פתח דבר

1. בתביעה זו עותר התובע, כי נכיר בתאונה שארעה לו במהלך עבודתו ביום 26/12/10 כפגיעה בעבודה כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), וזאת לאחר שהנתבע דחה את תביעתו.
2. בעקבות התאונה הנטענת סבל התובע מבקע מפשעתי ועל כן יש לבחון התביעה בהתאם להוראות סע' 84 לחוק, שעניינו בקע מפשעתי כתאונת עבודה.

ההליך שהתקיים בפנינו

1. ביום 29/10/12 התקיים דיון הוכחות בתיק. התובע העיד כעד יחיד מטעם התביעה. לאחריו העיד חוקר הנתבע מר אבי טולדנו. בעקבות הדיון הודיע הנתבע כי הוא מבקש להעיד עדים נוספים מטעמו ולשם כך נקבע מועד להמשך הוכחות.
2. ביום 20/3/13 העידו בפנינו מטעם הנתבע מר אליהו קוסטיקה ומר יוסי קוסטיקה, נציגי המעסיק, ולאחר סיום עדותם הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי בתיק על יסוד עובדות שיקבעו על ידי בית הדין.
3. בהחלטה מיום 14/7/13 מונה פרופ' רפאל הדר כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- המומחה) ובפניו פורטו העובדות הבאות (בהתאם להחלטה מיום 21.3.13):

א. התובע יליד 1970.

ב. התובע הועסק בחברת אלום קוסטיקה בע"מ כמפעיל מסור. במסגרת תפקידו זה היה התובע מרים פרופילים של אלומיניום מהשולחן אל משטח העבודה ושם חותך אותם באמצעות מסור לפי הזמנות ומידות.

ג. בדרך כלל היה התובע עובד עם פרופילים במשקלים שבין 4 ל- 8 ק"ג.

ד. בתאריך 26/12/10 עבד התובע על הזמנה לפרויקט תעשייתי, במסגרתו נדרש לחתוך פרופיל שונה מהפרופילים הרגילים, ומשקלו כ- 19 ק"ג. התובע עבד באותו יום בתנאי לחץ ולבדו, ולכן נדרש להרים את הפרופיל האמור ללא עזרה. הרמת הפרופיל האמור היוותה עבור התובע מאמץ לא רגיל בעבודתו. כאשר הרים את הפרופיל האמור, בשעה 15:00 לערך, חש כאבים עזים בבטנו התחתונה. התובע הודיע על כך למנהל העבודה, וביקש לפנות לקופת חולים, אך המנהל דרש שיסיים את יום העבודה וכך עשה. לטענת התובע ניכרה נפיחות באזור המפשעה מיד עם הופעת הכאבים. התובע המשיך לעבוד עד השעה 17:15 לערך, ופנה לרופא המשפחה, אשר הפנה אותו לכירורג. עוד באותו היום פנה התובע לכירורג.

ה. ביום שלמחרת לא הגיע התובע לעבודתו, אך ביום הבא חזר לעבוד למשך 14 ימים, עד שפוטר מעבודתו ומאז לא עבד.

ו. בתאריך 27/2/11 בוצע לתובע ניתוח בקע מפשעתי דו צדדי בבית החולים גליל מערבי בנהריה.

ז. לתובע אישורי מחלה מיום 27/2/11 ועד ליום 9/4/11.

חוות דעת המומחה

1. בחוות דעתו שנמסרה לתיק בית הדין מיום 8/8/13, הסביר המומחה כי קיימים שני סוגים של בקע מפשעתי: האחד בלתי ישיר שמאפיין יותר ילדים וצעירים, והשני בקע ישיר שהוא שכיח יותר בעשור החמישי והשישי לחיים. בשני סוגי הבקע קיים מרכיב קונסטיטוציוני. לבקע הבלתי ישיר אחראי בין היתר שוני אנטומי אשר קיים עוד מהתקופה העוברית ואילו לבקע הישיר, בו לקה התובע, יש רקע ביוכימי הגורם להחלשת רקמת החיבור בדופן האחורי של תעלת המפשעה.

