בקשת המשיבה לביטול עיקול שהוטל ביום 16.3.15 על זכויותיה בדירה הידועה כגוש 2791 חלקה 34, על רכב מאזדה ש.י. 2006 וכספים/זכויות ב"מבטחים".

רקע

1. עסקינן בתביעה כספית לחיוב המשיבה ועורך הדין אשר ייצג אותה בעריכת ההסכם בינה לבין המבקש, בתשלום סך של 2,388,245 ₪ למבקש.

על פי כתב התביעה, נערך הסכם בין המבקש למשיבה ולפיו ישתתף המבקש במימון רכישת דירה, אשר תירשם בשלב ראשון על שם המשיבה בלבד ולאחר השלמת הליך הרכישה יהא זכאי לרישום 75% מהזכויות בדירה על שמו. עוד נטען בכתב התביעה, כי המבקש שילם 80,000 ₪ בגין רכישת רכב למשיבה, לאחר שהתחייבה להוסיף שמו כבעלים.

לטענת המבקש, הפרה המשיבה את ההסכם ביניהם ולאחר ששילם סכומים העולים על מיליון ₪ ותשלומים נוספים בגין משכנתא, סירבה המשיבה לפעול על פי ההסכם ולרשום 75% מהזכויות בדירה על שמו.

2. ביום 9.1.12 בסמוך להגשת התביעה, עתר המבקש בבקשה להטלת עיקולים. בקשתו נדחתה על ידי כב' הרשם יניב בוקר (כתוארו אז) בשתי החלטות.

בהחלטה מיום 15.1.12 נקבע כי -

"לא ברור מהן הראיות המהימנות לכאורה התומכות בנטען בסע' 47-48 לכתב התביעה, כלומר – כי המבקש שילם עבור הדירה למעלה ממיליון ₪ (היכן העברת הכספים? היכן המשיכות? באיזה אופן בוצעו התשלומים? מדוע אין כל אסמכתאות על תשלומים בסכומים כה גבוהים?). בשלב זה איני נעתר לבקשה".

בהחלטה מיום 17.1.12 נקבע כי:

"הביטויים "אין ספק" או "אין כל אפשרות אחרת" בסע' 31-32 לבקשה אינם בבחינת תחליף לראיות מהימנות לכאורה. כאמור בהחלטתי מיום 15.12.12 לא מצאתי ראיות מהימנות לכאורה להעברות כספים בסך של למעלה ממיליון ₪!!!, כטענת המבקש, מידיו לידי המשיבה ועל המבקש להציג בעניין זה ראיות של ממש ולא השערות ומסקנות. לפיכך הבקשה נדחית. למעלה מן הצורך אציין כי בקשה חדשה זו כלל לא גובתה בתצהיר".

לאחר מתן ההחלטות הנזכרות לעיל, סיום שמיעת ההוכחות והגשת סיכומי המבקש, עתר המבקש ביום 12.3.15 בבקשה נוספת להטלת עיקולים.

בקשת המבקש להטלת עיקולים נתקבלה במעמד צד אחד ביום 16.3.15 .

טענות המבקש:

3. לטענת המבקש, עם סיום שמיעת ההוכחות מצויות בפני בית המשפט ראיות להוכחת תביעתו וגובר החשש מפני הברחת נכסים על ידי המשיבה. לטענתו, המשיבה היתה לכאורה שותפה להברחת זכויות בדירה שבבעלות אחיה, מהליך פשיטת רגל המתקיים בארה"ב, תוך זיוף מסמכים והצהרות שקריות בבית משפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה קיים חשש כי המשיבה תמשיך בהתנהגותה הפסולה.

עוד נטען, כי מחקירה כלכלית שבוצעה למשיבה לצורך הבקשה, עולה שלא רשומות על שמה זכויות בנכסי נדל"ן, למעט הדירה נשוא הבקשה שעליה מוטלת משכנתא.

המבקש תמך טענותיו בתצהיר מטעמו ומטעם מנהל משרד חקירות, מר עדי אביאני.

לטענת המבקש, נמצא כי זכויות להן טענה המשיבה בחקירתה, בדירה ברח' שבט זבולון באשדוד, הינן על שם אחיה ולא מן הנמנע כי הסיבה להימנעות מרישום הזכויות על שמה, הינה הליך זה.

