מר מלכה כמי שמשרתו בוטלה עם פרישתו. כך למעשה אישר מר קוברסקי בעדותו (ע' 12) וכן יתר העדים (חלקם מפורשות).

מקובלת הטענה שבפי עדי התובע כי לא יתכן שבמועצה כגון גבעת זאב ניתן לבטל משרת קב"ט מבחינה מהותית (ואכן אין אסמכתא לכך שסוכם כי המשרה התייתרה באופן מהותי), והמדובר בשינוי שם בלבד. למעשה גם ניתן לראות כי התובע קיבל את תפקידיו של מר מלכה בפועל.

1. אין רלבנטיות לענין זה להיקף העבודה הנדרש. כך- לא זו בלבד שהתברר שלא הוקמה גדר מלאה שהיתה לה השלכה טוטאלית על צרכי הבטחון של הישוב, אלא שגם לו כך היה, האם גדר מייתרת צורך במנהל מחלקה? ברי כי צרכי הבטחון משתנים מעת לעת אך לא הצרכים המשתנים קובעים את הצורך במשרה (כל עוד לא צוין מפורשות כי התייתרה עקב שינוי מהותי בתנאים בשטח) אלא רק את התוכן שניצוק לתפקיד–ובאופן מסתבר, גם לא נמצא בכתובים כל מסמך המציין כי אין מקום עוד להעסקת מנהל מחלקה כקב"ט בשל הקמת הגדר. (הפך הדברים הוא הנכון, במסגרת המסמכים שצרף התובע בדבר הרה-ארגון בקשר לתכנית ההבראה- ניתן לראות רק כי מדובר בשינוי מבני- ממחלקה למדור-בלבד כאשר מהות התפקידים לא נשתנתה ).
2. גם שינוי במספר המתנדבים שהפעיל הקב"ט או השאלה האם הועסקו שומרים ישירות על ידי המועצה או באמצעות חברת שמירה (וכפי שנתברר גם במרבית תקופתו של מר מלכה כקב"ט ניתנו שרותי חברת שמירה) אינו משמעותי לבחינת מהות תפקידיהם של מר מלכה אל מול זה של התובע. כך גם לא השאלה האם היו שנים או שלושה רבשצ"ים.לא בכדי הודתה הנתבעת בכתב הגנתה כי התובע החליף את מר מלכה.

משקבענו כי מהותית החליף התובע את מר מלכה בתפקידו, יש לבחון את יתר טענות הנתבעת.

האם הקידום לתפקיד הקב"ט היה בגדר קידום שני?

1. אף התשובה לשאלה זו שלילית. אמנם אין חולק כי בשנת 2001 קודם התובע בדרגתו לדרגה 10. עם זאת לא נטען על ידי המועצה, ודאי לא הוכח, כי הקידום בדרגה נבע מקידום בתפקיד או מעבר לתפקיד אחר (בגדר סעיף 6.1 להסכם 99). גם הקידום בדרגה נטען בעלמא בלא אסמכתא. יש ממש בטענת התובע כי טיעון המועצה בענין זה מאולץ ואף עומד בניגוד לפסיקה (ענין אקווה דלעיל) ור' סעיף 112 לסכומיו.

האם נכללו בשכרו של מר מלכה תוספות אישיות שאינן נובעות מתפקידו כקב"ט?

1. צודק התובע בטענתו כי הנתבעת לא פרטה, ואף לא הוכיחה אילו מן התוספות שקיבל מר מלכה הן תוספות אישיות- קרי כאלה ששולמו לו אישית בשל טעם שאינו כרוך במילוי תפקידו כקב"ט. די בכך כדי לדחות טענתה.

