13 מרץ 2018

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סגנית נשיא

החלטה

1. שתי בקשות של התובע תלויות ועומדות להכרעה בהליך זה- שתיהן קשורות זו בזו ושתיהן נוגעות לסוגיה הכללית העומדת להכרעת בית הדין: בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ובקשה למתן פסק דין חלקי.
2. לטעמי ראויות הבקשות שתיהן להבחן, על רקע הצורך בהכרעה בסוגיות המהותיות העומדות על הפרק,כפי שנקבעו בפסק דינו של בית הדין הארצי אשר דן בערעורים על פסה"ד שניתן בהליך זה ביום 7.8.2016(להלן: פסק הדין). הכל כמפורט להלן:
3. בסעיף 79 לפסק הדין נקבע:

התובע מילא את תפקידו של מר מלכה ולא קודם לפני כן קידום ראשון לתפקיד אחר.. לכן זכאי הוא לבחור בין אימוץ תנאי שכרו של מר מלכה שאינם תנאי שכר אישיים (ובכלל זה לכן, אין להביא בחשבון את תוספת הכוננות), לבין תנאיו שלו כפי שהביא עמו מתפקידו הקודם.

התובע יודיע לנתבעת מהי בחירתו בענין זה בתוך 60 יום וככל שיבחר באימוץ תנאי השכר של מר מלכה, הללו ישולמו לו להבא וכן רטרואקטיבית (החל מהמינוי בפועל בחודש יוני 2005 כפוף למגבלות התישנות התביעה) וזאת בתוך 90 יום נוספים

1. בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין בהליכי הערעורים שהוגשו על פסק הדין (להלן: פסה"ד בערעור) נקבע:

לצורך כימות פסק הדין, יוחזר התיק לבית הדין האזורי לצורך מתן פסק דין משלים לגבי המשמעות הכספית וזאת לאחר שמיעת הצדדים. בית הדין האזורי יתבקש להתייחס גם לנושא ההוצאות בהתייחס לכל ההליכים שנדרשו. בנוסף יתבקש בית הדין האזורי להתייחס למשמעות האופרטיבית של פסק הדין לגבי שכרו של המערער מכאן ואילך

1. אם כן,בסעיף 79 לפסק הדין לא נקבע באופן ספציפי ופוזיטיבי מהם רכיבי השכר ששולמו בשכרו של מר מלכה ואשר זכאי התובע, ככל שיבחר לאמץ את מנגנון שכרו של הראשון, כי יכללו בשכרו,ואלו רכיבים לא יכללו בו, אלא נקבע המפתח לקביעת סוגי הרכיבים שזכאי כי יכללו בשכרו. (זאת למעט רכיב הכוננות אשר נדון בהקשר אחר בפסק הדין ולכן אוזכר מפורשות גם לענין זה).

כפועל יוצא מכך, הורה בית הדין הארצי לבית דין זה להשלים את פסק הדין בשני מובנים: הפן האופרטיבי- שמשמעו קביעת הרכיבים הספציפיים שזכאי התובע כי יכללו בשכרו, (לאחר שהודיע כי מבקש כי שכרו יושווה לזה של מר מלכה), והפן הכספי-קביעת שיעור הפרשי השכר להם זכאי באופן רטרואקטיבי ק בגין הרכיבים האמורים. (מעבר לשאלת ההוצאות)

