תובענה ותובענה שכנגד, שעילתן נעוצה בסכסוך שנתגלע בין הצדדים ביחס לשירותי בניה שהזמין הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע"), מאת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"). התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע, בגדרה עתרה לחייבו בסכום של 2,316,369 ₪ בגין שירותי בניה שניתנו לו בבניית ביתו שבמשמר איילון. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, בגדרה עתר לחייב התובעת לשלם לו סכום של 1,054,300 ₪, בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו במסגרת שירותי הבנייה שהתחייבה לספק לו.

בד בבד, הגיש הנתבע התנגדויות לביצוען של שטרות שהוגשו לביצוע במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בדמות שלוש המחאות שנמסרו לתובעת, בסכום כולל של 155,000 ₪ (הליכי הוצאה לפועל שמספרם 43773-10-11 ו- 44959-10-11) (להלן: "תיקי ההוצאה לפועל").

בהחלטות בית משפט השלום ברמלה מיום 7.5.12 ומיום 13.11.12, ניתנה לנתבע רשות להתגונן ביחס לביצוע השטרות בכפוף להפקדת סכום של 55,058 ₪ (במסגרת ת"ט 43773-1011) ו- 15,000 ₪ (במסגרת ת"ט 44949-10-11). עוד נקבע בהחלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 14.11.12, כי הדיון בהתנגדויות לביצוע השטרות יאוחד עם התובענות ההדדיות שהוגשו בין הצדדים.

ביני לביני, התנהל בין הצדדים הליך משפטי נוסף שעסק בטענות הנתבע בדבר ליקויי בניית מסלעה שבביתו ואשר במסגרתו נקבעו ממצאים עובדתיים מסוימים (ר' ת"א 192914-12-12 אברחניאן נ' אבידן בתי עץ בע"מ ואח' (6.7.16)). מי מהצדדים לא ערער על פסק דין זה והוא הפך חלוט (להלן: "פסק הדין").

רקע

1. ביום 7.2.11, חתמו הצדדים על הצעת מחיר לבניית בית עץ בגודל של 375 מ"ר (ר' נספח ב' לכתב התביעה). ביום 10.2.11, נערך טופס מסמך הזמנת עבודה, הנחזה כחתום על ידי הנתבע, בסכום של 2,150,000 ₪ בתוספת מע"מ.
2. עבודות הבניה החלו בימים הראשונים של חודש מרץ 2011 (ר' סעיף 18 לפסק הדין) וביום 7.3.11, ניתן צו הפסקת עבודה שבעקבותיו חדלה התובעת מביצוע העבודות עד סמוך למועד מתן היתר הבניה, אשר ניתן ביום 25.5.11 (ר' נספחים ד'-ה' לכתב התביעה; סעיף 51 לפסק הדין).
3. במהלך ביצוע עבודות הבניה, הוסכם בין הצדדים כי חלף בניית בית העץ, ייבנה הבית בבניה רגילה. זאת, בשונה מהזמנת העבודה מיום 7.2.11 שהתייחסה לבניית בית מעץ (ר' סעיפים 27-30 לכתב התביעה; סעיף 7 לכתב ההגנה).

תמצית טענות התובעת

1. התובעת טוענת, כי קיימה אחר תנאי ההתקשרות שנערכה בינה לבין הנתבע, בעוד שהנתבע הפר אותם באופן יסודי. נטען, כי הנתבע לא עמד במועדי התשלום; סירב לשלם עבור מלוא עבודות הבניה; סירב לשלם עבור תוספת בניה בדמות בנית קונסטרוקציה מבטון חלף בנייתה מעץ; דרש להפחית את סך התמורה בניגוד למוסכם; ביטל את השיקים שנמשכו לפקודת התובעת ונמסרו לידיה; סילק אותה מהאתר בטרם סיימה את בניית השלד ואסר עליה להיכנס למקום, תוך שהמשיך לעשות שימוש בציוד שהותירה באתר. התובעת הוסיפה וטענה, כי במסגרת פגישה שנערכה בין הצדדים ובה נכח גם האדריכל – מר מתן נכט (להלן: "האדריכל", או "מר נכט"), ביום 1.6.11, הוסכם בין הצדדים על עריכת שינויים במפרט הטכני שכללו, בין היתר, עיבוי קירות החוץ ב- 10 ס"מ; איטום ברצפה ובקורות הקשר; הוספת תנאי המורה כי התובעת תהא זכאית למלוא תמורת ההסכם, במקרה של ביטולו על ידי הנתבע והוספת סכום של 175,000 ₪ בגין המעבר מבניית בית עץ לבנייה רגילה.
2. כתב התביעה מתאר, כי נכון ליום 20.6.11 ולאחר שהושלם שלב יציקת הרצפה, שילם הנתבע סכום של 534,482 ₪. היה עליו להשלים את יתרת התשלום לכדי 50% מהתמורה, העולה כדי 1,021,750 ₪, כך שיתרת חובו עמדה על סכום של 487,268 ₪. בסמוך לאחר מכך, שילם הנתבע סכום של 193,966 ₪. בסיכומיה, הבהירה התובעת כי בסך הכל, שילם הנתבע סכום של 850,000 ₪. נטען, כי בפגישה שנערכה במעמד תשלום קבלה מס' 1176 (אשר לא צורפה לכתבי הטענות, או לתצהירי התובעת), הובהר לנתבע כי קיימת יתרת חוב בגין השלמת יציקת הרצפה ובניית הממ"ד וכן בגין התוספות אשר לא שולמו. בתאריך 15.8.11, נשלח אליו מכתב נוסף בדוא"ל, שבו פורטה יתרת חובו ביחס לאותו מועד. בסמוך לאחר מכן, שילם הנתבע סכום נוסף של 11,200 ₪. בין הצדדים