אין לקבל גם כי הנתבעת, לראשונה בסכומיה, תעלה טענות לענין מהותם של רכיבים שונים בשכרו של התובע- ובכלל זה טענות עובדתיות וכאלה המסתמכות על מסמכים שלא הוצגו (' למשל הנטען בענין גילום הוצאות רכב, רישוי רכב , גילום ק"מ- ס'103-4 לסכומים). כמו כן, אין ממש בטענות הנתבעת לענין רכיבי "זקיפת הטבה ויגלום זקיפת הטבה" כפי שפורטו בסעיפים 108-109 לסכומיה, שאין בהם כל נימוק לכך שמדובר ב"תוספת אישית".

1. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לכוננות שקיבל מר מלכה, שמתברר כי היתה כוננות מד"א (ר' גם תלושי שכרו שצורפו כנספח יז לתצהיר התובע- מהם עולה כי הלה קיבל רק רכיב כוננות אחד בשכרו והאמור להלן).
2. כפי שהובהר לבית הדין, גם התובע, בתפקידו הקודם, קיבל עד חודש 4/04 רכיב כוננות (מד"א) בשכרו, כפי שקבלו מר מלכה וכן עובד נוסף של המועצה, מר טוטיאן. התובע הגיש תביעה אחרת לבית הדין במסגרת תיק 23827-06-11, שם טען כי זכאי בין היתר לפיצויי פיטורין בגין פיטוריו מתפקידו ככונן מד"א. באותו ענין קבע כב' השופט גולדברג (בפס"ד מיום 7.10.13) כי דין התביעה להדחות מטעמי התיישנות. עם זאת על סדר היום דשם עמדה השאלה מתי הודע על ביטול תשלום כוננות מד"א לו ולשני חבריו לתפקיד זה- מר מלכה ומר טוטיאן. נקבע כי הודע לו על כך באפריל 2004 וכי מאז לא שולם עבור הכוננות (גם כאשר באופן מחאתי הגישו השלושה דווחים על כך) (ר' בין היתר ס' 41,46 לפסה"ד). למרות שכך נקבע , עומד התובע על תביעתו דכאן בכל הנוגע לרכיב זה מכח העובדה כי מר מלכה קיבל רכיב זה. בעדותו הסביר זאת בכך שכוננות מד"א שולמה למר מלכה באופן גלובלי ולא בקשר לכוננות שבוצעה בפועל על ידו. איננו יכולים לקבל עמדה זו. ראשית- הן כעולה מפסה"ד האמור, הן כעולה מתלושי השכר של מר מלכה שצרף התובע עצמו והן כפי שהודה גם בעדותו לפנינו- רכיב זה בוטל. אם בוטל עבור התובע ועבור מר מלכה , אין התובע יכול להנות ממנו בעקיפין.

שנית - עצם העובדה שרכיב זה שולם במשותף לתובע שלא היה אז קב"ט, למר מלכה הקב"ט, ולמר טוטיאן שאף הוא לא היה קב"ט, מגלה כי למעשה אין קשר בין רכיב זה לתפקיד הקב"ט. לא זו אף זו, אף התובע בעצם הגשת תביעתו בהליך האחר, גילה דעתו שהכוננות היתה בגדר "תפקיד נוסף", כפי שאף נאמר בפסה"ד האמור. משכך ברי כי אין מדובר ברכיב שכר הנלווה לעבודתו של מר מלכה כקב"ט, אלא היתה זו תוספת אישית עבור ביצוע עבודה נוספת ואין לגרור אותה אם כן, למחליפו. (זאת בין אם שולמה על פי דווח ובין אם לאו, אף שכעולה מפסה"ד של השופט גולדברג, ברי כי התשלום היה בהחלט על פי דווח).

