1. התובע, עורך דין במקצועו, הגיש ביום 26.10.11 תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם ורשלנות מצד הנתבעת כלפיו.

2. על פי כתב התביעה, שהוגש בסדר דין מהיר, התובע רכש מאת הנתבעת 3 מכשירים וקווי טלפון בחודש אוגוסט 2010, עבורו ועבור בני משפחתו, ומתחילת השימוש התגלו במכשיר שהתובע רכש לשימושו האישי תקלות חמורות, חוזרות ונשנות, כמפורט בהרחבה בכתב התביעה.

בין התקלות – רישום קו הטלפון בטעות על שם אדם אחר שאיננו התובע, אי הסדרת קו חיוג בינלאומי בעת שהותו של התובע בטיול בסין ( וזאת על אף בקשה מפורשת שלו לפני הנסיעה), אי תקינות מכשיר הטלפון, אי קליטת שיחות וניתוקן באמצע , ועוד.

כמו כן, טוען התובע לחיובים מיותרים ושלא לפי ההסכם עליו חתם עם הנתבעת, וכן הוא קובל על אי מתן חשבוניות על ידי הנתבעת בגין שיחות הטלפון שלו, אשר כתוצאה מכך נגרם לו נזק הואיל ולא יכול היה לנכות מס תשומות על פי חוק מע"מ.

3. במסגרת התביעה דורש התובע סכום של 17,316 ₪, המורכב כדלקמן:

500 ₪ - הוצאות משוערות ביחס לטיפול בהשגת הקו הבינלאומי במסגרת שהיית התובע בסין;

1,816 ₪ - נזק כספי בשל אי המצאת חשבוניות המס במועד ואי היכולת לנכות מס תשומות;

15,000 ₪ - טרדה, ועוגמת נפש חמורה.

4. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי אין כל בסיס עובדתו ו/או משפטי לתביעת התובע, ויש לדחותה הן על הסף והן לגופו של עניין.

כמו כן, מוכחשים כל הנזקים הנטענים על ידי התובע.

עוד נטען, כי הנתבעת פעלה בהתאם לדין ועמדה בכל התחייבויותיה לפי הסכם ההתקשרות החל על הצדדים, וכי התובע פעל בחוסר תום לב בולט תוך שהוא מצרף רק חלק מהתשובות הענייניות שקיבל מהנתבעת למרבית טענותיו ומחסיר את ההתכתבויות שאינן לרוחו.

לעניין החשבוניות טוענת הנתבעת, בסעיף 25 (ו) לכתב ההגנה, כי כל החשבוניות נשלחו לתובע, אולם במעמד כריתת הסכם ההתקשרות מסר התובע לנתבעת כתובת שגויה, והדבר תוקן ביוזמתה של הנתבעת ביום 20.12.10.

5. ביום 31.5.12 קבע כב' הרשם בן שלו כי התביעה תועבר למסלול דיון רגיל , וזאת בהתחשב בהודעת התובע בדבר מספר העדים שבכוונתו להעיד, ובשים לב לעמדתו, אשר כדברי הרשם, "על פני הדברים איננה נותנת קדימות להכרעה מהירה בתובענה".

6. התיק הועבר להמשך דיון בפני מותב זה, וביום 27.6.12 הגיש התובע בקשה למתן פרטים נוספים וטובים לכתב ההגנה, כמפורט במכתבו מיום 2.5.12 אשר צורף כנספח א' לבקשה (להלן – הבקשה לפרטים נוספים).

כמו כן, הגיש התובע בקשה לגילוי מסמכים כללי וספציפי (להלן – הבקשה לגילוי מסמכים).

7. בתגובתה הפנתה הנתבעת למכתבה אל תובע מיום 3.7.12, אשר בו ניתנה, לטענתה, תשובה לבקשותיו של התובע, הן לעניין גילוי המסמכים והן לעניין הבקשה לפרטים נוספים (אשר נוסחה כשאלון).

הנתבעת ביקשה לחייב את התובע בהוצאות.

8. בתשובתו המפורטת מיום 10.7.12 טען התובע , כי הנתבעת לא טרחה ליתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים, ואף לא טרחה ליתן אף אחד מהפרטים הנוספים המבוקשים, והיא פשוט מסרבת ליתן את המידע והמסמכים , אשר התובע זכאי להם על פי הדין, ומאידך דורשת לקבל ממנו את כל מה שהיא סירבה לתת לו.

9. ביום 1.8.12 הודיע התובע כי הוא השיב כדין לשאלון ולדרישה לגילוי מסמכים מטעם הנתבעת, בעוד שהנתבעת עצמה לא נענתה לבקשותיו והיא מסרבת באופן מוחלט ליתן לו תצהיר גילוי מסמכים ופרטים נוספים כדין.