נקבעה פגישה לשם הסדרת המחלוקות ביחס לתשלום התמורה. הפגישה נערכה ביום 19.8.11 ונטען כי במהלכה, איים הנתבע על התובעת ונציגיה שאם המחיר לא יופחת ב- 500,000 ₪, יגרום לה "לשלם המון כסף". משהבין כי איומיו אינם מניבים את התוצאה המיוחלת – דרש הנתבע כי התובעת תצא מהאתר ותחדל מלבצע את עבודות הבניה. התובעת סבורה כי בנסיבות אלו, על הנתבע לשלם לה את יתרת התשלום בגין בניית השלד בשלמותו, זאת בהתאם להוראת הזמנת העבודה, המורה כי – "במקרה של ביטול מצד המזמין של אחד מסעיפי הפיתוח או הבניה לאחר התחלת ביצועו ישלם המזמין את המחיר המלא בגין הס' האמור". לחילופין, טענה התובעת בסיכומיה כי יש לחייב את הנתבע ביתרת התשלום בגין השלמת שלב בניית השלד, בסכום של 623,500 ₪, בקיזוז הסכום שהוערך על ידי היזם כנדרש להשלמתו בפועל - 370,000 ₪ ובסך הכל - 253,500 ₪.
3. במסגרת התחשיב המסכם שבסיכומיה, עתרה התובעת לסעדים בסכומים הבאים – 623,500 ₪ ולחילופין 253,500 ₪, בגין יתרת התשלום עבור בניית השלד; 340,000 ₪ בגין השלמת תמורה עבור רצפת הבטון והממ"ד; 203,000 ₪ בגין השלמת התמורה עבור שינוי הקונסטרוקציה מעץ לבנייה רגילה; 52,200 ₪ בגין יציקת עמודי בטון; 258,370 ₪ בגין השלמת התמורה עבור תוספות הבנייה שלא נכללו בהצעת המחיר בהתאם לנספח י"ז לתצהיר התובעת; 408,700 ₪ בגין תמורת בניית תשתיות החשמל, האינסטלציה, הביוב והמים. 250,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם; 155,000 ₪ בגין השיקים שחוללו; 50,000 ₪ בגין שירותי פיקוח; 100,000 ש"ח בגין השכרת ציוד; 102,175 ₪ בגין הפסד רווח ו- 5,850 ₪ בגין שכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט. כל זאת – בתוספת מע"מ ובסך הכל – 2,542,575 ₪ ולחילופין 2,172,575 ₪. על סכומים אלו, עותרת התובעת לתוספת אחוז אחד נוסף (1%) בגין עליית המע"מ כפי שהיה בעת כריתת ההסכם, לבין שיעור המע"מ הנוכחי.
4. התובעת הכחישה את טענות התובענה שכנגד. התובעת הפנתה לתמלול הקלטת שיחה עם הנתבע, ממנו היא מבקשת ללמוד כי התנהלותו נעוצה ברצונו להפחית את תמורת הבניה באמצעות קבלן אחר, שהציג הצעת מחיר זולה מזו שנחתמה למולה. התובעת הוסיפה והפנתה לעדותו של מר נכט, ממנה עולה, לשיטתה, כי לא ניתן לתלות את החלטת הנתבע להפסיק את ההתקשרות עמה בטיב הבניה, מאחר שמר נכט פיקח מטעם הנתבע על מלאכת הבנייה באופן שוטף ובסיומו של כל שלב, אישר את התקדמות הבניה והתרשם כי נעשתה באופן מקצועי הראוי לשבח. ביחס לרכיב התביעה שכנגד של ליקויי הבניה, טענה התובעת כי המערכת ההסכמית שנערכה בינה לבין הנתבע עולה כדי חוזה קבלנות, כמובנו בחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 ולא ניתן לחייבה בליקויי בנייה, מבלי שניתנה לה ההזדמנות לתקנם, בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק זה. כן נטען, שאין לחייבה ברכיב זה, מאחר שלא הוכח כי תוקנו ליקויים בפועל ומאחר שהיה על הנתבע להפנות טענותיו כלפי מר נכט, אשר פיקח על הבניה באופן שוטף והיה עליו להתריע על קיומו של ליקוי בזמן אמת. עוד נטען, כי אין להסתמך על חוות הדעת ההנדסית שהוגשה מטעם הנתבע, בין היתר, מאחר שעריכתה נעשתה זמן רב לאחר שהתובעת עזבה את האתר; מאחר שהוגשו שתי חוות דעת הנדסיות שונות מטעם הנתבע; מאחר שחוות הדעת ההנדסית מטעם הנתבע לא התבססה על נתונים אובייקטיביים ומאחר שהיא אינה מתחשבת בתוספות הבניה שבוצעו. כן סבורה התובעת, שיש לייחס משקל משמעותי לחוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. ביחס לרכיב התביעה שכנגד של אבדן ימי עבודת הנתבע, טענה התובעת כי רכיב זה לא הוכח גם בהינתן שעמדו לרשות הנתבע מפקחי בנייה מטעמו - מר נכט והמהנדס - מר אלי בן וואליד. ביחס לרכיב התביעה שכנגד של הרחבת התקופה שבה נאלץ הנתבע להתגורר בשכירות, טענה התובעת כי הנתבע הסתיר את העובדה שעקב צו הפסקת עבודה שניתן כנגדו, הופסקה העבודה באתר למשך מעל חודשיים ימים; כי תוספות הבניה הצדיקו את העיכוב הנטען וכי היא נכחה באתר במשך 40 ימים בלבד. ביחס לטענה כי שולמו לתובעת כספים ביתר, ציינה התובעת כי הוכח שהנתבע שילם סכום של 855,000 ₪ ולא 1,000,000 ₪ כטענתו וכי מההקלטות שצורפו עולה כי הוא אף הציע לשלם לתובעת סכום נוסף של 310,000 ₪ על מנת שתסיים את בניית השלד.