1. בשולי הדברים יאמר כי משום מה הנתבעת בסכומיה טענה כי הרכיב שולם למר מלכה על אף ביטולו , באופן אישי גם עם ביטול הזכאות. (הדבר מתיישב עם עדות מר מלכה כי הרכיב נכלל אצלו בפנסיה). נדמה כי גם בענין זה פעלה הנתבעת לשם קידום עניניו של מר מלכה בלבד ולכן הכלילה בשכרו חודשים ספורים לפני סיום עבודתו, רכיב שכר שלא היתה לו כל הצדקה עניינית (מה שאינו עולה מן התלושים שצרף התובע), וזאת על מנת לכלול אותה בגמלתו. עם זאת אין לקבל כי העובדה שמר מלכה קיבל בכל זאת רכיב שבוטל עניינית- תהפוך רכיב זה לרכיב הנובע מעבודתו כקב"ט. מתוך ההליך האחר הובהר לנו מפורשות כי הרכיב לא היה קשור לעבודת הקב"ט ולכן בכל מקרה הוא בגדר תוספת אישית שאין מקום להכלילה בשכר מחליפו.
2. אשר לענין מכסת השעות הנוספות- מתוך עדותו של מר מלכה שאותה בחרה המועצה לצטט עולה כי הרכיב שולם עבור ש"נ כתחליף לרישום שעות נוספות בפועל עבור עבודתו. אם כן, המדובר ברכיב הנלווה לעבודתו של מר מלכה כקב"ט והוא חלק בלתי נפרד הימנה, וראוי כי גם מחליפו יקבלו.

טוענת הנתבעת (ואף הממונה מאשר) כי רכיב זה נתון לשינוי לפי הפררוגטיבה הניהולית של ראש המועצה (כפי שנדון בפרק הדן בתביעה למכסה הש"נ של התובע עצמו*. אלא שפררוגטיבה ניהולית זו צריכה להתיישם לאחר שתוכר זכאותו של התובע לתנאי שכרו של קודמו.

1. לענין חישוב זכויותיו של התובע כמחליפו של מר מלכה:כפי שציין הממונה בעמדתו, חלק מן הרכיבים משולמים לתובע בלאו הכי (בשיעורים המתחייבים ) מכח מינויו שלו לקב"ט , (כפי שהוראה מעלה לענין שינוי שכר היסוד),ו מכאן ברור כי אינו זכאי שאותם רכיבים יחושבו פעמיים- או בהכרח ל"השלמה" ויש לערוך חישוב מחודש בהתאם להחלת רכיבי שכרו של מר מלכה על נתוניו של התובע.
2. אשר לאישור הממונה הנדרש בהתאם להסכם 99, נוכח עמדת הממונה בהליך זה לפיה ככל שיוכרע על ידי בית הדין כי לגופם של דברים מהותית יש זהות בין תפקידיו של מר מלכה לבין תפקידו של התובע, הרי שיש מקום לאשר לו רכיבי שכר שאינם אישיים ששולמו למר מלכה (ובלבד שלא יהא כפל), הרי שדומה כי עמדת הממונה (המאשרת) כבר ניתנה בכך.
3. העולה מן המקובץ בראש פרק זה:

התובע מילא את תפקידו של מר מלכה ולא קודם לפני כן קידום ראשון לתפקיד אחר.. לכן זכאי הוא לבחור בין אימוץ תנאי שכרו של מר מלכה שאינם תנאי שכר אישיים (ובכלל זה לכן, אין להביא בחשבון את תוספת הכוננות), לבין תנאיו שלו כפי שהביא עמו מתפקידו הקודם.

התובע יודיע לנתבעת מהי בחירתו בענין זה בתוך 60 יום וככל שיבחר באימוץ תנאי השכר של מר מלכה, הללו ישולמו לו להבא וכן רטרואקטיבית (החל מהמינוי בפועל בחודש יוני 2005 כפוף למגבלות התישנות התביעה) וזאת בתוך 90 יום נוספים.

זכאות התובע לשכר בגין עבודתו כקב"ט מוס"ח

1. טוען התובע כי זכאי לתשלום שכר בגין עבודתו הנוספת והנפרדת כקב"ט מוס"ח שהיא שונה מזו שמבצע כקב"ט. לחיזוק טענתו כי המדובר בתפקיד נפרד מפנה דווקא לתקופתו של מר מלכה. מר מלכה לא שימש כקב"ט מוס"ח במסגרת תפקידו אלא התובע הוא שביצע תפקיד זה. (ר' ס' 54 56 לתצהירו על האסמכתאות דשם). מכאן שלא יתכן שהמדובר בתפקיד הנלווה לתפקיד קב"ט.

