לפני בקשת הנתבעים כי בית המשפט יורה לתובעות להפקיד ערובה לצורך אבטחת תשלום הוצאות הנתבעים, אם וככל שהתביעה תדחה.

לשיטת הנתבעים סיכויי התביעה בעניינן של התובעות , הינם קלושים , מצבן הכלכלי של התובעות הוא בכי רגע, כפי שאף הודו בעצמן במסגרת כתב התביעה כמו גם תוך מתן הדעת להיקף השעבודים שהוטלו על החברות (לפי תדפיס מרשם החברות). על בסיס כל אלו ביקשו הנתבעים לטעון בדבר קיומו של חשש ממשי שהעדר הפקדה כספית, כבר כעת, יביא את הנתבעים להימצא בפני שוקת שבורה בכל הנוגע להוצאותיהם, מקום בו תדחה התביעה.

לשיטת התובעות, סיכויי התביעה הינם גבוהים מאוד, וממילא מצבן הכלכלי אינו מצדיק החלטה לעניין הפקדתה של ערובה כספית להוצאות הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, ובתגובה כמו גם בדוחות הכספיים שהועברו לעיוני בהסכמת הצדדים במעטפה נפרדת, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקונת סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") כמו גם סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999 ( להלן: "חוק החברות") וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

צודק ב"כ התובעות בטענתו כי לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.

ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה.

(בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' (פורסם בנבו), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו))

שאלת סיכויי התביעה או משקלו של נתון זה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות. מדובר בסעיף חוק מאוחר הגובר על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות לו.

עם זאת, שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט נעשה ממילא תוך בחינת מכלול הנתונים הרלוונטיים.

(בעניין זה ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (פורסם בנבו) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו)).

בכל הנוגע לבקשה המוגשת בעניינה של חברה, יש ראשית לבחון את שאלת איתנותה הכלכלית.

איתנות כלכלית

טענות הנתבעת בעניין זה היו כלליות מאוד, חלקן סתמיות, התייחסו לאי הצגת מסמכים המלמדים על איתנות כלכלית, סעיף ספציפי בכתב התביעה והיקפי שעבודים לפי הרישום ברשם החברות.

מאידך, הציגו התובעות בפני דוחות כספיים המלמדים לכאורה על סולבנטיות כמו גם פעילות כלכלית בהיקף כספי לא מבוטל. הדו"ח של BDI אשר צורף אינו מלמד על קיומה של בעיית אשראי, ולא הוצגו ראיות המלמדות מהותית כי קיימת בעיה כלכלית אחרת.

העובדה כי קיימים שיעבודים על נכסי החברה, היא עובדה לה שותפים תאגידים רבים במדינת ישראל. לא ניתן לומר, אך על בסיס אלו, כי קיימת הצדקה להטלת חובה להפקיד ערובה להוצאות.

סיכויי התביעה

אקדים ואומר כי בכל הנוגע לסיכויי התביעה עסקינן (בדומה לבקשה לסעד זמני) בהחלטה המבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט ואין בה כדי הכרעה לגופה של תביעה.

בזהירות המתבקשת, נוכח השלב בו מצוי ההליך, אציין כי לכאורה סיכויי התביעה אינם בלתי סבירים.

בין סוגיית סיכויי התביעה ושאלת חוסנו הכלכלי של בעל דין, קיים מערך איזונים בדומה לזה שבכלים שלובים. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, שהרי שאלת חוסנו הכלכלי של התובע מאבד ממעמדו, וההיפך.

משנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין איני סבורה כי יש מקום להורות על הפקדת ערובה כתנאי לניהולו של ההליך, ומורה על דחיית הבקשה.

התובעות יהיו רשאיות לשלוח נציג מטעמן לצורך קבלתם בחוזר של הדוחות הכספיים, וזאת מבלי שייסרקו למערכת, ובהתאם להסכמות הצדדים.

המזכירות תשלח את העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.