תמצית טענות הנתבע

1. הנתבע טוען, כי התקשר עם התובעת בהסכם לבניית בית מעץ. לגישתו, משהוסכם על בניית בית רגיל, חלף בית העץ, בטל ההסכם שאליו מפנה התובעת, המתייחס לבית העץ. הנתבע ציין כי לאחר ביטול ההסכם לבניית בית העץ ולנוכח הדחיפות בהתחלת הבניה, שיסודה בכך שהתגורר בשכירות ובתנאי דחק – הוסכם כי התובעת תחל לבצע את עבודות הבניה בכפוף לעריכת חוזה חדש, אולם היא התחמקה מכך. הנתבע סבור, כי הצעת המחיר וטופס הזמנת העבודה, כהפניית התובעת, אינם מגבשים את המסוימות הנדרשת לכינונו של הסכם בנייה. נטען, כי במסמכים אלו אין כל התייחסות למועדי הבנייה וכן כי בהצעת המחיר צוין במפורש שייערך מפרט טכני סופי לאחר פגישה נוספת, אולם מפרט שכזה לא נערך. הנתבע מדגיש, כי הסכם לבניה רגילה שונה באופן מהותי מהסכם לבניית בית עץ, שכן בבית עץ לא קיים שלד והמבנה עצמו מהווה את מרבית הליכי בנייתו. בנוסף נטען, כי התובעת אינה קבלן רשום ולכן אף לא ניתן להכיר בתוקפו של הסכם בניה עמה, ככל שמדובר בבנייה קונבנציונלית הטעונה רישיון.
2. ביחס לטופס הזמנת העבודה, טען הנתבע כי מדובר בחוזה אחיד, שבו תניות מקפחות שדינן להיפסל; כי החתימה הנחזית על טופס זה אינה חתימתו וכי מדובר בזיוף; כי התוספת בכתב יד הנחזית על טופס זה שעניינה בפיצוי המוסכם, הוספה במועד מאוחר להתקשרות הצדדים ושלא במעמדם וכי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד שדינה להיפסל ולכל הפחות כי יש לפרשה לרעת התובעת, בהיותה מנסחת המסמך. הודגש, בהקשר זה, כי המחיר בשני המסמכים אינו זהה; כי הצעת המחיר נושאת תאריך 7.2.11, בעוד שטופס הזמנת העבודה נושא תאריך 10.2.11; כי ביום 1.6.11, נשלחה לנתבע הצעת מחיר מעודכנת; כי לדברי מר אבידן מסמכים אלו נחתמו באותו מעמד בעוד שלדברי הגב' אבידן, הם נחתמו במועדים שונים, כי לא נכחה במעמד חתימת טופס הזמנת העבודה, למרות שהתוספת בכתב יד שבו הוספה על ידה. הנתבע סבור, כי לא ניתן לקבל את הסברי התובעת ביחס לטופס הזמנת העבודה, מאחר שמדובר בטענה כבושה שאינה עולה בקנה אחד עם העובדה שנרשמה בשורה האחרונה, בחריגה מהמקום הפנוי לכתיבה ובניגוד למכלול הנסיבות.
3. הנתבע הפנה לחוות הדעת ההנדסית מטעמו וכן לעדותו של מר נכט, מהן הוא מבקש ללמוד כי עבודות הבניה שביצעה התובעת היו ברמה ירודה ונתגלו בהן ליקויים רבים וחמורים. צוין כי התובעת בנתה אך כ- 55% מהשלד, בטרם בוטל ההסכם. הנתבע הפנה בהקשר זה, לחוות הדעת ההנדסית שנערכה מטעמו על ידי מר גושן (אינג'). הנתבע הוסיף והבהיר, כי במהלך תקופת הבניה התברר לו שאיכות הבניה נגועה בליקויים רבים ומהותיים, באופן שלא התיישב עם דרישות התובעת לקבל כספים. הנתבע טוען, כי סירובו להעביר לתובעת כספים בנסיבות העניין, הביא לנטישתה את האתר ולהפסקת עבודות הבניה באופן חד צדדי. תימוכין בטענתו זו, מוצא הנתבע בהודעת הדוא"ל ששלחה התובעת ביום 19.8.11 (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע; פרו' עמ' 25 שו' 29). הנתבע סבור כי בנסיבות האמורות, התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שנטשה את האתר וחדלה מלבצע את עבודות הבניה. הנתבע הכחיש את הסכומים הנתבעים וטען כי לא ניתן לפסוק לתובעת פיצויים בגין עבודות שלא ביצעה, במיוחד בהינתן שהיא זו שהפרה את הוראות ההסכם; כי תוספת הקונסטרוקציה לא בוצעה על ידי התובעת וכי העבודות הנוספות שנטענו לא הוסכמו בין הצדדים.
4. הנתבע הפנה לחוות דעת הנדסית מטעמו, ממנה עולה כי ליקויי הבנייה שנגרמו על ידי התובעת הסבו לו נזקים בסכום של 114,840 ₪ וכן כי שווי הבנייה שביצעה בפועל הוא 674,540 ₪ בלבד, בעוד ששולם לה בסך הכל סכום של 1,000,000 ₪. מכאן, עותר הנתבע כי התובעת תשיב לו סכום של 324,460 ₪. הנתבע הוסיף וטען, כי בעקבות הפרת ההסכם מצד התובעת, הוא נאלץ להתקשר עם קבלן אחר, יקר יותר, שבגין סיום בניית השלד, שולם לו סכום הגבוה ב- 470,000 ₪ מהסכום שהיה משלם לתובעת אילולא הפרה את ההסכם. הנתבע עתר לפסיקת סכום של 100,000 ₪ בלבד בגין רכיב נזק זה. הודגש, כי התובעת נמנעה מלצלם את מצב הבנייה בעת יציאתה את האתר וכי יש לזקוף זאת לחובתה. הנתבע הוסיף וטען, כי בעקבות הצורך לפקח על התובעת ובשל הסכסוך שנוצר בעקבות התנהלותה, הפסיד 25 ימי עבודה כששוויו של יום עבודתו הוא 17,000 ₪ ובסך הכל על ביקש לשפותו בגין ראש נזק זה בסכום של 425,000 ₪. כן עותר הנתבע לפיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. התובע הוסיף ועתר לפיצול סעדיו, בטענה כי נגרמו לו נזקים שטרם התגבשו. הנתבע הכחיש את הסעדים שנתבעו על ידי התובעת. ביחס לשירותי הפיקוח, נטען כי לא הוכח כי הוזמנו שירותי פיקוח מאת מר אבנר אבידן (אביו של מר רועי אבידן – בעלי התובעת), כי התובעת אינה רשאית לתבוע בשמו וכי לא מתקיימת יריבות משפטית מולו. עוד נטען, כי רכיב השכרת הציוד לא הוכח, בין היתר, מאחר שלא צורפה כל ראייה ביחס לפרטי הציוד ומכל מקום, רכיב זה כלול בעלויות הבנייה ששולמו לתובעת. ביחס לרכיב השטרי, נטען כי סכומי השטרות כלולים ביתרת הסעדים הנתבעים.

דיון והכרעה

1. מטעם התובעת העידו מנהלה ובעליה – מר רועי אבידן והגב' גלית אבידן – רעייתו של מר אבידן ומנהלת החשבונות בתובעת. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ומר נכט. שני הצדדים תמכו טענותיהם בחוות דעת מומחים. התובעת תמכה טענותיה בחוות דעתו של המהנדס מר סבוטין, מטעם חברת אלגן הנדסה והנתבע תמך טענותיו בחוות דעתו של מר גושן. בהתאם להצעתי הדיונית כפי שנוסחה לפרו' הדיון מיום 31.5.16, ויתרו הצדדים על חקירת המומחים מטעמם (ר' פרו' הדיון מיום 11.7.16). בנוסף וכהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט – המהנדס נר שמואל מלכה (להלן: "המומחה").
2. לאחר עיון בטענות הצדדים והתחשבות בראיותיהם ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד בחלקה. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו.

בחינת המערכת ההסכמית בין הצדדים

1. שוכנעתי כי המערכת ההסכמית שבה התקשרו הצדדים ביחס לעבודות הבניה מושא התובענה, עולה כדי חוזה פסול שלא ניתן להורות על אכיפתו או על פסיקת פיצוי מכוחו. הסכמות אלו מנוגדות להוראות הדין המחייבות כי עבודות בניה הנדסיות, לרבות העבודות מושא המחלוקת, לא תבוצענה באמצעות מי שאינו קבלן רשום. הוראת סעיף 30 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובעת כי:

"חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל".

עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית בחריגה מהתחום המוגדר בהוראות הרלוונטיות, לא תבוצענה, אלא על ידי קבלן רשום המחזיק ברישיון הנדרש. על כך קובעת הוראת סעיף 14 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק רישום קבלנים"), לאמור:

"14. (א) לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית חורגים מהתחום שנקבע בתקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אלא על ידי קבלן רשום שקיבל רשיון לפי סעיף 3(ג) לענפים או לענפי משנה של עבודות אלה".

הוראת סעיף 6 לחוק זה מוסיפה וקובעת, כי:

"לא יישא אדם את התואר "קבלן לעבודות הנדסה בנאיות" או כל תואר דומה לו עד כדי להטעות ולא יתחזה אדם כקבלן לעבודות הנדסה בנאיות, אלא אם הוא רשום בפנקס".

עבודות שלד, ככלל ומבלי להתחשב בהיקפן הכספי, תבוצענה בידי קבלנים רשומים בלבד. על כך קובעת הוראת סעיף 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), התשמ"ד-1984, לאמור:

"עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד, אף אם אין היקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1".

1. על מנת לקבוע שחוזה מסוים הוא פסול, בהיותו נוגד הוראות חוק מסוימות, יש להתחקות אחר תכליתו של החוק. במסגרת בחינה זו יש להתייחס, בין היתר, לפירושו התכליתי של החוק וכן לשאלה האם אפשר להגשים את החוק על פי תכליתו, מבלי לפגוע בתוקף החוזה (ר' ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), עמ' 503). מטרתו הבסיסית של חוק רישום קבלנים היא להבטיח שעבודות הנדסה בנאיות תבוצענה רק על ידי מי שראוי וכשיר לכך. על תכלית זו ניתן לעמוד, בין היתר, מהאמור בע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.09) (להלן: "עניין טרויהפט"), שם קבע בית המשפט, בין היתר, כי:

"...המגמה של החוק הינה... "להבטיח איכות העבודות ובטחון הציבור"... למנוע מצב בו אנשים בלתי מאומנים עוסקים בעבודות בניה, וליצור מצב בו עבודת הבניה תתבצע בצורה בטיחותית יותר... המחוקק ומחוקק המשנה ראו קשר הדוק בין רישומו של הקבלן לבין מידת מקצועיותו, שהרי עצם הרישום מותנה בתנאי כשירות וניסיון מסוימים, הקבועים בחוק ובתקנות..." (ר' גם: ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ (11.9.12); בג"ץ 5188/09 התאחדות קבלני השיפוצים לשיקום, שימור ושדרוג המבנים בישראל נ' מדינת ישראל (14.3.2011); ע"א 4522/07 וורצלמן נ' בי-עזר (23.8.2012)).