לטענתו, כתוצאה מן האמור מקבל הוא מאז מינויו לקב"ט, משכורת אחת עבור שני תפקידים.

1. התובע טוען כי השכר המשולם לו בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה הוא עבור המשרה הקודמת כרונולוגית מבין השתים והיא משרת קב"ט מוס"ח. על כן הוא תובע כעת שכר עבור המשרה שנוספה לו, היא משרת קב"ט. לשם כימות תביעתו מפנה התובע לתלושי שכרו של מר מלכה, ומבסס את תביעתו על שכר היסוד של הנ"ל תוך שטוען כי יש לעדכנו בחלוף השנים (ללא שנותן כל פירוט לכך). במקביל לכך מפנה לתלושי שכרו לתקופה שלפני ולאחר מינויו כקב"ט ומצביע על העדרם של שינויים בשכרו.
2. כאמור, טוענת הנתבעת כי המדובר בתפקיד משני ונלווה לתפקידו כקב"ט וכי אין לקבל כי התובע מבצע שתי עבודות שונות אצלה ובגינן זכאי לפעמיים שכר.
3. הממונה טוען כי על פי תאורי התפקידים של מנהל מדור שירותי חירום (קב"ט מוס"ח) הוא תפקיד החוסה תחת תפקיד "ממונה על שירותי חירום ובטחון" . לענין זה מפנה הממונה לחוזר מנכ"ל בנדון- שצורף על ידו כמ/1. עוד ציין הממונה כי אין התובע זכאי לכפל שכר בגין ביצוע תפקידים נוספים הנלווים לעבודתו העיקרית.(זאת בין לענין הכפל בין התפקידים דלעיל, ובין בכל הנוגע לכפל בעת עבודתו כרבש"ץ (שידון להלן)). עבודה בשתי משרות אף נוגדת את התקשי"ר. רמת השכר שמקבל התובע עולה על המגיע לעובד במעמדו ברשות כגון המועצה ואין מקום לקבלת כפל שכר אלא הוא זכאי לשכר הגבוה מבין אלה המשולמים לתפקידים השונים.
4. דין התביעה ברכיב זה להדחות וזאת אף מבלי להכריע בשאלה האם תפקידו של התובע כקב"ט מוס"ח כלול בתפקידו כקב"ט.
5. עיון בנספחים י"ח לתצהיר התובע מעלה כי בניגוד לטענתו לפיה המשיך לקבל אותו שכר שקיבל עת היה קב"ט מוס"ח עם מינויו לקב"ט, בפועל ישנו שינוי בשכרו בחודש 6/2005. בעוד שעד אז עמד שכר היסוד שלו על 3695 ₪ ושווי התוספות הקבועות על 1902 ₪, הרי שמאותו חודש עלה שכר היסוד שלו ל 4,065 ₪ (בדיוק כשכר היסוד של מר מלכה בחודשי עבודתו האחרונים- כעולה מהעמ' האחרונים לנספח י"ז לתצהיר התובע עצמו) ושווי התוספות ל2011 ₪. אם כן – השכר שהחל התובע לקבל החל ממינויו כקב"ט היה שכר קב"ט ולא שכר קב"ט מוס"ח. על כן, קורסת הגרסה כי זכאי הוא כעת לתשלום עבור משרת קב"ט, שכן זהו התשלום המשולם לו כבר בלאו הכי. לכן גם, לא הוכיח כלל מהו השכר לו זכאי בשל היותו קב"ט מוס"ח. ולפיכך גם לו היה זכאי לתשלום נפרד עבור עבודתו כקב"ט מוס"ח, הרי שלא הוכיחו.
6. למען הסר כל ספק יובהר כי בכל אופן מקובלת עלינו עמדתם של הנתבעת ושל הממונה לפיה אין התובע זכאי בכל אופן לקבלת שתי משכורות עבור שני תפקידים שכביכול מבצע במקביל, ומשכך גם לו היתה מוכחת משכורתו של קב"ט מוס"ח, לא היה בכך כדי להועיל לתובע. יותר מכך ולמען לא יותר פתח שאמנם לא נטען, אך לא נדון- בנסיבות הענין עולה באופן ברור מעדות התובע ועדות העדים מטעמו, כי חלוקה בין תפקודיו כקב"ט לבין תפקודיו כקב"ט מוס"ח באופן שוטף, היא מלאכותית ברובה (התובע לא ידע להשיב "תחת איזה כובע" מוקפץ התובע לארוע במוסד חינוכי). אף שיש מטלות ספציפיות המוטלות על כתפיו של קב"ט מוס"ח הרי שיש מקום לראות בהן, בנסיבות בהן קב"ט מוס"ח הוא גם הקב"ט, כנספחות לתפקידו העיקרי. יפים לענין זה דבריו של בית הדין הארצי בענין וכסלר (עע (ארצי) 446-08 וכסלר עוזיאל- "הגיחון" מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ (6.7.10):

