<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד אבנר דידי ומר ליאור בגדדי
מטעם הנאשם 3: בעצמו

פרוטוקול

התובע: השעה כעת 8:39 ואין התייצבות מטעם הסנגור. העדה מטעמו, גב' דשל אורה התייצבה ומודיעה לבית המשפט כי יש לה תור לרופא בשעה 10:30.

השעה כעת 8:41 והסנגור מתייצב באולם בית המשפט.

הסנגור: אנו מוותרים על עדות עדת התביעה, גב' דשל אורה.

גב' דשל אורה: אבקש הוצאות עבור הגעתי לבית משפט, הגעתי לכאן ברכבי הפרטי. אני גרה בפורייה.

<#3#>

החלטה

אני מורה על תשלום הוצאות עבור העדה על סך 100 ₪.

ההוצאות ישולמו על ידי הנאשם מס' 3.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' אב תשע"ה, 20/07/2015 במעמד הנוכחים.

עד מטעם התביעה, מר פלאח ויהאב לאחר שהוזהר כחוק לומר אמת משיב בחקירה ראשית:

ש: אתה מזהה את המסמך שאני מציג בפניך. תאשר שזו החקירה שלך מיום 13.12.10

ת: כן.

ש: אתה חתום על כל מסמך.

ת: כן, זו החתימה שלי.

ש: כל מה שאמרת זה אמת.

ת: כן

ש: מה הקשר שלך לנאשמת 1.

ת: אני הבעלים בחברה יחד עם שמואל סלע, הנאשם 3, המניות על שם אילנה. אני התעסקתי אך ורק בשטח שזה כוח אדם בקו התפר באיו"ש והוא התעסק בבנקים ובניירת, והייתה חלוקת תפקידים שווה בשווה.

ש: מה היה התפקיד של אילנה.

ת: לא עשתה כלום, היא הייתה בעלת מניות

ש: איזה משכורות קיבלתם.

ת: לפי תלושים, בסביבות 10,000 ₪. גם הוא (הנאשם 3) קיבל.

ש: בין מי למי היו מתחלקים הרווחים בחברה.

ת: אני ושמואל.

ש:מי היה אחראי על הגשת דוחות למע"מ

ת: מול רואה החשבון זה שמואל, גם אני הייתי פעם אבל הפסקתי, הייתה אחת אורה והיה אחד מעפולה, רואה חשבון.

ש: אני מציג בפניך את כתב האישום של התיק הזה, אתה יכול לומר לי למה לא הגשתם את הדוחות במועד שנקוב בכתב האישום.

ת: אני לא זוכר, אין לי לתת לך תשובה, מבחינתי זה הוגש. הוא היה מתעסק מול מע"מ, אני לא הייתי בא אליכם

ש: אחרי שנחקרת, מה עשית עם הדוחות.

ת: אני חושב שנתנו שיקים למע"מ, אני לא בטוח בדיוק. ואני חושב שהשיקים חזרו.

ש: אחרי שהיית מיוצג על ידי עורך דין מה עשית.

ת: רציתי לחלק את החוב, נפלה החברה והיה בלגאן ובאתי אליכם וחילקתי את החוב.

ש: תאשר לבית משפט שאתה בסוף שילמת את החלק שלך.

ת: כן. השופט החליט ואני שילמתי מה שצריך לשלם.

ש: אמרת שאתה לא זוכר לגבי הדוחות, בחקירה שלך נשאלת למה לא הגשתם את הדוחות, ואתה גם נתת תשובה.

ת: אני לא זוכר מה אמרתי. מה שכתוב זה מה שאמרתי.

ש: אני אומר לך שאתה ענית שהחברה נכנסה לקשיים כלכליים והשיקים חזרו, משרד הפנים החליט לסגור את החברה והגשתם בקשה לפרוס את החוב.

ת: כן, היה לנו סיפור עם הנשקים והחליטו לסגור את החברה. אנחנו באנו לחלק את החוב, וזה נמרח שנתיים שלוש, אני בכלל לא הייתי בסיפור של החלוקה, אבל בסוף הגענו לבית משפט.

משיב חקירה נגדית:

ש:תאשר שאתה חתום על המסמך, פרוטוקול למינוי יו"ר, מנהלים וכל מה שצריך.

ת: כן, ויש גם מסמך שהוא (מצביע על הנאשם 3) מטפל בבנקים ובכל החובות.

ש: אני מציג בפניך את המסמך מיום 1.1.2009, תאשר שאתה חתום עליו כיו"ר של החברה.

ת: זו לא החתימה שלי. הרבה מסמכים נחתמו כשהייתי בכלל בשטחים, מקשקשים ומוציאים אם זה פקסים ואם זה שיקים, ויש גם מסמכים בחברה שהוא ממונה לנהל את כל החשבונות של הבנקים.

ש: איפה יש מסמך כזה.

ת: בבנקים.

ש: אני רוצה שתאשר ששמואל לא היה מורשה חתימה בבנקים.

ת: הוא היה מורשה לנהל את החשבון, ואתה יכול לזמן את מנהל בנק פועלים בטבעון ומנהל בנק לאומי בטבריה. הוא היה יושב איתי בבנקים.

ש: לשמואל הייתה זכות חתימה.

ת: הוא היה מורשה לנהל את החשבון מול מנהל הבנק מנחם, ורובי. יש מסמכים שבטח נמצאים אצלם ולא אצלי. להכחיש את ההיסטוריה שהם נהנו מהעוגה ובסוף לומר שהם לא היו בחברה, זה לא בא בחשבון.

ש: החתימה שאני מציג לך זו לא חתימתך ולא היית במועד אסיפת בעלי המניות.

ת: אני מבקש את המקור. יכול להיות שאני חתום, אבל תביא את המקור ואת עורך הדין. היו המון מסמכים שנחתמו כשלא הייתי במשרד. ואתה יכול לזמן גם את הפקידות שיגידו לך שמסמכים נחתמו. היה מגיע מסמך והיו מקשקשים, הוא, שמואל, הוא גם היה חותם בשם אשתו. גם אני חתמתי.

ש: תאשר שאתה חתמת גם בשם אילנה על שיקים.

ת: לא. אני קיבלתי את השיקים חתומים, אני בחיים לא חתמתי במקום אילנה על מסמך.

ש: האם חתמת על שיק במקום אילנה.

ת: לא. הוא (מצביע על הנאשם 3 )היה חותם על כל השיקים.

ש:מי נתבע על ידי בנק הפועלים.

ת: נחשון, אני ואילנה. הוא הסתדר עם בנק לאומי ושילם להם.

ש: למה הוא לא מופיע בתביעה.

ת: יש מסמך שהוא יושב מול מנהל הבנק ואומר לו מה הוא בדיוק.

ש: אתה היום מצהיר ששמואל היה מורשה חתימה בבנקים.

ת: הוא לא היה מורשה חתימה, לא נתנו לו הוא לא בעל מניות, הוא היה מוגבל בחברה קודמת ולא יכול להיות מורשה חתימה.

שאלת בית משפט: איך הוא פעל בבנק.

ת: היה מסמך בבנק, הוא היה יושב איתי ומסתדר עם המוסדות, היה לוקח שיקים ומחלק והכול היה בסדר כשהיה כסף. כשלא היה כסף החל הבלגאן.

ש: ממתי החברה בהליכי פירוק.

ת: מאז שהחלה הנפילה. 3 או 4 שנים

ש: את הייצוג של החברה לקחת כשהיא הייתה בפירוק.

ת: לא, הוא הסתדר מול הבנקים ויש כונס נכסים.

ש: אתה מינית עורך דין לחברה.

ת: לא.

ש: אתה הודית בשם החברה.

ת: העורך דין שלי אמר שאני משלם את החלק שלי ויוצא.

ש: אתה לקחת על עצמך את ייצוג הנאשמת 1 בתיק הזה.

ת: אני לקחתי את התיק שלי.

ש: אז לא הודית בשם החברה.

ת: אני הודיתי עליי שלא ניהלתי את זה כמו שצריך ושילמתי את החוב הזה. באתי עם עורך דין והחליטו שאני משלם את החלק שלי ושילמתי והלכתי.

ש: אני מציג לך פרוטוקול מיום 12.6.12 שעורך הדין שלך, חאלד מחאמיד...

ת: לא חאלד מחאמיד, אני החלפתי אותו.

ש: אז חאלד דיבר בשמך ובשם החברה בלי סמכות.

ת: הוא לא מעניין אותי, היה לי עורך דין אלברט.

ש: עו"ד אלברט הודה בשמך ובשם החברה.

ת: מה שאלברט אמר זה נכון.

ש: בזמן שמינית את אלברט מה היה הסטאטוס של החברה.

ת: בפירוק.

ש: והיית מוסמך לקחת החלטות בשם החברה

ת: אני שילמנו, ואני חושב שהמפרק ידע על זה.

ש: מי זה המפרק.

ת: מאחול, הוא מנהריה.

ש: ממתי אתה בפשיטת רגל.

ת: לא זוכר, 4 או 5 שנים.

ש: ואתה שילמת למע"מ בזמן שאתה בפשיטת רגל.

ת: לא. אני הגעתי להסדר עם בנק לאומי והכונס אחרי הדיון.

ש: מתי עשית הסדר עם מע"מ

ת: לא זוכר.

ש: אני אומר לך שעשית הסדר עם מע"מ אחרי שהיית בהליך כינוס נכסים.

ת: לא זוכר. יש ניירת יש תאריכים.

ש: כמה שילמת למע"מ עד היום.

ת: לא זוכר. יש להם את השוברים.

ש: כמה היה חוב קרן למע"מ

ת: לא זוכר. ישבנו איתם במשרדים וסגרנו את החוב.

ש: תאשר לבית משפט שאת כל הדוחות הגשתם.

ת: כן. אני לא יודע מה הגישה, מאז שהתחלנו לנהל את התיק לא התעסקתי עם זה.

ש: הנאשמת 1 הגישה או לא הגישה את הדוחות.

ת: לא יודע, תשאל את התובע.

ש: תאשר כי באת לשלם למע"מ לשלם ולא קיבלו את השיקים.

ת: לא,

ש: ביקשו ממך ערב ואחיך היה.

ת: לא, תשאל את בגדדי.

ש: כמה פעמים ישבת אצל גאולה.

ת: פעמיים

ש: בשום אחת מהפעמים לא הצעת שאחיך יחתום על השיקים.

ת: לא.

ש: אחיך שלח שיקים שלו וסירבו לקבל.

ת: אח שלי סגן אלוף בצבא והשני מהנדס. הם לא ישלחו שיקים. שארף אין לו שיקים.

התובע: אבקש לציין כי מספר פעמים הנאשם זורק הערות לעד באמצע עדותו. אבקש להורות לו להפסיק.

<#5#>

החלטה

הנאשם מוזהר כי אם ימשיך להפריע לדיון, הדיון יתנהל כאשר הוא מחוץ לאולם.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' אב תשע"ה, 20/07/2015 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה נגדית:

ש: אני שואל שוב...

ת: לא ייתכן שהייתה מעצמה והוא היה פועל בחברה, נוסע עם איקס 5 ובית קפה והכול, והוא בסך הכול משתכר 10,000 ₪, הוא פעל בחברה, היה פעיל כמוני בנושא הניירת, אי אפשר להתחמק מהמציאות. עם כל הכבוד שאתה עורך דין, אי אפשר למחוק את המציאות. לבוא ולומר שאין טבריה, זה בלתי אפשרי. עכשיו תרד לעיר לכל החנויות ותשאל מי היה משלם להם על נחשון אוראל הם יגידו לך שמואל סלע.

ש: מה אתה עושה היום.

ת: עובד בחברת שמירה.