המבקש מוסיף וטוען כי בשלב זה של ההליך הוכיח כי הדירה והרכב נשוא התביעה נרכשו במימונו, יש להבטיח השבת כספיו, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו לאור השלב בו מצוי ההליך ופרק הזמן הקצר שנותר ממועד הטלת העיקולים ועד מתן פסק הדין.

4. לאחר שהתבקש המבקש בהחלטה מיום 12.3.15 לציין בייתר פירוט, מהו שינוי הנסיבות שחל ממתן ההחלטה הדוחה בקשתו להטלת העיקולים בראשיתו של ההליך ולהבהיר את פשר השיהוי בהגשת הבקשה, הוסיף המבקש וטען כי במסגרת הליך ההוכחות חל שינוי משמעותי באופן בו נתפסים סיכויי התביעה בעיני הצדדים ובית המשפט, ובמסגרת החקירות נחשפו סתירות רבות בגרסת המשיבה והעדים מטעמה, שהביאו לביטול גרסת המשיבה באופן המשפיע על המוטיבציה שלה לנסות ולהבריח נכסים.

בעוד שהמבקש החל את תביעתו כמעט ללא מסמכים משמעותיים שיתמכו בגרסתו, הרי שבמהלך ההליך הצליח לאתר מסמכים התומכים בטענתו כי מימן את רוב התשלומים.

לטענת המבקש, הסבריה של המשיבה למסמכים שנחשפו, אינם סבירים וגרסאותיה סותרות גרסאות קודמות. כמו כן נחשפו הקלטות התומכות בגרסתו וחלה התפתחות במצב הראיות, התומכת בגרסתו.

טענות המשיבה:

5. ראשית עתרה המשיבה בבקשה להורות על פקיעת צו העיקול הזמני. משנדחתה הבקשה בהחלטה מיום 28.4.15, עתרה המשיבה בבקשה לביטול העיקולים.

לטענת המשיבה, בשלב מתקדם זה של ההליך, עם סיום ההוכחות, טענות המבקש נטענות באופן כללי, המבקש לא הצליח להוכיח טענותיו ובקשתו אינה כוללת כל ראיה או אסמכתא לתמיכה ברכיבי התביעה. בקשת המבקש אינה אלא פירוט עובדתי קצר של מצבת נכסיה וזכויותיה של המשיבה ואין בה כדי להעיד על מצבה הכלכלי.

עוד נטען, כי בתום שלב הראיות בו היה על המבקש להמציא ראיות מהותיות ומוחשיות להוכחת טענותיו, כל שעלה בידו הוא להצביע על מסמך המתייחס לסך של 214,000 ₪ בעניינם הציגה המשיבה גרסה נגדית, ואין כל ראיה באשר לסכומים שהועברו למשיבה, המצטברים כדי סכום התביעה.

עוד טוענת המשיבה, כי לא הוכחה כוונה להברחת נכסים, טיעוני המבקש בעניין זה כלליים ובלתי מפורטים ודו"ח החוקר כולל פירוט עובדתי קצר בדבר נכסיה וזכויותיה של המשיבה.

כמו כן, לא ברור כיצד נקשרת הדירה ברח' שבט ראובן לה זכאית המשיבה כחלק מירושת אימה ואשר טרם נרשמה על שמה, להליך זה וזכויותיה בדירה זו מפריכות את הטענה בדבר חסרונה הכלכלי.

המשיבה מוסיפה כי הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר ללא הסבר ויש בשיהוי כדי לסתור חיוניותו של הצו ודחיפותו.

6. ביום 18.5.15 התקיים דיון בפני, ממנו נעדר המבקש והמצהיר מטעמו, הצדדים חזרו על טיעוניהם ולאחר שהודיע המבקש כי הוא עומד על בקשתו, סיכמו הצדדים טענותיהם.

דיון והכרעה:

7. הלכה פסוקה היא כי בדונו בבקשה לביטול עיקול יבחן ביהמ"ש את הבקשה למתן עיקול כאילו נדונה במעמד שני הצדדים מלכתחילה והנטל לשכנע את בית המשפט בחיוניותו של הצו, מוטל על כתפי המבקש.

(רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פד"י נ"א (3) 789).

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפני ושמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הבקשה ולהורות על ביטול העיקולים.

בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון את התנאים הבאים:

א. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א)

לתקסד"א).

ב. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע

פסק הדין (תקנה 374(א) לתקסד"א).

ג. מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות ראויה (תקנות 362(ב)(1) ו-362(ב)(2)

לתקסד"א).

