לפני בקשת המבקשות 1-3 לביטול החלטתי מיום 3.6.13 במסגרתה מצאתי להתיר למשיבים, להמציא אל מחוץ לתחום את ההודעה לצד שלישי כנגדן. (בקשה מס' 35 מטעם המבקשות 1-2, וכן בקשה 37 מטעם המבקשת 3).

התביעה המקורית הוגשה על ידי רם אושר מתכות בע"מ ויניב רותם שיווק תכשיטים בע"מ, ועניינה השבת כספים אשר שולמו למי מן הנתבעים לצורך רכישה ואספקה של זהב (להלן: "המטען"), כמו גם פיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב הפרת הסכמות חוזיות נטענות לרבות כשלון אספקת המטען עד היום.

לשיטת התובעות, על אף ששולמו על ידם מלוא הסכומים המוסכמים עבור רכישת המטען, הוא לא הועבר לידיהן מעולם, ובדיעבד הועלו על ידי הנתבעים טענות באשר להיעלמותו , גניבתו או אי המצאתו.

הנתבעים כפרו בחבותם לתשלום הסכום הנקוב, אך הוסיפו והגישו הודעה לצד שלישי במסגרתה טענו כלפי צדדי ג' מרובים, כי הם חבים כלפיהם בשיפוי בגובה כל סכום שייפסק, ככל שייפסק.

בין היתר, הוגשה ההודעה לצד שלישי כנגד המבקשות 1-3 כמי שהיו לשיטתם אחראיות להנפקת או המצאת פוליסת ביטוח המכסה, בין היתר, את האירועים נשוא התביעה. למען הסדר הטוב יצוין כי המבקשות הינן צדדי ג' 7-9.

לשיטת הנתבעים, שהינם המשיבים בבקשה זו, חבותן של המבקשות מקורה במעורבותן והתחייבותן כלפי המשיבים בחוזה הביטוח עצמו או לחילופין מכוח המצגים שהוצגו והתחייבויות שנתנו במסגרתו להעמדתה של פוליסת ביטוח.

ביום 8.4.13 הוגשה בקשה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום המתייחסת לצדדי ג' 4-6. ביום 9.4.13 מצאתי להיעתר לבקשה. ביום 30.5.13 הוגשה בקשה להרחבת ההיתר, כך שיתייחס למבקשות. גם לבקשה זו מצאתי להיעתר.

במסגרת בקשה 35 טענו המבקשות 1-2 ( אשר יקראו להלן בהחלטה זו: "המבטחות"), כי יש מקום להורות על ביטול ההחלטה בדבר היתר המצאה מחוץ לתחום וזאת שעה שלבקשה העוסקת בעניינן של מבקשות אלו, לא צורף תצהיר, ולא ברור הטעם המקורי למתן ההיתר.

באשר לעילת התביעה, נטען על ידי המבטחות כי פוליסת הביטוח בוטלה עקב העדר תשלום פרמייה, כי המשיבים היו מודעים היטב לעובדה כי הפוליסה אינה בתוקף, ומכאן שאין כל עילת תביעה כנגדן.

בנוסף, טענו המבטחות כי בחוזה הביטוח נשוא ההודעה לצד שלישי, נקבעה תנית שיפוט ייחודית במסגרתה נקבע כי לבתי המשפט באנגליה תהא סמכות שיפוט בלעדית לדון בתביעה מכוח חוזה הביטוח וכי יחול בעניינם של הצדדים, הדין האנגלי.

בנוסף, טענו המבקשות כי לא מתקיימים הנימוקים אשר נקבעו בחוק ובפסיקה לעניין היתר המצאה מחוץ לתחום וממילא, גם ככל שהתקיימו, שיקול הדעת אותו רשאי בית המשפט להפעיל, מחייב במקרה דנן, קביעה כי הפורום המתאים לדון בתביעה זו, אינו הפורום של בית המשפט בישראל.

במסגרת בקשה 37 טענה המבקשת 3, אשר תיקרא להלן: "הברוקר"), כי אינה צד להסכם הביטוח ואינה מבטחת ועל כן ממילא אין מקום לחייבה בשיפוי זה או אחר ולא עומדת למשיבים עילת תביעה כנגדה.