ש: תאשר שאתה מנהל את החברה.

ת: לא, אני מנהל את העובדים שלי.

ש: אתה משלם להם.

ת: כן.

ש: תאשר לבית המשפט שעל כל עניין חשוב בחברה רק אתה כיו"ר הדירקטוריון היית מוסמך לחתום.

ת: חתימה כן. אבל הוא גם היה חותם מדי פעם במקומי, לא פעם ולא פעמיים.

ש: תאשר לבית המשפט ששיקים והוראות לבנקים ועוד תשלומים למוסדות, אך ורק אתה יכולת להוציא.

ת: לא. הוא (הנאשם 3) היה יושב במשרד ומוציא שיקים למוסדות, לליסינג, לחמדאן מהשטיפה, ליחזקאל מורד.

ש: אבל השיקים היו חתומים על ידך.

ת: הייתי חותם רק כשהייתי במשרד, הוא היה חותם במקומי ובמקום אשתו והכול היה זורם.

ש: נתת לו הרשאה לחתום בשמך.

ת: לא, היה אמון ביני לבינו, הייתה הסכמה שהוא מנהל את המשרד.

ש: יש לך מסמך אחד שסותר את מה שאמרתי.

ת: אין לי.

ש: היה מסמך כזה, היה פרוטוקול שאתה יכול להראות לי שהגיע לבנק, שהייתה לו זכות חתימה.

ת: אני אומר לך שלא הייתה לו זכות חתימה. אתה יכול לזמן את כולם והם יגידו לך ששמואל ניהל ולא פלאח. בחיים לא ישבתי וראיתי איך מכינים דוח מע"מ בגלל שהייתי אהבל ונתתי אמון בשמואל סלע.

ש: מי הכין את דוחות המע"מ

ת: תשאל את כל רואי החשבון ותשאל אותם מי הכין את דוחות המע"מ והם יגידו לך ששמואל סלע.

ש: מול איזה רואה חשבון

ת: היו לפחות 4

ש: מי ייצג אתכם במע"מ

ת: היה אחד מעפולה, אחותו אורה הייתה בהתחלה, ואחרי זה אחד מתל אביב. אני זוכר את השמות שלהם בכללי, אבל בחיים לא הייתי אצלם במשרד.

ש: אם אני אומר לך שהעובדים אומרים שתשלומי משכורות אתה שילמת.

ת: כן, אמת. כל בני המיעוטים באו ודפקו לי בדלת.

ש: את כל העובדים אתה הבאת.

ת: כן, אני גם יכול להביא 400 עובדים שיגידו לך מה אני עבדתי ומה שמואל עבד.

ש: לגבי ניהול עובדים.

ת: רק אני, ובגלל זה אני הסתבכתי עם כולם ושילמתי, ואני יכול להביא את כולם שיעידו שאני התעסקתי בשטח ושמואל סלע התעסק בניירת.

ש: כמה אנשים התעסקו בניירת.

ת: שמואל סלע במשרד.

ש: כמה אנשים היו במשרד.

ת: שמואל סלע, ופקידה ועוד אחד מעילבון. גם אם נזמן את הפקידות אין לי בעיה, כולם יגידו לך ששמואל סלע היה בניירת ואני בשטח.

ש: הכוונה שאתה סגרת את כל העסקאות

ת: משמרות בשטח, סידור עובדה, וגם עסקאות עם קבלנים.

ש: וגם יו"ר דירקטוריון וגם בעל מניות.

ת: כן, ואני לא ידעתי, אני נכנסתי בעל מניות אחרי שנה.

ש: וגם מורשה חתימה זה אתה.

ת: וגם אילנה.

ש: וגם הודית בשם החברה

ת: אני הודיתי בשם שלי. אני לא יודע, אי אפשר גם לומר שלא נהניתי מנחשון אוראל ואין לי כלום שם. אתה מנסה לומר ששמואל לא קשור לנחשון אוראל וזה בלתי אפשרי.

ש: אני מפנה לפרוטוקול מיום 1.9 – האם כתב היד הוא שלך.

ת: לא, תביא לי את המקור.

ש: אתה מכיר את הישאם.

ת: כן, היה עובד פר תיק.

ש: אתה עושה עסקים הרבה פעמים, חותם על הרבה הסכמים.

ת: שום מסמך לא נחתם עם שום קבלן. גם עכשיו לא. אני בחיים לא מתעסק בניירת.

ש: אתה קצין בצבא.

ת: כן.

ש: אז אתה יודע קרוא וכתוב.

ת: כן, מצוין.

ש: תקרא לי את הפרוטוקול, מה היה תפקידך.

התובע: אני מתנגד. העד מספר פעמים ביקש את המקור.

<#7#>

החלטה

העד התייחס למסמך הזה מספר פעמים וביקש לראות את המקור.

הסנגור מתבקש לעבור לנושא אחר.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ד' אב תשע"ה, 20/07/2015 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה נגדית:

ת: המשרד שלנו היה מעל יחזקאל מורד, בנינו שם ותביא את כל העובדים ותשאל אותם מי שילם להם.

ש: הגעת לכאן עם צו הבאה.

ת: לא, זימנו אותי ובאתי.

ש: עם מי דיברת לפני הדיון היום.

ת: אף אחד, רק מול השופט.

ש: כל העניין הזה של אחיך ששלח שיקים למע"מ, הוא לא נכון. לא היה דבר כזה.

ת: לא, בחיים לא היה דבר כזה. בחיים גם לא היה לאח שלי שיקים של בנק הדואר.

ש: הייתה הצעה למע"מ.

ת: הייתה הצעה שהאחים שלי רוצים לשלם את החוב שלי. המשפחה החליטה לעזור לי במקום שיעצרו אותי.

ש: אני מדבר לפני הגשת כתב אישום.

ת: אני הגעתי לכתב האישום לא מוכן, אתם כל הזמן אמרתם שאני שקרן, אני בכלל לא ידעתי שיש מלחמה במע"מ.

ש: כל הפגישות שהיית במע"מ לפני הגשת כתב אישום.

ת: לא זוכר אם לפני כתב אישום.

ש: עם מי ישבת בכל הפעמים האלה.

ת: הייתי שם פעמיים שלוש, ישבתי עם גאולה, הצעתי לה לשלם את החלק שלי.

ש: כשהגשתם את הדוחות של החברה.

ת: אני הגעתי למע"מ כשהמלחמה התחילה. כבר היה כתב אישום, חוב מנופח וגאולה והם לא היו מוכנים לחלק אותו.

ש: ואז האחים שלך הציעו לעזור.

ת: המשפחה שלי אמרה לי שהם רוצים לשלם לי את החוב. אסור להם? הם אספו כסף ושילמנו. אני אומר לך שבחיים לא ראיתי איך נראה דוח, אני בכלל לא ידעתי שהם פה. עבדתי פה 6 שנים ולא ידעתי. רק אחרי שהתחילה המלחמה.

ש: ואחרי זה הייתם אצל גאולה.

ת: אחרי שנחקרו והיה כתב אישום.

ש: לא הגשתם דוחות לפני הגשת כתב אישום ונתתם שיקים של החברה שחזרו.

ת: אבל השיקים חזרו אחרי שהחברה נפלה. אתה רוצה לשכנע את כולם ששמואל לא קשור לנחשון וזה בלתי אפשרי. אם תשאל עכשיו כל עסק פה מי נתן להם שיקים הם יגידו לך שמואל.

ש: אבל השיקים חתומים על ידך.

ת: גם לא חתומים היו עוברים בבנק בגלל הכסף שהיה. אני לא משקר שאני הייתי גם הבעלים של החברה.

ש: תאשר לבית משפט שבעצם יש לנו שני דברים נפרדים, שהדוחות הוגשו או שהדוחות הוגשו אך לא יכולתם לשלם כי החברה הייתה בקשיים.

ת: אני לא זוכר, אני בחיים לא התעסקתי בניירת. כל מה שעניין אותי זה לחלק את החוב, לא שאלתי אפילו איך הגענו לחוב.

ש: לא עניין אותך איך הגעתם לחוב.

ת: הם סתם ימציאו, עורך הדין שלי ביטל גם קנסות.

ש: תאשר לבית המשפט ששמואל קיבל שכר עבור העבודה שלו כשליח רק בשנת 2008 ולא מעבר לזה.

ת: איך אני אאשר דבר כזה. הוא בחיים לא היה שליח, אלא פעיל בחברה. מה הוא היה שליח פיצה? אני והוא עבדנו יד ביד והרווחנו מלא כסף.

ש: תאשר שהוא לא קיבל תלושי משכורת.

ת: הוא לא הוציא תלושים, אני גם קיבלתי כסף מעבר ל- 10,000 ₪ וגם 60,000 ₪ לא הספיק. רק הרכבים שלנו הסביבתי היו 200,000 ₪ דלק. מהיום הראשון שקמה נחשון אני עבדתי עם שמואל והחברה נפלה ופתחנו עוד חברה בשם דולפין וגם היא נפלה.

ש: תאשר שיצאו לך תלושי שכר עד היום האחרון ולשמואל רק בשנת 2008.

ת: אני לא יכול לאשר, שמואל קיבל תלושים והכול.

ש: כשנחקרת, ספר לי איך הייתה האווירה. ישבת באולם פתוח.

ת: חקירה רגילה, שולחן בתוך חדר, בחדרים שלהם.

ש: זה היה בחדר סגור.

ת: כן.

ש: בחקירה שלך הוצג מסמך של רשם החברות שאתה בעל מניות ודירקטור בחברה.

ת: אם זה רשום אז כן.

ש: אז אתה מאשר שאתה דירקטור בחברה.

ת: גם היום אני מאשר. אני ניהלתי את השטח.

ש: שואל אותך החוקר מי מורשה חתימה אמרת שאתה ואילנה. למה לא אמרת שמואל.

ת: כי הוא לא מורשה חתימה, הוא היה חותם במקומנו. אני גם אמרתי בבית משפט שהוא לא היה מורשה חתימה בחיים. אל תנסה להטעות אותי.

ש: נשאלת לגבי דוחות 8-9/2009, אתה יודע לומר לנו היום האם הדוחות הוגשו או לא.

ת: לא, מאיפה אני יודע. אני שילמתי את החוב שלי וזהו.

ש: למה נסגרה החברה.

ת: משרד הפנים החליט לסגור אותה כי נגנבו נשקים במרכז ובשטחים.

ש: בזמן שאתה היית מפקח על העובדים.

ת: כן, באו מחבלים ולקחו נשק למאבטח.

ש: נחקרת על זה.

ת: כן. שלושה מחבלים נכנסו ולקחו נשק.

ש: מי חתם על ההסדר עם מע"מ

ת: לא זוכר, אני חתמתי על החלק שלי. גם במהלך החקירה שמואל היה יושב איתנו עם גאולה.

ש: כי חקרו אותו.

ת: למה חקרו אותו?

ש: קודם אמרת שאין לאילנה כל תפקיד.

ת: אילנה אישה טובה ותמימה.

ש: אתה והיא הייתם מורשה חתימה בבנק.

ת: כן.

ש: והייתם הולכים אתה ואילנה.

ת: כן, וגם הוא. כשמנהל בנק היה צריך אותה לחתום על הלוואה היא הייתה באה.

ש: תאשר שאתה חתום על העברות, משכורות והכול.

ת: מהפקס לבנק, וגם לא הייתי בכלל בבנק, הייתי עם העובדים באיו"ש, אבל הייתי חתום.

חקירה חוזרת:

ש: נשאלת לגבי הדירקטור והוא אמר שהציגו בפניך מסמך במהלך החקירה, אני רוצה להראות לך את המסמך.

ת: כן. אני חתום עליו.

המסמך הוגש וסומן ת/10.

