בפניי בקשתה של הנתבעת לבטל את צו העיקול הזמני שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 04.02.2015 ואת הרחבתו מיום 19.02.2015 (להלן ביחד: "צו העיקול") וזאת הן מחמת פקיעתו והן לגופו של עניין.

לאחר עיון בכלל הבקשות והתשובות הנוגעות לביטול צו העיקול וכן בכתבי בי-דין בתיק זה החלטתי לדחות את בקשת הנתבעת בכפוף לאמור בס' 99 להחלטה זו וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית, אתקן, ביוזמתי, מספר טעויות סופר שנפלו לטעמי בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בפניי:

בעמ' 16, שורה 22 במקום המילה "להסכים" יש לרשום "להציג".

בעמ' 18, שורה 31 במקום המילה "היא" יש לרשום "הוא".

בעמ' 21, שורה 15 במקום המילה "הסיכומים" יש לרשום "הסיכונים".

בעמ' 22, שורה 23 במקום המילה "כנן" יש לרשום "כנם".

בעמ' 24, שורה 23 במקום המספר "19.05.2015" יש לרשום "19.05.2014".

העובדות הצריכות לעניין, בקצרה

1. התובעת הגישה תביעה כספית ע"ס 768,579 ₪ כנגד הנתבעת. הנתבעת הגישה כתב הגנה. עניינה של התובענה הינו חובה הנטען של הנתבעת כלפי התובעת בגין עבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעת בפרויקט בנייה באילת המהווה את מגרש 119א' חלק מחלקה 1 בגוש 40057 והידוע בכינויו "פארק הקרח" (להלן: "הפרויקט").

היזם בפרוייקט הינה חברת פארק הקרח אילת בע"מ (להלן: "היזם").

1. התובענה הוגשה ביום 31.01.2012 ומאז מתנהלים ההליכים בין הצדדים.

ביום 11.03.2014 מינה בית המשפט מומחה מוסכם על מנת שיכריע בשאלות שבמחלוקת "ובעיקרן מהו השכר הראוי, הנהוג והסביר עבוד העבודות שביצעה התובעת".

ביום 30.11.2014 קבע בית המשפט כי על המומחה לתאם ביקור באתר ולאחר מכן הודיעו ב"כ הצדדים כי הביקור תוכנן ליום 22.04.2015.

הליכים קודמים הנוגעים לעיקול

1. קודם להגשת הבקשה הנוכחית בה עסקינן הגישה התובעת שתי בקשות למתן צווי עיקול.
2. ביום 31.01.2012 הגישה התובעת, בד בבד עם הגשת כתב התביעה, בקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד. עוד באותו היום נדחתה הבקשה.
3. ביום 21.06.2012 הגישה התובעת בקשה נוספת למתן צו עיקול במעמד צד אחד בלבד (להלן: "העיקול השני").

בית המשפט לא ראה לנכון, בשלב ראשון, ליתן החלטה במעמד צד אחד כפי שפורט בהחלטתו מיום 24.06.2012.

התובעת הגישה הבהרה וביום 27.06.2012 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על עיקול זכויותיה של הנתבעת אצל המחזיקים שפורטו בבקשה.

1. ביום 10.07.2012 הגישה הנתבעת בקשה לביטול צו העיקול הזמני (להלן: "הבקשה לביטול העיקול השני") וביום 22.07.2012 התקיים דיון במהלכו נחקרו מנהל התובעת ומנהל הנתבעת והצדדים סיכמו טענותיהם.

אתייחס בהחלטתי זו גם למסמכים שצורפו לבקשה לביטול העיקול השני שכן הבקשה האמורה נזכרת גם בבקשתה הנוכחית של הנתבעת.

1. ביום 23.07.2012 הורה בית המשפט על ביטול העיקולים שהוטלו בהחלטתו מיום 27.06.2012 וזאת לאחר שהגיע למסקנה כי טענת התובעת ולפיה הנתבעת סירבה להציג את הסכם היזם היא "טענה המסתירה מעיני בית המשפט את ההתנהלות האמיתית בין הצדדים, שלא לומר טענה שאינה נכונה כלל".

כמו כן קבע בית המשפט כי "נציג המשיבה (התובעת – א.ה.) לא חשף בתצהירו את המשא ומתן שהתנהל בין באי כוח הצדדים".

בית המשפט קבע כי "הסתרה של נתונים מהותיים אלה אינה יכולה להתיישב עם חובת תום הלב של מגיש בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד" ולפיכך הורה על ביטול כל העיקולים שהוטלו.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי "לאור האמור לעיל, אין מקום לדון בשאר השיקולים הנוגעים לבקשה זו" וזאת מאחר ודרישת תום הלב הינה אחת מהדרישות המצטברות לצורך הטלת עיקול.

הבקשה הנוכחית לעיקול

1. ביום 01.02.2015 הגישה התובעת את בקשתה השלישית למתן צו עיקול, היא הבקשה בה עסקינן.
2. בבקשה ציינה התובעת בפתח הדברים כי מדובר בבקשה נוספת להטלת עיקולים זמניים "בגין חשש ומיידי ממשי להכבדה על ביצועו של פסק הדין" וטענה כי "התגלו למבקשת פרטים חמורים ביותר המגובים בראיות".
3. בבקשתה הסתמכה התבעת על הדברים שנאמרו מפני מנהל הנתבעת במסגרת הליכי הבוררות המתנהלים בין היזם לבין הנתבעת ועל החלטתו של הבורר, כב' השופט (בדימוס) ת. אור, מהם עולה כי לנתבעת חובות כלפי נושים שונים בסכומים ניכרים.

עוד טענה התובעת כי נודע לה לאחרונה כי "המשיבה מתכוונת למכור נכסים כולל את המפעל שבבעלותה".

עוד טענה התובעת כי דו"ח רשם החברות של הנתבעת מעיד על קיומם של 16 שעבודים שונים מרביתם ללא הגבלה בסכום וכן הסתמכה על דו"ח חברת דן אנד ברדסטריט (להלן" "דו"ח דן") ממנו עולה כי המלצת האשראי הינה "מזומן או כנגד בטחונות מלאים בלבד".

1. ביום 04.02.2015 נעתרתי לבקשה והוריתי על עיקול זכויותיה של הנתבעת אצל המחזיקים שפורטו בבקשה למעט העיקולים שהתבקשו בס' 15 ו- 16 לבקשה.

התובעת הגישה בקשת הבהרה ביום 19.02.2015 ולאחר שעיינתי בבקשה תיקנתי את צו העיקול כך שהוא יכלול גם את "הכספים ו/או התשלומים ו/או התקבולים שהתקבלו ו/או יתקבלו אצל המשיבה כתוצאה מביצוע העבודות בפרויקט באילת המצויים ושעשויים להיות מצויים אצל המחזיקים 1-6 זאת לרבות בגין התחייבויות עבר ו/או בגין הליך הבוררות ו/או הגישור המתנהל בין המשיבה למחזיקים 1-6".

1. בהחלטתי מיום 04.02.2015 הוריתי לתובעת להמציא את הצו ואת הבקשה לב"כ הנתבעת בתוך שלושה ימים מיום הפקת הצו ע"י המזכירות. בבקשה ציינה התובעת את עו"ד דוד סלטון מרח' קרליבך 9, ת"א כב"כ הנתבעת.
2. ביום 03.03.2015 הגישה הנתבעת בקשה לביטול העיקולים. בפתח דבריה ציינה הנתבעת כי "עניין לנו במשיבה ממורמרת אשר אינה בוחלת בטענות שווא ובהליכי סרק...".

איני משוכנע כי ביטויים מתחום הנפש הם עניין לעסוק בו במסגרת תובענה כספית, גם כאשר מוגשת בקשה לעיקול.

1. עוד טענה הנתבעת כי מטרת הבקשה לעיקול "אינה אלא לגרום לנזקים עצומים למבקשת ולראיה אף מתבקש במסגרת בקשה זו עיקול על כל המטלטלין".