לפיכך, חוזה שתכליתו ביצוען של עבודות הנדסה באמצעות מי שאינו רשאי לבצען, אינו עולה בקנה אחד עם תכלית הוראות הדין המחייבות כי עבודות מסוג זה תבוצענה באמצעות קבלנים רשומים בלבד. מכאן שמדובר בחוזה פסול. על כך נקבע, כי:

"... לו הייתה בסוד כריתתו של ההסכם הסכמה או השלמה, שהעבודה תתבצע על-ידי הקבלן למרות שאינו רשום, כי אז היה ההסכם בטל מכוח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), הפוסל חוזה שכריתתו סותרת את תקנת הציבור. אין ספק, שמסירת עבודה לעבודות בנייה לביצוע לקבלן לא רשום, כשעל-פי הדין עבודה כזו חייבת להימסר לקבלן רשום, מהווה מעשה הנוגד את החוק, מהווה עבירה ונוגד את תקנת הציבור..." (ר' ע"א 195/84 עיריית נהריה נ' ימין (10.8.86) (להלן: "עניין ימין")).

1. בהתאמת הדברים למקרה הנדון; מר אבידן אישר לפרוטוקול הדיון כי לתובעת אין רישיון בניה כדין וכן כי לא החזיקה ברישיון שכזה במועדים הרלוונטיים לתובענה (ר' פרו' עמ' 12 שו' 23). הצדדים אינם חלוקים ביחס לשאלה כי לאחר התקשרותם הראשונית שכללה הזמנת בית עץ, הוסכם ביניהם על מעבר לבנייה קונבנציונאלית, חלף בית העץ (ר' סע' 28-31 לתצהיר מר אבידן; סע' 20 לתצהיר הנתבע; סע' 11-15 לתצהירו של מר נכט). אף אין חולק כי עבודות הבנייה שבוצעו על ידי התובעת, בפועל, עובר למעבר לבנייה קונבנציונאלית וגם לאחריו, כללו בעיקרן את בניית שלד הבית. על כך ניתן ללמוד, בין היתר, מהצעת המחיר שנערכה בין הצדדים, הנושאת תאריך 7.2.11, בה צוין "בסיס המבנה – רצפת המבנה בנויה מרצפת בטון בגודל 400 מ"ר... היצוקה ע"ג כלונסאות בטון... קירות חיצוניים... שלד המבנה בנוי מקונסטרוקציית עץ..." (ר' נספח ב' לתצהיר מר אבידן). מר אבידן הוסיף והצהיר, כי במסגרת ההסכמות בין הצדדים היה על הנתבע לשלם 25% מסך התמורה "בגמר שלד המבנה" (ר' סע' 3 לתצהירו). בהמשך, הוסיף מר אבידן ותיאר כיצד ביצע בשם הנתבעת את עבודות בניית שלד המבנה (ר' למשל: סע' 5,6,17,18 לתצהירו).

ההתקשרות בין הצדדים התייחסה, בין היתר, לעבודות בניית שלד. עבודות אלו בוצעו על ידי התובעת, בניגוד להוראות המחייבות כי הן תבוצענה על ידי קבלן רשום בלבד, ללא תלות בהיקפן הכספי. מר אבידן אישר, כי התובעת לא הייתה רשומה בפנקס הקבלנים, לרבות במועד עריכת ההזמנה והצעת המחיר בין הצדדים, במועד ביצועה וגם לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים. בנסיבות אלו, אני סבור כי עסקינן בחוזה פסול בהיות תכנו או מטרתו נוגדים את הוראות החוק.

1. אין בידי לקבל את עמדתו של מר אבידן לפיה כלל העבודות שבגינן נדרש רישיון, בוצעו על ידי קבלנים מורשים מטעמו. אני סבור כי אין בטענה זו, כדי לשנות את הדרישה מהקבלן הראשי להחזיק ברישיון הנדרש. על כך נקבע, בעניין טרויהפט, לאמור:

"..."מבצע הבניה" הוגדר בסעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה, כדלקמן: "קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו; תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה מוסיפה וקובעת: "6. (א) הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו. (ב) מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה...".

תוצאת בטלות ההסכם בין הצדדים

1. כאשר מוכרז חוזה כפסול, השבה היא הסעד העיקרי הנבחן. עם זאת, על בית המשפט לנקוט במגמת ההרתעה ובמגמת הצדק. מגמת ההרתעה משקפת את האינטרס הציבורי שלא לסייע לדבר עבירה ושלא ייצא חוטא נשכר. היא מיועדת למניעת כריתתם של חוזים פסולים. מגמת הצדק מיועדת לעריכת איזון בין האינטרסים של הצדדים לחוזה ובמסגרתה נבחן כלל ההשבה. על בית המשפט לערוך איזון בין שתי המגמות הנזכרות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במקרים מסוימים, רשאי בית המשפט לחרוג מכלל ההשבה ולפסוק, משיקולי צדק, גם סעדים כקיום חיוב, או פטור מהשבה (ר' ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), עמ' 498-501). הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, קובעת, בהקשר זה, כי:

"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו".

הוראת סעיף 21 לחוק החוזים, אליה מפנה הוראת סעיף 31 הנ"ל, קובעת כי:

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".

וכך נקבע, בהקשר זה, בעניין ימין הנ"ל:

"...החוזה נגוע באי­חוקיות. וזאת משום שמטרתו לבצע עבודות קבלניות בידי קבלן שאינו רשום סותרת את היעדים שחוק רישום קבלנים, לעבודות הנדסה בנאיות בא להגן עליהם... לכן, הסעדים בהם יכול לזכות הקבלן בתביעתו הם אלו המנויים בסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), דהיינו: השבה דו-צדדית ו חד-צדדית ואכיפה מלאה או חלקית, אם צד אחד לחוזה מילא את חיובו, ובית המשפט ראה שמן הצדק להורות כך".

