בפני בקשת המבקשת להורות על מחיקת התובענה דלעיל מחמת הפרת צו להשלמת ההליכים המקדמיים של המשיבה, התובעת בתיק זה.

תמצית התיק והבקשה

1. המשיבה היא חברה בעירבון מוגבל, אשר במועד הרלוונטי לתביעה זו היה בבעלותה בית עסק למכירת מצרכי מזון, ביגוד ומוצרי חשמל בישוב טמרה (להלן – בית העסק). לטענת המשיבה, המבקשת ביטחה את המשיבה בבית העסק, וביום 05.05.2011 ערכה סקר סיכונים ובדיקת אמצעי מיגון בבית העסק.
2. לטענת המשיבה, ביום 25.10.2011 נפרץ בית העסק בצורה אלימה, תוך שהפורצים מסיבים לבית העסק נזקים רבים וגונבים מלאי רב. עוד נטען, כי בתחילת חודש נובמבר 2011 ארעה פריצה נוספת, וגם בפריצה זו ניזוק בית העסק קשות ונגנב מלאי יקר ערך השייך למשיבה. המשיבה מסכמת בכתב תביעתה, כי שני האירועים היו מבוטחים אצל המבקשת, ובגין שניהם זכאית המשיבה לקבל תגמולי ביטוח, ומפאת סירובה של המשיבה לשלם את תגמולי הביטוח, נאלצה המשיבה למכור את בית העסק בהפסד.
3. המבקשת מצידה הכחישה את כל טענות המשיבה. כך נטען, כי התביעה היא ניסיון לקבל תגמולי ביטוח במרמה, מאחר והאירועים הנטענים לא התרחשו או כיוון שרבים מהפריטים שנטען כי נגנבו הועלמו מבית העסק קודם לאירועי הפריצה. כמו כן, נטען בידי המבקשת, כי בית העסק והמשיבה לא עמדו בתנאי המיגון ולא נקטו באמצעים להקטנת הסיכון, וכי מפני המבקשת הוסתר מידע מהותי וכל זאת בכוונת מרמה. לבסוף, נטען בידי המבקשת, כי למבקשת נודע על קיומו של האירוע השני רק לאחר קבלת כתב התביעה בתיק דנן, וכי כלל לא קיבלה הודעה על התרחשות מקרה הביטוח השני כנטען בידי המשיבה, וכי לא הייתה לה האפשרות לברר ולחקור את מקרה הביטוח השני, ובכך הכשילה המשיבה את בירור תביעת הביטוח. מכל אילו, סבורה המבקשת כי דין התביעה להידחות לגופה.
4. כעת עותרת המבקשת להורות על מחיקת כתב התביעה של המשיבה ובכך להביא לסילוק על הסף של התובענה דלעיל. המבקשת מפרטת, כי ביום 02.11.2014 ניתנה החלטת בית משפט זה, בהמשך לבקשה מספר 2 של המבקשת בתיק, על פיה על המשיבה להשלים את ההליכים המקדמיים המפורטים בנספח 3 לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה בבקשה מספר 2. עוד טוענת המבקשת, כי בשעה שלא ערערה המשיבה על החלטה זו, הרי שהפכה ההחלטה לחלוטה, ואין מקום להרהר או לערער עליה בפרשנות או בהפיכת בית משפט זה לערכאת ערעור על החלטותיו הוא.
5. המשיבה מסכמת וטוענת, כי על אף החלטה זו, ולמרות אורכות נוספות שהוענקו למשיבה להשלמת ההליכים המקדמיים, כאשר האחרונה שבהם ניתנה ביום 30.04.2015 למשך שלושים ימים נוספים, לא השלימה המשיבה את ההליכים המקדמיים, ובכך מונעת את בירור התובענה לגופה ואף פוגעת בהגנתה של המבקשת. נוכח האמור לעיל, סבורה המבקשת כי על בית המשפט להורות על סילוק התובענה דלעיל על הסף.
6. המשיבה סבורה, כי היא מילאה אחר כל ההליכים המקדמיים כמצוות בית המשפט וכדרישת המבקשת. המשיבה מוסיפה, כי מדובר על בקשת סרק חסרת תום לב מטעם המבקשת, בשעה שהמשיבה השלימה את כל הנדרש ממנה, אך המבקשת ממשיכה להגיש לבית המשפט בקשות "העתק הדבק" מבלי שהדברים נבחנו לאשרו. כמו כן נטען, כי לא רק שהבקשה לא הייתה נכונה בעבר, לפני מתן החלטת בית המשפט ביום 02.11.2014, אלא שבקשה זו לא נכונה גם בעת זו.
7. כמו כן נטען בידי המשיבה, כי מסמכים שהמבקשת דורשת – אינם נמצאים בידי המשיבה, וכי מצהיר מטעמה הצהיר על כך, וכי לא יכולה להיות מחלוקת כי אין על המשיבה חובה להעביר מסמכים שאינם בנמצא. כמו כן, במסגרת גילוי המסמכים של המשיבה, הועברו יחד עם רשימת המסמכים כל המסמכים שהופיעו ברשימה, ועוד במכתבה מיום 11.06.2014 של ב"כ המשיבה הועברו למבקשת הבהרות לעניין רשימה זו. המשיבה אף הוסיפה, כי למען תנוח דעתה של המבקשת, הרי שהיא מצרפת את רשימת המסמכים ואת המסמכים עצמם לתגובתה.
8. לבסוף נטען בידי המשיבה, כי מחיקת כתבי טענותיה היא סנקציה חריפה וחריגה, ויש מקום לנקוט בה רק במקרים מיוחדים אשר המקרה דנן, אף אם התקיימו כל טענות המבקשת, אינו אחד מהם.

