בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 2/6/14.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים. המשיב מס' 2 הגיש תגובה מפורטת בה עתר לדחיית הבקשה וחיוב המבקש בהוצאות. המשיבה מס' 1 לא הגישה תגובה, למרות שהזמן שקצבתי לכך חלף.

לאחר ששקלתי את מלוא הנתונים, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

המדובר בתיק אשר מתנהל מזה שנים ארוכות, ועניינו סעד כספית. לאחר שנקבע התיק לשמיעה, החליט התובע (משיקוליו) כי התיק שלו ידון בפני שופט אחר, ומסיבה זו הגיש בקשה לפסלות שופט בניגוד לדעת בא-כוחו אשר נאלץ להתפטר מייצוגו. הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 1/4/14. התובע שב והגיש בקשה נוספת לפסלות שופט, אשר נדחתה אף היא בהחלטה מיום 7/5/14. בשתי ההחלטות הנ"ל הודגש כי על התובע לעמוד בלוח הזמנים שהוטל עליו להגשת תצהירי עדות ראשית, אך הוא לא עשה כן.

בחנתי את הבקשה שבפניי ולא מצאתי נימוק ממשי שיצדיק ביטול פסק הדין. אשוב ואפנה לנימוקי ההחלטות הקודמות שניתנו על מנת להצביע על דפוס ההתנהגות של התובע.

הבקשה נדחית. פסק הדין נותר על כנו.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה אל הצדדים.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ד, 07 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.