בעניין זה אציין כי בהחלטתי מיום 04.02.2015 דחיתי את בקשתה של התובעת להטיל עיקול על המיטלטלין ולפיכך הדיון בעניין זה מתייתר.

1. הנתבעת טענה עוד כי התובעת "קיבלה על עצמה מהותית את ההסכם עם היזם באמצעות BACK TO BACK" (נכנה עיקרון זה להלן: "גב אל גב").

מחד טוענת הנתבעת כי הערות ב"כ התובעת ביחס להסכמים שהועברו אליה מעידות כי התובעת קיבלה על עצמה את עיקרון הגב אל גב ועל כן היא מחויבת בכל התחייבויות הנתבעת כלפי היזם ומאידך טוענת הנתבעת, בס' 5.17 לבקשה לביטול העיקולים, כי "משלא אושר הסכם הייזום על ידי המשיבה ההתקשרות החוזית מעולם לא התקיימה ולחילופין הופסקה".

איני משוכנע כי שתי טענות אלו יכולות לדור זו לצד זו.

כך או אחרת, ביחס לעבודות שביצעה התובעת בפועל, ואין חולק כי התובעת ביצעה עבודות בפרויקט, טענה הנתבעת כי התמורה המבוקשת "מוטלת בספק ואינה ברורה כלל ועיקר".

הנתבעת מציינת כי הצדדים ממתינים "לקבלת חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט על מנת לבחון, בין היתר, את טענות המבקשת ושווין של העבודות אותן ביצעה בסופו של יום המבקשת אך בגין מחדלה של המשיבה".

1. באשר למצבה הכלכלי טוענת הנתבעת כי "מצבה הכלכלי אינו חמור" וכי ההיפך הוא הנכון.

עוד טענת הנתבעת כי לא התרחש כל שינוי לרעה במצבה הכספי וכי "מצבה הכלכלי השתפר" (ס' 6.9 לבקשה) וכי החובות לבנקים "הצטמצמו משמעותית זה מכבר".

1. עוד טענה הנתבעת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי התובעת השיהוי שבהגשת הבקשה לעיקול מצדיק את ביטול העיקול.
2. עוד טענה הנתבעת כי "ועד לכתיבת שורות אלה טרם המציאה את העתקי הצו, הבקשה והמסמכים המצורפים אליהם לידי ב"כ המבקשת" וזאת בניגוד להחלטתי מיום 04.02.2015.
3. התובעת הגישה תשובה לבקשה לביטול העיקולים ובה טענה, בין היתר, כי רק עתה התגלה "האקדח המעשן" בדמות הודאתה של הנתבעת בחובות כלפי נושים שונים בסכומים משמעותיים ועוד טענה כי לאחר שניתנה החלטת בית המשפט מיום 23.07.2012 בדבר ביטול העיקולים אישר היזם כי העבודות שביצעה התובעת בוצעו לשביעות רצון היזם וכי אין ליזם כל טענה ו/או תביעה כנגד התובעת בגין עבודות אלו.
4. עוד טענה התובעת באשר לשיהוי כי הנתבעת היא שעיכבה את מסירתם של "הפרוטוקולים וההחלטות מתוך הבוררות המעידים על מצבה העגום".
5. ביחס להמצאת הצו טענה התובעת כי המציאה את הצו ואת כל המסמכים הרלוונטיים לנתבעת עצמה ולשיטתה אין טוב מכך שכן "לא ברור כיום כלל מי מייצג את המבקשת בתביעה בכלל ובטח שלא היה ברור בעת מתן העיקולים הזמניים, זאת משום שהמבקשת מחליפה עורכי דין כמו גרביים".
6. אדון בהמצאה בהמשך אום אדגיש כבר עתה כי לא היה כל מקום לביטוי "מחליפה עורכי דין כמו גרביים".

מדובר בביטוי מיותר לחלוטין אשר אינו מוסיף כבוד לכותבו. חברים למקצוע צריכים להישאר חברים למקצוע ולשמור זה על כבודו של זה.

התשובות שהתקבלו מהמחזיקים

1. עד כה התקבלו תשובות מחלק מהמחזיקים כפי שיפורט להלן.

המחזיקים 1-6 (היזם לענייננו) הגישו הודעה כי מתקיימים הליכי בוררות במסגרתם טוענים הצדדים שניהם טענות כספיות זה כנגד זה וכי ככל שיהיו כספים לטובת הנתבעת לא יעבירום לנתבעת עד למתן החלטה אחרת ו/או עד לפקיעת צווי העיקול.

בנק מזרחי הודיע כי נרשם עיקול על פיקדון בסך של 359,000 ₪ וציין כי רשם את העיקול בכפוף לזכות עיכבון, קיזוז ומשכון כאמור בס' 12 להודעתו.

חברת ח.ח. דון רוברטו הלבשה בע"מ (להלן: "דון רוברטו") הודיעה כי קיימת יתרת זכות לטובת התובעת בסך כולל של 1,590,092 ₪ נכון ליום 26.02.2015.

חברת ח. מקור הזכויות והאלומיניום מרכז 2000 בע"מ (להלן: "מקור 2000") הודיעה כי קיימת יתרת זכות לטובת התובעת בסך כולל של 889,549 ₪ נכון ליום 26.02.2015.

1. שאר המחזיקים כלל לא ענו או ענו שאינם מחזיקים ברשותם כספים ו/או זכויות השייכים לנתבעת כך שהדיון ביחס אליהם הפך ללא רלוונטי.

אופן ומועד מסירתו של צו העיקול – האם יש בכך כדי להפקיע את צו העיקול?

1. בצו העיקול נקבע כי הוא יימסר, ביחד עם שאר המסמכים הרלוונטיים, לב"כ הנתבעת במסירה אישית וזאת בתוך 3 ימים מיום הפקת הצו.
2. צווי העיקול הראשונים הופקו ביום 18.02.2015 ועל כן היה על התובעת למסור את הצו לב"כ הנתבעת עד ליום 22.02.2015 (בהתחשב בכך כי יום ה – 21.02.2015 הינו יום שבת).

אין מחלוקת כי הצו לא נמסר לב"כ הנתבעת אלא נמסר לנתבעת עצמה ביום 26.02.2015 במקום עסקה באילת.

1. כאמור לעיל, בעת הגשת הבקשה לעיקול ציינה התובעת את עו"ד סלטון כב"כ הנתבעת.

כך היה מצב הדברים בתיק בעת מתן צו העיקול ואף בעת הפקתו.

ביום 15.02.23015 הגיש משרדו של עו"ד סלטון בקשה למתן ארכה והודעה על חילופין בייצוג. בהודעה צוין כי הייצוג בתיק יועבר למשרד עו"ד גדעון פישר ושות'.

בהחלטתו מיום 15.02.2015 ציין בית המשפט "ככל שהמבקשת תודיע על החלפת הייצוג – יוחלף הייצוג".

רק ביום 25.02.2015 הגיש בא כוחה הנוכחי של הנתבעת "בקשה לעדכון פרטי ב"כ הנתבעת".

כלומר, בעת הפקת צווי העיקול לא היה רשום בא כוחה הנוכחי כמייצגה של הנתבעת.

טענת התובעת לפיה לנוכח חילופי הייצוג היא בחרה להמציא את הצו ואת המסמכים הרלוונטיים לנתבעת עצמה לאו טענה היא.

החלטתי היא ברורה: היה על התובעת למסור את המסמכים לב"כ הנתבעת ובמועד. לא זה נעשה ולא זה.