אדרש ראשית ליסוד ההכבדה והשיהוי, שכן לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל הנדרש ודי בכך כדי להורות על ביטול העיקול.

8. תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד–1984, קובעת כי על מבקש העיקול להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". לשם הוכחת יסוד ההכבדה, על המבקש לשכנע את בית המשפט, באמצעות הצגת ראיות, כי קיים חשש שיתקשה בגביית פסק הדין ככל יינתן לטובתו.

" בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" – יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו".

(ראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc , פורסם במאגרים משפטיים).

לטענת המבקש, מצבה הכלכלי של המשיבה והתנהגותה, מחייבים הבטחת הותרת נכסיה, בידיה.

כאמור, בקשת המבקש נתמכה בתצהיר המבקש ובתצהיר חוקר מטעמו אודות נכסי המשיבה וזכויותיה ולראשונה בסיכומיו מפנה המבקש לעדות מר עמי ביטון ועדות המשיבה בפני כב' השופט זבולון ומבקש ללמוד מהן על התנהגות המשיבה ותכסיסיה ועל מצבה הכלכלי.

שעה שהמבקש והחוקר לא התייצבו לדיון שנקבע בבקשה ולא ניתנה למשיבה ההזדמנות לחוקרם על האמור בתצהירם (אף שהמשיבה עמדה על החקירה בבקשתה מיום 28.4.15), הרי שאלה אינם ראויים להיחשב כראיה ויש להתעלם מהם ובמצב דברים זה לא עלה בידי המבקש להוכיח כי קיים חשש שאם לא יינתן הצו, יתקשה לממש את פסק הדין אם יינתן לטובתו.

(ראו ע"א 743/89, גולדווסר נ. קרביץ, פורסם במאגרים משפטיים).

מעבר לכך, לא מצאתי כי יש בתצהיר החוקר כדי ללמד לכאורה, על העדר יכולת כלכלית של המשיבה, או על נסיונותיה להברחת נכסים.

9. המבקש סומך בקשתו, בין היתר, על הליך משפטי המתנהל בין ביתו של המבקש, למשיבה, במסגרתו טוענת ביתו של המבקש (אשר היתה נשואה לאחי המשיבה), לזכויות בדירה אותה ירשה המשיבה מאימה. מהליך זה, כך לטענת המבקש, ניתן ללמוד על התנהגות פסולה של המשיבה, אשר שיתפה פעולה בהברחת נכסי אחיה הנתון בהליך פשיטת רגל.

בעניין זה ייאמר, כי לא ברור הקשרה של התביעה הנ"ל להליכים דנן, שעה שבית המשפט אף לא התיר חקירת המשיבה בסוגיה זו (ראה החלטה מיום 1.12.14, עמ' 139). לא הופרכה גם טענת המשיבה ולפיה היה ידוע למבקש על עובדות הסכסוך בין ביתו למשיבה, מזה שנים רבות, אולם השתהה בהעלאת טענותיו בעניין זה, בכל הקשור לסעד הזמני ויש אף יסוד לטענת המשיבה כי זכויותיה בנכס אותו ירשה מאימה, מקעקעות טענת המבקש בדבר חסרונה הכלכלי.

די בכל האמור לעיל, כדי לשמוט את הבסיס תחת הבקשה להטלת העיקולים.

10. אין להתעלם אף מהעובדה כי הגשת הבקשה לוקה בשיהוי, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת להגשת הבקשה בשלב זה.

על פי ההלכה הפסוקה,

"מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, ... בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג".

(רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז 44).

אין לקבל את הסברי ב"כ המבקש ולפיהם הבקשה מוגשת כעת, שכן בתחילת התביעה לא היה בידיו די חומר ורק לאחר ההוכחות וסתירת גרסת המשיבה, הוגשה הבקשה.

שמיעת הראיות החלה ביום 17.11.14 ונסתיימה ביום 8.12.14 והמשיבה נחקרה עוד ביום 1.12.14, כך שבין סיום שמיעת הראיות ועד להגשת הבקשה ביום 12.3.15, חלפו למעלה משלושה חודשים, ולא שוכנעתי כי כעת בשלב הסכומים בתיק העיקרי, קיימת דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני, שמתן הצו חיוני ואינו סובל דיחוי.