לפי הרישומים הרפואיים, התובע אכן התלונן ביום האירוע על כאבים בצד שמאל של הבטן בעקבות הרמת הפרופיל הכבד ומאוחר יותר אובחן אצלו בקע דו צדדי - גדול משמאל וקטן יותר מימין (18/1/11).

כאשר נותח התובע (27/2/11) אובחן אצלו בקע ישיר דו צדדי.

המומחה הסביר שהתובע לקה אפוא בבקע מפשעתי דו צדדי וכי הדבר מוכיח ששני הבקעים היו קיימים מזה זמן, אך היו אסימפטומטים. המומחה הוסיף והסביר כי "בקע יכול להיות קיים זמן רב בלי שיגרום להתבלטות באזור המפשעה או לכאבים. כל מצב הגורם באופן כרוני או חוזר לעלייה בלחץ התוך בטני יכול לגרום בהדרגה להגדלת הבקע, עד שבשלב מסויים מאמץ גופני (כגון הרמת משא כבד) יכול לגרום להתבלטות באזור שניתן לראותה ולמששה, וגם לכאבים". לדעת המומחה "הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה להגדלת הבקע משמאל ולהפיכתו לסימפטומטי הוא קשר משוער, וקשור אולי לעליות חוזרות ונשנות בלחץ התוך בטני בגין הרמת הפרופילים בעבודתו" (ההדגשה אינה במקור, מ.נ.ד).

המומחה קבע כי הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הבקע משמאל אינו קשר של גרימה, שכן מדובר בנטייה מולדת או נרכשת להתפתחות חולשה בדופן האחורית של תעלת המפשעה, כאשר עליה כרונית או חוזרת בלחץ התוך בטני יכולה להאיץ את התהליך ולכן לכל היותר מדובר בקשר של החמרה.

1. בהחלטה מיום 21/10/13 הופנו למומחה 4 שאלות הבהרה ולהלן נתמצת את השאלות ואת תשובותיו של המומחה:

א. במענה לשאלה האם נכון שהתובע לא סבל כלל מבקע מפשעתי לפני 26/12/10, השיב המומחה בשלילה וחזר על ההסבר שנתן בחוות דעתו ולפיו העובדה שהיה לתובע בקע מפשעתי דו צדדי מוכיחה שמדובר בבקעים שקיימים מזה זמן, גם אם לא היו סימפטומטיים. המומחה הוסיף והסביר שבקע דו צדדי, אשר בצד אחד גודלו מצדיק ניתוח ואיננו בקע כלוא, אינו נוצר ביום אחד אלא מתפתח לאורך תקופה של חודשים או שנים.

ב. במענה לשאלה האם נכון כי אין ברישומיו הרפואיים של התובע עדות לבעיות רפואיות שהיו עלולות להחמיר או לגורם להיווצרות הבקע כך שניתן לקבוע שהאירוע מיום 26/12/10 היה הגורם שהאיץ את הבקע, השיב המומחה שנכון שאין בתיקו הרפואי עדות לבעיות רפואיות נוספות, אך כך הוא הדבר ביחס למרבית החולים עם בקע במפשעה, ויחד עם זאת קיימות תיאוריות שונות בדבר המצבים הגורמים לבקע או מחמירים את המהלך של בקע ולא ניתן לקבוע כי דווקא האירוע בעבודה היה הגורם הישיר שהאיץ את התפתחות הבקע.

