רקע כללי

1. התובעת הינה אלמנתו של המנוח, מר בן ציון ניצן ז"ל, יליד 24.2.38, אשר נפטר ביום 16.9.11.

2. ביום 5.1.92, נפגע המנוח בתאונת עבודה והנזק אשר הוכר לו ע"י המל"ל הינו נזק כלייתי והשתלת כליה.

3. למנוח שולמו דמי פגיעה מיום 6.1.92 ועד 15.2.92.

4. וועדה רפואית מיום 12.1.00 הכירה בכך שתאונת העבודה מיום 5.1.92 גרמה להחמרה במצב הכליה וקבעה כי 50% מהנזק בכליה קשור לפגיעה בעבודה.

5. וועדה רפואית לעררים מיום 18.3.01 קבעה למנוח 40% נכות זמנית מיום 16.2.92 ועד ליום 31.12.92 וכן 75% נכות צמיתה החל מיום 1.1.93 בגין ליקוי בכליה לצמיתות.

6. המנוח ביצע השתלת כליה מן המת בשנת 1994 בביה"ח בלינסון ומאז היה בטיפולי דיאליזה במשך 5 שנים.

7. בשנת 1999 כשלה פעילות הכליה והמנוח נזקק להשתלת כליה נוספת שבוצעה בחודש 7/00 בארה"ב.

8. ביום 16.9.11, אושפז המנוח בביה"ח רמב"ם בגלל גודש ריאתי והפרעות קצב.

9. ביום 19.9.11, נפטר המנוח.

סיבת הפטירה כפי שמפורטת בגיליון האשפוז מיום 16.9.11, הינה גודש ריאתי והפרעות קצב.

10. לטענת המל"ל, עולה מתיקו הרפואי של המנוח כי הוא סבל ממחלת לב איסכמית, עבר ניתוח מעקפים, סבל מאי ספיקת חדר שמאל, סכרת ונטורופתיה.

התביעה שבפנינו

11. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום גמלת תלויים.

ביום 25.3.11, דחה המל"ל את תביעת התובעת לגמלת תלויים בגין מות בעלה המנוח, וזאת בטענה כי תאונת העבודה מיום 5.1.92 והפגימה של נזק לכליה שהוכרה כתוצאה מתאונה זו לא גרמה למותו של המנוח ביום 16.9.11.

על כך התביעה שבפנינו.

12. הצדדים הסכימו למינוי מומחה יועץ רפואי בתחום הנפרולוגיה על מנת שיקבע מהי סיבת פטירתו של המנוח, האם קיים קשר בינה לבין תאונת העבודה מיום 5.1.92 והפגימה של נזק כלייתי שהוכרה בגינה, והאם השפעת תאונת העבודה על סיבת הפטירה הינה משמעותית.

13. ביום 16.1.14 מונה ד"ר אליעזר גולן לשמש כמומחה יועץ רפואי בהתאם להסכמת הצדדים.

14. בחוות דעת מיום 28.4.14 סקר ד"ר גולן את מצבו הרפואי של התובע כעולה מתיקיו הרפואיים שעמדו בפניו. המומחה קבע, כי פטירת המנוח היתה תוצאה של כישלון הלב, בסבירות גבוהה מאוד על רקע אירוע קרדיו-וסקולרי חריף, קרוב לוודאי אוטם שריר הלב.

המומחה קבע עוד, כי מחלת הכליות והמצב לאחר השתלה הם גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מחלה קרדיו-וסקולרית, ולפיכך קבע, כי קיים קשר בין הפטירה ובין תאונת העבודה מיום 5.1.92 והפגימה של נזק כלייתי שהוכרה בגינה.

עוד קבע, כי השפעת תאונת העבודה על סיבת הפטירה הינה משמעותית (20% לפחות).

15. הנתבע הגיש ביום 18.6.14 בקשה ראשונה למינוי מומחה יועץ רפואי אחר ו/או נוסף ולחילופין, ארכה להפניית שאלות הבהרה למומחה.

התובעת התנגדה לבקשה.

ביום 21.8.14 נדחתה בהחלה מנומקת הבקשה למינוי מומחה אחר / נוסף, ולנתבע ניתנה שהות להגשת שאלות הבהרה.

ההחלטה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

16. ביום 16.9.14 הגיש הנתבע בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, ואלה הועברו במלואן למומחה (ר' החלטה מיום 21.9.14).

17. ביום 2.12.14 השיב המומחה על שאלות ההבהרה והסביר, ביתר הרחבה, את מסקנותיו.

המומחה הסביר, כי מחלת כליה כרונית הינה גורם סיכון רב עצמה להתפתחות מחלת לב ולאוטם, וכי סיבת המוות העיקרית של מושתלי כליה היא מחלה קרדיו-וסקולרית. המומחה קובע כי הסבירות לפטירת חולים אלה ממחלות לב ללא קשר לפגיעה כלייתית, היא אפסית.

