1. לפני בקשה להפקדת ערובה שהוגשה על ידי הנתבעת 4- תמיר קפיטל והשקעות בע"מ.

על פי האמור בכתב התביעה, בין הנתבעות 1,2, אשר התביעה כנגדן סולקה על הסף, לנתבעת 3, אשר התביעה כנגדה נמחקה בהעדר הפקדת ערובה, נחתם הסכם לביצוע עבודות קבלניות במרכז מסחרי הנמצא בקרית טבעון. ביום 8.1.10 נחתם הסכם "גב אל גב" בין הנתבעת 3 למשיבה, בו הועבר ביצוען של העבודות הקבלניות לידי המשיבה. בהמשך, באה הנתבעת 4/ מבקשת, בנעלי הנתבעות 1,2 באשר לזכויות ולחובות כלפי המשיבה.

על פי טענות המשיבה, בצעה את העבודות כנדרש, אולם לא קבלה את התמורה במלואה ולפיכך, עותרת היא לקבלת יתרת התשלום בעבור העבודות.

2. טענות המבקשת-

לטענות המבקשת, סיכויי התביעה נמוכים, שכן היא מבוססת על חשבונות לכאורה, אשר בוטלו בהסכמים מאוחרים בין הצדדים. סכום התביעה, הגבוה, שולם ברובו, בעוד שיתרת התשלום הינה סכום של 188,000 ₪ בלבד, אותו זכאית המבקשת לקזז מחובה של המשיבה כלפיה.

עוד מטעימה המבקשת כי לא עתרה בכתב התביעה שכנגד, לקבלת מלוא התשלום לו היא זכאית, שכן נוכח מצבה הכלכלי של המשיבה- סיכוייה להיפרע במלואו נמוכים.

לפיכך, מבוקש כי בית המשפט יורה למשיבה על הפקדת ערובה בסך 120,000 ₪.

3. תגובת המשיבה-

המשיבה טוענת כי המבקשת לא העלתה טענות הרלבנטיות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה, על פי ס' 353 א לחוק החברות, ובכל הנוגע לטענותיה כנגד התביעה, למרות שהדבר איננו רלבנטי, גדולים סיכוייה להצליח בה, במיוחד כאשר המבקשת, בבקשתה, הודתה בנכונות החשבונות המהוים בסיס לתביעה.

יתירה מזאת- המשיבה עומדת בהצלחה בתשלום האגרה בשיעורים ומכאן, שאין לחייבה בהפקדת ערובה, שכן יהא באפשרותה לעמוד באופן זהה אף בתשלום ההוצאות.

כן, מבהירה המשיבה כי הגם שלא העלתה המבקשת טענות ביחס למצבה הכלכלי ולהיותה תאגיד, הרי שלמען הזהירות, תטען אף כנגד כך.

לסיום, מבהירה המשיבה כי בבחינת האיזון בין האינטרסים, יש לאפשר לה קבלת יומה בבית המשפט- זכות שהינה מהותית וחוקתית.

לפיכך, מבוקשת דחיית הבקשה.

4. תשובת המבקשת-

לשיטת המבקשת, טענותיה של המשיבה אינן רלוונטיות למצב המשפטי דכאן ובחלקן אף אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה בכתב התביעה.

אין חולק כי המשיבה הינה תאגיד. עיון בבקשת המשיבה לפטור מאגרה מלמד כי המדובר בתאגיד חדל פירעון, חסר רכוש ובעל חובות וכי הינו תאגיד "על הנייר", שכן איננו פעיל.

האמור בבקשת המשיבה לפטור מאגרה, בקשה הכוללת תצהיר, מהווה בסיס איתן לבקשה לחייבה בהפקדת ערובה. המשיבה מתעלמת מכך שמצבה הכלכלי נבחן בעבר על ידי בית המשפט, אשר קבע החלטות עומדות ותקפות.

המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את יכולת הפירעון.

