1. בתיק זה ניתן, ביום 24.5.18, פסק דין ע"י המותב שדן בתיק בערכאה זו – כב' השופט יקואל. במסגרת פסק הדין, נדחתה התביעה העיקרית שהוגשה ע"י התובעת נגד הנתבע, ואילו התביעה שכנגד התקבלה בחלקה.

הבסיס לדחיית התביעה העיקרית היה מסקנתו של ביהמ"ש כי החוזה שהשתכלל בין הצדדים ואשר התובעת תבעה כספים המגיעים לה, לטענתה, מכוחו, היה הסכם פסול, כמשמעות מושג זה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 ("חוק החוזים"). זאת, מאחר שהעבודות שבוצעו ע"י התובעת עפ"י ההסכם שהשתכלל בין הצדדים, היו עבודות אשר עפ"י הדין יש לבצען ע"י קבלן רשום, ואילו התובעת אינה קבלן רשום.

1. התובעת הגישה ערעור על פסק הדין, וביום 13.2.19 בדיון שהתקיים לפני ערכאת הערעור, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט והגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כדלקמן:

"אנו מאשרים את הסכמת הצדדים דלעיל להחזרת העניין לבית משפט קמא, לצורך בחינת הטענות הנוגעות לאי חוקיות ההסכם וכל הנובע מהן, נוכח העובדה שעניין זה הועלה על ידי בית המשפט בפסק הדין אך לא ניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס אליו, אנו מורים על ביטול פסק הדין בכל הנוגע לאי חוקיות ההסכם והנובע ממנו".

התיק הוחזר לבית משפט זה, ונותב למותב זה. בקשת התובעת לקבוע כי יש להחזיר את הדיון למותב המקורי שדן בו נדחתה בהחלטת סגנית הנשיאה, והערעור על החלטה זו נדחה.

1. הצדדים חלוקים בשאלה מה היקף השתרעותה של הסוגיה שלשמה הוחזר הדיון לבית משפט זה, ובפרט בשאלה אם יש מקום לשמיעת ראיות, או שמא רק לטיעון משפטי.

התובעת טענה כי לאור לשונו הרחבה של פסק הדין, לפיו הוחזר העניין לערכאה זו "לצורך בחינת הטענות הנוגעות לאי חוקיות ההסכם וכל הנובע מהן", הרי ש"כל טענה כל עילה וכל סעד שהועלו על ידי התובעת במסגרת ההליך ונדחו רק מהטעם שמדובר בהסכם בלתי חוקי יש לדון בהן מחדש ולמעשה לראשונה". התובעת טענה, כי ככל שמותב זה יגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע המותב המקורי שדן בתיק, דהיינו כי מדובר בהסכם חוקי ותקף, אזי תוכרענה טענות התובעת, העילות והסעדים, על יסוד החומר הקיים בתיק, לרבות תצהירים, ראיות וסיכומים.

בכלל זאת, טענה התובעת כי זכות הטיעון שיש ליתן לה בסוגיית אי חוקיות ההסכם וכל הנובע ממנו, כמתחייב מפסק הדין שניתן בערכאת הערעור, כוללת גם את הזכות להביא ראיות לביסוס הטיעון, וזאת, בין היתר, בהתחשב בכך שעפ"י קביעת ערכאת הערעור בפסק הדין שנתנה "עניין זה הועלה ע"י בית המשפט בפסק הדין אך לא ניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס אליו".

התובעת הטעימה, כי הראיות שבדעתה להביא הן ראיות המוכיחות את טענתה כי קבלן המשנה שביצע את העבודה בפועל בשטח מטעמה הוא קבלן רשום, והדגישה כי מדובר בהבאת ראיות לצרכי זהירות בלבד, שכן עיון בחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט עובר למתן פסק הדין – לרבות פרוטוקולים וכתבי טענות – מלמד כי אין בכך כל צורך, מקום בו אין מחלוקת כי העבודות בוצעו ע"י קבלן משנה מטעם התובעת, וכי הקבלן שביצע את העבודות מטעם התובעת הוא קבלן רשום והנתבע מעולם לא טען אחרת; ומקום בו מן הראיות שהונחו בפני בית המשפט, לרבות עדות מנהל התובעת, שלא נסתרה, עולה כי העבודות בוצעו בפועל ע"י קבלן רשום.