1. בהמשך לכך, בהחלטה מן הדיון האחרון הורה בית הדין לנתבעת לערוך תחשיב מסודר של הררכיבים שלטעמה צריכים להשתלם לתובע כמי שבא בנעליו של מר מלכה כפי שיבוטאו בתלוש חודש נובמבר 2017 וכן לגבי ההפרשים עבור העבר. התובע והממונה על השכר נדרשו להגיב לתחשיבים אלה.
2. אלא שבמשך סאגה ארוכה של הגשת תחשיבים שאין האחד מחדש ביחס לקודמו, חוזרת הנתבעת ומגישה תחשיבים זהים שאין בהם כל פירוט של מרכיבי סכומי ה"קרן" לתשלום עבור כל חודש בעבר ואף לא פירוט של הרכיבים שנכללים וכאלה שלא יכללו , לשיטת הנתבעת, בשכרו של התובע. זאת פעלה הנתבעת על אף ותוך התעלמות ולטעמי במפגיע, מהחלטות בית הדין: מיום 31.10.17, מיום הדיון האחרון, מיום 7.12.17, 11.12.17, 21.12.17, 15.1.18. בשתי ההחלטות האחרונות אף הותרע בנתבעת כי בכוונת בית הדין לחייבה בהוצאות בגין התנהלותה . לא למותר לציין שלא התובע בלבד ציין כי הנתבעת נמנעת מלפעול על פי החלטות בית הדין, אלא אף הממונה על השכר באוצר (להלן: הממונה) מצא מקום להתרעם על התנהלות הנתבעת ולמעשה בחר לפרש בעצמו עמדתה ולהביע עמדה עניינית ביחס לתחשיב הראוי שצריך להעשות ביחס להפרשי שכר לעבר עבור התובע וכן מרכיבי שכרו הנוכחיים. (ר' עמדות הממונה מיום 26.11.17, ומיום 14.1.18 ובקשתו מיום 10.12.17).
3. בנסיבות הענין בהן מסרבת הנתבעת לפעול כפי שהורה לה בית הדין, ונוכח עמדות התובע מחד, והממונה מאידך, וכל אלה בכפוף לקביעות שבפסק הדין, מוצאת אני מקום להכריע ראשית לכל בשאלה מהם רכיבי השכר שצריכים להכלל בשכרו של התובע (מתוך אלה להם טוען) ומהם הרכיבים שנכללו בשכרו ואשר נוכח בחירתו בהצמדתו לשכר מר מלכה, אינם צריכים עוד להכלל בהם ודינם להתקזז אל מול התחשיב החדש. הכל כדלקמן:

רכיבי השכר שצריכים להכלל בשכרו של התובע

1. מתוך תלוש השכר שצירפה הנתבעת להודעתה מיום 19.11.2017, ומתוך עמדת הממונה על השכר (בין היתר בהודעתו מיום 26.11.17) עולה כי למעשה מסכימים כל הצדדים לכך ששכרו של התובע צריך לכלול את הרכיבים הבאים:

-תשלום בגין 30 ש"נ גלובליות לפי 125%

-תשלום בגין 30 ש"נ גלובליות לפי 150%

(מוסכם כי שני רכיבים אלה הם רכיבים פנסיוניים שעל כן צריכות להיות מבוצעות בגינם הפרשות לקרן השתלמות בשעור 7.5% ולקופת פיצויים בשיעור 1.15%)

-השלמת רכיב תוספת אחוזית לגובה של 35% (תוספת של 10%)

1. אשר לרכיבים אשר לא הוגשה עמדה ברורה מטעם הנתבעתביחס להכללתם ואילו התובע טוען להכללתם וכן ביחס לרכיבים שנטען לגביהם שיש לקזזם מתוך מה שקיבל התובע בעבר, ולא להכלילם עוד במשכורתו. בטרם יבחנו לגופם יוערו מספר הערות:
2. האחת-עיון בחו"ד רו"ח חורי (להלן: המומחה) אשר הוגשה ע"י התובע מעלה כי הלה בחן תלוש שכר אחרון שהוגש לתיק זה של מר מלכה (תלוש 10/2004) וערך לפיו את זכאותו של התובע לרכיבי שכר והפרשי שכר , החל ממשכורת יוני 2005. כפי שיובהר להלן בחוות הדעת התעלם המומחה מהצורך לקזז רכיבים מסוימים כנגד ביצוע התחשיב המחודש של שכר התובע, נוכח העובדה שמשויתר התובע על מנגנון השכר שהיה לו וביכר את הצמדת שכרו לזה של מר מלכה, בהכרח אינו זכאי לצבר רכיבי השכר שבשני המנגנונים.
3. השניה-בהודעת הממונה מה 26.11.2017 העלה טענות ביחס לכך שהתובע מקבל רכב צמוד בה בעת שבמקביל משולמים לו רכיבי אחזקת רכב ונסיעות ,וכי לא בוצעה זקיפת ההטבה במשכורתו- אליבא דממונה המדובר בחריגת שכר לכאורה והוא הודיע כי יפעל בקשר לכך בהתאם לסמכויותיו כחוק.

