1. מדובר בתביעה של מבוטחת בעלת עסק כנגד חברת הבטוח שביטחה את העסק לתשלומי תגמולי ביטוח בגין 2 אירועי פריצה.

2. בפני בקשת התובעת להורות על מחיקת סעיפים מכתב ההגנה וזאת, בהתבסס על הנחיות המפקח על הביטוח והפסיקה שאימצה אותן. הנחיות אלה קובעות, כי למעט במקרים חריגים, חברת הביטוח מנועה מלהעלות בכתב ההגנה נימוקי דחייה כנגד התביעה, שלא הועלו קודם לכן במכתב דחייה בסמוך לאירוע ובזמן אמת.

3. ואלה טענות הדחייה שאותן מבקשת התובעת כי ימחקו:

א. התביעה מהווה ניסיון לקבל במרמה תגמולי ביטוח, כיוון שהאירוע כפי שנטען בתביעה לא התרחש במציאות.

ב. התובעת לא קיימה התנאות המיגון המתחייבות בפוליסה והמהוות תנאי מוקדם ומהותי לכיסוי הביטוחי.

ג. דרישות המיגון שדרשה הנתבעת ומצגי התובעת בקשר למיגוני העסק, כמפורט בסקר סיכונים ובפוליסה, היו תנאי לכיסוי הביטוחי והינם אמצעי להקלת הסיכון הביטוחי והפרתם מהווה החמרת הסיכון שהביא להתרחשות מקרה הביטוח (המוכחש). לו הנתבעת הייתה יודעת מצב המיגון לאשורו, לא הייתה מתקשרת בחוזה הביטוח אף בדמי ביטוח גבוהים יותר.

ד. התובעת הסתירה מידע בעת כריתת חוזה הביטוח ואחריו, בנוגע לעבר הפלילי של בעלי התובעת ו/או עובדיה, פריצה קודמת, עבר ביטוחי והחמרת הסיכון ואי גילוי המידע נעשה בכוונת מרמה.

ה. התובעת מסרה מידע כוזב והכשילה בירור החבות בניסיון לקבל תגמולי ביטוח במרמה.

ו. הפוליסה בוטלה לפני אירוע הפריצה השני, עקב הימנעות התובעת מתשלום פרמיה.

ז. טענת התובעת, כי סבלה מנזקים תוצאתיים ו/או פגיעה במוניטין ו/או הפסדי הכנסה, הינה טענת מרמה, כיוון שהעסק היה עסק מפסיד וכישלון מסחרי וכלכלי והועמד למכירה עובר להתרחשות הפריצות (המוכחשות).

4. א. התובעת טוענת, כי אירוע הפריצה הראשון התרחש ביום 25.10.12 והאירוע השני התרחש בתחילת נובמבר 2011. היא הודיעה אודות 2 האירועים לנתבעת ושיתפה פעולה עם בעלי המקצוע שמונו על ידה לבדוק האירועים. הנתבעת לא נתנה לתובעת כל מענה על פניותיה ולא שלחה כל מכתב דחייה.

ב. ביום 20.5.12, היא הגישה את תביעתה בחלוף 7 חודשים מהאירוע הראשון.

ג. לראשונה, ציינה הנתבעת בכתב הגנתה (סעיף 8ד), כי שלחה "מכתב עמדה" לתובעת ביום 21.5.12, אך מכתב עמדה זה לא צורף לכתב ההגנה. מכאן, שאין מחלוקת, כי עד הגשת התביעה לא שלחה הנתבעת כל מכתב דחייה.

ד. לכן, הנתבעת מנועה מלהעלות כל נימוק לדחיית התביעה וזאת, בהתאם להנחיות המפקח על עסקי הביטוח, שנפקותם המשפטית הוכרה בפסיקה.

5. א. הנתבעת טוענת, כי מדובר בתביעה מורכבת שדרשה בדיקות מעמיקות ובמיוחד לאור העובדה, כי עלה חשש של ממש למרמה בתגמולי ביטוח, ביום האירוע, יצירת מצגי שווא והסתרת מידע מהותי. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת ונציגיה הקשו בירור החבות. לכן, נדרש זמן רב לבירור החבות ולבסוף נשלח מכתב העמדה ביום 21.5.12 (יום לאחר הגשת התביעה). הנתבעת מדגישה, כי מכתב העמדה נשלח בטרם קבלת מלוא דרישותיה מהתובעת ועל כך יש בקשה פתוחה (לקבלת פרטים על עברם הפלילי של עובדי התובעת, בקשה מס' 2).