הנתבע מצידו טען, כי אין כל הצדקה להתיר הבאת ראיות, ויש לאפשר השלמת טיעון משפטי בלבד, בדרך של סיכומים, בסוגיית אי חוקיות החוזה. הנתבע הטעים כי מעיון בפרוטוקול הדיון בערעור ברור כי רק לכך הסכים בא כוחו והסכמה זו היא שקיבלה תוקף של פסק דין, ואף נוסחו של פסק הדין, העוסק ב"בחינת טענות" מלמד כי הכוונה לטיעון בלבד ללא הבאת ראיות. הנתבע הדגיש, כי הטענה שהתובעת אינה קבלן רשום הועלתה כבר בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע, כך שהייתה לתובעת הזדמנות להביא כל ראיה שחפצה על מנת לשלול טענה זו אך היא לא עשתה כן, ואין לאפשר לה כעת "מקצה שיפורים" להבאת ראיות, כשברור שלא זו הייתה כוונת ערכאת הערעור.

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי עיין היטב בחומר המצוי בתיק ואף בהליך שהתנהל בערכאת הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה לאפשר הבאת ראיות בתיק ויש להסתפק בשמיעת טענות בלבד, על יסוד החומר הקיים בתיק.

להלן אפרט בקצרה את הבסיס למסקנתי זו.

1. כפי שנטען בצדק ע"י הנתבע, הטענה העובדתית כי התובעת אינה קבלן רשום נטענה כבר בכתב ההגנה, כך שהתובעת יכולה הייתה להביא ראיות להוכחת טענתה כי העבודות בוצעו ע"י קבלן רשום במסגרת ראיותיה, והיא בחרה להסתפק בעניין זה בעדותו של מנהל התובעת מר אבידן.

המותב המקורי שדן בתיק, התייחס בפסק הדין לעדותו של מר אבידן ואף התייחס מפורשות ובאופן קונקרטי לטענת התובעת כי העבודות בוצעו ע"י קבלן רשום מטעמה של התובעת (ראו סעיף 17 לפסק הדין). המותב המקורי לא קבע ממצא עובדתי בסוגייה זו (דהיינו האם העבודות בוצעו ע"י קבלן משנה מטעם התובעת שהוא קבלן רשום), וזאת מאחר שהיה בדעה כי גם אם כך היה, הרי שאין בכך כדי לענות על דרישת החוק כי על הקבלן הראשי להחזיק ברישיון הנדרש (שם).

1. ערכאת הערעור אמנם ביטלה חלק זה של פסק הדין, וזאת מן הטעם שלא ניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לעניין אי החוקיות, אך מעיון מדוקדק בהליך שהתנהל לפני ערכאת הערעור – לרבות בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם התובעת – עולה כי הבסיס לקביעה זו לא היה בכך שלא ניתנה לצדדים הזדמנות להביא ראיות להוכחת טענה עובדתית זו או אחרת העומדת בבסיס קביעת אי החוקיות, אלא מן הטעם שלא ניתנה לצדדים זכות טיעון בסוגיה המשפטית של אי חוקיות החוזה ותוצאותיה.
2. כידוע, עפ"י הדין, לא כל אי התאמה בין החוזה, כריתתו, מטרתו, תכנו או ביצועו, לבין הוראות חוק זה או אחר, בהכרח מביאה את החוזה בגדרי "חוזה פסול" כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים, והדבר תלוי במכלול נסיבות העניין, לרבות בתכלית החקיקה אשר הוראותיה הופרו (ראו הדיון בסעיפים 15-16 לפסק הדין, וכן ראו בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4), 749 (15.11.95)).

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים מוחלות על הסכם פסול הוראות סעיף 19 ו – 21 לחוק החוזים, הקובעות כלל של בטלות והשבה הדדית, בצירוף קביעת הוראה למקרה בו ההשבה "בלתי אפשרית או בלתי סבירה. יתר על כן, במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים, מסור לבית המשפט שיקול דעת להחליט, במקרים המתאימים, כי לא יחול הכלל של בטלות והשבה הדדית, ותחת זאת "אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו".

עיון בהליך שהתנהל בפני המותב הקודם שדן בתיק מעלה, כי בשתי סוגיות אלו – הן בשאלה האם העובדה שהתובעת אינה קבלן רשום מביאה את החוזה בגדרי "חוזה פסול" כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים; והן בשאלת תוצאותיו של החוזה הפסול בנסיבות מקרה זה, בראי הוראות סעיפים 21 ו – 31 לחוק – לא ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון. בנוסף, גם ביחס לשאלה, האם די בכך שקבלן המשנה שביצע את העבודות הוא קבלן רשום כדי לענות על דרישות החוק לא טענו הצדדים.

1. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור ובהליך שהתנהל לפניה מעלה, כי זהו הבסיס להחלטתה של ערכאת הערעור להחזיר את הדיון לערכאה זו, וכי לא היה בכוונתה להתחיל את ההליך מראשיתו, לרבות הבאת ראיות.

הדבר עולה, ראשית, מלשונו של פסק הדין– העוסק ב"בחינת הטענות הנוגעות לאי חוקיות ההסכם וכל הנובע מהן" – בחינת הטענות, ולא הבאת ראיות. כפי שציינתי לעיל, הטענה העובדתית שהיוותה בסיס לטענת אי החוקיות – דהיינו העובדה שהתובעת אינה קבלן רשום – נטענה בכתב ההגנה, בתצהיר הנתבע, ומנהל התובעת נחקר אודותיה. בנסיבות אלו, חזקה על ערכאת הערעור, שאילו סברה כי יש מקום לאפשר חריגה מהכלל הרגיל, ולאפשר לתובעת "מקצה שיפורים" להבאת ראיות שלא הובאו על ידה במסגרת ההליך המקורי – היתה קובעת זאת במפורש.

שנית, עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים לפני ערכאת הערעור מעלה כי ב"כ הנתבע התנגד מפורשות להחזרת הדיון לערכאה זו ככל שמשמעותה תחילת ההליך מראשיתו, והדגיש כי יסכים להחזיר את הדיון רק על מנת לאפשר לצדדים זכות טיעון לעניין אי החוקיות. לאחר שערכאת הערעור הבהירה את הצעתה, נאות ב"כ המשיב לקבלה. מהשתלשלות זו אני למדה כי אכן הכוונה הייתה להחזרת הדיון רק לצורך השלמת טיעון בסוגיות אי החוקיות ולא לצורך הבאת ראיות.

שלישית, עיון בהודעת הערעור שהגישה התובעת מעלה, כי היא עצמה לא טענה כי לא התאפשר לה להביא ראיות בסוגיה זו, אלא תקפה את נכונות מסקנתו של בית המשפט בפסק הדין, בהתחשב בראיות שהובאו לפניו. גם בטיעונה לפניי הדגישה התובעת כי די בראיות שהובאו מטעמה במסגרת ההליך כדי להוות בסיס מספיק לקביעה כי קבלן המשנה מטעמה היה קבלן רשום ולשלילת מסקנת אי החוקיות. כפי שציינתי לעיל, המותב שנתן את פסק הדין אף התייחס במפורש לטענה עובדתית זו (דהיינו כי העבודות בוצעו באמצעות קבלן משנה שהוא קבלן רשום) אף שלא הכריע בה.

1. הנה כי כן, לתובעת ניתנה הזדמנות במסגרת ההליך להביא ראיות להוכחת טענתה העובדתית כי העבודות בוצעו ע"י קבלן משנה מטעמה שהוא קבלן רשום, והיא הביאה את הראיות שבחרה להביא לצורך כך. מפסק הדין שניתן ע"י ערכאת הערעור – עפ"י נוסחו ועל רקע ההליך שהתנהל בפני ערכאת הערעור – לא עולה בשום צורה כי יש לאפשר לתובעת להשלים ראיות בסוגיה זו, אלא אך ורק לאפשר לצדדים להעלות את טענותיהם בעניין אי חוקיות החוזה וכל הנובע ממנה, על יסוד החומר הקיים בתיק – אפשרות שלא ניתנה להם עובר למתן פסק הדין.

לאור האמור אני קובעת כי בהתאם לפסק הדין שניתן בערכאת הערעור, ישלימו הצדדים טיעון, ללא הבאת ראיות, בסוגיית אי חוקיות החוזה וכל הנובע ממנה.

ודוק. בשלב זה אינני קובעת ממצא בשאלה האם הוכח במידה הנדרשת כי העבודות בוצעו ע"י קבלן משנה מטעם התובעת שהוא קבלן רשום, ושמורה לצדדים זכות טיעון גם בעניין זה, על יסוד הראיות הקיימות בתיק.

1. הצדדים יבואו בדברים ביניהם ויחתרו להסדר דיוני להשמעת סיכומים בסוגייה זו. ככל שלא יודיעו הצדדים אחרת עד ליום 15.9.19, ייחשבו כמסכימים לכך שהסיכומים יוגשו בכתב, ויינתנו הוראות לעניין היקף הסיכומים ומועד הגשתם.

תפ ליום 15.9.19 למעקב אחר קבלת הודעת הצדדים ומתן הוראות בהתאם.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.