1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף .

תמצית טענות הצדדים

1. המשיבים הגישו תביעה במסגרתה עתרו לסעד כספי על סך 80,876 ₪ וכן עתרו לצו הצהרתי וצו עשה. מכתב התביעה עולה, כי המשיבים הינם חברי קיבוץ כנרת. המבקש הינו קיבוץ כנרת והמבקשת הינה יו"ר הנהלת הקיבוץ. במסגרת התביעה טוענים המשיבים, כי המבקש שולל את זכויותיהם הפנסיוניות בהתאם להוראות המבקשת.
2. המשיבים טוענים, כי בין הצדדים התנהלה תובענה במסגרתה המבקש תבע מהמשיב זכויות פנסיוניות על סך מליון ₪. התביעה האמורה נדחתה ובין הצדדים התגבש הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו נקבעה חובת המבקש לשלם למשיבים את מלוא כספי הפנסיה והתקציב המובטח. על אף האמור המבקש ממשיך שלא לשלם להם את התקציב המובטח ואת מלוא הפנסיה המגיעה להם ואף חסם את כרטיסי האשראי שלהם כך שלא יוכלו למשוך כספים, מלבד סך של 1,500 ₪ לחודש. המשיבים טוענים שהמבקש מפר את הסכם הפשרה וכי הוא עושק ומפלה אותם.
3. המבקשים עותרים, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף. לטענתם, המשיב עבד בצמח והמבקש אישר לו, כי שנת עבודתו האחרונה תהיה שנת עצמאות כלכלית כך שמשכורתו תשולם לו ולא למבקש. לטענתם, הסכמתו האמורה של המבקש ניתנה ביחס למשכורת השוטפת במהלך השנה האמורה בלבד ולא התייחסה לכספים אשר יגיעו למשיב בעת סיום עבודתו. כאשר המשיב סיים עבודתו בצמח הוא קיבל לידיו את כל הכספים שעמדו לזכותו במועד הפרישה בסכום של כמיליון ₪ בניגוד להסכם הנלווה ולתקנון הקיבוץ. לטענתם, המבקש פנה למשיב בדרישה, כי יעביר אליו את הכספים האמורים ולאחר שהמשיב לא פעל בהתאם לדרישתו המבקש הגיש נגדו תביעה.
4. לטענתם, הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ולפיו התחייב המבקש לשחרר לידי המשיבים את תקציבם האישי, משכורת המשיבה ושאר סעיפי התקציב אשר לא הועברו אליהם מאז הגשת התביעה ובקיזוז קצבת ביטוח לאומי במידה שזו שולמה ישירות למשיבים. כן נקבע בהסכם, כי הכספים שקיבל המשיב מצמח בעת פרישתו יישארו בידיו. בין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלה האם מעבר לסכום האמור זכאי המשיב לכספים מקרן ההקדש אשר הקים המבקש. הצדדים הסכימו, כי המחלוקת בעניין זה בלבד תועבר לבוררות בפני בורר מוסכם מתוך המחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית. כן הסכימו, כי החלטת הבורר תהיה סופית ולא ניתן יהיה לערער עליה.
5. המבקשים מתארים בבקשתם את כל הניסיונות שנעשו על מנת ליישם את ההסכמה ביניהם בדבר פנייה לבוררות. לטענתם, רק ביום 3.8.10 פנה המשיב למוסד הבוררות של התנועה הקיבוצית וניסח שאלות בהן ביקש שידון הבורר למרות שאינן קשורות לשטר הבוררות שצורף להסכם הפשרה. עמדת המבקש לפיה נושא הבוררות הינו בהתאם לשטר הבוררות בלבד התקבלה.
6. ביום 31.3.11 ניתן פסק הבוררים ובמסגרתו נקבע, כי בעת יסוד ההקדש, המשיב היה זכאי להימנות בין הנהנים בזכויות חלקיות. בהמשך דנו הבוררים בשאלה מה היחס בין קבלת כספים מההקדש לבין קבלת כספים מביטוח המנהלים. הבוררים קבעו, כי ההפקדות בביטוח המנהלים הן הפרשות לפנסיה. עוד קבעו הבוררים, כי שיעור זכאות המשיב תלוי בהיקף הצבירה ואם המשיב רוצה להיכלל ברשימת הנהנים הרי שעליו להמציא למבקש מידע על היקף הצבירה בביטוח המנהלים ולאחר מכן ייערך חישוב אקטוארי לפיו ייקבע, האם המשיב זכאי לתשלומים מקרן ההקדש אם לאו. לטענת המבקשים, המשיב לא המציא את המסמכים הדרושים וטען, כי המידע מצוי בידי המבקש. בתגובה שלח המבקש מכתב למשיב ובמסגרתו טען, כי על המשיב להמציא את המסמכים הרלוונטיים כך שניתן יהיה לערוך את החישוב הדרוש. בהמשך טען המשיב, כי ימסור את המסמכים לאקטואר בלבד בניגוד למה שנקבע בפסק הבוררים.