המשך חקירה חוזרת:

ש: הסנגור אמר לך שאתה הדירקטור, תגיד לי ליד מי רשומה המילה דירקטור.

ת: אילנה.

ש: באיזו שנה היא נהייתה דירקטור.

ת: 2004.

ש: ומתי אתה נכנסת לחברה

ת: בשנת 2007.

הסנגור: אבקש להמציא את המסמך המקורי באמצעות עו"ד דחלה.

התובע: אלו עדיי.

הסנגור: הסברתי לנאשם את זכותו להעיד או להעיד. הנאשם בוחר להעיד.

הנאשם 3 לאחר שהוזהר כחוק לומר אמת משיב בחקירה ראשית:

ש: ספר לנו למה אתה נמצא פה היום.

ת: בגלל טעות של מע"מ. כל ההליך הזה היה צריך להסתיים מזמן. הם לא רצו לקבל את הדוחות, הדוחות הגיעו לידי ואני הגעתי אישית לסימה לתת את הדוחות והיא רצתה כסף. היא לא רצתה לקבל את הדוחות. פלאח נעלם תקופה ולא עונה. הם ביקשו שאביא אותו, ורק אחרי שנה וחצי הוא בא למשרד. סימה יכולה להעיד אני כל הזמן באתי לשם, ואז הוא הביא שיקים של אחיו, ושלום היה שם והם לא הסכימו לקבל את השיקים. סימה היא הגובה הראשית והיא אחראית על שלום. הוא לקח את השיקים ופלאח נעלם לעוד שנה. ואז הגישו כתב אישום. התובע לא היה בבית משפט בנצרת, ומר ליאור בגדדי היה שם ואמר שנודה והם לא יגישו כתב אישום ואז הודינו ואז הוא הגיש טיעונים לעונש.

ש: גבו ממך שתי הודעות, ספר איך נחקרת.

ת: זה היה בקומה הראשונה, יש שם מחיצות פתוחות, נחקרתי על ידי עופר, קודם נחקרה אילנה ועופר אמר לה ששמואל ייקח על עצמו, הוא אמר לי לקחת על עצמו. אמרתי לו שאם גומרים את הסיפור אז אין לי בעיה, זאת אימא של הילדים שלי, ופלאח נעלם. בעדות השנייה אני אמרתי לו שאני לקחתי על עצמי כדי לסגור, אני לא מחפש בעיות.

ש: אז אני מבין שהיו שתי עדויות שונות ביחס לתפקיד שלך.

ת: למה מפלאח לא נלקחו שתי עדויות?

ש: למה בעדות השנייה שלך הגדרת את תפקידך כשליח להגשת דוחות. מה הייתה הכוונה.

ת: הדוחות היו נרשמים על ידי מנהל חשבונות פלאח היה חותם עליהם. תראו את הדוחות ותראו מי חתום עליהם. אני לא חתמתי במקומו על הדוחות האלה, הוא חתם עליהם והוא יודע על הדוחות האלה. אני פשוט הייתי צריך ללכת ולהגיש דוחות ולשלם כסף, עושה איתם הסדר פריסה וזה כל התפקיד.

ש: אני מבין ממך שהחומר היה מוכן במשרד חתום על ידי פלאח.

ת:חשבוניות הוצאו על ידי פלאח, תלושי משכורת על ידי פלאח, חוסרים על ידי פלאח, הכול היה בסמכותו, דוחות מע"מ רק הוא, רק הוא יודע את הסכומים. הוא היה חותם במקום אילנה, הוא עשה פה הצגה יפה, הוא חתם על השיקים, יש פסק דין של מירס.

ש: הייתה לך זכות חתימה.

ת: אין לי שום זכות חתימה, לא בבנקים ולא בשום מקום. אם הייתי הולך איתו לבנק זה לייעץ לו מה לעשות.

ש: הייתה לך זכות לקבל החלטות בעניינים כספיים.

ת: מי דיבר איתי בכלל?

ש: פלאח היה צריך לקבל ממך הסכמה.

ת: החליט לבד.

ש: קודם דיברת על הסדר שעשיתם עם מע"מ, לא אתה, אלא הנאשמת 1 והנאשם 2. מי דיבר בשם החברה כל הזמן.

ת: פלאח. אם אני כל כך פעיל בחברה אז למה אני נטע זר, למה החברה לא ייצגה אותי? למה אני צריך להביא עורך דין?

ש: מי שילם לעורך דין של החברה.

ת: מאיפה אני יודע, הוא שילם.

השעה 10:15 - בית המשפט יוצא בשל ביקור של הנהלת בתי המשפט בבית המשפט.

השעה 11:18 – המשך חקירה ראשית לנאשם 3:

ש: לך הייתה באיזו שהיא סיטואציה יכולת לבצע פעולות כספיות בחברה, לשלם, לקחת שיקים או לתת הוראות לבנקים.

ת: אני לא הייתי מורשה חתימה, לא הייתי יכול להוציא ולשלם בשיקים, פלאח חתם על השיקים, גם על דוחות המע"מ שאתם טוענים שלא הוגשו והוא אמר שהוא לא יודע מה זה, אני אומר שאני אישית ניסיתי להתקשר אליו ואמרתי לו לבוא, ואני הבאתי לסימה את הדברים והיא לא רצתה לקבל.

ש: עניין האח שלו מעניין, פלאח הכחיש את עניין האח.

ת: פלאח הביא שיקים של אח שלו והוא נתן אותם לסימה שהעבירה אותם לשלום.

ש: השיקים נועדו לתיק נשוא כתב האישום.

ת: כן.

ש: פלאח טוען שהוא לא היה מעורב בהסדרים עם מע"מ

ת: הוא ידע על הדוחות, הוא חתם עליהם, מי שלקח אותם זה אני כשליח, אבל הוא חתם ויש חתימות שלו, ושייקחו גרפולוג ויזהו את הדוחות שלו .

ש: חקרו אותך פעמיים. בחקירה הראשונה אמרת מה שאמרת, בחקירה השנייה נשאלת מה התפקיד שלך ואמרת שאתה הייתה שליח מה הכוונה.

ת: לאחר שנגבו הסכומים ופלאח חתם עליהם אני ניגשתי למוסדות כי הוא היה בנסיעות והגשתי אותם.

ש: תאר לבית המשפט למה אם אתה לא מופיע כמנהל ולא כדירקטור ולא כבעל מניות, איך נוצרה סיטואציה שאתה בפנים, מה היה בחקירות מה גרם לך לקחת אחריות כזו או אחרת.

ת: מעבר לזה שנחקרתי באולם פתוח וכולם מכירים אותי שם, ואמרו לי שזו אימא של הילדים שלי ושאני אקח עליי את הסיפור ושהם יגמרו את זה, ואני עשיתי את זה, ואז נהייתה סיטואציה שפלאח נעלם לתקופה ארוכה, ואז קראו לי לעדות נוספת. הם טוענים רק על העדות הראשונה שאני הייתי מנהל, למה לא לקחו עדות נוספת מפלאח? למה רק ממני שתי עדויות? אז נתתי עדות שנייה ושם סיפרתי בדיוק מה שהיה, כי ראיתי שהכול נעצר, פלאח נעלם ולא מתייחס לאף אחד, אני רציתי לסגור, אני לא רוצה בעיות. אם הייתי רוצה בעיות הייתי קורע את הדוחות ולא מדווח. אני בתמימות הבאתי את הדוחות והם לא רצו להזין אותם, אמרתי להם שיזינו ונעשה הסדר. הם לא רצו.

ש: אני מבין ממך שהעדות השנייה היא בעצם העדות המדויקת יותר שמגדירה את תפקידך כשליח.

ת: אני לא יזמתי את העדות השנייה.

ש: העדות השנייה שאתה אומר שאתה היית שליח, זה התפקיד שלך בחברה.

ת: כן.

ש: וכשפלאח סיפר את מה שהוא סיפר, הוא שיקר.

ת: ברור. אני שומע שמועות שהוא מדבר עם אנשים שזימנו אותו, הוא אומר שאם אני אצא זכאי אז מע"מ יתהפכו עליו ויחייבו אותו בחצי שלי. לכן זו הבמה שלו לבוא ולומר שהכול חצי חצי.

התובע: אני מבקש להתעלם מכל עדות שמועה.

המשך חקירה נגדית:

ש: סיפרת לנו שבעצם החלטת להיכנס לכאורה לתוך הסיטואציה משתי סיבות, האחת שאמרו לך שאם זה לא יהיה אתה אז גרושתך תהיה בסיפור. מי אמר לך את זה.

ת: עופר החוקר אמר לי את זה בחקירה הראשונה.

ש: למי הייתה סמכות לבצע פעולות חשבונאיות ובנקאיות בחברה.

ת: אני לא יכולתי למשוך כסף בחברה, אני לא יכול למשוך שום דבר, פלאח היה ביחד עם אילנה אחראים על חשבון הבנק, הוא היה חותם וחתם גם בשם אילנה כשהוא היה צריך למשוך כספים.

ש: היה מקרה נוסף שהוא חתם על איזה שהוא מסמך בשמך או סיבך אותך.

ת: של חברת מירס, 150 מכשירים אמרו שאני ערב ולקחנו את זה לגרפולוג והלכנו למשפט, והשופט זיכה אותי מזה והתיק עדיין אצל פלאח, אני לא יודע מה הוא עשה איתו.

ש: יש פה את העניין שאתה מנהל או לא מנהל בחברה, והאם הוגשו או לא הוגשו הדוחות. מבחינת הדוחות, אתה יכול לספר לנו האם דוחות אוגוסט ספטמבר הוגשו או לא.

ת: הדוחות האלו סוכמו על ידי הנהלת חשבונות, הדוחות הגיעו לידי. אחרי העדות הראשונה רציתי לקדם את העניין ואני באתי עם הדוחות. אף אחד לא התכחש אליהם כתב האישום אומר שלא הגשנו אותם. הגשנו והם לא רצו להגיש, זו בעיה טכנית ועל זה קיבלתי כתב אישום.

ש: למה בכלל אתה בפנים.

ת: כי לקחתי על עצמי בגלל אילנה. היא אימא של הילדים שלי, היו ילדים קטנים וזה לא מתאים. אני לא חשבתי להגיע למצב כזה, אני הודיתי ולא חשבתי שנגיע לבית משפט. חשבתי שנסיים את העניין ונשלם ונסגור את הסיפור. מי שגרם לבית משפט זה פלאח, הוא נעלם.

ש: אחרי שהגעתם לבית משפט, סיפרת על סיכום שהיה לעניין מחיקת כתב אישום.

ת: היה סיכום עם בגדדי וגם רחל הייתה והם אמרו שנעשה פריסה ונסגור את זה ללא הרשעה. אחרי שהייתה פריסה בגדדי ביקש טיעונים לעונש. למה טיעונים לעונש אם הוא אמר שסוגרים את התיק?

ש: אתה יודע לספר לנו על כמה הייתה הפריסה, ומי שילם מטעמך.

ת: סכום הפריסה היה גדול יותר ממה שהיה בתחילה, אבל אני בפשיטת רגל.

ש: מתוך החוב שיוחס לכם, אתה יכול לספר לבית משפט כמה לדעתך נשאר חוב אחרי התשלומים, קרן.

ת: עוד 60,000 או 70,000 משהו כזה.

ש: אתה מכיר את המסמך שאני מציג לך, את החישובים.

ת: לא מכיר, לא ראיתי אותו.

ש: באופן אישי, הייתה לך היכולת להשפיע על המצב, לקחת שיק מהחברה ולשלם למע"מ.

ת: לא הייתה לי יכולת כזו, אני לא יכול למשוך שיקים, אני לא יכול לקחת כסף. הכול היה באישור פלאח, הוא חותם, הוא הסמכות ולא אני.