מאליו יובן כי סוגיה זו , אינה חלק מהסוגיות העומדות על הפרק בהליך זה בכלל, ובשלב בו מצוי בפרט. משכך ככל שישנה טענה כלשהי לפיה יש מקום לקיזוז משכרו של התובע בקשר לעניינים אלה- היא לא תידון בהליך זה ובוודאי שאין בה כדי להצדיק עיכוב התובע מלקבל תשלומים להם זכאי מכח פסק הדין ופסק הדין המשלים- אלא בכפוף להוראה בדין.

1. ולגוף המחלוקות ביחס לרכיבים אחרים:

התובע שב ומנה אותם בסעיף 9 למסמך "התיחסות התובע" מיום 29.11.17 . בטרם תבחנה הטענות בקשר לכל רכיב ורכיב על פי סדרן במסמך האמור, ראוי להזכיר כי הנתבעת בתגובותיה בחרה שלא להתיחס (אף לא על דרך הפניה לטיעוניה שבטרם מתן פסק הדין) לכלל הרכיבים הנטענים ולפנינו בסופו של דבר עמדות התובע מחד והממונה מאידך וכן המשתמע מתוך תלוש 11/17 שהנפיקה הנתבעת.

1. להלן איפוא ההכרעה בענין זה:

-תוספת כוננות מד"א- כאמור בסעיף 79 לפסק הדין- אין התובע זכאי לרכיב זה בשכרו.

-תוספת ש"נ קבועות- כאמור לעיל, התובע אכן זכאי לכך. כמו כן- רכיב זה הוא רכיב פנסיוני וצריכות להיות מבוצעות לגביו הפרשות לפיצויים ולקרהש"ת כמצוין לעיל.

עם זאת מקובלת עמדת הממונה , אשר אף מצאה ביטוי בפסק הדין בסעיף 76, כי זהו רכיב המחליף את התשלום בגין ש"נ על פי דיווח. היות והתובע קיבל בפועל תשלום בגין ש"נ על פי דיווח, הרי שיש להפחית רכיב זה מתוך מה ששילם. עיון בנספח ט' לחוו"ד המומחה מטעם התובע מעלה כי הוא לא ביצע כל הפרשות של רכיבי ה"עבודה הנוספת" המופיעים בתלושי השכר של התובע כנגד הכללת רכיבי ה"עבודה הנוספת" הכלולים בתלוש השכר של מר מלכה לחודש 10/2004. משכך לוקה תחשיבו של התובע לענין זה ולחלופין יש לבצע כנגד תשלום זכויותיו של התובע לרכיבי ש"נ, קיזוז של סך כל התשלומים ששולמו לו בגין רכיבי ש"נ לסוגיהם כאשר קרן רכיבי הקיזוז תשוערך על בסיס אותו מנגנון הצמדה לפיו בוצעה הצמדת הפרשי השכר. יוער כי נוכח העובדה שהנתבעת נמנעה מלפרט תחשיביה למרות החלטות חוזרות, מניח בית הדין כי היא הכלילה הקיזוז בפועל בתחשיב שערכה.

החזר שיחות טלפון – עיון בתלושי השכר של מר מלכה דלעיל ושל התובע מחודש 5/2005 , מעלה כי שניהם קיבלו קצובה זהה עבור שיחות טלפון. לא בכדי לא הוכלל איפוא רכיב זה גם בתחשיב המומחה מטעם התובע, ותמוה מדוע מוצא התובע לאזכרו שוב בטיעונו. למען הסר ספק מובהר כי התובע זכאי להחזר הוצאות שיחות טלפון בהתאם לתעריפים המשתנים של הקצובה על פי ההסכמים החלים.

אשר להפרשי העבר, נוכח האמור, אין התובע זכאי להפרשים ברכיב זה. אמנם עקרונית יש ממש בטענת הממונה בסעיף 5א לעמדתו כי נוכח העובדה שתעריף הקצובה השתנה עם השנים וכי ככל שקיבל התובע יתר על מה שהיה מקבל מר מלכה בגין כך, יש לקזז זאת . עם זאת ככל שלא יוצבע על כך שהתובע קיבל קצובה השונה מזו שהיה מקבל לו היה מקבלה בתנאי שכרו של מר מלכה (ועל פני הדברים נוכח העובדה שבפועל קיבל אותה קצובה בחודש 5/05 כפי שקיבל מר מלכה בחודש 10/04, נדמה שלא כך הוא), הרי שאין מקום לעריכת תחשיבים נפרדים לענין זה.