דיון והכרעה

התנהלות התיק לפני הגשת הבקשה

1. ביום 24.03.2014 הוגשה בקשה (מספר 2) בתיק דנן שנושאה מתן הוראה למחוק את כתב התביעה של המשיבה. בבקשה נטען, כי המשיבה אינה משלימה את ההליכים המקדמיים בהתאם לדרישת המבקשת במכתב ב"כ מיום 18.07.2012. לאחר שתי אורכות, ביום 12.06.2014 הוגשה מטעם המשיבה תגובה לבקשה זו. בתגובה נטען, כי המבקשת עורכת "מסע דייג" באמצעות אין ספור פניות שמטרתו להוציא מהמבקשת מסמכים שאינם רלוונטיים או מסמכים חסויים, ותוך שהמשיבה עצמה השלימה זה מכבר את ההליכים המקדמיים, ולעומתה המבקשת לא עשתה כן.
2. המשיבה השיבה ביום 05.08.2014 לתגובת המשיבה, תוך חידוד הטענה כי המדובר על דרישה אחת ויחידה של המבקשת להשלמת ההליכים המקדמיים מטעם המשיבה במכתב ב"כ המבקשת מיום 18.07.2012. המשיבה שללה את העדר הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, וכן שללה את החיסיון הנטען בדבר העבר הפלילי של מנהלי המשיבה, אשר נדרשו לענות על שאלון בהצעת הביטוח בו התבקש פירוט בדבר העבר הפלילי של המנהלים. כמו כן נטען, כי המשיבה בחרה להשיב לדרישות המבקשת להשלמת ההליכים המקדמיים "בתשלומים" אין סופיים, ואף במכתב האחרון (מיום 12.06.2014), שלאחר הגשת הבקשה – ההליכים המקדמיים לא הושלמו.
3. לפני הגשת בקשה מספר 2 התקיימו במסגרת התיק מספר דיונים. כך בדיון מיום 25.06.2013 ועל פי הסכמת הצדדים, ניתן צו להשלמת ההליכים המקדמיים בין הצדדים תוך 30 ימים ונקבע קדם משפט נוסף לאחר השלמתם. ביום 17.10.2013, עת נערך הדיון הנדחה, הודיעו הצדדים שוב כי הגיעו להסכמה לפיה יושלמו ההליכים המקדמיים תוך 30 יום, ועל פי הסכמה זו ניתן צו נוסף להשלמתם.
4. ביום 02.11.2014 ניתנה החלטת בית משפט זה בבקשה מספר 2, בה נקבע, כי המשיבה הפרה את הצווים להשלמת ההליכים המקדמיים, לא השלימה את ההליכים המקדמיים כמבוקש בידי המבקשת. כמו כן נקבע, כי בנסיבות תיק זה אין חיסיון על המרשם הפלילי של מנהלי המבקשת, וניתנה הוראה למשטרת ישראל למסור תדפיס מהמרשם הפלילי נוכח הוראת סעיף 5 (א) ופרט י' בתוספת הראשונה שבחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981. לנושא דיונינו נקבע, כי על המשיבה להשלים את ההליכים המקדמיים כפי שהתבקשו בידי המבקשת בבקשתה (בקשה מספר 2) עד יום 20.12.2014.
5. ביום 02.12.2014 הוגשה מטעם המשיבה בקשה לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע אותה עת ליום 03.12.2014 וזאת כוון שבהתאם להחלטת בית המשפט מיום 02.11.2014 היה על המשיבה להשלים את הדרוש השלמה עד יום 20.12.2014. הבקשה התקבלה והדיון נדחה ליום 05.02.2015.
6. ביום 18.01.2015 הוגשה בקשה נוספת מטעם המשיבה לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 05.02.2015, תוך שהמשיבה מנמקת בקשה זו באי השלמת ההליכים המקדמיים מטעמה ובמתן ארכה נוספת להשלמתם תוך 30 ימים. בקשה זו נדחתה בידי בית המשפט, תוך שהמשיבה מופנית לעובדה כי ההליכים המקדמיים בתיק דנן לא הושלמו זה זמן רב.
7. בדיון שהתקיים ביום 05.02.2015 לא הייתה התייצבות מטעם המבקשת אלא מטעם המשיבה בלבד, תוך שבית המשפט התבקש לדחות פעם נוספת את הדיון, ולקבוע כי ההליכים המקדמיים יושלמו תוך 30 ימים. בהחלטת בית המשפט נקבע כי הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים תוך 30 ימים, ולאחר מכן תגיש המשיבה את ראיותיה תוך 30 ימים, והמבקשת תעשה כן תוך 30 ימים מקבלת ראיות המשיבה.
8. ביום 22.04.2015 הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשת להורות על מחיקת כתב התביעה של המשיבה ועל סילוק התובענה דלעיל. ביום 27.04.2015 הוגשה תגובת המשיבה, בה התבקש בית המשפט בהסכמת המבקשת להורות על מתן ארכה נוספת להשלמת ההליכים המקדמיים תוך 30 ימים, ועל הגשת ראיות המשיבה והמבקשת בהתאם לאחר מכן. מפאת כך, ומפאת הפגרה הצפויה התבקשה גם דחיית מועד הדיון שהיה קבוע בתיק דנן ליום 08.09.2015. בהחלטת בית משפט זה הבקשה התקבלה והדיון נדחה ליום 22.10.2015.
9. אלא שלא דיי בכך, וביום 09.07.2015 הוגשה בקשה נוספת, שלישית במספר, מטעם המבקשת להורות על מחיקת כתב התביעה ולסילוק התובענה דלעיל. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, ותגובתה הוגשה ביום 21.07.2015. ביום 17.08.2015 השיבה המבקשת לתגובת המשיבה כמפורט בחלק הראשון של החלטתי זו.
10. להשלמת התמונה יוער, כי במקביל לבקשה זו הוגשה מטעם המבקשת בקשה נוספת להורות על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהליך זה היה ותובענת המשיבה תדחה בהתאם להוראות 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999. נוכח החלטתי בבקשת הסילוק אין עוד צורך להכריע בבקשה זו.