עוד נטען על ידי הברוקר כי מכוח תניית השיפוט הייחודית בפוליסת הביטוח, יש להורות כי הסמכות העניינית נתונה לבתי המשפט באנגליה.

בנוסף, הפנה הברוקר את שימת הלב לתניה החוזית שבינו לבין המשיבים באשר לדין האנגלי שיחול במקרה של סכסוך בין הצדדים וסמכות שיפוט לבתי המשפט באנגליה.

הוסיף הברוקר וטען כי לא מתקיימים בעניינם של הצדדים תנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, וכי הפורום הנאות לדון בעניינם של הצדדים אינו בית המשפט בישראל.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בהודעה לצד שלישי, בבקשות ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין שתי הבקשות להידחות. טעמיי להלן.

סוגיות ומחלוקות עובדתיות

כל המבקשות העלו טענות באשר לעילת התביעה כנגדן, וזאת בין אם מכוח תוקפה של פוליסת הביטוח, מהות ההסכמות בין הצדדים, זכות הביטול, מועדו, תום ליבם של הצדדים וכיוצא באלו.

דין טענות אלו, להתברר במסגרת התיק העיקרי.

אין מקום כי בית המשפט יידרש להכרעות עובדתיות במסגרת בקשה, שבמהותה, קביעה כי הליך זה או אחר, לא ינוהל ביחס לבעל דין פרטני.

שמורות לצדדים טענותיהם, ואין בהחלטתי זו כדי קביעה או אמירה באשר לנכונות טענה זו או אחרת, אלא רק שאין מקומה של ההכרעה באלו , במסגרת הבקשות הנוכחיות.

תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984

תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), נוקבת באותם מקרים או תנאים אשר בהתקיימם רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתב בית אל מחוץ לתחום המדינה.

דומה כי חלק הארי של אותם תנאים, אינו רלוונטי לתיק שבפני, וזאת מכוח תוכן ההודעה לצד שלישי, וזהות המבקשים.

עם זאת, במסגרת סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע גם בסעיף קטן 10 כי אחד מאותם תנאים יכול ויהא:

"(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה."

המבחן להלכתו של סעיף 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי הוא כפול:

קיומה של עילת תביעה לכאורית; והיות הנמען בעל דין דרוש או נכון.

אני ערה לטענות המבטחות והברוקר על פיהן לא עומדת למשיבים עילת תביעה טובה כנגדם, וזאת מטעמים של העדר תשלום בגין פוליסת הביטוח, ביטולה, אי עמידה בתנאים מקדמיים, העדר עילת תביעה ביטוחית מכוח זהות הצד השלישי וכיוצא באלו.

עם זאת כפי שצוין לעיל, ולעת הזו, לא ניתן לקבוע מסמרות בסוגיות עובדתיות, ואולם עצם המחלוקת והדרך בה היא מוצגת, נכון למועד היום, יש בה כדי להביאני למסקנה כי עומדת למשיבים עילת תביעה כנגד כל המבקשות.

גם באשר להיות המבקשות בעל דין "נכון" או "ראוי" , אני מוצאת כי גם התשובה לכך הינה, חיובית.

יש לזכור כי לטענת המשיבים, שולחי ההודעה, המבקשים הם אלו אשר ביטחו בפועל או היו אחראיים על החלתו של כיסוי ביטוחי ביחס לאירוע בגינו, לשיטתם, הם נתבעים כעת.

המשיבים עותרים לשיפוי ופיצוי מכוח פוליסת ביטוח ו/או התחייבות מי מהמבקשות להנפקתה ו/או התרשלות הנתבעים או מי מהם בהמצאת והחלת הפוליסה.

מסקנתי זו מתייחסת הן להודעה לצד שלישי כהליך עצמאי, והן בהיבט של הקשר שבין הליך זה לבין ההליך המקורי. ביחס לכל אחד מהם בנפרד, ובוודאי בהיבט הכולל, עסקינן בבעל דין ראוי.

נוכח שני אלו, נמצא על ידי כי מתקיים התנאי הבסיסי, מכוחו ניתן להתיר המצאה מחוץ לתחום.

