הבקשה :

1. לפניי בקשת המבקשים להשיב להם ערבות בנקאית, ע"ס 30,000 ₪, שהופקדה על ידם, על פי החלטת בימ"ש זה (כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון, בסמכותה כרשמת), מיום 11.6.12 (להלן: "ההחלטה"), במסגרתה הוטלו, לבקשתם, במעמד צד אחד, עיקולים על נכסי המשיבים, כמפורט בהחלטה.

הערבות הנ"ל (להלן: "הערבות" או "הערבות הבנקאית"), הופקדה, כאמור בהחלטה: "להבטחת תשלום פיצוי בגין נזקים אשר אפשר ויגרמו עקב הטלת העיקולים המבוקשים, כאמור בהחלטה זו".

ביום 275.7.12, דחתה כבוד השופטת קראי-גירון את בקשת המשיבים (בקשה מס' 5), להצהיר כי העיקולים פקעו בשל אי ביצוע המצאות, כנדרש בתקנות, וחייבה את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בסך של 2,500 ₪.

בהחלטתי מיום 18.10.12, שניתנה לאחר שנערך דיון בבקשה שהגישו המשיבים לביטול העיקולים הזמניים, נעתרתי לבקשת המשיבים ומהנימוקים המפורטים בהחלטתי, הוריתי על ביטול כל העיקולים, שהוטלו על פי ההחלטה, תוך חיוב המבקשים בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 7,020 ₪.

2. כעת מבקשים המבקשים, כי אורה על החזרת הערבות הבנקאית, זאת – לאחר ששילמו את ההוצאות שהושתו עליהם, כמפורט לעיל.

המשיבים מתנגדים להשבת הערבות וטוענים, כי יש לחלטה לטובתם. לטענתם העיקולים שהוטלו הסבו להם נזק רב, בשל הנסיבות המפורטות בתשובתם ובגין נזק זה (שאין הם נוקבים בסכומו), הם זכאים לפיצוי, אשר יחולט לטובתם מהערבות הבנקאית.

בתגובתם לתשובה, מפנים המבקשים, לתקנה 371 לתקנות וטוענים, כי הערבות "יכולה לשמש הן כעירבון והן כערבות" וכי ככל שהיא תסווג כערבות, אין לבימ"ש זה סמכות להורות על חילוטה ולכל היותר שמורה למבקשים, בהתאם לתקנה 371(ב), זכות להגיש תביעה בגין נזקיהם.

כן טוענים הם, כי ככל שהערבות תסווג כעירבון, הרי בהתאם לתקנה 371(ד), אם העירבון לא חולט במשך 60 ימים מהמועד בו פקע הצו הזמני, יש להחזירו למפקידו. לפיכך ומאחר שעברו 60 ימים מבלי שהערבות חולטה ומבלי שהוגשה בקשה לחילוטה - יש להחזירה למבקשים.

דיון ומסקנות :

3. על מימוש ערבות או ערבון, הנקבעים במסגרת תנאים למתן צו מניעה זמני, חלה תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), המבחינה בין ערבות לעירבון, לענין התנאים והאופן בהם ניתן להיפרע מערבות לעומת ערבון, במקרה בו פוקע או מבוטל הצו הזמני פוקע.

לענין הערבון, נקבע בתקנה 371(א), כי "ביהמ"ש הדן בתובענה" "רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם." 

בנוסף, תקנה 371(ד) קובעת מועד להחזרת הערבון, כדלקמן: "הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה."

לגבי ערבות נקבע הסדר שונה - בתקנה 371(ג), לפיו: אם "לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו."  

לענין ההבדלים בין מימוש הבטוחות השונות וההליכים הנדרשים לשם כך ראו: רע"א 9308/08 - אורן אלול ואח' נ' רינה רביב ואח' . (לא פורסם, ניתן ביום 21.4.2009); ע"א 2082/06 - זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה ואח' . (לא פורסם, ניתן ביום 18.6.2007); בש"א (מחוזי חיפה) 14320/04 - בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ נ' בן שאול (השקעות) בע"מ ואח' . (לא פורסם, ניתן ביום 28.12.2004).  

4. בענייננו - מנוסח ההחלטה, שניתנה על ידי כבוד השופטת קראי-גירון, במסגרתה נקבעה חובת הפקדת הערבות הבנקאית, לא ברור אם מדובר בערבות על פי תקנה 364(א) לתקנות או בערבון על פי תקנה 364(ב).

עם זאת, לאור נוסח ההחלטה והשימוש שעשתה כבוד השופטת קראי-גירון בביטוי "תשלום פיצוי בגין נזקים", המופיע (בקירוב), בתקנה 371(ג) הכף נוטה, לכאורה (מבלי שאקבע מסמרות בדבר), למסקנה, כי הכוונה היתה לערבות על פי תקנה 364(א) ואם כך הדבר - זכאית המשיבה להגיש, בתוך 6 חודשים מהיום בו פקעו העיקולים, תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקיה הנטענים.

לא ניתן לראות בתגובה שהוגשה על ידי המשיבים לבקשה להחזרת הערבות משום תביעה כאמור.

מאחר שששת החודשים האמורים טרם חלפו, אני דוחה את הבקשה, אולם, בנסיבות הענין, אינני מחייבת בהוצאות.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.