1. בהינתן שעסקינן בחוזה לביצוען של עבודות בניה הנדסיות שחלק מהן בוצע בפועל, לא ניתן להורות על השבה בעין. בהתחשב בנסיבותיו של המקרה הנדון, סבורני כי האיזון הראוי בין מכלול האינטרסים והמגמות, ימצא ביטויו על דרך השבה הדדית, באמצעות השבת שוויה הכספי של הבניה, כפי שבוצעה בפועל על ידי התובעת.
2. אשר להערכת שווי הבנייה כפי שבוצעה בפועל על ידי התובעת, אחזור ואציין כי התובעת טענה, כי השלימה בנייתו של כמחצית משלד הבניין וסיימה את יציקת הרצפה. לפיכך, עתרה התובעת לפסיקת סכום של של 1,021,750 ₪, בהתאם לתנאי ההסכם (ר' סע' 25 לכתב התביעה). בד בבד, טענה התובעת כי "העבודה כבר נעשתה ברוב רובה" (ר' סע' 55 לכתב התביעה). המומחה מטעם התובעת ציין בחוות דעתו כי המבנה הנבדק נמצא בשלב בניית שלד של קומה א' ללא תקרה. זאת, מבלי שהתייחס להערכת השווי של רכיבי הבנייה שבוצעו על ידי התובעת. מר נכט מסר בתצהירו כי התובעת סיימה את בנית הרצפה והממ"ד, באופן העולה כדי 25% משלד המבנה (ר' סע' 18 לתצהירו). ביחס להערכת שווי הבנייה כפי שבוצעה בפועל על ידי התובעת, בחקירתו לפרוטוקול הדיון, הבהיר מר נכט שהערכתו זו כוללת את בניית בריכת השחייה. המומחה מטעם הנתבע – מר גושן, העריך כי הבניה הקיימת עולה כדי 55% משלד המבנה ושוויה נאמד בסכום של 581,500 ₪, בתוספת מע"מ. בהצעת המחיר עצמה, צוין כי מחיר הכלונסאות, רצפת הבטון והממ"ד הוא 525,000 ₪, לא כולל מע"מ ומחיר עמודי הבטון לפרגולה הוא 45,000 ₪ ובסך הכל - 570,000 ₪.
3. בחינת הנתונים שהונחו מלפניי, מובילה למסקנה כי שווי הבנייה בפועל, תואם לסכום שצוין בחוות הדעת ההנדסית של מר גושן. התרשמתי כי הערכתו עולה בקנה אחד עם המחירים שצוינו בהצעת המחיר. כמו כן, הערכתו לא נסתרה בחוות דעת המומחה. זה האחרון לא נדרש להערכת שווי הבנייה כפי שבוצעה בפועל על ידי התובעת ומי מהצדדים לא עתר למתן הוראות בנושא. גם המומחה מטעם התובעת לא נדרש לבחינת שווי הבנייה בפועל כפי שבוצעה על ידה. בהיעדר כל ממצא שילמד אחרת, לא איתרתי מניעה מאימוץ המסקנות שבחוות דעתו של מר גושן בהקשר זה.

בד בבד, על מנת שהערכת שווי הבנייה כפי שבוצעה על ידי התובעת תשקף נכונה את עלותה, יש להביא בחשבון את הליקויים שנמצאו בה ולהפחית את עלותם.

הערכת שווי ליקויי הבנייה

1. בית המשפט יבכר חוות דעת של מומחה מטעמו בעניינים שבמומחיות וימנע מלסטות הימנה, אלא אם כן נמצאו נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (ר' ע"א 4330/07‏ מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה (5.3.09); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (31.12.88); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 569 (1998); ע"א 5509/09 עבד אלקאדר מסארווה נ' עזבון המנוח מסארווה (23.2.14)).
2. ביחס לליקויי הבנייה הנזכרים, קיבלתי את מרבית המלצותיו של המומחה כפי שפורטו בחוות דעתו. דחיתי את טענת הנתבע לפיה יש להעדיף את חוות הדעת של מר גושן על פני זו של המומחה, מהטעם שביקור המומחה נקטע בתחילתו ומהטעם שמדובר, לשיטתו, בחוות דעת שטחית וחסרה שחלק מקביעותיה אינן נחרצות. התרשמתי כי חוות דעתו של המומחה מתיישבת עם יתרת הראיות שהונחו מלפניי ועם מכלול נסיבות העניין והעדפתי את מסקנותיו על פני מסקנות חוות הדעת מטעם הצדדים. מסקנותיו של המומחה והממצאים שעליהם התבססו, לא נסתרו בשאלות הבהרה והמומחה לא נחקר לפרוטוקול הדיון. בנסיבות אלו, לא הונח מלפניי נימוק כבד משקל המצדיק סטייה ממסקנות המומחה.
3. עיון בחוות דעת המומחה מלמד, כי מרבית ליקויי הבנייה הנטענים לא היו ניתנים לאימות, או לבדיקה שתאפשר הוכחתם. כך, דחה המומחה את טענות הנתבע, אשר הסתמכו על חוות דעתו של מר גושן. ביחס לליקויי הבנייה שצוינו בסעיף 1.1.1, הבהיר המומחה כי לא הוצגה כל הוכחה שתלמד על קיומו של הליקוי המפורט בסעיף זה ומאחר שלא היה ניתן להמשיך בשלבי הבנייה, ככל שהליקוי היה קיים (ר' עמ' 4 לחוות דעתו של המומחה). ביחס לליקויי הבנייה שבסעיפים 1.1.1.1 - 1.1.15, הבהיר המומחה כי ליקויים אלו לא הוכחו; כי את חלקם לא היה ניתן לבחון, בתמונות או באתר; כי בחלקם לא צורפו אינדיקציות כחשבוניות, קבלות, או ראיות אחרות שתלמדנה על קיומם וכי חלקם תוקן, באופן שאינו מאפשר לדעת האם היו קיימים מלכתחילה ועל מי האחריות לתקנם. ביחס לליקויי הבניה שבסעיפים 1.1.2.3 – 1.1.2.4, הבהיר המומחה כי לא ניתן לעמוד על קיומם של ליקויים אלו, לנוכח סיומן של עבודות הבניה ובהיעדר אינדיקציה אחרת שתלמד על קיומם; ביחס לליקויי הבנייה שבסעיפים 1.1.2.7 – 1.1.2.9, הבהיר המומחה כי לא ניתן לקבל את טענות הנתבע בהקשרם, מאחר שלא הוכח סוג הקרקע; מאחר שהבניה הסתיימה ומאחר שטענות הנתבע הועלו ללא פירוט מספק; ביחס לליקויים המפורטים בסעיפים 1.2.1.1-1. – 2, הבהיר המומחה, כי טענות הנתבע לא הוכחו, מאחר שעבודות הבניה הושלמו; מאחר שחלקם הוא תוצאה של שינוי בתכנית, או בטעות שבה ומאחר שחלקם לא נבדק.

ביחס לליקוי המפורט בסעיף 1.1.1.6-1 – "סיתות מסתור תריס מבטון בחלונות מטבח ושירות", התרשם המומחה כי על אף שלא ניתן לבדוק אם בוצע הסיתות ומה היה היקפו, ניתן לראות בתמונה מס' 11 לחוות דעתו של מומחה הנתבע, כי הסיתות אכן בוצע. המומחה העריך ליקוי זה בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. ביחס לליקוי מס' 11.2.1 ("סגרגציה"), מתאר המומחה כי "אכן, בהתאם לתמונות נראית סגרגציה ביציקה, גם מומחה התובעת... קבע... שישנה סגרגציה... עלות התיקונים: 6,500 ₪ + מע"מ" (ר' חווה"ד המומחה, עמ' 7). ביחס לליקוי המפורט בסעיף 1.1.2.5 – "התאמת שטרבות", התרשם המומחה כי "... בהתבסס על תמונות מס' 17,18,21,22, נראה שביצוע יציקת שטרבות וחגורות בטון בוצע בצורה לקויה... לאור זאת ניתן לקבוע כי בביצוע עבודות הטיח הייתה תוספת עבודה... להערכתי תוספת העלות לכל המבנה הינה 20,000 ₪ + מע"מ". ביחס לליקוי מס' 1.1.2.5 ("שטרבות"), התרשם המומחה כי "... ניתן לקבוע כי בביצוע עב' הטיח הייתה תוספת עבודה שצריכה "לכסות" על ביצוע החגורות ע"י ביצוע חיזוקים במפגש החגורות לקירות הבניה, סיתות בליטות וכדו'... להערכתי תוספת העלות לכל המבנה הינה 20,000 ₪ + מע"מ" (שם, עמ' 8).