מעבר לאמור, בקשת המבקש נסמכת על צילום שיק בסך של 214,000 ₪ ששולם מחשבונו לחברה הקבלנית ממנה נרכשה הדירה ומסמכים המעידים לכאורה על תשלומים נוספים שבוצעו באמצעות משרד חלפנות. אולם, בעוד שלטענת המבקש, מסמכים אלה צורפו לתצהיר המשיבה וגולו בהליכים המקדמיים, עוד בטרם החלו ההוכחות, הרי שרק בחלוף למעלה משנה ממועד הגשתם הוגשה הבקשה שבענייננו, שבבסיסה הראיות אליהן מפנה המבקש.

11. מעבר לנדרש, אתייחס לשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

עסקינן בבקשה שניה להטלת עיקולים, לאחר שכאמור לעיל, נדחתה בקשת המבקש בראשית ההליכים המשפטיים. אמנם כאשר ענייננו הוא סעד זמני, הרי שמדובר בהחלטת ביניים הניתנת לשינוי במהלך ההליך, מקום בו נשתנו הנסיבות, העובדות או הראיות הלכאוריות שהיוו בסיס להחלטה הראשונה.

לשם הוכחת שינוי נסיבות מהותי, היה על המבקש לציין מפורשות בתצהירו, באופן השוואתי, מהן הראיות הנוספות, החדשות שהתווספו ממועד דחיית בקשתו הראשונה ועד הגשת בקשה זו, להפנות מפורשות לראיות מהימנות לכאורה התומכות בטענותיו כי שילם עבור הדירה סכום העולה על מליון ₪ ולהציג את הסברי המשיבה לאותן ראיות, כפי שעלו מעדותה.

תחת זאת, הסתפק המבקש בתצהירו, באמירות כלליות באשר להתנהגות המשיבה, ובכל הקשור למצב הראיות, ציין בבקשתו כי דבריו מהווים "תיאור כללי בלבד של מצב הראיות בסיום ההליך" וביקש להפנות את בית המשפט לסיכומים בתביעה העיקרית.

איני מתעלמת מטענת המבקש באשר לראיות לכאורה בדבר העברת כספים לחברה הקבלנית או תרשומות לצורך התחשבנות כספית, אולם אין להתעלם אף מהסברי המשיבה בעניין ראיות אלה וטענות הצדדים בעניין זה המהוות רכיב מרכזי במחלוקת ביניהן, דורשות ליבון ובחינת כלל האסמכתאות, וחלק ניכר מהסוגיות והמחלוקות כרוכות באמינות דברי העדים (כפי שציין בית המשפט בהחלטתו מיום 1.12.15, עמ' 104) ואלה אין מקומם במסגרת הליך זה של סעד זמני.

12. יש לציין כי חלק נכבד מרכיבי התביעה הינו בגין תשלומי משכנתא, רכישת כלים סניטרים וירידת ערך הדירה על פי חוות דעת שמאי מטעם המבקש וכן בגין רכישת רכב למשיבה והחזר הוצאות לינה ורכב. לא מצאתי בבקשת המבקש התייחסות לראיות הנוספות, החדשות בכל הקשור לרכיבים אלה.

יודגש כי אין בדברים אלה, כדי לקבוע מסמרות באשר לתביעה העתידה להתברר, והם נאמרים במלוא הזהירות, לצורך הדיון בבקשה לביטול העיקול.

13. מאחר ולא עלה בידי המבקש להוכיח "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין", ומתן צו עיקול זמני מושתת על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבה הכלכלי של המשיבה תוך הקפדה שלא לפגוע בזכות הקניין של המשיבה, אני מוצאת כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תנאי ההכבדה. לאור האמור ונוכח דברי לעיל בעניין השיהוי בהגשת הבקשה ובעניין תנאי קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ומשהתנאים להטלת העיקול הם תנאים מצטברים, הרי שאין מקום לבחון את שאלת מאזן הנוחות משלא התקיימו התנאים להטלת עיקול.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להטלת עיקולים להידחות ולפיכך אני מורה על ביטול העיקולים.

14. על אף שהגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול העיקולים ובנסיבות העניין ראוי לחייב את המבקש בהוצאות, איני מוצאת לנכון לעשות כן, נוכח הסכמות הצדדים בדיון שנערך לפני ביום 18.5.15 ולפיהן "...ככל שיהא צורך במתן החלטה בבקשה והטלת עיקולים ומבלי קשר לתוצאה, לא יחויב אף צד בהוצאות".

המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.