1. האם מצב דברים זה צריך להביא לפקיעת הצו? סבורני שהתשובה לכך שלילית.
2. המדיניות השיפוטית שמצאה ביטויה בפסיקה הינה זו שלפיה פקיעה של צו עיקול בשל איחור במסירה אינה פקיעה מעיקרא אלא פקיעה יחסית (על משקל בטלות יחסית) וכאשר לא נגרם נזק מערכתי בשל האיחור בהמצאת צו העיקול ניתן להכשיר את המסירה באיחור (ראו לעניין זה האמור בב"ש 261/87, דניאל ש. הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי וכן ע"א 3857/96, יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ וכן בר"י 3403/01,).
3. האיחור במסירה, ולענייננו גם המסירה לנתבעת עצמה ולא לבא-כוחה, אינו מביא לפקיעה מעיקרא או לפקיעה אוטומטית. מסקנה זו עולה בבירור מלשונה של תקנה 370 (3) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") אשר על פיה יש לבית המשפט שיקול דעת בעניין זה.
4. לא שוכנעתי כי נגרם נזק מערכתי כתוצאה מהאיחור בהמצאת צו העיקול. איני סבור גם כי נגרם נזק בשל המצאת הצו לידי הנתבעת עצמה במקום המצאתו לבא כוחה.

בנסיבות העניין ברי כי הנתבעת פעלה והעבירה את הצו ואת המסמכים הרלוונטיים לבאי כוחה הנוכחיים.

1. אירעה תקלה. בכך אין ספק. לא שוכנעתי כי התקלה אירעה במזיד ומכל מקום התקלה לא גרמה לנזק מערכתי בשלו יש להביא לפקיעת צו העיקול.
2. בשולי הדברים אציין כי לא ירדתי לסוף דעתו של בא כוחה המלומד של הנתבעת שטען בס' 4.5 לבקשה לביטול העיקול הנוכחי כי התובעת "לא התכוונה מעולם להמציא למבקשת עותק מצו העיקול..." כאשר אין חולק כי המסמכים וצו העיקול הומצאו דווקא לנתבעת עצמה.

ממילא סבורני כי השימוש במונח "מעולם לא התכוונה" הינו מיותר ומקדים מאוד את זמנו, אם בכלל.

ביטול צו העיקול לגופו של עניין

1. ההוראות הנוגעות לשיקולים שיש לשקול בעת מתן צו עיקול זמני מפורטות בתקנות 362 ו - 374 לתקנות ועל פיהן יש לשקול קיומן של ראיות מהימנות לכאורה ביחס לעילת התובענה, הכבדה על ביצוע פסק הדין לו לא יינתן צו עיקול, מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות.
2. שיקולים אלו שזורים אלו באלו וההחלטה צריכה להתקבל לאחר שקילת מכלול השיקולים.

בודדים הם המקרים בהם שיקול אחד לבדו יכול להכריע את הכף לצד זה או אחר והמקרה שבפניי, חרף האמור בהחלטת בית המשפט מיום 23.07.2012 אשר הייתה נכונה לשעתה, אינו נכלל במקרים אלו.

קיומן של ראיות מהימנות לכאורה ביחס לעילת התובענה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות סבורני כי התובעת הצליחה להוכיח קיומן של ראיות מהימנות לכאורה ביחס לעילת התובענה.

בכתב התביעה פירטה התובעת את הסכומים המגיעים לה לטענתה.

1. הנתבעת אמנם חולקת על הסכום הנתבעת וטענה בס' 22.1 לכתב ההגנה כי "לא הצעת המחיר ולא כתב הכמויות לא הוסכמו ע"י הנתבעת" אולם היא אינה חולקת על העובדה כי התובעת ביצעה את העבודות.
2. ולראיה, בהיעדר התנגדות מצד הנתבעת מונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיעריך את שווי העבודות שביצעה התובעת ויתייחס בעיקר לשאלה "מהו השכר הראוי, הנהוג והסביר עבור העבודות שביצעה התובעת" כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 11.03.2014.
3. יתירה מזו, בחקירתו במסגרת הליכי הבוררות נשאל מנהל הנתבעת האם הוא אינו כופר בכך שהתובעת ביצעה את העבודות תוך שמצוין כי התביעה הינה על סך של 770,000 ש"ח והוא השיב "עשה את העבודות" (עמ' 57, שורה 12 לפרוטוקול הבוררות מיום 16.02.2014).

דבר לא מנע ממנהל הנתבעת לציין, למשל, כי לא הוא זה שווי העבודות שבוצעו.

1. ועוד, בחקירתו בפניי העיד מנהל הנתבעת כי "אין טענה שהתובעת לא ביצעה את העבודה, אבל בעבודות עצמן יש דברים רבים שאנו השלמנו...".

עוד העיד בפניי מנהל הנתבעת כי "אני גם לא טענתי בהליך הנוכחי שיש ליקויים. טענתי שיש התחשבנות בעקבות עבודות שאנחנו השלמנו וביצענו במקום התובעת ויש לנו הוצאות".

לא ירדתי לסוף דעתו של מנהל הנתבעת אשר התבקש בחקירתו להציג ראיות לעניין ההוצאות והשיב כי אין לו מה להציג וכי "לא טענתי לעניין הזה", אולם אניח כי עניין זה של ההוצאות שהוציאה הנתבעת לטענתה יתברר כמובן בתיק העיקרי.

בשלב זה של ההליך אין בטענה האמורה כדי לאיין קיומן של ראיות לכאוריות ביחס לעילת התובענה

1. הנתבעת טוענת כי היא זכאית לקזז "מכל סכום שיכול להגיע לתובעת" את הנזקים שנגרמו לה בשל תיקון הטעויות שביצעה התובעת ובשל התוספות והשינויים שנדרשו במסגרת עבודות הנתבעת".
2. בס' 25.9 לכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי היא "מכמתת את נזקיה ותגיש תביעה בהמשך".

כתב ההגנה הוגש לפני כשלוש שנים. כתב תביעה שכנגד או אפילו פירוט מדויק של טענת הקיזוז הנטענת לא הוגשו עד היום.

אמנם בנסיבות בהן מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יתייחס לכלל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובכלל זה טענת הקיזוז הנטענת אין להחמיר עם הנתבעת באשר לאי פירוט טענת הקיזוז אולם בשלב זה קיימות ראיות לכאוריות מספיקות ביחס לעילת התובענה.

ודוקו, עילת התובענה ולא רק סכום התובענה.

ועוד, מנהל הנתבעת נשאל בחקירתו בפניי האם יש בידו ראיות ביחס לנזקים הנטענים והוא השיב "יש טענות כתובות. לא זוכר שהצגתי. אם אני זוכר, בגישור קיבלת את הפירוט המדויק".

בכל הכבוד הראוי, מדובר בתשובה לא סבירה לעניין שהוא מרכזי במחלוקת. הנתבעת לא טרחה להציג פירוט כלשהוא ביחס לנזקם הנטענים על ידה.

1. עוד טענה הנתבעת בס' 25.10 לכתב ההגנה כי מאחר והתובעת לא עמדה בתנאי ההסכם מול היזם, לו היא כפופה "לא מגיע לה תשלום וגם מה שקיבלה שולם לפני הזמן".

טענה זו מקפלת בתוכה מספר טענות משנה בהן יש לדון עתה.

אישור היזם ביחס לעבודות שביצעה התובעת

1. ביום 23.08.2012 (לאחר שנדחתה בקשתה הקודמת של התובעת לעיקול) אישר היזם, באמצעות אדן-גדיש הנדסה שהינה המפקחת על ביצוע העבודות בפרויקט, לצדדים בתיק זה כי "אנו מאשרים בזה שעבודות הפלדה (לרבות התיקונים)...בוצעו ע"י חברת אבנר גפני ייצור בע"מ (להלן: "גפני") לפי דרישות התוכניות והמפרטים ולשביעות רצוננו וכי אין לנו כל טענה ו/או דרישה בגין עבודות אלה".

עוד צוין במכתב כי "לאור האמור לעיל, אין לנו דרישות ו/או טענות ו/או תביעות נוספות מגפני".

1. ניסוחו של המכתב מעיד בבירור כי התובעת ביצעה את העבודות לשביעות רצונו של היזם וכי ליזם אין כל טענה /ואו דרישה בגין עבודות אלה.