תוספת אחוזית בשיעור 35% משכר היסוד- כאמור לעיל, אין חולק כי התובע זכאי לכך.רכיב זה הוא רכיב פנסיוני וצריכות להיות מבוצעות לגביו הפרשות לפיצויים ולקרהש"ת כמצוין לעיל.

תוספת רישוי רכב , תוספת גילום רישוי רכב תוספת גילום ק"מ (כמופיע בתלוש השכר של מר מלכה בשמות-גילום מ"ה (סמלים 1333,1111) רכב קבועות (0700) וקבועות נטו (0750) – טענות הנתבעת בענין מהותם של רכיבים אלה נדחו בסעיף 72 לפסק הדין. משכך זכאי התובע להכללתן בשכרו על בסיס הצמדה לאשר שולם למר מלכה. אשר לתחשיב בגין העבר-עיון בתחשיב המומחה מטעם התובע מעלה כי ברכיבים אלה בוצעו הפחתות של תשלומים שקיבל התובע– וכך אכן יש לעשות.

טענת הממונה כי מדובר בתוספת אישית אינה יכולה להשמע לעת הזו נוכח הקביעות שבפסק הדין.

יוער כי בתלוש חודש 11/17 שצרפה הנתבעת אכן כלולים כל הרכיבים האמורים בהסתיגות אחת- חלף רכיב 1333 אשר היה על הנתבעת לכלול בתלוש זה, נכלל רכיב אחר בסמל 1112 אשר גם שיעורו נמוך יותר. בהעדר הבהרה באשר לשינוי אל מול תלוש השכר של מר מלכה- על הנתבעת להכליל הרכיב בסמל 1333.

זקיפת הטבה וגילום זקיפת הטבה – מקובלת טענת הממונה כי אין עסקינן ברכיבי שכר אלא בציון שווי כספי לצרכי מס ומשכך ככל שנדרש כי יבוטאו בתלושי השכר כמתחייב.

אשר לטענות בדבר קיזוז רכיבים שקיבל התובע

1. על פי פסק הדין היה על התובע לבחור בין חישוב שכרו כשל מר מלכה לבין חישובו על בסיס זכויותיו הקימות בצירוף מה שנפסק לו. בהתאם לכך פירט הממונה את הרכיבים שקיבל התובע ושיש לקזז כעת מתחשיב הפרשי שכרו הנובעים מהשוואתו לתנאי מר מרלכה.
2. התובע בתגובתו מיום 29.11.17 טען בכלליות כי אין מקום לקיזוז שכן אין הוראת קיזוז בפסק הדין. מעבר לכך ולמרות שבהמשך הדרך פרט הממונה את טעמי הקיזוז של כל רכיב ורכיב לו טען (בעמדה מה14.1.18), לא ניתנה כל תגובה ענינית מטעם התובע לגוף אותם טעמים.
3. כאמור,ברי כי התובע אינו זכאי שרכיבים שנכללו בשכרו ימשיכו להכלל בו לאחר שבחר כי שכרו יחושב לפי השכר של מר מלכה- זוהי משמעות הוראות פסק הדין לפיהן היה על התובע להודיע באיזה מנגנון שכר הוא בוחר. עצם חיובו לבחור (ולמעשה זו מהות תביעתו לכתחילה) הוא שמצדיק החזר סכומים ששולמו לתובע ושלא היו משולמים לו לו היה מקבל שכר המוצמד לשכרו של מר מלכה.
4. כפועל יוצא מכך , להלן התיחסות לרכיבים שלטענת הממונה יש לקזז מתוך סכומי הזכאות של התובע:

קיזוז ש"נ בדיווח- כאמור לעיל אכן יש מקום לביצוע הקיזוז (שלא בוצע בתחשיב התובע).

קיזוז רכיב כלכלה- מר מלכה לא קיבל רכיב זה ודי בכך כדי לקבוע כי יש לקזז הסכומים שקיבל התובע בגין כך. כמו כן מקובלות עלינו טענות הממונה לענין זה , שלא הוכחשו. משכך יש לקזז רכיב זה.

