מבוא

1. מבקש עותר למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט גמיל נאסר) מיום 7.9.2014 בתיק אזרחי 6811-06-08 בה נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר ביום 2.6.2014. פסק הדין דחה תביעת המבקש בשל אי הגשת תצהיר עדות ראשית במועד. אין מחלוקת כי לבקשה לביטול פסק הדין שהגיש המבקש ביום 25.6.2014 שנדחתה בהחלטה מיום 7.9.2014 צרף המבקש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

2. להלן תמצית האירועים הרלוונטיים:

I המבקש, כבן 80 הגיש בבית המשפט קמא תביעה ביום 22.6.08.

II ביום 27.2.2014 התקיים קדם משפט אחרון בו נקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 3.4.2014. עד מועד זה לא ניתנו הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית.

III ביום 6.3.2014 הוגשה בקשה לזימון עדים מטעם התובע וביום 6.3.2014 ניתנה החלטה המאשרת זימון העדים. בהחלטה לא נאמר דבר באשר לצורך בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעם עדים אלו.

IV ביום 21.3.2014 ביקש ב"כ המבקש להשתחרר מייצוגו אשר נעתרה למרות מועד ההוכחות הקרוב ולמרות הערת בית המשפט בדבר גילו של התובע.

V ביום 23.3.2014 הגיש המבקש בקשה לפסילת כב' השופט נאסר ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 1.4.2014. בהחלטה זו דחה בית המשפט קמא את מועד ההוכחות שהיה קבוע בפניו ליום 3.4.2014 והורה לראשונה על הגשת תצהירי עדות ראשית. עוד קבע בית המשפט קמא מועד לעיון בפניו ליום 15.7.2014 לצורך קביעת מועד חדש להוכחות. המבקש הצטווה בהחלטה לדאוג לייצוג משפטי עד יום 1.5.2014 ולהגיש תצהירי עדות ראשית עד יום 1.6.2014. לא הייתה התייחסות בהחלטה לבקשה קודמת לזימון עדים שהגיש המבקש ביום 6.3.2014 ואשר אושרה.

VII ביום 10.4.2014 הוגשה הודעה מטעם המבקש כי הוא מתקשה בהשגת ייצוג משפטי. המבקש שב על בקשתו להעביר הטיפול בעניינו לשופט אחר וציין דבר מחלתו. בית המשפט התייחס להודעה בבקשה מחודשת לפסילת שופט ולאחר קבלת התגובות לה דחה הבקשה בהחלטה נוספת מיום 7.5.2014 אשר הותירה על כנה ההחלטה מיום 1.4.2014 המחייבת הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

VIII ביום 2.6.2014 משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש ניתן פסק דין הדוחה תביעת המבקש. ביום 25.6.2014 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין לה צורפו תצהירי עדות ראשית. כן צוין בבקשה כי המבקש עצמו אושפז בין התאריכים 14.5.2014-28.5.2014. בבקשה פירט ב"כ המבקש החדש סיכויי תביעתו וטען כי התוצאה לפיה נדחתה תביעתו בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית אינה מידתית ונועלת שערי בית המשפט בפניו ללא צורך.

IX ביום 7.9.2014 לאחר קבלת תגובות הצדדים ניתנה החלטה הדוחה הבקשה לביטול פסק דין. נקבע כי מדובר בהליך המתנהל מספר שנים, צוינה השתלשלות האירועים בהליך לרבות הגשת בקשה לפסלות שופט, נקבע כי בהחלטת בית המשפט בעניין פסילת שופט הובהר למבקש הצורך לעמוד בלוח הזמנים ונקבע כי לא נמצא טעם לביטול החלטת בית המשפט.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני.

טענות המבקש

3. בתמצית טוען המבקש כי יש לבטל החלטת בית המשפט קמא מיום 7.9.2014 ובהתאמה לבטל פסק הדין בהעדר מיום 2.6.2014 ולהאריך המועד להגשת תצהיר עדות ראשית. לחלופין מבוקש כי ההחלטה מיום 7.9.2014 תשונה באופן שבו תביעת המבקש תמחק ולא תדחה.