ודוקו, מניסוחו של המכתב ניתן ללמוד כי היעדר הטענות ו/או הדרישות אינו חל רק ביחס לתובעת אלא שהוא יכול לחול, לכאורה, ביחס לעבודות שביצעה התובעת כמובן וביחס אליהן בלבד, גם כלפי הנתבעת.

ואם ליזם אין טענות כנגד הצדדים בגין העבודות שביצעה התובעת לא ברור על מה נסמכת הנתבעת בטענתה כי "התובעת ביצעה טעויות וסטיות בקונסטרוקציה ובשאר עבודותיה" (ס' 25.9 לכתב ההגנה) שהרי עבודותיה של התובעת, לפחות לכאורה, בוצעו "לפי דרישות התוכניות והמפרטים".

אמנם לא ניתן למנוע מהנתבעת להוכיח טענתה זו וייתכן כי המומחה שמונה יתייחס בחוות דעתו גם לעניין זאת אולם בשלב זה של ההליך ובטרם נשמעו הראיות די בעילה לכאורית וזו הוכחה במידה סבירה לעניין זה.

1. זאת ועוד, אישור היזם מיום 23.08.2012 אמנם אינו שולל מהנתבעת להוכיח את טענתה כי העבודות שביצעה התובעת גרמו לשינויים בעבודות שהיה על הנתבעת לבצע.

המומחה ממילא יתייחס גם לעניין זה אולם בשלב זה של ההליך אין הדבר פוגע בראיות הלכאוריות שהוצגו.

1. אישור היזם מיום 23.08.2012 מהווה שינוי משמעותי במצב הדברים הרלוונטי להכרעה בשאלת קיומן של ראיות לכאוריות.

אישור זה לא עמד בפני בית המשפט בדונו בבקשה השנייה לעיקול ויתירה מזו, לנוכח מסקנתו של בית המשפט אודות חובת תום הלב בית המשפט כלל לא נדרש לשאר העילות ועל כן ברור כי החלטתו אינה מהווה הכרעה בעניין זה, מה גם שממילא עסקינן בסעד זמני אשר ניתן לבחינה מחדש מעת לעת.

לא רק שניתן לבחון את ההצדקה או אי ההצדקה שבמתן הסעד מעת לעת אלא שיש חובה לעשות כן. צו זמני נסמך תמיד על מצב דברים נתון.

וכדרכם של דברים: הם נתונים לשינויים.

התשלום ששילם היזם בגין העבודות שביצעה התובעת

1. בס' 25.10 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לכל תשלום וגם מה שקיבלה שולם לפני הזמן.
2. לבקשתה לעיקול צירפה התובעת את פרוטוקול הבוררות מיום 16.02.2014. בדיון נחקר מר ניסים יניב מטעם היזם ע"י ב"כ הנתבעת דאז.

מר יניב העיד בחקירתו בפני הבורר כי "לא משלמים לו כיוון שהוא לא רצה לחתום על חוזה או משהו, אבל זה לא, החוב מגיע לו, את העבודה הוא עשה...ובאופן חריג אני גם אישרתי את העבודה שלו בזמנו כי ריחמתי עליו".

1. עוד העיד מר יניב כי "וכל פעם שדיברתי עם חביב על המצב העגום של המסגר (התובעת – א.ה.) הוא אמר לי תן לי ואני אתן לו, נתתי לו והוא לא העביר, ועוד פעם נתתי לו והוא לא העביר".
2. לא זו בלבד שמר יניב העיד כי העבודה שביצעה התובעת בוצעה ואושרה על ידו הרי שהוא גם העיד כי הוא העביר לנתבעת כספים על מנת שאלו יועברו לתובעת אולם הנתבעת, על פני הדברים, השאירה כספים אלו בידיה.

קיימת אפוא תשתית לכאורית מספקת ביחס לעילת התובענה.

אם מי שעבורו בוצעה העבודה אישר אותה ואף שילם עבורה, ולפחות שילם לכאורה, יש בכך כדי לחזק את טענת התובעת ביחס לזכאותה לכספים הנתבעים.

חתימת התובעת על ההסכם גב אל גב מול היזם

1. לטענת הנתבעת הרי שההתקשרות בין הצדדים חסתה בצילו של עיקרון העל של גב אל גב כאשר עיקרון זה מבטא את "הצמדת ההתקשרות בין הצדדים להסכמים עם היזם" (ס' 9 לכתב ההגנה).

הנתבעת טוענת כי "ההסכם היחיד שנוצר הוא הסכם תחת עיקרון העל, BACK TO BACK" (ס' 24 לכתב ההגנה).

1. הנתבעת טוענת כי שלחה לתובעת, ביום 08.07.2011, את מכלול ההסכמים שבינה לבין היזם כפי שעולה מנספחים 1.1 עד 1.6 שצורפו לתצהיר התמיכה לבקשה לביטול העיקול השני.
2. בס' 5.13 לבקשה לביטול העיקול הנוכחי טוענת הנתבעת כי "הסכם היזם הועבר לבקשת המשיבה כדי שתוכל לעבור על החוזים מראש ולהחליט מבעוד מועד אם היא מעוניינת לבצע את העבודה בתנאים אלו".
3. עיון בקבצים שצורפו להודעות הדוא"ל אשר אין חולק שנשלחו מעיד בבירור כי מדובר במסמכים שברובם המכריע אינם חתומים, לא על ידי היזם ולא ע"י הנתבעת.

חלקם הקטן של המסמכים חתום ע"י חברת רפי שפירא בע"מ אשר הייתה מעורבת בפרויקט בגלגול קודם לנתבעת.

1. בשלב זה של ההליך איני סבור כי הטענה שהעלתה הנתבעת ולפיה התובעת יכלה להחליט על בסיס הסכמים שאינם חתומים כלל האם ברצונה לבצע את העבודה, אם לאו, היא טענה שיש בה כדי לאיין את קיומן של ראיות לכאוריות ביחס לעילת התובענה.
2. לא רק שעילת התובענה הינה ביצוע העבודה בפועל, שאין חולק שבוצעה ע"י התובעת ואושרה ע"י היזם, אלא גם שלא ברור כיצד יכול גוף עסקי שמטרתו השאת רווחים לקבל החלטה מושכלת על בסיס טיוטות לא חתומות.
3. לא נעלמה מעיניי העובדה כי דווקא התובעת היא שצירפה לבקשתה את נספח כ' להסכם הנטען בין היזם לבין הנתבעת. נספח כ' הינו החוזה המשולש.

אמנם נספח זה חתום ע"י הנתבעת וע"י היזם אולם הוא אינו נושא תאריך ואין כל יכולת לדעת האם הוא בתוקף, אם לאו.

1. העדים בחקירתם בפניי העידו בהרחבה לעניין זה.

מנהל התובעת העיד כי "לא קיבלתי הסכם חתום על ידי הנתבעת, אלא נייר שחתום עליו חותמת של רפי שפירא" והעיד עוד כי "אין ספק שלא קיבלתי חוזה חתום ע"י הנתבעת, אלא טיוטה וכל אחד יכול ליתן טיוטא".

אדגיש כי ב"כ הנתבעת עצמו ציין בשאלתו למנהל התובעת כי "אני אומר לך שחוזה שהומצא אליך היה חתום על ידי שפירא בע"מ".

איני סבור כי ניתן היה לצפות מהתובעת להסתמך על הסכם שאינו חתום ע"י היזם והנתבעת עצמה.

1. ואילו מנהל הנתבעת מצדו העיד בפניי כי "אף פעם לא נדרש הסכם חתום, רק במהלך ההליכים שהגישו לבית המשפט. אני לא העברתי לתובעת הסכם חתום בין הנתבעת ליזם".

ואם לא נדרש הסכם חתום ברור כי לא הועבר הסכם חתום.

מנהל הנתבעת אישר בחקירתו בפניי כי "ההסכם של העבודות הכלליות עבר עם חתימה של רפי שפירא בע"מ".