ביחס לליקויים מסוימים, חוות דעתו של המומחה לא התגבשה לכדי מסקנה מבוססת המעוגנת בממצאים עובדתיים, באופן שאינו מאפשר לבסס על פיה ממצא עובדתי פוזיטיבי. כך, ביחס לליקוי המפורט בסעיף 1.1.1.6-2 – "סיתות פתח בעמוד חיצוני למבנה – פתח שלא בוצע", התרשם המומחה כי ניתן לראות בתמונה שאכן בוצע סיתות, אך התרשם מקיומו של ספק ביחס למקורו. המומחה ציין, כי "יתכן כי הסיתות הינו עקב אשמת הקבלן וייתכן עקב שינויים ו/או חוסר בפרטי התכנון". בהיעדר ממצא מהימן המטיל את האחריות לקיומו של ליקוי זה לפתחה של התובעת, לא מצאתי לנכון לחייבה בעלותו.

ביחס לליקוי המפורט בסעיף 1.1.2.6 – "נדבך חוצץ רטיבות / פרטי איטום", התרשם המומחה כי על פי התמונות ניתן להבחין ש- "לא בוצע חוצץ רטיבות על פני רצפת הבטון מתחת לשורת הבלוקים הראשונה... בשלב זה לא ניתן להוסיף איטום ויש להסתמך על ביצוע האיטום החיצוני... לאור זאת אין באפשרותי להעריך עלות התיקו (צ"ל – "תיקון", א.י.)... במידה והתובעת אחראית על ביצוע האיטום, אני מציע להטיל עליה אחריות ל-3 שנים או להקצות כ- 25,000 ₪ + מע"מ עבור תיקוני איטום בעתיד". סבורני כי ממצאים אלו מלמדים על קיומו של נזק שלא התגבש די הצורך, נכון למועד הדיון המתמשך בתובענה. נחזה כי אין המדובר בהיסק מגובש של המומחה, כי אם בהצעה להטלת אחריות או לפיצוי כספי עתידי בגין נזקים שלא ניתן לכמתם גם בשלב המתקדם הנוכחי. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון לחייב מי מהצדדים בהקשר זה.

ביחס לליקוי המפורט בסעיף 1.2.1.1 – "לא בוצעו חיבורים תקניים בשינוי כיוון אנכיים", הבהיר המומחה כי "בהסתמכות על התמונות... אכן בוצע שינוי כיוון זרימה... בניגוד לדרישות... כיוון שעב' הבניה הסתיימו... לא ניתן לבצע התיקון כיום... אף כי הדבר אינו מסיר מאחריות הקבלן... למפקח על הבניה ישנו תפקיד משמעותי ע"י כך שעליו להעמיד הקבלן בטעותו ולדרוש ביצוע התיקונים. יש לפצות בעל הנכס עבור תיקונים שיידרשו בעתיד עקב סתימות בסך מוערך כ- 20,000 ₪ + מע"מ". גם כאן, בהיעדר היסק מגובש כי האחריות לקיומו של ליקוי זה מוטלת על התובעת ובהינתן כי מדובר בנזק עתידי שטרם התגבש, לא מצאתי לנכון להפחית רכיב זה משווי עבודות הבנייה שבוצעו על ידי התובעת.

1. בנסיבותיה הייחודיות של תובענה זו, לא מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת לפיה היה על הנתבע להקטין את נזקיו באמצעות העסקת מפקח בנייה, או את הטענה החילופית לפיה האחריות לליקויים מוטלת על המפקחים מטעם הנתבע, בדמותם של האדריכל - מר נכט והמהנדס - מר אלי בן וואליד. עדותו של מר נכט, לפיה כל העבודות שבוצעו על ידי תובעת אושרו על ידו ועל ידי מר בן וואליד, לא נעלמה מעיניי (ר' פרו' עמ' 35 שו' 15-21, כהפניית התובעת). אולם, כנזכר, המקור הנורמטיבי לחיוב התובעת בליקויי הבנייה, נעוץ בהשבה הדדית, כפועל יוצא של ההסכם הפסול בו התקשרו הצדדים. אכיפת מנגנון ההשבה מחייבת אמדן של שווי עבודות הבניה שבוצעו על ידי התובעת. ליקויי הבנייה מהווים, אפוא, מרכיב אינהרנטי לאמדן זה, שאותו ראיתי לנכון לאמוד בפני עצמו ולהפחיתו משווי כלל העבודות שבוצעו. לפיכך, לא מצאתי להורות על השבת שווין של עבודות הבנייה, ללא הפחתת מרכיב ליקויי הבנייה שבה. טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה של התובעת, לפיה עבודות הפיקוח בוצעו על ידה, באמצעות מר אבנר אבידן - אביו של מר רועי אבידן. התובעת לא הבהירה אילו מהעבודות היו תחת פיקוחם של מר נכט, או מר בן וואליד ואילו היו תחת פיקוחו של מר אבידן.
2. אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות הוגנת לתקן את הליקויים הנטענים, בטרם סילוקה מהאתר וזאת מכוח הוראת סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974. טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה שכנגד מטעם התובעת ולכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. למעלה מן הצורך, בהינתן שעסקינן בחוזה פסול, לא ניתן להחיל על הצדדים את הוראותיו של חוק זה. במיוחד כך, שעה שתכליתה של קביעה זו היא לוודא שעבודות בנייה הנדסיות לא תבוצענה, אלא על ידי קבלנים רשומים. לפיכך, אין לחייב את הנתבע לחזור ולאפשר לתובעת לבצע עבודות בנייה הנדסיות בניגוד להוראות הדין. אף לא נסתרה טענת הנתבע, לפיה התובעת עזבה את האתר בעקבות המחלוקת הכספית שנתגלעה בין הצדדים וסירבה להמשיך ולבצע את עבודות הבנייה, עד לקבלת תשלומים נוספים, חלקם בגין עבודות בנייה שבוצעו זה מכבר וחלקם בגין תשלומים עתידיים שטרם בוצעו. במכתבה מיום 19.8.11, ציינה התובעת, כי: "עקב שיחתנו מתאריך 19.8.11 וסירובך לשלם אנו נפסיק את העבודה בשטח עד לקבלת התשלום שבנדון, והסדר התשלומים העתידיים" (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע). מר אבידן אישר זאת בחקירתו, כאשר נשאל: "ש: האם זה נכון שאתה במהלך חודש אוגוסט שלחת דוא"ל למשה ובו הודעת לו שלאור העובדה שהוא לא משלם לך, אתה לא מתייצב לעבודה. ת: נכון. מגיע לי כסף. אני לא יכול גם לעבוד וגם לא לקבל כסף. ש: תאשר לנו שמאותו זמן והלאה ששלחת את הדא"ל לא חזרת לאתר. באמצע אוגוסט. ת: אני יכול לומר שמכיוון שעבר הרבה מאוד זמן בוצעה שיחה במהלך חודש אוגוסט איתי ועם הנתבע, במהלכה הוא הבהיר לי שהוא לא מתכוון לשלם כסף ולכן אמרתי שאני לא יכול לבוא לעבוד ועדיין ביקשתי שיבוא להסדיר את התשלום" (ר' פרו' עמ' 25 החל משו' 29).
3. לא נעלמה מעיניי אף טענת התובעת לפיה הנתבע נהג בחוסר תום לב, בכך שהפציר בה לשנות את תנאי הצעת המחיר שנערכה ביניהם ולהפחית מהתמורה סכומים ניכרים בהיקף של 500,000 ₪, חרף העובדה שהסכים לתנאי התשלום מבעוד מועד (ר' פרו' עמ' 37 שו' 21-23, כהפניית התובעת). כמו כן, מקובלת עליי טענת התובעת, לפיה גם לאחר מועד הקרע בין הצדדים, הפציר הנתבע בתובעת כי תשלים את עבודות הבנייה בכפוף לתשלום סכום נוסף של 310,000 ₪ (ר' פרו' עמ' 43 שו' 21-26). לאור התוצאה שאליה הגעתי, לפיה ההסכמות שנערכו בין הצדדים עולות כדי חוזה פסול, אין בטענה זו כדי לשנות ממסקנתי.
4. סיכומו של נושא זה - שווין של עבודות הבנייה נאמד, כזכור, בסכום של 581,500 ₪ בתוספת מע"מ. הליקויים שלגביהם התקבלה חוות דעתו של המומחה (1-1.1.1.6 ו- 1.1.2.5), נאמדים בסכום כולל של 28,000 ₪, בתוספת מע"מ. בהפחתת סכום זה מסכום ההשבה, יוצא כי על הנתבע להשיב לתובעת סכום של 553,500 ₪ בתוספת מע"מ כשיעורו הנוכחי ובסך הכל - 647,595 ₪. בהינתן כי הנתבע שילם לתובעת סכום כולל של 850,000 ₪ (ר' סע' 44 127, 129, 142 לסיכומי התובעת; סע' 77 לסיכומי הנתבע; פרו' עמ' 38 שו' 21 לחקירת הנתבע) - יוצא כי שולמו לתובעת סכומים העולים על סכום ההשבה שלו היא זכאית, בשיעור של 202,405 ₪. לפיכך, כפועל יוצא של מנגנון ההשבה הדדית, על התובעת להשיב סכום זה לידי הנתבע.