חקירה נגדית:

ש: אני מציג בפניך את ת/1 ואת ת/2. אתה מזהה אותם.

ת: זה עדות שלי.

ש: מאיזה יום.

ת: 9.10.11.

ש: ולגבי ת/2.

ת: עדות שלי מיום 13.12.10.

ש: אתה מאשר שאתה חתום על כל עמוד.

ת: כן.

ש: כל מה שאמרת שם זו אמת.

ת: העדות הראשונה זה באילוץ, זה באילוץ הכול.

ש: מי זאת אילנה.

ת: אשתי לשעבר.

ש: מאיזו שנה.

ת: משנת 1983.

ש: מתי נפרדו דרככם.

ת: בתחילת 2005.

ש: אני אומר לך שחברת אוראל נחשון נרשמה על ידי גרושתך כיום כבר בשנת 2004.

ת: כמה בשנת 2004? אני לא יודע.

ש: אתה מאשר שנפתח בשנת 2004.

ת: לא יודע.

ש: אני אומר לך שאילנה לא עשתה כלום בחברה.

ת: פלאח אישר לך את זה.

ש: אני שואל אותך, תאשר לי שאילנה לא עשתה כלום בחברה.

ת: אילנה לא עשתה כלום בחברה, כי פלאח אישר לך את זה.

ש: תתעלם מהעדות שלו, תאשר בבקשה שעל פי ידיעתך אילנה גרושתך כיום לא עשתה כלום בחברה.

ת: לפי ידיעתי, אילנה הייתה חותמת על שיקים, לא כולם כי פלאח חתם בשמה, והייתה הולכת לבנקים אם היה צריך הלוואות וכדומה, אני יודע שהיא הייתה נוסעת וחותמת.

ש: אז אתה אומר לנו לראשונה שאילנה הייתה המנהלת בחברה.

ת: היא הייתה בעלת מניות ויש לה זכות חתימה.

ש: אני שואל מה היא הייתה עושה.

ת: חותמת על שיקים בבנק, מעבר לזה לא עשתה כלום.

ש: כלומר היא לא הייתה הולכת למוסדות, לא למע"מ ולא לביטוח לאומי ולא למס הכנסה.

ת: אף פעם.

ש: תאשר לי שאתה היית הולך למוסדות.

ת: חלק כן וחלק לא.

ש: אני מפנה אותך לת/1- שאלו אותך מי מנהלי החברה ואתה אמרת שבנייר רשום אילנה ופלאח, אבל בפועל אתה המנהל.

ת: אני אמרתי שאני לקחתי את זה באילוץ שלקחתי את זה על עצמי כדי לסיים את העניין.

ש: באיזה יום נחקרת לראשונה.

ת: אני לא יכול לזכור. תראה לי את המסמך שוב ואני אגיד לך.

ש: אני מציג לך את המסמך.

ת: 13.12.2010.

ש: אתה יכול לומר גם באיזו שעה.

ת: לא כתובה השעה.

ש: אני מפנה אותך לשעה.

ת: 12:55.

ש: אני אומר לך שרעייתך נחקרה בשעה 12:31 באותו היום ביום 13.12.201. אני מציג בפניך את העדות של סלע אילנה רחמים.

ת: אם זה רשום אז זה נכון.

ש: אני אומר לך שכשהיא נשאלה מי הם מנהלי החברה, אשתך אמרה פלאח ושמואל סלע.

ת: ברור, ככה סיכמנו את זה. לפני שעופר חקר הוא ישב ודיבר איתנו לפני כן, ורק אחר כך הוא לקח את העדות.

ש: תאשר לי בבקשה שפלאח התעסק עם העובדים.

ת: ברור, רק הוא. יש לו יומן משלו והוא כתב בכתב שאי אפשר לזהות סידור עבודה, וכשהוא היה עושה משכורות היו חסרים כספים, וכל העובדים היו עומדים בשורה עד המשרד שלו לקבל משכורות, הוא שולח בפקס את המשכורות ורק הוא מוציא חשבוניות מול הלקוחות, אם הוא החליט 100,000 ₪ אז ככה זה יהיה. הוא היה לוקח את החומר ונותנים לי להגיש. רק הוא התעסק.

ש: תאשר לי בבקשה שאתה היית מקבל שכר מהחברה.

ת: לא, רק בשנת 2008.

ש: בשנת 2008 קיבלת תלוש. אבל לפני כן קיבלת שכר.

ת: רק אילנה קיבלה.

ש: אמרת שבשנת 2005 נפרדו דרככם, המשכתם לגור ביחד.

ת: לא. יש לנו 5 ילדים. הכתובת שלי הייתה בהוד השרון עד 2013. באתי לבקר כי יש לי ילדים קטנים עם בעיות של קשב וריכוז ואני חייב להגיע. תבדוק במשרד הפנים איפה הייתה הכתובת שלי.

ש: גרתם ביחד.

ת: הייתה תקופה שכן, לטובת הילדים.

ש: אתה יכול לומר לנו מי היו הלקוחות של החברה.

ת: מלא לקוחות. אני לא יכול לזכור. הייתה עבודה בגדר הפרדה, היו המון לקוחות.

ש: תאשר לי שיחזקאל מורד היה לקוח שלך.

ת: כן.

ש: והייתה עבודה בגדר הפרדה.

ת: כן. אני אמנם הייתי במשרד והתעסקתי כשליח, אבל שמעתי עם מי עובדים.

ש: מי היה מנהל החשבונות.

ת: היה במשרד.

ש: מי.

ת: היו כמה.

ש: הייתה בחורה או גבר שעושים הנהלת חשבונות לעסק במשרד.

ת: כן, הייתה אורה, ולפניה היה עוד אחד בשם יריב. הייתה עוד בחורה שאני לא זוכר את שמה.

ש: אתה אמרת לנו שרואה חשבון של החברה היה מעפולה.

ת: בשלב מסוים, כן.

ש: במהלך החקירה שלך הציגו בפניך את העובדה ששתי דוחות של החברה לא הוגשו.

ת: אני לא זוכר, תן לי לראות את העדות. אני לא יכול לזכור מה היה לפני 6 שנים.

ש: אני מציג לך.

ת: נכון.

ש: מה התשובה שנתת.

ת: החוב של 106,000 ₪ הוא לאחר שהחשבון מוגבל והשיקים חזרו. הדוחות החסרים לא נקלטו כי לא היה כסף לשלם ועכשיו הגשנו ערר על ההחלטה הקודמת של ההנהלה שלכם בתקווה שיאשרו לנו פריסה של 20 תשלומים.

ש: בזמן החקירה ידעת לומר שהדוחות לא הוגשו.

ת: אני ידעתי את הבלגאן שהיה בחברה אחר כך. חצי שנה אחורה חזרו שיקים ופלאח היה עצבני שחזרו שיקים, אז איך אני לא אדע?

ש: ספר לנו על הפריסה. מה זו הפריסה הזו?

ת: היה כנראה חוב מע"מ ואז חזרו שיקים ונהיה בלגן.

ש: מה הכוונה.

ת: כתבתי בעדות. היה כנראה חוב של מע"מ ופרסו אותו.

ש: תסביר לי מה זו פריסה.

ת: לקחו את החוב ומע"מ החליטו לפרוס אותו, לא יודע לכמה תשלומים.

ש: מי עשה את ההסדר.

ת: אני חושב שאני עם הדוח הזה גם פלאח היה, כי החשבון היה מוגבל, אני אמרתי אני הגשתי את הדוחות.

ש: אתה הגדרת בהודעה השנייה את התפקיד שלך כשליח.

ת: נכון.

ש: כמה פעמים כשליח בחודש אתה צריך ללכת למוסדות.

ת: כשצריך להגיש דוחות. פעם או פעמיים.

ש: תסכים איתי שצריך ללכת לא יותר מפעמיים בחודש.

ת: אם אין כסף צריך ללכת עוד.

ש: אז כל השנים, אם היה צורך ללכת להגיש דוח זה פעם אחת בחודש.

ת: אפשר גם לשלם אותו בדואר. לא צריך ללכת לשם, כשהולכים לשם יש בעיה.

ש: אז כשאין בעיה לא צריך ללכת בכלל ולא צריך יותר מפעם אחת בחודש.

ת: מסכים איתך.

ש: אז מה עשה השליח כל הזמן במשרד.

ת: אם היו אומרים לי ללכת למעלה, לפרוס שיקים ולדבר.

ש: מה עשה השליח במשרד כשאין בעיות.

ת: התעסקתי ברכבים, מוסכים, טיפולים, רישום רכבים, מכשירי קשר, הזמנות וטיפולים, רק אני התעסקתי בזה.

ש: בהודעה השנייה שלך שאלו על הדוח של 6/2011 למה הוא לא הוגש, ואמרת שזה על אפס. איך ידעת שהדוח הוא אפס.

ת: אם אני אמרתי את זה, אם החברה הפסיקה פעילות ואף אחד לא עובד, ושנה אחרי זה מבקשים דוח אז אדם הגיוני אומר שאין פעילות.

ש: אתה ידעת שבחודש 6/2011 אין פעילות בחברה.

ת: אם אני בחוץ איך אני לא אדע? ברור שידעתי שאין פעילות.

ש: אני רוצה לחזור לסיטואציה של הדוחות של אוגוסט ספטמבר. החברה נקלעה לקשיים והדוחות לא הוגשו.

ת: הם הוגשו לא רציתם להזין אותם.

ש: אמרת שאם יש כסף צריך רק ללכת לדואר.

ת: אם היה כסף לא היינו פה. מי שיש לו קשיים בא לבקש פריסה ועזרה.

ש: אתה ידעת שיש קשיים לחברה

ת: השיקים חזרו כי החשבון מוגבל, אז איך אני לא אדע

ש: כשאתה ידעת על הבעיות אתה ניגשת לרשויות מע"מ

ת: ברור, זה אחרי זה.

ש: למה שתיגש.

ת: בגלל שאילנה נמצאת בעניין, הוא לא לבד. אני אגיד לגרושה שלי שהכול מתנהל נכון? הוא עשה ברדק ואני אתן לגרושתי ליפול? אם לא היה אכפת לי לא הייתי פה עכשיו.

ש: מה עשית בעברך.

ת: אני גמלאי של משטרת ישראל הייתי שוטר 18 שנים. עבדתי בימ"ר, מודיעין, אלימות במשפחה ומה שאתה רוצה.

ש: אני הפניתי אותך להודעה שלך ושל גרושתך לפני כן שאמרת שהתשובות שלך ושל אילנה שאתה היית מנהל לא היו אמת. איך אתה כגמלאי של משטרת ישראל שעבד בכל הענפים של המשטרה עושה כזה דבר.

ת: אם יבואו לאשתך ויגידו לך שעוצרים אותה כשיש ילדים קטנים אז אני אגן עליה, זו אימא של הילדים שלי. אני אגן עליה, היא חלק ממני. אל תעשה ממני שקרן. יש גבול. זה שאני מנהל משפט פה 5 שנים זה על סתם, אני אגן עליה גם אם אני אצטרך לשבת במקומה בבית סוהר.

ש: אתה אמרת שאתה מנהל, היא אומרת שאתה מנהל, ואתה בבית משפט אומר שאתה לא מנהל.

ת: אל תעשה ממני שקרן, היה הליך מקדמי שעופר בא אליי ואמר לנו שאקח עליי, שיש לה ילדים קטנים, היא הייתה רק חותמת, אז אמרתי שאם גומרים את הסיפור ולא יהיה כתב אישום אני אקח עליי, אף אחד לא חשב שאני אנהל משפט 5 שנים על דוחות שרוצים להגיש ואתם לא רוצים לקבל.

