בפני בקשת הנתבעת לתיקון כתב הגנתה.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. ברקע לבקשה, תביעה שהגישו התובעות, ביום 28.03.12 להשבת סך של 2,259,888 ₪ - דמי היטלים שלטענתן גבתה מהן הנתבעת ביתר. בתמצית, נטען, כי דרישות התשלום שהוצאו על ידי הנתבעת הוצאו בניגוד לדין, תוך שהן מפרטות ליקויים רבים, וכי דרישות התשלום פגומות ויש להפחית כל חיוב ביתר.

2. הנתבעת טענה בהגנתה, בין היתר, כי נפחי שטח הבניין שהתבקשו על ידי התובעות בהיתר הבנייה הרלוונטי, עמד על סך של 56,785 מ"ק, ומסך זה קוזז נפח של 10,064 מ"ק שבעדו שולמו תשלומי עבר בעד היטלים. לפיכך, סך הנפח בגינו חויבו התובעות עמד על 46,721 מ"ק.

3. לטענת הנתבעת, בבקשתה זו, במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, התברר לה שהנתון של נפח הבנייה בסך של 56,785 מ"ק שנתבקש בהיתר, חושב בחסר, ולמעשה, אישור האדריכלית מטעם התובעות לא תאם את נפח שטחי הבנייה בהיתר. על כן, כך נטען, התובעות חויבו בחסר משמעותי בהיטל סלילה ובאגרת תיעול.

4. בנסיבות אלו, נטען, פנתה הנתבעת לשמאי רוני אפיק שערך עבורה חוות דעת, וזה מצא כי חישוב הנפחים לפי הנתונים המפורטים בבקשת ההיתר, מביא לתוצאה שנפח שטחי הבניין שהתבקשו בהיתר עומד על סך של 60,099.24 מ"ק ומנפח זה היה צריך להפחית 10,064 מ"ק עבור הבניין הקודם ששולמו בעדו היטלים. מכאן, שעל התובעות היה לשלם היטלי סלילה ואגרת תיעול עבור נפח בניין בסך של 50,034 מ"ק ולא עבור נפח של 46,721 מ"ק כפי שהן חויבו בפועל. לכן, על התובעות לשאת בסך נוסף של 124,606.4 ₪ עבור היטל סלילה ובסך של 25,749 ₪ עבור אגרת תיעול. זאת מעבר לסך של 2,156,130 ₪ אותו שילמו. מכאן, נטען, לא רק שהתובעות אינן זכאיות להשבה, אלא שהן אף היו צריכות לשאת בתשלום גבוה יותר מלכתחילה ולנתבעת עומדת הזכות לגבות מהתובעות את הסך האמור. לחילופין, יש לקזז מסכום ההשבה, ככל שיתברר כי התובעות זכאיות להשבה, את הסכום שהן היו צריכות לשלם מלכתחילה בגין נפח בנייה של 3,314 מ"ק.

5. הנתבעת טענה, כי אם לא יותר התיקון, תיגרענה ממנה טענות הגנה חשובות. היא הצביעה על כך שההליך מצוי בשלב מוקדם יחסית, ועל הגישה הליברלית בפסיקת בתי המשפט להיעתר לבקשות מסוג זה. אם לא יותר התיקון, הדבר יגרום לסרבול ולבזבוז משאבים לשווא, שכן הדבר ייאלץ את הנתבעת לנקוט בהליך נפרד כנגד התובעות לגביית הסכום האמור, והצדדים כולם יצטרכו להשקיע משאבים רבים בהליך נוסף. עוד נטען, כי מדובר בתיקון הנוגע באופן ישיר למחלוקת שהתוותה בין הצדדים, במסגרת כתבי הטענות, והיא אינה חורגת ממנה.

6. מנגד טענו התובעות, כי למעשה הנתבעת מבקשת לחזור בה מהודאתה בכתב ההגנה כי נפח הבניין החדש הוא 56,784 מ"ק. אין מדובר אפוא, כך נטען, בטענת קיזוז בעלמא כי אם בשינוי חזית ויצירת עילה חדשה על ידי תיקון חיוב ההיטלים שנשלח לתובעת בשנת 2010. מדובר בשינוי, המרחיב משמעותית את מסגרת הדיון ומכביד עליו בהעלאת טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות ומשמעותיות. בכל מקרה, נטען, פתוחה בפני הנתבעת הדרך לשלוח הודעה על תיקון החיוב בהיטל שנשלח בשנת 2010 ושם הן תוכלנה להעלות את טענותיהן בתגובה, במסגרת ההליכים שהמחוקק ייעד לכך.

7. הנתבעת לא הגישה תשובה במועד הקבוע בתקנות והיא וויתרה אפוא, על זכותה זו.

דיון והכרעה

8. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "בית המשפט והרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". אכן, ככלל, ככל שתיקון כתבי טענות נדרש לשם הכרעה בשאלות האמיתיות שבמחלוקת, בית המשפט נוקט ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214 (1992)). בפרט הדבר נכון כאשר ניתן להתגבר על הפגיעה הדיונית באופן של השתת הוצאות (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פורסם בנבו, 25.09.08)).