7. המבקשים טוענים, כי בניגוד לקביעת הבוררים לפיה אין כפל פנסיה טוען המשיב, כי הוא זכאי לשלוש פנסיות- ביטוח המנהלים אשר קיבל, פנסיה מההקדש, ופנסיה מהקיבוץ. לטענתם, אין לקבל את ניסיונו של המשיב להבחין בין הזכאות לפנסיה מההקדש לבין הזכאות לפנסיה במסגרת התקציב המובטח. לטענתם, קביעת הבוררים באשר להעדר כפל פנסיות והקביעה, כי השלמה לפנסיה המובטחת יכולה להיעשות מההקדש או מתקציב הקיבוץ מהווה מעשה בית דין מבחינת טענות המשיב.
8. עוד טוענים המבקשים, כי יש למחוק את המשיבה מס' 2 מהתביעה שכן המסכת העובדתית המפורטת בכתב התביעה נוגעת להליכים בין המבקש למשיב בלבד. כן יש לדחות את התביעה שהוגשה נגד המבקשת מס' 2 שכן התביעה אינה מגלה עילה נגדה ולא מבוקש סעד כלשהו נגדה.
9. לטענת המשיבים דין הבקשה להדחות. לטענתם, אין ממש בטענת המבקשים לפיה התקיימה בוררות בנושא התביעה. לטענת המשיבים, בהסכם הפשרה נקבע, כי על המבקש לשלם למשיבים את מלוא כספי הפנסיה והתקציב המובטח. המשיבים טוענים, כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה הבוררות אשר התקיימה בין הצדדים מאיינת את האפשרות לדון בתובענה נשוא הבקשה שלפניי.
10. המשיבים טוענים, כי המחלוקת אשר הועברה לבוררות היינה בנוגע לזכאות המשיב לקצבה מקרן ההקדש. לטענתם, המבקשים התנגדו לבקשתם לפיה הבוררים ידונו אף במחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בקשר לסעיף 7 להסכם הפשרה, המחלוקת בה עוסקת התביעה בה עסקינן. המשיבים טוענים, כי בנסיבות אלו אין לקבל טענת המבקשים לפיה לאור פסק הבוררות אין מקום לדון בתביעה שעניינה אי קיום סעיף 7 להסכם הפשרה, על אף שהמחלוקת אינה קשורה למחלוקת בה עסקה הבוררות.
11. לטענת המשיבים, קרן ההקדש הוקמה בכדי לתת מענה למקרה בו לא יהיה בידי הקיבוץ לשלם פנסיה תקציבית ובמקרה כאמור הקרן תהווה קרן ביטחון לחבריה. לטענתם, הקרן אינה קשורה לתשלומים אשר משלם הקיבוץ כיום לחבריו.
12. עוד טוענים המשיבים, כי פרשנות המבקשים לעניין התקציב המובטח הינה טענה עובדתית אשר יש לבררה. לטענתם, אין ממש בטענת המבקשים בעניין זה והיא אינה עולה בקנה אחד עם האמור בחוברת השינוי, אשר צורפה לבקשה.
13. המשיבים טוענים, כי אין להיעתר לבקשה למחוק את המשיבה מס' 2 אשר הייתה צד להסכם הפשרה, על אף שהתביעה במסגרתה נכרת ההסכם הוגשה נגד המשיב בלבד והיה בידי המבקש לא לכלול את המשיבה בהסכם. כן טוענים, שהמשיבה אינה מקבלת את הפנסיה התקציבית המנוכה מחשבונם המשותף של המשיבים.
14. באשר למבקשת מס' 2 טוענים המשיבים, כי הם העלו בכתב התביעה טענות המלמדות שהמבקשת חייבת בסכום פסק הדין ביחד עם המבקש ולפיכך הרי שקיימת עילת תביעה נגדה. לטענתם, המבקשת הובילה את ההחלטות אשר פוגעות בהם והיא מיישמת אותן באופן אישי. כן טוענים, כי אף היא צד להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.