1. לטענת הנתבעת היא העבירה גם טיוטת הסכם בינה לבין התובעת כאשר על טיוטה זו העירה עו"ד יעקובי (ב"כ התובעת דאז) את הערותיה ולשיטתה של הנתבעת "ניתן לראות שלמרות עידון חלק מן הניסוחים, הרי שעו"ד יעקובי קיבלה את עיקרון העל, BACK TO BACK" (ס' 13.2 לכתב ההגנה).

עוד טענה הנתבעת כי מנהל התובעת אישר לנתבעת כי עיקרון העל של גב אל גב מקובל עליו (ס' 14.2 לכתב ההגנה).

1. התובעת מכחישה את הטענה האמורה ולשיטתה לא הסכימה לתנאים הדרקוניים של ההסכם מול היזם.
2. לבקשתה לביטול העיקול השני צירפה הנתבעת טיוטה של ההסכם שנועד לחתימה בינה לבין התובעת ועליו הערות ב"כ התובעת (נספח 4).

בס' 5.15 לבקשת הנתבעת לביטול העיקול הנוכחי טענה הנתבעת כי ב"כ התובעת לא מחקה מטיוטת ההסכם מילים שמעידות על עיקרון הגב אל גב.

כך למשל לא נמחקו מס' 2 לטיוטת ההסכם המילים "והוראות הסכם המסגרת לגבי חיובי המזמין כלפי היזם יחולו על הקבלן כאילו נכללו בהסכם זה במפורש".

בס' 13.2 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היה זה בא כוחה אשר הכין את הטיוטה האמורה.

בנסיבות אלו איני סבור שיש לייחס משקל מכריע בשלב זה למסמך שהוכן ע"י הנתבעת עצמה כאשר לא ברור מה הייתה התייחסות התובעת אליו בשנייה לאחר שנשלח.

אין על כך נתון זולת אמירה כללית של הנתבעת.

אין חולק כי הטיוטה כוללת הערות ותיקונים אולם על מנת שניתן יהא לעמוד על טיבם ועל הכוונה המשתמעת מהם יש לבחון את ההשתלשלות המדויקת של הזמנים ביחס לחילופי הטיוטות. זאת ייעשה, אם יהיה בכך צורך כמובן, בתיק העיקרי ואין הדבר רלוונטי לשלב זה וטענת הנתבעת כאמור אינה מאיינת את קיומן של ראיות לכאוריות ביחס לעילת התובענה.

1. לצד המסמך האמור צירפה הנתבעת לבקשה לביטול העיקול השני טיוטה נוספת של ההסכם שהיה אמור, לשיטתה, להיחתם בינה לבין התובעת (נספח 2 לבקשה האמורה) ועליו הערות של ב"כ התובעת.

עיון בהערות אלו המעידות גם על תוכן המלל שסברה ב"כ התובעת כי יש למחוק מעיד גם הוא על הלך הרוח לפחות באותו הרגע שבו נכתבו ההערות ויש בו כדי להאיר את העניין באור אחר.

1. כך למשל, בהואיל השלישי להסכם ביקשה ב"כ התובעת למחוק את המילים "וכי עבודות הקבלן כפופות למסמכים אלו ויראו את חתימתו של הקבלן על הסכם זה כאילו חתם מול המזמין, וגם מול היזם, על תנאי הסכם המסגרת...".

בהואיל החמישי ביקשה ב"כ התובעת למחוק את המילים "ובמעמד חתימתו על הסכם הקבלנות חותם הקבלן גם על כלל מסמכי הסכם המסגרת שיהוו חלק בלתי נפרד מהסכם הקבלן...וקבלת תנאים אלו ע"י הקבלן במלואם מהווים תנאי מוקדם לכניסתו לתוקף של הסכם זה".

בס' 2 ביקשה ב"כ התובעת למחוק את המילים "הקבלן חותם בזאת על כלל מסמכי הסכם המסגרת וחתימתו תהווה ראיה חלוטה להסכמתו לאמור בהם".

1. האם מחיקות אלו שביקשה ב"כ התובעת משקפות הסכמה ברורה לעיקרון העל של גב אל גב לו טוענת הנתבעת?

סבורני שלפחות בשלב זה לא ניתן להגיע למסקנה כה נחרצת כפי שהגיעה אליה הנתבעת.

1. ועוד אעיר באשר לב"כ התובעת דאז כי בחקירתו בפניי העיד מנהל הנתבעת כי "התובעת לא ביקשה הסכם חתום וגם לא עורכת הדין מטעמה".

איני סבור כי עורך דין סביר היה מסכים לעיקרון של גב אל גב כאשר מוצג לו מסמך שאינו חתום ע"י הצדדים הרלוונטיים.

1. סיכומו של דבר, שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה ביחס לעילת התובענה.

הכבדה על ביצוע פסק הדין לו לא יינתן צו עיקול, מידתיות ומאזן הנוחות

1. שיקולים אלו שזורים במובהק זה בזה ויש לדון בהם בצוותא חדא.

מצבה הכלכלי של הנתבעת

1. בבקשתה הנוכחית לעיקול מתייחסת התובעת בהרחבה לדבריו של מנהל הנתבעת במסגרת הליכי הבוררות מיום 16.02.2014 וכן להחלטתו של הבורר הנכבד, כב' השופט (בדימוס) ת. אור מיום 27.02.2014.

כמו כן טענה התובעת לקיומם של שעבודים כפי שעולה מדו"ח רשם החברות וכן למצבה של הנתבעת כפי שמשתקף מדו"ח חברת דן.

עוד טענה התובעת כי הנתבעת מתכוונת למכור נכסים כולל את המפעל שבבעלותה.

נדון בעניינים אלו בנפרד.

1. בחקירתו בפניי טען מנהל התובעת כי אינו זוכר שבדק את מצבה הכלכלי של הנתבעת קודם להתקשרות עימה.

תשובתו זו אינה מתיישבת עם תשובתו בדיון שהתקיים ביום 19.07.2012 אולם סבורני כי חרף הסתירה הרי שמטרת העיקול היא לבחון את הדברים מכאן ואילך ובשלב זה לא נבחנת, וגם אין טענה כזו, רשלנותה של התובעת בהתקשרות עם הנתבעת.

ההתקשרות בין הצדדים היא עובדה. תנאיה של ההתקשרות וההתחשבנות הם עניין להליך העיקרי.

1. קודם לדיון בעניינה של הנתבעת אציין כי מנהל הנתבעת נשאל בחקירתו הנגדית בפניי שאלות רבות ביחס למצבה הכלכלי של חברת מקור 2000 ונשאל גם לגבי השיק שמסרה מקור 2000 לתובעת על חשבון העבודות בפרויקט (מוצג נ/1).

חרף היותה של מקור 2000 חברה קשורה לנתבעת איני סבור כי מצבה הכלכלי הוא עניין שיש לדון בו במסגרת הבקשה שבפניי.

כך גם לגבי אופן ביצוע התשלומים שבוצעו עד כה בפועל ואשר אינם נתבעים בתובענה.

החלטת הבורר הנכבד ודברי מנהל הנתבעת במסגרת הליכי הבוררות

1. בהחלטתו קבע הבורר הנכבד כי "במסגרת חקירת מר חזיזה (מנהל הנתבעת – א.ה.) הוברר מצבה הכספי הקשה של החברה. בין היתר הוברר כדלקמן: לפי עדותו של מר חזיזה חובות החברה לבנקים עומדים על כ – 4.5 ממיליון ₪, לחברה קיימות התחייבויות לגופים חוץ בנקאיים בהיקף של כחצי מיליון ₪ בריבית שנתית גבוהה של 25%, וכן חובות לבני משפחה בהיקף של כ – 1 מיליון ₪, כן קיימת שורה של שעבודים על נכסי החברה. בנוסף, גם ב"כ התובעת, עון"ד קורינאלדי, הודה כי מצבה הכלכלי של התובעת ושל מר חזיזה (המחזיק במלוא מניותיה) הוא קשה".

דברים אלו מבוססים כמובן על חקירתו של מנהל הנתבעת בדיון מיום 16.02.2014 (בעיקר עמ' 29-31).