עוד אבהיר כי סעיף זה ממש, הוא אשר היווה את הטעם העיקרי למתן ההיתר להמצאה מחוץ לתחום, מלכתחילה.

עם זאת, סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו סעיף מורה, אלא סעיף מתיר, ושיקול הדעת, היה ונותר על שולחנו של בית המשפט.

דהיינו, גם מקום בו נרכשת סמכות, יש להפעיל שיקול דעת האם ליישמה.

בנוסף, ובניגוד לטענות המשיבים, שעה שההחלטה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום נתנה ללא קבלת עמדת המבטחות והברוקר, עומדת לאלו האחרונים האפשרות לעתור לביטולו של ההיתר.

כפועל יוצא, השאלה הנשאלת הינה, האם יש בנימוקי המבטחות ו/או הברוקר, כפי שבאו לידי ביטוי באיזו מן בקשות, כדי להביא לביטולה של ההחלטה להתיר המצאה מחוץ לתחום, אם לאו.

מפסיקתו של בית המשפט העליון כמו גם הספרות הנוגעת לעניין עולה כי על בית המשפט להוסיף ולבחון, גם ככל שהמבקשות הינן בעל דין ראוי, האם הפורום הישראלי הינו הפורום המתאים או הטבעי לדון בתביעה. יש לבחון האם בסכסוך שבין הצדדים, "מירב הזיקות" מכוונות למסקנה על פיה דין הסכסוך להתברר בישראל, אם לאו.

כן נדרשתי ליתן דעתי לשאלה, נוכח האמור לעיל, האם מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות העדפת הפורום בישראל על פני ההסכמות פרטניות שבין הצדדים.

לעניין כל אלו נתתי דעתי לסוגיות הבאות:

א. נתוני ההתקשרות- תחת כותרת זו נכללת בחינת זהות המתקשרים, מקום מושבם, מקום שנועד לקיום ההתחייבות או מקום התרחשות המעשה/המחדל בגינו נפתח ההליך, מהות הנכס או השירות נשוא הדיון, מקום מושבם של יתר בעלי הדין כמו גם העדים הנוספים, שפת התכתובת בין הצדדים, והדין החל.

במקרה הנדון מדובר בתיק חובק עולם. האירועים נשוא התביעה התרחשו לכאורה, בישראל, בטנזניה, בהולנד, צרפת ואנגליה. נכון למועד היום, קיימת גם אי בהירות עובדתית באשר להתרחשויות הנוגעות להעברת ואספקת המטען נשוא התביעה.

גם באשר להתקשרות החוזית הפרטנית שבין המשיבים לבין המבקשות או מי מהן, קיימת מחלוקת הנוגעת לעצם התגבשות ההסכם, שאלת מקום ודרך הפרתו והתנהלות הצדדים כפועל יוצא ביחס לביטול איזה מן ההסכמים.

באשר לשפה בה נכתבו המסמכים, עיון באלו מלמד כי הם נערכו בעיקר בשפה העברית והאנגלית.

נוכח כך, לא מצאתי כי יש באלו שנמנו לעיל כדי להקנות עדיפות לבית משפט אחד על פני משנהו. איני סבורה כי הנתונים המפורטים לעיל מצביעים על "פורום טבעי" בדמות בתי המשפט באנגליה, או על כך שהמאזן נוטה באופן מובהק לכיוונו של בית משפט זה.

ב. היכולת לבירור כולל של המחלוקות לא ניתן לכחד כי קיים אינטרס של בעלי הדין עצמם, כמו גם של הציבור, כי סכסוך בין צדדים, יתברר כמקשה אחת, תוך שההכרעות העובדתיות והמשפטיות, תחייבנה את כלל הנוגעים בדבר. נהיר כי יהא בכך, בנוסף, כדי למנוע התדיינות כפולה.

השאלה הנשאלת, הינה כיצד יכול אותו אינטרס של ייעול ההליך ומניעת ניהול כפל הליכים, לדור עם מקרים בהם קיימת בין הצדדים, תניית שיפוט זר.