9. עם זאת, לא בכל מקרה ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון. יש לבחון כל מקרה ומקרה על מכלול נסיבותיו. בין היתר, יש ליתן את הדעת, מדוע לא נטען המבוקש במסגרת התיקון בשלב מוקדם יותר והאם המבקש רוכש לעצמו יתרונות דיוניים על ידי התיקון המבוקש – אשר אפשר וויתר עליהם קודם לכן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו (ראו: רע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פורסם בנבו, 25.09.08); ת"א (מחוזי-חי') 52260-01-14 ‏Kabushiki Kaish Sony Computer Entertainment Inc‏ נ' גבר (פורסם בנבו, 26.10.14)).

10. צודק ב"כ הנתבעת בטיעוניו, כי, ככלל, מקום בו מדובר בתיקון הנדרש לשם הכרעה אמיתית וצודקת במחלוקת שבין הצדדים, ושהתרת התיקון בשלב בו הוא מבוקש לא יהיה בו כדי לקפח את הצד שכנגד, בית המשפט ייעתר לתיקון גם אם ההליך מצוי בשלב מתקדם.

11. ברם, במקרה זה אני סבור כי אין הצדקה להיעתר למבוקש. מדובר בתובענה שהוגשה לפני קרוב ל-7 שנים, התנהלה בעצלתיים ועתה היא קבועה להוכחות. המשא ומתן בין הצדדים מתנהל כבר למעלה משנתיים (כך עולה מהבקשה שהוגשה ביום 22.11.16) ואיני יודע באיזה שלב של המשא ומתן, עלתה הנתבעת, כך לפי טענתה, על המידע לפיו חיוב התובעות בהיטל היה בחסר. כך או כך, הדבר היה לפני ה-23.04.18 אז הורתי על הגשת התצהירים, ולמצער לפני יום 15.06.18, בו הוגשו תצהירי התובעות. למצער, היה על הנתבעת להגיש בקשתה לתיקון כתב ההגנה בסמוך למועדים אלו, ולא רק ביום 4.12.18, יום לפני קדם המשפט המסכם (ראו: רע"א 4429/16 טרקס אחזקות בע"מ נ' י. שומרוני חברה לבנייה ופיתוח (2003) בע"מ (פורסם בנבו, 6.09.16) בנוגע לשיהוי בהגשת בקשה לתיקון כתבי טענות).

12. על כך יש להוסיף, את חוסר הנוחות מהטענה כי המידע העומד בבסיס הבקשה לתיקון, הוא מידע שהתקבל במסגרת הליכי המשא ומתן לפשרה. וכך גם, את העובדה כי כלל לא ברור שהנתבעת לא ידעה את המידע האמור קודם לכן, ולמצער היה עליה לדעת אותו והיא יכולה הייתה לדעת אותו קודם לכן. בצדק גם נטען, כי מתצהירה של גב' מלי ביתן שהוגש בתמיכה לבקשת התיקון, עולה כי הנתבעת היא זו שערכה את חישוב נפח שטחי הבנייה על בסיס השטחים שאושרו בבקשה להיתר, ורק נתבקש לכך אישור של האדריכלים מטעם התובעות.

13. בצדק גם נטען, כי התרת התיקון תשיג לאחור את ההליך, הקבוע כבר להוכחות, והוא יפתח מחדש את הליך הגשת הראיות, בשל הצורך בהגשת תצהירים חדשים, אולי גם חוות דעת, וייתכן שגם חוות דעת מטעם בית המשפט. התיקון גם ידרוש דיון בסוגיות משפטיות רבות, הנוגעות לדיני ההיטלים, הוצאת שומות רטרואקטיביות, התיישנות ועוד. בשים לב לדרכים הקבועות בדין בכל הנוגע לחיוב בהיטלים ולדרכי ההשגה על חיובים אלו, פשיטא כי היעתרות לבקשת הנתבעת, תקפח בצורה משמעותית את התובעות, שכן הדבר ימנע מהן לילך בדרך המלך שקבע המחוקק לדיון בחיוב היטלים וההשגה עליהם, ויעכב באופן בלתי מידתי את התובעות המצפות לבירור תביעתן, ולהשבה – כך לשיטתן – של סכום כסף נכבד, של למעלה משתיים ורבע מיליון שקלים, שנגבו מהן ביתר לפני קרוב לעשור.

14. בהקשר זה יש לזכור, כי בבוא בית המשפט להחליט בשאלת התרת תיקון כתבי טענות, עליו לשקול גם את התנהגות בעלי הדין עובר להגשת הבקשה לתיקון. במקרה זה, הגישה הנתבעת מאז פתיחת ההליך, לא פחות מ-26 בקשות דחייה מסיבות שונות, ביניהן לא מעט בקשות לדחיית מועדי דיון (זאת בנוסף, לכ-8 בקשות דחייה שהוגשו מטעם שני הצדדים יחדיו). רק בשל נסיבות אלו, מן הראוי היה שהנתבעת לא תטען כי ההליך מצוי "בשלב דיוני מוקדם יחסית" ולא תלין על כך שהתובעות עמדו על זכויותיהן בהגשת בקשות בהליכים מקדמיים (פרטים נוספים, גילוי מסמכים ושאלונים), בשונה מבקשות לארכה שהאריכו את ההליך שלא לצורך.

15. נהיר אפוא, כי במקרה זה גובר האינטרס הציבורי של יעילות ההליכים והאינטרס של התובעות, שיריעת המשפט לא תורחב בשלב זה של הדיון, ותשיגו לאחור בצורה משמעותית.

הבקשה נדחית אפוא, והנתבעת תשא בהוצאות הנתבעות בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.