15. לטענת המשיבים, הבקשה אינה מראה נימוק אמיתי, משפטי או עובדתי, אשר בגינו יש להורות על סילוק התובענה על הסף. כן טוענים, כי הבקשה כוללת טענות עובדתיות אשר לא נתמכו בתצהיר, בניגוד לדרישת התקנות ומחייבות בירור עובדתי.
16. המבקשים הגישו תגובה לתגובת המשיבים ובמסגרתה טענו, כי לבקשתם לא צורף תצהיר מאחר והיא מסתמכת על טיעון משפטי וכן צורפו מסמכים רבים המאמתים את האמור בבקשה. עוד הם טוענים, כי לתגובת המשיבים לא צורף תצהיר.
17. לטענתם, את הסכם הפשרה יש לקרוא כמכלול אחד וסעיף 7 להסכם אינו עומד במנותק מסעיף 10 להסכם. לטענתם, האמור בסעיף 10 להסכם הפשרה כולל את האמור בסעיף 7 להסכם באשר לזכויות המגיעות למשיב על פי החלטת המבקש. לטענת המבקשים, השאלה אשר נוסחה בסעיף 10 להסכם הפשרה ובהסכם הבוררות מגלמת בתוכה את השאלה העיקרית והיא האם מגיעה למשיב פנסיה נוספת מעבר לכספי ביטוח המנהלים אשר קיבל.
18. המבקשים טוענים, שהמשיבים מערבבים בין התקציב המובטח לפנסיה אשר הינה רק חלק מהתקציב המובטח. לטענתם, אין ממש בטענת המשיבים לפיה טענתם באשר לתקציב המובטח הינה טענה עובדתית וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם תקנון השינוי אשר מפרט את הרכב התקציב המובטח. לטענת המבקשים, בכתב התביעה לא מופיעה טענה לפיה כל התקציב המובטח לא משולם ותחת זאת מופיעה טענה לפיה לא משולמת הפנסיה של המשיב בלבד. המבקשים טוענים, כי הם אינם מכחישים טענה זו וטוענים, כי בהתאם לפסק הבוררות אין כפל פנסיות. לטענתם, השאלה מה מגיע למשיבים נדונה והוכרעה בפסק הבוררות ומאחר וקיים מעשה בית דין הרי שיש לדחות את התביעה.
19. המבקשים טוענים, שהבוררים התבקשו לבדוק האם המשיב זכאי לפנסיה מקרן ההקדש והם קבעו, כי אין כפל פנסיות וכי אם המשיב זכאי לקבל כספים מקרן ההקדש הרי שאינו זכאי לקבלם ממקור אחר, אלא אם הפנסיה החיצונית שלו נמוכה מהסכום המובטח. לטענתם, החלטת הבוררים סיימה את הדיון באשר לזכאות המשיב.
20. באשר למשיבה טוענים המבקשים, כי בכתב התביעה לא מופיעה טענה לפיה היא אינה מקבלת את חלקה בפנסיה והשאלה להכרעה נוגעת לפנסיה של המשיב בלבד.

דיון ומסקנות

1. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה ברובה להידחות מלבד הבקשה לסילוק התביעה כנגד המבקשת מהנימוקים שיפורטו.
2. התביעה שלפניי הוגשה בעקבות מחלוקות מתמשכות בין המשיבים למבקש באשר לזכויות המשיבים. במסגרת הליך קודם אשר התנהל בין המשיב למבקש נכרת הסכם פשרה אשר אמור היה להסדיר מחלוקות אלו. במסגרת התובענה שלפניי טוענים המשיבים, כי על אף האמור בהסכם הפשרה ועל אף שלהסכם האמור ניתן תוקף של פסק דין, הרי שהמבקש ממשיך שלא לשלם להם את התקציב המובטח ואת מלוא הפנסיה המגיעה להם וכי חסם את כרטיסי האשראי שלהם כך שלא יוכלו לבצע משיכה מעבר לסך של 1,500 ₪ לחודש.