על פי הלכתו של בית המשפט העליון, השיקול של פיצול הליכים כשלעצמו, אינו מצדיק התעלמות מתניית שיפוט זר, אך אין לבטלו ממניין השיקולים בבחינת הפורום שראוי כי בו תברר המחלוקת שבין הצדדים.

(בעניין זה ראה רע"א 6574/12 סאמיט פאנד ניהול והשקעות בע"מ ואח' נ' אלינר בן יעקב ואח' (פורסם בנבו) וכן ע"א 4601/02 ראדה תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' bodstray company Ltd פ"ד נח(2) 465)

בית המשפט העליון מצא לאבחן לעניין זה, במספר פסקי דין, בין ההשלכה שיש לצירופו של תובע להליך, לבין ההשלכה שיש לצירופם של נתבעים.

בעוד במקרה של צירוף תובעים, ייטה בית המשפט ביתר קלות, להותיר את הדיון בישראל, הרי במקרה של צירוף נתבעים, יש לוודא כי אין עסקינן בניסיון "עיקוף" בלתי ראוי של תניית השיפוט, אלא כי עסקינן בצירוף ענייני. (ראה לדוגמא רע"א 8135/12 Natuchet ltd ואח' נ' עמיקם דורון ואח' (פורסם בנבו)).

לאבחנה זו יש לצרף נתון נוסף, והוא זה המתייחס למקרים בהם ההמצאה מחוץ לתחום נעשית במסגרת הליך של הודעה לצד שלישי.

כאשר עסקינן בהודעה לצד שלישי, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי התובעים למעשה חייבו את הנתבעים, שולחי ההודעה, להתדיין בבית המשפט בישראל. דהיינו, לכאורה, אין מדובר כלל בבחירה מקורית של הנתבעים את הפורום הישראלי.

בתיק זה, תוך מתן הדעת לכך שההליך בין המבקשות למשיבים עניינו הודעה לצד שלישי, כמו גם לעובדה כי ההודעה הוגשה כנגד 11 גורמים שונים, מלמדת כי לכאורה, לא מדובר בצירוף שמטרתו "עיקוף" של תניה חוזית, אלא תוצאה של ההליך המקורי.

ג. מספר בעלי הדין ומושבם - ככל שמספרם של בעלי הדין המעורבים הוא רב יותר, וככל שמספר בעלי הדין אשר הפורום בישראל הוא הפורום "הטבעי" שלהם רב יותר, קיים אינטרס גדול יותר להותיר את פתרון הסכסוך בבית המשפט בישראל.

מסקנה זו תהא נכונה גם מקום בו קיימת תניה של שיפוט זר, ביחס לאחד מבעלי הדין.

במקרה דנן, באשר למקום מושבם של בעלי הדין, דומה כי עיקרם של אלו מישראל (כך לגבי התובעים, הנתבעים וחלק לא מבוטל מצדדי ג'), בעוד יתרתם נחלקים בין הולנד, צרפת ואנגליה. נכון למועד היום ישנם כ-15 בעלי דין בתיק זה.

"הנוחות הדיונית" אינה מהווה תנאי בלעדיו אין, והיא אינה גורם מכריע, ואולם לא ניתן להתעלם מן העובדה על פיה עסקינן בהליך הכולל בחובו מספר לא מבוטל של בעלי דין, בעיקר ישראליים, וכי מקום מושבם של יתר בעלי הדין נחלק בין ארצות שונות.

בנסיבות אלו יש גם הכרח לנסות ולברור פורום שהינו זה המיטבי, ככל שניתן, מבין כל אלו האפשריים , ועל בסיס כלל הנתונים הקיימים נכון להיום בתיק בית המשפט.

ד. מהות המחלוקות – ביטולה של החלטה בדבר מתן היתר להמצאה מחוץ לתחום מחייב, נוכח טיעוני הצדדים בבקשות שבפני, בחינת השאלה כיצד משליך בירור הסכסוך שבין המבקשים למשיבים, על הצורך במתן פתרון לסכסוך שבין יתר בעלי הדין בתיק, והאם מדובר בתנאי בלעדיו אין.

