בפני בקשתה של המבקשת כי אורה למשיב להפקיד ערובה להוצאותיה, וזאת במסגרת תביעה חוזית/כספית/נזיקית שהגיש כנגדה וכנגד נתבע נוסף, עו"ד אשר חפוטה, במסגרתה מבקש הוא לחייבה לשלם לו את הסך של 2,388,245 ₪.

התביעה נסבה, בתמצית, על הסכם ולפיו ישתתף המשיב במימון רכישתה של דירה, הרשומה בשלב ראשון על שמה של המבקשת בלבד, כאשר בסופו של תהליך הרכישה יהא זכאי המשיב לרישום של 75% מן הזכויות בדירה על שמו.

לטענתו, המבקשת הפרה את ההסכם בין הצדדים, וזאת לאחר ששילם לידיה סכומים העולים כדי מליון ₪, וסכומים נוספים בגין תשלומי המשכנתא, והיא מסרבת לאפשר לו להמשיך ולשלם על פי ההסכם ומסכלת, למעשה, את זכותו העתידית ב- 75% מן הזכויות בדירה.

המבקשת טוענת בבקשתה, בתמצית, את הטענות הבאות:

א. תביעתו של המשיב היא תביעה מופרכת וחסרת בסיס ראייתי; ב. המשיב הינו תושב חוץ;
ג. המשיב לא סיפק בכתב התביעה כתובת בה הוא מתגורר; ד. למשיב אין נכסים או רכוש או זכויות בישראל.

המשיב טוען, בתגובה מטעמו, בתמצית, את הטענות הבאות:

א. זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד שיש להגבילה בנסיבות חריגות ולעיתים נדירות; ב. כי הבקשה הוגשה טרם זמנה שכן לא ניתן לאמוד את סיכויי התביעה להתקבל בטרם הוגשו תצהירים; ג. המבקשת מודה בכתב הגנתה בחלק מהעברות הכספים אך מבקשת שלא לשייכן להסכם בין הצדדים בדבר רכישת הדירה; ד. המשיב יכבד כל החלטה בדבר הוצאות; ה. המשיב ציין את כתובתו בתגובה.

ביום 23/8/2012 התקיים בפני דיון בבקשה והצדדים נחקרו על תצהיריהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשה, בתגובה ובתשובה, בחקירת הצדדים בפני ובסיכומי טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אם כי סכום הערובה הנדרשת הינו מופרז.

כידוע, "בעיקר משתמש בית המשפט בסמכותו, "כאשר התובע מתגורר בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, שמהם יוכל הנתבע להיפרע" (רע"א 377/87 ג'נחו נ' וייבהו- פורסם בנבו; ראה גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995) ע' 900).

המשיב טען בכתב תביעתו כי הוא תושב חוץ (ראה סע' 32 לכתב התביעה), ולפיכך אין הוא יכול לחזור בו מן הדברים בבקשה זו.

אמנם, המשיב גם טען בכתב התביעה שהוא מתגורר "לסירוגין" בישראל ומחוצה לה, אך לא סיפק כל כתובת קבועה בישראל, ומסיפור המעשה בכתב התביעה עצמו (סע' 25-26) עולה כי למשיב אין מקום מגורים קבוע בישראל.

עולה כי המשיב אכן מתגורר מחוץ לתחום השיפוט.

כמו כן, המשיב לא הצביע על נכס כלשהו בישראל, מהם תוכל המבקשת להיפרע בגין הוצאותיה.

המשיב טען לעניין זה באופן סתמי ובלשון רפה כי "ישלם את ההוצאות" משום שהוא חושש מן הסנקציות בתיק ההוצאה לפועל העתידי, לו ייפתח. ברם, טענה זו אינה בבחינת הצבעה על נכסים הנמצאים בארץ, כאמור ברע"א 377/87 הנזכר לעיל.

אלא שבכך לא תמים השיקולים הצריכים לענייננו.

