1. לפנינו בקשת התובע לתיקון כתב התביעה, שהוגש ביום 26.10.2011 , על ידי הוספת רכיב נוסף המתייחס לחיובים חודשיים בהם חויב על ידי הנתבעת בשל שירותי תוכן אשר, לטענתו, מעולם לא הזמין (להלן – הרכיב הנוסף) , וכן הגדלת סכום התביעה בסכום נוסף של 6,000 ₪, בשל טרדה ועוגמת הנפש עקב הצורך בהוספת הרכיב הנוסף.

2. התובע מבקש לתקן את כתב התביעה באמצעות הוספה לכתב התביעה של סעיפים 14 א-ב שבתצהיר העדות הראשית מטעמו , המתיחסים לרכיב הנוסף.

יצוין , כי בתצהירו הצהיר התובע כי הוא אינו תובע שום פיצוי כספי בשל חיובים אלה, אלא מצהיר עליהם כדי לטעון למהימנותה של הנתבעת, ומאידך - בבקשה שלפנינו טוען התובע כי לאחר דיון ההוכחות האחרון הגיע למסקנה שטעה , וכי עליו לדרוש פיצוי כספי גם בשל הרכיב הנוסף.

לדבריו, לא ייגרם לנתבעת כל נזק דיוני אם יתוקן כתב התביעה כמבוקש , מאחר וסעיפים אלה ממילא כבר כלולים בתצהירו והוא טרם נחקר עליו.

3. הנתבעת מתנגדת לבקשה בשל השיהוי שבהגשתה , כאשר כל המידע המבוקש היה ידוע לתובע ביום הגשת התביעה, לפני כשלוש שנים, ולא היתה לו כל מניעה לתבוע בגינו.

לטענת הנתבעת, התובע מנסה לרפא את הרחבת החזית שבתצהירו בדרך של התאמת כתב התביעה לתצהיר.

אשר למאזן הנוחות טוענת הנתבעת , כי קבלת הבקשה תוביל להוצאות והכבדות נוספות, בשל הצורך לתקן את כתבי טענותיה ותצהיריה , הוצאות שאינן הולמות את סכום התביעה ומהותה.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים - הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5. כידוע, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתייחסת לתיקון כתבי טענות.

הפסיקה אמנם נוקטת בדרך כלל ב"קו ליברלי", של רוחב לב, בתיקון כתבי טענות, על מנת להביא להכרעה בשאלות ה"אמיתית" שבמחלוקת בין בעלי הדין, אולם קיים בעניין זה סייג לפיו , אם לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא האמיתית לדיון - דין הבקשה להידחות.

 בע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי , פ"ד מו(3), 214 הצביע בית המשפט על המקרים בהם לא יאפשר תיקון כתב התביעה , וביניהם:

"במקרים שבהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב התביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו הייתה מוגשת הבקשה מחדש".

שיקול נוסף שיש לשקול הוא עיתוי הגשת הבקשה ביחס לשלב בו נמצאת התביעה:

"עבירת הזמן כשהיא לעצמה אין לה השפעה מכרעת, אם לא התחיל בינתיים הבירור והמשפט התקדם" (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 353).

6. בענייננו, השלב שבו הוגשה הבקשה (לאחר שכבר החלו ההוכחות), והעובדה כי התיקון המבוקש אינו בגדר מידע חדש או מידע שלא היה ידוע לתובע בזמן הגשת התביעה מובילים למסקנה כי בנסיבות אלה - אין כל הצדקה לקבל את הבקשה .

קבלת הבקשה תצריך תיקון כתבי טענותיה ותצהיריה של הנתבעת, וייגרמו הוצאות נוספות לשני הצדדים , ולא ראיתי כל הצדקה להימשכות נוספת של ההליך , אשר גם כך נמשך מעבר לסביר, בהתחשב במהותה של התביעה.

7. לאור כל האמור - הבקשה נדחית.

שאלת ההוצאות בשל הליך זה תישקל בסיומו של ההליך העיקרי.

8. הדיון שנקבע ליום 15.2.15 - נותר על כנו.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.