קיזוז רכיב קריאת פתע- ככל הנראה מתיחס הממונה לרכיב הכלול ב"עבודה נוספת" בשם ש. עבודה 150% (סמל 1150 ). גם לענין זה, משהעדיף התובע מנגנון התשלום כפי ששולם למר מלכה, וזה לא כלל רכיב זה, יש לקזז כל תשלום שקיבל בגין כך . (יוער כי גם לענין זה לא עלתה השגה ע"י התובע)

1. לא למותר לציין כי בפועל אין הרכיבים האמורים כלולים בתלוש השכר לחודש 11/17 ומכאן יש להניח, בהעדר כל טיעון אחר מפי הנתבעת, כי בפועל גם בתחשיבה ביחס להפרשים בגין העבר, ביצעה כלל הקיזוזים האמורים.

מנגנון השיערוך

1. אשר לשאלת מנגנון השיערוך. לא מצאתי מקום לקבוע מנגנונים שונים לשערוך הפרשי השכר תוך אבחנה בין רכיבים שהם רכיבי שכר לרכיבים שהם רכיבים פנסיוניים. אין עסקינן בפיצוי בגין אבדן רווחים כאשר בלאו הכי הפרשי ההפרשות הפנסיוניות אינם משולמים לקרנות השונות. משכך יש להחיל כללי השערוך הקבועים בחוק פסיקת רבית והצמדה והתשי"א -1951 על כלל הסכומים שצריכים להשתלם ולהתקזז- וזאת החל מיום הזכאות/ החיוב בכל הפרש והפרש , ועד התשלום המלא בפועל.
2. נוכח קביעות אלה אתיחס להלן לבקשות התלויות ועומדות וכן לאשר נדרש לשם מתן פסק דין משלים:

הבקשה למתן פסק דין חלקי

1. תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 קובעת לאמור:

" בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור".

אמנם התקנה לא הוחלה מפורשות על בית הדין ואולם מקובלנו בפסיקת בית הדין הארצי כי בהעדר הוראה מסדירה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 ראוי להקיש מן הכללים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שיובא להלן, באופן ספציפי, התיחסה פסיקת בית הדין הארצי לתקנה זו והחילה אותו בבתי הדין.

1. התובע ביקש כי ינתן פסק דין חלקי בכל הנוגע לרכיבי שכר שאין חולק כי התובע זכאי להם על פי התחשיב שהנתבעת עצמה ערכה. כאמור, התובע בפועל מקבל כבר בשכרו את אותם רכיבי שכר, ואם כן הסוגיה הדורשת הכרעה בענין זה נוגעת רק להפרשי השכר בגין העבר .
2. לענין זה נפסק: "תנאי מוקדם למתן פסק דין חלקי הוא, אפוא, כי ניתן לפסוק לבעל דין "את מלוא הסעד שאותו ביקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון וסעד זה עומד בפני עצמו אף אם טרם הסתיים הדיון בתובענה כולה" (א' גורן, סדר הדין האזרחי 659 (מהדורה 12, 2015)), כך שהחלטה תחשב לפסק דין חלקי "רק כאשר ברור כי הדיון בנושא המחלוקת הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה" (רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497, 510 (1991)). ברע 25229-12-17 HARUN ISHAG ARABI - א.ל. מיטב פרוייקטים (2011) בע"מ (14.12.2017)
3. בחינת הנתונים בתחשיב רוה"ח מטעם התובע אל מול נתוני תחשיבי הנתבעת ברכיבים אלה מעלה הנתונים הבאים (ביחס לקרן החוב):

1. יוער כי הנתבעת ערכה תחשיבי שערוך על פי מנגנון מסוים שאותו לא טרחה לפרט(המקובל על הממונה אשר מצא כי הוא עומד על 4%- ר ס' 4 ה' להודעתו מיום 14.1.2018) בעוד התובע ערך תחשיבי שיערוך אחרים (כאשר הבחין בין רכיבי שכר ונלווים (על פי חוק פסיקת רבית והצמדה ) לבין שערוך ההפרשות הפנסיוניות- על פי תשואות שלסברת המומחה נצברו בגין כספים אלה בקופות השונות.
2. אם כן, בקשת התובע למתן פסק דין חלקי לא יכולה לייתר את המחלוקת בין הצדדים אף ביחס לאותם רכיבי שכר מוסכמים. על כן , לא ניתן ליתן פסק דין חלקי המורה לנתבעת לשלם את אשר מודה בו הנתבעת (ובהסכמת הממונה) אא"כ היה התובע מודיע כי הוא מסכים לכלל תחשיבה של הנתבעת ביחס לרכיבים אלה. אם כן דין הבקשה כפי שהוגשה להדחות.

הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט

1. סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט קובע:

בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.

נקבע, כי תכלית סעיף זה הינה אכיפתית - היינו, להביא לידי ביצועם של צווי בית המשפט והוצאתם מן הכוח אל הפועל. על כן נדרש כי פסק הדין יהיה ברור וחד משמעי (ראו: בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קרית אתא (6.8.2006); רע"א 3888/04 שרבט - שרבט (14.12.2004); וכן : משה קשת ביזיון בית המשפט 112-110 (תשס"ב)).

כמו כן נפסק כי "חוסר יכולת לבצע חיוב שבפסק דין משמש הגנה במסגרת [הליכי בזיון בית משפט]" (בר"ם 5657/12 יאיר - הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה (16.10.2012)

לשם בחינה האם אכן היה חוסר יכולת לקיים את פסק הדין,יש לבחון האם קיימת מניעה אובייקטיבית לביצוע הוראותיו. כמו כן נפסק כי גם אם קיימת מניעה כאמור, יש עדיין לבחון גם את השאלה: "האם באפשרות החייב לנקוט מהלכים אשר ישנו את פני הדברים ויאפשרו את ביצוע ההחלטה" (ע"פ 6807/06 קוגלר - קוגלר, (25.9.2007) וההפניות שם) – תשובה חיובית לשאלה זו תשלול את ההגנה מפני הליכי בזיון בית משפט.

1. עוד נקבע (עע 12888-09-10 הפלחה מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ- יפה יצחק (30.12.2010) כי:

בהתחשב במהותם של הליכי ביזיון בית המשפט שהינה כפיית ציות בעתיד, יש להטיל סנקציה שתביא לתוצאה הרצויה של מילוי אחר צווי בית הדין, אך מבלי להיגרר לענישה בלתי מידתית. בהתאם, נקבע בפסיקה כי "סנקציה חריפה מדי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט... יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק... הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית" (עניין מור).

עוד נקבע כי הגם שדרך המלך הינה קביעת סנקציה "על תנאי", בגין הפרות שתבוצענה לאחר מתן החלטת הביזיון, במקרים המתאימים רשאי בית המשפט "להטיל קנס על אתר לאור התנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד" (שם; פסק דינו של הנשיא אהרון ברק). המקרים בהם ייעשה שימוש בכך הינם "מקרים שבהם הפרת הצו בעבר הייתה כה קשה ובוטה עד כי ניסיון העבר מצדיק נקיטת אמצעים מידיים נגד המפר, על מנת להמריצו באופן יעיל שלא להמשיך בהפרת הצו" (שם; פסק דינה של השופטת אסתר חיות).