גם מקום בו יש לראות את עניינם של כל הצדדים להליך, כ-"תמונה אחת כוללת", עדיין יש להוסיף ולבחון האם ניתן וראוי לחלק, באופן סביר, את אותה תמונה למספר תמונות משנה, כאשר בירור העובדות באחת, אינו מחויב המציאות לצורך הבירור האחרת (תמונת המיקרו).

ככל שניתן ל"נתק" את בירור עניינן של המבקשות מן ההכרעה בעניינם של בעלי הדין האחרים, ואין האחד מהווה תנאי לבירורו של האחר, מתחזקת המסקנה שיש לאפשר לקבל את טענות המבקשות בדבר ביטול היתר ההמצאה.

מאידך, ככל שהבסיס העובדתי הדרוש הכרעה קשור זה במשנהו, מתחזקת המסקנה על פיה יש להותיר את ההתדיינות בין הצדדים, בישראל.

בתיק זה שבפני, איני מוצאת כי ניתן לנתק את הסכסוך שבין המבקשים והמשיבים לבירור עניינם של יתר בעלי הדין.

בזהירות רבה בהינתן השלב המקדמי של ההליך, אציין כי לכאורה כבר מתוך כתבי הטענות המונחים בפני, מצטייר כי להכרעות בעניינם של חלק מבעלי הדין תהא השלכה מהותית, על עניינם של בעלי הדין האחרים.

כך לדוגמא יכול ולהכרעה העובדתית באשר למעמדם של הצדדים השלישיים האחרים, מהות ההתקשרות בינם לבין הנתבעים או התובעים והתנהלותם לאחר אותה התקשרות, תהא השלכה מהותית, על שאלת ההצדקה בחיובן של המבטחות בתשלום פיצויים על פי הפוליסה, אם וככל שימצא כי הפוליסה הייתה תקפה או הייתה אמורה להיות תקפה.

בנסיבות אלו, המשמעות של ביטול ההחלטה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום, לא תהא אך על דרך של ניהול הליכים כפולים, לרבות הוצאות ואפשרות להכרעות סותרות, אלא גם אפשרות ממשית ל"סחבת" בהתנהלות הדיונית.

ה. הדין החל - הגם שהצדדים התייחסו לסוגית הדין ומקום השיפוט, כמקשה אחת, אני מוצאת כי יש לאבחן בין סעיפים הנוגעים לתנית הדין החל לצורך הכרעה בעניינם של הצדדים לבין שאלת מקום ההתדיינות ( venue).

גם מקום בו יימצא כי הדין החל הינו הדין האנגלי (כנטען על ידי המבקשות), אין בכך בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה בדבר מתן היתר המצאה, ויכול והדיון יימשך ויתקיים בבית המשפט בישראל, על בסיס הדין האנגלי (תוך הצגת חוות דעת מתאימות על ידי הצדדים).

אומנם, שאלת הדין החל, יכול ותהא השלכה על סוגית "מירב הזיקות", אך אין היא מהווה חסם בלתי עביר.

ו. הסכמות חוזיות בין הצדדים – הפורום הנאות לניהולו של הליך משפטי, ראוי כי ייבחן, בין היתר, על בסיס אומד דעתם של הצדדים עצמם, בנוגע לכך. גילוי הדעת של הצדדים יכול ויעשה, כפי המקרה שבפני, על דרך של הכללתה של תניה חוזית מפורשת באשר למקום ודין השיפוט. ככל שניתן, על בית המשפט לכבד הסכמות אלו, שאם לא כן יאבד מוסד "החוזים" מתוקפו. עם זאת, לעיתים יהא על בית המשפט לדחות רעיון אחד, בפני רעיון אחר, חשוב לא פחות.

בנוסף, נבחן הפורום הנאות תוך מתן הדעת למהותו של ההסכם, מטרתו והיקפו. בעניינם של הצדדים שבפני יש לזכור כי ההסכם בדמות פוליסת הביטוח נשוא ההודעה לצד שלישי, עניינה רכישת ביטוח לצורך תובלה עולמית. דומה כי כל הצדדים היו מודעים לכך כי המשלוח הפרטני מקורו בטנזניה, כי הובלתו תחייב תחנת ביניים, קודם הגעתו לישראל וכי יהיו מעורבים בתהליך גורמים זרים נוספים ( כדוגמת חב' התעופה).