יתירה מזו- המדובר בתביעת סרק, באשר האסמכתאות לכאורה עליהן מבוססת התביעה, אינן רלוונטיות ונסתרו בהסכמים מאוחרים וכן בהיותה חייבת סכומי כסף הניתנים לקיזוז, מחמת הפרת הסכם וביצוע לקוי של העבודות תוך איחורים.

לפיכך, מבוקש כי בית המשפט יורה על חיובה בהפקדת ערובה בסכום זהה לחיוב הערובה לטובת המשיבה 2.

5. דיון והכרעה-

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, מצאתי לנכון להורות על חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.

המשיבה הינה חברה בע"מ וככזו, הדין החל עליה הינו סעיף 353א' לחוק החברות, הקובע כי : "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממושבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם במאגרים), עמד בית המשפט על הכללים למתן הוראה על הפקדת ערובה וקבע כי: "סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בת המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. (ב)(ג)(ד) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן (ה) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או (ו) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. " (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) פורסם במאגרים).

עקרונות הבדיקה הינם כדלקמן: "בסעיף 353א לחוק נאמר כאמור כי בית המשפט רשאי שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבות, אם ראה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערבות להבטחת הוצאות הנתבע והקושיה היא: האם ניתן לבחון את סיכויי ההליך במסגרת ה"רשאי" הנ"ל. לשיטתנו, השיקולים הכלכליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה: איזון בין זכות הגישה לערכאות וזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא- חלים גם בענייננו. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע- בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד- בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלוונטיים. 13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה... משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה... זאת ועוד- על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר- על דרך ההיקש- כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות- אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book; 624) . משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ולאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים (השוו: The White Book, 620 para 25.12.7) . הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי".

6. משכך, בהיותה של המשיבה חברה בע"מ, הכלל הינו חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. משמבקשת היא להימנע מחיוב זה- הרי שהנטל להוכחת יכולת הפירעון, מונח על כתפיה.

7. במקרה שלפני, לא הוכיחה המשיבה כי ביכולתה לעמוד בנטל זה וכבר עמדתי על כך, בהחלטתי מיום 25.2.13 : " בבקשתה לפטור מאגרה, מעידה המשיבה עצמה על מצבה הכלכלי הקשה בכתבה כי הינה חסרת נכסים, נקלעה לחדלות פירעון ונפתחו כנגדה תיקי הוצאה לפועל. בבד בבד עם הגבלת חשבון הבנק של המשיבה, הוגבל אף זה של בעל המניות בה וכעת עומד אף הוא על סף פשיטת רגל. עוד מציינת המשיבה עצמה כי על פי הדו"חות המוגשים לרשויות המס, אין לה כל רווחים. משכך, אין כל ספק כי קיימת אפשרות ממשית כי במידה ותידחה התביעה כנגדה, לא יהא באפשרותה לעמוד בתשלום ההוצאות."

8. בהחלטתי זו, הוריתי למשיבה להפקיד ערובה בסכום של 62,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 3, אולם המשיבה לא הצליחה אף לגייס סכום זה להפקדה, ולאחר שנדחו בקשותיה החוזרות לפריסת הערובה לתשלומים, נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 3 .

משכך, ברי כי קיים חשש ממשי לפיו לא תוכל לשאת בנטל תשלום ההוצאות, אף ביחס למבקשת דכאן.

אף בחינת סיכויי הצלחת התביעה אינם מועילים למשיבה, חרף קיומן הלכאורי של יריבות ועילת תביעה, לא התרשמתי כי אלה מצדיקים הימנעות מחיוב.

9. עם זאת, על מנת לאזן בין זכויות המשיבה לקבלת יומה בבית המשפט להבטחת הוצאות המבקשת, ובשים לב כי המבקשת הינה בעלת הדין היריבה, באשר באה בנעלי הנתבעות 1,2, הריני קובעת כי הערובה שתופקד תהא בגובה 1% מסכום התביעה- קרי, 25,000 ₪.

התובעת תפקיד ערובה בסך 25,000 ₪, בתוך 30 יום. היה ולא תעשה כן, תימחק התביעה כנגד הנתבעת 4 .

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.