הבקשה הנוכחית

1. המבקשת טענה, כי המשיבה העבירה לה הלכה למעשה רק שני מסמכים מאז מתן הצו ביום 02.11.2014: מסמך הנחזה להיות מרשם פלילי; ותצהיר לפיו המסמכים המפורטים בנספח 3 – אינם מצויים עוד ברשות המבקשת, וכך גם המסמכים שהתבקשו במסגרת השאלון. תצהיר זה צורף לבקשת המבקשת. המשיבה טענה לעניין זה כי כל המענה השלם והמקיף ניתן במכתב המשיבה עד ביום 11.06.2014. אלא שטיעון זה של המשיבה מבקשת לפתוח מחדש את הדיון בבקשה מספר 2, בשעה שהדיון בבקשה זו הסתיים וניתנה החלטה על פי על המשיבה להמשיך ולהשלים את ההליכים המקדמיים כפי שנדרשו בבקשת המבקשת בבקשה מספר 2. משעה שכך, לא יכולה עוד להיטען הטענה כי המשיבה השלימה את ההליכים המבוקשים ביום 11.06.2014 בשעה שביום 02.11.2014 נקבע בהחלטת בית המשפט כי:

"אני מקבל את עמדת המבקשת/הנתבעת, כי התובעת במקרה זה מפרה באופן שיטתי את צווי בית המשפט להשלמת ההליכים המקדמיים ולמעשה, לא השלימה את ההליכים המקדמיים שהדרישה לגביהם נשלחה ביום 18.7.12" (סעיף 1 להחלטת בית המשפט מיום 02.11.2014).