3. במסגרת התביעה מסתמכים המשיבים על הסכם הפשרה אשר נכרת בין הצדדים ועל סעיף 7 בו, במסגרתו נקבע, כי "מיד עם מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, ישחרר התובע לידי הנתבע וזיוה את כל תקציבם האישי (התקציב המובטח), משכורתה של זיווה ושאר סעיפי התקציב להם הם זכאים על פי החלטת הקיבוץ ואשר לא הועברו לידיהם מאז הגשת התביעה למעט קצבת ביטוח לאומי החל מיום 1.1.08 במידה והקצבה שולמה ישירות לידיהם. כמו כן, ינפיק התובע מיידית כרטיס אשראי לנתבע ולזיוה כמו לכל חבר אחר בקיבוץ".
4. בסעיף 10 להסכם הפשרה נקבע, כי בין המבקש למשיב קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם המשיב זכאי לקבל כספים מקרן ההקדש אשר הוקמה על ידי המבקש, בנוסף לכספים אשר קיבל מביטוח המנהלים שלו. בהסכם הפשרה נקבע, כי "הצדדים מסכימים להעביר מחלוקת זו בעניין זכאותו של הנתבע לקצבה מקרן ההקדש ואותה בלבד להליך של בוררות בפני בורר מוסכם..." (ההדגשה במקור).
5. במסגרת הליך בוררות אשר התקיים בין הצדדים נקבע, כי עקרונית המשיב היה זכאי להיכלל ברשימת ההקדש וכי השאלה כמה כסף אם בכלל הוא זכאי לקבל מכספי ההקדש נובעת משיעור הכספים שקיבל במסגרת ביטוח המנהלים. לפיכך נקבע, כי עליו להמציא למבקש את המידע הרלוונטי כך שניתן יהיה לערוך את החישוב הדרוש. המבקש טוען, כי המשיב לא פעל בהתאם ולא המציא לו את המסמכים הדרושים והמשיב מצידו טוען, כי המידע נמצא בידי המבקש אשר לא פועל בהתאם לפסק הבוררות. כך או כך, אין מחלוקת בין הצדדים באשר להכרעת הבוררים וכי ההחלטה טרם יושמה.
6. המבקשים טוענים, כי פסק הבוררות הכריע בסוגיה בה עוסקת התביעה נשוא הבקשה שלפניי ומשכך הרי שקיים מעשה בית דין בגינו יש להורות על סילוק התובענה. לטענתם, במסגרת תביעה זו מבקשים המשיבים לעקוף את פסק הבוררות ולקבל כספים מבלי שימציאו את המידע המפורט לעיל. מנגד טוענים המשיבים, כי עסקינן במחלוקת שונה אשר לא הוכרעה על ידי הבוררים ואין מקום להיעתר לבקשה לסילוק התביעה על הסף.
7. המבקשים טוענים, שהמשיבים מערבבים בין תקציב מובטח לפנסיה אשר הינה רק חלק מהתקציב המובטח. לטענתם, בכתב התביעה לא מופיעה טענה לפיה כל התקציב המובטח לא משולם ותחת זאת מופיעה טענה לפיה לא משולמת הפנסיה של המשיב בלבד. מנגד טוענים המשיבים, כי בהסכם נקבע, כי המבקש יעביר להם את כל התקציב המובטח. הצדדים חלוקים בשאלה למה מתייחסות המילים "להם הם זכאים על פי החלטת הקיבוץ" המופיעות בסעיף 7 להסכם הפשרה. המבקשים טוענים, כי המילים מתייחסות לתקציב המובטח בעוד שהמשיבים טוענים, כי המילים מתייחסות לשאר סעיפי התקציב בלבד.
8. הנה כי כן, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לפרשנות סעיף 7 להסכם הפשרה ובאשר לשאלה מה כולל התקציב המובטח אשר הוסכם, כי המבקש יעביר למשיבים. כמו כן, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם פסק הבוררות הכריע בסוגיה זו ועל כן קיים מעשה בית דין בגינו יש להורות על סילוק התובענה על הסף.
9. כאמור לעיל, בסעיף 10 להסכם הפשרה נקבע, כי הבוררים ידונו בשאלה אחת בלבד והיא השאלה האם בנוסף לכספי ביטוח המנהלים זכאי המשיב לכספים מקרן ההקדש. מכתב מינוי הבורר (נספח א' לבקשה) עולה, כי השאלה בה התבקש לדון הבורר הייתה האם המשיב זכאי לכספים מקרן ההקדש בגין שנות עבודתו עד הגעתו לגיל פרישה או שהוא זכאי רק לביטוח המנהלים אותו רכש לאחר הגעתו לגיל פרישה. בכתב הטענות של המבקש אשר הוגש במסגרת הליך הבוררות טענו המבקשים, כי המחלוקת הינה האם המשיב זכאי לקבל כספים מההקדש בנוסף לכספי ביטוח המנהלים שקיבל. המבקשים טוענים, כי עמדתם לפיה נושא הבוררות הינו בהתאם לשטר הבוררות בלבד התקבלה.