1. כאמור, פסק הדין בערעור הורה לבית דין זה ליתן הוראות אופרטיביות וכן לקבוע הסכומים להם זכאי התובע כהפרשי שכר. מכאן יש מקום לסבור כי פסק הדין כשלעצמו, אף שקבע מנגנונים ועקרונות לקביעת רכיבי שכרו של התובע וכן התחשיבים, לא היה ספציפי דיו על מנת שיחייב את הנתבעת בהכללה של רכיבים ספציפיים במשכורת התובע כמו גם לא בתשלום סכומים ספציפיים. כפועל יוצא מן האמור, לא חויבה (להבדיל מאשר "לא יכולה היתה") הנתבעת בפסק הדין לבצע תשלומים ספציפיים בגין הפרשי עבר.
2. בפועל, רק לאחר הדיון האחרון, החלה התובעת, כשיטתה, לשלם לתובע שכרו בהתאם להוראות פסק הדין (כאמור לעיל בפועל כמעט בכל הרכיבים בוצע המחוייב על פי פסק הדין.)
3. אשר להפרשי העבר, כאמור מעלה , הנתבעת מנעה בהמנעותה ממתן תחשיבים וגרסה ברורה ביחס לרכיבי השכר להוספה ולקיזוז משכר התובע, את האפשרות להשלים את התחשיב. לא למותר לציין כי למעשה ,לו היתה הנתבעת פועלת כנדרש כבר בסמוך לאחר מתן פסק הדין (שלגביו לא נתבקש עיכוב ביצוע), היתה יכולה למנוע הצורך להזקק להליכים להם נזקק התובע לשם מימושו.
4. אכן, מקובל עלי נוכח האמור, כי התובעת היתה יכולה לנקוט בפעולות אשר יאפשרו ביצוע פסק הדין. כמו כן שוכנעתי כי נפל פגם מהותי בהתנהלותה של הנתבעת אשר עשתה כל שלאל ידה כדי להמנע ממימוש פסק הדין. עם זאת סבורה אני כי נוכח קביעותיו של בית הדין הארצי בפסה"ד שלערעור, ראוי לעשות שמוש במידת הזהירות המחויבת בעת מבוקש לנקוט בסנקציה שלה היבטים פליליים ואזרחיים השלובים זה בזה. בנסיבות אלה וודאי איני מוצאת מקום לפסוק קנס על אתר. גם באשר לקביעת קנס ביחס להמשך התנהגות מבזה, אף שמוצאת אני את התנהלות הנתבעת עד כה כחמורה ואף עד כדי מבזה, סבורני כי טרם בשלה העת לקביעת קנסות שכאלה. למסקנה זו אני מגיעה נוכח קביעותיו של בית הדין הארצי בפסק הדין שבערעור כדלעיל, וכן בהתחשב בכך שעת התנהלו הדיונים בהליכי הערעורים כבר היתה תלויה ועומדת בקשת התובע לבזיון בית המשפט. נדמה כי העובדה שהתנהלות הנתבעת ואף קיומה של הבקשה מצאו אף הם ביטוים בהסכמת הצדדים שקבלה תוקף של פסק דין בערעור ובכלל זה בקביעה "בית הדין האזורי יתבקש להתייחס גם לנושא ההוצאות בהתייחס לכל ההליכים שנדרשו". נדמה כי אומד דעתם של הצדדים ואף עמדת בית הדין הארצי היא כי ראוי שההתנהלות שהצריכה הליכים רבים תבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות דווקא ולא באופן אחר.
5. משכך, בשלב זה, איני מוצאת מקום להענות לבקשה לפסיקה בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט. עם זאת , נוכח ההתנהלות עד כה , איני מוצאת גם מקום לדחות הבקשה לחלוטין בשלב זה , אלא להשאירה תלויה ועומדת , והתובע יוכל לבקש חידוש הבקשה אם ימצא לנכון בהמשך וככל שלא יגיעו הדברים לכלל סיום במסגרת פסק הדין משלים, בהתאם להוראות שיפורטו בהמשך הדברים.

הוראות ביצוע

נוכח כלל האמור אני מורה כדלקמן:

א. התובע יגיש תחשיב מתוקן של הפרשי שכרו הכולל מנגנון שיערוך וכן קיזוזים בהתאם לקביעות דלעיל. זאת יעשה בתוך 7 ימים. התחשיב יתיחס לכלל התקופה שעד חודש 10/17.

ככל שלא תוגש הסתיגות מהתחשיב ע"י הנתבעת/הממונה בתוך 7 ימים נוספים, ינתן פסק דין משלים על יסוד התחשיב ואשר יתן ביטוי לעקרונות האופרטיביים שנקבעו לעיל.

ב. בלא להמתין לכך וכבר בשלב זה תדאג הנתבעת להכללת רכיב גילום רכב (1333) חלף הרכיב שהוכלל ובשיעורים המתחיבים מכך וזאת כבר במשכורת חודש מרץ 2018 תוך השלמת הפרשים מגיעים ביחס לתקופה שמאז 11/2017.

ג. אשר לשאלת ההוצאות: בלא קשר להוראת בית הדין הארצי במסגרת פסק הדין בערעור, המתיחסת להליכים שנוהלו עד לאותה הכרעה, ואשר תידון במסגרת פסק הדין המשלים, מוצאת אני מקום לפסוק לתובע הוצאותיו בכל הנוגע להתנהלות הנוגעת להמנעות מהגשת תחשיבים ברורים המפרטים גרסת הנתבעת ביחס לרכיבי השכר שצריכים להכלל ו/או להתקזז משכרו של התובע ושיעוריהם, ונוכח התראותי בהחלטות כמפורט בסעיף 7 לעיל בדבר. בנסיבות אלה אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאותיו בסך של 12,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 14 יום.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ח, (13 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.