בכל הנוגע לאמור לעיל, ראוי להזכיר את ההלכה המשפטית הרלוונטית לענייננו, והיא כי אין נשיאה במספר תפקידים במסגרת המשרה מזכה בתוספת שכר לא כל שכן בכפל שכר.

באותו ענין אף נקבע כי הוספת מטלה על עובד בתפקיד בכיר (ולעניננו תפקיד ניהולי), לא בהכרח מזכה אף בתוספת שכר (שכאמור לא נתבעה כאן). בנסיבות הענין נוספה המטלה של קב"ט מוס"ח לתפקיד הבכיר יותר של רבש"ץ מלכתחילה ושל קב"ט לאחר מכן.

1. התביעה ברכיב זה נדחית איפוא.

שכר רבש"ץ

1. כאמור מעלה, שימש התובע כרבש"ץ הישוב וזאת עד תקופה שאינה מוגדרת על ידו. התובע צרף הסכם שנכרת בין המועצה לבין משרד הבטחון (נספח י"ט לתצהירו- להלן: הסכם המימון) במסגרתו תקצב משרד הבטחון את שכרו של רבש"ץ בסך של 10,373 ₪. על פי הסכם זה היה על המועצה להעביר את מלוא סכום ההשתתפות לטובת שכר ונלווים , ואולם לטענת התובע, המועצה לא עשתה כן ונטלה הכספים לכיסה. לטענתו המדובר בחוזה לטובת צד ג' (הוא עצמו) שהופר על ידי המועצה. לעמדתו, בהתחשב במגבלת ההתישנות, זכאי לשכר הקבוע בהסכם במכפלת 9 חודשים וסה"כ לסך של 93,357 ₪.
2. אליבא דנתבעת כאמור, אין כל בהירות בשאלה עד מתי כיהן כרבש"ץ ומכל מקום תפקיד זה בוצע באופן משני לתפקידיו האחרים (קב"ט מוס"ח ואח"כ קב"ט).
3. באופן מהותי אין הממונה בעמדתו מוסיף הרבה על העולה מהסכם המימון ומדגיש שוב כי אין התובע זכאי לכפל או לשילוש שכר.
4. מקובלת עלינו טענת התובע כי אין מדובר בתפקיד משני לתפקידים האחרים, ולמעשה ברי גם מתוך התנהלות הנתבעת עצמה כי היא ראתה במינויו לתפקיד הקב"ט כמונע המשך העסקתו כרבש"ץ , וכי התובע שמש בתפקיד רבש"ץ רק עד מינויו כקב"ט (ר' לענין זה מכתבו של מר קוברסקי , נספח ט"ו לתצהיר התובע, המציין זאת מפורשות.)
5. תביעתו של התובע, כפי שציין הוא עצמו, בצדק, התיישנה ברובה, ואולם ביחס לתקופה שמאז חודש 10/2004 ועד חודש מאי 2005, זכאי היה התובע לשכר רבש"ץ כפי שהוגדר בהסכם המימון. יוער בהקשר זה כי אף אם בפועל התחיל התובע לבצע תפקידיו של קב"ט כבר מנובמבר 2004, נוכח מינויו כמי שאחראי על התחומים שבהם עסק מר מלכה עם פרישתו, הרי שבנספח טו לתצהיר התובע עולה כי מפורשות הודע למשרד הבטחון על הפסקת עבודתו כרבש"ץ רק עם המינוי הפורמלי כקב"ט ביוני 2005. אם כן, המועצה המשיכה לקבל מימון שנועד לשכרו של התובע עד אז.
6. אלא שחשבונו של התובע מטעה:

על פי הסכם המימון בסעיף 8א', משלם משרד הבטחון סך של 10,373 כהשתתפות במימון העסקת רבש"ץ. לפי סעיף 11 א' להסכם המימון:

היישוב מתחייב לשלם לרבש"צ שכר ברוטו שלא יפחת מסך של 8,174 (שמונת אלפים, מאה שבעים וארבעה) . שכר הברוטו כאמו ר יכלול את מס ההכנסה ,ביטוח לאומי-חלק העובד והפרשות העובד לקופת הפנסיה כאמור להלן: סכום ההפרש שבין שכר הברוטו כאמרו לבין דמי ההשתתפות שלפי סעיף 8א לעיל ישמש את היישוב אך ורק לתשלום העלויות החלות לפי דין על הישוב בהיות מעביד (ביטוח לאומי חלק המעביד ומס שכר כחוק) ולתשלום תשלומי מעביד לקופת פנסיה אותה יבחר הרבש"צ.

1. אם כן, לכל היותר הזכאות היתה לשכר ברוטו של 8174 ₪ ולא 10,373 ₪ - כשהדלתא משמשת למימון עלויות מעביד.
2. כמו כן- אין מקום לטעמנו להתעלם מן השכר שקיבל באותם חודשים מדי חודש כשאין חולק כי שימש אז כרבש"ץ. התובע אמנם, שוב, מיחס את השכר שקיבל אז לתפקיד קב"ט מוס"ח בלבד, ואולם מעבר לטיעון בענין זה , לא הוכיח דבר. יותר מכך , בניגוד לשאלה האם כלול בתפקיד קב"ט גם תפקיד קב"ט מוס"ח , שבקשר לכך מביא התובע ראיות להצביע על כך שאין הדבר כן (כאמור מעלה), הרי שלענין השאלה מה כולל תפקיד רבש"ץ ומדוע לא יתכן שכולל תפקיד קב"ט מוס"ח אין הוא מביא כל ראיה , מעבר להפניה הכללית (והבלתי רלבנטית) בסעיף 66 לתצהירו, שדןבקב"ט ושאין בו כל פירוט לתפקידי רבש"ץ לעומת אלה של קב"ט מוס"ח).
3. מעבר לכך יאמר כי אין זה בגדר הסביר כי תפקיד פעוט יותר (קב"ט מוס"ח) יהא התפקיד בגינו קיבל שכר ולא בגין תפקידו כרבש"ץ. ראוי להזכיר בהקשר זה כי התובע בחר להשאיר עמומה את השאלה באיזה מן התפקידים התחיל לעסוק בנתבעת לראשונה אף שהיא מהותית להבנה מה נגרר אחר מה. (אם כי כאמור ניתן להניח כי משהחל בעבודתו בסוף שנות השמונים ומאידך בתפקיד קב"ט מוס"ח רק בשנות התשעים, הרי שתפקיד הרבש"ץ היה הראשון). עוד לא למותר לציין כי התובע, כפי שיובהר להלן, בחר להתעלם מגובה שכר הברוטו הנכבד שקיבל באותם חודשים ומהעובדה שגם אליבא דגרסת העד מטעמו מר מלכה (בסעיף 16 לתצהירו), היקף המימון של משרד החינוך לתפקיד קב"ט מוס"ח היה רבע משרה בלבד- קרי ברי כי בהתחשב בגודלו של הישוב אין הצדקה למשרה מעבר להיקף זה, ואולם אין חולק כי התובע קיבל שכר משרה מלאה. (יאמר כי התובע עצמו (עמ' 26 לפרוטוקול), העלה לראשונה בח"נ טענה לפיה היקף עבודתו כקב"ט מוס"ח עומד על 70% משרה- איננו מקבלים טענה כבושה זו שלא הוכחה במאומה, ומכל מקום היא עצמה מחזקת הטענה כי התובע שקיבל שכר לפי 100% משרה לא קיבל אותה עבור היותו קב"ט מוס"ח).