ג. במענה לשאלה מהי הסבירות לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 26/2/10 לבין הבקע בו לקה התובע השיב המומחה, שהרמת משקלים של 4 קילו אינה גורמת לעליה בלחץ התוך בטני ואילו משקל של 8 ק"ג יכול לגרום לעליה מתונה, זמנית, הנמשכת לא יותר מ- 20 שניות. המומחה הוסיף שהרמת פאנל במשקל 19 ק"ג ללא עזרת עובד נוסף "בוודאי גרמה לעליה ניכרת בלחץ התוך בטני" למשך זמן הרמת הפאנל והנחתו. המומחה הוסיף שלהרמת הפאנלים במהלך עבודתו של התובע באופן חוזר ונשנה, הייתה השפעה כלשהי על החמרת מצב הבקע ואילו האירוע הבודד מיום 26/12/10 יכול להיחשב כחלק מהרצף אך לא יהיה זה נכון לבודד אותו כאחראי לקיומו של הקשר הסיבתי לבקע.

ד. כאשר נדרש המומחה להשיב על מידת ההשפעה של הרמת הפאנל הכבד על הופעת הבקע או החמרתו אל מול מידת ההשפעה של הגורמים הקונסטיטוציוניים שהיו בתובע, השיב כי הסבירות לקיומו של קשר סיבתי בין השניים נמוכה בהרבה מ- 50% וכי "ברור כי השפעת הגורמים הקונסטיטוציונאליים הייתה מכרעת".

1. בהחלטה מיום 5/3/14 לאחר שהתקבלו סיכומי הצדדים, וביוזמת בית הדין, נתבקש המומחה לחדד את תשובותיו ולהשיב לשאלות הבאות:

א. "האם הסבירות לקיומו של קשר סיבתי בין המאמץ החריג לו נדרש התובע ביום 26/12/10 לבין הופעת הבקע המפשעתי לאחריו, הינה בשיעור של למעלה מ- 50%?

לתשומת הלב – הופעת הבקע כוללת גם מצב של החמרת הבקע.

נא הסבר תשובתך.

בתשובתך הנך מתבקש להתייחס לאירוע החריג בלבד ולא לכלל תנאי עבודתו של התובע."

המומחה השיב לשאלה זו בשלילה וחזר על דבריו לפיהם המאמץ החריג אף שגרם לעליה גדולה מהרגיל בלחץ התוך בטני למשך פרק זמן של חלק מדקה, לא גרם לבקע ולא תרם להיווצרותו של בקע שהיה קיים בצורה אסימפטומטית כבר לפני כן.

ב. "האם במידה וקבעת בשאלה קודמת שהסבירות לקיומו של קשר סיבתי כאמור היא בשיעור שלמעלה מ- 50%, האם ניתן לומר כי השפעת המאמץ החריג מיום 26/12/10 על הופעת או החמרת הבקע עולה כדי 20% לפחות בהתחשב בגורמים הקונסטיטוציוניים שהיו טמונים בתובע?"

המומחה חזר על תשובתו שיתכן שלאורך זמן ההרמה של הפאנלים השפיעה באופן כלשהו על החמרת מצב הבקע אך לא נכון לבודד את האירוע מיום 26/12/10 אלא לראות בו חלק מהרצף, והוסיף כי ברור שהשפעות הגורמים הקונסטיטוציוניים הייתה מכרעת וגבוהה מ- 50%. לבסוף ציין שאין בספרי הלימוד או בספרות הכירורגית עדות מבוססת נתונים לגבי שאלת ה- 20% אך אין סתירה בין קביעותיו לעיל לבין האפשרות שהשפעת רצף המאמצים בעבודתו של התובע תרמה לפחות 20% להיווצרות או החמרת מצב הבקע.

1. על יסוד תשובותיו אלו של המומחה הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב בהשלמה לסיכומים שכבר הגישו קודם לכן.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, במסגרת התשתית העובדתית נקבע למעשה כי התובע עשה מאמץ בלתי רגיל בהתאם לסעיף 84(1) לחוק. אף אין מחלוקת שעקב הופעת הבקע הפסיק התובע את עבודתו מיד לאחר שהמעסיק אפשר לו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות. בנוסף התובע הודיע למעסיקו על הבקע מיד לאחר שהתרחש אלא שהמעסיק דרש ממנו לסיים את עבודתו בטרם יפנה לטיפול רפואי.