בחינת יתרת רכיבי התובענה העיקרית

1. לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשאת ברכיבי התביעה הנעוצים באכיפת "התמורה החוזית" (ר' סע' 100 לסיכומי התובעת), בדמות סכומים של 623,500 ₪ ולחילופין 253,500 ₪, בגין השלמת בניית השלד; 340,000 ₪ בגין השלמת תמורת בניית רצפת הבטון והממ"ד; 203,000 ₪ בגין שינוי הקונסטרוקציה מעץ לבנייה רגילה; 52,200 ₪ בגין יציקת עמודי בטון; 258,370 ₪ בגין תוספות בניה; 408,700 ₪ בגין תמורת בניית תשתיות החשמל, האינסטלציה, הביוב והמים; ו- 250,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם. בהינתן כי עסקינן בחוזה פסול שבעטיו הוריתי על השבה הדדית, אני סבור כי התובעת אינה זכאית לתשלום העולה על שווין של עבודות הבנייה שביצעה בפועל ולא ניתן לאכוף את התמורות החוזיות שלהן היא עותרת, לרבות אלו העוסקות בפיצוי המוסכם.

אוסיף ואציין, בהקשר זה ובבחינת למעלה מן הצורך, כי אין בידי לקבל את טענות התובעת לפיהן יש לאמוד את עלות השלד בהתאם לתנאי התשלום הנקובים בהצעת המחיר. תנאי התשלום שבהצעת המחיר אינם מלמדים על עלותם של מרכיבי הבנייה השונים, אלא על מועדי התשלום. כך, בהצעת המחיר יוחד פרק נפרד, תחת הכותרת "עלויות", שבו צוינו עלויות הביצוע בגין מרכיבי הבנייה השונים, כזו הלשון – "מחיר בית העץ – 1,555,000 ₪ מחיר כלונסאות + רצפת בטון (700 מ"ר) + ממ"ד – 525,000 ₪ עמודי בטון לפרגולה – 45,000 ₪..." (ר' עמ' 2 להצעת המחיר, נספח ב' לתצהיר הנתבע). תנאי התשלום, המצוינים תחת כותרת נפרדת, מלמדים על מועדי התשלום. במסגרת פרק זה צוין, למשל, כי 30% מסך הצעת המחיר ישולם בחתימת חוזה; 20% בגמר רצפת בטון וממ"ד; 25% בגמר שלד המבנה; 10% בגמר מערכות חשמל ותקשורת; 10% בגמר מערכות מים וביוב ו- 5% בסיום המבנה. לא ניתן להסיק ממועדי התשלום המפורטים תחת הכותרת "תנאי תשלום", על עלותם של מרכיבי הבנייה לגופם.

1. דחיתי את טענת התובעת לחיוב הנתבע בסכום של 50,000 ₪ בגין שירותי פיקוח שניתנו לנתבע מאת אביו של מר אבידן – הוא מר אבנר אבידן. לא הונחה מלפניי ראייה אובייקטיבית בתימוכין בטענה זו. מר אבנר אבידן לא הובא למתן עדות מלפניי ולא ברור כיצד נטען כי שימש כמפקח עבור הנתבע, בהיותו עובד מטעם התובעת ואביו של מנהלה – מר אבידן. כנזכר, לא ברור כיצד טענה זו מטעם התובעת, מתכתבת עם גרסתה לפיה הנתבע העסיק שני מפקחים באתר (מר נכט ומר בן וואליד – ר' סע' 114 לסיכומי התובעת). לא הובהר, אפוא, כיצד ניתן לקבל טענה לקיומו של מפקח בניה שלישי, בדמות אביו של מנהל התובעת.
2. דחיתי את טענת התובעת לפיה יש לחייב את הנתבע בסכום של 102,175 ₪ בגין הפסד רווח עתידי. כפי שציינתי, הצדדים אינם זכאים לפיצוי העולה על השבת התמורה ההדדית שמי מהם נתן לרעהו במסגרת ההסכמות שנערכו ביניהם ומרכיב הרווח אינו נכלל במסגרת התמורות שעל הצדדים להשיב האחד לרעהו. יתרה מכך, לבד מטענת התובעת לקיומו של רכיב זה, לא הונחה מלפניי ראיה שתלמד על אופן חישובו. אף לא מצאתי מקור לקיומו של רכיב זה במסגרת הצעת המחיר שנערכה בין הצדדים.
3. התובעת לא נשאה בנטל ההוכחה לטענתה כי יש לחייב את הנתבע בסכום של 100,000 ₪ בגין השכרת ציוד. קיבלתי את עמדת הנתבע, לפיה התובעת לא הציגה רשימה של אותו ציוד, או תיעוד המלמד על אודות ציוד זה, פרטיו והיקפו. בהיעדר ראיה אובייקטיבית בתימוכין בנכונות טענה זו, נחזה כי מדובר בטענה בעלמא שאין לקבלה. אוסיף ואציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא הובהר מדוע יש לחייב את הנתבע בגין ציוד ששימש לבניה, בנפרד מעלות הבנייה בכללותה. אין בהצעת המחיר כל התייחסות לחיוב נפרד בגין הציוד שישמש לבניה. בנוסף, כפי שציינתי לעיל, המומחה מטעם הנתבעת העריך את שווי הבנייה הקיימת בכללותה, בסכום של 581,500 ₪ (בתוספת מע"מ) והערכתו לא נסתרה בחוות הדעת של המומחה, או בחוות הדעת מטעם התובעת.
4. דחיתי את טענת התובעת ביחס לציוד שהותירה באתר הבניה, בסכום של 600,000 ₪ (ר' סע' 49 לכתב התביעה; סע' 46 לתצהירו של מר אבידן). טענה זו הושמטה מסיכומי התובעת ונחזה כי נזנחה (ר' ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן (16.6.95); רע"א 3642/15 שלמה אדרי שירותי חשמל בע"מ נ' אדרי (9.6.15)). אף לא צורפה כל ראיה בתימוכין בטענה זו. מר אבידן לא ידע להשיב בחקירתו מדוע לא הגיש רשימה של אותו ציוד (ר' פרו' עמ' 26 שו' 23-25).
5. אתייחס לרכיב השיטרי שבתביעה וכך גם להוצאות התובעת בגין שכר טרחתו של המומחה מטעמה בסכום של 5,850 ₪ בהתאם לתוצאתו הסופית של הדיון.