1. באשר לדבריו של עו"ד קורינאלדי: בהתחשב בכך כי עסקינן בנתונים כספיים איני סבור כי יש, לצרכי הבקשה בה עסקינן, לייחס משקל של ממש לדבריו של ב"כ התובעת דאז בהיותם כלליים.

המונח "מצב קשה", שהוא ממילא מעורפל, יכול להוות מסקנה לאחר ניתוח ראיות.

ממילא גם שאותו מצב ממש יכול להיות קשה עבור פלוני ולא קשה עבור אלמוני.

בהיעדר מידע מדויק באשר למה שהביא את ב"כ התובעת לטעון את הטענה האמורה איני סבור כי יש לייחס לדבריו משקל לעניין הבקשה שבפניי.

1. באשר לדו"ח רשם החברות: עיון בדו"ח רשם החברות שצורף כנספח 10 לבקשת התובעת מעיד על קיומם של 16 שעבודים ללא הגבלה בסכום.

שעבודים מס' 35-38 הינם ללא הגבלה בסכום ונרשמו לאחר שבוטל העיקול השני.

ביום 26.04.2015 הגישה הנתבעת "הודעה" אליה צירפה מסמכים ביחס לשעבודים הרשומים לטובת דלתא קפיטל, קרי שעבודים 34-36.

ע"פ המסמכים שצורפו להודעה, ודוקו ההודעה הוגשה באופן יזום ע"י הנתבעת וכחודש לאחר הדיון שהתקיים, מסכימה דלתא קפיטל למחיקת השעבודים האמורים.

התובעת הגישה תגובתה לעניין זה וטענה כי קיים ספק ביחס לנכונות האמור במסמכים.

צודקת התובעת כי בהתחשב בכך כי ההודעה מוגשת ללא תצהיר של מי שערך את המסמכים מטעם דלתא קפיטל קיים ספק באשר לנכונותם של המסמכים.

יודגש כי הנתבעת לא צירפה דו"ח מעודכן של רשם החברות המעיד על הסרת השעבודים בפועל.

אניח לצורך הדיון כי השעבודים אכן הוסרו.

לכאורה, יש בכך שיפור כלשהוא ביחס למצב לפני ההסרה האפשרית של שעבודים אלו אולם עדיין נותרו שעבודים ללא הגבלה בסכום על נכסים משמעותיים של הנתבעת אשר נרשמו לאחר ההחלטה על הסרת העיקול השני שהוטל והם מעידים על שינוי לכאורי לרעה של מצבה של הנתבעת ביחס למצב בו הייתה מצויה הנתבעת קודם לרישומם של שעבודים אלו.

בנסיבות אלו טענת הנתבעת בס' 6.3 לבקשה לביטול העיקול הנוכחי דינה להידחות.

1. באשר לדו"ח דן: עיון בדו"ח דן מיום 11.12.2014 שצורף כנספח 11 לבקשת התובעת מעיד כי המלצת האשראי הינה "במזומן או כנגד בטחונות מלאים בלבד".

הדו"ח מציין כי דירוג סיכון ההתקשרות עם הנתבעת הורע ועבר ממצב של סיכון התקשרות ממוצע למצב של סיכון התקשרת גבוה.

מאידך, לא אותרו התראות מהותיות או חשבונות מוגבלים כפי שמצוין בעמ' 1 לדו"ח דן.

דו"ח דן הינו, לטעמי, פשטני ואינו נותן תמונה מדויקת של מצבה הכלכלי של הנתבעת ואין בו כדי לבסס ממצא חד משמעי.

אין בדו"ח דן התייחסות לשווי נכסי החברה ודומני כי מדובר במידע חשוב ביותר לצורך הערכת הסיכון.

יתירה מזו, בהתחשב בעובדה כי הדו"ח מציין כי לא אותרו תביעות משפטיות בשנתיים האחרונות, קרי מאז 12/2012, שעה שהתביעה הנוכחית מתנהלת מאז ינואר 2012 מעיבה על רצינותו של דו"ח דן.

מנהל התובעת התייחס אמנם בחקירתו לדו"ח דן הקודם שצורך לבקשה להטלת העיקול השני והוא השיב בחקירתו בפניי "וזה נכון ששום דבר לא השתנה" אולם עובדתית התשובה אינה נכונה ולו מעיון פשוט בשני הדו"חות האמורים.

מכל מקום, בנסיבות אלו טענת הנתבעת בס' 6.3 לבקשה לביטול העיקול הנוכחי דינה להידחות.

1. באשר להפקדת הערובה שקבע הבורר הנכבד: לאחר שהתייחס הבורר הנכבד בהחלטתו מיום 27.02.2014 למצבה הכלכלי של הנתבעת החליט הבורר לחייבה בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ₪.

הנתבעת טענה בס' 6.9 לבקשתה לביטול העיקול הנוכחי כי הנתבעת הפקידה את הערבות הנטענת.

במהלך הדיונים בפניי הציגה הנתבעת החלטה מיום 19.05.2014 (מוצג נ/6) ולפיה הורה הבורר הנכבד לנתבעת להמציא ערבות מתוקנת תוך שהוא מציין כי יש להשיב לנתבעת את הערבות הקודמת.

ראשית, אין כל ראיה כי הערבות המתוקנת הופקדה. עם זאת, אניח לצורך הדיון כי הנתבעת אכן הפקידה את הערבות המקורית, קיבלה אותה חזרה לידיה ואף הפקידה את הערבות המתוקנת.

האם הדבר משנה בהכרח את כל התמונה הנוגעת למצבה הכלכלי? לא בהכרח.

בכל הכבוד הראוי, הפקדת ערובה בסך של 150,000 ₪ אינה כשלעצמה משנה את המצב הכלכלי אשר באותה עת לפחות הסתכם בחובות בסכומים ניכרים כפי שהודה מנהל הנתבעת בחקירתו בהליכי הבוררות מיום 16.02.2014.

1. בס' 6.9 לבקשת לביטול העיקול הנוכחי טענה הנתבעת כי "מצבה הכלכלי השתפר משמעותית". נבחן עניין זה להלן.
2. באשר לחוב כלפי הבנקים: בחקירתו במסגרת הליכי הבוררות אמר מנהל הנתבעת כי החוב לבנקים הוא כ – 4.5 מלש"ח.

בחקירתו מיום 29.03.2013 אמר מנהל הנתבעת כי "אני מעריך שהחוב של הנתבעת לבנקים היום הוא 3.5 מיליון ₪".

מוצג נ/2 שהציגה הנתבעת משקף את יתרת החוב כלפי בנק לאומי נכון ליום 30.12.2011 והוא מעיד על סגירת החשבון בבנק לאומי ביום 19.06.2013.

מוצג נ/3 מעיד על קיומה של יתרת חובה כלפי בנק המזרחי בסך של 28,669 ₪ נכון ליום 26.02.2015.

ברי כי נתונים אלו אינם משקפים את החוב המלא לבנקים שהרי מנהל הנתבעת הודה כי החוב הינו כ – 3.5 מלש"ח. בנסיבות בהן נטען במסגרת הליכי הבוררות לחוב גבוה יותר ובהתחשב בכך כי המידע מצוי בידה הרי שלו רצתה הנתבעת להוכיח הפחתה בחוב בו היא הודתה ושיפור במצבה הכלכלי כפי שטענה היה עליה להציג דפי חשבון מלאים המוכיחים את ההפחתה.

בקשה לעיקול מגלמת תמיד את פערי המידע ביחס למידע הכלכלי בין מבקש העיקול לבין מי שכנגדו מבוקש העיקול. מי שבידו מידע ראוי שיציגו. כאשר הנתבעת טוענת להפחתה ניכרת בחוב עליה להוכיח את הטענה. אי המצאת מסמכים פועלת לחובתה של הנתבעת.

1. באשר לחוב כלפי דלתא קפיטל: בחקירתו במסגרת הליכי הבוררות הודה מנהל הנתבעת בחוב של חצי מלש"ח כלפי דלתא קפיטל שהינה גורם חוץ בנקאי.