4. עוד נטען כי דחיית תביעת המבקש אינה מידתית בהתחשב בגילו ומצבו הבריאותי, משמעות ההחלטה והשתלשלות האירועים. נטען כי החלטת בית המשפט קמא אינה מנומקת. עוד נטען כי אין סמכות להורות על דחיית תביעה בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית. כן נטען כי יש להתחשב בעובדה שההוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה רק לאחר שהמבקש לא היה מיוצג והמבקש שהוא קשיש וחולה התקשה להתמודד עמה. נטען עוד כי בית המשפט קמא לא נתן אזהרה מספקת למשיב בדבר תוצאות אי הגשת תצהיר. נטען עוד כי מכיוון שהתיק ממילא לא היה קבוע למועד שמיעת ראיות ניתן היה להסתפק בסנקציה חמורה פחות בגין מחדל המבקש שלא להגיש תצהיר ולא היה צורך לדחות תביעתו. נטען עוד כי בוודאי לא היה מקום לאחר שהמבקש רפא מחדליו וצירף לבקשה לביטול פסק דין תצהיר עדות ראשית.

טענות המשיבים

5. משיבה מס' 2 הסתפקה בתגובה לקונית המצטרפת לעמדת משיב 2. משיב מס' 1 טען כי דין הבקשה להידחות ויש להותיר החלטת בית המשפט על כנה. נטען כי החלטת בית המשפט קמא נומקה על דרך הפנייה לשתי החלטות שנתן בית המשפט קמא בימים 1.4.2014 ו -7.5.2014. נטען כי אין רלוונטיות לאשפוזו של המערער בבית חולים בתקופה מיום 14.5.2014 – 28.5.2014 משום שהיה על המבקש לדאוג לייצוג משפטי על פי החלטת בית המשפט קמא עד יום 1.5.2014. נטען כי סיכויי תביעת המבקש קלושים, אין עילה נגדו וקיימת סתירה בין האמור בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית. עוד ציין המבקש כי לא שילם הוצאות בבית המשפט קמא.

6. המשיבים לא התייחסו לבקשתו החלופית של המבקש להמיר דחיית התביעה נגדו במחיקתה למרות האמור בסעיף 4 להחלטתי מיום 22.10.2014. כמו כן כל הצדדים לא התייחסו לשאלה האם מדובר בהחלטה אחרת של בית המשפט קמא או בהחלטה הנבלעת בפסק דין. הצדדים הסכימו כי בית משפט זה ידון בבקשה בערעור ולפיכך אין צורך להתייחס לסוגיה זו. המשיבים לא התייחסו לשאלה האם היה מוסמך בית המשפט קמא להורות על דחיית תביעה רק בשל אי הגשת תצהיר עדות ראשית.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל ומכיוון שקיימת הסכמה כי אדון בבקשה כבערעור אני סבורה כי יש מקום לדון בבקשה כערעור, לקבלה ולהורות על ביטול החלטת בית המשפט מיום 7.9.2014 ושינויה באופן שבו מן הדין לקבל הבקשה לביטול פסק הדין מיום 2.6.2014 ולאפשר למבקש לנהל התביעה וזאת בכפוף לשני תנאים מצטברים:

I המבקש ישלם בתוך 30 יום מהיום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא והוצאות ההליך דנן בסך נוסף של 2,000 ₪ לכל משיב.

II המבקש יבהיר בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו בהודעה מסודרת לבית המשפט קמא האם התצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין ממצה העדים מטעמו ואם לא יגיש בתוך 30 יום מהיום תצהירי עדות ראשית של כל עדיו. היה ויבצר מהמבקש להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מי מעדיו יגיש בקשה לזימון עד זה (בנוסף לבקשה שהוגשה ביום 6.3.2014) בצירוף תיאור תמצית העדים של העד שזימונו מבוקש ותיאור המאמצים שנעשו לקבלת עדות מטעמו ותוצאותיהם.

היה והמבקש לא יקיים הנדרש ממנו יראוהו כמסכים כי תביעתו תמחק בכפוף לפסיקת הוצאות בסך כולל של 4,000 ₪ לכל משיב מעבר לסכומים שנפסקו עד כה בבית המשפט קמא.

8. התקנות הרלוונטיות לעניינו הן התקנות העוסקות בהתייצבות וטיעון והתקנות הנוגעות למשמעות אי הגשת תצהיר עדות ראשית קרי תקנה 143 (9), 157, 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