ב. לכן, יש לראות במכתב העמדה, מכתב דחייה ואין כל משמעות לכך, כי התובעת "הצליחה" להקדים אותה ולאחר שידעה היטב את כל השגותיה כנגד התביעה, הזדרזה והגישה את התביעה, במטרה לנסות ולחסום את הנתבעת, מלהעלות טענות הגנה כלשהם בנימוק טכני ולא ענייני.

ג. במכתב העמדה מפורטות בהרחבה השגות הנתבעת לגבי טענת המרמה, לגבי עצם קרות האירוע הראשון, אי הגעת המבוטח לעסק עם קריאת המוקד ופריצה קודמת לעסק שהוסתרה.

ד. התובעת נעזרה מתחילת הדרך ביועצים ומומחים מטעמה, לרבות שמאי המתמחה בניהול תביעות ביטוח והייתה מודעת היטב, בטרם הגשת התביעה, לכל טענות הנתבעת לגבי העדר תנאי המיגון. לכן, קוימו הרציונל והמטרות העומדות בבסיס הנחיות המפקח על הביטוח.

ה. אין מקום למחוק טענות מכתב ההגנה המתייחסות לעניינים שהובאו בפני הנתבעת לראשונה עם הגשת התביעה והמדובר באירוע הפריצה השני וכן, בטענת התובעת שהובאה לראשונה בכתב התביעה, כי התכוונה לשקם את העסק לאחר האירוע ובשל אי תשלום תגמולי הביטוח נאלצה למכור אותו בהפסד.

ו. אין מקום למחיקת טענות הגנה שאינן מהוות נימוק דחיית כיסוי ביטוחי.

6. לאחר שבחנתי הבקשה והתגובה, החלטתי לקבל את עמדת חברת הביטוח/הנתבעת ולדחות הבקשה במלואה.

ואלה הנימוקים המצטברים להחלטתי:

א. מעיון במכתב העמדה עולה, כי אין מדובר בטענות כלאחר יד. מובן כי כדי להגיע לעשרת הנימוקים המצוינים במכתב העמדה, נדרשה חקירה ממצה.

ב. מכתב העמדה נושא את התאריך 21.5.12 וכתב התביעה הוגש יום לפני כן. ברור מאליו (וגם לא נטען אחרת), כי מכתב העמדה הוכן בו זמנית עם הכנת והגשת התביעה. הנתבעת טוענת, כי התובעת ביצעה "תרגיל" ובמתכוון הזדרזה להגיש כתב תביעה לפני שתקבל את מכתב הדחייה (שידעה את פרטיו) וזאת במטרה לחסום דרכה של הנתבעת. אינני נדרש להכריע אם אכן מדובר בתרגיל או שהיה זה צירוף מקרים. השאלה אם יש ליתן למכתב העמדה תוקף של מכתב דחייה לכל דבר אם לאו, תיבחן בהתאם לשאר הנימוקים ולא על ידי מבחן טכני המתבסס על התשובה, מי הגיע לפני מי או מי קדם למי.

ג. הנחיות המפקח על הביטוח נועדו לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם. במקרה הנדון, אין מחלוקת, כי התובעת נעזרה ביועצים ובמומחים ששירותיהם נשכרו לסייע לה בתביעתה (ראה סעיף 28 לכתב התביעה). התובעת אף הכלילה בתביעתה הוצאות בסכום של 53,000 ₪ עבור אותם מומחים ששכרה. עוד עולה מכתב התביעה (סעיפים 16,17,18), כי התובעת הייתה מודעת היטב לטענות הנתבעת בכל הקשור לאי קיום תנאי המיגון ולטענה, כי דרישות המיגון הינן אמצעי להקלת הסיכון ואי קיומן פוטר את הנתבעת מחובתה. בסעיף 16 לכתב התביעה, מציינת התובעת כדלקמן:

"התובעת תבהיר, כי מערכת האזעקה והמיגונים אשר היו מותקנים בבית העסק, הינה מערכת מוכרת אשר נבדקה ואושרה על ידי הנתבעת ועל ידי הסוקר מטעמה. אשר על כן לא היה כל מקום לטענת הנתבעת, ולנסיונה להתנער מהכיסוי הביטוחי".