עוד קובע המומחה, כי לנוכח הנתונים הרפואיים בענייננו, סביר להניח כי המנוח סבל ממחלת לב טרשתית משמעותית כבר קודם לתאונה, ושעם ההחמרה בתפקוד הכליות החמירה גם המחלה הטרשתית וגדל הסיכון ללקות באוטם שריר הלב.

כמו כן סבל המנוח מגורמי סיכון נוספים להחמרת מחלה טרשתית (סכרת, יתר לחץ דם), גם להם הייתה השפעה, אם כי סביר, כי להחמרה במחלת הכליה הייתה תרומה ניכרת.

המומחה קובע כי לא ניתן להפריד ולכמת מספרית את התרומה היחסית של כל אחד מהגורמים, אולם ניתן להניח שלהחמרה בתפקוד הכלייתי שמוצאת ביטוי בערכי הבדיקות, הייתה תרומה ניכרת להחמרה במחלת הלב, בהתבסס על כך שמחלת הכליות אצל המנוח, שהיה מושתל כליה, הינה גורם סיכון משמעותי ביותר למחלת לב וכי אוטם שריר הלב הינו סיבת המוות השכיחה ביותר במושתלי כליה, מבלי לשלול חלקם המשמעותי ביותר של סוכרת ויתר לחץ דם.

18. לאחר קבלת תשובות המומחה, ביקש הנתבע להפנות אליו שאלות הבהרה נוספות (בקשה מיום 5.1.15). ב"כ התובעת התנגד לבקשה.

בהחלטת 26.1.15 נדחתה בקשת הנתבע להפנות את השאלות הנוספות, תוך התייחסות לכל שאלה ושאלה שהתבקשה.

ההחלטה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

19. הצדדים נדרשו להגיש סיכומים. סיכומי התובעת הוגשו ביום 2/3/15.

הנתבע, בסיכומיו מיום 5.5.15, חוזר ומבקש מינוי מומחה יועץ רפואי אחר ו/או נוסף. תגובת התובעת לבקשה הוגשה ביום 29/5/15.

הכרעה

20. לא מצאתי בטיעוני הנתבע הצדקה למינוי מומחה אחר ו/או נוסף.

כפי שכבר נקבע בהחלטות קודמות, המומחה לא חרג ממסכת העובדות שהועברו אליו, ואף לא התעלם ממכלול מחלותיו של התובע הן לפני הפגיעה בעבודה והן לאחריה, אשר מהוות גם הן גורם סיכון למחלת הלב ולאוטם בעקבותיו נפטר התובע.

העובדה כי הנתבע אינו מסכים עם מסקנות המומחה, כי הדרדרות מחלת הכליות מהווה תרומה ניכרת להחמרה במחלת הלב ולאירוע האוטם, מבלי להתעלם מגורמי סיכון נוספים כמו גם מהעובדה שמחלה זו, הייתה קיימת גם קודם לתאונה, אינה מהווה הצדקה לפסילתו ולמינוי מומחה אחר, ואף לא למינוי מומחה נוסף.

21. בניגוד לטענות הנתבע בסיכומיו, לא מצאתי כי חוות הדעת בלתי סבירה או "מלאה בסתירות פנימיות, בהשערות ובהנחות אישיות".

חוות הדעת מבוססת היטב על נתוניו הרפואיים של התובע כעולים מהתיעוד הרפואי, על חומרים מקצועיים אליהם מפנה המומחה ועל ניסיונו בתחום.

22. המומחה לא נדרש לכמת מספרית את מידת השפעתו של כל אחד מגורמי הסיכון האפשריים על אירוע האוטם, ואף קבע כי לא ניתן לעשות כן, לרבות השפעה מדוייקת של ההחמרה הכלייתית שנגרמה עקב התאונה, משאר גורמי הסיכון.

המומחה נדרש לשאלה, האם השפעת תאונת העבודה על סיבת הפטירה הינה משמעותית (20% לפחות) ועל כך השיב בחיוב, תוך שציין כי התאונה שינתה באופן משמעותי את המהלך הטבעי של מחלת הכליות, וגרמה להידרדרות מהירה במצבו.

23. המומחה קבע באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי בין הפטירה ותאונת העבודה והנזק הכלייתי שהוכח בגינה, וכן העריך, כי השפעת התאונה וההידרדרות במחלה הכלייתית על סיבת הפטירה, על אף היותה אחת מתוך מספר סיבות, הינה משמעותית.

24. קריאת חוות דעת המומחה יחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מספקת את התשובות לשאלות שהופנו אליו ע"י ביה"ד, עליהן השיב בחיוב.

25. לנוכח האמור, ועל יסוד חוות דעת המומחה - יועץ הרפואי, התביעה מתקבלת.

פטירתו של המנוח ביום 16.9.11 תוכר כנובעת מתאונת העבודה מיום 5.1.92.

26. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

27. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום י"ב אב תשע"ה, 28 יולי 2015 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.