ש: לפני שהיו קשיים החברה הרוויחה.

ת: תיקח את המאזנים שלה ותראה. אני לא יודע. אתה שואל שאלה לא רלוונטית. תוציא את המאזנים ותראה.

ש: כשהיו רווחים, איך הייתה החלוקה.

ת: לא היו רווחים, פלאח לקח מה שהוא רוצה.

ש: אחרי שלא אישרו לכם את הפריסה השנייה, מה עשיתם.

ת: אני עשיתי? נשלחו מכתבים להנהלה שלכם בירושלים איך להקל על העניין.

ש: הבנו לפני מספר רגעים שלא היה צורך בשליח למוסדות כשהחברה הייתה תקינה...

ת: אתה שואל שאלה לא נכונה. אתה חושב ששמו אותי שליח רק למוסדות? זה היה בין היתר ליתר הפעולות שעשיתי במשרד. אתה לא החזקת 30 רכבים בתיקונים, אתה לא נעצרת על מנוע שקניתי, אני נעצרתי. אני נעצרתי כי קניתי מנוע חוקי והוא היה מזויף וחשבו שאני קניתי גנוב, אבל למה לא חקרו אותו? כי אני מתעסק עם הרכבים.

ש: מתוקף מה נחקרת.

ת: כי אני קניתי את המנוע עם חשבונית מסודרת והכול.

ש: תסכים איתי שאם לא היית מנהל בכיר לא היו עוצרים אותך.

ת: אבל אני עשיתי את העסקה, הוא לא התעסק בזה.

ש: למה לא אמרת שאתה לא מנהל.

ת: אבל מי קנה את המנוע? אם המנוע גנוב או לא טוב אז אתה מפיל על מנהל.

ש: הרכבים היו על שם החברה.

ת: כן.

ש: למה אמרת לשוטרים שאין לך קשר.

ת: מי אמר לך שלא אמרתי? החקירה הסתיימה ואני יצאתי מזה, אני רק הבאתי לך את זה כדוגמא שהוא לא נחקר כי אני התעסקתי ברכבים והטיפולים שלהם. אז אני לא הייתי רק שליח למוסדות.

ש: תסכים איתי ותאשר לי שאחת הבעיות המרכזיות שבגינם לא שילמתם זה בגלל שהייתה בעיית תזרים של החברה.

ת: מה אתה רוצה שאני אגיד לך? מאיפה אני יודע מה הבעיה? לא היה כסף.

ש: בגלל בעיית תזרים, כן או לא.

ת: אני לא התעסקתי בכספים.

ש: אני מזכיר לך מה אמרת, אני מפנה לת/2 ואתה כן ידעת בזמן אמת. מפנה לשורה 23- "עקב בעיות תזרים הלקוחות משלמים שוטף 90 ואנחנו צריכים לשלם את המע"מ בזמן ואל תשכח מה שאמרתי לפני כן שהיינו בעיה קשה בבנק וזה הגביל אותנו"

ת: קודם כל, אני כל הזמן אמרתי "אנחנו" כי ככה מדברים.

ש: תאשר לי שנקלעתם לקשיים ולא שילמתם דוחות בגלל בעיות תזרים כסף בבנק.

ת: נכון. אז מה הבעיה?

ש: אתה זוכר לומר לבית המשפט מה ענית כששאלו אותך מי היה מורשה חתימה בחברה לגבי בנקים.

ת: אני לא זוכר.

ש: אתה ידעת שאתה הולך להעיד היום.

ת: לא. אבל תראה לי מסמך ואני אאשר.

הסנגור: אני מתנגד. חברי שוב שואל מתוך המסמך ומבקש שהעד יענה מתוך הזיכרון.

ש: נכון שרוב הזמן ישבת במשרד.

ת: הייתי במשרד.

ש: רוב הזמן.

ת: הלכתי לאכול, לשתות, לטייל.

ש: רוב הזמן היית במשרד.

ת: הייתי במשרד.

ש: ידעת מי מנהל החשבונות שיושב במשרד.

ת: כן, אמרתי לך את השמות.

ש: איך ידעת שיש בעיה תזרימית.

ת: תגיד לי אתה רציני? אני אומר לך שהגרושה לי היא אילנה ואני צריך לדעת מה עובר עליה. פלאח עשה דברים מאוד חמורים, אני לא נטע זר שהביאו אותו מארה"ב והושיבו אותו במשרד ואמרו לו לסתום את הפה, החצי שלי שם, של הגרושה שלי, ואני אדאג שהוא לא יעבוד עליה.

ש: אתה אומר לבית המשפט שכל הידע שלך לא היה מהעובדה שהיית במשרד, אלא אילנה מספרת לך הכול.

ת: אילנה לא מספרת לי, אני במשרד, שומע ושואל. אני לא יכול לשאול? זה דבר אסור?

ש: זאת אומרת שאתה ידעת מעצם הישיבה שלך במשרד כל מה שקורה בחברה.

ת: פחות או יותר.

ש: אתה יכול לומר למה בפועל רשמת את גרושתך ולא אתה נרשמת.

ת: אז אני מסביר לך, אני בשנת 2005 התגרשתי ועזבתי, הייתי נוסע ובא לכמה ימים, אני לא בנוי לקטע של החברה, היא ביקשה עוד הכנסה, אני הכרתי את פלאח לפני כן, לא ידעתי שהוא ברדקיסט.

ש: סיכמנו שהחברה נפתחה בשנת 2004 כשהייתם נשואים.

ת: היינו פרודים.

ש: למרות שהייתם פרודים אמרת לה להירשם דירקטורית בחברת כוח אדם.

ת: מי שנפרד חייב להיות במלחמות? לא. גומרים יפה וזה מה שהיה.

ש: אני הבנתי ממך שרוב הזמן היית במשרד, ושאילנה לא הייתה שם בכלל כמעט, לא הייתה מעורבת במה שיש במשרד.

ת: אילנה הייתה נמצאת בשביל לחתום.

ש: אז אתה אומר לי כרגע שאילנה הייתה מגיעה למשרד כשהיו צריכים לחתום.

ת: היא הייתה מגיעה לצרכי בנקים כי שם היו צריכים לראות את הדמות שלה, פלאח היה חותם במקומה.

ש: כלומר היא הייתה דמות פיקציה.

ת: תקרא לזה איך שאתה רוצה. היא הייתה בעלת מניות ורצתה להרוויח עוד כסף. תחשוב מה שאתה רוצה. אני סיימתי.

ש: אני רוצה שתענה לי...

ת: אני לא רוצה לענות יותר, אני עניתי מה שיש לי, אני פה על לא עוול בכפי.

ש: תאשר לבית המשפט שאילנה בפועל לא עשתה כלום.

ת: היא הייתה בעלת מניות ומורשית חתימה. אם היא הייתה צריכה לחתום בבנק היו מזמנים אותה. היא התעסקה בנשקים? במשכורות? היא הייתה בקו התפר? מה אתה רוצה שאני אגיד לך? היא חתמה בבנקים והייתה בעלת מניות. היא לא חשבה שהיא תגיע למצב הזה.

ש: תאשר לי שבפועל היא לא עשתה כלום בחברה.

ת: אבל אני עניתי לך תשובה, אני לא מבין מה אתה רוצה?

ש: אתה התעסקת ברכבים, הנהלת חשבונות, בנקים, מה אילנה עשתה.

ת: אני לא התעסקתי בבנקים.

הסנגור: אי אפשר להכניס לנאשם מילים שלא אמר, אי אפשר לכפות עליו מתן תשובות שהוא לא מתכוון לתת הוא אומר את האמת שלו כפי שהוא מבין אותה, הוא נתן תשובות. אי אפשר לשאול שאלות ולצפות שתינתן תשובה שתספק את המאשימה. הוא מעולם לא אמר את המילה בנקים, להיפך, הוא כל הזמן אמר שהוא לא התעסק בבנקים וחברי בלהט החקירה מנסה לומר שהוא התעסק בבנקים, ובית משפט יכול להתרשם כאילו הנאשם אמר.

המשך חקירה נגדית:

ש: אני שואל שוב, מה עשתה בפועל גב' אילנה בחברה. ואל תחזור על זה שהיא הייתה מורשית חתימה ובעלת מניות.

ת: רוקדת במשרד. אני נתתי לך תשובה, היא הייתה בעלת מניות, הייתה צריכה לחתום בבנקים, מי שהיה חותם על שיקים בשמה ומזייף זה אדון פלאח.

ש: אני רוצה שאתה תגיד אמת לבית משפט. עמד פה פלאח ואמר שהוא היה מתעסק עם חוזים, עם עובדים, עם תשלומי שכר והבנו מה הוא היה עושה.

ת: אתה מאמין לו? למה אתה לא מאמין לי?

ש: אתה עמדת פה ואמרת שהיית בהתחלה שליח

ת: מה זה שליח? לקחת רכב למוסך ולטפל בו זה לא שליח?

ש: אמרת שאתה טיפלת ברכבים בנשקים, הולך למוסדות. ועכשיו אני שואל שוב. מה עשתה גב' אילנה בחברה.

הסנגור: אני מתנגד לשאלה. השאלה הזו נשאלה לפחות 8 פעמים וניתנה תשובה שהיא מגיעה לחתום והולכת לבנקים לבצע פעולות בנקאיות ואתה רוצה שהוא יחזור על התשובה שלו שוב. מה שהוא השיב הוא השיב.

ת: ללכת לבנק זו לא פעולה?

ש: למה צריך ללכת לבנק? הרי גם שליח יכול להפקיד שיק, מורשה חתימה לא חייב להגיע לבנק על מנת להפקיד שיק.

ת: (הנאשם צוחק) לא צריך ללכת לבנק כדי להפקיד שיק? אני אמרתי שהיא הלכה להפקיד שיק? הבנק היה צריך אותה לכל מיני פעולות. היא צריכה להיות נוכחת. ואם היה שיק דחוי, שיק דחוי זו הלוואה, וצריך 2 חתימות.

ש: אתה אומר לנו שרק במקרים חריגים של שיק דחוי או הלוואה היא הייתה הולכת לבנק.

ת: כל השיקים דחויים היום. את מי תובע הבנק? למי הוא עשה כינוס? למה לא תבעו אותי אם אני כל כך דומיננטי?

ש: אני אומר לך שאתה רשמת את אשתך על הנייר כשידעת מראש שהיא בפועל לא תעשה מאומה.

ת: זו הנחה? אז אתה טועה בגדול. אולי היית בשיחה עם גרושתי ביחד כשהיא הלכה לפתוח חברה אז אתה יודע.

חקירה חוזרת:

ש: נשאלת שבהודעה שלך שנמסרה ביום 9.10.2011 אמרת "אנחנו" כלומר ידעת נתונים. למה היית צריך לדעת את הנתונים.

ת: היה בלגאן שלם בחברה והיה צריך לדעת מה קורה. זו לא בעיה לשאול את הנהלת חשבונות מה קרה.

ש: ובשלב של החקירה השנייה...

ת: למה היו צריכים עוד חקירה?

ש: כשנחקרת בפעם השנייה, כבר היו הליכים שהיית מעורב בהם בגלל שהחברה קרסה, איזה הליכים קרסו.

ת: נחקרתי בשנת 2011, שנתיים אחרי שאני רץ לשלם ולהגיע איתם להסדר על הדוחות שאנו בגללם פה, הם לא רצו להזין אותם, ושנתיים אחרי זה לקחו עדות, אז איך אני לא אדע את כל מה שקורה.

ש: לפני שגבו ממך עדות וחקרו אותך ואת אילנה, אותו חוקר עופר ישב אתכם והכין אתכם לחקירה.

