1. המבקש הגיש לבית משפט השלום בקרית גת, תביעה כספית נגד המשיבה על סך 2,388,245 ₪, בגין הפרת הסכם שנכרת לטענתו בין השניים לעניין זכויות בדירת מגורים המצויה בעיר אשדוד (להלן – ההסכם והדירה בהתאם) – שהזכויות בה רשומות כולן על שם המשיבה.

על פי ההסכם הנטען, בתמורה לסיועו של המבקש במימון רכישת הדירה (אשר תירשם בשלב ראשון על שם המשיבה) תעביר המשיבה למבקש 75% מהזכויות בדירה עם השלמת הרכישה.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש העביר לידי המשיבה למעלה ממיליון שקלים בעבור רכישת הדירה, אולם בשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים, מסרבת המשיבה לאפשר למבקש להמשיך ולהשלים את חלקו במימון רכישת הדירה – ובכך מונעת היא, לטענתו, את המשך העברת מרבית מהזכויות בדירה על שמו כמוסכם.

עוד עתר המבקש בכתב התביעה, לחייב את המשיבה להשיב לו סכומים נוספים שהפקיד בידיה לצורך רכישת ריהוט וציוד נוסף לדירה, וכן לחייבה להעביר על שמו את הזכויות ברכב מסוג מאזדה 6 שנרכש מכספו ונרשם על שם המשיבה - אשר התחייבה לצרפו כבעלים ולא עשתה כן.

לכתב התביעה צירף המבקש בקשה להטלת עיקול ברישום, במעמד צד אחד, על זכויותיה של המשיבה בדירה.

בהחלטה מיום 9/1/12, דחה בית המשפט קמא (כב' הרשם יניב בוקר) את הבקשה, מן הטעם שהתצהיר אשר צורף לבקשה לסעד הזמני אומת על ידי בא כוח המבקש, שהינו תושב ארצות הברית, טלפונית - שלא כדין.

ביום 15/1/12 הגיש המבקש בקשה מתוקנת להטלת העיקול ברישום, בצירוף אישור קונסולרי לאימות הצהרתו – אולם בית המשפט קמא שב ודחה את הבקשה לגופה (בהחלטה מיום 15/1/12) לאחר שלא מצא ראיות מהימנות מספיקות לכאורה, המצדיקות את הטלת העיקול במעמד צד אחד.

למחרת היום (ביום 16/1/12), שב המבקש והגיש בקשה נוספת להטלת העיקול ובהחלטה מיום 17/1/12, דחה בית המשפט קמא את הבקשה וקבע כי "לא מצאתי ראיות מהימנות לכאורה להעברות כספים בסך של למעלה ממיליון ₪!!!, כטענת התובע, מידיו לידי הנתבעת ועל התובע להציג ראיות של ממש ולא השערות ומסקנות".

מנגד, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא (ביום 22/4/12) בקשה לחיוב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בניהול ההליך, בהסתמך על קביעתו של בית המשפט – כי לא קיימות ראיות מהימנות לכאורה מספיקות להוכחת התביעה, והוסיפה כי העובדה שהמבקש הינו תושב חוץ ואין בארץ נכסים בבעלותו מהם יכולה היא להיפרע ככל שהתביעה נגדה תידחה – מתחזק הצורך בחיוב בהפקדת הערובה.

המבקש התנגד לבקשה, ולאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, נעתר בית המשפט קמא לבקשה וחייב את המבקש בהפקדת ערובה על סך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה, מן הטעם שכשמדובר בתושב חוץ שאין לו נכסים בישראל "הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות", הגם ש"אינני מקבל את הטענה כי סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים ואף אפסיים...".

בהמשך, הורה בית המשפט קמא לצדדים לפעול להשלמת ההליכים המקדמיים ביניהם, ונקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים ולשמיעתן.

בחלוף למעלה משלוש שנים (!), לאחר שהסתיים הליך ההוכחות ואף הוגשו סיכומים מטעם המבקש, שב המבקש והגיש לבית המשפט קמא בקשה נוספת להטלת עיקולים זמניים (במעמד צד אחד) הן על זכויות המשיבה בדירת המגורים, הן ברכב המאזדה שבבעלותה, וכן על כל הכספים ו/או הנכסים הנוספים המוחזקים על ידה. את בקשתו להטלת העיקולים, תמך המבקש בהליך הראיות שהתנהל בפני בית המשפט קמא אשר חשף, לטענתו, ראיות התומכות לכאורה בהוכחת תביעתו, חשף לטענתו התנהלות קלוקלת של המשיבה המקימה חשש להברחת נכסים וכן את חוסר יכולתה הכלכלית של המשיבה לעמוד בפירעון ההלוואה שנטלה לרכישת הדירה – כמצדיקים, לשיטתו, את הטלת העיקולים המבוקשים.

בהחלטה מיום 12/3/15 הורה בית המשפט קמא (כב' הרשמת הבכירה ט. פרס) למבקש, להמציא פרטים נוספים בנוגע לרישום הזכויות בנכס, לפרט את "שינוי הנסיבות שחל ממתן ההחלטה הדוחה בקשתו להטלת עיקול ... מהן הראיות המהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה אשר נתגלו כעת ולא הוצגו על ידו בבקשתו הראשונה..." ולהסביר את פשר השיהוי בהגשת הבקשה.

לאחר קבלת הבהרות המבקש, נעתר בית המשפט קמא (בהחלטה מיום 16/3/15) לבקשה, והטיל עיקולים זמניים במעמד צד אחד על כלל זכויות המשיבה כמבוקש (בכפוף להפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדת עירבון), עד למועד הדיון בבקשה במעמד הצדדים.