לעניין החשבוניות הודיע התובע, כי לא הגיעה אליו אף אחת מהחשבוניות שלגביהן טענה הנתבעת כי שלחה אותן אליו בדואר רשום.

10. ביום 4.9.12 ניתנה החלטתי לפיה הנתבעת תשיב לבקשות התובע בעניין גילוי מסמכים (כללי וספציפי) ומתן פרטים נוספים לא יאוחר מיום 28.10.12.

כמו כן, נקבע כי עד למועד האמור תמציא הנתבעת לתובע את כל החשבוניות הרלבנטיות.

בנוסף, על מנת לקדם את הדיון בתיק לגופו, נקבעו בהחלטה האמורה מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לקדם משפט ליום 27.1.13.

11. ביום 6.11.12 הודיע התובע כי על אף ההחלטה מיום 4.9.12 - עמדת הנתבעת בסירובה שלא כדין לגלות את מסמכיה בתצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי ולהמציא פרטים נוסיפם, והסתפקה , משום מה, במכתב מיום 25.10.12 שצורף כנספח א' (להלן – המכתב).

התובע טען כי מאחר ומדובר כלשונו "בסירוב זדוני מפורש ומתמשך של המשיבה מזה 5 חודשים למרות פניות חוזרות ונשנות" לגלות את מסמכיה ולתת פרטים נוספים – מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה למחיקת כתב ההגנה או למתן ארכה קצרה ואחרונה לנתבעת לגילוי מסמכיה (כללי וספציפי) ולהמצאת כל הפרטים הנוספים המבוקשים.

לעניין החשבוניות טען התובע, כי המסמכים שהגיעו אליו הם אך ורק צילום של חשבוניות המס וכן תרשומות שונות, שרבות מהן בשפה בלתי מובנת ובגיבוב אותיות חסר משמעות.

עוד נטען, כי בכל החשבוניות לשנת 2010 רשומה כתובת לא נכונה של התובע , ואילו בחשבוניות לשנים 2011 ו – 2012 רשומה אמנם הכתובת הנכונה של משרדו של התובע – אולם אף אחת מהחשבניות הללו לא נשלחה לכתובת הזאת.

12. ביום 6.11.12 ניתנה החלטה כי על הנתבעת להגיש תשובה עד ליום 27.11.12.

13. התובע הגיש בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.11.12 בטענה כי במכתב שנשלח אליו על ידי הנתבעת מימשה הנתבעת את זכותה להשיב על בקשותיו, ולפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקסד"א) - בכך הסתיים ההליך הזה, ואין לנתבעת שום זכות להגיש תגובה נוספת.

14. בקשת התובע נדחתה בהחלטה מיום 12.11.12, שבה נאמר כי הואיל ולתובע טענות בדבר יישום ההחלטה מיום 4.9.12 על ידי הנתבעת בכל הנוגע לגילוי המסמכים ולמתן פרטים נוספים – מן הראוי לאפשר לה להגיש תשובה לפני מתן ההחלטה.

15. בסעיפים 1 ו – 2 לתגובתה , שהגשתה הותרה כאמור, טענה הנתבעת בזו הלשון:

"1. טרטור. כך ולא פחות יש להגדיר את בקשותיו החוזרות ונשנות, והשונות והמזלזלות של ברקוביץ, הן לבית המשפט הנכבד והן לפרטנר.

2. מבקשה לבקשה נראה כי רצונו של ברקוביץ לא יידע שובע לעולם, עמדה הדרה בכפיפות אחת עם האמור בכתב הגנת פרטנר".

הנתבעת הוסיפה, בסעיף 12 לתגובתה, כי היא קיימה בדקדקנות את החלטת בית המשפט, וה"סנקציה" העתידית הרלבנטית והיחידה החלה עליה בהקשר לכל מסמך אשר לא גולה על ידה (לכאורה) – הינה זו המפורטת בתקנה 114א לתקסד"א, והיא בלבד.

לטענת הנתבעת, התובע פועל בחוסר תום לב, תוך ניצול ציני ופסול של ההליכים המשפטיים.

16. ביום 19.11.12 ניתנה החלטה של בית משפט זה כדלקמן:

"אכן הגיעה העת לשים קץ לבקשות הנוגעות להליכים המקדמיים ולעבור לדיון בתיק לגופו. לפיכך, הבקשה נדחית.

שאלת הוצאות תישקל בסיומו של ההליך.

המועד שנקבע לדיון ליום 27.1.13 נותר על כנו".