באשר לקשר הסיבתי ציין התובע, כי המומחה אמנם קובע שלתובע היו בקעים דו צדדיים אסימפטומטיים, ואולם עבודתו הפיזית האיצה את התפתחות הבקע משמאל משמע שהמומחה קובע קשר סיבתי על דרך ההחמרה בין האירוע מיום 26/12/10 לבין הבקע משמאל. המומחה לא הצביע על כל גורם סיכון מיוחד שקיים אצל התובע ובתשובותיו האחרונות אף קבע שהשפעת המאמץ החריג על החרפת הבקע עולה כדי 20% לפחות.

לפיכך טוען התובע כי דין התביעה להתקבל.

1. הנתבע טוען בסיכומיו שלפי חוות דעת המומחה אמנם העבודה הפיזית של התובע יכולה הייתה להאיץ את התפתחות הבקעים, אך מאידך הם גם היו יכולים להתפתח ולגדול באופן כרוני עם חלוף השנים ללא קשר לתנאי העבודה. המומחה אמנם קבע שלהרמה החוזרת של הפאנלים השפעה כלשהי על החמרת המצב של הבקע, אך לעמדת הנתבע מדובר בקביעה שאין די בה כדי להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש וזאת במיוחד לאור העובדה שהמומחה קבע שהסבירות לקיומו של קשר סיבתי נמוכה בהרבה מ- 50% וכי השפעת הגורמים הקונסטיטוציוניים הייתה מכרעת. בסיכומיו המשלימים הבהיר הנתבע כי תביעה על דרך המיקרוטראומה אינה אפשרית במקרה של בקע מפשעתי ולכן כל קביעותיו של המומחה בעניין רצף המאמצים, בהם הייתה כרוכה עבודת התובע, אינה רלוונטית.

דיון והכרעה

1. סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל התנאים הבאים:

"(1) הופעת הבקע באה תוך כדי עבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם..."

1. הסוגיות העובדתיות הנדרשות לעיל אינן במחלוקת:

א. התובע נדרש למאמץ לא רגיל בעבודתו ולאחר מכן חש כאבים באזור המפשעה.

ב. עקב כך הפסיק התובע את עבודתו (הנתבע לא טען כי המשך העבודה לפי דרישת המעסיק פוגע בקיומו של תנאי זה).

ג. התובע קיבל טיפול רפואי בתוך 72 שעות מהאירוע.

ד. הודעה נמסרה למעסיק בתוך 72 שעות מהתקף הכאבים.

1. השאלה שנותרה אם כן להכרעתנו היא שאלת הקשר הסיבתי בין המאמץ הלא רגיל בעבודתו של התובע לבין הופעת הבקע, שכן סעיף 84(1) לחוק דורש כי הופעת הבקע באה "כתוצאה" ממאמץ לא רגיל.

נדגיש בהקשר זה כי סעיף 84 לחוק בא ליתן הוראות מוגדרות להכרה בהופעת בקע מפשעתי כתוצאה של תאונת עבודה ועל כן אין להכיר בו כתוצאה של עילת המיקרוטראומה. נפסק עוד, כי סע' 84 לחוק נועד לצמצם את המקרים בהם יוכר בקע כתוצאה של תאונת עבודה:

"לא מקרה הוא, שסעיף 84א הוסף לצידו של סעיף 84 לחוק שעניינו ב"בקע מפשעתי". בשני סעיפים אלו ביקש המחוקק לייחד הסדר ספציפי לליקויים שכיחים יחסית, ששאלת הקשר הסיבתי בינם לבין תנאי העבודה אינה קלה להכרעה במקרים רבים. כשם שסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי נועד לצמצם את מספר המקרים בהם בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה על ידי קביעת תנאים המצביעים על הזיקה בין מאמץ לא רגיל או פגיעה בקיר הבטן במהלך העבודה לקרות הבקע; כך סעיף 84א לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טינטון יוכרו כפגיעה בעבודה..."