ת: ברור, הייתה שיחה מקדמית לפני החקירה ואמרו לנו שנגמרו עם זה, שאני אקח את התיק, והייתה שיחה איתי, מה שהוא אמר פה בבית משפט לא נכון. הוא אמר לי לקחת את הכול ושאגמור את הסיפור ואף אחד לא ציפה להגיע לבית משפט ולכתב אישום, אף אחד לא רואה שאני מתענה פה 5 שנים.

ש: כלומר עופר המליץ לך לקחת עליך את התיק.

ת: כן, בוודאות.

הסנגור: אלו עדיי.

התובע מסכם: ביום 16.2.2012 הוגש כתב אישום כנגד שלושת הנאשמת, חברת ושני מנהלי הפעילים. ביום 12.6.2012 הורשעו הנאשמים על פי הודאתם במיוחס להם בכתב האישום. ביום 14.1.2014 התיר בית המשפט הנכבד לנאשם 3 לחזור בו מהודאתו בשל הטענה כי הדברים לא הובנו כראוי, ואילו דינם של נאשמים 1 ו-2 נגזר ביום 28.1.2014.

ביום 1.6.2014 כפר הנאשם במיוחד לו והתחילו להישמע העדים כמפורט בכתב האישום המתוקן. למעשה, שתי ישיבות ארוכות מאוד נוהלו בגין שאלה אחת ויחידה, האם הייתה או לא הייתה סמכות למר עופר בן הרוש , חוקר מרשויות מע"מ, חקרו את הנאשם והאם נגבו ההודעות כדין.

ביום 12.1.2015 ניתנה החלטה מנומקת לפיה דחה את כל טענות הנאשם וקבע כי אכן ההודעות ת/1 ו- ת/2 אשר נגבו על ידי מר עופר בן הרוש והוגשו לבית משפט כראייה הינן קבילות ונגבו כדין. כאמור, אחת הטענות העיקריות שעליה נסוב כל שמיעת הראיות הייתה השאלה האם נאשם 3 אכן שימש כמנהל פעיל בנאשמת 1 כפי שנטען בכתב האישום.

בפני בית משפט העידו מר עופר בן הרוש אשר גבה את ההודעות ת/1 ו- 2. גב' סימה אלישע המשמשת כגובה ראשית במע"מ טבריה, ונאשם מס' 2 אשר נדון בתיק זה.

האם הנאשם 3 שימש כמנהל בנאשמת 1. די להפנות לת/1 ולת/2 אשר שם אישר הנאשם 3 כי הגם שלא היה רשום בפועל ברשם החברות כבעל תפקיד באופן רשמי, הרי שבפועל שימש כאדם האחראי על כל הפעילות של המשרד ובהודעות עצמן, תיאר בצורה מפורטת את העובדה שהוא אכן שימש כמנהל בחברה, וכאשר נשאל לחלקה של גרושתו כיום אילנה, הרשומה כבעלת מניות ודירקטורית, ציין בת/1 והן בת/2 כי לא היה לה מאומה. בית המשפט הנכבד היה עד להתפתלויות הנאשם על הדוכן אשר נמנע פעם אחר פעם, חרף בקשותיי החוזרות לתאר את חלקה בפועל בעשייה שלה, והסתבר כי חלקה היה מזערי, אם בכלל. הגם שמדובר בפועל בעדות כבושה מתחילתה ועד סופה אשר אין לתת לה שום משקל בהכרעת הדין, הרי שנוכח השאלות שהוטחו בנאשם, הסתבר בצורה ברורה מעל לכל ספק כי הנאשם היה לא רק מנהל פעיל, אלא ניסה בכל דרך להסיר מעצמו אחריות. ולמה הכוונה? החברה כאמור נפתחה משנת 2004, שעה שנאשם מס' 3, גמלאי של משטרת ישראל, וככל הנראה נסיבות כאלו ואחרות נמנע מלפתוח חברה על שמו, ורשם את רעייתו באותה תקופה, וכך הגיע לידי מצב שהוא ונאשם מס' 2 ניהלו את החברה בפועל, אך שמו אינו הוזכר בשום מקום. בד בבד הוא הדמות המוכרת לרשויות המס, הוא האדם אשר מגיע, מבקש לבצע הסדרים, מדבר על ליבם של הפקידים. בית המשפט התרשם מהיכרותו כמעט את כל הפקידים ברשויות המס, אם זה שלום, ואם זו סימה, הוא היה שותף בישיבות שהתקיימו, ואפילו הכריז כי משטרת ישראל אף עצרה אותו בשל העיסוקים שלו בחברה, נשאלת השאלה אם הוא לא מנהל פעיל ואין לו קשר לחברה, למה הוא זה שיודע באופן ברור מתי מצבה הכספי של החברה הוא בכי רע, מתי צריך לגשת לרשויות המס על מנת לבקש להסדיר תשלומים, למי צריך לפנות, הוא ידע שהדוחות טרם הוגשו וביקש לבצע פריסה נוספת. הוא אומר לנו שהוא יושב במשרד ויודע כי במשרד מתבצעת הנהלת חשבונות, אבל כל הזמן הצהיר חזור והדגש כי לא היה מורשה חתימה בבנק. ההגדרה של מנהל פעיל על פי הפסיקה בבית משפו קובעת כי ההצהרה ברשם החברות אינה מראית הכול, וכי העובדה שנאשם אינו רשום בצורה רשמית כמנהל, אינה פוטרת אותו מאחריות על מעשים שהתבצעו בחרה באותה עת.

אין מחלוקת באשר לחלק החמישי בכתב אישום, אין מחלוקת כי הדוחות של 309 ו- 409 וסכומם כפי שנקוב בכתב האישום הוגשו במועד על בסיס הסדר שנעשה. יחד עם זאת, העידה כאן גברת סימה שלאחר ששני שיקים נקלטו יתר השיקים חזרו ובשל כך ההסדר פג. בהתאם לסעיף 88 שעה שדוח מוגש ללא תשלום רואים רשויות מע"מ וגם המחוקק כאילו לא הוגש.

בהודעתו נשאל מדוע לא הוגשו דוחות 809 ו- 909 וידע להשיב בצורה ברורה כמי שמצוי בפרטים על בעיות תזרים, על העובדה שהם מקבלים שוטף 90 ושוטף 30, ידע להסביר שניסו להגיע בכל דרך להסדר אך נדחו, ולמעשה בהיבט של דוחות אלו, ניתן לומר כי עדותו תואמת את אשר נאמר אף על ידי עדים אחרים.

אני רוצה להבהיר את העובדה כי בהתאם לרשום ברשם החברות, קרי בעלי המניות הינם נאשם 2 וגב' אילנה, שכפי ששמענו הינה גרושתו של נאשם 3, נחקרו בראשונה, וכאשר גב' אילנה הבהירה בצורה נחרצת כי אכן היא רשומה ברשם החברות כמנהלת אך אין לה שום קשר ושום יד לנעשה בתוך החברה, לא זו בלבד, היא אף הצהירה כי המנהלים היחידים בחברה הינם נאשם 2 ונאשם 3. עובר לחקירתה נגבתה הודעה מנאשם 3 אשר הוא בצורה ברורה ציין בהודעתו כי הוא משמש כמנהל, ופירט בצורה רחבה את חלוקת התפקידים, את חלוקת הכספים, הוא ציין כי הפעם היחידה שקיבל משכורת היא בשנת 2008 בלבד.

שמענו כאן גם את נאשם 2 שהעיד בצורה נחרצת וברורה בהתאם למה שאמר בהודעתו, ואף הוא אישר כי לנאשמת 1 היו שני מנהלים בלבד, הוא ונאשם 3, ואילו גב' אילנה הייתה רשומה אך ורק ברשם החברות ולא היה לה שום חלק פעיל בעיסוקה של החברה.

יתרה מזאת, בלשונו המליצית הוא הבהיר לבית משפט כי חלקו של נאשם 3 כל כך ברור מכוח העשייה, והוא הבהיר כי הוא כל הזמן דאג לעבודות בשטח, היינו, עיסוק עובדים, רישום של שעות עבודה שלהם, ותשלומים, והחלוקה הייתה שהוא עובד בשטח ואילו נאשם 3 מבצע את כל יתר הדברים הנדרשים לצורך ניהול החברה מהמשרד.

חרף ההכחשה הנמרצת של נאשם 3 לגבי חלקו, הרי שעל פי שכל והיגיון לא ניתן להישען על הטענה שהאדם במשך 4 שנים נמצא רוב הזמן במשרד ליד מנהל החשבונות, מבצע כל מה שצריך מסביב כשהטענה היא לדאוג לגרושתו.

מה עוד, שכאמור בחקירה עצמה הוא ציין שהוא המנהל.

אני אמשיך ואומר, באשר לנושא המחדלים כפי שמצוינים בסעיף 5 באישום, לבית המשפט הוגשו ושברי תשלום ת/7 ות/8 אשר מראים את התשלומים אשר שילם נאשם 2, וזאת כחלק מההסדר אליו הגיעו הצדדים בשלב המקדים לפני שדינו נגזר, היינו כאשר הצדדים הבינו את העבירות המיוחסות להם ואת מהות הדוחות, נעשתה בהתאם לדרישתם החלוקה של הסכומים אשר יש על כל אחד לשלם על מנת להסיר את המחדלים, ואכן הנאשם 2 הסיר את חלקו בסך 160,000 ₪.

אני רוצה להפנות את בית המשפט לעובדה מהותית – כאשר חברי כפר בכתב האישום וידע שהוא הולך לנהל שמיעת ראיות, התעלם למעשה לחלוטין מהדברים שנאמרו בצורה ברורה בת/1 וב- ת/2. הנאשם בעצמו אומר שהוא מנהל בחברה. או אז, מתחילה פה מסכת טענות, ואני אומר בזהירות, אני מופיע מעל לעשור בפני בית משפט נכבד זה, ולא זכור לי שניהלנו תיק תקופה כל כך ארוכה כאשר אין לטענות אחיזה לא עובדתית ולא משפטית. האם יש מחלוקת שהדוחות לא הוגשו במועד? האם יש ראייה שהם כן הוגשו במועד? אני חושב שבית המשפט לאור כל הדברים שנאמרו פה על ידי העדים, אשר מוכיח בצורה נחרצת כי לא הייתה מחלוקת עובדתית לגבי המצוין בסעיף 5, נאלץ הסנגור להישען על טענה אחת, שכביכול נאשם 3 לא שימש כמנהל פעיל.

לאחר שצלחנו את כל הטענות שהועלו, והועלו טענות על מחדליה של המאשימה, אני לא מוצא לנכון להתייחס אליהם כרגע, אבל מעל לכל חשוב לציין כי כל הטענות נדחו, ולבית המשפט הוגשו ראיות מוצקות המוכיחות מעל לכל ספק סביר כי הנאשם 3 שימש כמנהל פעיל בנאשמת 1 וחלה עליו אחריות בדיוק כמו על נאשם 2 אשר כן היה רשום ברשם החברות כמנהל.

לפיכך, אני מבקש להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.

הסנגור מסכם: על כף המאזניים יש את חפותו של הנאשם, ואני סבור שבשל היקף החומר אני סבור שהייתה זקוקה דחייה על מנת לסכם. יחד עם זאת, אני מקבל בהכנעה את החלטת בית המשפט לסכם כרגע בעל פה ואני מבהיר כי הזמן שעמד לרשותי להכין את הסיכומים בעל פה, נוכח היקף החומר הינו קצר מאוד, אך יחד עם זאת אני אסכם.