17. התובע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.11.12 (בר"ע 55510-11-12).

בין היתר, קבל התובע על כך שבעוד שלנתבעת ניתנה, ביוזמת בית המשפט, רשות להגיב על תגובתו מיום 6.11.12 – לא ניתנה לתובע זכות ושהות להגיב על תגובתה האחרונה של הנתבעת , ובקשותיו נדחו ללא נימוקים.

התובע הודה כי קיבל מהנתבעת תצהיר גילוי מסמכים כללי, (אף שלטענתו ברור כי לא גולו בו מסמכים רלבנטיים רבים) , אולם טען כי לא קיבל תצהיר גילוי מסמכים מסויימים, וגם לא אף אחד מהפרטים הנוספים המבוקשים.

התובע מלין על כך שתצהיר גילוי המסמכים הכללי מיום 14.11.12 "הוגנב" לתגובת הנתבעת כנספח ו', כדבריו, "כדי לטשטש ולהבליע את מחדלה לעשות תצהיר כזה רק באותו מועד", וזאת רק מחמת יראתה של הנתבעת שאם לא תעשה כן – יימחק כתב ההגנה.

התובע טען, כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא חייב את הנתבעת להשלים את תצהיר גילוי המסמכים הכללי שלה, להגיש תצהיר גילוי מסמכים ספציפי, להמציא את כל הפרטים הנוספים המבוקשים, וכן להמציא הדפסה קריאה של 43 עמודים של שיחותיו עם נציגי הנתבעת.

18. בהחלטתו מיום 27.1.13 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ), כי ההחלטה מיום 19.11.12 תבוטל, כי התובע יגיש את תגובתו לתשובת הנתבעת תוך 10 ימים, וכי בית המשפט קמא ישוב וידון בבקשה, בהתחשב גם בתגובה לתשובה.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי "למותר לציין כי אין בהחלטה זו משום נקיטת עמדה לגוף הבקשה למחיקת כתב ההגנה".

19. בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, הגיש התובע תגובה מפורטת, המשתרעת על 9 עמודים, ובה טען כי לא יתכן לאפשר לנתבעת לטעון טענות מופרכות ושקריות בכתב הגנתה ולפטור אותה מחובתה לגלות אם יש ברשותה מסמכים התומכים בטענותיה.

לטענתו, מהתנהגות הנתבעת ברור שהיא מסרבת בזדון, להבדיל מ"רשלנות" או "אי הבנה" לגלות את מסמכיה וליתן הפרטים הנוספים המבוקשים.

התובע חזר על בקשתו למחוק את כתב ההגנה, וכן ביקש לחייב את הנתבעת בהוצאות ושכר טרחה לדוגמא, לאלתר וללא קשר להוצאות המשפט ,וזאת עקב התנהגותה של הנתבעת והטרחה הרבה שגמרה לתובע בהליכים אלה.

20. בהחלטה מיום 3.2.13 נתבקשה הנתבעת להשיב עד ליום 17.2.13.

התובע ביקש לבטל גם החלטה זו בטענה , שההחלטה חורגת שלא כדין מהחלטת בית המשפט המחוזי, ועומדת בניגוד מוחלט לתקנה 241 (ג) לתקסד"א.

לטענתו, מתן רשות לנתבעת להגיש תגובה נוספת נותן לה עדיפות דיונית עליו בכך שהיא מקבלת רשות להגיב פעמיים על בקשותיו, בניגוד לתקנה האמורה , והגשת תגובה נוספת של הנתבעת תחייב הגשת תגובה נוספת של התובע, וחוזר חלילה.

21. ביום 5.2.13 ניתנה החלטה כדלקמן:

הואיל ובתגובת המבקש הועלו טענות חמורות בדבר סירוב זדוני, כביכול, של המשיבה לגלות את המסמכים – סברתי כי יהא זה ראוי וצודק, לפני מתן ההחלטה , על פי הוראת בית המשפט המחוזי, לאפשר למשיבה להגיש תגובה, וזאת על מנת שהתמונה כולה תהיה בפני בית המשפט עובר למתן ההחלטה . נראה שמדובר בסמכות טבועה של בית המשפט, ועל כן – הבקשה נדחית , וההחלטה מיום 3.2.13 נותרה על כנה.

יובא לעיוני ביום 18.2.13".

22. בתגובתה מיום 17.2.13 טוענת הנתבעת, כפי שכבר ציינה בתגובותיה הקודמות , כי רצונו של התובע לא יידע שובע לעולם, כי הוא מייחס לנתבעת לא פחות מ"זדוניות" לאור טענתו כי היא לא סיפקה לו, לכאורה, את המסמכים אשר בהם הוא מעוניין על מנת להוכיח את תביעתו, וכי הוא החליט לנסות ולהתיש את בית המשפט ואת הנתבעת בבקשות אין ספור.