מוצג נ/ 4 מעיד על חוב לכאורי של 55,000 ₪ כלפי דלתא קפיטל נכון ליום 25.03.2015.

מנהל הנתבעת טען בחקירתו בפניי כי התשלומים השוטפים לדלתא קפיטל הם בסך של 22,651 ₪ כפי שאכן עולה ממוצג נ/4.

מנהל הנתבעת העיד בפניי כי "נכון להיום אני חייב תשלום אחרון לדלתא קפיטל בסך של 22,651 ₪".

מנהל הנתבעת נשאל על ידי כיצד ייתכן כי לאחר ששילם 12 תשלומים בסך של כ – 22,000 ₪ כל אחד לדלתא קפיטל ירד החוב מחצי מלש"ח לסכום של 22,651 ₪ והוא השיב "שסך החובות שלי כולל גורמים חוץ בנקאיים היא חצי מיליון ₪".

התשובה אינה תואמת את שאמר מנהל הנתבעת בחקירתו בבוררות שם ציין בבירור כי הוא חייב סכום נוסף של 250,000 ₪ "לניכיון צ'קים בחוץ" (עמ' 30 לפרוטוקול הבוררות מיום 16.02.2014).

ביום 26.04.2015 הגישה הנתבעת "הודעה" אליה צירפה מסמך המעיד לכאורה על סילוק ההלוואה כלפי דלתא קפיטל. התובעת הגישה תגובתה לעניין זה וטענה כי קיים ספק ביחס לנכונות האמור במסמך.

צודקת התובעת בטענתה כי מדובר במסמך כללי שהוגש מבלי להיתמך בתצהיר ולא צורפו לו הסכמי ההלוואה.

בהתחשב בגובה החוב ובסתירה בין דברי מנהל הנתבעת ביחס לחוב כלפי דלתא קפיטל בין האמור בחקירתו בבוררות לבין האמור בחקירתו בפניי היה על הנתבעת להציג נתונים טובים יותר באשר לסילוק הנטען של ההלוואה האמורה.

1. באשר לחוב בסך 250,000 ₪ כלפי ניכיון שיקים: בחקירתו בבוררות טען מנהל הנתבעת לחוב זה בנפרד מהחוב לדלתא קפיטל, כלומר בסך הכל לשני גורמים אלו סך של 750,000 ₪.

בחקירתו בפניי טען מנהל הנתבעת כי החוב הכולל לשני גורמים אלו הוא חצי מלש"ח.

לאחר ששמעתי את מנהל הנתבעת והתרשמתי מעדותו סבורני כי התשובה במסגרת הליכי הבוררות היא תשובה מדויקת ומהימנה יותר מהתשובה שהוא מסר בחקירתו בפניי.

כך או אחרת, הנתבעת לא הביאה כל ראיה שתוכיח כי החוב האמור סולק או צומצם והיא לא הוכיחה כל שיפור במצבה הכלכלי בעניין זה.

1. באשר לחוב כלפי בני המשפחה: בחקירתו במסגרת הליכי הבוררות טען מנהל הנתבעת לחוב של מיליון ש"ח כלפי בני משפחה.

בחקירתו בפניי נשאל מנהל התובעת מהו החוב כיום כלפי בני המשפחה והוא השיב "כלום".

עוד השיב מנהל הנתבעת כי מחזור הפעילות של הנתבעת כיום, ודוקו מחזור, הינו 6 מלש"ח בשנה. ספק רב בעיניי אם ממחזור פעילות של 6 מלש"ח בשנה מסוגלת הנתבעת להחזיר חובות בגובה מיליון ₪ לבני משפחה ועוד מיליון ₪ לבנקים והכל בשנה אחת.

מכל מקום, בחקירתו בפניי נשאל מנהל הנתבעת אם הוא יכול להציג מסמך לגבי ההחזר או ההלוואות הנטענות והוא השיב "אם צריך הוכחה – אני יכול להביא".

העובדה היא כי מסמך כאמור לא הוצג. לא הובא גם כל עד מבני המשפחה הנטענים שיעיד על ההחזר הנטען.

עניין זה פועל לחובתה של הנתבעת והיא לא הוכיחה שיפור כלכלי ביחס למרכיב זה.

1. באשר לנכסי הנתבעת: אין חולק כי לנתבעת יש נכסים. מנהל הנתבעת הודה בחקירתו בפניי כי הנכסים משועבדים "ללא הגבלה בסכום" (עמ' 19, שורה 19). מנהל הנתבעת העיד בחקירתו בפניי כי "אני מעריך ששווי הנכסים של הנתבעת באופן מלא הוא 15 מיליון ₪...אני מניח שבמימוש מהיר שווי הנכסים נמוך יותר, כמקובל בשוק".

ושוב, במסגרת פערי המידע בין הנתבעת לבין התובעת בנוגע לנכסים השייכים לנתבעת סבורני כי היה על הנתבעת להציג הערכת שווי, ולו ראשונית, ביחס לשווי נכסיה. אי הצגת הערכת שווי כאמור פועלת לחובתה של הנתבעת.

אציין כי טענת התובעת לפיה הנתבעת מתכוונת למכור נכסים כולל המפעל שבבעלותה (ס' 7 לבקשה) לא הוכחה ומנהל הנתבעת לא נשאל כלל בעניין זה.

1. מכלול הנתונים האמורים, ובפרט קיומו של חוב שאינו מוכחש כלפי הבנקים בסך כולל של לפחות 3.5 מלש"ח, מבססים במידה מספיקה את חששה של התובעת מפני הכבדה ומצדיקים את הותרת צו העיקול על כנו.
2. בשלב מקדמי זה אין צורך לקבוע מסמרות באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת והבחינה היא כמובן ע"פ הנתונים שהציגו שני הצדדים במסגרת ההליך הנוכחי וגם ע"פ הנתונים שהצדדים, או מי מהם, לא טרחו להציג.
3. באשר למאזן הנוחות: בהתחשב בכל האמור לעיל סבורני כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעת.
4. ההכבדה האפשרית על ביצוע פסק הדין נדמית כגבוהה משמעותית מהנזק שעשוי להיגרם לנתבעת. סבורני כי יש ממש בדבריו של מנהל הנתבעת בחקירתו בפניי ולפיהם "העיקול גורם לחוסר אמינות במערכת הבנקאית...מעבר לכך, יש גם עניין של מוניטין של החברה" אולם כאשר נזקים אפשריים אלו נשקלים מול האפשרות כי התובעת תמצא את עצמה ללא יכולת לגבות את שייפסק, אם ייפסק, לטובתה המסקנה לטעמי הינה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת.
5. לעניין מאזן הנוחות יש להתייחס לטעמי גם לכספים העומדים לרשותה של הנתבעת אצל החברות דון רוברטו ומקור 2000.

לא ניתן הסבר סביר מדוע לא פועלת הנתבעת לגבות מהחברות האמורות את הכספים שאלו חייבות לה.

ברור כי גבייה כאמור הייתה משפרת את מצבה הכלכלי של הנתבעת ויש בה כדי להטות את מאז הנוחות לטובתה של התובעת במידה גבוהה יותר מזו שאליה כבר הגעתי ללא נתון זה.

תום לב

1. הנתבעת טענה כי התובעת לא פירטה ברחל בתך הקטנה כי הגישה שתי בקשות קודמות לעיקול וכי בסופו של יום שתי בקשותיה נדחו.
2. אין חולק כי מי שמבקש סעד מן היושר חייב להתכבד ולגלות את מלוא העובדות הרלוונטיות.

העובדה כי הוגשו שתי בקשות לעיקול וכי שתיהן נדחו הינה בוודאי עובדה רלוונטית.

1. בס' 1 לבקשה הנוכחית לעיקול ציינה התובעת כי "מדובר בבקשה נוספת להטלת עיקולים".

ראוי היה לציין כי מדובר בבקשה שנייה נוספת.