ובהמשך: "

9. לאור האמור, על המשיבה/התובעת להשלים את ההליכים המקדמיים המצוינים בבקשה וזאת, לא יאוחר מיום 20.12.14.

10. על המשיבה למסור את המידע לגבי המרשם הפלילי של מר אסולין ומר בן עזרא עד יום 20.12.14.

11. אני מדגיש, כי אי הענות הפעם לבצוע ההליכים המקדמיים, יגרור מחיקת כתב התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משמעותיות."

1. נוכח האמור אין לקבל את טענת המשיבה, כי זו השלימה את ההליכים המקדמיים עוד קודם למתן ההחלטה ביום 02.11.2014. אך גם עיון לגופם של דברים, כפי שהובאו בידי המשיבה עצמה, ולמעלה מן הצורך, מעלה את העדר-השלמת ההליכים המקדמיים בידי המשיבה. להלן יובאו מספר דוגמאות:
   1. כך, לשאלה מספר 1 של המבקשת בשאלון: "האם נכון כי קודם להתרחשות אירוע הפריצה הראשון כנטען על ידי היו בעסק ניסיונות פריצה ו/ או אירועי פריצה נוספים? במידה ונכון: נא פרט מועדי האירועים והנזקים בגינם", הייתה תשובת המצהיר מטעם המשיבה: "כן, היה ניסיון פריצה אחד בסמוך לפתיחה של העסק. אני ובני גילינו. לא דיווחנו מאחר ולא נגנב דבר".

עינינו הרואות, כי התשובה אינה מלאה, ואינה יורדת לגופו של עניין אשר יקדם את פתרון המחלוקת שבין הצדדים בתובענה דלעיל. לתאריך הפריצה חשיבות רבה, אך המשיבה, מטעמיה שלה, העדיפה לענות באופן מעורפל ובלתי מדויק על שאלה מספר 1 בשאלון.

• 1. בשאלה מספר 14 בשאלון נשאלה המשיבה כמה עובדים היו בעסק ומה היה תפקידם. עוד התבקשה המשיבה לפרט את שם העובד והגדרת תפקידו, מועד תחילת העסקתו, מועד הפסקת עבודתו, והסיבה להפסקת עבודתו. כן התבקשה המשיבה לצרף הסכמי עבודה וכן מכתבי סיום עבודה.

המשיבה בחרה לענות על שאלה זו באופן הבא: "נשלחה רשימת עובדים והתפקידים". בתגובתה של המשיבה לבקשה זו ביחס לשאלה זו נטען, כי אין בידי המשיבה את הסכמי העבודה ואין ביכולתה לצרף מסמכים שאינם מצויים כפי שהוצהר בידי מצהיר מטעם המשיבה בתצהיר שצורף ונשלח למבקשת.

מענה זה מעלה את אותה סוגיה, שכאמור הוכרעה בהחלטת בית המשפט מיום 02.11.2014. כך, אף כי יכול והועברה רשימת עובדים ותפקידים, הרי שתשובה זו לא עונה על השאלה כלל וכלל. יכול וניתן לקבל את טענת המשיבה כי אין בידיה עוד את מסמכי העסקת העובדים, אך בוודאי שיש ביכולתה לדעת מתי עובדים אילו התחילו לעבודה, מתי סיימו עבודתם ואת הסיבה לסיום עבודה זו.

תשובה בלתי מספקת ניתנה גם לשאלת ההמשך, מספר 15, כאשר ניתן מענה כי: "העובדים סיימו לעבוד ביום 10/2011 והבעלים המשיכו לטפל במקום". מה הוא יום 10/2011? מי "מהבעלים" שהמשיך לטפל במקום? לשאלות אילו אין תשובות בתשובת המשיבה, אף כי למעלה מן הראוי כי תהיינה.

