התביעה שלפניי הוגשה בגין תאונה מ – 7.7.09. התובע צירף לתביעתו חוות דעת רפואית. לאחר הגשת התביעה נבדק אצל מומחה מטעם הנתבעת וזה הגיש את חוות דעתו ב – 11.7.13. לאור הפערים מונה מומחה מטעם בית המשפט שהגיש את חוות דעתו ב – 25.11.13.

התובע הגיש ראיותיו ואחריו הגישה הנתבעת את ראיותיה ב – 13.4.15. התיק נקבע להוכחות ב – 24.1.16.

מבקשת הנתבעת עולה שלאחר כל אלה דרשה מהתובע להיבדק פעם נוספת אצל המומחה מטעמה, המומחה הזמין אותו לבדיקה ב – 15.11.15 וב – 17.11.15 והתובע לא התייצב. לטענת הנתבעת נדרשת בדיקה חוזרת לאור נתונים חדשים שהתגלו לה ומצביעים על חוסר תום לב של התובע, המעלה טענות סותרות בהליכים שונים. אותם נתונים מובאים לטענתה בפסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה שדן בתביעת התובע על תאונות קודמות משנת 2006 (ת.א. 37051-07-10, פסק דין מ – 4.3.13, להלן – "פס"ד הרצליה"). בין היתר מאמץ פסק הדין נכויות רפואיות שקבע המל"ל עבור אותן תאונות קודמות. לטענת התובע אין עליו חובה להתייצב לבדיקה חוזרת, לא כל שכן כאשר פירט בבדיקתו הראשונה את ההיסטוריה הרפואית שלו ולאור עיתוי הדרישה.

דיון

תקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 מקנה לנתבעת זכות להעמיד את התובע לבדיקת מומחה מטעמה וכנגדה חובת התובע להתייצב לבדיקה, על מנת לאפשר לה להגיש חוות דעת נגדית. זוהי דרך המלך. התקנה כשלעצמה אינה מקנה לנתבעת זכות לבדיקה חוזרת וממילא אינה מטילה על התובע חובה להתייצב לבדיקה חוזרת. בכך כמובן אין לגרוע מזכויותיו של בעל דין מכוח תקנה 136 לתקנות.

איני שוללת כי בהתקיים נסיבות מתאימות תתאפשר בדיקה חוזרת. ואולם, מדובר במצב חריג ועל הנתבעת לפנות מראש לקבלת רשות מבית המשפט ולהציג נימוקים משכנעים לסטייה מדרך המלך.

הנתבעת הגישה את בקשתה ב – 22.11.15 ובדיעבד, לאחר שהתובע סירב להתייצב לבדיקה חוזרת. אם נדקדק, די בכך על מנת לדחות את בקשתה.

לגופם של דברים –

היעתרות לבקשה בשלב זה, כחודשיים לפני ישיבת ההוכחות, "תשיב את הגלגל לאחור" במובן זה שתפתח מחדש את קדם המשפט, תגרום לעיכוב ניכר בבירור התביעה ובכך תפגע באינטרס ציבורי חשוב, בירור מהיר של תביעות. סבורני שהיעתרות לבקשה צריכה להתבסס על נימוקים כבדי משקל. מבלי לקבוע מסמרות, יש לבחון את עיתוי הגשת הבקשה, נחיצותה, השלכתה על זכויות דיוניות של הצדדים, על אפשרותו של בית המשפט להגיע לחקר האמת ומאזן הצדק הכולל בין הצדדים.

עיתוי הגשת הבקשה – הנתבעת קיבלה במרץ 2015 צו לעיון בתיק הרצליה. היה בידה לפנות מיד לאחר העיון בתיק בבקשה מתאימה והיא לא עשתה כן אף לא הסבירה מדוע מוגשת הבקשה רק היום.

נחיצות – פס"ד הרצליה מאמץ כאמור נכויות רפואיות קודמות שנקבעו במל"ל. מבלי לעסוק בערכן הראייתי של הקביעות ושל אימוצן, אין בכוחה של בדיקה חוזרת לשנות אותן ולא השתכנעתי בנחיצותה. גם בכך די כדי לדחות את הבקשה. הדיון בהמשך מעבר לנדרש.

זכויות דיוניות - אילו הייתה הנתבעת מגישה את בקשתה מבעוד מועד הייתה לתובע אפשרות לכלכל את צעדיו, לרבות התניית בדיקתו בבדיקה חוזרת אצל המומחה מטעמו. אילו הייתה הבקשה נעתרת, סביר שהיו מונחות לפני בית המשפט חוות דעת משלימות של שני הצדדים וסביר שבית המשפט היה מזמין חוות דעת משלימה מאת המומחה מטעמו.

היעתרות לבקשה כיום, תעמיד את התובע בהכרח מול הצורך לבחור בין שתי אפשרויות גרועות: אחת, פתיחת סבב בדיקות וחוות דעת משלימות, מה שיביא בהכרח לדחיית מועד ההוכחות. שנייה, ניהול הוכחות תוך ויתור על חוות דעת משלימה מטעמו ועל חוות דעת משלימה מאת מומחה בית המשפט. האפשרות הראשונה תפגע באינטרס שלו בבירור מהיר של תביעתו והאפשרות השנייה, סביר שתפגע בכלים העומדים לרשותו להוכחת נזקיו ועלולה לסכל פיצוי על נזקיו (ככל שאכן נגרמו לו נזקים).

מאזן צדק כולל – מול הפגיעה בתובע, קשה לאתר פגיעה שוות משקל בנתבעת. לרשותה אפשרויות ואמצעים מספקים להעמיד את טענותיה לבחינת בית המשפט והמומחים, בפרט מומחה בית המשפט.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ו, 01 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.