1. ההליך העיקרי שבכותרת הגיע לסיומו במסגרת הסכם פשרה שגובש בין הצדדים (התובעת אל מול מינהל מקרקעי ישראל – נתבעת מס' 1) וקיבל תוקף של פסק דין.

על פי ההסכמות הציגו הצדדים טיעוניהם בכתב לסוגיית ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

2. בחנתי את טיעוני הצדדים, תוך שנתתי דעתי בין השאר:

- לתוצאות ההליך והישגיו מבחינת כל אחד מהצדדים, אל מול סיכויי ההליך, אם היה מתברר עד תום, כמו גם אל מול טענות הצדדים "במקור", כולל השוואת הסעדים שעמדו לדיון אל מול הפשרה שגובשה.

- להיקף ההתדיינות ודרך ההתנהלות בשלבים השונים של ההליך, לרבות כפי שהתייחסתי אליהם בהחלטות קודמות.

- לאינטרסים עליהם הגנו הצדדים במסגרת ההליכים על השלכותיהם.

- לחיסכון בזמן על רקע מורכבות השאלות שעמדו לדיון, אל מול התמשכות ההליך, לרבות מהשלב בו גובש מתווה הפשרה.

- לשיעור ההוצאות ושכה"ט אשר יש להניח והיו נפסקים, עפ"י הנהוג במקומותינו ואפילו בהנחה וההליך היה מתברר עד תום.

3. לאחר עיון, בחינה ואיזון כאמור, לא ראיתי לפסוק הוצאות ו/או שכ"ט עו"ד למי מהצדדים.

4. תוצאה כאמור לפיה כל צד נושא בהוצאות ושכ"ט עו"ד, משקפת תוצאה ראויה בנסיבות עניננו.

5. המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ה, 02 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.