• 1. בשאלה מספר 17 נשאלה המשיבה כך: "האם נכון כי המוכרים/ות בעסק הפסיקו לעבוד בעסק עוד קודם להתחרשות האירוע..." המשיבה השיבה כדלקמן: "הבעלים שימשו מוכרים בעסק עד לרגע האחרון". המשיבה נשאלה שאלה אחת, אך בחרה לענות על שאלה אחרת.
  2. המבקשת דרשה מהמשיבה תדפיסי חשבון בנק. למשל התבקשו תדפיס מיום 01.03.2011 עד יום 20.05.2011, אשר ממנו התקבל דף 1 בלבד מתוך 2 דפים; תדפיס מיום 08.05.2011 עד יום 11.08.2011, אשר ממנו התקבל דף 1 בלבד מתוך 4 דפים; תדפיס מיום 14.07.2011 עד יום 21.11.2011, אשר גם לגביו התקבל דף 1 בלבד מתוך 4 דפים. המשיבה טענה לעניין זה כי התשובה: "כל החומר שהיה בידי מרשתנו הועבר אליכם מבעוד מועד" (במכתבה של ב"כ המשיבה מיום 11.06.2014) מספקת על מנת לתת הבהרה לדרישת המבקשת לעניין זה. כאמור, בהחלטת בית המשפט מיום 02.11.2014, נקבע כי המשיבה לא השלימה את ההליכים, כולל הליך זה. המסקנה המתבקשת משכך, כי אין בתשובה זו מספיק, ועל המשיבה היה להעביר את החומר המבוקש באופן מלא ותקין. דבר זה כשלה המשיבה לעשות.
  3. דין דומה לעניין המסמכים שהתבקשו במסגרת בקשה מספר 2 בידי המבקשת. לטענת המבקשת – מסמכים אילו צריכים להיות בידי הממשיבה, או למצער בידי אנשים או מוסדות שהם בשליטה או שניתן להיעזר בהם לצורך קבלתם. המשיבה מסתמכת לעניין זה בתצהיר של מר בני בן עזרא. במסגרתו מצהיר המצהיר כי: "המסמכים המבוקשים בנספח 3 לתשובת הנתבעת לתגובת התובעת – בבקשה למחיקת כתב התביעה (בקשה מספר 2) אינם מצויים ברשות התובעת, וכן גם המסמכים המבוקשים במסגרת השאלון המשלים" (סעיף ג לתצהיר; צורף כנספח לבקשת המבקשת בבקשה זו).

המשיבה בחרה שלא לפרט, מדוע למשל אין בשליטתה את תיק השמאי (אשר בוודאי קיים אצל השמאי או היועצים או המומחים אשר הפעילה המשיבה לצורך הכנת התביעה, לרבות קבלות או חשבוניות בגין שכ"ט בסך 53,000 ₪ שהוא ראש נזק נתבע בכתב התביעה (סעיף 28 לכתב התביעה), מדוע אינה יכולה לפנות לשמאי (והמומחים) לצורך קבלת המסמכים המבוקשים. בכל מקרה, היה על המבקשת לפרט מה עשתה על מנת לקבל את השליטה עליהם. תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), מורה כי רשאי בית המשפט להורות לבעל דין להמציא תצהיר המפרט: "מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה". המשיבה לא עמדה בהוראות התקנה זו הן לעניין המסמכים הנוגעים למומחים והשמאי, והן לעניין המסמכים המצויים אצל רואה החשבון שטיפל או מטפל בה (המשיבה טוענת בעצמה כי היא עודנה חברה פעילה). דין זהה למסמכי בנק מלאים, שאין ספק שיש באפשרות המשיבה להשיגם במלואם, ויש להניח כי הבנק לא השמיד רישומים אילו, ובכל מקרה אילו ניתנים לשחזור על פי בקשת המשיבה מהבנק.

1. למען השלמת התמונה יצוין, כי את הטענה של המשיבה, כי ענתה במלואו על כל דרישות ההליכים המקדמיים עוד במכתבה של ב"כ המשיבה מיום 11.06.2014 – יש לדחות גם מטעם נוסף. על אף שבקשה מספר 2 מטעם המבקשת התקבלה, ולמשיבה ניתנה הוראה להשלים את ההליכים המקדמיים עד יום 20.12.2014, המשיבה בקשה מספר פעמים לדחות את המועד ולתת לה ארכה נוספת להשלמת ההליכים, וכן מפעם לפעם – הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון, תוך שהמשיבה עתרה לערוך את הדיון לאחר השלמת ההליכים. כפי שפורט בחלק הראשון להחלטתי זו, המבקשת עשתה כן ביום 02.12.2014, ביום 18.01.2015, במהלך הדיון ביום 05.02.2015, ואחרונה בתגובה מוסכמת מיום 27.04.2015 בה נרשם בין היתר:

"1. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן לתובעת ערכה בת 30 ימים להשלמת ההליכים המקדמיים."