הנתבעת טוענת כי אם נצמצם את כל דרישותיו של התובע - הרי שעסקינן בדו"ח אחד ויחיד , המפרט את תיעוד פניותיו לנתבעת (להלן – דו"ח הפניות).

לטענתה, דו"ח הפניות הומצא לתובע כבר ביום 28.10.12, אלא שעקב תקלה שלא הייתה ידועה לנתבעת באותה עת - הדו"ח הודפס הפוך, משמאל לימין.

הדו"ח המתוקן צורף לתגובת הנתבעת כנספח א'.

23. לפנים משורת הדין ובניגוד לעמדת הנתבעת, החלטתי ביום 18.2.13 לקבל את בקשת התובע להגיש תגובה נוספת על תגובת הנתבעת האחרונה, אולם נקבע במפורש כי ההחלטה תישלח לצדדים, ובמלים אחרות נרמז בכך כי סוף - סוף תם סבב התגובות השונות ,ולא תותר הגשת תגובות נוספות כלשהן.

24. בתגובתו האחרונה , שהגשתה הותרה כאמור, קובל התובע על כך שהנתבעת מאשימה אותו ב"ניהול מסע צלב ביריוני" נגד בית המשפט ונגדה, בעוד שעל פי התקסד"א קיימת לו זכות לקבל גילוי מסמכים כללי וספציפי ופרטים נוספים, לרבות מסמכים בהדפסה קריאה.

לטענתו, גם בתגובה האחרונה של הנתבעת אין התייחסות "למחדל הזדוני ולסירוב המתמשך לציית לתקנות סדר הדין האזרחי".

לעניין המסמכים המסוימים שגילויים מבוקש , טוען התובע כי הם חייבים להיות בידי הנתבעת הואיל והיא מסתמכת עליהם בכתב הגנתה.

26. אין מחלוקת כי משהועבר התיק לדיון בסדר הדין הרגיל, זכאי התובע לכל ההליכים המקדמיים על פי התקסד"א , ולכל הסנקציות המנויות בתקסד"א במקרה של אי קיום ההליכים האמורים.

27. השאלה הינה אם כן, האם במקרה הנדון יש בהתנהלות הנתבעת כדי להביא למחיקת כתב ההגנה כמבוקש על ידי התובע.

28. לאחר עיון בכל טענות הצדדים, על נספחיהן, ובכל התגובות שהוגשו – הגעתי למסקנה כי אין בהתנהלות הנתבעת ביחס להליכים המקדמיים כדי להביא למחיקת כתב ההגנה שהוגש מטעמה.

אמנם מוטב היה אם מלכתחילה הייתה הנתבעת נמנעת משיגור מכתבים לתובע אלא מקפידה על קיום הוראות התקסד"א והגשת המסמכים ומתן הפרטים הנוספים (שנוסחו בפועל כשאלון) בתצהיר – אולם אין בפגמים אלה, במיוחד לאחר שתוקנו בחלקם (לעניין גילוי המסמכים הכללי ולעניין הגשת דו"ח הפניות המתוקן), כדי לפגוע פגיעה מהותית בזכויותיו של התובע.

כמו כן, לא שוכנעתי כי הנתבעת פעלה בזדון, כפי שנטען על ידי התובע.

29. לפיכך, אני קובעת כדלקמן:

(א) הבקשה למחיקת כתב ההגנה נדחית.

(ב) הבקשה לתיקון תצהיר גילוי המסמכים הכללי מטעם הנתבעת - נדחית, וזאת בכפוף להוראות תקנה 114א לתקסד"א , עם כל המשתמע מכך.

(ג) הנתבעת תגיש תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים, המפורטים בבקשת התובע, וכן תשיב בתצהיר על בקשת הפרטים הנוספים, וזאת עד ליום 15.4.13, ובכך יסתיימו באופן מוחלט כל ההליכים המקדמיים.

(ד) שאלת ההוצאות בשל הליכים אלה תישקל בסיומו של ההליך העיקרי.

(ה) תצהירי עדות ראשית מטעם התובע יוגשו תוך 45 ימים מסיום ההליכים המקדמיים , כאמור בפסקה (ג) לעיל.

(ו) תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת יוגשו תוך 45 ימים מקבלת תצהירי התובע.

(ז) נקבע לקדם משפט מסכם לפני הוכחות ליום 8.9.13 בשעה 9:30.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.