אני סבור שהמאשימה לא הרימה את הנטל להוכחת אשמתו של הנאשם 3. אני סבור שדי לעיין בעדויות הסותרות של עדי המאשימה על מנת להיווכח בכך הלכה למעשה. בטרם ארחיב לעניין העדויות והסתירות שבהן, אני אטען כי יש לזכות את הנאשם 3 ולו מפאת העובדה שהוא לא הואשם, כפי הנאשם 2, מכוח סעיף 119 לחוק, אלא אך ורק מכוח סעיף 117(א)(6). תחילה, על המאשימה היה להתכבד ולהאשים את הנאשם 3 בסעיף 119 שהוא הסעיף המגדיר את סמכותו של מי שנחזה להיות מנהל פעיל, מזכיר, נאמן בא כוח וכדומה, ומשהמאשימה בחרה שלא לעשות כן ולא להאשים את נאשם 3 על פי סעיף 119, מדוע דילגה על כך וייחסה לו את סעיף 117? אם אתם לא מייחסים לו שהוא מנהל פעיל בחברה על פי סעיף חוק, האם על ידי הצגת עובדה כזו או אחרת ניתן לכפר על כך. התשובה לטעמי היא לא. נאשם שלא הואשם בסעיף הרלוונטי אין להאשימו בסעיף אחר קל יותר.

המאשימה בעצם עשתה לעצמה קיצורי דרך ונמנעה מלהתעמת בכל הקשור לנאשם 3 עם סעיף 119, וסתם כך במשיכת קולמוס ביקשה בסעיף העובדות בפרק א' לכתב האישום להודיע שנאשמים 2 ו- 3 היו מנהלי הנאשמת 1, אך משום מה הם בחרו שלא לייחס לו אישום כזה. אני סבור כי די בכך על מנת לזכות את הנאשם 3.

יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך וככל שטענה זו תידחה חלילה, אני סבור כי בהמשך ולגופו של עניין, ולאחר שניהלנו את משפט הזוטא, ניתן בעצם לקבוע כי דרך ניהול התיק וגביית העדויות הייתה בעייתית, ואם לא מקוממת בלשון המעטה. בעצם, בחקירת גובה העדויות מר עופר בן הרוש שגבה את ת/1 ואת ת/2 ואת שאר העדויות מהנאשם 2 ומגב' סלע, ועוד לפני שניסו לייחס לו מעמד שאין לו, אישר אותו פקיד בעמ' 37 לפרוטוקול מיום 15.2.15, שתפקידו היה פקיד בלבד.

בהמשך, אישר ברוב הגינותו אותו עד בעמ' 39 ש' 27 -28. שאלתי אותו האם הוא מסכים איתי שלא הייתה לו הסמכה של חוקר והוא עונה שלא, דהיינו, מי שגבה את העדויות ידע שהוא אינו מורשה, אינו מוסמך ואינו חוקר. כשל ברור זה של המאשימה ראוי כי יילקח בחשבון במלוא החומרה כנגד המאשימה ולזכות הנאשם 3.

אין מחלוקת שיש סתירות מהותיות בעדויות של עדי המאשימה. אני אנסה בזמן הקצר שהיה לי לעמוד עליהן, אני אנסה להפנות לאותן סתירות שדי בהם להקים את הספק ביחס למעמדו של הנאשם 3 ו/או לעניינים אחרים המחייבים או מצדיקים זיכוי.

הנאשם העיד עדות מהימנה, רציפה, עדות שלמרות שהייתה קשה מאוד ולוותה בצעקות ו/או בהרמת קול כנגדו על ידי בא כוח המאשימה, ולא נסתרה. הנאשם העיד על מעמדו בחברה וגם האיר את עינינו בכל הקשור לדרך בה נגבתה העדות. למדנו היום כי היה הליך מקדים לחקירה. ההליך המקדים נובע מכך שאותו גובה עדות לא היה חוקר מוסמך ולא ידע כיצד מתנהגים, אותו חוקר קיים ישיבה עם הנאשם 3 וגרושתו והסביר להם למה כדי שהנאשם ייקח על עצמו את מה שלקח לכאורה. ולא בכדי קיימת עדות שנייה. ככל שבית המשפט ייתן אמון בגרסת הנאשם בעניין זה, אזי יש לראות התנהלות זו בחומרה, ואני מוכן להקל עם אותו גובה, מר בן הרוש, שהוא לא ידע כיצד חוקרים והוא כשל, והילך אימים על אם ילדיו הקטינים של הנאשם שהעיד פה עדות מהימנה ותיאר את אותן עובדות ואת אותו אירוע שקדם לגביית ההודעות.

השאלה הנוספת שנשאלת היא מדוע סבר אותו גובה שצריך לגבות עדות נוספת ממר סלע אבל אין צורך לגבות עדות נוספת ממר פלאח, שכן גם אצלו התעורר הספק שאכן מר סלע, כנראה, לוקח על עצמו דבר מה שהוא לא באמת היה צריך לקחת על עצמו.

עם מה שרשום ומה שכתוב בפרוטוקולים לא ניתן להתווכח, ובעמ' 41 לפרוטוקול מיום 15.2.2015 אישר אותו גובה עדות, שאני לא יכול לקרוא לו חוקר כי הוא לא היה חוקר, כי אכן החקירות או גביית העדויות נעשו באולם פתוח, מה שמלמד על כך שהייתה בושה גדולה ביותר, ונגרמה עוגמת נפש ממשית לנאשם 3 ובוודאי לגרושתו שהמחזה להיות נחקרת הינו זר.

בעמ' 41 לפרוטוקול הנ"ל בשורות 1 עד 6 מאשר מר בן הרוש עניין זה.

נכון שהוא ניסה להתכחש לכך שהוא איים, אולי בדרך נעימה וחברתית לכאורה, כי מר סלע ייקח על עצמו את התיק, והנה, בשורה 16 בעמ' 41 לפרוטוקול מיום 15.2.15 מאשר אותו מר בן הרוש שזה לא היה בצורת איום, הוא אומר שהוא הסביר לו שאם זה לא יהיה הוא זו תהיה אילנה. מה עוד צריך כדי להבין שכך היו הדברים?

בהמשך לאותה חקירה, בעמ' 28 אני מעמת אותו עם כך שהנאשם 3 אמר לו שהוא שליח לעניינים לוגיסטיים והוא אומר שכך הוא אמר בגבייה הראשונה, ומשום מה הדבר לא בא לידי ביטוי בעדות הראשונה.

מעדותו של אותו מר בן הרוש, אנו למדים שהיה אדם נוסף מטעם מע"מ, אדם מאוד דומיננטי שהיה חלק מההסדרים, פקיד בשם אייל שידוע לנו שהוא אפילו ערך חלק מההסדרים, לרבות עם הגב' סלע, ומשום מה המאשימה בחרה להסתיר אותו ולא להביאו לעדות. הכלל ביחס לאי הבאת עד או ראייה ידוע לבית המשפט ועל אחת כמה וכמה בהליך פלילי בו על המאשימה להוכיח טענותיה מעל לכל ספק סביר. בנוסף, אותו עד משום מה נמנע מלהמציא לנו את אותן ראיות שהיו כדוגמת מכתבי התראה. כל המכתבים שוגרו למר פלאח כדירקטור ומנהל יחיד בחברה, ואליו בלבד. ואם היו מציגים את אותם מכתבים היה עולה מהם דבר ברור, שלמר סלע לא נשלח ולו מכתב אחד באופן אישי.

רבות הן הסתירות בקרב המאשימה, ובפרט כאשר מדובר בעובדים מקצועיים של רשות מס של ישראל, הרי שיש לייחס להם משמעות קרדינלית.

אני רוצה לבקש מבית המשפט, גם כדי לא להאריך בסיכומיי וגם על מה שהצהרתי בהתחלה שהזמן הקצר לא אפשר לעבור על סעיף וסעיף, אני סמוך שבית משפט יבחן את העדויות וימצא את הסתירות הרבות שעולות מהן, אבל בכל זאת אנו חייבים להציג לבית המשפט את הסתירה המהותית שלעניות דעתי מחייבת ומצדיקה זיכוי, והיא מתייחסת לעניין טענת העד, הוא הנאשם מס' 2, שעמד פה היום ושיקר במצח נחושה לבית משפט, וכל זאת על מנת להעליל על הנאשם מתוך חשש שאם הנאשם 3 ייצא זכאי הוא יצטרך לשלם את יתרת החוב הזניחה שנותרה ועומדת על עשרות אלפי שקלים בודדים, הוא עמד פה היום ושיקר כאשר נשאל לגבי השיקים שנמסרו או לא נמסרו על ידי אחיו שארף. בעמ' 82 בפרוטוקול מהיום הוא נשאל לגבי השיקים והוא אמר שאחיו סגן אלוף בצבא, וראינו לאורך כל העדות שהוא מנסה לעשות שימוש בשירות הצבאי או בדימויים של רועה צאן או רועה בקר, הוא אמר שאחיו השני מהנדס, והם לא ישלחו שיקים ולשארף אין שיקים. תסביר לי המאשימה איך ניתן לומר שעדותו מהימנה כאשר המאשימה יודעת שהוא משקר ושהוא היה גורם להיווצרות המחדלים, כאשר בעדותה של גב' סימה מיום 15.2.15 אני מבקש ממנה לאשר לבית משפט שהגיע אליה מר פלאח עם שיקים של אחיו שארף מבנק הדואר, ועם הדוחות של אוגוסט וספטמבר על מנת להגיש ולשלם והיא סירבה לקבל את השיקים, והיא אישרה. בעצם, אנו למדים שהעד המרכזי מטעם המאשימה שיקר לבית מהשפט בצורה בוטה על כל המשתמע מכך, ושעדותו קרסה ולא ניתן ליתן אמון בעדותו, עדות שרובה ככולה לוותה בהתלהמות ובאשמות לא רלוונטיות, ושנית אנו למדים שבעצם הנאשמים 1 ו-2 הגיעו בעצמם באמצעות הנאשם 2, ולא באמצעות אף אחד אחר, על מנת להגיש את הדוחות נשוא כתב האישום ולשלם בגינם עם שיקים של האח שארף. ורק בגלל דרישה לא ברורה, כי אני לא מכיר שבדרך כלל מתנים תנאים מסוג זה, סירבה אותה גב' סימה מתוקף תפקידה לקבל שיקים של אדם שלא נמצא באותו הרגע. הרי יכולה הייתה גב' סימה, אילו חפצה לסיים את העניין בהסדר, לקחת את השיקים, לקלוט את הדוחות, ליצור קשר עם אותו מר שארף שלא יכול היה להגיע בעצמו אלא באמצעות אחיו, הנאשם 2, וכל ההליך כאן היה מתייתר.

בעצם, עולה מכך שהנאשמים 1 ו-2 גם הגישו את הדוחות וגם ביקשו לשלם אותם. המאשימה היא זו שסירבה.

עיון בכתב האישום מלמד כמה דברים תמוהים. אם באמת לא הוגשו הדוחות, איך המאשימה יודעת לציין את הסכומים בהם? אלו סכומים הכתובים על השקל הבודד, דהיינו הדוחות הוגשו ונמסרו למע"מ. הסיטואציה הייתה שהשיקים של מר שארף התקבלו או לא, וכרגע לא ניתן לדעת למי להאמין, לזה שאומר שלא מסר בכלל או לפקידה שאומרת שאכן הגיעו עם שיקים. אבל לכל הפחות ניתן להאמין, ולקבל זאת שלא ניתן לייחס לנאשמים את סעיף האישום המייחס להם אי הגשת דוחות, שכן הדוחות הוגשו. במקרה הרע, אולי הוגשו באיחור, שגם זה לא נכון, כי ביקשו להגיש אותם במועד ודווקא המאשימה הערימה קשיים בעניין זה.