לא ברור איך הטיעון כי ההליכים המקדמיים הושלמו בידי המשיבה עוד ביום 11.06.2014 יכול לדור בכפיפה אחת ביחד עם עתירותיה הרבות של המשיבה להאריך את המועדים להשלמת ההליכים המקדמיים ולדחיית מועדי הדיון בתיק דנן מפאת כך. המסקנה היא, כי אף המשיבה עצמה הניחה, כי ההליכים טרם הושלמו בידיה גם עד להגשת התגובה המוסכמת האחרונה ביום 27.04.2015, בה התבקשת בית המשפט לתת הארכת הועד להשלמתם של ההליכים המקדמיים.

1. לבסוף יצוין, כי התצהיר אותו שלחה המשיבה למבקשת (נספח לבקשה הנוכחית של המבקשת), אשר נחתם בידי בני בן עזרא, כאשר "החתימה אושרה טלפונית" בידי ב"כ המשיבה – אינו תצהיר בהתאם להוראות סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. אך יתרה מכך, מדובר על תצהיר "בגצ"י מפנה", אשר אין בו את הפירוט הנדרש לעניין כל מסמך ומסמך, וכל שאלה ושאלה בשאלון, כנדרש בתקנה 113 לתקנות, אף כי גם זה "אושר" רק ביום 02.06.2015.

כוונת מחוקק-המשנה בתקנה 113, וכן בטופס הנלווה אליו מחייבת את המצהיר להוסיף ולהצהיר "כי חקר ודרש לשם איתור המסמכים. כלומר, נאסר על המצהיר להיות פסיבי עבור לערכת התצהיר ולהתחמק בכך ממילוי הצו" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמוד 271. המשיבה כשלה מלעמוד בהוראה זו.

הסעד המבוקש

1. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יימנע מנקיטת סנקציה של מחיקת כתב טענות, שכן מדובר על סנקציה קשה (גורן, לעיל, בעמוד 292). אם זאת, לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובנימוקיהם, וכפי שעולה מהניתוח בחלק הקודם – זהו מקרה חריג, בו יש להורות על מחיקת כתב תביעתה של המשיבה, ולהורות על סילוק תביעתה על הסף.
2. המדובר על תיק משנת 2012, אשר במסגרתו נתבעים אירועים משנת 2011. כמפורט לעיל, למשיבה ניתנו הזדמנויות רבות להשלמת הדרוש השלמה, ואף העניין נידון והוכרע בהחלטת בית המשפט מיום 02.11.2014. ולמרות זאת, וחרף האמור, וחרף הארכות הרבות אותן ביקשה המשיבה להשלמת אותם הליכים – בחרה זו לא לעשות כן. זאת ועוד, המדובר על בקשה שלישית במסגרתה עותרת המבקשת למחיקת כתב טענות המשיבה, כאשר בשתי הפעמים הקודמות ניתנו אורכות נוספות להשלמת הטעון השלמה, ואף המבקשת עצמה הסכימה לאותן אורכות תוך שהיא, ובית המשפט, מצפים מהמשיבה להשלים את ההליכים הנדרשים.
3. בניגוד לנתבע, אשר מחיקת כתב טענותיו תביא למתן פסק דין כנגדו, הרי שבמחיקת כתב טענות התובע – כתב תביעה של המשיבה במקרה דנן – הסנקציה חריפה פחות, שכן אין מניעה להגשת התובענה, אם יבחר בכך התובע, להגיש את התובענה מחדש אך ורק מפאת המחיקה כאמור (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי ואח', פ''ד מ"ו (3), 793, 800).
4. משיכת ההליכים בידי המשיבה, מטעמים השמורים עמה בהיותה התובעת, יורדת לשורשו של ההליך, ואינה מאפשרת את קידום ההליך – שכאמור נפתח בשנת 2012 – וגם פוגעת קשות ביכולת המבקשת להתגונן מפני התובענה. שיקולים אילו הביאני להחלטה כי דין כתב התביעה להימחק ודין התובענה דלעיל להיות מסולקת על הסף. לבסוף, גם ציון העובדה, כי בית משפט זה ישקול מחיקת התובענה אם לא תהיה היענות לצו להשלמת ההליכים המקדמיים מטעם המשיבה – לא הניע את המשיבה לפעול.

סיכום

1. נוכח כל האמור לעיל, ובשעה שאף לאחר הגשת בקשת המבקשת לא ראתה המשיבה לנכון להשלים את הטעון השלמה – אני מורה על מחיקת התובענה.
2. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין ניהול ההליך כולו בסכום של 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ה, 02 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.