ביום 31/3/15 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא "בקשה לפקיעת צו עיקול ולחילוט ערבות" בטענה, כי אל הבקשה להטלת העיקולים במעמד צד אחד צורפה התחייבות עצמית של המבקש אשר נערכה למעלה משלוש שנים קודם להגשת הבקשה, וכי אין בה כדי להבטיח את הנזקים העלולים להיגרם לה כתוצאה מהטלת העיקולים.

לאחר קבלת תגובת המבקש, אליה צורפה התחייבות עצמית עדכנית, דחה בית המשפט קמא (בהחלטה מיום 28/4/15) את הבקשה לביטול העיקולים וחילוט הערבות וקבע כי צירוף כתב ההתחייבות, אשר צורף לבקשתו הראשונה של המבקש להטלת עיקולים במסגרת ההליך שבפניו, מעיד "על רצונו וכוונתו של המשיב לראות בה התחייבות העונה על הוראות תקנה 364(א) לתקסד"א ... מעבר לאמור, לא הוצגה על ידי המבקשת כל ראיה כי כתוצאה מצירוף ההתחייבות הראשונה, נגרם לה נזק כלשהו...".

לדיון שנערך בפני בית המשפט קמא בבקשה להטלת העיקולים הזמניים, לא התייצב המבקש וגם לא החוקר מטעמו אשר ביצע חקירה כלכלית למשיבה על תוצאותיה התבססה, בין היתר, בקשתו המחודשת של המבקש להטלת העיקולים, אולם לאחר דין ודברים עם באי כוח הצדדים, הוסכם (בפרוטוקול הדיון מיום 18/5/15) כי לאור הערות בית המשפט, יודיע המבקש באם עומד הוא על בקשתו להטלת העיקולים.

משלא חזר בו המבקש מהבקשה, וכשמנגד עתרה המשיבה לביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד בטענה שלא הוצגו ראיות המעידות על כוונה להברחת נכסים וכי אין במצבת הנכסים שפורטה על ידי המבקש כדי להעיד על מצבה הכלכלי - הורה בית המשפט קמא (בהחלטה מיום 28/6/15) על ביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד על זכויות המשיבה, בקובעו כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש להוכחת יסוד ההכבדה והשיהוי שבבקשתו.

בהחלטתו, קבע בית המשפט קמא כי המבקש לא הציג הסבר המניח את הדעת להגשת הבקשה להטלת העיקולים בשלב זה, שעה שההמחאה עליה ביסס את בקשתו (על סך 214,000 ₪ שהפקיד ישירות בידי הקבלן ממנו רכשה המשיבה את הדירה) הגיעה לידיו כבר בשלב גילוי המסמכים, והוסיף כי גם אם היה ממש בטענת המבקש לפיה בקשתו החוזרת להטלת העיקולים הוגשה בהסתמך על הראיות שנחשפו בהליך ההוכחות – הרי שגם בטענה זו אין ממש, שעה שהבקשה להטלת העיקולים הוגשה בחלוף למעלה משלושה חודשים לאחר תום ישיבת ההוכחות האחרונה בלא כל הצדק סביר.

1. נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.
2. דין הבקשה להידחות – גם מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

ראשית, המדובר בהחלטה בהליכי בקשת סעד ביניים המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך העיקרי, וערכאת הערעור תמעט עד למאוד מלהתערב בהחלטות מסוג זה.

דין הבקשה להידחות גם לגופה – היות ולא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא.

המבקש עתר כאמור מספר פעמים להטלת העיקולים נשוא בקשה זו ונדחה, עוד בראשית ההליך, כשצירף לכתב התביעה בקשה להטלת עיקול ברישום על זכויות המשיבה בדירה מבלי שצורפו ראיות מספיקות. בהמשך, שב המבקש והגיש שתי בקשות נוספות אשר נדחו אף הן על ידי בית המשפט קמא. לפנים משורת הדין, ועל אף השיהוי הרב שבהגשת הבקשה הנוספת להטלת העיקולים והשלב הדיוני המאוחר בו הוגשה, נעתר בראשונה בית המשפט קמא במעמד צד אחד לבקשה, ככל הנראה, בהסתמך על תצהירו של המבקש ועל תוצאות החקירה הכלכלית שערך למשיבה באמצעות חוקר מטעמו – אולם משהוצאו ראיות אלה מתיק בית המשפט כאמור - לא נותרו ראיות נוספות מספיקות המצדיקות את הותרת העיקולים על כנם, שעה שלא נטען לשינוי נסיבות המצדיק היענות לבקשה דווקא בשלב הסופי של ההליך, ובחלוף זמן כה רב (כשלוש שנים) מתחילת ההליך (ראשית שנת 2012) במסגרתו לא בוצע (לכל הפחות לא נטען כך על ידי המבקש) אפילו לא ניסיון להברחת נכסים על ידי המשיבה המצדיקים את הטלת העיקולים המבוקשים.

1. לאור כל המפורט לעיל – לא מצאתי מקום ליתן הרשות לערער ואני דוחה את הבקשה.

ההחלטה מיום 20/7/15 – המורה על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא (מיום 28/6/15) - נשוא בקשת רשות ערעור זו – בטלה.

משלא התבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תשיב למבקש, באמצעות בא כוחו, את העירבון אשר הופקד על ידו בהליך זה – על פירותיו.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ה, 07 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.