עב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי (2.10.08, בסע' 7, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד).

1. על שאלת הקשר הסיבתי בין המאמץ המיוחד בעבודת התובע מיום 26/10/12 לבין הופעת או החמרת הבקע, השיב המומחה בשלילה מוחלטת. המומחה הסביר כי האירוע הבודד מיום 26/10/12 לא גרם ולא תרם לבדו לקיומו של הבקע, אלא לכל היותר היה חלק מרצף מאמצים שנשא בהם התובע.

בסבב השני של תשובות המומחה לשאלות הבהרה, כאשר נשאל המומחה לעניין הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין הבקע (גרימה או החמרה), השיב שלמרות שהמאמץ החריג גרם לעליה רגעית של הלחץ התוך בטני, הרי שהוא לעצמו "לא גרם לבקע ולא תרם להיווצרותו של בקע שהיה קיים בצורה אסימפטומטית כבר לפני כן".

גם כאשר נשאל האם מידת ההשפעה של האירוע החריג ביחס לגורמים אחרים עולה כדי 20% לפחות (וזאת למרות ששאלה זו אינה רלוונטית מרגע שנשלל הקשר הסיבתי ובספק אם רלוונטית שכן מדובר בתאונה כתוצאה מגורם הנראה לעין), הבהיר "אם השאלה היא אך ורק לגבי המאמץ החריג מיום 2/10/12 – תשובתי שלילית...".

1. חוות דעתו של המומחה קובעת אפוא כי המאמץ החריג לבדו לא יצר ולא תרם להופעת הבקע, אלא היה לכל היותר חלק מפעולות מאומצות נוספות, שגרמו בחלקן לעלייה בלחץ התוך בטני ותרמו יחדיו לפחות 20% תרומה להיווצרות או החמרת הבקע. אלא שבהקשר זה נדגיש, כי אף אם ניתן היה לבחון התביעה על דרך המיקרוטראומה, הרי שממילא לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית לקיומה של העילה האמורה.
2. בשולי הדברים נעיר כי בעניין דומה קבע בית הדין הארצי כי:

"...אכן באשר לבקע שנגרם כתוצאה מהעבודה נדרש מאמץ בלתי רגיל ועמידה בתנאי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנה – 1995 (להלן "החוק"). אולם, באשר לבקע מפשעתי אשר היה קיים לפני האירוע בעבודה כלוא או מוחמר אזי הוא צריך לעמוד בתנאי סעיף 79 לחוק להבדיל מסעיף 84 לחוק...".

פסק הדין (מיום 12.3.09) צוטט במסגרת עב"ל 37958-12-11 יעקב חוטובלי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.6.14, בסע' 7.

ואולם, בין אם נלך לפי סע' 84 ובין אם לפי סע' 79 לחוק, הרי שנדרש קיומו של קשר סיבתי בין הבקע לבין האירוע בעבודתו של התובע וכאמור, על פי חוות דעתו של המומחה, קשר סיבתי כאמור – אין.

1. בהתאם לחוות דעתו של המומחה, שני הבקעים הישירים של התובע היו קיימים זמן רב לפני האירוע בעבודה, כשהם במצב אסימפטומטי. אמנם אין להם אזכור ברישומים הרפואיים, אלא שקיומם נודע בעקבות הניתוח שבוצע לתובע. במקרה הנדון, משלא היתה מחלוקת כי התקיימו תנאי סע' 84 לחוק, פרט לשאלת הקשר הסיבתי ומכיוון ששאלת הקשר הסיבתי רלוונטית בין אם נדון במקרה לפי סע' 84 לחוק ובין אם נדון בו לפי סע' 79 לחוק, הרי שבסופו של דבר, נגיע לתוצאה דומה.
2. לפיכך, מששלל המומחה את הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה מיום 26/10/12 לבין הופעת הבקע או החמרתו, אין לנו אלא לדחות את התביעה וכך אנו מחליטים.
3. סוף דבר – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.