כל אלו מובילים למסקנה כי אלמלא ההוראה בדבר תניית השיפוט, לא הייתה עדיפות כלשהי לבית המשפט באנגליה.

אלא, כי שעה שעסקינן בהוראות חוזיות, יש ליתן את הדעת באופן ברור, להוראות הפרטניות אשר מצאו הצדדים לציין במסגרת פוליסת הביטוח, כמו גם בהסכם שבין המשיבים לבין הברוקר, לנושא זה, של מקום ההתדיינות.

המבטחות טענו כי פוליסת הביטוח מכילה את ההוראה הבאה:

"Choice of law and jurisdiction

This insurance shall be governed by and construed in accordance with the law of England and Wales and each party agrees to submit to the exclusive jurisdiction of the courts of England and Wales. "

באשר לתנאי ההתקשרות שבין המשיבים לבין הברוקר, נקבע לכאורה כדלהלן (וזאת מתוך תגובתם של המשיבים עצמם):

"The terms of business shall be governed by and construed in accordance with English law. In relation to any legal action or proceedings arising out of or in connection with these terms of business we both irrevocably submit to the non exclusive jurisdiction of the English courts"

(ההדגשות אינן במקור ה.ס.).

המשיבים טענו כי אין בתניה בפוליסת הביטוח כדי לשלול במפורש את האפשרות להגיש את התביעה בישראל וזאת שעה שהמבקשות הינן חב' ביטוח המשווקות את מוצריהן בכל העולם. בנוסף, טענו המשיבים כי משרכש מבוטח את הפוליסה בישראל, קיימת לו צפייה סבירה כי יוכל לפנות בהליכים לבתי המשפט בישראל.

מעל כל אלה, הועלתה על ידי המשיבים טענה על פיה פעל הברוקר, בכל הנוגע לתנייה זו, תוך חריגה מסמכות, שעה שהם כלל לא היו מודעים להוראה זו בפוליסה.

בהתייחס לברוקר, טענו המשיבים כי אין עסקינן בהוראה הקובעת מקום שיפוט ייחודי, ועל כן לא קיימת כל מניעה מניהולו של ההליך בישראל.

לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בעניינן של המבטחות, עסקינן בתנית שיפוט ייחודית, וביחס לברוקר, היא אינה כזו.

אקדים ואומר כי נקודת המוצא הינה כי הסכמות חוזיות, יש לכבד ככאלו. העובדה כי הסכמה זו אינה נוחה למי מן הצדדים, בדיעבד, אין בה די על מנת להביא לביטולה.

בזהירות המתבקשת, נוכח השלב בו מצוי ההליך אציין כי הטענה על פיה מדובר בתניה שהמשיבים לא היו מודעים לה, תמוהה מאוד, שעה שהמשיבים עצמם נשענים בדיוק על אותה פוליסה, כבסיס להודעה כנגד המבטחות. בעניין זה דומה כי המשיבים מבקשים לאחוז בחבל משני קצותיו.

גם העובדה כי הפוליסה, יכול ונרכשה בישראל (ועסקינן בטענה עובדתית טעונת הוכחה), אינה מאיינת את ההסכמה החוזית אליה הגיעו הצדדים.

בית המשפט העליון קבע, במספר פסקי דין כי נדרשים שיקולים כבדי משקל על מנת שלא תכובד תניית שיפוט ייחודית שבין הצדדים. מכאן, כי על המשיבים היה להציג נתונים בדבר קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייתה של התניה החוזית, לצורך קיום ההליך בישראל.

בפסק הדין רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuha Servicos Saude S/C Ltd פ"ד נז(5) 414, קבע בית המשפט העליון כדלהלן:

"לפי ההשקפה הרווחת במשפטנו, אין בכוחו של הסכם בין הצדדים לשלו מבית המשפט בישראל את סמכות השיפוט. יחד עם זאת, ככלל, יכבד בית המשפט תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול דעתו להימנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בו בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה. בית המשפט נוהג כך בשל שתניית השיפוט היא חלק מהסכם בין הצדדים ואין בית המשפט נותן ידו להפרת הסכמים... בית המשפט יימנע מלאכוף תניית שיפוט, ויורה על קיום הדיון בבית משפט ישראלי על אף שהצדדים הסכימו שענייניהם ידונו רק בפני בית משפט זר, רק אם הטוען נגד תניית השיפוט יוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות (נסיבות כאלה מתקיימות, למשל, כאשר התובע לא יוכל לזכות במשפט צדק במדינה לה הוקנתה בחוזה סמכות יחודית בגין הפלייה גזעית...)".