ההלכה היא כי "החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה,

יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו. עקרונות אלה יפים גם למצבים שבהם הנתבעת היא המדינה, המייצגת לענין זה את הציבור הרחב. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל.

....

זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות המשפט הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי (ע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין ואח', פ"ד מח(2) 862; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647; ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577). מימוש זכות הגישה לערכאות הוא פעמים רבות תנאי ליכולת אכיפתן של זכויות יסוד אחרות (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איבראהים ואח', פ"ד נח(5) 865). זכות הגישה לערכאות עומדת, כמובן, לכל אדם, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845; עניין אויקל, לעיל). בהפעלת שיקול הדעת בענין הפקדת ערובה להוצאות משפט יש לתת משקל ממשי לזכות החוקתית של פנייה לערכאות (ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35).

מצד שני, פועל אינטרס ציבורי כבד משקל, המבקש להבטיח לבעל דין הגנה בפני מצב בו יתקשה לגבות הוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל. הערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, וניצול המשאב האנושי בגרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו, על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 17.10.07); ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3) 846); ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ, תק-על 2004(3) 353; רע"א 8010/01 יעקב מימון נ' גונר אלדן, תק-על 2002(2) 1128).

מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים לצורך החלטה בענין הערבות מצריך התייחסות ליכולתו הכספית של מבקש הפטור וסיכויי ההצלחה של ההליך. הפן של היכולת הכספית משקף את אינטרס זכות הפנייה לערכאות. היבט סיכוייו של ההליך משקף את עניינו של הנתבע בהבטחת הוצאותיו למקרה שההליך יידחה. בגדר שיקולים מרכזיים אלה, ניתן משקל למאפיינים מיוחדים של המקרה הנדון, כאשר המגמה היא לאזן בדרך ראויה בין הערכים השונים הפועלים ברקע הענין.

במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע, או שאין הוא ממציא את מענו העדכני כנדרש על פי תקנות סדר הדין, הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 900; עניין אויקל, שם). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

בענייננו, איני מקבל את הטענה כי סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים או אפסיים.

התביעה מבוססת על הסכם בכתב בין הצדדים, שאין חולק כי המבקשת חתומה עליו.

המבקשת אף מודה (סע' 40-42 לכתב ההגנה), כי קיבלה לידיה כספים (אם כי בסכומים קטנים בהרבה מהנטען על ידי המשיב), והיא מבקשת "לזקוף" אותם על חשבון היחסיים הזוגיים שהיו בין הצדדים ו/או כ"מתנה" ולא כחלק מן ההסכם.

טענה זו צריכה להיבחן במסגרת ההליך העיקרי, אך בוודאי שאינה מובילה למסקנה כי סיכויי התביעה קלושים. אמנם, המרחק בין סכומים אלה, בהם מודה המבקשת, לסכום התביעה הינו רב, אך לא ניתן לומר כבר עתה כי התביעה משוללת כל סיכוי, ולו לגבי סכומים אלה המסתכמים במספר עשרות אלפי דולרים.

מנגד, כאשר התבקש המשיב, במסגרת חקירתו הנגדית, להמציא ראייה כלשהי לסכומי העתק שהוא טוען שהעביר למבקשת (למעלה ממליון ₪), הוא הסתפק באמירה "אנחנו נציג הכל כשאתה תציג את שלך".

בנוסף, לעניין סכום הערובה, אני מקבל את טענת המשיב כי טענות המבקשת בדבר הצורך ב"זימון עדים רבים מחו"ל" נטענה באופן סתמי וללא כל פירוט, ונראה על פי חקירות הצדדים בפני כי המדובר דווקא בעדי המשיב.

באיזון בין סיכויי התביעה להתקבל, מקום מגוריו של המשיב והעדר נכסים או רכוש הרשום על שמו בישראל, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת, אולם, בנסיבות העניין, יועמד סכום הערובה על הסך של 15,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין הדיון בבקשה זו.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ג, 04 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.