10. בכתב טענותיו במסגרת הליך הבוררות טען המבקש, כי על פי מודל כנרת 2007 אין כפל פנסיות וחבר זכאי לקבל פנסיה ממקור אחד או מקרן אשר קיימת בקיבוץ או ממקור עבודתו בחוץ. עוד טען המבקש, כי היות והמשיב לא מעביר סכום כלשהו מביטוח המנהלים שקיבל למבקש הרי שיש להפחית מהתקציב החודשי שלו סך של 2,300 ₪ לאור הקביעה בנוגע לתקציב המובטח.
11. במסגרת כתב טענותיו בהליך הבוררות טען המשיב, כי הוא זכאי לקבל קצבת פנסיה מההקדש וכי כל עוד חברי הקיבוץ אינם מקבלים פנסיה ישירות מההקדש הרי שעל המבקש לשלם לו את מלוא קצבת הפנסיה כפי שהוא נוהג כלפי חברי הקיבוץ שבגיל פרישה. כן טען, כי על המבקש להשיב לו את הכספים אשר קוזזו מתקציבו המובטח מתחילת שנת 2008. המשיב העלה טענות הן בנוגע לקרן ההקדש והן בנוגע לקצבת הפנסיה.
12. במסגרת ישיבת הבוררות ציין אחד הבוררים כי סעיף 10 בהסכם הפשרה הוא הנושא היחיד שהועבר לבוררות וכי השאלה שבמחלוקת, היא האם המשיב זכאי להיכלל בהקדש ולקבל ממנו תשלומים. כן ציין, כי כל היתר נסגר בהסכם הפשרה והשאלה האם ההסכם מקוים כלשונו אם לאו אינה רלוונטית להליך הבוררות. לטענתו, חלק גדול מטענות הצדדים בא להבהיר את המצב אולם אינו קשור לבוררות. בפסק הבוררים צוין, כי הצדדים פרשו בפני הבוררים יריעה רחבה של מחלוקות אולם הבוררים החליטו להתרכז במחלוקת המצויה בתחום סמכותם בלבד והיא האם המשיב זכאי לכספים מקרן ההקדש בנוסף לכספים שקיבל במסגרת ביטוח המנהלים אם לאו. כאמור, בפסק הבוררות נקבע, כי בעת ייסוד ההקדש היה המשיב זכאי להימנות בין הנהנים בזכויות חלקיות. כן נקבע, כי שיעור זכויותיו מותנה בהיקף הצבירה בקרן ביטוח המנהלים ועל כן בכדי שיהיה כלול ברשימת הנהנים עליו להמציא למבקש מידע על היקף צבירתו בביטוח המנהלים.
13. הנה כי כן, בהתאם להסכם הפשרה סמכות הבוררים הייתה בנוגע למחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים ואשר פורטה בסעיף 10 להסכם. הצדדים הסכימו, כי מחלוקת זו בלבד תועבר להכרעת הבוררים. אין מחלוקת, כי במסגרת הליך הבוררות העלו הצדדים שלל טענותיהם באריכות ובפירוט והרחיבו את היריעה מעבר לדיון במחלוקת העולה מסעיף 10 להסכם הפשרה אולם פסק הבוררות הכריע רק בסוגיה אשר הייתה בסמכות הבוררים.
14. הנה כי כן, הבוררים לא הוסמכו לדון בשאלת זכאות המשיבים לקבל את התקציב המובטח במלואו והם לא הכריעו בסוגיה האמורה. משלא הוסמכו הבוררים לדון בהוראת סעיף 7 להסכם הפשרה ומשלא הכריעו במחלוקות מעבר למחלוקת המוסכמת הרי שלא קיים מעשה בית דין בנוגע למחלוקת האמורה. אינני מקבלת את טענת המבקשים לפיה השאלה אשר נוסחה בסעיף 10 להסכם הפשרה ובהסכם הבוררות מגלמת בתוכה את השאלה העיקרית והיא האם מגיעה למשיב פנסיה נוספת מעבר לכספי ביטוח המנהלים אשר הוא קיבל. הבוררים הכריעו בשאלת זכאות המשיב לכספים מקרן ההקדש ולא דנו ולא הכריעו בנוגע לזכויותיו בהתאם לסעיף 7 להסכם הפשרה. איני מקבלת טענת המבקשים לפיה השאלה מה מגיע למשיבים נדונה והוכרעה בפסק הבוררות. כאמור, פסק הבוררות צומצם למחלוקת ספציפית ורק בנוגע אליה ניתנה הכרעה במסגרת פסק הבוררות.