בכל הנוגע לברוקר, נקודת המוצא הבסיסית, שונה לחלוטין.

תנית מקום השיפוט, אינה ייחודית ומכאן כי יש לפרש את הסכמת הצדדים ככזו, שלא היה בה כדי לחסום מי מהם, מפנייה לערכאות בישראל. (לעניין פרשנות תנית שיפוט ראה גם ע"א 8835/99 אינטרדקו חב' המסחר לתעשיות בע"מ נ' sulzer brothers Ltd פ"ד נה(2) 378 ).

בניגוד לטענות הברוקר, איני סבורה כי ניתן להחיל על מערכת יחסיו את הוראות פוליסת הביטוח, שעה שעסקינן, לכאורה, בשתי מערכות חוזיות נפרדות, הגם קשורות זו בזו מכוח טענות הצדדים.

בנוסף, לא ברור כיצד מחד יכול הברוקר לטעון, במסגרת בקשתו שלו, כי לא קיימת יריבות בינו לבין המשיבים שעה ששמו אינו מופיע ברשימת הגופים המבטחים את המשיבים (בעניין זה ראה סעיף 5א' לבקשה), ומאידך לטעון לקיומה של תניית שיפוט ייחודית, בינו לבין המשיבים, מכוח אותה פוליסה ממש.

הוסיפו המשיבים וטענו כי יש לראות בתניות השיפוט השונות כתניות מקפחות בחוזה אחיד. בתמיכה לטענה זו ביקשו המשיבים להפנות לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה במסגרת רע"א 6725/98 לוינשטיין נגד מועדון הים התיכון בישראל (פורסם בנבו). איני מוצאת לקבל טענותיהם אלו של המשיבים, לצורך ההכרעה בבקשות שבפני, וזאת שעה שלא הונח בפני, לעת הזו, בסיס ראייתי , ולו לכאורי לעניין היות החוזה חוזה אחיד, וכן שעה שפסק הדין ועמדת היועץ המשפטי לממשלה התייחסה למקרה פרטני ולחוזה פרטני אשר נדון במסגרת הליך בבית משפט השלום בקריות.

ו. משפט צדק והתיישנות בית המשפט העליון מצא להורות כי בהתקיימן של נסיבות חריגות, המכוונות למסקנה כי הסכסוך בין הצדדים לא יתברר או שיתברר באופן שבו בעל דין לא יזכה למשפט צדק, יש להיעתר לבקשה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום.

כך לדוגמא במסגרת ע"א 4601/02 ראדה תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company ltd פ"ד נח(2) 465, במסגרתו קבע בית המשפט העליון כי תניית שיפוט ייחודית בפני פורום עיקרי, לא תביא לעשיית צדק, ועל כן יש להורות על קיום ההליך בישראל. איני סבורה כי ניתן לומר שבעלי דין לא יזכו למשפט צדק, בבתי המשפט באנגליה.

עם זאת, בית המשפט העליון הוסיף והכיר בטענה על פיה תביעה תדחה בפני הפורום הזר, מכוח טענת התיישנות, כזו אשר יש בה להביא להותרת ההליך בבית המשפט הישראלי.

במקרה הנדון טענו המשיבים, כי המבקשות לא ציינו בבקשות כי אין מניעה, על פי הדין האנגלי להגשת התביעה בבתי המשפט באנגליה וכי יימנעו מהעלאת טענה בדבר התיישנות. (ראה סעיפים 36-39 לתגובת המשיבים).

טענות אלו של המשיבים ודרך הצגתן בתגובה היו חסרים בעיני, ודומה כי רב הנעלם בהן על הנגלה.

