לפני בקשה לחיוב התובעת שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים שכנגד.

המבקשים- הם הנתבעים שכנגד, עותרים לחיובה בהפקדת ערובה בגובה של 10% מסכום התביעה. כן, מבקשים כי עד להפקדתה- יעוכבו ההליכים.

לעמדתם, מבירור שערכו ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה, עולה כי קיימות כנגדה מספר תביעות וכי חובותיה גבוהים ומכאן כי קיים חשש ממשי כי במידה ותידחה התביעה כנגדם- לא תוכל המשיבה לשאת בהוצאות המשפט. כאסמכתא לטענותיהם, מצרפים המבקשים תדפיס דן אנד ברדסטריט, ממנו עולה כי המשיבה מנהלת הליכים משפטיים שונים.

עוד מטעימים הם כי למשיבה אין נכסים סחירים או הון עצמי וכי אין כל מידע ביחס להכנסותיה או רווחיה. בהיעדר מידע זה- אין לפטור אותה מן ההפקדה המבוקשת.

בהקשר זה, מציינים המבקשים כי אף הוראות הדין והפסיקה בעניין, הקובעות כי באשר לחברה בע"מ, מתן הפטור הוא החריג, תומכות בעמדתם ועל כן מבוקש כי בית המשפט ייעתר למבוקש ויורה על הפקדת הערובה. עוד מוסיפים הם כי אין ליתן משקל רב לסיכויי ההליך וכי אלה ממילא אינם גבוהים.

מנגד- טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה.

לעמדתה- מצבה הכלכלי הינו איתן ואין כל חשש לפיו לא תוכל לשאת בהוצאות המשפט, כאשר ממילא סיכויי הצלחת התביעה הינם גבוהים.

אשר לאסמכתא שהוגשה מטעם המבקשים- מבהירה המשיבה כי אין המדובר במסמך מעודכן, כי ארבע מתוך שש התביעות המופיעות בו נסגרו במסגרת פשרה וכי לכל היותר- יש בו כדי ללמד על כך שאינה מבקשת לנהל הליכים משפטיים, כי אם פועלת היא להסדרתם.

עוד טוענת היא כי באשר להוראות הדין, הרי שרציונל העומד מאחורי הוראות תקנה 519 הינו מניעת תביעות סרק והבטחת הוצאות המשפט מקום בו סיכויי הצלחת ההליך נמוכים- ואין הדבר כך בענייננו. ומכל מקום- על פי לשון התקנה, אין מדובר בחובה כי אם "בית המשפט רשאי" להורות על הפקדת ערובה.

עוד מבהירה המשיבה כי, בכל האמור למצבה הכלכלי- הפעולות שנעשו ונועדו להסדרת הסכסוכים המשפטיים מצביעות על חברה פעילה בעלת איתנות כלכלית וכן הואיל והינה בעלת זכות החכירה ב-25% ממקרקעין אשר שווים 41,000,000 ₪- אין כל חשש כי לא תוכל לשאת בהוצאות המשפט.

בתשובה לתגובה- מציינים המבקשים כי ולבקשה לא צורפו מסמכים המלמדים על מצבה הכלכלי- מלבד אותה אסמכתא בדבר זכות החכירה בנכס, אשר אף ממנה עולה כי על הנכס משכנתא ללא הגבלת סכום- הרי שהמשיבה לא עמדה בנטל להוכחת איתנותה הפיננסית.

כן, אין סיכויי הצלחת ההליך גבוהים וריבוי התביעות בהן מעורבת המשיבה מצביעים על התנהלות כלכלית כושלת מצידה. על כן, עותרים הם לקבלת בקשתם.

דיון והכרעה-

בסע' 353א' לחוק החברות נקבע כי : " הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ,

אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. "

ואילו ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממושבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם במאגרים), עמד בית המשפט על הכללים למתן הוראה על הפקדת ערובה בקבעו : "סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בת המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. (ב)הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או (ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע..."

ובהמשך- הוסיף וקבע :

"13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). "

ניתן לראות אם כן, כי כאשר מדובר בחברה בע"מ, הוראת הדין הרלוונטית היא זו הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות, במובחן מתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי החלה כל אימת שהתובע הינו בשר ודם.

כאמור, הכלל הינו חיוב החברה בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבע. הנטל להראות כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות במידה ותידרש לעשות כן- מוטל על כתפי החברה.

במקרה דנן, לא מצאתי כי המשיבה השכילה לעמוד בנטל הנדרש. המשיבה לא צירפה לתגובתה כל דוחות כספיים או דפי חשבון אשר יש בהם כדי לשפוך אור עת מצבה הכלכלי. אמנם, מן הנסח שצורף עולה כי הינה בעלת זכות החכירה ב- 25% מן הנכס, אולם אין בכך כדי להוכיח מצב כלכלי ולא ברור מהן התחייבויותיה והאם הינה בעלת הון כלכלי נוסף. לפיכך, לא מצאתי כי נתקיימו התנאים לפטרה מהפקדת ערובה.

אשר לגובה הערובה- יש לקבוע ערובה שתהא מידתית ותאזן כלל השיקולים הרלוונטיים- זכות הגישה לערכאות מחד גיסא וזכות הקניין של הנתבעת מאידך גיסא. במקרה שלפני, לאחר ששקלתי את השיקולים ובשים לב לסכום התביעה, הריני מורה למשיבה להפקיד סכום של 25,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים.

הערובה תופקד בתוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ה, 17 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.