15. מצאתי, כי המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בנוגע לפרשנות סעיף 7 להסכם הפשרה הינה מחלוקת אשר ראוי, כי תוכרע בין כותלי בית המשפט לאחר שיהיה בידי הצדדים להוכיח טענותיהם בנוגע לתקציב המוסכם.
16. בשלב זה, איני מקבלת טענת המבקשים באשר למחיקת תביעתה של המשיבה מס' 2. המבקשים טוענים, כי בכתב התביעה לא מופיעה טענה לפיה היא אינה מקבלת את חלקה בפנסיה והשאלה להכרעה נוגעת לפנסיה של המשיב בלבד. המשיבים טוענים שהמשיבה אינה מקבלת את הפנסיה התקציבית המנוכה מחשבונם המשותף. ברי, כי לא די בכך שהכספים הנתבעים אמורים היו, לכאורה, להיכנס לחשבונם המשותף של המשיבים ובכך שאף המשיבה נפגעת מכך שהכספים לא נכנסים לחשבון בכדי ללמד, כי קיימת לה עילת תביעה.
17. עם זאת, השאלה האם קיימת עילת תביעה נבדקת בהתאם לאמור בכתב התביעה. בענייננו, בכתב התביעה נטען שהמבקש מונע מהמשיבים את כספי הפנסיה להם הם זכאים וכי הגביל את כרטיסי האשראי של המשיבים. כמו כן, אין מחלוקת, כי המשיבה מס' 2 הינה צד להסכם הפשרה עליו מתבססת התביעה בה עסקינן וכי סעיף 7 להסכם עוסק בתקציב המובטח של שני המשיבים. התחייבות המבקש בהסכם הפשרה הייתה כלפי שני המשיבים ולא כלפי המשיב בלבד. לפיכך, לא שוכנעתי, בשלב זה, כי לא קיימת למשיבה עילת תביעה כנגד המבקש.
18. באשר למבקשת מס' 2, אשר הינה מזכירת הקיבוץ, טענו המשיבים, כי היא שמה לה למטרה מסיבות אישיות השמורות עמה להתנכל להם, למרר את חייהם וליטול את זכויותיהם. לטענתם, המבקש פגע בזכויותיהם בהתאם להוראותיה. לטענת המשיבים, המבקשת מחליטה בפועל את מלוא ההחלטות המתקבלות במוסדות ההנהלה של הקיבוץ ועל פיה יישק דבר. מצאתי, כי לא די בתפקידה של המבקשת אצל המבקש בכדי ללמד, כי קיימת למשיבים עילת תביעה אישית נגדה.
19. המשיבים טוענים שהמבקשת הייתה צד להסכם הפשרה נשוא התובענה בה עסקינן. איני מקבלת טענה זו. המבקשת אמנם חתמה על הסכם הפשרה אולם היא לא עשתה כן כצד להסכם אלא בשמו של המבקש ולאור תפקידה כמזכירת הקיבוץ.
20. יתרה מזאת, טענות המשיבים באשר להפרת ההסכם מופנות כלפי המבקש והסעדים להם עותרים המשיבים מופנים כלפי המבקש בלבד. המשיבים לא עותרים לסעד כלשהו לו הם זכאים, לטענתם, לקבל מהמבקשת. הנה כי כן, אף אם יתקבלו טענות המשיבים המפורטות בכתב התביעה הרי שהם לא יהיו זכאים לסעד כלשהו מהמבקשת, שכן הם לא עתרו לסעד כלשהו אשר יש לחייבה בו. בנסיבות האמורות, מקבלת טענת המבקשים לפיה מכתב התביעה לא עולה, כי קיימת עילת תביעה נגד המבקשת.
21. לאור כל האמור לעיל, מורה על סילוק התובענה אשר הוגשה נגד המבקשת. איני מקבלת את הבקשה בנוגע לסילוק התובענה אשר הוגשה נגד המבקש ודוחה את הבקשה למחיקת המשיבה מהתובענה.
22. מאחר ומרבית בקשת המבקש נדחתה מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
23. מורה למבקש להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ב, 06 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.