לא ניתן היה להבין מגוף התגובה האם אכן הועלתה טענת התיישנות, ולא הוצגו בפני נתונים ביחס לכך. אשר על כן, איני סבורה כי ניתן לתת לטענה זו של המשיבים משקל של ממש, אך למען הסדר הטוב, אני מוצאת להבהיר לצדדים כי שמורות להם טענותיהם וממילא, וכפי שצוין לעיל, יש לאבחן בין מקום הדיון לדין שיחול.

ז. צפייה סבירה צפייה סבירה של הצדדים באשר לפורום בו יתנהל ההליך, מהווה אף היא סממן לפורום הנאות, או הוכחת קיומו של פורום לא נאות. במקרה דנן, נוכח המחלוקות העובדתיות העולות מגוף הבקשות והתגובות, לא ניתן לקבוע האם הייתה למי מן הצדדים צפייה סבירה לכך שהדיון יתקיים בישראל, או באנגליה.

ח. ה-"כפר הגלובאלי" כל אחד מן הצדדים לבקשות טען כי ראוי והמציאות התחבורתית והתקשורתית, תשליך על החלטתו של בית המשפט בדבר הפורום המתאים, אלא שכל אחד מהם התייחס לכך מכיוון אחר. לשיטתי, העובדה כי אכן עסקינן "כפר גלובאלי", פועלת לשני הכיוונים, דהיינו מאפשרת למשיבים ולמבקשות גם יחד לנהל את ההליך, באופן סביר, בישראל כמו גם באנגליה.

עם זאת שעה שבתיק זה התעוררו מחלוקות בין מספר רב של בעלי דין, אשר לכאורה ישליכו מהותית על ההכרעה בסכסוך שבין המבקשים למשיבות, ושעה שביחס לחלק הארי של יתר בעלי הדין, אין לבית המשפט באנגליה כל סמכות עניינית לדון בתביעה, יש להעדיף את הפורום בישראל.

סוף דבר

לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ובהינתן האמור לעיל, אני מוצאת כי מתקיימים בעניינם של הצדדים, תנאי סעיף 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

כן אני מוצאת להורות, לאחר בחינת ההצדקה בהפעלת הסמכות לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי יש מקום לממשה על דרך של ניהול ההליך בישראל, לרבות על דרך של דחייתה של ההסכמה החוזית שבין המשיבים למבטחות, ומתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות קביעה זו.

רבים הם המקרים בהם נדרש בית המשפט לאזן בין אינטרסים נוגדים, בין אם אלו האינטרסים של הצדדים עצמם, ובין אם אלו אינטרסים של הציבור.

נחה דעתי כי אין לבית המשפט באנגליה כל עדיפות, עניינית או משפטית על פני בית המשפט בישראל.

הטעם היחיד הקיים לניהולו של ההליך באנגליה מקורו בתניית השיפוט הזר, ואף זאת ביחס למבטחות בלבד.

מאידך, ריבוי בעלי הדין, זהותם, מהות והיקף הסכסוך, ההשלכות והנזק שעשוי להיווצר מקום בו אורה על העברת חלק מן ההליך לפורום אחר, כמו גם העובדה שלא ניתן, מהותית, לנתק את המחלוקות שבין המבקשות והמשיבים מההכרעות בעניינם של בעלי הדין האחרים, מכוונות כולן להותרתו של ההליך בישראל, אפילו תוך דחיית ההוראה החוזית.

משהונחו על כפות המאזניים כלל הרכיבים הצריכים לעניין, מצאתי כי הכף נוטה, באפן ברור, לקיומה של הצדקה לדחיית ההסכמה החוזית שבין המשיבים לבין המבטחות.

נוכח האמור לעיל, הבקשות נדחות. כתבי ההגנה של המבקשות יוגשו בתוך 14 יום מהיום.

איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות, וסוגיה זו תבוא במניין השיקולים עם סיום ההליך ובכפוף לתוצאותיו.

הצדדים יפעלו לצורך השלמת הליכי גילוי מסמכים כללי והדדי , קודם למועד ישיבת קדם המשפט.

המזכירות תתבקש לשלוח העתק החלטתי זו לצדדים

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.