בחינת יתרת רכיבי התביעה שכנגד

1. אינני מקבל את טענת הנתבע, לפיה על התובעת לשאת בנזק שנגרם לו עקב התקשרותו עם קבלן אחר, שלו נאלץ לשלם מחיר יקר יותר עקב הדחיפות שבהתחלת העבודה. טענה זו לא נתמכה בהסכם בניה המלמד על המחיר לביצוען של עבודות הבניה על ידי אותו קבלן. לא שוכנעתי כי ניתן ללמוד על נכונותה מהחשבוניות שצורפו (ר' נספחים ב1-ב2 לתצהיר הנתבע). בחשבונית מס' 451 צוין כי התשלום בסך 285,000 ₪ הנו "על חשבון בניית וילה שלד..." ובחשבונית מס' 453 צוין כי התשלום הנו "על חשבון בניית וילה גמר שלד...". אינני סבור שמלל זה מלמד כי מדובר בתשלום עבור השלמת השלד בלבד, במובחן מתשלום על חשבון בניית ה-"וילה". טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שחרף גרסה לקיומו של נזק בסכום של 545,000 ₪, השלמת בניית השלד הוערכה על ידי מר גושן בסכום של 370,000 ₪ וכן עם העובדה שהנתבע עתר לבסוף לפסיקת פיצוי של 100,000 ₪ בלבד בגין רכיב נזק זה (ר' סע' 98 לסיכומי הנתבע).
2. אינני מקבל את טענת הנתבע, לפיה נאלץ לפקח על עבודות הבניה שביצעה התובעת בעקבות התנהלותה ובשל כך הפסיד 25 ימי עבודה, ששוויו של כל אחד מהם נאמד בסכום של 17,000 ₪ ובסה"כ 425,000 ₪. הנתבע לא נשא בנטל הראייה להוכחת טענה זו. הנתבע לא הניח כל ראייה שתלמד באלו ימים נאלץ להיעדר מעבודתו ועיון בתצהירו נחזה כי מדובר בהערכה שאינה מבוססת דייה. על כך הצהיר הנתבע, כי: "בשל הצורך שלי לפקח מקרוב על עבודת הנתבעת ובשל הסכסוך שנוצר... אני מעריך כי עד כה הפסדתי 25 ימי עבודה ומדובר בהערכה נמוכה מאוד" (ר' סע' 74 לתצהיר הנתבע). גם מסיכומיו, ניתן ללמוד כי מדובר בהערכה בלבד, לאמור: "...נזקיו של התובע שכנגד הועמדו רק על 25 ימי עבודה... 25 ימי היעדרות הינם תוצאה מתבקשת והגיונית נוכח התנהלותה הקלוקלת של הנתבע שכנגד..." (ר' סע' 98 לסיכומי הנתבע). יתרה מכך, טענת הנתבע אינה מתיישבת עם נוכחותם של מפקחים אחרים באתר (ר' פרו' עמ' 35 שו' 15-21), או עם העובדה שהנתבע לא הראה כי הוא בעל הידע והכישורים הנדרשים לפיקוח על עבודות בניה הנדסיות. אף לא איתרתי בטענות הנתבע כל הסבר לשאלה מדוע נאלץ לפקח על הבניה בעצמו, כטענתו, במקום לשכור את שירותיו של מפקח אחר, בעל ידע וכישורים הולמים ובכך להקטין את נזקיו הנטענים.
3. אין בידי אף לקבל את טענת הנתבע, לפיה נאלץ להאריך את תקופת השכירות של דירת מגוריו בששה חודשים נוספים, כתוצאה מהעיכובים בבניית ביתו. מר אבידן מסר, אמנם, כי התחייב לסיים את הבית בתוך 90 ימים (ר' פרו' עמ' 17 שו' 19-25). עם זאת, נחזה כי התחייבותו התייחסה לבניית בית העץ, בטרם הוחלט על המעבר לבנייה רגילה. מר אבידן נשאל, שם: "ש. בנספח א' יש שם מקום שבו כתוב אבידן מתחייבת לסיים את המבנה תוך _ ימים. לא כתוב. למה לא מילאת את מועד הסיום. ת: סגרנו שזה יהיה 90 ימים. לא יודע למה לא רשום פה. ההסכם היה 90 ימים...". נתון זה מתיישב אף עם גרסתו של מר נכט, ממנה עולה כי רק לאחר שעבודות הבנייה החלו, "הלך משה (הנתבע – א.י.) והשתכנע והבין... לשוב לבנית הבית בדרך של בניה קונבנציונלית... כשמשה התרצה והסכים לדעתי קיימנו מספר פגישות משותפות עם רועי כדי ליישם את החזרה לבניה קונבנציונלית..." (ר' סע' 10-12 לתצהירו של מר נכט). בנסיבות אלו, קיים קושי מובנה לקבל את עמדת הנתבע, לפיה בנייתו המלאה והרגילה של בית בהיקף של מאות מ"ר, תסתיים בתוך 90 ימים בלבד. בהיעדר ראיה שתלמד על סד הזמנים שלו התחייבה התובעת לסיים את בניית הבית בבנייה רגילה, לא ניתן לקבוע כי התובעת לא עמדה במועדי הבניה אליהם התחייבה וכי נגרמו לנתבע נזקים כתוצאה מכך. הנתבע עצמו טוען לאי-קיומו של הסכם מחייב (ר' סע' 17 לסיכומיו) ולנוכח היות החוזה פסול, לא ניתן לאמץ את הטענה כי הוא זכאי לפסיקת פיצויים בגין הפרת הוראותיו.
4. דחיתי גם את טענת הנתבע לפיה יש לפסוק לזכותו פיצוי בגין עוגמת נפש. כזכור, עבודות הבניה החלו בתחילת חודש מרץ 2011 והופסקו כבר ביום 7.3.11. ביום 25.5.11, ניתן היתר הבניה שבעקבותיו הותר המשך ביצוע עבודות הבניה. חלק ניכר מהעיכוב בבניית הבית נעוץ בהיעדרו של היתר בניה ובצו הפסקת העבודה. בנוסף וכפי שקבעתי לעיל, במועדים הרלוונטיים לתובענה, התובעת לא הייתה רשומה בפנקס הקבלנים ולא הובהר מדוע בחר הנתבע להתקשר עמה לצורך בניית ביתו, חלף בחירה מתבקשת בקבלן רשום. לא נטען שהוצג לנתבע מצג שווא ביחס להיות התובעת קבלן רשום. אף לא הובהר מדוע התקשר הנתבע עם התובעת בהצעת מחיר שלא כללה פירוט מועדים ביחס לכל שלב בבנייה.

סוף דבר

1. ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, דחיתי את התביעה העיקרית וקיבלתי את התביעה שכנגד בחלקה. לנוכח קביעתי כי המערכת ההסכמית שנערכה בין הצדדים עולה כדי חוזה פסול, שתוצאתו היא השבה הדדית ולנוכח התרשמותי כי שולמו לתובעת כספים ביתר, העולים על שווי העבודות שביצעה בפועל - אני מורה לתובעת לשלם לנתבע סכום כולל של 202,405 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.
2. התנגדויות הנתבע לבקשות לביצוען של השטרות במסגרת תיקי ההוצאה לפועל מתקבלות והפקדונות שהפקיד הנתבע במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, יושבו לידיו.
3. בהתחשב בתוצאה שאליה הגעתי בהשוואה לסעדים ההדדיים שנתבעו, בהתנהלותם של הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, 24/5/18, בהעדר הצדדים.