אין מחלוקת כי מחדלו של המבקש בבית המשפט קמא התבטא בכך כי לא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד. עוד אין מחלוקת כי מלכתחילה לא נדרש המבקש להגיש תצהירי עדות ראשית ובהתאמה הגיש במועד (ביום 6.3.2014) בקשה לזימון עדים ובקשתו אושרה, רק במועד מאוחר יותר בהחלטה מיום 1.4.2014 הצטווה המבקש להגיש תצהיר עדות ראשית ובהחלטה לא נרשם האם החלטה זו באה במקום ההחלטה המתירה למבקש לזמן עדים מטעמו (מיום 6.3.2014), ומה ייעשה באם התובע לא יגיש במועד תצהירי עדות ראשית. במצב עניינים זה צודק ב"כ המבקש כי לא למבקש לא נתנו אזהרה והבהרה מספקים בהתחשב בהחלטה מיום 6.3.2014 וההחלטה מיום 1.4.2014. לא הובהר מה יעשה היה ולא יוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו במועד והעניין נותר לא ברור בהתחשב בעובדה כי למבקש כן הותר לזמן עדים. כמו כן עובר לנקיטת סעד קיצוני בדמות דחיית תביעה על הסף ללא דיון מחמת אי הגשת תצהיר עדות ראשית לא ניתנה למבקש שלא היה מיוצג והוא איש בא בימים וחולה, התראה מספקת.

לטעמי בנסיבות אלו יש ממש בטענות ב"כ המבקש ויש מקום לשקול האם בנסיבות אלו יש סיבה לנעול כליל את שערי בית המשפט בפני המבקש.

9. זאת ועוד הסנקציה בגין אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד הינה זו האמורה בתקנה 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ה – 1984. סנקציה זו אינה כוללת דחייה על הסף של תביעה. במיוחד נכון הדבר כאשר המבקש אכן לא הגיש במועד תצהירי עדות ראשית אך מנגד כן ביקש לזמן עדים ובקשתו נעתרה.

10. ואם יטעו כי יש לראות המבקש אשר לא להגיש תצהירי עדות ראשית במועד כתובע שלא התייצב לדיון כאמור בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי יש לזכור כי:

I אי הגשת תצהירי עדות ראשית במקרה דנן במועד אינה בבחינת אי התייצבות לדיון משום שהמבקש כן ביקש לזמן עדים מטעמו ובקשתו נעתרה.

כמו כן במקרה דנן לא נקבע מועד לשמיעת ראיות לאחר שביום 1.4.2014 בוטל מועד הוכחות קבוע וניתנה לראשונה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

II תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ה – 1984 קובעת כי בית המשפט יהיה רשאי למחוק תביעה או לדחותה באם תובע לא התייצב. במקרה דנן לא הובהר מדוע בחר בית המשפט קמא לדחות התביעה ולא למחקה ולא ניתן לעניין זה נימוק כלשהו. די בכך כדי לקבל עמדת ב"כ המבקש.

III בנסיבות העניין בהתחשב בנסיבות האישיות של המבקש, בעובדה שלא היה במועדים הרלוונטיים מיוצג, בהתחשב בגילו ובמצב בריאותו ובאשפוזו עובר למועד שנקבע להגשת תצהיר עדות ראשית היה מקום להעדיף בעניינו של המבקש אופציה שאינה נועלת שערי בית המשפט בפניו. בוודאי נכון הדבר כאשר ההוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה באיחור שעה שהמבקש לא היה מיוצג ולאחר שהמבקש כן זימון עדים מטעמו לדיון וכאשר המבקש כן הגיש תצהירי עדות ראשית ביום 25.6.2014 עוד בטרם חלף המועד שקבע בית המשפט עצמו במועד עיון (15.7.2014) שנועד לקביעת מועד לשמיעת ראיות.

11. בבחינת כל נסיבות העניין אני סבורה כי את אי הנחת מהתנהלות המבקש, ואני שותפה להערות בית המשפט קמא לעניין זה ולטענות ב"כ המשיבים ניתן היה לבטא בדרך אחרת חמורה פחות בתוצאתה מאשר דחייה על הסף של תביעת המבקש.

בהתחשב בכל הנסיבות ניתן היה להיעתר לבקשה לביטול פסק דין להותיר ההליך על כנו ולחייב המבקש בתשלום הוצאות. לחילופין ניתן היה להורות על מחיקת התביעה ולא על דחייתה.

סיכום

12. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת הבקשה, דנה בבקשה כבערעור, מבטלת החלטת בית המשפט קמא מיום 7.9.2014 ונעתרת לבקשה לביטול פסק דין מיום 2.6.2014 ואולם זאת רק בכפוף למילוי ובמועד של התנאים האמורים בסעיף 7 לעיל.

היה ולא ימולאו התנאים תשונה החלטתי באופן שבו יתקבל הסעד החלופי בבקשה ותביעת המבקש בבית המשפט קמא תמחק ולא תדחה בכפוף לפסיקת הוצאות כאמור לעיל בסעיף 7 לעיל.

ההוצאות ישולמו מכספים שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט ישירות למשיבים באמצעות באי כוחם והיתרה תועבר למבקש באמצעות בא כוחו.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ה, 30 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.