עוד ציינה התובעת כי "שמאז חודש יוני 2012, עת הוגשה הבקשה הראשונה לאחר פתיחת התובענה...".

טענה זו אינה נכונה והיא מתעלמת מכך כי הבקשה הראשונה הוגשה ביום 31.01.2012, ביום בו הוגשה התובענה ונדחתה עוד באותו היום. עובדה זו היה צריך לציין.

1. מה הדין הראוי כאשר לא צוינו מלוא העובדות?

סבורני כי לעניין זה יש להבחין בין מצב בו מוגשת הבקשה בתחילתו של ההליך שאז נחשף בית המשפט לראשונה לטענות התובעת לבין מצב בו הבקשה, בפועל, אינה הבקשה הראשונה המוגשת באותו עניין.

אמנם, גם במצב השני ראוי לציין את מלוא העובדות אך עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי כאשר מוגשת הבקשה השנייה יודע בית המשפט כי הוגשה בקשה קודמת ויודע בית המשפט מה עלה בגורלה.

בנסיבות אלו, ובהנחה כי התובעת יודעת שבית המשפט חשוף לכל ההליכים הקודמים, להבדיל לעתים מהצד שכנגד, אין סבירות גבוהה כי ההסתרה שאירעה אכן אירעה בזדון ועל מנת להשפיע על בית המשפט ולהעלים נתונים.

חזקה על בית המשפט כי הוא בוחן את השתלשלות האירועים שקדמה להגשת הבקשה.

1. יודגש בהקשר זה כי בבקשה השנייה לעיקול ציינה התובעת כי "מדובר בבקשה נוספת להטלת עיקולים...לאחר שמאז חודש ינואר 2012, עת הוגשה הבקשה הראשונה...".

כלומר בהגישה את הבקשה השנייה לעיקול לא הסתירה התובעת את העובדה כי הוגשה בקשה ראשונה.

ואם בבקשה הנוכחית, השלישית, התובעת אינה מסתירה את דבר הגשת הבקשה השנייה אין זה סביר כי כוונתה הייתה להסתיר את דבר הגשת הבקשה הראשונה.

לנוכח הזהות הלשונית והדמיון הרב בין ניסוח הבקשות סביר להניח, או לפחות לא ניתן לשלול זאת במידה שיש בה כדי להביא למסקנה כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, כי מדובר בשכפול של אותן שורות תוך שנעשה שינוי ובמקום "ינואר 2012" נכתב "יוני 2012" ואילו המילה "הראשונה" לא שונתה ל"השנייה".

1. זאת ועוד, בבקשתה לביטול העיקול טוענת הנתבעת כי "אין מחלוקת בענייננו שכל מטרת הבקשה ...אינה אלא לגרום נזקים עצומים למבקשת...".

בכל הכבוד הראוי, איני סבור כי זו המסקנה היחידה אליה ניתן להגיע.

ניתן גם לסבור כי מטרתה של התובעת הינה להבטיח את התשלום שהיא סבורה שמגיע לה.

אין לשלול מראש את הנחתה של הנתבעת אולם לבטח לא זו המסקנה היחידה האפשרית.

וכאשר יש מספר אפשרויות ספק אם ראוי לכתוב "אין מחלוקת".

מנהל התובעת נשאל בחקירתו מהי המשעות של הטלת עיקול על המלאי והוא השיב "לגרום לכך שהחייב ישלם את כספו לאחר 3 שנים".

מעבר לכך כי לא הוריתי ממילא על עיקול המלאי הרי שמדובר בתשובה סבירה וכנה אשר ממחישה היטב את המטרה שאחורי בקשת העיקול והיא הבטחת הכספים.

גם תשובתו של מנהל התובעת בחקירתו בפניי ולפיה "מבחינתי אני רוצה ללחוץ בכל האמצעים העומדים לרשותי על מנת לקבל את המגיע לי" אין בה כדי להצביע על עיקול שנעשה לצורך גרימת נזקים כשלעצמם או מטרה פסולה אחרת.

1. עוד טוענת הנתבעת כי חוסר תום לבה של התובעת בא לידי ביטוי כי גם בבקשתה הנוכחית לעיקול טוענת התובעת (ס' 25 לבקשה לעיקול) כי הנתבעת "סירבה לצרף או להציג בפני המבקשת ו/או מי מטעמה את הסכם היזם".

הנתבעת טוענת כי היה בידי התובעת את הסכם היזם. כפי שפירטתי לעיל הסכם היזם במלואו כאשר הוא נושא תאריך וחתום ע"י היזם וע"י הנתבעת לא צורף לחומר הראיות בתיק ואין כל ראיה כי ההסכם החתום נשלח לתובעת.

האם ניתן לפרש את דברי התובעת לפיהם היא לא קיבלה את הסכם היזם כמכוונים לקבלת הסכם חתום? סבורני שבשלב זה של ההליך לא ניתן לשלול את הפרשנות האמורה.

הרי התובעת עצמה, בהמשכו של ס' 25 לבקשה הנוכחית לעיקול ציינה כי "משכך, המבקשת לא הסכימה לחתום על טיוטת ההסכם מבלי לראות על מה היא נסמכת...".

בין אם התכוונה התובעת במילה "טיוטת הסכם" להסכם היזם ובין אם התכוונה להסכם שבינה לבין הנתבעת ברור כי התובעת מבחינה בין טיוטת הסכם לבין הסכם חתום.

1. ברור כי עניין זה יידון בתובענה לגופה ובית המשפט יכריע לגבי הסכמתה הנטענת של התובעת באשר לעיקרון העל של הגב אל גב אולם בשלב זה של ההליך לא ניתן לטעון כי התובעת פעלה בחוסר תום לב שעה שטענה כי לא קיבלה את "הסכם היזם".
2. מובן כי לא נעלמה מעיניי החלטתו של בית המשפט מיום 23.07.2012 אשר קבע כי מדובר בהסתרה של נתונים מהותיים.

בעניין זה אשוב ואציין כי יש להבחין בין מצב דברים בו העניין מתגלה בחקירה הנגדית כפי שאירע בשעתו לבין מצב בו החומר כולו כבר קיים בפני בית המשפט.

טענותיה של הנתבעת ביחס לעיקול השני נטענו והעניין הוכרע בשעתו. ולשעתו.

אין הדבר מחייב בהכרח כי זו תהא תוצאת הדברים גם במקרה בו מוגשת בקשה נוספת לסעד זמני.

סיכומו של דבר

1. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כפי שפורט בהחלטתי זו אני דוחה את בקשתה של הנתבעת לביטול צו העיקול.
2. עם זאת, בהתחשב בכך כי מנהל הנתבעת השיב בחקירתו בפני כי "לדעתי כחצי מיליון ₪ הנתבעת יכולה להפקיד" ועל מנת ליתן לנתבעת אפשרות להפחית את הפגיעה הנטענת על ידה במהלך הרגיל של עסקיה הרי שלו תפקיד הנתבעת את הסכום של 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט אורה על ביטול העקולים כולם.
3. מכוח סמכותי ע"פ תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולאחר ששקלתי מחדש את הסכום הראוי בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל אני מורה על הגדלת סכום העירבון שעל התובעת להפקיד לסך כולל של 50,000 ₪.

התובעת תפקיד את הסכום הנוסף של 20,000 ₪ עד ליום 15.06.2015.

1. באשר להוצאות ההליך: בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי ולאחר שהבאתי בחשבון כי טענת התובעת באשר לכוונת הנתבעת למכור נכסים כלל לא הוכחה ולא היה מקום להעלותה בעלמא והבאתי בחשבון את העובדה כי היה על התובעת להפקיד על ניסוח בהיר יותר של הבקשה ככל שהיא נוגעת להליכים הקודמים אני מחליט לחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום לב"כ התובעת.

1. עם זאת, במידה והנתבעת תבחר לממש את האפשרות האמורה בס' 99 להחלטתי זו לא יחול עליה חיוב בהוצאות.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.