4. אם כן, יש לבחון רק את השאלה האם נותר פער בין שכר הברוטו שקיבל התובע באותם חודשים לבין הסך של 8,174 ₪. עיון בתלושי השכר בנספח י"ח - אשר לא צורפו כולם (חסרים תלושי 10,11/2004 וכן 1/2005), מעלה כי בכל החודשים השתכר התובע בפועל הרבה מעבר ל 8,174 ₪ ברוטו. לענין זה והיות ועבודת רבש"ץ, כפי שתאר אותה התובע עצמו, אינה כוללת שעות מוגדרות, מצאנו לכלול ברכיבי השכר ברוטו, כפי שמוגדר באופן כולל בסעיף 11א' להסכם המימון, את כל רכיבי שכרו של התובע ובכלל זה תשלומים ששולמו על בסיס שעות- רגילות ונוספות.
5. (גובה השכר כאמור נכון למעט ביחס לחודש אחד- חודש 4/05 שאז השתכר 7862 ₪. יצוין כי כלל התלושים שצורפו מפנים לעמוד נוסף לכל תלוש (קרי צורף רק עמ' ראשון). העמ' השני, כך מסתבר, כולל פירוט תשלומים בגין הפרשים. לא ניתן לדעת למה מתיחסים ההפרשים ואולם הפרשים המשיכו להשתלם במשך רוב תקופה זו ובכלל זה גם בחודש 5/05, אז עמד סך המשכורת על יותר מ13,000 ₪(!!). הדבר מביאנו לכלל מסקנה כי גם עבור חודש 4/05, בפועל שולם בסופו של דבר מעבר לשכר הקבוע בהסכם המימון.) אם כן, התובע קיבל שכר רבש"ץ בהתאם להסכם המימון ולמעלה מכך.

על כן אין התובע זכאי לדבר ברכיב זה והתביעה בגינו נדחית.

סוף דבר

התובע זכאי לפיצוי בגין העדר שימוע בסך של 10,000 ₪.

כמו כן , זכאי כי הנתבעת תעשה הנדרש מצידה על מנת להביא לפרסום מכרז לתפקיד "מנהל אגף בטחון" כפי שנרשם בהודעות שקיבל התובע. הכל כמפורט בסעיף 40 לעיל.

עוד זכאי התובע לקבל תנאי שכרו של קודמו בתפקיד, ככל שמעונין בכך. לשם כך יודיע התובע לנתבעת מהי בחירתו בענין זה בתוך 60 יום וככל שיבחר באימוץ תנאי השכר של מר מלכה, הללו ישולמו לו להבא וכן רטרואקטיבית (החל מהמינוי בפועל בחודש יוני 2005 כפוף למגבלות התישנות התביעה) וזאת בתוך 90 יום נוספים בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום הווצרותו של כל הפרש תשלום ועד לתשלומו.

לענין ההוצאות- נוכח התוצאה לפיה נתקבלו רק חלק מטענות התובע מחד, ונוכח התרשמותנו כי שני הצדדים הכבידו ביותר על ניהול ההליך תוך העלאת טענות שחלקן היה מלאכותי וראוי שלא יועלה, מצאנו שאין מקום לפסוק הוצאות לטובת איזה מן הצדדים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ו, (07 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.