ד. העובדה, כי התובעת שכרה מומחים מטעמה שיעזרו לה בתביעתה והטענות המפורטות בסעיפים דלעיל, תומכים בגרסת הנתבעת, כי המומחים מטעמה העבירו למומחי התובעת את השגותיהם בזמן אמת והתובעת הייתה מודעת היטב לכל נימוקי הדחייה בטרם הגשת התביעה.

ה. אינני נדרש להכריע לגבי איזון הכוחות בכל הקשור למידע אודות התביעה והנסיבות האופפות אותה, אך התובעת לא הצליחה לשכנע אותי, שהיא לא ידעה מהם הטענות שעומדות בפניה, בטרם הגשת התביעה.

ו. מעיון במכתב העמדה עולה, כי אצל הנתבעת התעורר חשד למרמה לגבי התביעה. מדובר בתביעה מורכבת ולכן, זמן של 7 חודשים לבחון את החשדות ולבסס עליהם נימוקי דחייה הינו זמן סביר בנסיבות העניין. הזמן הוא סביר גם בהתייחס לטענות הנתבעת, כי התובעת לא סייעה להם בבירור החבות אלא עיכבה מסירת מסמכים (ועודה מעכבת גם עתה). לכן, אני קובע, כי הנתבעת לא חרגה במקרה הזה מהזמן הסביר שנדרש לה כדי לגבש מכתב דחייה ולכן יש לראות במכתב העמדה, מכתב דחייה לכל דבר.

ז. הנתבעת טענה, כי אירוע הפריצה השני וכן כל הטענות לגבי הנזק התוצאתי, הובאו לידיעתה רק בכתב התביעה. טענות אלה לא נסתרו בכתב תשובה לכתב ההגנה או בתשובה לתגובה לבקשה. נוסף לכך, הנתבעת צירפה מכתבים שנשלחו לתובעת עובר לזמן אירוע הפריצה השני, הנטען בכתב התביעה, ובהם דרישה לתשלום פרמיה וכן מכתב הודעה על ביטול הפוליסה עקב אי תשלום פרמיה. ברור, כי הנתבעת לא יכולה לשלוח מכתב דחייה לגבי אירוע שנודע לה לגביו רק בכתב התביעה. ברור, שהנתבעת לא יכלה להעלות במכתב דחייה נימוקים לנזקים תוצאתיים שנגרמו לטענת התובעת מאי תשלום התגמולים בזמן, כאשר אודות נזקים אלה לא קיבלה כל הודעה, עובר להגשת התביעה.

ח. אני מקבל עמדת הנתבעת, כי אין מקום למחיקת טענות הגנה שאינם מהוות נימוק דחיית הכיסוי הביטוחי.

7. לאור כל האמור לעיל, אני קובע, כי המבקשת/התובעת לא הצליחה לשכנע אותי, כי הנתבעת נהגה בניגוד לרציונל והמטרות העומדים בבסיס הנחיות המפקח על הביטוח, כפי שמפורט בהנחיות עצמן וכפי שפורשו בפסיקה. לא השתכנעתי, כי הופר האיזון לרעת התובעת בכל הקשור לטענות כנגדה. יש לזכור, כי החובה לפעול בתום לב בבירור החבות הינה חובתה של חברת הביטוח, אך מצד שני מדובר בחובה המוטלת בצורה הדדית גם על המבוטחת/התובעת. לא שוכנעתי, כי התנהגותה של הנתבעת במקרה זה, הינה על פניו בחוסר תום לב.

8. במצב דברים זה, יש לאפשר לנתבעת לטעון כל טענותיה ולא לחסום דרכה לגבי אף טענה, כך שבסוף המשפט ולאחר שמיעת ראיות, תוכל להגיע לחקר האמת בתיק.

9. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.