אני ממשיך ושואל, אולי בכל זאת הגב' סימה תאמר משהו שאולי איך שהוא יהיה תואם למה שאמר הנאשם 2 בעדותו השקרית היום, ובעמ' 70 ש' 12 ביקשתי שתאשר שפלאח הגיע עם דוחות ושיקים של אחיו והיא סירבה לקבל אותם, והיא שוב אומרת שהוא, הכוונה לפאלח הגיע עם שיקים, אותו פלאח שאמר שהוא לא הגיע בכלל למשרדי מע"מ אלא לאחר הגשת כתב אישום.

היא משיבה לי שהוא הגיע עם שיקים של אחיו ולא ניתן לקבל את זה. אני שאלתי אותה מדוע לא ניתן, לא צריך כתב ערבות של אותו צד ג', אבל כשהנאשם 3 הגיע להסדר ונתן שיקים של גרושתו הם לא ביקשו ממנה שום דבר. כי זה שיקים של אדם פרטי. מתי מבקשים ערבות אישית? כאשר מדובר בשיקים של חברה.

אני מנסה להכביד ולשאול מדוע החליטו במע"מ לגרום להיווצרות המחדלים, שכן בפעולותיה היא, אותה גב' סימה, גרמה להיווצרות המחדלים ושאלתי אותה האם יש לה הוראה כתובה, הנחייה או משהו של אי קבלת דוחות ושיקים של צד ג', דבר שנעשה מדי יום, הרי שאנשים מוגבלים בבנק מסתייעים לפעמים בבני משפחה וחברים ומשלמים למע"מ, והיא מאשרת שאלו רק הוראות פנימיות ואין לה משהו כתוב.

בהמשך, היות והדבר מאוד מקומם, שכן פעולה פשוטה של קליטת הדוחות שהביא מר פלאח וביצוע תשלום באמצעות שיקים של אחיו שארף הייתה מונעת את כתב האישום. אני שואל אותה כמה פעמים אנשים משלמים תשלומים בעל באמצעות שיק של אשתו וכדומה והיא אומרת שזה נתון לשיקול דעת. האם לא נכון היה במקרה הזה למנוע את כל הנזק המיותר, הן מהמדינה והן מהנאשמים? אני סבור שאילו הייתה פועלת אותה גב' סימה בדרך המתבקשת, לא היינו כאן היום.

בהמשך, אני מנסה לעמת אותה עם הידיעה על כך שהטיחו בנאשם 3 שאם הוא לא ייקח על עצמו את התיק, יגישו כתב אישום נגד אשתו אילנה והיא מאשרת ברוב הגינותה בשורה 31 שהוא יודע מזה, דהיינו, איזו ברירה השאירו לאיש הזה? האם לגרום לגרושתו ואם ילידו להיות מטורטרת 5 שנים במוסדות ובתי משפט, או כפי שאמר לו מר בן הרוש, שזה עניין טכני ושייקח על עצמו ולא יהיה כתב אישום והוא עשה זאת. בפועל, העמידו את הנאשם 3 בפני מצב של חוסר ברירה.

האם באמת העמידו את האיש הזה בפני אין ברירה? ושאלתי אותה בעמ' 71 ש' 6 האם ידוע לה שעופר אמר לו את זה, והיא מאשרת ואומרת שמן הסתם זה משהו שמתבקש.

מה יעשה אדם סביר כאשר על כף המאזניים מונחת עמדתו הוא, או מונח מצבו הוא שהוא פחות נדרש לטפל בילדים הקטינים, כאשר מי מהם זקוק לטיפולים והשגחה יום יומית, האם נכון שהוא יטורטר וירוץ על מנת לטפל בבעיות המונחות לפתחו או שיעמיס זאת על גרושתו ששמענו היום, גם מהנאשם מס' 2, שהיא בעצם אכן חלקה בחברה היה קטן, הייתה מורשית חתימה ובעלת מניות, ומשכך היה נכון שלא להגיש נגדה כתב אישום, אך לא היה צורך ליצור ברירת מחדל שאם לא היא אז שמואל.

ראינו היום עדות שקרית של הנאשם מס' 2 שהתחמק מלתת תשובות בעניינים ברורים, לרבות העובדה שהוא הלך לעשות הסדר בשביל הנאשמת 1 וברור שהוא התעסק בעניינים, הוא מינה לנאשמת 1 סנגור. אילו סבר הנאשם 2 שיש לנאשם 3 חלק ממשי ו/או אחריות להיווצרות המחדלים היה דורש ממנו למנות יחד איתו ייצוג, אך לא נעשה דבר שכזה, הוא הודה בשם הנאשמת 1 ומינה לה סנגור, והוא עשה הסדר, וצריך לבחון את ההתנהלות של הנאשם מס' 2 כמנהל בלעדי של הנאשמת 1 וגם של המאשימה שבחרו לעשות הסדר מתחת לרדאר של כונס הנכסים, וכאשר הנאשמת 1 בהליכי פירוק זמן רב יחסית, חמור מכך, הנאשם מס' 2 שכפי הנראה נטל לעצמו את כל נכסי הנאשמת 1, וקל לו יותר להוציא את כספה לצרכים כפי המקרה שבפנינו, ולשלם מהם למע"מ הן בעבורו והן בעבור הנאשמת 1 וזאת כאשר גם הוא נמצא תחת צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל. אולי זה לא המקום, אך אני סבור שיש לבחון סוגיה זו, שאין חולק כאשר הנאשמת 1 ערכה הסדר כאשר היא תחת צו פירוק והנאשם 2 תחת צו כינוס.

יש עובדה שהוכחה ועליה כמובן איש אינו יכול לחלוק, והיא כי הנאשם מס' 3 לא היה בעל מניות, לא היה נושא משרה פורמאלית בחברה, וככזה למרות הטענות השקריות של הנאשם מס' 2 כאן היום, אשר כאמור העיד שקר בבית המשפט, ולמרות טענותיו כי מר סלע ביצע פעולות בבנק, ברור לנו כי מר סלע לא היה מורשה חתימה בבנק, לא יכול היה לתת הוראות, לא יכול היה לחתום על שיקים, אין חולק כי הנאשם 2 עשה את כל הפעולות הכספיות בעצמו, הוא היה הנושא ונותן, מחליט, הוא יכול לחתום על שיקים עם אילנה, הוא שילם לעובדים, אין מחלוקת כי ברגע שחשבונות הנאשמת 1 בבנקים קרסו הבנקים תבעו את הנאשמת 1 את הנאשם 2 ואת הגב' סלע. אף אחד מהבנקים לא העלה טענות כנגד הנאשם 3, לא תבע אותו ולא בכדי. אם אין לי שליטה על הכספים, אם אינני יכול או מנוע מלקחת שיק של החברה לחתום ולתת אותו למע"מ, כיצד מצפים ממני לשלם דוח כזה או אחר. אין מחלוקת וגם המאשימה מאשרת זאת ,שהנאשמים 1 ו-2 יחד עם הנאשם 3 או ללא הנאשם 3, ביקשו להגיש את הדוחות נשוא כתב האישום והדרישה הייתה, כפי שמגדיר חברי היטב, שקליטת הדוחות תיעשה בתשלום. אבל, ראינו מעדותה של הגב' סימה שהדוחות הובאו אגב תשלום עם שיקים של שארף, וגם כשהיה כבר תשלום המאשימה סירבה לקבל אותו.

המאמצים הכבירים שעשה הנאשם 3 מרגע היוודע דבר המחדל, ומרגע שביקשו להכניס אותו בעל כורחו לתוך העניין כאשר על כף המאזניים היו או הוא או גרושתו, אם ילדיו, מלמדים על כך שלא הייתה כל כוונה של הנאשם 3 להסתיר דבר מה הוא לחמוק, ההיפך הוא הנכון, מרגע היוודע דבר המחדל הנאשם פעל ללא לאות, ועשה ימים כלילות להסיר את המחדלים, וזאת על מנת למנוע מגרושתו אי נעימות.

ראינו גם כי כתב האישום היה חייב להיות מתוקן, והמאשימה לא תקינה למרות הידיעה כי הסכומים לא נכונים, חקרנו את נציגי מע"מ ביחס לסכומים ששלחו המאשימה אליי, כאשר כולם הסכימו כי כתב היד דומה לכתב ידו של מר בגדדי, ממנו עולה כי אין חוב כנטען בכתב האישום. לעניות דעתנו אין חוב בכלל, וזאת למה? כי ההסדר שנערך כלל בתוכו קנסות, ריביות וכדומה, וכתב האישום צריך להיות על הקרן בלבד והשאר זה דבר נלווים וחוב הקרן סולק, אין מחלוקת כי הדוחות הוגשו והחוב סולק. התשלום על ידי הנאשמים 1 ו-2 מלמד כי הם היו אחראים להסדרת החובות.

התנהלות המאשימה בתיק זה מתחילה ועד הסוף הייתה בעייתית. הן החקירות, הן העדויות והן כתב האישום עצמו אין בהם כדי להאשים או להרשיע את הנאשם 3, ההיפך הוא הנכון, בכולם יש על מנת לזכותו זיכוי מלא, ובוודאי שבכל אשר עלה יש על מנת להרים ולהקים את הספק המתבקש לצורך הזיכוי.

על כן, אבקש כי בית המשפט יקבע כי אכן נפלו כשלים ממשיים דרך החקירה, גביית העדויות וכן כי העובדה שכתב האישום לא מייחס לנאשם 3 את מה שיוחס לנאשם 2 שהיא עברה לפי סעיף 119, והעובדה כי העיד פה היום עד חסר מצפון ששיקר במצח נחושה, לרבות שעדה אחרת אישרה אחרת בפה מלא, אני סבור שבכל אלא יש כאמור על מנת לזכות את הנאשם וכך אני מבקש לעשות.

התובע: באשר לטענה של סעיף 119 מפנה לפסק דין רע"פ 26/97 חיים לקס ויורם קליין נ' מדינת ישראל, אשר דן בהרחבה בכל הנושא של סעיף 119 וסעיף 117א6. אני לא יודע אם יש מקום להרחיב לגבי יתר הטענות של חברי. האם ניתן להשית מאסר בפועל על סעיף 117א'6 שכן הסעיף שותק מבחינת הכוונה הפלילית, ובהתאם לסעיף 22 לחוק כאשר אין כוונה פלילית אין להשית מאסר. בית המשפט העליון קבע כי הסעיף 119 אינו בגדר סעיף עבירה, אלא בגדר סעיף הגנה. סעיף 119 אומר שבחברה יהיו אחראים על כל המעשה פירוט של כל התפקידים, אלא אם הוכיחו שעשו על מנת למנוע את המחדל, זה בא להגן על מי שיש לו אפשרות להשית עליו אחריות. אומר כי בכתב האישום שלנו האחריות על הנאשמים היא באחריות ישירה. הנאשמים עצמם היו צריכים להסיר את המחדלים ולהגיש דוחות, לכן כל הטענה של חברי שלא ייחסנו עבירה זה לא נכון, סעיף 119 הוא אינו בבחינת עבירה, אלא עושה אבחנה בין חברה לעסקים פרטיים.

לשאלת בית משפט מדוע יוחס סעיף 119 לנאשם 2 אני משיב שזה יכול להיות בטעות קולמוס.

אך יצאה הנחיה ברורה כי לא להשתמש בסעיף 119 כי זה סעיף הגנה ולא עבירה.

<#9#>

החלטה

אני מתיר לכל צד להגיש השלמת סיכומים בכתב בתוך 7 ימים.

הסיכומים לא יעלו על שלושה עמודים מודפסים.

הצדדים רשאים גם להתייחס לשאלה המשפטית הנוגעת לסעיף 119.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ד' אב תשע"ה, 20/07/2015 במעמד הנוכחים.